לפני שנה דיברנו על הסיכוי לכך שארבעת קבוצות הבית המזרחי ב-AFC יתחרו על מקום בפלייאוף. כמובן שהפטריוטס איכזבו בענק, הדולפינס פתחו חזק ונחלשו, הבילס החזיקו מעמד וכולנו זוכרים טוב מאוד איך העונה של הג'טס התחילה והסתיימה (בפועל) תוך דקה… 

קיץ סוער ומעניין מאוד עבר על קבוצות הבית וכלל לא מעט שינויים גדולים למדי אצל הקבוצות. כמובן שאנחנו נדבר על כל השינויים וההשפעות האפשריות ממש כאן.

ניו אינגלנד פטריוטס

בעונה שעברה: מאזן 13-4 ומקום אחרון בבית.

עונה איומה ונוראית בפוקסבורו שהסתיימה במאזן הגרוע ביותר של הפטריוטס מאז 1992, וכמו שאני מניח שכל הקוראים כבר יודעים, גם בעזיבתו של גדול המאמנים אי פעם, ביל בליצ'ק אחרי לא פחות מ-24 שנים. כמובן שאי אפשר להגיד שום דבר באופן חד משמעי, כותב שורות אלו מאמין שהפרדת כוחות הייתה מתבקשת ושזאת הייתה ההחלטה הנכונה לקבל בקבוצה שהולכת ומדרדרת מאז עזיבתו של טום בריידי ב-2020.

את בליצ'ק יחליף שחקן הקבוצה לשעבר ג'רוד מאיו, שקודם מתפקידו כמאמן ליינבקרים ישירות לתפקיד המאמן הראשי. מי שעוד קודם הוא דמרקוס קובינגטון, ששימש כמאמן קו ההגנה בשלוש השנים האחרונות והחל מהעונה יהיה מתאם ההגנה (הראשון שמחזיק בתואר הזה בפטריוטס באופן רשמי מאז 2017).  אלכס ואן פלט שהגיע מקליבלנד יהיה מתאם ההתקפה החדש ויחליף את ביל אובריאן. בנוסף לבליצ'ק, חשוב גם לציין את פרישתו של שחקן הספיישל טימס האגדי של הקבוצה, מת'יו סלייטר אחרי 16 עונות בסה"כ ו-13 בהן הוא שימש כקפטן. החל מהעונה הוא ישמש כאחד מעוזריו של מאיו.

באופן מתבקש, עמדת המאמן היא לא היחידה אשר בוצע בה זעזוע כשגם בעמדת הקוורטרבק יש שינוי משמעותי. מאק ג'ונס, שמאז עונת הרוקי המבטיחה שלו ב-2021 לא הרשים (בלשון המעטה) הועבר בטרייד לעיר הולדתו ג'קסונוויל ובבחירה השלישית בדראפט הפטריוטס בחרו בקוורטרבק המבטיח של מכללת צפון קרוליינה, דרייק מיי (הבחירה הכי גבוהה של הקבוצה מאז מאמנו החדש, שנבחר עשירי ב-2008). מיי אמנם מיועד להיות קוורטרבק העתיד של הקבוצה, אבל צפוי להתחיל את עונתו הראשונה על הספסל כאשר מי שאמור לפתוח הוא ג'קובי בריסט הוותיק והטוב ששב לקבוצתו הראשונה אחרי שפתח ב-46 משחקים מאז שעזב לפני 7 שנים.

מלבד בריסט, הצטרפו גם התופס קי ג'יי אוסבורן (מהויקינגס) והליינבקר סימונה טאקיטאקי (בראונס), ובפרי אייג'נסי גם הוחתמו מחדש כמה מנקודות האור של הקבוצה בעונה שעברה: הסייפטי קייל דאגר (4 שנים, 58 מיליון), התאקל/גארד מייקל אונוונו (3 שנים, 57 מיליון) והטייט אנד האנטר הנרי (3 שנים, 37 מיליון), עוד פעולה חשובה היא הארכת חוזהו של התאקל ההגנתי כריסטיאן בארמור (4 שנים, 83 מיליון). מי שעוד נפרד מהפטריוטס הוא אחד מנקודות האור הבודדות בעונה שעברה, הפאס ראשר מת'יו ג'ודון שלפני ימים בודדים הועבר בטרייד לאטלנטה תמורת בחירת סיבוב שלישי.

