ה-Germanator, אחד השחקנים האהובים עלי בכל הזמנים. קריירה ארוכה מאוד, בעצם הוא מחזיק בשיא עונות באותה קבוצה, 21, אחת יותר מקובי בראיינט.
שנה וחצי אחרי שהגיע, דאלאס מאבריקס נרכשה ע"י מארק קיובן, יהודי נחמד שזה עתה התעשר אחרי מכירת האתר שלו, יאהו (אז, בתחילת שנות האלפיים, התעשרות בזכות אתר אינטרנט היה באמת משהו חדש, זהו הזמנים לפני גוגל, כן) . מאז בעצם נוביצקי וקיובן נהיו סוג של צמד בהובלת הקבוצה.
כאמור, דירק שיחק בליגה במשך שני עשורים, זה טבעי שהקריירה חוותה עליות וירידות. ההתחלה הייתה המצוינת כאשר כבר בעונתו החמישית, דאלאס הגיעה לגמר האזורי, הראשון שלה מזה 16 שנים, בו היא הפסידה לסן אנטוניו. (סך הכול שתי אגדות כדורסל נפגשו ל-6 סדרות פלייאוף, 4-2 לטובת דאנקן)
ב-2006 הם נפגשו עוד פעם בחצי גמר המערב, באחת הסדרות המעניינות והדרמטיות שהיו. סן אנטוניו חזרה מפיגור 3-1 בסדרה למשחק מספר שבע אצלה בבית, אותו דאלאס פתחה בסערה והובילה ב-20 הפרש ברבע השני. הספרס סגרו את הפער ברבע האחרון וג'ינובילי העלה אותם ליתרון שלוש, ראשון במשחק כולו כמה שניות לסיום (!!), אבל אז דירק השווה בסל ועבירה (של אותו ג'ינובילי) ובהארכה, דאלאס איכשהו הצליחה ליצור פער ול-נ-צ-ח.
מי שרוצה, מוזמן לראות את המשחק במלואו (קיץ, מה יש לכם לעשות)
בסיום אותה עונה, דאלאס אמנם הפסידו בצורה קצת מאכזבת למיאמי בגמר, אבל סך הכל נראה היה שבעונה הבאה, הם יעשו את הצעד הנוסף. בהחלט, עונת 2006-2007 דאלאס סיימו באופן משכנע עם המאזן הטוב בליגה, דירק היה המועמד המוביל לתואר MVP והכל היה מוכן למסע עוצמתי שיסתיים באליפות מרגשת…
כחחחחחח. בטח.
אתם יודעים מה חשיבות המאטצ' אפים בכדורסל? אם לא, תראו את הסדרה הזו. לדאלאס לא הייתה תשובה לביירון דוויס, סטפן ג'קסון הסתדר מצוין בהגנה על דירק והתוצאה הסופית הייתה 4-2 ללוחמים וטקס קבלת תואר MVP עצוב במיוחד. עד כמה העניין הזה של אי התאמה נקודתית מבחינת העמדות אפשר לזהות לפי הקלות בו גולדן סטייט עפו בסיבוב הבא נגד יוטה ג'אז. כולם כמובן זוכרים את הדאנק הזה של ביירון דיוויס על אנדריי קירילנקו, אבל הסדרה כולה הייתה חד צדדית לחלוטין.
עליות וירידות, אמרנו. הקיץ הזה נוביצקי העביר הכי רחוק מכדורסל – דיג באוסטרליה. נראה שהשיקום המנטלי עזר ודירק חזר להיות הסקורר הדומיננטי ומנהיג הקבוצה.
ארבע שנים הבאות דאלאס אמנם המשיכה להגיע בקביעות לפלייאוף, אבל אלה היו השנים של דשדוש מסוים. קיובן פירק את הקבוצה שהגיעה לגמר ב-2006 – דווין האריס הוטרד לטובת ג'ייסון קיד ב-2007, המאמן אייברי ג'ונסון פוטר אחרי הפסד בפלייאוף ב-2008 והוחלף בריק קרלייל, ג'וש הווארד חצי סולק אחרי מספר תקריות מבזות ב-2010.
