כששאלתי את עמיחי קטן, העורך הראשי של האתר, מי לקח את מג'יק ג'ונסון בפרויקט הופתעתי לגלות שהוא לא נלקח. כמובן שעדיף לכתוב על שחקנים שהדרך בה שינו את המשחק לא ברורה באופן מובהק, זה גם יותר מעניין וגם יותר מעשיר, אבל יש לנו שחקן ברמה היסטורית ששינה את המשחק בכל כך הרבה אספקטים שיהיה פשע לא לכתוב עליו.
נתחיל בקסם
למה "מג'יק" בעצם? הרבה מכירים את הסיפור אבל אכתוב אותו בכל זאת. מג'יק קיבל את הכינוי בגיל 15 על ידי עיתונאי ספורט בשם פרד סטאבלי לאחר שצפה בו מעמיד משחק מדהים של 36 נקודות, 16 ריבאונדים ו-16 אסיסטים. הכינוי נשאר עם הרכז עד היום, כשברור שכל הקוסמים החדשים למיניהם הם תוצר של מג'יק המקורי. מה היה הקסם של ג'ונסון למעשה? הנתונים הפיזיים בוודאי, 2.06 מטרים, מהירות בלתי נתפסת ביחס לגובה שלו, ידיים זריזות ומהירות תגובה יוצאת מן הכלל, טייפקאסט של שחקן שבחיים לא נראה בכדורסל.
למה אני בחרתי במג'יק? כי השחקן האהוב עליי בהיסטוריה זה לארי בירד.
הוורסטיליות ושינוי תפקיד הרכז
עד שמג'יק נכנס באופן רשמי לתודעה של הכדורסל המקצועי, הרכז היה תמיד שחקן נמוך, לרוב חלש, ההגנה שלו תסתכם בחטיפות ובקיצור ההיפך ממג'יק. מג'יק היה גבוה (כמובן) אבל גם חזק מאוד, פיזי בנוסף למהירות שלו וזה אפשר לו לראות את כל המגרש בצורה טובה בהרבה מהרכזים הנמוכים. בזכות מג'יק לא היה ללייקרס שחקן בעל חיסרון גובה, אם היה פיק אנד רול בין הרכז לגבוה אז מג'יק היה צריך לשמור על הסנטר של היריבה בחילוף וזה לא דבר שהוא התקשה איתו בכלל. ג'ונסון למעשה לא תפקד כרכז נטו כל הקריירה שלו, הוא היה מוביל הכדור העיקרי בוודאי, המוציא לפועל המובהק אבל הוא לא היה צריך לשחק בחמישיות אורתודוקסיות עם עמדות ברורות. הוא היה רכז בכל עמדה, הוא היה הראשון ודי היחיד באותו זמן. שימו לב כמה שחקנים שהם מוציאים לפועל לא משנה עם אילו חמישיות יש היום: שג"א, לוקה, יוקיץ', לברון, טייטום. כולם הם התפתחות הרכז ההוא שהיו לו כל כך הרבה איכויות ולא התפשר על להיות בעל תפקיד אחד.
חוץ מלהיות הרכז המוביל של הלייקרס, מג'יק היה יוצא דופן בכך שיצא מחוץ לקופסה בתקופה שבה הכדורסל היה שבלוני ואפילו בעל טאבו מסוים, כל השחקנים הגדולים של אותה תקופה היו בעלי עמדות ברורות – ג'וליוס ארווינג, מוזס מאלון, קארים עבדול ג'אבר, ג'ורג' גרווין, דיוויד תומפסון. אם מסתכלים גם על עונת הרוקי של מג'יק, רואים כמה הרכזים היו בתחתית שרשרת המזון בכל הקשור לקליעה, כשמתוך הטופ 20 בנקודות למשחק יש רק שני רכזים, ושניהם במקומות 11 ו-20.