תחזית: למרות המהלכים החיוביים בפגרה, לדעתי הפטריוטס יסיימו עם אותו מאזן ואותו מיקום בבית, אבל ניצוצות של מיי המוכשר והצעירים האחרים (שימו עין על התופסים ג'יילן מקמילן וג'בון בייקר) יתנו קצת סיבות לאופטימיות בקרב האוהדים בפוקסבורו, שלאט לאט מתרגלים מחדש להיות קבוצה בינונית מינוס.

ניו יורק ג'טס

בעונה שעברה: מאזן 10-7 ומקום שלישי בבית.

כמו שכתבתי בהתחלה, כולם זוכרים איך נראה הקיץ הקודם של הג'טס ואיך נראתה תחילת העונה, אך אתן תקציר קצר בכל זאת. ארון רוג'רס, MVP הליגה 4 פעמים ואחד הקוורטרבקים הגדולים אי פעם עבר בטרייד לניו יורק אחרי 18 שנים בגרין ביי – ואחרי 4 סנאפים בלבד קרע את גיד האכילס וסיים את העונה. בבת אחת התקווה של האוהדים הירוקים להופעת פלייאוף ראשונה מאז 2010 נגוזו. שנה חלפה ורוג'רס החלים, אז למרות גילו המבוגר (יחגוג 41 בדצמבר) הציפייה היא זהה – סגל מוכשר ומגוון, ביחד עם קיובי איכותי (סוף סוף) אמורים להביא את הירוקים לעונה מוצלחת.

אחרי פסקת פתיחה שכמעט זהה לזאת של שנה שעברה, נדבר על מה שהשתנה העונה בקבוצתו של המאמן רוברט סאלה, ונתחיל בהגנה שפועלת תחת סאלה והמתאם ג'ף אולבריך. אותה הגנה שדורגה ראשונה על ידי PFF עם ציון של 90.8 הוסיפה לשורותיה את הפאס ראשר הכוכב חסון רדיק (27 סאקס בשתי העונות האחרונות) שיצטרף לקו הגנתי שכולל את התאקל הענק קווינן וויליאמס ויחליף את ברייס האף, שלאחר עונת פריצה עזב לפילדפיה. צירופו של רדיק מלווה במעין פארסה, שכן הפרידה של האיגלס ממנו נובעת בעיקר בגלל רצונו לחתום על חוזה חדש ומשודרג – כזה גם הג'טס לא ממהרים לתת לו, לכן אל תהיו מופתעים אם הוא יפתח את העונה מחוץ לסגל ואולי אף יעבור קבוצה שוב לפני שאפילו שיחק. חוץ ממנו צורף להגנה גם התאקל ההגנתי ג'אבון קינלו מהניינרס, כאשר הליינבקר סי ג'יי מוזלי (17 מיליון לשנתיים) חתם על חוזה חדש וימשיך לשחק בלב ההגנה לצד האול-פרו קווינסי וויליאמס. בדראפט לא נבחרו שחקני הגנה בולטים, אך שימו עין על קוונטז סטיגרס שנבחר בבחירה ה-176 ונחשב לשחקן מסקרן מאוד לאור העובדה שלא שיחק במכללות, אלא בטורנטו מליגת ה-CFL הקנדית. למרות זאת הוא לא צפוי לקבל המון דקות בסקנדרי שכולל בין היתר את אחד הקורנרים הטובים בליגה אם לא הטוב שבהם, אחמד "Sauce" גרדנר.

