בית ה-AFC צפון הוא אחד הבתים הקשוחים, החזקים והמאוזנים בליגה. ב-2023 שלח הבית 3 קבוצות לפלייאוף, בפעם השניה בתוך 4 שנים (בשנתיים האחרות שלח 2 קבוצות) כאשר דווקא אלופת הבית בשנתיים הקודמות – סינסינטי בנגלס, שאף הגיעה לסופרבול לפני שנתיים בלבד –  נשארה בחוץ. כל 4 הקבוצות סיימו את עונת 2023 במאזן חיובי ובפעם השלישית ברציפות אלופת הבית הגיעה (לפחות) עד גמר חטיבת -AFC.

לקראת 2024, נראה שמצב זה לא עומד להשתנות מהותית. אלופת הבית, בולטימור, צברה ניסיון פלייאוף ומקווה להתקדם השנה עד לסופרבול. סינסינטי בונה על עונה בריאה של הק"ב ג'ו בורו שתחזיר אותה לצמרת. פיטסבורג שדרגה את סגל ה-QB של כדי להתעלות מעל הבינוניות היחסית של השנים האחרונות ובקליבלנד מצפים שהק"ב ששעבדו עבורו את עתיד הקבוצה (דשון ווטסון) יתחיל סוף סוף לפרוע את השטרות.

בניגוד לשנה שעברה, בה הרייבנס פתחו פער והבטיחו את אליפות הבית בשלב מוקדם יחסית, השנה צפוי קרב צמוד עד לסיום בין שתיים ואולי שלוש קבוצות. סביר מאד שגם השנה בית הצפון ישלח מספר קבוצות לפלייאוף, ולפחות אחת מהן עשויה להוות איום אמיתי על השליטה הבלתי מעורערת של קנזס סיטי ב-AFC. נצטרך להמתין עד לחדשי החורף כדי לראות איך מתפתח המרוץ בין היריבות הוותיקות והמרות אלה. מה שבטוח, לאוהדים במרילנד, פנסילבניה ואוהיו לא יהיה משעמם גם העונה…

בולטימור רייבנס

הרייבנס שלטו בבית הצפון (וב-AFC בכלל) לאורך כל העונה הסדירה ב-2023 והשיגו מאזן מצוין של 13- 4 שמיקם אותם במקום הראשון בחטיבה. בפלייאוף השיגה הקבוצה ניצחון משכנע על הטקסנס בסיבוב השני אך נעצרה (בעיקר בהתקפה) מול הצ'יפס בגמר החטיבה וסיימה את העונה במרחק נגיעה מהסופרבול – דבר שתשאף לתקן השנה.

הק"ב למאר ג'קסון זכה בתואר ה-MVP השני בקריירה והוביל את ההתקפה הרביעית בטיבה בליגה, שהייתה כמובן הטובה ביותר על הקרקע והתמקמה במקום ה-21 במסירה. למאר עצמו הוביל את הרצים (ביחד עם גאס אדוורדס – מעל 800 יארד כ"א), כשבאוויר הקבוצה נהנית מעונת פריצה של התופס הצעיר זאי פלאורס (860 יארד) ועוד עונה טובה (עד לפציעה) של הטייט-אנד מארק אנדרוז. קו ההתקפה, בראשות קווין זייטלר וטיילר לינדנבאום, היה מהיציבים והחזקים בליגה. המתאם ההתקפי החדש טוד מנקן הצליח להפיק רמת משחק גבוהה ויציבה מג'קסון וחבריו לאחר תקופת שפל וצפוי להמשיך ולעשות זאת גם השנה.

