0.03 שניות אחרי שהמאסטרו עמיחי הכריז על הפרויקט המגניב הזה, עלתה לי בראש תמונה של בחור חביב ודי מוכר: סטף קרי.
בטוח שגם אחרים חשבו עליו בהקשר של הפרויקט, הרי יש כל כך הרבה סיבות לבחור בו…
נתחיל בנימה אישית: תמיד אהבתי לזרוק שלשות. כאחד שבגיל 42 מכתת רגליו בליגות למקומות עבודה ומפחד לפצוע שרירים שטרם ידעתי על קיומם, כיום אני נוטה יותר ויותר לזרוק שלשות במקום להיכנס לגוב האריות באיזור הצבע. יש ימים שזה עובד ויש ימים שלא.
קלעי שלשות תמיד היו הפייבוריטס שלי, החל מרג'י מילר (האווטאר שלי), עבור דרך פג'ה סטויאקוביץ' וגלן רייס וכלה בסטף קרי. אין דבר שיותר מרגש אותי מלראות כדור קשתי צולל ממרחק ומסיים בסוויש מהדהד.
סטף קרי עדיין מנצח על תזמורת הווריורס, הקבוצה ששדרגה לרמת אמנות את התקפת השלשות והסמול בול שהיו הלחם והחמאה בסאנס של אמצע שנות האלפיים, אך בניגוד למייסדים גם תרגמה את זה להצלחות והדפיסה ארבע אליפויות. בשתיים מהן (הראשונה והרביעית) אפילו שמחתי, למרות שאני בדרך כלל לא מפתח סנטימנטים לקבוצות או חלילה אוהד אותן.
כאחד שגדל אצל סוניה ודל, בהחלט אפשר להגיד שהחינוך שלהם "קלע למטרה". שני הילדים למשפחת קרי ניחנו בכישורי צליפה עילאיים מגיל צעיר, אולם רק אחד מהם נהיה שחקן מוביל ואף היסטורי. גם על סטף ריחפה עננה של ספקות: מימדי גוף חשודים ופריכות קרסוליים, משל היו חטיף דוריטוס חמוץ-חריף.
הקרסוליים פחות או יותר שרדו ואחרי כמה שנים הקליעה של סטף ושל קליי הגיעה לשיאה תחת הדרכתו של צלף חסר מצפון אחר: סטיב קר.
הווריורס הוכיחו שהתקפה יעילה המבוססת על תנועה ללא כדור וחיתוכים שמשרתים קליעה טובה מחוץ לקשת בדרך כלל תגבור על כל יריב, גם אם ההגנה שלך היא לא הטובה בליגה.
השילוב של שחרור כדור מהיר מכדרור/לאחר קבלת מסירה, אחוז דיוק טוב וטווח בלתי מוגבל שבר הגנות כבר בשלב הפיק אנד רול מאיזור הלוגו. קבוצות נערכות בצורה שונה לגמרי נגד קבוצה שמשחק בה סטף קרי.
קחו לדוגמה את שלשת הניצחון הזו של קרי מול אוקלהומה:
או לדוגמה השלשה שלו בפאסט ברייק במקום ללכת לליי אפ קליל:
ואיך אפשר בלי הסיום הבלתי נשכח בדרך למדליית זהב באולימפיאדת פריז על חשבונה של נבחרת צרפת המקומית:
אלה דברים שלא נראו בעבר והשפיעו על רבים וטובים. ספק אם הבחורצי'ק הזה היה מעז לעשות את המהלך הבא ללא השראת סטף קרי. הברק היכה ברעם בשנית:
השלשות שהציגו הווריורס הדגימו את הניסוי הסטטיסטי של דריל מוריי והארדן ביוסטון בצורה האופטימלית והפכו את קליעות המיד ריינג' הארוכות למוקצות מחמת מיאוס.
אם כן, כאמור, הסיבה העיקרית להכללתו של קרי בפרויקט מפורטת לעיל ואין צורך להרחיב מעבר לכך.
