מאת: עמית קאופמן, אורן גרינמן ורביב פייג

רק מחזור שני בעונה ואנחנו כבר מגרדים את הראש בפליאה מהתמונה המצטיירת לנו בחודש ספטמבר המשוגע.
אם בשבוע שעבר הייתה תוצאה אחת שבאמת הפתיעה אותנו (ניו אינגלנד על סינסנטי), אז השבוע הלסת נשמטה לכל אורך המחזור עם הכתישה של דאלאס על ידי הסיינטס, ההפסד של הרייבנס (פעם שניה) לגארדנר מינשו יקיר המדור, ובכלל הרייבנס פותחים את השנה עם מאזן של 2-0, מאליק וויליס, שבועיים אחרי שהגיע לפאקרס מוביל אותם לנצחון על אינדיאנפוליס, מינסוטה משביתה את הניינרס, טמפה ביי יוצאת מדטרויט עם נצחון, אריזונה קארדינלס מפילה 41 נקודות על הראמס ודשון ווטסון לא מסריח את המגרש (אבל כן מסריח מחוץ למגרש).
תופעה נוספת היא כמות הפציעות המטורפת של שחקני מפתח בשבועיים הראשונים. קופר קאפ, איזייה פאצ'קו, דיבו סמואל אם להזכיר חלק, מצטרפים השבוע לשחקנים שיפסידו זמן משמעותי בהחלמה מפציעות.

בינתיים, הדרום שולט: ניו אורלינס, טמפה ביי ויוסטון טקסנס מסתמנים כפאוור האוס של הליגה.
פיטסבורג וסיאטל קצת מפתיעם עם התחלה של 0-2. ומהצד השני הרייבנס, הראמס והג'אגוארס עדיין ללא ניצחון.
בדיוק איך שחשבנו….

על כל זאת ועוד בסקירה שלפניכם:


בולטימור רייבנס (2-0) – לאס וגאס ריידרס (1-1) 23 – 26

גארדנר מינשו הגיע לבולטימור כקוורטרבק אורח מזה שנה שנייה ברציפות, וכפי שהיה בעונה שעברה כשלבש את מדי הקולטס, גם הפעם הוא יצא עם ניצחון, וקבע: לראשונה מזה 20 שנים, קבוצתו של ה-MVP המכהן מפסידה את שני המשחקים הראשונים של העונה. זה קרה למרות שלמאר וחבריו העמידו את ההפרש על עשר נקודות בתחילת הרבע האחרון בזכות 3 בעיטות מוצלחות של ג'סטין טאקר במחצית הראשונה ועוד טאצ'דאונים של זיי פלאוורס ודריק הנרי אחרי ההפסקה. אחרי אותו סקור של הנרי, הבועט דניאל קרלסון צימק את התוצאה עם שער שדה (1 מתוך 4 סה"כ) ובהמשך מינשו הוביל דרייב נהדר שהסתיים  ארבע דקות לסיום עם טאצ'דאון שתפס, דוואנטה אדאמס האדיר (שגם הייתה לו תפיסת "קצות אצבעות" מדהימה קודם לכן). מינשו סיים עם 30/38, 276 יארדים, סקור אווירי ואיבוד. אדאמס רשם 9 תפיסות ו-110 יארדים, כשהטייט אנד הרוקי ברוק באוורס סיים עם 9 ו-98 והרץ אלכסנדר מטיסון סיים עם יארד אחד על הקרקע אבל זה הספיק לטאצ'דאון. בצד הסגול, ג'קסון שניסה במהלך כל המשחק להתחמק ממקס קרוסבי (2 סאקים) רשם 21/34, 247 יארדים, טאצ'דאון ואיבוד. מתוך אותם 247, זיי פלאוורס תפס 91 ותפיסה באנדזון, ועל הקרקע הנרי רשם 84 יארדים בנוסף לטאצ'דאון.

יקיר המדור חוזר, גארדנר מינשו

קרוליינה פאנתרס (2-0) – לוס אנג'לס צ'ארג'רס (0-2) 3 – 26

תיראו מופתעים: תצוגת עולב נוספת של ברייס יאנג והפנתרים, שעדיין לא הובילו העונה אפילו לא לשנייה. למעשה, המשחק הזה היה גמור כבר במחצית הראשונה אחרי שג'סטין הרברט מצא פעמיים את קוונטין ג'ונסטון באנדזון וטאצ'דאון נוסף של ג'יי קיי דובינס אחרי ריצה נהדרת של 43 יארדים קבע יתרון 20-0. בין לבין המארחים האומללים בעטו 4 פאנטים בנוסף לחטיפה של יאנג ע"י אלייג'ה מולדן. במחצית השנייה ראינו 3 שערי שדה (אחד לקרוליינה, שניים לל.א) שקבעו את תוצאת הסיום והעלו את המטענים למאזן 0-2 לראשונה מאז 2012. זאת למרות משחק סביר של הרברט (שלא היה צריך לעשות יותר מדי) עם 14/20, 130 יארדים ושני סקורים אווירים בנוסף לאיבוד שמסר לידיו של הקורנר ג'ייסי הורן, מנקודות האור הבאמת בודדות אצל דייב קנאלס. דובינס היה נהדר עם 131 יארדים בריצה וג'ונסטון היה התופס המוביל עם 5 תפיסות ו-51 יארדים. בצד המפסיד ברייס יאנג רשם 18/26, 84 יארדים ואיבוד, ונראה רע מאוד וחסר ביטחון. התופס המוביל היה הטייט אנד טומי טרמבל עם 23 יארדים בלבד, ועל הקרקע הוביל צ'ובה הבארד עם 64.