נקודת החוזק האמיתית הייתה, כמיטב המסורת בבולטימור, ההגנה המצוינת שספגה הכי מעט נקודות בליגה, הפגינה איזון בין יכולת מול ריצה (12) ומסירה (6) והתבססה על חבורת פאס-ראשרים אימתנית שצברה 60 סאקים – הנתון הטוב בליגה. ג'סטין מדבוקה צבר 13 סאקים כאשר הליינבקרים המצוינים רוקואן סמית ופטריק קווין משיגים כ-300 טאקלים ביחד. המנצח על התזמורת היה המתאם ההגנתי המעולה מייק מקדונלד, שעזב (לסיאטל) ונותר לראות עם זאק אור (שקודם לתפקיד) יצליח להיכנס לנעליו הגדולות.

כאמור, הקבוצה מתכוונת לנצל את השלד הנוכחי ולהגיע להישגים משמעותיים עוד יותר בשנה-שנתיים הקרובות. לשם כך הגיע מטנסי הרכש המשמעותי של הקיץ – הרץ המסיבי (והמזדקן) דרק הנרי. גאס אדוורדס וג'יי-קיי דובינס עזבו והקבוצה מהמרת בגדול על הנרי שמגיע אחרי עונה לא טובה יחסית ועם חשש ששיאו כבר מאחוריו. אם יצליח לשחזר את ימיו הטובים מלפני שנתיים-שלוש, התקפת הריצה של הרייבנס (שכוללת כמובן גם את למאר ג'קסון עצמו) תהיה בלתי ניתנת לעצירה. סגל התופסים השתנה מהותית, כאשר אודל בקאם וקווין דוברניי עזבו – נכון לעכשיו ללא מחליפים ברמתם. הקבוצה סומכת על המשך התקדמות של זאי פלאורס ואולי גם על הרוקי דבונטה ווקר שגויס בדראפט. קו ההתקפה איבד את קווין זייטלר שיוחלף ע"י הרוקי רוג'ר רוזנגרטן.

גם בהגנה עזבו מספר שחקני מפתח, בראשם הליינבקר פטריק סמית, הראשר ג'דבון קלאוני והקורנרבק רוק יא-סין. גם כאן תחליפים אמורים להגיע מהדראפט בדמות הקורנר נייט וויגינס (בחירת סיבוב ראשון) והליינבקר אדיס אייזק.

תחזית : בולטימור תהיה קבוצה קשוחה ויעילה גם השנה ובוודאות גבוהה תגיע לפלייאוף. עם זאת, יכולתה להשיג מאזן דומה לשנה שעבר ו/או להגיע לשלבים גבוהים בפלייאוף תלויה ביותר מדי גורמי סיכון שלפחות חלקם צפויים להתממש. משחק הריצה מסתמך על חזרתו של הנרי ליכולת שיא, דבר שכלל אינו בטוח בגילו המתקדם. ההתקפה האווירית תהיה תלויה עוד יותר בזאי פלאורס שצריך להוכיח יציבות אחרי עונת פריצה (וקיץ רצוף הסתבכויות בענייני "אלימות ביתית"). שחקני מפתח בקו ההתקפה ובשביעיה הקדמית בהגנה עזבו והרוקיס שיחליפו אותם יתקשו להציג את אותה רמה, בוודאי בתחילת העונה. גם עזיבתו של המתאם מקדונלד תשפיע על היכולת ההגנתית, שהיא המנוע האמיתי של הצלחת הקבוצה. המאמן הוותיק ג'ון הרבו יעשה נפלאות כהרגלו אבל נראה שבסגל יהיו יותר מדי חורים שלא יאפשרו לקבוצה לעשות את הצעד הנוסף קדימה, כפי שמקווים בבולטימור. אני צופה לרייבנס מאזן של 11- 6 והפסד בסיבוב השני בפלייאוף.