אבל יש גם סיבות נוספות:
הנאה מהמשחק – קרי רוצח את יריביו על המגרש אבל לא שוכח להנות ולהתלהב כמו ילד. הוא והווריורס הביאו ווייבים חיוביים למגרש ומחוצה לו, אם נתעלם מהשטויות של דריימונד גרין. בניגוד לפנים חמורות הסבר של ג'ורדן והממבה מנטליטי של קובי, אצל קרי וחבורתו בדרך כלל הכל נחמד, הכל שמח על גבול האינפנטילי. הקרקס הנודד…פיס אנד לאב…
תקווה ודרבון בני אנוש להצטרף לכדורסל מקצועני – רוב כוכבי הנבא עשויים מחומרים של יוניקורן. ג'ורדן, לברון, קובי ועוד רבים וטובים הם מפלצות אתלטיות עמוסות שרירים הנושקות לגובה 2 מטרים או יותר. אחרים כמו יוקיץ' ולוקה אמנם לא אתלטיים אבל עדיין גבוהים מאוד ובעלי אינטיליגנציית משחק גבוהה בהרבה מהממוצע.
סטף קרי לעומתם הוא 1.90 ביום טוב (כנראה עם נעליים) שרוב הקריירה שלו היה די צנום (ע"ע עודד קטש). לא קשה למצוא כאלה ברחוב או בסניף קרפור הקרוב לביתך.
מבלי לערער על אינטיליגנציית המשחק המעולה שלו, הוא לימד אותנו שאם יש לך קליעה טובה ואתה עובד עליה בלי סוף, אתה יכול לפתח אותה למימדים מפחידים ולגרוף הצלחה מסוימת, גם ללא גוף שהוא מתת אל. בהמשך הקריירה סטף התחזק משמעותית בפלג הגוף העליון שלו ושיפר את יכולת הכדרור שלו כל הזמן, דבר שסייע לו לסיים מהלכים בצבע ולשמור טוב יותר.
ערעור על מעמדו של מג'יק ג'ונסון כפוינט גארד הגדול מכולם – עד האליפות האחרונה של סטף וזכייתו בפיינלס MVP, לא באמת הייתה שאלה מיהו הפוינט גארד הטוב בהיסטוריה של המשחק. היה את מג'יק והיו את כל השאר. אחרי האליפות ב-2022 החלו להופיע בקיעים בחומה הבצורה. פה ושם נשמעים קולות שסטף כבר משתווה למג'יק או אפילו עובר אותו, על אף העובדה שקרי רחוק שנות אור מהגדרת פוינט גארד קלאסי.
אני אישית חושב שהוא כמעט שם אבל עדיין לא גדול ממג'יק. אליפות נוספת על שמו תשנה את התמונה. בכל אופן, עצם האזכור שלו כאחד שמאיים על מעמדו של מג'יק כשלעצמו מהווה סיבה להגדיר אותו כשחקן ששינה ומשנה את המשחק. נוסיף כאן שעל הדרך הוא גם מפלרטט עם טופ 10 היסטורי בדירוג כלל השחקנים. הוא השחקן הכי נמוך שם בפער.
דיבורים על השקת קו 4 נקודות – אמנם כרגע זה בעיקר גימיק, אולם לאחרונה התבשרנו על השקת קו 4 נקודות בליגה הפיליפינית…אין סיכוי שזה היה קורה ללא סטף קרי ודומיו.
סטף קרי הוא שחקן ייחודי והיסטורי שהביא אספקט ייחודי למשחק הכדורסל ובאופן עקבי שומר עליו ומבצע אותו ברמה הגבוהה ביותר.
גם אם עד סוף הקריירה הוא לא יגיע להישגים קבוצתיים או אישים נוספים, את שלו הוא כבר עשה ובגדול.
טור מעולה שהיה כייף לקרוא ולראות שוב את כל הזריקות המוכרות שאף פעם לא נמאס לחזות בהם שוב..ושוב…אני חושב שאם מנחם היה עושה סקר מי שינה הכי הרבה את המשחק (שבו היו נכללים כל השחקנים שהשתתפו בפרוייקט), סטף קרי היה זוכה כנראה במקום הראשון …שמעתי כבר מספר פעמים שחקני עבר שמתראיינים ומציינים שקשה מאוד להשוות השגים בגלל שהיום "זה משחק שונה לגמרי" (ומדובר בשחקנים ששיחקו לפני 10-20 שנה לא המייסדים).. סטף קרי והיכולות הייחודיות שפיתח שצריך ביצים של בת יענה בשביל לנסות אותם על הבמה המרכזית (לא במשחקי הגלובטרוטורס) הוא תמצית השינוי ומוביל המהפכה
כתבה נהדרת!!!