בינתיים הודיע מאמן הפנתרים על ספסול של ברייס יאנג לטובת אנדי דלתון (ר.פ)

שובו של הג'ינג'י, אנדי דלתון

דאלאס קאובויס (1-1) – ניו אורלינס סיינטס (0-2) 44-19

איש המשחק שלי: אלווין קמארה, ראנינג בק, סיינטס

הקאובויס הגיעו למשחק הזה עם רצף של 16 ניצחונות בית בעונה הרגילה. למה רק בעונה הרגילה? כי במשחק הפלייאוף האחרון (נגד הפאקרס בינואר האחרון) הם קיבלו בראש וספגו 48 נקודות בבית – שהם רק 4 נקודות יותר ממה שקאר, קמארה והסיינטס נתנו להם בראש הפעם. אולי דאק וחבריו יתנחמו בכך שהיו חלק מהסקוריגאמי הייחודי ה-1086 בתולדות הליגה? כנראה שלא. והקומיוניטי נוט האדיר הזה מספר את כל הסיפור:

הסיינטס שמו במשחק הזה 44 נקודות, כשדרק קאר מנסה 16 ניסיונות מסירה בלבד! חבר הפיד ואוהד הסיינטס, אמיתי צ'ובינסקי, מציין נתון מדהים לגבי היעילות ההתקפית של הסיינטס: 14 מתוך 16 דרייבים של הקבוצה העונה הסתיימו עם ניקוד, כאשר את הפאנט הראשון הם רשמו רק בתחילת הרבע הרביעי של שבוע 2.

לסיינטס יש כבר 11 טאצ'דאונים התקפיים העונה (5 מהם של אלווין קמארה) – כאשר אין עוד התקפה (טרום MNF) עם יותר מ-7 כאלה. שימו לב לתרשים ריצות שלו – במחצית מהניסיונות הוא השיג לפחות 5 יארדים על הקרקע.
בהיעדר תוספת משמעותית לסגל באוף-סיזן, הקרדיט חייב ללכת, בחלקו הארי, ל-OC החדש, קלינט קוביאק, שעל השפעתו כבר הרחבתי בפוסטים קודמים – הוא שינה לגמרי את ההתקפה של הסיינטס בתוך חודשים ספורים, ומוציא מדרק קאר את הגרסה הכי טובה שלו. אם תחת המשטר הקודם, בעונת 2023, הם השתמשו בפליי-אקשן הכי מעט בליגה (14.4% בלבד מניסיונות המסירה), אז בשבועיים הראשונים העונה – הם מובילים את הליגה בקטגוריה עם 52.3%.

בהגנה – זה המשיך להיראות מצוין גם בלי מארשון לאטימר, והרבה בזכות אחת מתגליות העונה עד כה – אלונטה טיילור (3 סאקים בשבוע 1), שהוביל את הקבוצה עם 9 תאקלים ו-2 TFLs. באופן אישי, התאכזבתי מקו ההתקפה של הקאובויס (בעיקר התאקל השמאלי החדש, טיילר גאייטון), שלא הצליחו להתמודד ממש טוב עם הפאס ראש.

השאיר להם אבק, אלווין קאמרה

גרין ביי פאקרס (1-1) – אינדיאנפוליס קולטס (2-0) 16 – 10

הפסד מאכזב מאוד לקולטס, שהגיעו ללמבו פילד כפייבורטים אחרי פציעתו של ג'ורדן לאב, אבל נראו רע מהפתיחה וירדו למחצית בפיגור 10-0 אחרי טאצ'דאון של דונטביון וויקס  ושער שדה מוצלח של הרוקי בריידן נרווסון, שהבקיע שניים נוספים אחרי ההפסקה והעלה את ראשי הגבינה ליתרון 16-3. שתי דקות לסיום אנתוני ריצ'רדסון מסר טאצ'דאון לאלק פירס והכחולים עוד הצליחו לקבל את הכדור בחזרה אך הייל מרי של הקוורטרבק הצעיר נחטף ע"י הרוקי אוון וויליאמס במהלך האחרון של המשחק. ריצ'רדסון איכזב וסיים עם 17/34, 204 יארד וט"ד, אבל גם 3 מסירות לידיים עוינות. לעומתו, מאליק וויליס שהגיע לפאקרס לפני שבועיים וחצי בטרייד מטנסי, הפתיע לטובה ודייק ב-12/14 מסירות ל-122 יארדים עם טאצ'דאון וללא חטיפות. כאשר אף אחד מהקיוביז לא מבריק, בדרך כלל נראה דו קרב קטלני על הקרקע וכך היה. ג'וש ג'ייקובס רשם 151 יארדים אצל המנצחים וג'ונתן טיילור סיים עם 103 מנגד. כצפוי, אף אחד לא בלט במשחק המסירה כשהתופס המוביל במשחק היה רומיאו דאבס עם 62 יארדים. בנוסף להפסד, הקולטס גם איבדו את דפורסט באקנר (קרסול) ולאיאטו לאטו (ירך) שנפצעו במהלך המשחק והשאירו את קו ההגנה פגיע מאוד.