קליבלנד בראונס

קליבלנד פתחו את העונה שעבר העם המון תקוות, מאחר שזו הייתה אמור להיות עונתו המלאה הראשונה בקבוצה של הק"ב דשון ווטסון, אותו העבירו אליהם במחיר עצום ולמרות קופת שרצים שסחב מימיו ביוסטון. בקליבלנד קיוו שווטסון ישחזר במדי הבראונס את היכולת המעולה שהפגין בעונת 2020 ביוסטון (לפני שרשרת האירועים שהאירה אותו מחוץ לקווים במשך שנה וחצי) ויוביל את הקבוצה לשלבים הגבוהים של הפלייאוף. ובכן, זה לא ממש קרה… ווטסון הפגין יכולת חלשה ובהמשך נפצע וסיים את העונה. מי שהציל את הבראונס היה דווקא הק"ב הוותיק ג'ו פלאקו שהוזעק מפרישה, הציג יכולת מרשימה במהלך חודש חלומי בסיום עונת 2023. פלאקו משך את הקבוצה למאזן 11- 6 והופעה מפתיעה למדי בפלייאוף – אך שם לא עמדו לו כוחותיו והקבוצה הודחה בסיבוב הראשון לאחר הפסד מביך לטקסנס הצעירים.

במלך העונה העמידה הקבוצה לא פחות מ-4 ק"ב פותחים (בנוסף לווטסון ופלאקו שיחקו גם פי-ג'יי ווקר ודוריאן תומפסון) אך למעט הרצף המדהים של פלאקו אף אחד מהם לא הפגין יכולת מרשימה. מי שהרשימו בהתקפה היו הרץ ג'רום פורד (813 יארד), התופס אמארי קופר (1240 יארד) והטייט אנד דייויד נג'וקו (882 יארד). קו התקפה חזק, בהובלת ג'ואל ביטוניו וויאט טלר, סייע להם במשימה – אך בהינתן יכולת לא יציבה בעמדת הק"ב כל זה הספיק רק להתקפה שדורגה במקום ה-12 בליגה (מקום 13 בריצה ו-18 במסירה).

כאן נכנסה לפעולה יחידת ההגנה המצוינת של הבראונס בניצוחו של האנד ההגנתי הנפלא מיילס גארט, שהשיג 14 סאקים העונה. בסיוע של הליינבקר ג'רמי אווסו-קרמואה, הקורנרבק דנזל וורד, ובניצוחו של מתאם ההגנה המצוין ג'ים שוורץ גובשה חטיבה הגנתית שהייתה השניה בליגה נגד המסירה, 10 נגד הריצה ואפשרה ליריבים להתקדם הכי מעט יארדים בליגה (אם כי ספגה לא מעט נקודות – מקום 21 בלבד, גם בשל חולשת ההתקפה).

גם השנה תקווה הקבוצה לשיפור ביכולתו של דשון ווטסון בשאיפה להגיע לשלבים המתקדמים של  הפלייאוף. כדי לעזור לו לעשות זאת, הוחלף מתאם ההתקפה (אלקס ון-פלט) בקן דורסי והובא בטרייד התופס ג'רי ג'ודי מדנבר. הרצים נהים היינס ודונטה פורמן יעזרו לג'רום פורד לייצר התקפה קרקעית מגוונת יותר והק"ב ג'מיס ווינסטון הובא מניו אורלינס כדי לייצר גיבוי לווטסון, לאחר שבמהלך מעט תמוה אפשרה הקבוצה לג'ו פלאקו לעזוב לאינדיאנפוליס למרות היכולת הגבוהה שהפגין בסוף העונה שעברה. ההגנה – שלא איבדה אף שחקן מפתח – צירפה את הליינבקרים דווין בוש וג'ורדן היקס ותהיה גם השנה אחת הטובות בליגה, כשגארט ימשיך להטיל את אימתו על הק"ב היריבים.