כך הגענו לעונת 2010-2011. פתאום דירק מצא את עצמו מוקף בחבורת role-players מנוסים שכל אחד שם ידע איך לחפות עליו בהגנה + תוספת נשק לא קונבנציונלית ג'יי. ג'יי. בראה. הפעם הם סוף סוף לא עצרו רק בסיבוב השני, בו הם העיפו בסוויפ את האלופה לוס אנג'לס לייקרס ואחרי שהתגברו בגמר האזורי על ה- OKC הצעירים, התייצבו שוב מול אותה מיאמי, הסופר טים הראשון של לברון ג'יימס.
לא הרבה אנשים אז נתנו סיכוי לדאלאס – מול קבוצה של 3 סופרסטארים התייצבה יריבה המונהגת ע"י אירופאי לא אתלטי מידי מוקף בשחקנים כמו ג'ייסון קיד בן 38 וטייסון צ'נדלר, for God's sake, אפשר להשוות את הצוות המסייע של דירק לזריקה של שון מריון.
ובכן … כבר אמרנו, סדרת פלייאוף הרבה פעמים זה סיפור של מאטצ' אפים. אז מבחינת אותם מאטצ' אפים, ד'שון סטיבנסון ושון מריון הקשו מאוד והצליחו להאט את וויד ולברון, דירק נתן סדרת פלייאוף על עם מספר רגעים בלתי נשכחים בלקאצ' ובסופו הביא לדאלאס את האליפות הכי מרגשת ב-20 השנים האחרונות. כמה שניות לפני סיום המשחק השישי, כאשר האליפות הוכרעה, דירק ירד מהמגרש לבד עם דמעות בעיניים.
קבוצת האליפות התפרקה עוד באותו קיץ של 2011. שנים אחרי האליפות ועד לפרישה ב-2019 (עוד 8 שנים, לא מעט), דאלאס לא הצליחה באמת להעמיד קבוצה תחרותית ופעם הבאה שמאבריקס עברו סיבוב בפלייאוף כבר היה אחרי הפרישה של נוביצקי, בעידן של לוקה דונצ'יץ'.
למה שינה את המשחק?
האירופאי הראשון שקיבל תואר MVP, האירופאי הראשון שהוביל קבוצה תחרותית. אז בסדר, לא נגזים, זה לא שאם לא דירק, אז לא היינו מקבלים יוקיץ' או דונצ'יץ', החברה האלה מוכשרים מידי והליגה כבר פתוחה מידי לזרים, אבל עדיין, מישהו היה צריך להיות שם, אז זה היה דירק נוביצקי. היו כמה אירופאים שנבחרו גבוה מאוד בדראפט בזכות ההשוואות שלהם לנוביצקי – דרקו מיליצ'יץ' (כן כן, ההוא בתמונה למטה, אחת התמונות הפחות מביכות שלו שרצות באינטרנט) ואנדראה ברניאני. היה הוגן אילו היו מפרישים חלק מהשכר שלהם לדירק.
בנוסף, אין ספק, ברמה הלאומית המשחק שלו פתח את גרמניה לכדורסל, מדינה בה הענף לא היה כל כך פופולארי לפניו. עכשיו אנחנו צופים את גל השחקנים הגרמניים בליגה, שהיו ילדים בזמן משחקיו של דירק בדאלאס. לא יודע אם היינו מקבלים את האחים ואגנר ללא דירק נוביצקי.
כמה אלמנטי משחק שמזוהים איתו – את ה- fadeaway המפורסם על רגל אחת כולם מכירים, זה הפך סימן ההיכר שלו
בנוסף, נזכיר את הקליעה משלוש בתור טריילר, אלמנט שדירק פיתח בשלב מאוחר בקריירה. כעת, אנחנו רואים בעיקר ג'.ג'.ג'. משתמש בו.
נקודה אחרונה – קצת אכזבה
כאמור, אחרי עונת האליפות ועד לפרישה, במשך שמונה עונות, דאלאס לא עברה סיבוב פלייאוף ובשנתיים האחרונות בכלל לא הגיעה לפלייאוף. הרבה פעמים שמענו על העשור האבוד של לוס אנג'לס לייקרס בגלל הדעיכה האיטית של קובי בראיינט, אבל לפחות לייקרס קיבלו בזכות זה בחירות דראפט שאותן בסופו של דבר הם תרגמו לאנתוני דייויס שהביא את האליפות בבועה. במקרה של דאלאס, לא היה להם כמעט בחירות דראפט.