סטף הוא העז של הפרוייקט. אין אחד שהתקרב לשינוי המשחק כמוהו.
מהפכת השלשות שהוא הוביל גרמה לשחקנים לעבוד על השלשה באופן יסודי וסזיפי, לא משנה באיזו עמדה השחקן.
ללמוד לקלוע מעבר לקשת זה "קל" יותר מ"ללמד גובה", אבל להפוך לקלעי ברמה של סטף זה כנראה בלתי אפשרי.
היסטורית הוא אצל הרבה בדיוני הטופ 10 (אצלי הוא 13), והוא הפוינט גארד השני בהיסטוריה אחרי מג'יק (מג'יק מגיל 20 היה עילוי וסיפק כבר מההתחלה הופעות אדירות בפלייאוף).
אדם קטן (יחסית) עם לב ענק.
לגמרי הפך את השלשה לנשק לגיטימי, ללאהגבלת מרחק.
✨
מסכים עם הכל
סטף טיפס אצלי אחרי האולימפיאדה לטופ 7
סטף לא רק "משנה משחק" אלא מהפכן. המשחק השתנה עם האליפויות של גולדן סטייט בהיבט של השלשות והסמול בול.
ועוד משהו בנוגע לסטף. יש שחקנים בודדים שמשדרים כזו חדוות משחק שגם מדבקת את הצופה. מגיק היה כזה. אני חושב שגם האקים.
תודה על הפוסט
פשוט להינות ממנו כל עוד הוא עדיין משחק
סטף כפרה עליו הוא שחקן הסטורי ויחודי בכל קנה מידה אבל לטעמי לא אחד ששינה את המשחק.
למה לא?
למה כן…
כי כמו שאני חופר כאן מלא פעמים לא הוא חולל את מהפכת השלשות בליגה.
זה נכון שלא הוא חולל את מהפכת השלשות אבל אין ספק שהוא הפנים שלה ויש בהחלט מצב שלולא גולדן סטייט וקרי אז המהפיכה הזאת הייתה לוקחת יותר שנים עד שהייתה מחלחלת לכל הליגה.אפשר לומר שהוא הראשון שהראה שהמהפיכת השלשות היא כאן,קיימת ומובילה לניצחונות ואליפות
אני מבין שזו הדיעה הפופולרית. אני לא שותף לה. להיות הפנים של משהו זה לא לחולל שינוי.
החלחול לשאר הליגה הגיע ממקור אחר…
לי אין ספק שמה שאנחנו רואים היום היה קורה עם סטף או בלעדיו. מספיק להסתכל אירופה נטולת הסטף.
השאלה שנשאלת מתי זה היה קורה. לצורך העניין אני עוד זוכר את בארקלי צורח מעל כל במה שגולדן לא יגיעו לשום דבר וכל מהפיכת השלשות שלהם תתפוצץ בפליאוף.עכשיו תחשוב שגולדן היו נכשלים ולא לוקחים אליפות.סביר מאוד להניח שהיינו רואים עיכוב די משמועתי של כל מהפיכת השלשות.
חוץ מזה זה קצת כמו אדיסון והחשמל או בל והטלפון
גם אם אני אחזור על זה עוד מליון פעם זה לא ישנה כי אנשים יחשבו מה שאנשים רוצים לחשוב.
זה כבר התחיל לקרות בלי קשר וזה קשור יותר לשני אנשים אחד בפילדלפיה ואחד בלוס אנג'לס. לא היית רואה שום עיכוב. הם אלה שמשכו את העגלה כל הזמן.
דאריל מוריי בפילי ו… מי בלוס אנג'לס? דאנטוני? וויקיפדיה אומר שלצד מוריי ודאנטוני צריך לתת קרדיט גם לקר, סטף והארדן. גילרי, מאחר ומבחינתי אם יש וויכוח בין בין וויקיפדיה לגילרי, אני הולך אתך בעיניים עצומות, אני מציע לך להיכנס ולשנות את הערך…
הארדן בלוס אנגלס
חחח, אתה צודק לא הוגן בכלל מצידי להוציא את דאנתוני מהמשוואה. למרות שהוא היה מהחלוצים הוא קפץ לעגלה של יוסטון באמצע. הכוונה הייתה לשמנמנן עם בזקן.