הסיבה שהזכרתי את עונת הרוקי של מג'יק היא בגלל הסיפור הידוע שהציג כמה ורסטילי הוא. במשחק 5 בגמר 1980 קארים עבדול ג'אבר, שזכה באם וי פי באותה עונה, סובב את הקרסול אבל הצליח לשוב לשחק ולהיות מדהים עם 14 נקודות ברבע האחרון ו-40 בכל המשחק. אבל למשחק 6 קארים לא היה כשיר, ומג'יק לקח החלטה ברורה שהוא יהיה הסנטר במשחק. על הביטחון והחוצפה שלו עוד ארחיב בהמשך, אבל מקצועית נטו מג'יק הרגיש שלא משנה באיזו עמדה הוא ישחק הוא יתפקד תמיד כרכז ותמיד ישחק איך שהוא רגיל ויודע, וכך אכן קרה. 47 דקות, 42 נקודות, 15 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. אגב, הוא לא הוביל את הקבוצה באסיסטים, אלא נורם ניקסון שהיה בתחרות עם מג'יק על עמדת הרכז הפותח לאורך העונה. אבל ניקסון חיזק במשחק הזה את מה שמג'יק רצה למחוק – הרכז הוא בתחתית שרשרת המזון בכל הנוגע לקליעה. ניקסון סיים את המשחק עם 1/10 מהשדה, ומג'יק ה"סנטר" סיים עם 14/23. האם זה אומר שניקסון לא היה רכז טוב? כמובן שלא, הוא היה רכז מצוין, אבל הוא היה רכז של הנרטיב הישן, אותו נרטיב שמג'יק מחק. נכון שהקוסם לא היה מהקלעים הגדולים אבל הוא לא היה שחקן שהיה האופציה האחרונה בהתקפה בניגוד לרוב הרכזים, המחשבה שלו הייתה: "מה האופציה הטובה ביותר לקליעה, ולמה שהיא לא תהיה אני?" בניגוד לאחרים שחשבו: "מה האופציה הטובה ביותר לקליעה? רק שזה לא יהיה אני".
שואו טיים
אמרו על האן בי איי בסוף שנות השבעים שהוא מוצר לא טוב, למרות שהיו לו כמה שחקנים נהדרים כמו גרווין, דיוויד תומפסון, ארווינג וכמובן קארים עבדול ג'אבר ומוזס מאלון. אבל הקהל לא התחבר לסגנון, הכדורסל היה איטי, מאוד מבוסס על ההתקפות המסודרות שהולכות על פי תבנית מאוד ברורה. של חלק מהקבוצות זה היה שהכוכב יקבל את הכדור בדיוק איפה שהוא צריך, אצל חלק זה היה פשוט להזיז אותו כמה שיותר ולנוע באותו קצב עד שיש קליעה טובה. כידוע לנו מג'יק לא עף על הרעיון הזה, הוא לא שחקן שיכול לשחק לאט כי זה פשוט מגביל אותו. איך שחקן בגובה 2.06 מטרים עם מהירות עצומה, יתרון פיזי ברור על השומרים שלו ומהירות תגובה נהדרת צריך לשחק? נכון, כמה שיותר מהר. הלייקרס הפסיקו להתמקד במשחק המאורגן והחליטו לעשות ראן אנד גאן. אני לא מתייחס כאן לראן אנד גאן כפי שאנחנו מכירים אותו כיום כמונח שמתאר כאוס, אני מתייחס לראן אנד גאן שמנוהל על ידי שחקן עם דיוק מושלם במסירות, קבלת החלטות כמעט חסרת פגמים וכמובן היכולת לעשות את הסלים בעצמו.
כשמשלבים את כל זה מקבלים קבוצה בלתי ניתנת לעצירה ובעיקר בזכות השחקן שיש לו את היכולת להיות המנוע של ההתקפה בכל חמישייה נתונה, וכשהמנוע הזה הוא מנוע של למבורגיני לעומת מנוע של סובארו הליגה לא עומדת בקצב (הסלטיקס היו אאודי לצורך ההשוואה). אם ניקח את עונת השיא של השואו-טיים לייקרס, עונת 1986-87, הלייקרס היו ראשונים באסיסטים למשחק, באחוזים משלוש ורחוקים עשירים בלבד מהמקום הראשון במדדים הבאים: נקודות למשחק (ב-0.1 נקודות פחות מפורטלנד), אחוזים מהשדה (0.1 אחוז פחות מהסלטיקס), קליעות מהשדה (0.1 פחות מדנבר). היעילות ההתקפית הייתה מדהימה, במדדי הקליעה הלייקרס היו בטופ מבחינת קליעות אבל במרכז הליגה בזריקות, הם שיחקו כל כך מהר וכל כך יעיל שהם לא היו צריכים לזרוק יותר מדי כדי לקלוע. הם השיגו את הקליעות שלהם בזכות מג'יק שידע למצוא את כולם בנקודות הנוחות להם ולכן לא היו זקוקים ליותר מדי זריקות כדי לצבור נקודות ולסגור משחקים. הסדרה על השואו טיים לייקרס לא הייתה על קארים, למרות שהוא היה אחד השחקנים המרכזיים של אותה תקופה וחלק מחשיבים אותו עד היום כשחקן הגדול בהיסטוריה, היא הייתה על מג'יק, הוא שיצר את השואו, בזכותו הכדורסל הפך למהיר, בזכותו כל הליגה שינתה את הקצב וניסתה לעמוד ברף שהוא העמיד.