בעניין הזה אני נוטה להאשים את מארק קיובן. אז הוא לא מאמין בלבנות דרך הדראפט, זה לגיטימי. לאורך השנים הוא בנה סביב דירק דרך שוק השחקנים החופשיים או דרך הטריידים. העניין שבאותן שנים הוא כל הזמן פספס! זה לא יאומן, כל שנה הוא הביא שחקן שהיה שנה שנתיים אחרי השיא שלו – לאמאר אודום אחרי השנים בלייקרס, ג'אמיר נלסון אחרי אורלנדו, דרון וויליאמס אחרי הנטס, ד'אנדרה ג'ורדן … זה מאוד מאוד חבל ששנים האחרונות של דירק הוא היה בקבוצה לא תחרותית!
בריאות לכולם, מקווה שנהנתם.
כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת האהובה שלנו, מיכל ז"ל.
לא מחמיץ כתבה שלך.ברגע שהשם סטוקטון מופיע ,אני רץ לקרוא.
+100
אחד השחקנים החביבים והאהובים במילניוןם הנוכחי ובצדק! גם עשהוא ניצח אותנו לא יכולתי לשנוא אותו.
אכן פרץ את הדרך ל"פלישה". לא הייתימתבאס כל כך על השנים האחרונות כי גם הוא כבר לא היה אותו דבר ומעבר לכך זה ארגן העברת לפיד מסודרת ללוקה, אז אולי קיובאן כן מאמין בלבנות דרך הדראפט…
לוקה+לייבלי זה דוגמה של התפתחות דרך דראפט,מי שמשלב את זה עם החתמות טובות ,יכול להגיע רחוק.אין ספק בדאלאס כן מייחסים חשיבות רבה לדראפט.גם נוביצקי הגיע דרך הדראפט.
לוקה ולייבלי שחקנים ממשעותיים שהגיעו למועדון מאז שקיובן רכש אותו
האליפות של 2010 מוכיחה עד כמה לברון אוברייטד עם סיפורי העז שלו,יחד עם וויד שידע להתחבר לקבוצות סופר טים,הם קיבלו תשבחות מעל ומעבר.נוביצקי כוכב על בודד (בתוספת שחקנים כמו קיד וצנדלר)גמר את לברון 4-0
קיובן הגביל את הקבוצה תקציבית וזו זכותו ,אבל הוא פירק בגלל כסף קבוצה שהיה בכוחה להתמודד חזק על עוד אליפויות.
אין מה לעשות רוצים אליפות צריך לחרוג מחוקי הליגה,להכנס לאפרון השני ,לא טוב מבחינה כלכלית,אבל זה הימור גדול שיכול להביא אליפות.
מדויק.
אליפות 2011..
דאלאס ניצחו 4-2 ופיגרו 2-1 בסדרה…
ואללה לא ידעתי שקיובן פירק את הקבוצה של 2011 בגלל הכסף, הוא דווקא תמיד דיבר על כמה לשלם מס לא בעיה מבחינתו.
אכן פורץ דרך.
יש בהחלט מצב שהפריצה של נוביצקי בעונות 00 ו-01 (העונה ה-2 בליגה, אותה סיים עם 17.5 נקודות למשחק כאשר הוא הופך לשחקן חמישייה בדאלאס ומתפקד כסטרצ' 4 במשרה מלאה. סיים שני בבחירה לשחקן המשתפר. עונה אחר כך כאשר נבחר ל-all nba) תרמה רבות לכך שבדראפט 2001 נפרץ הסכר ונבחר אירופאי בבחירת דראפט גבוהה –
פאו גאסול בבחירה מס' 3.
אני גם לא חושב שזה מקרי שבאותה עונה אירופאי אחר מקבל את משרת הרכז הפותח בסן אנטוניו ספרס.
זה אולי לא קשור לפריצת דרך,
ולא בדקתי את זה לעומק –
אבל נראה לי שמה שנוביתקי עשה בפלייאוף 11 קבע שיא כזה או אחר בתחום הקלאצ'.
לא נתפס כמה בלי מאניטיים הבחור קלע באותו פלייאוף אגדי.
אחלה פוסט! תודה.