מורי הביא את התאוריה סטף הפך למיישם הכי טוב שלה והוכיח את הנכונות שלה. התאוריה של מורי היתה יכולה להישאר בספרים או לפחות ישומה היה מתעכב אם גולדן סטייט לא היו זוכים באליפויות.
אם התאוריה תלויה בסטף אז היא מאד בעייתית כי סטף הוא אאוטלאייר. מה שמורי וחבורתו עשו ביוסטון התחיל עוד לפני הווריורס והיה ממשיך גם בלעדיהם. הם אלו שהתחילו לזרוק בכמויות גבוהות והראו שגם כשאין לך סטף זה משתלם. משם כל הליגה כבר תפסה את הפרנציפ.
מסכים עקרונית אין חילוקי דעות על כך אבל יוסטון לא זכתה באליפות. הזכיות של הלוחמים כשהשלשות הם הנשק המרכזי שלהם הם אלה שהפכו את התאוריה למוכחת. לזה התכוונתי.
לכל המעוניינים – גילרי מסביר את התיזה שלו כאן:
https://hoops.co.il/?p=100289
יוחזר גילרי למצבת הכותבים!
זה התיישן ממש טוב. אני מרוצה…
בהחלט.
בעצם מי ששינו את הכדורסל הם הצפעים מריו גרנדה.
בהחלט!
וגם אחד החמודים אי פעם.
תודה רבה עמית.
סטף קרי ללא ספק האיש ששינה את המשחק.
השינוי ללא עוררין הוא זה שאותו מחפשים בעמדת ה 3
לא מוסרים לו כי הוא פנוי אלא מפנים אותו ומחפשים אותו ,כאילו היה ווילט בצבע .
השינוי העיקרי במשחק כעת ניתן לחפש מישהו מאחור לא לקלוע מאחור כדי לפתוח
את הצבע אלא להכריע את המשחק מאחור .
לאף שחקן אחר כולל רגי מילר לא התיחסו כמניה בטוחה מאחור לפני .
אפילו לא ללארי בירד .
המשחק כעת הפך להיות הרבה יותר שוויוני
לא חייבים יותר למצוא חייזרים בגובה 2.30
שחזקים כמו לי מינג ושאק ביחד…
בלי לעשות מחקר,
ואחרי מבט קצר ולא מחייב על הסטטיסטיקות של המכללות –
לדעתי, סטף בהחלט השפיע על המשחק.
זה נכון שלא גולדן התחילו את מהפכת השלשות ב-NBA,
אבל התחושה שלי היא שהפרופיל הגבוה לה זכתה גולדן בעונות השיא הביא לגל של שחקני be like סטף.
זה בא לידי ביטוי דווקא בסטטיסטיקה קיצונית בעונות 18 ו-19 במכללות, אז מבול של קבוצות קלעו המון שלשות.
הקפיצה בנתונים דרמטית, והיא בשיאה מיד אחרי השיא של גולדן.
כאמור, זה אחרי מבט חטוף,
ובהחלט יכול להיות שיש גורמים אחרים משפיעים,
בהחלט שווה לבדוק יותר לעומק.
הרציונל של הטיעון שסטף שינה את המשחק נובע מהירותו מודל לחיקוי,
לא חסרים וחסרות שחקנים ושחקניות שסיפרו איך ניסו "לעשות קרי" באימונים ובדרך המשחק.
גיא נראה לך שבכדורסל המכללות שהוא המעוז האחרון של המאמנים מי שיקבע זה שחקן שרוצה להיות כמו סטף? באופן כללי זה לא נכון מה שאתה אומר. קצב זריקת השלוש במכללות הוא מסורתית גבוה והיה במגמת עלייה גם לפני אותה עונת 18/19.
כאמור, רחוק מבדקתי לעומק.
הנתון שראיתי היה זינוק בכמות הקבוצות עם כמות שלשות דו ספרתית בממוצע למשחק.
היו מעט כאלו לפני 18, היה זינוק ב-18 ו-19, ואחר כך הייתה התמתנות במגמה.
מה זה אומר?