האישיות
מג'יק לא היה קוסם רק על הפרקט, הוא היה קוסם גם מחוצה לו. הייתה לו אישיות כובשת, חיוך תמידי, חיוביות שהפכה אותו למודל לחיקוי עבור שחקנים צעירים. הם לא רצו רק לשחק כמוהו, להיות חזקים כמוהו, זריזים כמוהו או חכמים כמוהו. הם רצו להיות האיש שהוא, שמצליח להרים את הקבוצה, שמסוגל להסתדר גם עם כוכבים גדולים בזכות החברותיות שלו וחוסר האגו שלו וגם החוצפה החיובית שלו שמצד אחד העצימה את היכולות שלו ומצד שני נתפסה ברוח שטות כמקור להערכה שהדגיש את האנושיות שלו. להגיד שלמג'יק לא היו תאקלים עם אנשים? היה אחד. מג'יק היה איש חיובי, אהוב והשתדל לכבד מאוד את חבריו ויריביו ולהתייחס אליהם כקולגות למרות התחרות, אבל הייתה פעם אחת שהוא נהג באופן שונה. למזלו זה היה לשחקן ששיחק יחד איתו והוא גם הבין את הטעות די מהר. במחנה האימונים של ה"דרים טים" ב-1992 ג'ונסון וג'ורדן שיחקו לראשונה אחד עם השני. במהלך אימון התחלקה הקבוצה למשחק בין שחקני המזרח לשחקני המערב, עד שכל היריבים הגדולים שלו משחקים איתו הוא צריך להתאמן נגדם. זה קרה לאורך שלושה ימים רצופים, כשביום הרביעי קבוצת המערב מובילה 2-12 ומג'יק ניגש לשחקן היחיד שאסור לעשות לו טראש טוק, מייקל ג'ורדן, ואומר לו "אם לא תהפוך לאייר ג'ורדן אנחנו עוד ננצח אתכם". ואז ג'ורדן לקח את זה אישית, תפר כמה שלשות ואז הטביע דאנק 360 על הראש של דיוויד רובינסון שהפך את ה"משחק". העובדה שזה אחד מסיפורים בודדים בהם ג'ונסון נהג באופן מזלזל לשחקן אחר מעידה על היותו מודל לחיקוי חיובי בניגוד להרבה מאוד שחקנים גדולים אחרים. ביניהם, המודל לחיקוי שלי, לארי בירד שהיה ההיפך הגמור של מג'יק מבחינת האישיות. בליגה שבה היו "באד בויז", "טראש טוקרז" ומריבות בין שחקנים באותה קבוצה, היה שחקן אחד שהיה נקודה חיובית עם חיוך ענק.
הסיפור שהכי זכור על אישיותו של מג'יק היה עם יריבו הגדול ביותר, לארי בירד, איתו התחרה ראש בראש על תואר השחקן הטוב בעולם וגם על האליפות לאורך שנים. מג'יק פרש בגלל שנדבק בנגיף ה-HIV בעוד בירד סבל מבעיות גב קשות שגרמו לפרישתו לאחר 13 שנים בלבד. למרות היריבות ולמרות שבירד היה קוץ לא נורמלי בישבן, מג'יק והוא תמיד העריכו אחד את השני והיו חברים טובים מחוץ לפרקט. בטקס הפרשת הגופיה של בירד מג'יק שיבח את לארי כשרגע השיא היה בו הוא חושף שמתחת לג'קט הוא עם חולצה של הסלטיקס (אוי ואבוי, החרפה). בירד היה בכזה שוק שיריבו הגדול לובש את החולצה שהיא ההיפך המוחלט ממה שהוא מייצג שהוא ניסה להוריד אותה ממנו כדי שלא יקשרו אותו חלילה לסלטיקס, אבל מג'יק ראה מעבר ליריבות בין הקבוצות או בינו לבין בירד. הוא העריך את פועלו של בירד ואת גדולתו וכיבד אותו בכך ששם את היריבות בצד ולא לבש רק את לבוש היריבה בטקס שהוא כולו שלו.