לא חשבנו שתהיה פה אי פעם תמונה שלו, מאליק וויליס

טנסי טייטאנס (2-0) – ניו יורק ג'טס (1-1) 17 – 24

אמנם זה באיחור לא אופנתי בכלל, אבל ארון רוג'רס חגג שלשום ניצחון ראשון במדי הג'טס, כמעט שנה וחצי אחרי שהגיע. המשחק החל עם פאנט בכל צד, ובדרייב השלישי ראינו נקודות ראשונות עם טאצ'דאון (בריצה) של קאלווין רידלי. ברבע השני הרנינג באק הרוקי של ניו יורק בריילון אלן תפס מסירה של רוג'רס והשווה את התוצאה. בכך הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר עם טאצ'דאון מאז 1930(!!!), בגיל 20 ו-239 ימים. לפני ההפסקה הבועט ניק פולק דייק מ-41 יארדים והעלה את הטייטאנס ליתרון 10-7. ברבע השלישי רוג'רס מצא גם את הרנינג באק השני שלו, בריס הול ,שהעלה את האורחים ליתרון ראשון עם סקור אווירי של 26 יארד. שער שדה של גרג זורליין הגדיל את הפער ל-7, לפני שמסירה משוגעת של לוויס מצאה את רידלי בפינת האנדזון בין שני מגנים ירוקים, ט"ד שקבע שווין 17. הנקודות היחידות של הרבע האחרון הגיעו כשאלן הגיח לאנזדון שוב וקבע ניצחון 24-17 לקבוצתו של רוברט סאלה. רוג'רס סיים 18/30, 176 ושני סקורים כשבריס הול (114 יארדים בסה"כ) היה שחקן ההתקפה הבולט בירוק, בנוסף לאלן שנכנס לאנזון פעמיים. בצד השני לוויס התקשה מול ההגנה המצוינת של הג'טס ובעיקר מול שחקן השנה השנייה וויל מקדונלנד (3 סאקים) וסיים 19/28, 192 יארדים, ט"ד ואיבוד. רידלי הוביל את המארחים באוויר עם 77 יארדים וטוני פולארד על הקרקע עם 62.

בריס הול בפעולה

מינסוטה ויקינגס (0-2) – סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (1-1) 17-23

ברוק פרדי הפסיד חמישה משחקים בלבד בעונה וחצי שהוא פעיל כק"ב פותח. שניים מהם למינסוטה ויקינגס.
יש משהו בהגנה של בריאן פלורס שפשוט לא מאפשר לק"ב הצעיר לפענח אותה, וגרוע מכך, גורם לקריאת המהלכים של קייל שאנאהן, במיוחד ברד זון, להראות כמו של מאמן טירון.
באופן דומה להפסד במינסוטה של שנה שעברה, אחרי שסן פרנסיסקו נקלעה לפיגור מוקדם עקב חסימת בעיטת הרחקה שסידרה לויקינגס שער שדה נוח, הויקינגס לקחו את ההובלה ולא ויתרו עליה עד סוף המשחק.
שני הדרייבים הבאים של הניינרס נכשלו עקב עודף ביטחון של שאנאהן שהלך דרייב אחרי דרייב על נסיונות שנכשלו בהמרה של דאון רביעי.
סאם דארנולד (17/26 ל268 2 ט"ד וחטיפה) , בשבוע שני של משחק מצויין, הצליח לתפוס את הגנת סן פרנסיסקו עם המכנסיים למטה ומקו ה3 שלו, מצא את ג'סטין ג'פרסון לט"ד של 97 יארד. ג'פרסון סיים את היום עם 133 יארד והט"ד. פיצוי נאות על שבוע שעבר.
רוב הנקודות של סן פרנסיסקו במשחק והמנעות מהפסד הרבה יותר גדול, הגיעו בזכות הליינבקר הפנומנלי, פרד וורנר, שחטיפה אחת שלו, סידרה ט"ד ראשון לאדומים במשחק  והפאמבל השני שהוא כפה עם אגרופים מדויקים לכדור, סידר את הט"ד השני.
אבל כל זה היה מעט מדיי כשפרדי השמיט כדור בנסיון מסירה באיבוד הכדור השני במשחק. סן פרנסיסקו התקרבו עם סיכוי קלוש לסגור את הפער, אבל נכשלו באונסייד קיק.
למרות 5 הסאקים שספג מהגנת מינסוטה, ברוק פרדי מסר השבוע ל319 יארד (השני מכל הק"ב השבוע), ומוביל את הליגה ביארדים. גם משחק הריצה עם ג'ורדן מייסון (מקום שני בליגה ביארדים) מגיע לרף ה100 יארד שבוע שני ברציפות.
ג'ורג' קיטל (76 יארד וט"ד) במשחק ה100 שלו בליגה, טיפס למס' 3 בכל הזמנים ביארדים לטייט אנד (גרנקווסקי וקלסי לפניו).
הויקינגס מובילים את הבית שלהם עם 2 נצחונות לפתיחת העונה, לראשונה מאז 2016. שבוע הבא במשחק סופר מסקרן מול יוסטון.