כאמור,
זה רחוק מלהוכיח משהו,
וברור לי חשיבות המאמן הקולג'ים,
אבל בעידן ה-one and done
ולאור חשיבות המוניטין בעת גיוס שחקנים,
האינטואיציה העייפה וזקנה שלי טוענת שיש קשר כלשהו.
תוריד את טיעון המכללות
(אני כל כך רחוק מלהיות בקיא שזה באמת תלוש מהמציאות, לחבר נתון זה לטיעון מובהק כלשהו),
ואני עדיין חושב שסטף שינה את המשחק.
הוא זה שהפך את השלשות מקילומטר ללא רק לגיטימיות, אלא הכניס אותן לראש של הקבוצה היריבה.
כן, אני יודע שלילארד קלע כאלו לא מעט (או אפילו לעתים יותר),
אבל זה קרי שהביא את הסגנון לקבוצה סופר תחרותית ומנצחת.
יותר מכך,
אני חושב שההשפעה האמיתית והגדולה שלו היא שהוא "גידל" דור של שלשנים שמגיעים לליגה עם ניסיון להציג כדורסל דומה.
לי יש רק שאלה אחת. אם הוא גידל כזה דור של שחקנים למה אף אחד לא משחק כמוהו?
אם הוא באמת היה משנה את המשחק הכדורסל היום היה נמצא במקום אחר.
בלי לבדוק,
אני די בטוח שיש לפני/אחרי קרי בניסיונות מ-30+ פיט (לא כולל הייל מארי).
יאנג לוקח מלא כאלו, גם לילארד. גארלנד צולף אותם באחוז פסיכי.
פעם לא חשבו שזריקה מהלוגו היא חלק לגיטימי מהמשחק.
זהו זה סטף?
לילארד אגב היה לוקח אותם עוד לפני.
איך שהוא נראה לי שהפואנטה לא עברה מסך.
40 מקרים ששחקן לקח 20+ ניסיונות מ-30+ פיט בצמד העונות האחרונות (במצטבר).
בין 2010 ל-2015 (6 עונות),
העידן שלפני פריחת הקרי,
כמות המקרים ששחקן לקח 20+ זריקות הוא כרבע מנתון השנתיים האחרונות.
אז לא,
זה לא רק סטף.
קרי הפך את ניסיון הקליעה מ-30+ לחלק לגיטימי מהמשחק.
בהחלט שינה את המשחק.
וזה בכלל לא קשור לעלייה בכמות השלשות בין השנים האלו.
20 נסיונות לשתי עונות זה כלום.
אתה רוצה להגיד שזה שינוי במשחק – יאללה תהנה.
בפועל אין ממש מישהו שמשמתמש בזה ככלי נשק מעבר לסטף לילארד ואולי טריי יאנג. אהה כן ולברון שמישהו מה החליט שגם הוא יכול לא בטוח מה ההצלחה שלו באמת מהטווח.
לא 20 ל-2 עונות.
20 לעונה.
40 מקרים ב-2 העונות האחרונות ששחקן זרק 20+ שלשות מ-30+ פיט.
12 מקרים של 40+ ניסיונות בעונה
(החשודים המיידיים, קרי, טריי, לילארד עם פעמיים כל אחד. יש גם את פול, לוקה, ואן וליט, לאמלו והאליברטון).
על פני 10 עונות בין השנים 05 -14 אין יותר מ-10 מקרים של 20+ ניסיונות כאלו.
שוב זה לא חלק משמעותי. כולם זורקים הרבה שלשות אז גם כאלה יהיו (ועזוב את זה שהקטלוג שלהם הוא שרירותי על ידי איש הסטאטס ולא על ידי מערכת הטראקינג). זה פחות מ-10% מהזריקות שלהם אז זה לא יותר מגימיק. הנה הנתונים עבור החברה שציינת בשנתיים האחרונות מהטווחים של עד 40 פיט (אני רוצה לזרקו את ההייל מריז מהמשוואה כי גם ככה הן רק מורידות להם אחוזים) לעומת סך כל השלשות:
האליברטון:
17/41 195/535
9/28 161/402
לוקה:
10/33 284/744
5/24 185/541
פול:
13/51 184/564
22/56 214/637
לאמלו:
5/18 70/197
21/52 144/383
ון פליט:
7/19 227/586
7/39 207/606
למעט לאמלו שצריך לראות מה איתו אחרי החזרה מהפציעה עבור כולם כאן זה פחות מ-10% מהשלשות שלהם אצל אחרים פחות מ-5%.