לא רק למענו
את סיפור האיידס של מג'יק אנחנו מכירים, גם את הדרך בה הביא את הידע על המחלה לתודעה אנחנו מכירים, אבל צריך גם לספר על מה שמג'יק עשה לא רק למענו. נתחיל כמובן בעמותה שהקים, עמותה שמתרימה עשרות מיליונים למעבדות לטיפול בנגיף ה-HIV, הוא מעביר הרצאות ונותן מהסיפור שלו כדי שהחברה תדע עוד על המחלה, כיצד לחיות איתה, איך מטפלים בה ומדוע היא אינה גזירת גורל כפי שחושבים. כמובן שמג'יק היה די הולל, הוא ביצע יחסי מין עם נשים רבות ואהב מאוד לבלות. הוא כיפר על כך והבטיח לעזור כספית לאלו שנדבקו ממנו, ולא בצורה בומבסטית כדי לנסות להוכיח משהו אלא בצורה דיסקרטית ומכבדת כלפי הנפגעות.
הסיפור השני שלדעתי הוא אפילו יותר משמעותי הוא סיפור היציאה מהארון של בנו. מג'יק, שנמצא בקהילה בה יש דעות שליליות על הומוסקסואליות החליט שהוא מתנגד לשליליות שוב ומדליק את האור שוב על הדעות החשוכות. ארווין ג'וניור יצא מהארון לפני 11 שנים, מג'יק לא הסתפק בקבלתו בפני המשפחה אלא כינס מסיבת עיתונאים בה הודיע פומבית שהוא גאה בבנו. זה צעד קריטי, הוא דמות ציבורית כזאת אהובה, והוא החליט לפרוץ את הגבולות ולהודיע שהוא מתנגד לשליליות גם כשזה יכול לגבות ממנו מחיר כבד זה מראה שהוא לא אישיות חיובית כדי לרצות אחרים אלא כדי להיות בן אדם טוב יותר וגם להשפיע על העולם ולהפוך אותו לטוב יותר. חוסר האגואיזם של מג'יק היה לא רק על הפרקט.
לסיכום
השינוי של מג'יק מסתכם במילה אחת: "חיוביות". הכדורסל שלו היה חיובי, הוא הרים את היכולת של כל הליגה לרמה אחרת של קצב, של יכולת וכמובן של היילייטס. האישיות שלו הייתה חיובית, היריבים הכי גדולים שלו אהבו אותו כבן אדם, הוא העדיף להגיד את דעתו למרות שאינה מקובלת על מנת להפיץ את החיוביות שלו. ההשפעה שלו הייתה חיובית, המילים "שואו טיים" כדורסל נאמרות באופן שגורם לכל צופה להנות, לכל שחקן לרצות לשחק כך ולכל משחק הכדורסל להיות יותר מהנה. הקסם של ג'ונסון שינה גם את איך שאנחנו רואים את משחק הכדורסל וגם את איך שאנחנו מסתכלים על כדורסלנים כמודל לחיקוי.
למג'יק היו כל היתרונות שמנית
ועדיין
כמו שציינת, הוא הוציא את המשחק מהשבלוניות והפך אותו לכיף.
הפך את הוואו מנדיר ליומיומי.
תודה מתנאל, על חשיפת סוד הקסם
✨
ציינת את זה,
אבל צריך להרחיב –
מג'יק הביא את הנצנצים לליגה. היו דוקטור ג'יי והשחקנים מלהיבים אחרים דוגמת פיסטול פיט או אייסמן דרווין,
אבל השילוב של מג'יק, הוליווד, והתחרות עם לארי בירד הם מה שהפך את הליגה מאפורה עם תדמית בעייתית לליגה מסעירה חווייתית.
ללא מג'יק ובירד הליגה לא הייתה אותו הדבר.
שחקן חד פעמי שבהחלט יש לו מקום של כבוד בפרויקט.
תודה, מתנאל.