97 יארד, ג'סטין ג'פרסון

ניו אינגלנד פטריוטס (1-1) – סיאטל סיהוקס (0-2) 23-17 OT

הפטריוטס תחת המאמן הטירון ג'רוד מאיו וקבוצה של שחקנים שעדיין לא עשו שם לעצמם, הרבה יותר טובים ממה שחשבנו לפני הנצחון המפתיע שלהם על סינסנטי שבוע שעבר.
מאחורי התקפת ריצה חזקה של שני ראשים, אנטוניו גיבסון (11 ל96 יארד) ורמונדרה סטיבנסון (21 ל81 יארד וט"ד), ניו אינגלנד גררה את סיאטל, העדיפה על הנייר, למשחק צמוד לכל אורכו והיו יכולים לנצח לולא חסימת שער שדה על ידי סיאטל ברבע הרביעי.
בסיהוקס, עם הרץ קנת' וולקר השלישי בחוץ עקב פציעה, העדיפו לתקוף דרך האויר כשג'ינו סמית' מוסר 44 פעמים ל327 יארד וט"ד (הכי הרבה בליגה השבוע). די קיי מטקאלף וסמית נאג'אבה שניהם עברו את ה100 יארד בתפיסה כשמטקאלף גם חוגג באנד זון אחרי ט"ד של 56 יארד.
ג'קובי בריסט ניהל משחק מסירה צנוע ואקסלוסיבי עם הטייט אנד האנטר הנרי שתפס 12 פעמים ל109 יארד. שאר התופסים בקבוצה כמעט לא היו שותפים מלבד ט"ד קצר לגא'לין פולק.
בהארכה, ניו אינגלנד תקפו ראשונים אבל נעצרו וכשהמשחק נכנס בעקבות זאת לסאדן דת', ג'ינו סמית' הוביל את סיאטל מספיק קרוב לשער שדה מנצח של ג'ייסון מאיירס.
סיאטל, באופן מפתיע משהו, היחידים בבית הNFC  מערב עם 2 נצחונות ובשבוע הבא מיאמי חוצה את כל ארה"ב לטיסה הכי ארוכה בליגה כשהם ללא טואה טאגליובה.
לניו אינגלנד שבוע קצר עם מפגש מול אהרון רודג'רס והג'טס בחמישי.

שליטה אוירית, ג'ינו סמית'

דטרויט ליונס (1-1) – טמפה ביי באקנירס (0-2) 20-16

איש המשחק שלי: כריס גודווין, רסיבר, באקנירס

אם הייתי אומר לכם לפני המשחק, מבלי להתייחס אפילו לפציעות, שהליונס ינצחו ביארדים 463-216 והבאקס יהיו 2 מ-10 בהמרות לדאון 3 – האם הייתם מאמינים שהבקנירס מנצחים כאן? זה כנראה המשחק שהפתיע אותי יותר מכל האחרים – בגלל תנאי הפתיחה והאופן שבו הוא התגלגל. הבאקס הופיעו בלי 5-6 שחקנים חשובים בהגנה, והתאקל הימני (שסימנתי בפריוויו), לוק גדקי, גם לא התלבש.

זה אומנם תורגם להופעה מפלצתית של איידן האצ'ינסון (4.5 סאקים) – אבל איכשהו, עוד לא ברור לגמרי איך, הבאקס ובייקר הצליחו לחזור ממישיגן עם W שני העונה.

הגנת הליונס הצליחה להחזיק את מייק אוואנס על 3 תפיסות בלבד ל-42 יארדים, ועל טוטאל של 70 יארדים בלבד על הקרקע (3 יארדים בממוצע לנשיאה), אבל מי שעשו את ההבדל היו כריס גודווין, שהיה הרסיבר הכי טוב בשבוע 1 לפי PFF – עם עוד הופעה של מעל 100 יארדים וTD.

אוהדי הבאקנירס חשבו שזאיון מקולום בעמדת הקורנר יהיה המאצ'אפ שיפסיד להם את המשחק, ויש מצב, שדווקא הוא, היה השחקן הכי טוב שלהם בצד ההגנתי של הכדור – עם לא פחות מ-4 PBUs:

הליונס לבטח יהיו לא מרוצים מכך שג'ארד גוף ניסה 55 מסירות – זה לא המשחק שלהם. באף אחד מהדרופבקים שלו הוא לא ספג סאק מקו ההגנה המוגבל והפצוע של הבאקס. היו לליונס יותר מכפול מהיארדים של הבאקס, ו-5.1 יארדים לניסיון על הקרקע – אבל גוף מסר 2 אינטרספשנים, בזמן הכי לא נכון, והיה להם עוד 2 איבודים בדאונים ברבע הרביעי , וזה מה שהכריע את המשחק.

ג'קסונוויל ג'אגוארס (2-0) – קליבלנד בראונס (1-1) 18-13

איש המשחק שלי: ג'רמייה אווסו קורומוואה, ליינבקר, בראונס

עוד משחק שמגלם את כל מה ש"ייחודי" לפתיחת העונה הזאת של ה-NFL – קיובי חלש ויקר אחד גובר על קיובי חלש ויקר אחר, בזכות ההגנה העדיפה שלו. זה בגדול הסיפור כאן, ובעוד 5-6 משחקים בכל אחד מהשבועיים הראשונים של העונה.