אתה רוצה לקרוא לזה שינוי בכיף זו זכותך וזה הסנטימנט הכללי גם ככה.
ואגב – גם עבור סטף זה אף פעם לא היה חלק משמעותי מהשלשות שלו – הוא פשוט זורק המון שלשות… אז כן גם כאלו מרחוק יותר.
גילרי, הכל עניין של סמנטיקה, אפשר גם לטעון שהביטלס לא שינו את עולם המוזיקה כי לפניהם גם ניגנו/הלחינו ושרו…אבל כשמישהו עושה משהו ממש ממש טוב כמו הביטלס או סטף אז מגיע להם קרדיט בתור מקבע השינוי גם אם הוא לא הראשון לנסותו
ובאמת בתחילת הדרך הם לא עשו משהו שונה…אבל אחר כך הם בהחלט פרצו דרך.
כאמור כל אחד רשאי להחזיק בסמנטיקה שלו…
גילרי טרולינג על הביטלס זה הטור שלא ידעתי שאני צריך
מת על הביטלס, נוט טרולינג.
https://stathead.com/basketball/shot_finder.cgi
תודה עמית. כל מילה. מהפן האישי אוסיף שמבחינתי סטף הוא כנראה השחקן האהוב עלי בליגה משתי סיבות עיקריות:
1. הוא נראה לי הכי אנושי מכולם מבחינת המידות שלו, הוא לא איזו מפלצת פיזית חריגה .
2. יש לו הכי פחות גינוני סופרסטאר/דיווה בהתנהלות שלו מבין כלל הכוכבים בליגה.
שחקן טוב. אצלי רשמור ומספר 2 של כל הזמנים אחרי מייקל. הוא ומייקל נתנו את מופעי הכדורסל הטובים ביותר שראיתי. הם היחידים שנתנו מופעים שנראים על אנושיים. אני רואה ועדין לא מאמין למה שהוא עושה . זה האיש שהחזיר אותי לראות כדורסל בצורה רצינית לפניו היתה שממה.
מעולה. אולי הוא שינה את המשחק יותר מכל אחד אחר
תודה עמית.
אפשר להיכנס לדיון התיאורטי עד כמה התפקיד של סטף משמעותי במהפכת השלשות ובהבנה של הקבוצות והשחקנים שמדובר בכלי יעיל, כי היא התחילה לפניו וגרמו לה גם אנשים אחרים. עם זאת, אני חושב שהתרומה המשמעותית של סטף היא בכך ששלשה הפכה למשהו מלהיב ויפה לא פחות מכל הטבעה, מסירה או כל מהלך אחר שנחשוב עליו, וזה גם מה שגורם לדעתי לכך שאנשים מסוימים לא אוהבים את סטף ומאשימים אותו בכך שיש "יותר מדי שלשות" לטענתם, כי זו לא בהכרח כמות הזריקות כמו השינוי התפיסתי במה נחשב כדורסל יפה
המשפיע הכי גדול אי פעם על המשחק כנראה
שימון, זו התגובה הכי טובה שלך בכל הזמנים…אולי המשיח מתקרב
איך מפסיקים את מתקפת המיילים מהאתר על תגובה משורשרת?
יכול להיות שסימנת מישהו מהגולשים, ואז אתה מקבל התראה על כל התגובות שלו. אם זה המצב, אתה יכול ללחוץ על הסימון שדומה לזה של WIFI שיש מתחת לתמונה שלו
האם השחקן שמטביע בצורה היפה ביותר
הריבואנדר הטוב ביותר או החוסם הטוב ביותר שינו את המשחק?
קארי שחקן עם רמת הגימור הכי גבוהה בהיסטוריה לקליעות מ-3
האופן שהוא השפיע על המשחק הוא לאו דווקא השלשות ( יש לו כשרון, דיוק ושחרור זריקה מהיר שלא ניתנים לחיקוי/שכפול)
לדעתי קארי השפיע על המשחק באופן שאומר – גם אם אתה רזה, קטן ולא הכי אתלטי
אתה יכול לחלום ולהגשים את החלום
יש לו כשרון מולד והוא לקח את הכשרון שלו לאקסטרים
בס"ד
תודה רבה,
סטף שחקן ענק.
