זה הבית היחיד בליגה שכל הקבוצות בו זכו לפחות בלומברדי אחד.

בית ששלח (לפחות) 2 נציגות לפלייאוף ב-3 העונות האחרונות.

וגם הבית עם הרצף הארוך ביותר בליגה של עונות רצופות בלי אלופת בית back-to-back (מאז האיגלס ב-2004).

כן, זהו ה-NFC המזרחי, שבו גם (שלא במקרה) משחקת הקבוצה שאני אוהד, פילדלפיה איגלס. אנסה להיות לא משוחד, גם הפעם.

אם אתם עוקבים אחרי בלוג "פיק סיקס" שלי, אולי כבר נתקלתם בסקירה אלטרנטיבית שלי לבית הזה – אבל כאן נתכלל את הדברים אחרת…

דאלאס קאובויס (מאזן ב-2023: 5-12)

הקאובויס סיימו את העונה שעברה עם עוד אליפות בית ועם הסיד ה-2 ב-NFC. למעשה, הם סיימו (לראשונה בתולדות הפרנצ'ייז המעוטר הזה) 3 עונות ברצף עם 12 ניצחונות… ומה כל זה נתן להם באמת? ובכן, בעונה שעברה זה נגמר בתבוסה ביתית לגרין ביי, ובסך הכול, לאורך שלוש השנים האלו – ניצחון אחד, שלושה הפסדים, ומחסום מקצועי/פסיכולוגי/ארגוני/מיסטי של כמעט 30 שנים מבלי להגיע אפילו לגמר ה-NFC.

במקום להכביר במילים, פשוט נסכם את התופעה ב-MEME אחד מפורסם:

אז מי אתם באמת, הדאלאס קאובויס? האם אתם הקבוצה שהובילה את הליגה בעונה שעברה עם 29.9 נקודות במשחק, (+ טופ 5 ביארדים למשחק עם 371.6), וגם סיימה טופ 5 בצד ההגנתי (מבחינת נקודות ויארדים)? או הקבוצה שהושפלה בבית בסופר-וויילקארד נגד ג'ורדן לאב והפאקרס? ובכן, זוהי שאלת 10.3 מיליארד הדולר (השווי העדכני של הקאובויס, כפי שפורסם לאחרונה – פרנצ'ייז הספורט היקר ביותר בספורט העולמי, והראשון שחצה את רף 10 מיליארד הדולרים)… 

השאלה, והתשובה, מתחילות ונגמרות באדם אחד – שעזר להביא את הפרנצ'ייז לשווי המשוגע הזה, מאז שרכש אותו אי-שם בסוף שנות ה-80 – הבעלים (והג'נרל מנג'ר), ג'רי ג'ונס. מבלי להיכנס לכל המורכבויות של ג'ונס כבעלים, והבחירה העיקשת שלו לתפקד גם כ-GM בפועל, ניכר שהוא באמת מאמין שהקבוצה שלו מוכנה לזכות בסופרבול. לדבריו, הוא "All-In" על העונה הזאת. אלא, שאם בוחנים את כלל המהלכים של הקבוצה בפגרה, זה נראה יותר כמו Check אחד ארוך, מהוסס ופאסיבי, מאשר דחיפה נחושה של כלל האסימונים למרכז השולחן:

הקאובויס איבדו לא מעט כישרון על הקווים בחודשים האחרונים. בצד ההתקפי: טיילר ביאדש (הסנטר) וטיירון סמית (התאקל השמאלי). בצד ההגנתי: דורנס ארמסטרונג ודנטה פאוולר. מייקל גאלופ עזב ופרש. ומי הגיע בכיוון ההפוך? בפרי אייג'נסי, זה פחות או יותר מסתכם במייקל קנדריקס, שבא לחזק את עמדת הליינבקר, שהייתה דלילה להחריד ב-2023. גם השנה, בדאלאס יבנו בעיקר על מחזור הדראפט, שגם הוא התמקד בקווים (טיילר גאייטון, OT, בסיבוב ראשון, מרשון נילנד, EDGE, בסיבוב שני, וקופר ביבי, IOL, בסיבוב שלישי – ששלושתם עשויים לקבל סנאפים משמעותיים די מוקדם העונה). תזוזה משמעותית נוספת היא ההחלפה בעמדת מתאם ההגנה – דן קווין עזב לג'וב ה-HC בוושינגטון, בזמן שמייק זימר (לשעבר מאמן הויקינגס) בא להחליפו.