זה היה משחק מרושל מאוד של שתי הקבוצות (מאזן מצטבר של 5 המרות מוצלחות בלבד מ-23 בדאון 3).

בצד של הג'אגס, החיסרון של אוון אינגרם (המטרה האהובה ביותר על לורנס בעונה שעברה) היה מורגש, והוא מסר ל-16 יארדים בלבד במחצית הראשונה – פחות מברייס יאנג, מאליק וויליס ואנתוני ריצ'ארדסון – ששלושתם נראו רע אתמול בעצמם.

בכלל, נראה שלג'אגס יש בעיית טרוור לורנס, והיא כבר לא יכולה להיתלות בפציעה – הוא חתום על רצף של 7 הפסדים רצופים ב-7 המשחקים האחרונים שפתח בהם. באותם שבעה משחקים, הוא מסר ל-1,652 יארדים, 10 TDs לעומת 7 INTs ופאסר רייטינג של 81.9 בלבד.

זה יותר ממה שאפשר לומר על דאג פידרסון, המאמן, שבדיוק כמו שזכרתי אותו מהתקופה בפילדלפיה – אוהב לזרוק קלישאות וחרטוטים לאחר הפסדים. למשל, הוא טוען שקו ההתקפה שלו אינו בעיה, ואז רואים מהלך שכזה (שימו לב לתאקל בצד ימין) ותוהים אם הם לא מחובר למציאות, או שפשוט מסרב לקחת ברצינות שאלות שנשאלות באירועים האלה.

אני חושב ששתי הקבוצות האלו כרגע רעות ורחוקות מרמה של פלייאוף. לגבי הבראונס חזיתי זאת מראש, לגבי הג'אגס – אני מאוכזב.

וושינגטון קומנדרס (1-1) – ניו יורק ג'אינטס (2-0) 18-21
הימרנו (לא חוכמה גדולה) שוושינגטון ינצחו את הג'איינטס השבוע ויעניקו לק"ב הטירון  ג'יידן דניאלס את הבטחון הנדרש להתפתח בליגה. ואכן התקפת הקומנדרס בניצוחו של דניאלס נראתה הרבה יותר טובה מול הגנת הענקים החלשה.
דניאלס פיספס רק 6 מסירות מתוך 29 כשהשיג 40 יארד יותר באויר משבוע שעבר (236 יארד). וצימצם את נסיונות הריצה שלו בשליש.
הטירון אמנם לא השיג ט"ד בעצמו, אבל הוביל את הקבוצה ל7 שערי שדה של הבועט החדש אוסטין סיברט (השיא בNFL הוא 8 במשחק אם תהיתם). אלו היו כל הנקודות של וושינגטון במשחק והאנדזון נשאר מיותם. אבל זה הספיק כדי לנצח את היריבה לבית.
חייב לציין שדניאל ג'ונס גם הוא נראה הרבה יותר טוב משבוע שעבר, מוסר ל2 ט"ד וללא! חטיפות. הוא אפילו לא נכנע לסאקים כמו החמישה שספג לפני שבוע מול מינסוטה, אבל כמו שהולך ומתברר, הגנת מינסוטה והויקינגס הם ממש טובים.
גם משחק הריצה של ניו יורק נראה הרבה יותר יעיל שדווין סינגלטרי כמעט מגיע ל100 יארד וחתום על ט"ד.
וזה כבר 3 ט"ד שהתקפת הג'איינטס משיגה יותר משבוע שעבר לפי החשבון שלי.
המשחק קם ונפל על הבועטים של שתי הקבוצות כשפיספוס נקודת הבונוס בט"ד הראשון של הג'איינטס הוביל להחלטה ללכת על המרת 2 נקודות בט"ד הבא, המרה שנכשלה, ושוב פעם בט"ד אחרי, ששוב נכשלה.  
לג'איינטס מצפה לוח משחקים קשוח עם קליבלנד, דאלאס וסיאטל הבאים בתור וזה יכול להפוך למכוער מהר מאוד.
דניאלס יפגש עם בזוקה ג'ו בורו וחבורתו וינסה להמשיך בעקומת השיפור.