אחד המלהיבים ביותר היה קוזי, שהיה הקוסם ראשון והאבטיפוס של הרכז גאון המסירה וניהול המשחק וראיית המשחק.
שמע אפשר לכתוב על מגיק עוד ועוד בלי סוף. איש נהדר ושחקן חד פעמי ואדיר. הייתי שמח שלחלק שמדבר על הכדורסל שלו היית מוסיף כמה סרטונים שמדגימים את התקפת השואו-טיים ואת ההצגות שקיבלנו באותם שנים מהלייקרס.
תודה מתנאל
גם אני כמו רבים באתר אוהבים את לארי. זה השחקן שבגללו התחלתי לאהוד את הסלטיקס ואני מניח שיש עוד כמוני באתר. עדיין מג'יק בריא היה שווה ערך ואולי אפילו קצת יותר מוכשר מבירד. היריבות ביניהם היתה מלאה הערכה הדדית.
זכינו לראות אותם בזמן אמת ולכם נשארו הסרטונים ברשת לראות ולאולי קצת להצטער שלא ראיתם בזמן ששיחקו.
מג'יק שינה לגמרי את המשחק כמו שסטף אחריו. כל השואו טיים היה מג'יק וכמובן פט ריילי שמבחינתי הוא אחד מ 4 המאמנים הטובים בהיסטורייה.
תראה כמה אהבו את מגיק בישראל
https://www.facebook.com/watch/?v=186355609084709
חבל שאני לא מוצא את הפרסומת שלו לערוץ 2 הנסיוני.
צאנל 2 בייבי, יו גוט טו סי
מג'יק היה יותר אתלטי ומהיר אך בירד היה מוכשר יותר בקליעה, בפרט מרחוק ומהקו. דנינם היו באותה רמה כווינרים ומנהיגים ומוסרים וגאוני כדורסל.
תודה רבה
החיוך של מג'יק היה שובה לב, המשחק של מג'יק היה מהפנט, השואו טיים של הלייקרס בניצוחו הביא צופים רבים והיריבות עם לארי החייתה את הליגה.
נכון
כתוב נהדר מתנאל ממש נגעת בכל הנק' בזכותן מג'יק ראוי להיות בפרויקט הזה ואף בעיניי מתחרה ראוי להיות במובן מסוים הפנים של הפרויקט. אין ספק שבלי מג'יק ולארי והמאבק הספורטיבי ביניהם בשנות ה-80 הליגה לא הייתה מגיעה למקומות שבהן היא נמצאת היום מבחינת פרסום, הכרה ברחבי העולם והמעמד שלה.
מג'יק אחד השחקנים המרגשים והיחודיים ביותר שידע המשחק. קשה להאמין ששחקן בגודל כזה מסוגל לשלוט בכדור בצורה טובה כל כך. ראה את המגרש כמו שאף אחד אחר לפניו לא ראה ואולי גם אחרי…
לא ראינו מאז פוינט גארד בגודל כזה למעט אולי לברון אבל הוא נעדר את החן שהיה למשחק של מג'יק. מה גם שבניגוד ללברון מג'יק עדיין היה רכז של קודם מסירה ואחר כך נקודות.האמת שלא כל כך הבנתי את האמירה על זה שהוא לא שיחק בחמישיה מסורתית כי דווקא זה מה שהלייקרס הלו במהלך הקריירה שלו. הוא פשוט חיכה שינפנו לו את ניקסון (שהיה רכז טוב בפני עצמו) מהעמדה.
לברון היה יכול להיות חיקוי מושלם של מג'יק (רק לא הכריזמה/חיוך)
קוזי ראה לא פחות טוב את בנגרש ומסר לא פחות טוב ושלט בכדור לא פחות טוב. אאורבך אמר לשאר השחקנים בהומור אופייני שעליהם לצפות למסירה מקוזי גם כשהם על הספסל.
אני רוצה להתייחס למשפט הבא: "הכדורסל היה איטי, מאוד מבוסס על ההתקפות המסודרות שהולכות על פי תבנית מאוד ברורה"
הכדורסל בשנות ה-70 לא היה איטי בכלל להיפך הוא היה אפילו מהיר יותר משנות ה-80. שנות ה-70 היו אבל הזמן שבו משחק הפוסט הפך לדומיננטי וכך זה גם נשאר במשך שנות ה-80 כולל הלייקרס עצמם. גם בשנות ה-70 הייתה חשיבות גדולה לשימוש במתפרצות פשוט הלייקרס של השואוטיים הפכו את זה לאומנות. אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בהיסטוריה אם לא הטובה שבהם. צריך לזכור אבל שרוב ההתקפות שלהם עדיין היו התקפות על חצי מגרש שבהם הכדור נכנס פנימה לפוסט.