אבל עיקר הרעש השלילי מגיע מזירת החוזים, כאשר מייקה פארסונס, סי.די לאמב ודאק פרסקוט (כנראה, שלושת הכוכבים הכי גדולים של הקבוצה) נכנסים כולם לעונה אחרונה בחוזה, ולא נראה שג'רי ממהר לעשות משהו בעניין. אם לרגע נניח בצד את ההשפעות השליליות שיש לגישה הזאת על מערכת היחסים מול אותם שחקנים, העובדה שהעניינים האלה כבר זולגים לרשתות החברתיות ולטורים קבועים במדיה, לבטח לא תסייע למצב הרוח בחדר ההלבשה ב-2024/

אז מה יהיה? ובכן, אני סבור שהקבוצה של דאלאס נחלשה, ולכן חוזה שמה שהיה – הוא שיהיה… דאלאס תסיים שנייה בבית, עם מאזן 10-7, ותנצח אולי משחק אחד בפלייאוף, לפני שתאפסן עוד עונה פושרת לרצף העגום שלה. 

פילדלפיה איגלס (מאזן ב-2023: 6-11)

אם יש קבוצה ב-NFL שלא מפחדת לקחת ללב עונה כושלת, להודות בטעויות ולזעזע את המערכת בהתאם – זו היריבה המרה של הקאובויס בבית, פילדלפיה איגלס.

וכמה משוגע זה לסכם ולומר ש-2023 של האיגלס הייתה כישלון חרוץ, מר ומוחלט.

מספטמבר עד נובמבר האיגלס נראו כמו אחת הקבוצות הטובות בליגה. רחוקה ממושלמת, כמובן, עם לא מעט בעיות ברורות ובולטות לעין, אבל עם וייב מסביב של כזו שמוצאת דרכים לנצח בכל תרחיש, כולל ניצחונות רצופים על הקאובויס בבית, הצ'יפס בחוץ והבילס בבית. ואז הגיע השבוע ה-12, התבוסה הביתית לניינרס, ומשם מדרון חלקלק של הפסדים ותצוגות מביכות, שנגמר רק בבעיטה (די צפויה) מהפלייאוף על ידי בייקר מייפילד והבאקס. תפנית כה חדה ושלילית לעונה, קשה לי לזכור כאוהד.

והאמת היא שעד היום הסיבות לא ברורות עד הסוף. יש שמאשימים עדיין את המאמן ניק סיריאני, שכשל במינוי מתאמים מחליפים לאלו שעזבו אחרי עונת הסופרבול ב-2022, וגם בכך שכפה את הסיסטם ההתקפי שלו על המתאם המפוטר, בריאן ג'ונסון.

מה שבטוח – ברמה המנטאלית, תהיה לאיגלס משימה לא פשוטה בלאסוף את השברים ולחברם מחדש, בטח אחרי ששניים מהמנהיגים הבולטים של הקבוצה בעשור+ האחרונים, ג'ייסון קלסי ופלטשר קוקס, תלו את הנעליים. אליהם הצטרפו שמות בולטים נוספים, כמו חסן רדיק (הפאס ראשר הכי אפקטיבי של הקבוצה בשנתיים האחרונות, שנשלח לג'טס בטרייד), והליינבקרים הפותחים (שבולטים בגלל היותם פותחים, ולא ממש בזכות יכולתם על המגרש) – זאק קאנינגהאם וניקולס מורו.

