אחרי עונת פריצה בה הת'אנדר הפתיעו רבים הקבוצה מגיעה לעונה החדשה עם לא מעט ציפיות. אך האם היא תוכל לעמוד בהן?

תקציר העונה שעברה:

הת'אנדר חוו עונה סדירה חלומית בה לא מעט חלקים בפאזל התחברו. יחד עם טביעת האצבע של מארק דייגנולט וההתפתחות הטבעית שעברו שחקני הסגל הצעירים הקבוצה מיצבה את עצמה כאחת מהטובות בליגה, וסיימה עם מאזן של 25-57 שהעניק לה את הבכורה בקונפרנס. בסיבוב הראשון הת'אנדר דילגו מעל הפליקנס עם סוויפ, אך הקבוצה הודחה כבר בסיבוב השני מול דאלאס שסיימה כאלופת המערב.

המאמן:

מארק דייגנולט, פותח עונה רביעית בקבוצה. דייגנולט עשה עבודה אדירה בפיתוח וגיבוש הקבוצה מהרגע שמונה, והעונה הוא יצטרך להתמודד עם קפיצת המדרגה המתבקשת שהקבוצה צריכה לעבור ולמצב אותה כקונטנדרית לגיטימית.

עזבו

ג'וש גידי (בולס), מייק מוסקאלה (פרש), ביסמאק ביומבו (חופשי) , גורדון הייוורד (חופשי).

הצטרפו:

אלכס קארוסו, אייזיאה הארטנשטיין, ניקולה טופיץ', דיליון ג'ונס, אג'יי מיטשל.

החמישייה הצפויה:

ככל הנראה בתחילת העונה נראה את שיי וקארוסו פותחים בקו האחורי לצד דורט, וויליאמס והולמגרן בקו הקדמי. אך עם העומק היחסי של הת'אנדר לא מן הנמנע שנראה קו קדמי גבוה של וויליאמס, הולמגרן והארטנשטיין או הרכב נמוך שכולל את קארוסו, אייזיאה ג'ו ושיי. תוסיפו לכל הרוטציה הזו את קייסון וולאס, ג'יילין וויליאמס, קנריך וויליאמס, אארון וויגינס והרוקי דיליון ג'ונס (טופיץ' לא ישותף העונה בעקבות פציעה, מיטשל ככל הנראה יבלה את מרבית העונה בג'י ליג) ותקבלו כאב ראש חיובי לדייגנולט, שככל הנראה יעביר את חצי העונה הראשונה בניסויים ובניית התאמות לקראת המאני טיים.

נקודות מפתח:

הגנה, הגנה וקצת ריבאונד:

עם צירופם של קארוסו והארטנשטיין הת'אנדר ממצבים את עצמם כאחת מקבוצות ההגנה היותר חזקות שיש בליגה. לקבוצה כבר הייתה המטרייה האווירית שהולמגרן סיפק, הגנת הכנפיים של וויליאמס ודורט, היכולת של שיי לתסכל חלק ממובילי הכדור הטובים בליגה והתוספת של קייסון וולאס מהספסל. כעת הם מקבלים את אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה וריבאונדר שהיה חסר מאוד לקבוצה. זה יכול להתגלות כדבר מכריע בימים בהם הקבוצה לא תקלע בסטנדרט אליו היא רגילה, היכולת לייצר מספר עצירות ברצף עלולה לשנות מומנטום בלא מעט משחקים, ואפשרי בהחלט שנראה לאורך העונה את דייגנולט בוחר לעיתים בחמישייה שהיא מעט פחות מוכשרת התקפית אך סיוט לכל יריבה בליגה בצד המעט יותר אפור של הפרקט.

גיוון בהתקפה:

אוקלהומה היא אחת הקבוצות המגוונות ביותר בליגה העונה. בסגל קיימים לא מעט שחקנים שיכולים לזרוק מחוץ לקשת, לקחת על עצמם את מלאכת הובלת הכדור, לחתוך פנימה ולבצע חסימות בצורה אפקטיבית. בהינתן החמישייה הנכונה הקבוצה יכולה להכריח כל אחד מחמשת שחקני היריבה להיות דרוך ועירני מול השחקן אותו הוא צריך לשמור, כאשר כל טעות בהגנת היריבה תוכל להוביל לשלשה של אייזיאה ג'ו, חיתוך פנימה של וויליאמס, אלי-אופ להולמגרן או חדירה מהירה של שיי. תוסיפו לכל אלו את היכולת של קארוסו לקלוע לא רע בכלל מחוץ לקשת ואת תוספת המסה שהארטנשטיין צפוי לספק, ותקבלו קבוצה שהיא איום מתמיד בפן ההתקפי.

מה צפוי לנו העונה:

התרחיש הפסימי:

הקבוצה לא מתחברת. הולמגרן ושיי נכנסים ביניהם למאבק מלא אגו על דמות השחקן המוביל של הקבוצה, הארטנשטיין מצפה להרבה דקות מה שפוגע בג'יידאב ודורט אחרי שצ'ט מוסט ל-4, בקבוצה אין היררכיה ברורה, דייגנולט מאבד את חדר ההלבשה והעונה נגמרת בהדחה מבישה בסיבוב הראשון.

התרחיש האופטימי:

קארוסו והארטנשטיין מתבררים כבינגו, הספסל משתלב מושלם ופרסטי מנצל את כמות הבחירות העצומה שיש לקבוצה ומביא כוכב לכנפיים שמשדרג את אוקלהומה. הת'אנדר מגיעים לפלייאוף בכושר שיא, מביסים יריבה אחר יריבה ומשיגים אליפות ראשונה מאז המעבר לסיאטל.

התרחיש הריאלי:

אני מאמין שהת'אנדר צריכים לצבור מעט ניסיון (או להשיג שחקנים בעלי ניסיון) לפני שהקבוצה תוכל לזכות באליפות. ועדיין, אחרי עונה של חצי גמר המערב, עם שמירה על השלד הקיים ועם חיזוקים משמעותיים במקומות הנכונים אוקלהומה מגיעה בפעם הראשונה מאז שיצאה לתהליך בנייה מחדש עם ציפיות אמיתיות לעונה. לדעתי גמר מערב זו בכלל לא מילה גסה, כאשר גם גמר NBA הוא בהחלט תרחיש סביר.