בהקשר הזה המשפט הבא: "היעילות ההתקפית הייתה מדהימה, במדדי הקליעה הלייקרס היו בטופ מבחינת קליעות אבל במרכז הליגה בזריקות, הם שיחקו כל כך מהר וכל כך יעיל שהם לא היו צריכים לזרוק יותר מדי כדי לקלוע." פשוט לא נכון. הם היו במרכז הליגה בזריקות בגלל שהם היו במרכז הליגה בקצב משחק אין פה דרך לרמות. אחרי שצד אחד קולע/מחטיא הקבוצה השניה מקבלת את הכדור… בלי קשר ליעילות. זה היה אולי נכון אם הם לא היו לוקחים ריבאונד הגנה אבל גם כאן הם לא היו יוצאים דופן לרעה. אם אתה מחפש את מי שבאמת שיחק בקצב גבוה באותם שנים אתה צריך ללכת לקולורדו לפרוייקט של דאג מו.
רק כדי להמחיש עד כמה הם היו טובים בהתקפה: חמש העונות הטובות בהיסטוריה מבחינת אחוזי קליעה מהשדה היו של הלייקרס של מג'יק. 8 מתוך 16 העונות הטובות ביותר. זה דומיננטיות התקפית בלתי נתפסת אנחנו מדברים על 8 עונות רצוף מעל 51% (מתוך 19 סך הכל בהיסטוריה ששל הליגה) 10 מעל 50%. מה שכן חשוב גם לציין שהלייקרס היו קבוצת התקפה מאד טובה עוד לפני הגעתו של מג'יק.
חחח תחילתו של הקליר פאת'.
אל תשכח שמג'יק היה נגר גבוה
(כותב בשביל חבר)
:-)))))
+100
תודה רבה
כייף של מאמר. תודה מתנאל. חשוב אבל לדעת שתפקיד הסנטר לא היה זר למאג'יק, שכן כל התיכון הוא שיחק כסנטר. זו היתה הסיבה שהמאמן הסכים שהוא ישחק כסנטר.
יש סיפור שמג׳יק מספר כשהם עלו על הטיסה לפילדלפיה
הקבוצה הייתה שפופה בגלל הפציעה של קארים
מג׳יק סיפר שהוא ישב בקדמת המטוס ואמר – have no fear! Magic Johnson is here!
הוא גם קיבל את ה MVP של הגמר די בגלל שקארים לא היה בספקטרום אלא נשאר בבית😃
https://youtube.com/shorts/md6dl4PCGiA?si=WqmqbrwLPe6uAa24
שחקן חד פעמי.לא נראה אף פעם שחקן כמוהו.הוא שינה את המשחק אבל הציב בתפקיד שלו רף לא ניתן להשגה.
אותו דבר כתבתי על ברקלי.חיקויים יש בשפע,אבל זה לא זה.
תודה מתנאל.
במילה אחת שואוטיים, ובעיקר מחוץ לפרקט.
הבן אדם היה שחקן גדול (מהאהובים עלי) ובמקביל כוכב קולנוע ואישיות כריזמטית.
הלייקרס שלו היו קבוצת התקפה מלהיבה, מעניין מה מאמן כמו סטיב קר היה עושה עם קארים אם הוא היה מאמן אותם (היה מקבל יחס של וייזמן?)
היה מעניין לראות את מג'יק משחק היום
תודה רבה!!!
השחקן האהוב עלי בכל הזמנים.אין ולא היה כמו מגיק.
לדעתי מג'יק צריך להיות בשורה הראשונה של השחקנים ששינו את המשחק, גם בגלל השואו טיים אבל בעיקר בזכות טשטוש הטייפקאסטים של התפקידים
עד שהוא הגיע המשחק היה מאוד מתודי, הרכז מרכז, הקלע קולע, הפורוורדים בפינה ובחצי הפינה והסנטר ברחבה. האחראי לזה שהיום המשחק נראה אחרת זה מג'יק
ומג'יק היה רכז שריכז…איפה הטשטוש?