קנזס סיטי צ'יפס (0-2) – סינסינטי בנגלס (2-0) 26 – 25

עוד קלאסיקה מבית היוצר של האלופים המכהנים והנמרים. הפעם, ההגנות היו אלו שהרשימו יותר וגם רשמו כמה מהלכים מרהיבים עליהם תכף נדבר. ברבע הראשון שתי ההתקפות הגיעו למצב של 1st & Goal ושתי ההגנות עמדו איתן וכפו שערי שדה. אחרי פאנט של הבנגלס וחטיפה של פטריק מהומס ע"י הליינבקר אקים דיוויס-גייטר, הרבע הראשון הסתיים בשוויון 3. בתחילת הרבע השני ג'ו בורו מצא באנזדון את אנדריי איושיבאס, שרשם תפיסה מצוינת על קצות האצבעות והעלה את האורחים ליתרון 10-3. אחרי שלוש דקות הגיעה התשובה עם ט"ד של מהומס לראשי רייס במסירה מעולה של 44 יארדים. שני שערי שדה נוספים של אוון מקפירסון (עם פאמבל של הצ'יפס בין לבין) קבעו את תוצאת המחצית: 16-10 לסינסינטי. ההתקפה הראשונה של מהומס וחבריו במחצית השנייה הסתיימה עם מסירה שלו לתאקל וואניה מוריס עם תפיסה וט"ד ראשונים בקריירה. בהמשך הרבע בורו שוב מצא את איושיבאס באנדזון והחזיר את היתרון לבנגלס, כשבהתקפה הבאה של הצ'יפס הקורנר קאם טיילור-בריט קטף את המסירה של מהומס באחת החטיפות המשוגעות שנראו בשנים האחרונות, ושם את קבוצתו בעמדה מצוינת. לצערם, בשלב זה גם שחקני ההגנה באדום נזכרו שהם יכולים לייצר היילייטס, ופאמבל שכפה הפאס ראשר מייק דאנה נאסף על ידי הסייפטי צ'מארי קונר שנכנס לאנדזון בעצמו והעלה את הצ'יפס ליתרון 23-22, לפני שהם כשלו בהמרת שתי הנקודות. אחרי 5 דקות בעיטה מוצלחת העלתה את הבנגלס ליתרון 25-23, בו הם החזיקו עד שניות הסיום. במצב של דאון רביעי ו-16 יארדים מהומס לא הצליח למצוא את רייס אך שריקה לטובת הצ'יפס (תיראו מופתעים) קירבה אותם מספיק בשביל בעיטת ניצחון של האריסון באטקר מ-51 יארד. מהומס לא הבריק ביחס לעצמו וסיים עם 18/25, 151 יארדים, שני ט"דים ושני איבודים. אייזיאה פאצ'קו רשם 90 יארדים לפני שנפצע ויצא מהמשחק עם שבר בשוקית. התופס המוביל היה רייס עם 75 יארדים. בצד השני, ג'ו בורו נראה הרבה יותר טוב מהמחזור הראשון עם 23/36, 258 יארדים ושתי מסירות לאנדזון. הטייט אנד מייק גסיקי (91 יארדים) היה התופס המוביל של הבנגלס בהיעדרו הפיזי של טי היגינס, והמנטלי של ג'מאר צ'ייס (35 יארדים ושפת גוף ילדותית).

חטיפה משוגעת, קאם טיילור בריט

אריזונה קרדינלס (1-1) – לוס אנג'לס ראמס (2-0) 10-41

ובכן, לא נראה לי שאף אחד ראה את זה מגיע. אריזונה מתפוצצת על היריבה לבית לוס אנג'לס ראמס בבליץ של 14 נקודות מהירות עם 2 ט"ד ו133 יארד של התופס הטירון מרווין האריסון ג'וניור. וזה רק ברבע הראשון.
ג'יימס קונור רץ ל122 יארד ב21 נסיונות פלוס ט"ד ובלי להרגיש הקרדינלס יורדים למחצית עם יתרון של 24-3 על הראמס.
הגנת אריזונה עשתה את שלה ועצרה את הראמס ל3 נקודות בלבד במחצית הראשונה וט"ד בודד במחצית השניה, ממררת את חייו של סטאפורד עם 5 סאקים 3 מתוכם של דניס גארדק  ומונעת ממנו להשיג ט"ד לראשונה מאז משחק הפתיחה של שנה שעברה.
כשהעשן התפזר, הקרדינלס הורידו 41 נקודות על הראש של הראמס. נצחון ראשון על היריבה מלוס אנג'לס אחרי 9 הפסדים.
מלבד הפרץ של הרבע הראשון התופס מרווין הריסון היה שקט שאר המשחק. בצד השני התופס הכוכב קופר קאפ עזב עם פציעת קרסול רבע השני. זו פציעה שניה של מרכיב חשוב בהתקפת הראמס כששבוע שעבר פוקה נאווקווה נפצע בMCL.
הראמס יצטרכו למצוא נוסחה להתמודד ללא שנים מהתופסים הטובים במשחק כששבוע הבא הם מארחים את היריבה הקשה לבית, סן פרנסיסקו.
אריזונה לא יכולים שלא להיות מעודדים ומלאי ביטחון מהאופן בו שלטו באופן דומיננטי במשחק הזה, אבל שבוע הבא מחכה להם גם מבחן קשה כשהליונס מגיעים למדבר.