תודה השחקן השני הכי אהוב עלי בכל הזמנים.איזה שחקן הוא היה איזה קלאס.האמת שקלעת בול כמעט לכל מה שאני חושב כולל השנים האחרונות של נוביצקי שקיובן די שרף לו,בטח בשנה-שנתיים אחרי האליפות המדהימה שלהם
תודה על הפוסט! פוסט מצויין!
דירק היה וואחד שחקן…
אליפות מרגשת שכללה סוויפ של הלייקרס (היה כל כך כיף לראות את זה!) וניצחון על הסופרטים של מיאמי אחרי שלברון הכריז על "Not one, not two, not three, not four, not five, not six, not seven"
בתחושה שלי זה סיפור שבו הטובים ניצחו את הרעים
פוסט נהדר. תודה
הווניל האירופי הראשון שהביא אליפות ככוכב ראשי. היה קשה לחשוב לפני על שחקן לא אתלטי (בטח בעמדת הpf), שייקח קבוצה אל התואר.
מעבר לכך הראה מה אליפות אחת מיוחדת יכולה לעשות ללגסי. בלעדיה הוא היה עוד שחקן מעולה שנשכח על דפי ההיסטוריה של הליגה.
האליפות הזו לבדה שמה אותו לטעמי בטופ 20.
יפה כתבת ועל אחד השחקנים המרגשים.
דירק היה האירופאי הראשון ש"קיבל את המפתחות" לקבוצה, ובזה ייחודו.
היה את האקים אלג'וואן אבל הוא לקח זהב אולימפי עם הנבחרת האמריקאית אז לא בדיוק זר.
😊
כתבת נהדר!
נוביצקי בהחלט היה פורץ דרך בהיותו האירופאי הראשון בליגה שהיה במעמד סופרסטאר לכל דבר ועניין.
מאזור 2002 בערך עד 2007 דאלאס תמיד היו בטופ של הליגה ומועמדים לאליפות. בגלל זה אני תמיד אגדיר את נוביצקי כעדיף על גארנט בדיון על מי הפורוורד השני הכי טוב באותם שנים (טימי כמובן מספר 1). דווקא אחרי שדעכו ודשדשו בסוף של אותו עשור, הגיעה האליפות המתוקה שלהם ב-2011. יסכימו איתי רוב הקוראים באתר, שזו אחת האליפויות שריגשו את כולם גם מבלי שהיו אוהדי הקבוצה. וזה שעל הדרך לאליפות טאטאו את הלייקרס (האלופים המכהנים, עדיין עם קובי לפני הפציעות של סוף הקריירה) בכלל תענוג.
אליפות 2011 היתה תענוג + הבונוס של להעיף גם את קובי וגם את לברון
תודה רבה
פייד-אוויי היא הזריקה הכי קשה במשחק. פשוט קשה להשחיל ככה את הכדור. קשה גם לחסום אותה, כי הזורק מתרחק מהמגן. וכאשר הזריקה הזאת יוצאת מאיזה פאקינ׳ סבן פוטר אין שום סיכוי בעולם לחסום אותה.
תודה על אחלה פוסט.
שחקן ענק.
תודה רבה. שמחתי מאוד בשבילו כשזכה באליפות לפני 13 שנה.
מצויין סטוקטון. דירק אכן הכין את הפלישה האירופאית ל-NBA עם שחקנים מצויינים, ובזב שענה הרבה את המשחק!
תודה איש יקר. כיף לקרוא
נראה לי שבחיים לא אשכח את אותו היום ב 2011 בו אני יושב לי במסעדה בגסט האוס ברחוב הקווסאן בבנגקוק, אוכל לי לתומי ארוחת בוקר כאשר המשחק השישי בסדרה בין ההיט למאבריקס משודר על המסך. ועדיין זוכר איך שככל שהמשחק התקדם, היה נראה שהבלתי יאומן עומד להתממש. ואת הקתרזיס המדהים של התמונה הזאת של נוביצקי יורד מהמגרש בדמעות ותופס את הראש
אני בכלל לא אוהד של דאלאס. אבל עדיין, זה היה ונשאר אולי הרגע הספורטיבי הגדול והמרגש ביותר שיצא לי לחוות
דבר נוסף – אני מבין שהרשימה כבר מלאה, אבל עדיין חשבתי לכתוב טור על שחקן ששינה את המשחק בצורה יוצאת דופן (ובעיני חשובה מעין כמוה). יש לאן לשלוח טיוטה?