ועכשיו – להתקפה. רוג'רס אמור קודם כל ליהנות מחוליית תופסים מוכשרת במיוחד הכוללת את גארט וילסון המצוין, בנוסף לחברו הותיק מגרין ביי אלן לזארד וגם התוספת החדשה: מייק וויליאמס שהגיע מהצ'ארג'רס. וויליאמס סבל מפציעות רבות לאורך הקריירה, אך כשהוא נמצא על המגרש הוא נהדר ויכול להוות אופציה שנייה מעולה לצד וילסון. אבל עם כל הכבוד לוויליאמס, הוא לא השם הכי משמעותי שהצטרף להתקפה הירוקה (ואולי גם לא הכי פציע). התאקל טיירון סמית', אחד משחקני קו ההתקפה הגדולים בעשור וחצי האחרונים  (נבחר 5 פעמים לאול-פרו ו-8 פעמים לפרו-בול) עזב את דאלאס אחרי 13 שנים ויגן על הבליינד סייד של רוג'רס, כאשר מורגן מוזס הוותיק שהגיע בטרייד מהרייבנס יאייש את עמדת התאקל הימני. מלבד רוג'רס, מי שעוד יהנה מקו ההתקפה המשופר יהיה הראנינג באק הנהדר בריס הול (994 יארדים בעונה שעברה). קודם ציינתי שבדראפט לא היו תוספות משמעותיות להגנת הג'טס, אך להתקפה נוספו כמה שחקנים כשרוניים ומעניינים, ביניהם התאקל אולו פאשאנו (בחירה 11), הרסיבר מלאכי קורליי (בחירה 65) והראנינג באק בריילון אלן (בחירה 134). מתאם ההתקפה (על הנייר לפחות) יהיה חברו של רוג'רס מהפאקרס נייט האקט.

תחזית: אחרי שההגנה סחבה את הקבוצה הזאת לשבעה ניצחונות בעונה הקודמת, לדעתי התוספת של רוג'רס תהיה משמעותית מאוד, זאת למרות שאני לא צופה שהוא יחזור לשיאו ויתן מספרי MVP כמו שהרבה אופטימיסטים חוזים. חשוב לזכור שבבית ישנם גם 2 יריבות חזקות עליהן נדבר בהמשך, ולכן התחזית שלי היא 9-12 ניצחונות שיספיקו למקום שלישי בבית והופעת פלייאוף ראשונה אחרי 14 שנים.

מיאמי דולפינס

בעונה שעברה: מאזן 6-11, מקום שני בבית והפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף.

אחרי שנתיים רצופות במאזן 8-9, הדולפינס שיפרו את המאזן שלהם בעונה שעברה, בעיקר בזכות טואה טגובילואה שנשאר בריא ועזר להקפיץ את ההתקפה (29.2 נקודות למשחק, מקום שני בליגה). הקוורטרבק רשם את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו עד כה וסיים עם 4,624 יארדים ו-29 מסירות לטאצ'דאון. בנוסף לטואה, גם לטייריק היל הייתה עונה אדירה עם שיא קריירה של 1,799 יארדים (מקום ראשון בליגה). בצד ההגנתי, למרות צירופו של המתאם המוערך ויק פאנג'יו והקורנר הכוכב ג'יילן ראמזי, השיפור היה מזערי – בעיקר בגלל פציעות קשות שספגו שני הפאס ראשרים העיקריים ג'יילן פיליפס (קרע באכילס) ובראדלי צ'אב (קרע ברצועה הצולבת) במהלך העונה. למרות העונה המוצלחת בסך הכל, יש שיגידו שבמיאמי צריכים להיות מאוכזבים מהאופן שבה היא הסתיימה. אחרי פתיחה נהדרת ומאזן 9-3, הדולפינס ספגו 3 הפסדים בחמשת משחקיהם האחרונים, כולל אחד מביך במיוחד לטנסי ועוד תבוסה בבפאלו שהעלתה את הבילס לפסגת הבית על חשבונם והורידה את החבורה של מייק מקדניאל למקום השישי ב- AFC, שסידר להם דייט עם פטריק מהומס והצ'יפס בסיבוב הראשון.