פורע את השטרות, מרווין האריסון ג'וניור

דנבר ברונקוס (2-0)- פיטסבורג סטילרס (0-2) 13-6

מאמן פיטסבורג, מייק טומלין, החליט ללכת על היד החמה בהחלטה מי יפתח השבוע כק"ב של הסטילרס. קשה לקרוא לג'סטין פילדס יד חמה כשהנצחון שהשיג שבוע שעבר בא בזכות שישיית שערי שדה בלבד אבל ניצחון זה ניצחון ופילדס זכה לפתיחה שניה על חשבון ראסל ווילסון.
מה הוא עשה עם זה? לא יותר מדי. פילדס (117 יארד במסירה 27 בריצה) השיג אמנם ט"ד ראשון במסירה במדי השחור צהוב, אבל אז חזר לנוסחה של שערי שדה עם 2 נוספים במשחק מהבועט כריס בוסוול.
13 הנקודות של פיטסבורג הספיקו מול התקפת דנבר האנמית והמוזרה של שון פייתון והק"ב הטירון שלו בו ניקס.
הגנת פיטסבורג החזיקה את ניקס ודנבר ללא נקודות במשך שלושה רבעים ונכנעה רק ל2 שערי שדה ברבע הרביעי כשהמשחק כבר נראה מחוץ להשגה.
ניקס אמנם מסר לכפול יארדים מפילדס אבל גם ל2 חטיפות. משחק הריצה של הברונקוס נזנח לחלוטין (14 ריצות ל39 יארד) למרות שהם לא פיגרו בצורה משמעותית וזו לא רק ההחלטה היחידה המוזרה של שון פייתון שניהל את הזמן בסוף המשחק בצורה שגויה.
בכל מקרה, פיטסבורג פותחת את השנה עם 2 ניצחונות שזה שני נצחונות יותר מהיריבה העיקרית לבית, בולטימור רייבנס. שבוע הבא הם מארחים את לוס אנג'לס צ'ארג'רס. גם היא קבוצת 0-2.

דנבר כנראה בדרך לפתוח את העונה עם 3-0 כשהם יתארחו בטמפה ביי בשבוע הבא ושון פייתון בדרך לחזור להיות מאמן ליגת ילדים.

יוסטון טקסנס (0-2) – שיקגו ברס (1-1) 13-19

האם סי ג'יי סטראוד הוא הק"ב הכי טוב שראינו מאז פטריק מהומס?
אמנם לא משחק מבריק של סטראוד מול הגנת הדובים החזקה ,אבל היכולת שלו לייצר מהלכים מחוץ לפוקט עלה על זה של הק"ב שמולו ושם היה בסיס ההבדל בין שתי הקבוצות. פעם אחר פעם סטראוד מצא את ניקו קולינס (8 ל135 וט"ד) כשהמהלך נראה כבר אבוד וסטראוד בורח על חייו מעוד בליץ של שיקגו.
כיילב וויליאמס התחיל את המשחק בצורה מעוררת תקווה עם בטחון ושליטה ומסירות מדוייקות אך ככל שהמשחק התקדם, הוא נראה לחוץ ולחיץ, לא מדוייק לטווחים ארוכים וספג 2 חטיפות. וגם אם התפתח משהו חיובי עבור הברס, 9 עבירות שרובן של קו ההתקפה החזירו אותם אחורה והרגו דרייבים.
אנחנו עדיין מחכים לט"ד הראשון של בחירה מס' 1 בדראפט, אם זה יהיה במסירה או בריצה, אבל בינתיים הרצון של וויליאמס לשנות את סגנון המשחק שלו ולהיות מוסר פוקט מסורתי, לא מתקדם הצורה הרצויה.
לאחר משחק ארוך עם 20 הפסקות משחק לרעת עבירות בשני הקבוצות, קצת מכות ומעט ריצות שיחזיקו את השעון בתנועה, הט"ד הבודד של הטקסנס וארבעה שערי שדה מחאימי פיירברן הספיקו מול הברס.
יוסטון פותחת פער על שאר בית הAFC  דרום כשהיא הקבוצה היחידה בבית עם ניצחונות וללא הפסדים.
משחק ענק שבוע הבא מול מינסוטה בקרב הבלתי מנוצחות של השבוע.

פילדלפיה  איגלס (1-1)  – אטלנטה פאלקונס (1-1) 22-21

איש המשחק שלי: ג'סי בייטס, סייפטי, פלקונס

1:56 דקות לסיום המשחק, לפלקונס היה סיכוי של 0.7% לנצח את המפגש הזה (לפי ה-Game Tracker של ESPN). אז איך לעזאזל האיגלס הצליחו לשמוט את הניצחון הזה, נגד כל הסיכויים? זה לא היה יכול להיות רק דבר אחד – שורה של מחדלים היו צריכים להתחבר כדי לרשום הישג שכזה. אגב, זהו המשחק הרביעי שהאיגלס מפסידים למרות יתרון בתוך 2 הדקות האחרונות של המשחק, מאז תחילת עונת 2023 (הכי הרבה בליגה). אז איך זה קרה הפעם?

ובכן, היה לנו כאן מאסטרקלאס בניהול משחק גרוע, תצוגת נפל הגנתית, וכמובן – ביצוע לקוי בהתקפה (עם הדרופ החריג של סקוואן ברקלי, שמנע מהאיגלס לנצח את המשחק עם דאון 1).

נתחיל בניהול המשחק של סיריאני וקריאת המהלכים, שהיו "מעוררי מחלוקת" לאורך כל המשחק – הבחירה שלא לרוץ עם ברקלי בשני הדרייבים הראשונים ברדזון (למרות שהוא היה סופר אפקטיבי עד ההגעה לשם), הבחירה שלא לבעוט פילד-גול ברבע ה-1, ובמקום זה ללכת על המרת דאון 4 כושלת, ובעיקר הדרייב האחרון… ההחלטה כן לבעוט פילד-גול במצב הזה, ולסמוך על ההגנה שלו – הוכיחה עצמה כשגיאה קטלנית, וגם הניתוח האנליטי הקר מראה שהיה עדיף לו לסמוך על ההתקפה (שהייתה 8 מ-16 במשחק בהמרות של דאונים 3-4) – כי דאון 1 היה מסיים את המשחק באותו הרגע (לפלקונס לא נותרו עוד פסקי זמן, והאיגלס היו יכולים להריץ את השעון עד הסוף).