אם נניח לרגע בצד את הקריסה המנטאלית, מה היו הבעיות הבולטות של האיגלס באותו רצף מביך? בהתקפה – תוכנית משחק שבלונית, לא מאוזנת, עם חולשה בולטת נגד הבליץ (שקבוצות ניצלו לטובתן פעם אחר פעם) ונטייה הולכת וגוברת של ג'יילן הרטס לאיבוד כדורים… בהגנה – קריסת מערכות טוטאלית (מפאס ראש, שהפך להיות המאיים והאפקטיבי בליגה ב-2022, לבינוני, במקרה הטוב), חוליית ליינבקרים בלתי מתפקדת והגנת מסירה ש(בעיניי) סיימה את העונה כאחת משלוש הגרועות בליגה, אם לא הגרועה שבהן.

כדי לנסות לתקן, שתי עמדות המתאמים רופרשו (דסאיי/פטרישיה בהגנה, בריאן ג'ונסון בהתקפה) ובמקום הגיעו ויק פאנג'יו הותיק וקלן מור.

ועדיין, עד כמה שזה מדהים לכתוב זאת, באיגלס שוב יש מאמן ראשי על כיסא לוהט, שנתיים בלבד אחרי הגעה לסופרבול – בפעם הקודמת זה היה דאג פידרסון, והפעם זהו סיריאני, הדמות הקולנית שמגלמת את כל מה שאנשים אוהבים לאהוב או לשנוא (בעיקר לשנוא) בעיר פילדלפיה ותושביה, שנתפס כאשם המרכזי בהתפרקות:

בזירת הסגל: ברייס האף עשה את הכיוון ההפוך מרדיק, ונחת מהג'טס – כדי לראות האם היכולת המעולה שלו בעונה שעברה, בתפקיד של מחליף, תישמר גם עם כמות סנאפים גדולה יותר. סקוואן ברקלי הגיע מהג'איינטס. והאיגלס עשו דאבל-דיפ לחיזוק הסקנדרי בדראפט, עם קוויניון מיטשל (סיבוב 1) וקופר דג'ין (סיבוב 2), שיחזקו את החוליה החלשה מהעונה שעברה, לצד סי.ג'יי גרדנר ג'ונסון, שהיה שחקן הרכב בקבוצת הסופרבול של 2022, וחזר לקדנציה שנייה מדטרויט, והפרו-בולר לשעבר, דווין ווייט, שהגיע מטמפה, וינסה לייצב את עמדת הליינבקר לצד נקובי דין ש(שוב)שב מפציעה. שימו לב לצעירים נוספים בסגל שצפויים למלא תפקיד משמעותי יותר העונה, בעיקר קאם ג'ורגנס (המחליף המיועד של קלסי בעמדת הסנטר, שאגב – קלסי עשה עליו את הסקאוטינג בעצמו לפני הבחירה בו בדראפט לפני שנתיים) וקילי רינגו (צפוי לפתוח כ-CB2 מהצד השני של סליי).

אז מה יהיה? אני מניח ש(בהתאם למסורת) הקאובויס לא ינצחו את הבית, ומכיוון שיתר הטוענות לכתר טרם הבשילו, האיגלס ייקחו את הבית הזה עם 11 ניצחונות שיהיו שווים גם את אחד הסידים הגבוהים ב-NFC (טופ 3). האם יש להם סיכוי לחזור לסופרבול? אני לא משוכנע שההגנה תספיק להבשיל לרמה הנדרשת, אבל אם היא תפתיע לטובה – לא הייתי מהמר נגד הסגל הזה של האיגלס.

ניו יורק ג'איינטס (מאזן ב-2023: 11-6)

אם טרם צפיתם בעונה האחרונה של "הארד נוקס" שסיקרה את הפגרה של הג'איינטס – אני ממליץ לכם בחום לעשות זאת. הטקסט שלי, או כל טקסט אחר, לא יצליח להמחיש עד כדי כך בדיוק את מה שניצב על הפרק מבחינת הג'איינטס בעונה הקרובה, ואיך כל מה שקרה בעונה שעברה השפיע על כך.