הוא לא רק ריכז
היה לו משחק פוסט, הוא עשה נקודות בצבע (לא רק בלייאפים), אפילו היה לו סיגנצ'ר מוב של כניסה עם הגב ואז סיבוב וקליעה מעל השומר, עם או בלי בייבי סקייהוק
אני לא חושב שהיו רכזים לפניו שעשו דברים כאלו
אגב, לא שהיה שומר גדול אבל פעמים רבות שמר על פורוורדים, בפרט אחרי חילוף אבל לא רק, ולכן גם היו לו לא מעט ריבאונדים יחסית לגארד. בקבוצה עם קארים, וורת'י, מייקל תומפסון ואייסי גרין, היו לו בסביבות 7 ריבאונדים למשחק, בפלייאוף יותר
כי הוא היה גארד גדול. אוסקר רוברטסון יכול לספר לך דברים דומים.
מג'יק וגם סטף לקחו אלמנטים שהיו מוכרים רק ממשחקי ההארלם גלובטרוטרס ושיחקו אותם בעקביות במשחק "האמיתי"…סטף עם זריקות מהלוגו ומג'יק עם כל המסירות בעין עקומה , מאחרי הגב , בין שחקנים …כל האלמנטים הללו שהיה נדמה שאפשריים רק במשחק ראווה הוצגו על הבמה האמיתית באופן קבוע (ובזו גדולתו, כי כל שחקן מסוגל להנפיק רגע כזה מדי פעם…מג'יק עשה את זה מדי רבע) ולכן הכינוי שלו כל כך הולם אותו…בזמן אמת כולם החזיקו את הראש בהשתאות לנוכח ביצועיו
אחלה פוסט תודה רבה. שחקן טוב. הרוק סטאר הראשון של האן בי איי
השחקן שבזכותו אני כאן.
אני תמיד זוכר ומזכיר שהפעולה הכי גאונית וגדולה שלו (לפחות לטעמי) היתה…. איבוד כדור.
בגמר המערב מול פורטלנד ביתרון 2 נדמה לי, הוא השתלט על ריבאונד הגנה בפינת המגרש שלו כשנשארו שניות בודדות לסוף המשחק. במקום להחזיק בכדור, אולי לאבד בטראפ או שיעשו עליו פאול שיעצור את השעון – הוא "מסר" את הכדור באיטיות לצד השני של המגרש, שם הכדור התגלגל לו עד שיצא מתחת לקו הסל של היריבה – עם עשירית שניה על השעון (הזמן היה אמור להיגמר אבל מה לעשות, מג'יק קצת אנושי בסופו של דבר). מובן שפורטלנד לא הספיקו לעשות כלום, והלייקרס עלו לגמר.
https://www.youtube.com/watch?v=SxirMVIUiGo
תודה
כל מילה. תודה רבה מתנאל.
מבחינתי, מי ששינה את המשחק הם שניים שתמיד הולכים יחד – מג'יק ובירד.
בתחילת שנות ה 80 התחלתי לשמוע ולקרוא עליהם, בד'כ בטור של מ. לס, ולדמיין מה קורה ב nba. היה הייפ שלם סביבם.
רק אז, התחילו לשדר קצת בטלויזיה הממלכתית חלק במשחקי הפלייאוף, וזכיתי לראות אותם בלייב.
בס"ד
תודה רבה, פוסט נהדר.
שחקן שהכינוי שלו זה ממ שהוא קסום.
קוזי כונה "הודיני של המגרש" ולא מזמן קראתי שפיסטול פיט כונה גם הודיני.
הקוסם המפורסם בכדורסל, אך היו שני קוסמים גדולים לפניו: מרביץ' שמג'יק אמר ששימש השראה לשואו טיים, וקוזי שהיה האב טיפוס של הרכז גאון המסירה וניהול המשחק, השייכים שניהם לפרויקט זה כנו גם בירד שהיה מגאוני הכדורסל הגדולים ביותק בזכות עצמו.
האיש שגרם לי להתאהב בנבא בשנות ה 80 .
אחלה כתבה, נהניתי מכל רגע!!
מג'יק היה ונשאר ייחודי,
עם גודל פיסי של שומר בבר וזריזות, ברק ושליטה בכדור של להטוטן בקרקס.
לטעמי הרכז הגדול בהיסטוריה