התשובה שלי נכונה גם לכל אחד אחר שירצה – אתה מוזמן להצטרף ולרשום בקובץ את התאריך הבא (17/9 במקרה הזה) ואת השחקן עליו תכתוב (כמובן לא מישהו שכבר כתבו או יכתבו עליו). את הטקסט שולחים למייל של מערכת האתר
מטורף על האליפות של 2011. כשהקארמה ניצחה את הוליווד. לברון ושות' השחצנים שמפסידים לדירק הלוזר, ועוד כל כך הרבה צדק היסטורי – ג'ייסון קיד הזקן סוף סוף לוקח אליפות, שון מריון לוקח אליפות בשם הסאנס שנגנבו, סטויאקוביץ' בשם הקינגס שנגנבו. מה עוד צריך
תודה רבה על פוסט משובח
==
תוספת קטנה על דון נלסון שהיה מאמנו בשנים הראשונות בדלאס
וידע לא לדרוש ממנו להשאר בצבע, כפי שציפו מכל מי שמתנשא ל7 פיט באותן שנים.
לנלסון היה גם, תפקיד מכריע בעונה הבאה, כמאמן גולדן סטייט
באפסט שעשו ממקום 8 והעיפו את דלאס שבמקום 1..
==
חוץ מזה, אין ספק שאליפות דלאס ב2011 סיפור מדהים
קודם להעיף את קובי, ולא סתם, אלא בסוויפ
ואח"כ את להפלופ שהפגין תצוגות היחנקות ברבעים אחרונים.
כשרק וויד עוד מצליח לתפקד בהתקפה.
תודה רבה פוסט מעולה על שחקן ענק
תודה סטוקטון.
פוסט מעולה על שחקן מעולה.
לדאלאס של נוביצקי היו 11 עונות רצופות עם 50 ניצחונות ומעלה, ואלו היו השנים שבהן היה להם סיכוי להצליח, ורק בשנה האחרונה ברצף הזה הם הצליחו להשיג את אותה אליפות זכורה לטוב. קיובן דווקא עשה הרבה כדי לחזק את הקבוצה עד 2011 וגם אחרי, ובין היתר הביא שחקנים כמו וינס קרטר, מונטה אליס, רונדו וכו' בניסיון לשפר את הקבוצה בכל מיני הזדמנויות
בדיוק, כל השחקנים האלה – מונטה אליס, רונדו (אתה זוכר, עף משם אחרי כמה חודשים כי רב עם קרלייל, אפילו לא שותף בפלייאוף) ואחרים היו אחרי השיא שלהם – זה היה נראה כאילו וואו איזה חיזוק, בפועל הקבוצה לא התרוממה.
רק שתי מילים חסרות בפוסט הנהדר הזה על דירק –
Holger Geschwindner !!!!!
אולי גם ג'יימס טרי, שהיה לו חלק גדול באליפות ההיא ובאחד מאותם גרעאפסים של הבריאה, הוטרד לדאלאס מאטלנטה תמורת הבחור שקדם לדירק בפרויקט הופס – אנטואן ווקר
ג'ייסון טרי.
צודק, הוא ונוביצקי היו היחידים ששיחקו בדאלאס את שני הגמרים 2006 ו2011
כתבה מרתקת, תודה!
דירק באמת שחקן מיוחד ששינה את המשחק:
גם ספורטיבית – הפך את הנבואה של לברון לבדיחה ושם גבול לתחושת העליונות של הסופר טימס,
גם תרבותית – נתן את החותמת הסופית לתהליך הגלובליזציה של הליגה, פרץ את כל המחסומים כאירופאי שמוביל (לבדו ככוכב על!!) את הקבוצה לאליפות.
גם מקצועית – חיזק את המגמה של גבוה שיודע לקלוע מבחוץ וכמובן זריקת הפייד אוואי עם הרגל האחת. כל שחקן שעושה את זה אני ישר רואה את דירק מולי.
+100
פוסט מצוין על שחקן אדיר ואהוב. תודה רבה סטוקלון
אגב, אפשר לקרוא לו גם החד קרן הראשון?
בס"ד
תודה רבה.
פוסט מצויין.
האליפות הזו היתה נהדרת, קסומה.
ג'ייסון טרי התחפש לפיפן כזה, ראיתי כמה מהמשחקים בשידור חי.