נתחיל במה שהוא, בעיני רבים, חוזה הקוורטרבק הכי מעורר מחלוקת בליגה (אולי לצד זה של דשון ווטסון בקליבלנד) – 160 מיליון דולר ל-4 שנים שקיבל דניאל ג'ונס אחרי עונת "הפריצה" שלו ב-2022. עונה שבה, להזכירכם הוא מסר ל-15 TDs בלבד. אבל צריך לתת לו את הקרדיט שהג'איינטס נראו טוב יותר ואפילו ניצחו משחק פלייאוף.

אבל… מה קרה מאז? ג'ונס התחיל את העונה שעברה רע, עם 2 מסירות ל-TD בלבד, לעומת 6 מסירות לשחקני היריבה, והוסיף לכך פציעה משמעותית שנייה בקריירה. ולכן, כמו שה-GM ג'ו שיין אמר בעצמו מול המצלמות של "הארד נוקס" – זו תהיה העונה שבה ג'ונס יוכל להרוויח את המשך החוזה שלו, או לתת לג'איינטס את הגושפנקא הסופית לכך שהם צריכים לחפש פתרון אחר לעמדה.

בינתיים, אם לשפוט לפי משחק הפריסיזן האחרון, זה לא נראה מדהים:

תראו, זה מאוד קל לחבוט בג'ונס לאור המספרים, והפרסונה שלו באופן כללי. אבל האמת צריכה להיאמר – הפרונט אופיס של הג'איינטס לא עשה מספיק כדי לייצר סביבו את התנאים להצליח בשנים הראשונות שלו בחוזה. קו ההתקפה היה מהגרועים בליגה באופן עקבי (הוא היה כנראה הגרוע ביותר בעונה שעברה, עם 85 סאקים) ואני מאתגר אתכם להיזכר ברסיבר אחד ראוי שג'ונס מסר לו ב-3 העונות האחרונות.

אז העונה הם עשו את הדבר הנכון, וניסו לתקן את זה – הם הביאו 2 פותחים לקו ההתקפה בפרי אייג'נסי (ג'ון ראנייאן מהפאקרס וג'רמיין אלמאנור מהריידרס), ובעיקר – השקיעו את הבחירה השישית בדראפט כדי למצוא לג'ונס, בתקווה, WR1 לגיטימי ראשון בקריירה בדמותו של מאליק נייברס. בהגנה, טרייד על בריאן ברנס מהפנתרס מייצר לג'איינטס, על הנייר, שלישייה קטלנית על הקו (לצד דקסטר לורנס וקוויון תיבודו).

האבידה המרכזית של הג'איינטס היא, כמובן, סקוואן ברקלי, שעזב לאיגלס – האיש שלמעשה היה המרכז של ההתקפה של הג'איינטס מאז שנכנס לליגה ב-2016. בריאן דאייבול וצוות האימון יצטרכו לייצר להתקפה הזאת זהות חדשה, ולמצוא דרך להפוך אותה למאוזנת עם Skill Players שרחוקים להיות מנוצצים, כיחידה.

אז מה יהיה? ב-NFL של שנות ה-90, אולי לקוורטרבק כמו דניאל ג'ונס הייתה הזדמנות להוביל התקפה מנצחת. האם אני רואה שחקן עם פרופיל כזה, שלא מסוגל להיות מדויק במסירה ברגע החשוב, מוביל קונטנדרית לגיטימית? התשובה היא לא. אני חושב שההתקפה יכולה לקחת צעד קדימה, ושההגנה עשויה להתחבר ליחידה איכותית (גם אחרי העזיבה של המתאם ווינק מרטינדייל) אבל בסך הכול –  זה לא יספיק ליותר מ6-7 ניצחונות בעונה.