כדי לנסות ולבצע קפיצת מדרגה נוספת נעשו כמה שינויים בדרום פלורידה בפגרה האחרונה. תחילה, נעשתה מהפכה קטנה בהגנה והקבוצה נפרדה מהליינבקר ג'רום בייקר , הפאס ראשרים אנדרו ואן גינקל ועמנואל אוגבה, הקורנר זאביין האוורד (לשעבר אול-פרו), ומהתאקל האימתני כריסטיאן ווילקינס שקיבל חוזה שמן מהריידרס (4 שנים, 110 מיליון). בנוסף לאלה, גם פאנג'יו עזב וחתם בפילדפיה כדי להיות קרוב יותר למשפחתו. מחליפו יהיה אנתוני וויבר, שמגיע אחרי כמה שנים בבולטימור. השמות המשמעותיים שהצטרפו להגנה הם הקורנר המעולה קנדל פולר, שיחד עם ראמזי ישלים את אחד הצמדים המצטיינים כנגד המסירה, צמד התאקלים קלאיס קמפבל וטיאייר טארט שינסו למלא את החוסר של וילקינס בלב קו ההגנה וגם הליינבקר ג'ורדין ברוקס והסייפטי הותיק ג'ורדן פויר. בדראפט נבחרו 2 פאס ראשרים – צ'ופ רובינסון מפן סטייט ומוחמד קמארה מקולורדו סטייט.

בצד השני של המגרש, השינויים היו יותר מינימליים ובמיאמי שמו דגש על השארת השלד הקיים. לכן, טואה (4 שנים, 212 מיליון דולר), ג'יילן וואדל (3 שנים, 84 מיליון), ראחים מוסטרט (שנתיים, 10 מיליון) כולם חתמו על הארכות חוזה וטייריק קיבל שדרוג בחוזהו הקיים שהפך לחוזה של 4 עונות ו-120 מיליון. כאשר לכל אלה יצטרפו בשנה הבאה אודל בקאהם ג'וניור והטייט אנד ג'ונו סמית', וגם כמה שחקנים מעניינים שנחברו בדראפט, ביניהם הרנינג בק ג'יילן רייט (בחירה 120) והרסיבר מאליק וושינגטון (בחירה 184). מבחינת קו ההתקפה, החדשות הרעות הן עזיבתו של הגארד רוברט האנט לקרוליינה והעובדה שעדיין לא ברור מי יחליף אותו. מי שעוד נפרד מהקבוצה הוא הסנטר קונור וויליאמס, אותו יחליף ארון ברואר שהגיע מטנסי. החדשות הטובות – טרון ארמסטד נשאר להגן על טואה לעונה נוספת, וכך גם הגארד אייזיאה ווין, שהציג שיפור ביכולת בעונה שעברה. מתאם ההתקפה לצידו של מייק מקדניאל יהיה פרנק סמית', שהגיע ביחד איתו לפני שנתיים.

תחזית: קשה מאוד לנסות ולחזות איך תיראה ההגנה המחודשת ואיך יראו הכוכבים שחוזרים מפציעות (ועלולים גם לחזור רק במהלך העונה), אך ההתקפה כבר הוכיחה את עצמה ולמרות היחלשות קו ההתקפה אני צופה עוד עונה נהדרת לטואה טייריק והשאר, כאשר חבריהם בצד השני של המגרש יצטרכו להיות גרועים ביותר בשביל לפגוע משמעותית במאזן הקבוצה. למרות זאת אני לא חושב שהם מספיק טובים להתמודד עם הטופ של ה-AFC, לכן התחזית שלי כמעט זהה לעונה הקודמת. 10-13 ניצחונות, מקום שני בבית והפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף.

בפאלו בילס

בעונה שעברה: מאזן 6-11, מקום ראשון בבית והפסד בסיבוב השני בפלייאוף.

שוב חזר הניגון – בעונה הקודמת הבילס סיימו בפסגת הבית בפעם הרביעית ברצף, הודחו בסיבוב השני בפעם השלישית ברצף, ומי שהדיחו אותם היו הקנזס סיטי צ'יפס, בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות. ובכל זאת, אני התרשמתי מאוד מהאופי שהציגו הבילס בעונה הקודמת. אחרי שמצאו את עצמם במאזן 6-6 ובמקום השני בבית, עם כמה פציעות לשחקני מפתח (בעיקר האול-פרו, הליינבקר מאט מילאנו שסיים את העונה באוקטובר עם שבר ברגלו), שון מקדרמוט וחבורתו ניצחו את חמשת משחקיהם האחרונים ועקפו את מיאמי בדרך לפסגת הבית ולמקום השני ב-AFC, מה שסידר להם מפגש (יחסית) נוח עם הסטילרס בסיבוב הראשון אותו הם עברו בהצלחה – מה שכמובן הוביל למשחק מול הצ'יפס שהסתיים בעוד מפח נפש אופייני לבאפלו עם החטאת שער שדה של הבועט טיילר באס בשניות הסיום. אבל עם כל הכבוד למאמצים של כלל שחקני הבילס, יש איש אחד שאחראי היה יותר מכולם להצלחת הקבוצה בעונה קודמת. הקוורטרבק המופלא ג'וש אלן מסר ל-4,306 יארדים ו-29 טאצ'דאונים לעומת 18 חטיפות, בנוסף ל-524 יארדים על הקרקע ו-15 פעמים בהם נכנס לאנדזון בעצמו (שיא לקיובי בעונה אחת, בשוויון עם ג'יילן הרטס).

