בואו נוריד את משטרת האופנה מהגב

אלן אייברסון מוזכר הרבה לאו דווקא במשהו שקשור לדרך שבה משחקים את המשחק אלא באיך שהשחקנים נראים.

כשאייברסון נכנס לליגה רוב השחקנים יכלו לבחור בין תספורת מארינס, תספורת קצוצה או קרחת. חידוש אופנתי היו הנעליים השחורות עם הגרביים השחורות של הבולס. היה גם דניס רודמן אבל כולם חשבו שהוא חריג וזה הקטע שלו. מי יכול להיות דניס רודמן?

גם אייברסון בעונתו הראשונה נראה כמו כל שחקן באותה תקופה. אבל אז הגיעו הצמות הצמודות לקרקפת והקעקועים. ואז עוד המון קעקועים. 

אייברסון היה השחקן שגרם לשחקנים אחרים לבטא את עצמם. פתאום קעקועים ותספורות מיוחדות הופיעו בכל הליגה. כשבדקתי מה לסטף קרי היה להגיד על אלן אייברסון מצאתי פודקאסט שבו הוא התייחס דווקא לשינוי הזה באופנה.  וזה מעניין, כי השינוי הגדול של אייברסון הוא השינוי במעמד השחקן הנמוך. 

בואו נדבר כדורסל.

אז מה בעצם הייתה השאלה?

אלן אייברסון נולד בשנת 1975. שנתיים אחרי שג'רי ווסט – שחקן בגובה 190 ס"מ ואחד הקלעים הגדולים בכל הזמנים פרש. 

עד שאייברסון הגיע לליגה התקבע מודל יחסית ברור לשחקנים נמוכים שיכולים להיתפס ככוכבים – תמסר 10 אסיסטים ותקלע סביב ה-20 נקודות. אייזיה תומאס התאים למודל היטב. גם ג'ון סטוקטון, עם יותר אסיסטים ופחות נקודות ועדיין. ותוסיפו אליהם את מארק ג'קסון, קייוין ג'ונסון, טימי הארדאוויי ועוד כמה שחקנים שהבליחו לרגע. ג'ו דומארס, גם הוא בגובה של 190 ס"מ קלע כ-20 נקודות למשחק כל עונה כשתומאס מחלק את האסיסטים. 

נמוכים שנתנו עונת קליעה מרשימה עדיין קרו כמובן. עד כמה זה היה מתכון טוב להובלת קבוצה? 

נייט טייני ארצ'יבאלד קלע 34 נקוות למשחק לצד 11.4 אסיסטים ב-1974. זה לא הספיק לקבוצתו, קנזס סיטי-אומההה קינגס להגיע לפלייאוף. 2 עונות אחרי כשהוא קלע 26.5 למשחק קבוצתו הגיעה לפלייאוף אבל הפסידה לשיקגו והמשיכה ללהוריד את אומהה משמה. 

מייקלס אדאמס, שהתנשא לגובה של 178 ס"מ, סיים את עונת 1990-91 עם 26.5 נקודות לצד 10.5 אסיסטים, הנאגטס שלו סיימו במקום האחרון בליגה.

בקיצור, לנמוכים אין סיבה לחיות לקלוע כל כך הרבה. 

אלן אייברסון לא הסכים עם האמת הפשוטה הזו.

התשובה

אייברסון הגיע לליגה תוך כדי שהוא משלב מיומו הראשון את הקשיחות שרבים אוהבים להלל בה את המשחק של שנות התשעים לצד מהלכי שואוטיים שפערו פיות ושברו קרסוליים. לכל כוכבי הליגה בכל הגדלים היה מאתגר לשמור על הגארד המהיר.

השחקן הכי נמוך שנבחר אי פעם ראשון בדראפט ושיחק בNBA (קבלו חידת טריוויה, מי נבחר ולא שיחק?)  לא פחד מאף אחד. לא משחקנים גבוהים ורחבים ממנו בהרבה ולא מלשחק מולם כדורסל ששמור למגרשי רחוב או לאולסטאר. עונתו הראשונה הסתיימה עם מספרים שיכלו לרמז על צעידה בתלם מצד אחד: 23.5 נקודות ו-7.5 אסיסטים. מצד שני התפרצויות קליעה מרשימות מצד אחד והובלת הליגה באיבודי כדור עם 4.4 איבודים למשחק מצד שני אולי ניבאו שהכיוון הוא לא ג'ון סטוקטון הבא. גם הנצחונות טרם הגיעו בשלב זה. 

בעונתו השניה של אייברסון הוחלף המאמן בפילדלפיה ולארי בראון הגיע. סיפור השנאה-אהבה התחיל כאן. בסדר הזה.

בראון שיחק ב-ABA כרכז והוביל את הליגה באסיסטים 3 פעמים. לקח לו עונה אחת להבין שאייברסון צריך להתחיל לשחק שוטינג גארד. אריק סנואו הפך לרכז הקבוצה. אייברסון המשיך עם מהלכי ISO כשהכדור אצלו ובנוסף הקבוצה השתמשה במהירות שלו למהלכים ללא הכדור כשהוא בורח מהשומר בזכות חסימה שסידרו לו ומסיים מהלך בלייאפ או ג'אמפ שוט פנוי. ה-Iverson Cut נולד.  

אייברסון שיחק רק 48 משחקים בעונת 98-99 וסיים אותה כבר עם 26.8 נקודות (וכמלך הסלים של הליגה) ו-4.6 אסיסטים. פילדלפיה הגיעה לפלייאוף, עברה סיבוב וטואטאה על ידי אינדיאנה של רג'י מילר. 