וושינגטון קומנדרס (מאזן ב-2023: 13-4)

עידן סאם האוול תם ונשלם, ובוושינגטון סופרים 7 עונות רצופות ללא מאזן חיובי. כשנה לאחר הרכישה על ידי ג'וש האריס, נראה שהתרבות הארגונית בוושינגטון אולי ניקתה עצמה מהקדנציה מעוררת המחלוקת (במקרה הטוב) של דן סניידר, אבל הצלחות על המגרש… עדיין אין.

הקומנדרס אותתו כבר בחלון ההעברות של אמצע העונה שעברה שהם מכוונים לשנות כיוון באופן דרמטי, כשפירקו למעשה את החוליה הכי חזקה בקבוצה (קו ההגנה) עם שליחתם בטרייד של שני האדג' ראשרים הפותחים – מונטז סווט וצ'ייס יאנג. וזה נגמר, באופן לא מפתיע, ב-4 ניצחונות בלבד, ויחידה הגנתית שנראתה כמו אחת משלוש החלשות בליגה. בעיקר נגד המסירה.

הקומנדרס נפרדו מרון ריברה והצוות שלו, והשיקו עידן חדש גם בחדר האימון – דן קווין הגיע מדאלאס, קליף קינגסברי הגיע מ-UCLA, וכאמור – הסגל כולו עבור Reboot, כאשר השמות הבולטים שנחתו בפרי אייג'נסי הם טיילר ביאדש (סנטר, קאובויס), ניק אלג'רטי (גארד שמאלי, צ'יפס), אוסטין אקלר (ראנינג בק, צ'ארג'רס), דורנס ארמסטרונג (אדג', קאובויס), בובי ווגנר (ליינבקר, סיהוקס), פרנקי לובו (ליינבקר, פנתרס), וג'רמי צ'ין (סייפטי, פנתרס). לקומנדרס היה גם את אחד ממחזורי הדראפט העמוקים ביותר, כאשר בראש הרשימה, כמובן, הבחירה מספר 2, ג'יידן דניאלס (קוורטרבק, LSU) ובחירת הסיבוב השני מייק סיינריסטיל (קורנרבק, מישיגן).

דניאלס, למי שלא מכיר, הוא קוורטרבק סופר מהיר ונייד (למאר ג'קסון הוא השוואה פופולארית), שזכה בפרס ההייזמן ב-2023 (הפרס שמוענק לשחקן הטוב ביותר באותה עונה בפוטבול המכללות). יהיו לו כמה וכמה אופציות נאות בהתקפה (מקלורין, דוטסון, אקלר, בריאן רובינסון, וגם זאק ארץ הותיק), אבל הוא יצטרך להראות שהוא מסוגל לקרוא הגנות ברמה הכי גבוהה, לקבל החלטות נכונות, ובעיקר – להגן על הגוף שלו מפגיעות מיותרות.

כמי שצופה ומנתח מבחוץ, לי זה נראה כאילו בוושינגטון מנסים לבנות "קבוצה אינסטנט" שתנצח עכשיו, מבלי לעבור את השנה-שנתיים של ריבילד בריא – לפי ה-Depth Chart הנוכחי, לא פחות מ-11 שחקנים (בהתקפה ובהגנה ביחד), שהם למעשה מחצית מההרכב, בכלל לא היו בקבוצה בעונה שעברה. תוסיפו לכך את צוות האימון החדש, ואת מקבלים כאן פאזל שמורכב מהמון חלקים חדשים וזזים, שיהיה מאתגר לחבר בזמן קצר.

אז מה יהיה? יותר טוב מעונה שעברה, לא מספיק טוב כדי להגיע לפלייאוף. בוושינגטון יאבקו עם הג'איינטס על המקום השלישי בבית, וינסו לפצח מה עובד ומה לא, כדי לגבש שלד לבנות עליו קבוצת פלייאוף ב-2025.

רוצים לקרוא עוד סקירות וניתוחים שלי לאורך העונה? בואו לבלוג "פיק סיקס".