בעקבות העונה הטובה אך מאכזבת מעט שכבר הפכה לשגרתית בצפון ניו יורק, הבילס החליטו לעשות בפגרה האחרונה מהפך קטן בסגל ושחררו לא מעט שחקנים ששיחקו בקבוצה במשך תקופה ארוכה, ביניהם צמד הסייפטיז הותיקים ג'ורדן פויור ומייכה הייד והקורנר טרדביוס וייט, אליהם הצטרפו בדרך החוצה גם הסנטר מיטשל מורס, הרסיבר גייב דיוויס והליינבקר טיירל דודסון. כמובן, מי שעוד נפרד מהבילס היה הרסיבר הכוכב סטפון דיגס, שלא שוחרר אלא הועבר בטרייד ליוסטון בתמורה לבחירת סיבוב שני בדראפט הקרוב. כמה שחקנים שחתמו על חוזים חדשים וישארו בבאפלו – הסייפטי טיילור ראפ (3 שנים, 10 מיליון), הפאס ראשר אי ג'יי אפנסה (שנתיים, 12 מיליון), התאקל ההגנתי דקואן ג'ונס (שנתיים, 14 מיליון), והחשובים מכולם – הניקלבק טרון ג'ונסון (3 שנים, 30 מיליון) והתאקל השמאלי דיון דוקינס (3 שנים, 60 מיליון).

בגזרת המצטרפים החדשים אין שמות נוצצים יותר מדי בגלל מצב תקרת השכר הבעייתי של הבילס כשהשמות הבולטים הם הרסיברים מרקז ואלדז-סקנטלינג וקרטיס סמואל, וגם הסייפטי מייק אדוארדס. בדראפט נבחרו כמה שחקנים מעניינים, כשהאהובים עליי הם הרסיבר קיאון קולמן (בחירה 33), הסייפטי קול בישופ (בחירה 60) והתאקל ההגנתי דווין קרטר (בחירה 95). עוד שחקנים שלא ציינתי את שמם עדיין אבל אמורים להיות מרכזיים מאוד בעונה הקרובה הם הרנינג בק ג'יימס קוק, צמד הטייט אנדים דוסון נוקס ודאלטון קינקייד, ושני הפאס ראשרים וון מילר וגרג רוסאו.

בגזרת צוות האימון, לצידו של שון מקדרמוט תוכלו למצוא את המתאם ההתקפי ג'ו בריידי שהחליף בתפקיד את קן דורסי שפוטר במהלך העונה שעברה, וגם את מתאם ההגנה החדש בובי באביץ', שקודם מתפקידו כמאמן הליינבקרים.

תחזית: לג'וש אלן וחבריו מצפים הרבה קשיי הסתגלות בעקבות השינויים הרבים , ואני מאמין שגם העונה הזאת תתחיל בצורה מקרטעת אבל שאחרי כמה משחקים הם יצליחו לפתוח מבערים ולסיים במקום הראשון בבית המזרחי פעם נוספת, עם הרבה תקווה של כולם לעונה בריאה יותר (למרות התחלה לא טובה בדמות פציעה נוספת של מילאנו שלא צפוי לשחק לפני דצמבר), וגם הרבה תקווה של כולם לא לפגוש את הצ'יפס שוב, מה שלדעתי לא בהכרח יעזור להם עם כמות הכישרון האדירה ב-AFC. בקיצור –  11-13 ניצחונות (שוב), מקום ראשון בבית (שוב) והפסד בסיבוב השני (שוב).