בעונת 99-00 אייברסון שיחק יותר משחקים, קלע יותר נקודות והפסיד שוב בסיבוב השני לאינדיאנה.

ואז הגיעה עונת 2000-01.

אייברסון הוביל את הליגה בקליעה עם 31.1 נקודות. פילדלפיה הביאה את דיקמבה מוטמבו ואולי אפשר היה לדבר על כך שהפכה לקבוצת הגנה מרשימה אבל כמה רחוק קבוצה יכולה להגיע כשהיא שמה את ההתקפה שלה על גבו של שחקן נמוך ושדוף? 

הקבוצה סיימה ראשונה במזרח עם 56 נצחונות ו-26 הפסדים והדיחה את אינדיאנה בסיבוב הראשון. בסיבוב השני הקבוצה פגשה את הראפטורס. עוד קבוצה שבנתה את ההתקפה שלה סביב שחקן התקפה וירטואוזי – וינס קארטר. פילדלפיה ניצחה את הסדרה בשבעה משחקים והמשיכה לנצח בשבעה משחקים קבוצה מגוונת בהרבה – מילווקי של ריי אלן וגלן רובניזון. 

במהלך ריצת הפלייאוף הזו, השחקן הנמוך ביותר שנבחר בבחירה הראשונה בדראפט ושיחק, שכבר הפך למלך הסלים הנמוך ביותר קיבל גם את תואר ה-MVP של העונה הרגילה. וגם כאן, עד היום הוא השחקן הנמוך ביותר לקבל את התואר.

ועכשיו אייברסון היה בגמר. 

לאחר משחק אחד שזכור לכולם גם בשל ההופעה ההירואית של אייברסון וגם מהצעד שצעד מעל טיירון לו – העולם האמין לרגע שקלע נמוך ותזזיתי יכול לנצח את הלייקרס של פיל ג'קסון ושאקובי. 

זה לא קרה. פילי לא ניצחו עוד משחק אחד בסדרה הזו.  אבל את מה שכוכב אחד קטן לבד העז לעשות, כל העולם ראה.

גם בעונות הבאות אייברסון המשיך לקלוע. היה מלך הסלים של הליגה עוד פעמיים וסך הכל ארבע פעמים בקריירה. מצד שני זה כבר לא הספיק כדי לקחת את קבוצתו מאוד רחוק בפלייאוף – בכל המשך הקריירה הוא עבר רק פעם אחת נוספת את הסיבוב הראשון של הפלייאוף. 

מהפכת ה-AI (זה התבקש)

פרס ה-MVP של העונה הרגילה היה, ובמידה מסוימת נותר, מועדון של ביגמנים. הייצוג של גארדים גבוהים יחסית (אוסקר רוברטרסון שנרשם בגובה 195 ס"מ ומייקל ג'ורדן כמובן) ופורווורדים נמוכים גם הוא מוגבל. אבל גארדים נמוכים בגובה 191 ס"מ ("3'6) ומטה כמעט ונותרו מחוץ לדלתות הסגורות של המועדון.

מאז זכייתו של בובי קוזי בתואר ה-MVP ועד אלן אייברסון עברו 44 שנים ארוכות אבל בשנים שחלפו מאז הזכיה של אייברסון – סטף קרי זכה פעמיים. סטיב נאש זכה פעמיים. דריק רוז וראסל ווסטברוק – שניהם תמיד נראו לי כגארדים הרבה יותר מאסיביים מהשלושה שצוינו לפניהם אבל רשומים בגובה של 190 ס"מ ולכן גם הם מתקבלים למועדון. אייברסון, כאמור, נותר השחקן הכי נמוך שזכה בתואר. 

אם לא היה מספיק שאייברסון ניתץ את תקרת הזכוכית של תארי ה-MVP של העונה הרגילה, תפיסת התפקיד של השחקן הנמוך אכן השתנתה מקצה לקצה. הליגה התמלאה בשחקנים נמוכים שרואים את עצמם קודם כל כאקדוחנים להשכיר ולא כגמד הנדיב שמביא את הכדור לענק שלו. 

עד כמה הבום היה גדול? את האנקדוטות שכן היה אפשר למצוא פה ושם החליף זרם של קלעים נמוכים עם מנטליות של זריקה לפני מסירה. מעבר לסטף וראס שכל אחד מהם הוביל את הליגה בנקודות פעמיים, גם דמיאן לילארד, קיירי אירווינג וטריי יאנג פקדו את רשימת עשרת הקלעים המובילים מספר פעמים, לצד הבלחות לעונה של נמוכים אחרים.

חלקם מוכנים גם להשאיר לאחרים את ניהול המשחק. למרות שלתחושתי מהלכים כמו הIverson Cut לא מרגישים כמחזה מספיק נפוץ בליגת ההירובול. 

גם לאדם הקטן. שמשחק בשכונה – אלן אייברסון והרבה שחקנים נמוכים שבאו אחריו נותנים גם תחושה שלהצליח בכדורסל זה אפשרי. רק לברון יכול להיות לברון עם השילוב של אתלטיות שנשארת לאורך השנים וגובה וכוח נדירים, אבל לעבוד הרבה על זריקה וכידרור ולדעת שאתה יכול להגיע למשהו גם אם אתה לא מגיע למדף הכי גבוה בחנות? זה כבר משהו אחר. נכון, מעטים ייקלעו שלשות טוב כמו סטף קרי – וגם את ההישגים של אייברסון עדיין לא הצליחו לשחזר.  אבל מצד שני, בעולם שבו אי אפשר ללמד גובה עדיף ללמוד להיות אלן אייברסון.