משהו מאד מיוחד בסטף זה השיפור המטורף שלו במהלך הקריירה אחרי 4 שנים שחקן חביב לא יתר . ושיפור מטורף בכל תחום בריאות+ שלשות +סיום בסל +הגנה . לא חושב שהיה שחקן שהתקרב לשיפור הזה
כבר כתבתי אך אולי ארוך מדי ?
כתיבה היא אמנות הקיצור.
מסר ברור וקצר.
ראיתם פעם משחק כדורגל בו שלישית תוקפים חודרת לרחבת ה 16 מתנהלים
ביניהם בווירטואוזיות מתקרבים לחמש ואז במקום לכבוש מוסרים כדור אחורה לשןער שלהם ?
ובכן בכדורסל הקבוצה בה משחק סטף קארי
משתמשץ בדיוק בתרגיל הזה מחזירה מרחבת החמש את הכדור לשוער או לפחות
מחוץ לקו השלוש.
כדי להכריע את המשחק מבחוץ.
עד סטף זו היתה תוספת סוג של לפתן .
היום השיטה הפכה להיות הלחם והחמאה
עד כדי שנקבוצות לא מחתימות שוערים
שלא מסוגלים לכבוש שער משערם
לשער השני …
מעולה. נהנתי לקרוא.
תמיד אהבתי לראות קליעה מרחוק. גם וירטואוזיות בכידרור. ואם את גולדן סטייט. מזל שסטף קרי נחת אצלנו.
יש הרבה דברים שהובילו למהפכת השלשות. יכול לחשוב גם על ניסיונות לא מוצלחים שכנראה נטעו זרע – למשל המאמן ריק פיטינו שהצליח במכללות עם קבוצה מבוססת שלשות אבל זה פחות הלך לו בNBA.
אבל השפעה זה לאו דווקא להיות החלוץ של משהו – לפעמים זה להיות זה שנותן את הדחיפה הגדולה. בעניין הזה ההשפעה של קרי היא ענקית.
גילרי, הטענה שלך המקצועית לטובת מורי היא מבוססת היטב. אבל לדעתי לא מורידה מהמשמעות של סטף. למעשה מורי מראה לנו את הנקודה העקרונית הסטטיסטית של הצדקה מלאה לבנות על השלשות, וסטף מראה לאיזה גבהים ניתן להגיע כשיש לך שלשן עם אחוזים כה טובים, ויכולת תנועה מטורפת. זה שחקן שמביא אליפויות ושובר תקרות של שיאים, וזה החותמת המלאה על זה שמהפיכת השלשות היא פה להישאר כי לא רק אפקטיבית סטטיסטית כמו שהראת במאמרך, אלא בעבודה נכונה מביאה אליפויות.
אגב, כשכותבים על סטף, הייתי מוסיף שורה עם כמה מספרים שמדגישה את היכולות שלו. הוא מחזיק ברוב המקומות בטבלה של טופ 10 הקליעות ל3 לשנה, כולל כמובן 3 המקומות הראשונים. הוא השחקן עם הכי הרבה נקודות בין השחקנים שעשו את ה90,50,40 ובאחוזים הכי טובים. אלו דברים מטורפים ונדירים.
עוד נקודה לגבי קרי, זה הסתכלות על מועדון ה90,50,40. אז במועדון הזה, בשיטה שאני מציע פה, של פילטור החוצה כל מי שאינו קולע מספיק ווליום, אני מותח את הקו ב25 נקודות למשחק. ואז בטבלה נשארים רק 4 שחקנים. לארי בירד (2 עונות), קווין דוראנט (2 עונות) סטף קרי (עונה 1) וקיירי אירוינג (עונה אחת). היחיד מבינהם שעשה זאת עם מעל 30 נקודות לעונה זה סטף עם 30.1. אחריו זה בירד עם 29.9. מבינהם הוא היחיד עם 45% לשלוש (השאר נעים בין 40 ל42) וכמובן שהוא היחיד עם מעל 400 זריקות ל3, כל השאר בין 200 ל378. הוא זרק 886 וקלע מתוכם 402…