לגבי הפספוס בדאון 3 והדרופ של ברקלי – סיריאני סיפר לאחר המשחק שהייתה אופציה להרטס במהלך לשבת ולקחת סאק כדי להריץ שעון אם לא הייתה מסירה פנויה, וזה בסדר… אני לא הייתי ממש אנטי ההחלטה למסור במצב הזה, למרות שבסופו של דבר – היא חסכה לפלקונס כ-40 שניות (שהם בכלל לא היו צריכים כדי לשים TD!). אבל אם כבר הלכת על זה – לך על זה שוב בדאון 4! למה לא לסמוך על ההתקפה שלך להשיג 3 יארדים כדי לגמור את המשחק?

הפאס ראש של האיגלס, שהיה החשש המרכזי שלי לגבי הסגל הזה לפני העונה – פשוט לא קיים. אחרי שני משחקים שלמים, לאדג' ראשרים של האיגלס יש 0 סאקים, TFL אחד, ו-2 QB Hits – אחת היחידות העלובות ביותר בליגה.

בראש מצעד העליבות הזה, אפשר לסמן את ההחתמה החדשה מהג'טס, ברייס האף – שניתן לראות אותו כאן, לא מסוגל לייצר שום לחץ או אפילו להתקרב לקאזינס (שהיה פסל בפוקט כל המשחק), גם כשהוא באחד על אחד מול טייט-אנד:

אין ספק שבפילדלפיה מתגעגעים לחסן רדיק, ואולי שווה להרים טלפון לג'טס, ולבדוק אם אפשר להתחרט (משני הצדדים).

שבוע שני ברציפות, הגנת האיגלס הראתה פגיעות נגד הריצה – גם כשקאזינס לא הצליח להזיז את הכדור, התקפת הריצה שלו עשתה כמעט מה שרצתה, וקו ההגנה של האיגלס הוזז מעמדות שלו כמעט בכל ניסיון. הפלקונס רצו ל-154 יארדים ב-5.4 יארדים לנשיאה. בסך הכול אחרי שבועיים – הגנת הריצה של האיגלס איפשרה 315 יארדים ב-6.4 יארדים לניסיון. נתונים מחרידים שהיא תתקשה לנצח איתם בעקביות.

או במילים אחרות – אם היכולת הזאת של קו ההגנה תימשך – לאיגלס אין סיכוי טוב להגיע העונה רחוק בפלייאוף, אבל בכלל להגיע למעמד.

בסקנדרי – הרבה אנשים יפרגנו (בצדק) לסי.ג'יי גרדנר ג'ונסון על העצירה שלו את ביז'אן בדאון 4 ברבע הרביעי, אבל צריך לזכור שכמו נגד הפאקרס – תיקול כושל שלו הוביל ל-TD הארוך של מוני.

למרות האיבוד שחתם את המשחק, אני חושב שג'יילן הרטס שיחק טוב יותר מבשבוע שעבר, וזה היה בלי הרסיבר הכי טוב שלו (איי.ג'יי בראון, שעשוי לפספס גם את המשחק בניו-אורלינס בשבוע הבא). הוא היה מדויק עם הכדור, קיבל החלטות נכונות, והיה שוב איום עם הרגליים. האיבוד פשוט מתחבר לרצף הנוראי שהוא נמצא בו: 24 איבודים ב-20 המשחקים האחרונים (היו לו רק 9 ב-18 משחקים ב-2022).

קו ההתקפה של הפלקונס, כאמור, עשה עבודה הרבה יותר טובה מבשבוע שעבר, ובפאס פרוטקשן – למרות שניסו להזיז את קאזינס יותר, ניכר היה שהוא לא באמת נייד או מסוגל לדייק בתנועה, אבל קו ההתקפה שמר עליו מצוין (סאק אחד בלבד של מילטון וויליאמס, וכמעט שום לחץ מעבר). השמירה עליו בדרייב האחרון במיוחד (הפלקונס שמו על הלוח TD בדרייב של 70 יארדים תוך דקה ו-5 שניות בלבד) – הייתה איכותית במיוחד.

בקו ההגנה, מאתיו ג'ודון התחיל לפרוע שטרות, עם סאק ו-2 TFLs. אבל ה-איש של הפלקונס במשחק הזה היה, גם הפעם, הסייפטי הנהדר ג'סי בייטס. כולם ידברו על ה-INT שסגר את המשחק, אבל היו לו 12 תאקלים (הכי הרבה במשחק), TFL ו-2 PBUs, .

אם הפלקונס יצליחו להמשיך להגן טוב על קאזינס, והוא ישפר מעט את הניידות שלו – יש סיבות לאופטימיות זהירה באטלנטה.

סגר את המשחק, ג'סי בייטס

לסיקור נרחב מזוויות קצת אחרות הכולל ניתוחי עומק ודוגמאות מהשטח, יש גם את בלוג הפוטבול PICK SIX של כתב הופס, אורן גרינמן.