תחזית : מסביב לעמדת הק"ב יש לקליבלנד סגל שיכול להגיע רחוק, אך קשה לראות את ווטסון חוזר ליכולתו מלפני שלוש או ארבע שנים. כאמור, ההגנה תמשיך להיות טובה מאד, משחק הריצה ישתפר וגם ג'ודי יעזור להשיג יותר יארדים באוויר, אך עם יכולת לא מרשימה בעמדת הק"ב, שתגרור שוב ביצועים התקפיים בינוניים, יתקשו הבראונס לצבור נצחונות. המשימה תהיה קשה במיוחד בבית הצפון הסופר-קשוח בו בולטימור נמצאת עדיין ברמה גבוהה יותר ושאר היריבות (פיטסבורג וסינסינטי) התחזקו ויעלו למגרש ק"ב עדיפים בהרבה. קליבלנד תשיג מאזן 8- 9, תסיים אחרונה בבית ולא תעלה לפלייאוף.

פיטסבורג סטילרס

הסטילרס סיימו את העונה במאזן של 10- 7, שמרו על הרצף הבלתי נתפס של מאמנם מייק טומלין (17 עונות במאזן חיובי!) ואפילו הצליחו לעלות לפלייאוף (שם הפסידו לבילס בסיבוב הראשון). עם זאת, ככל שהתקדמה העונה התברר שכל עוד יישארו עם קני פיקט כק"ב המוביל, יתקלו בפיטסבורג שוב ושוב בתקרת זכוכית ולא יעפילו לשלבי הפלייאוף המתקדמים. לאור זאת ביצעה הקבוצה מהלך מזהיר, בו הועבר פיקט לפילדלפיה ובמקומו הגיעו לא אחד אלא שני ק"ב פותחים מהשנה שעברה – ראסל ווילסון (ששוחרר לאחר קדנציה לא מוצלחת בדנבר) וג'סטין פילדס (שנשלח משיקגו כדי לפנות מקום לקיילב וויליאמס). הסיטואציות הייחודיות בהן הגיעו, גרמו לכך שפיטסבורג לא צריכה לשלם להם סכומים משמעותיים וגם לא להתחייב לטווח ארוך – דבר שמייצר אפשרות לבדוק מי מהם (אם בכלל) יוכל להשתלב בקבוצה ולהוביל אותה להישגים.

ההתקפה בשנת 2023 הייתה, כאמור, חלשה למדי. פיקט הוביל יחידה שהשיגה רק 18 נקודות למשחק (מקום 28), היתה במקום ה-25 ביארדים במסירה ובמקום ה-11 בריצה. עם זאת, נאג'י האריס על קרקע (1075 יארד), ג'ורג' פיקנס באוויר (1140 יארד) והטייט-אנד מאט פריירמות הראו שיש כישרון ופוטנציאל בסגל. המתאם ההתקפי מאט קנדה פוטר במלך העונה ומחליפו, אדי פולקנר, לא הצליח הרבה יותר.

בהגנה התמונה נראתה וורודה יותר. טי-ג'יי וואט הוביל יחידה קשוחה וחזקה, שלמרות חולשת ההתקפה הצליחה לעתים לנצח משחקים כמעט בכוחות עצמה. פיטסבורג ספגה 20 נקודות למשחק (מקום 8), תוך שהיא טובה יותר מול המסירה (מקום 16) מאשר מול הריצה (מקום 21) ומצליחה לכפות סאקים (מקום 11) ואיבודים (מקום 13) שהשאירו את הקבוצה בתמונה במשחקים רבים. וואט עצמו צבר 19 סאקים ונעזר באלנדון רוברטס (שהוביל את הקבוצה בתאקלים) ובסייפטי המצוין מינקה פיצפטריק.

לקראת 2024 הובא מתאם התקפה בכיר (ארתור סמית מאטלנטה) שיעזור לווילסון ו/או לפילדס להשתלב. התופסים דיונטה ג'ונסון ומיילס בויקין וחלפו בקווז ווטקינס, וון ג'פרסון וקורדרל פטרסון שיחלקו את הנטל עם ג'ורג' פיקנס. עיקר השינויים בהגנה היו בקו האחורי, כאשר הקורנרבקים לווי וואלאס ופטריק פטרסון וכן הסייפטי קיאנו ניל עזבו – אך לקבוצה יש עומק מספק בעמדות אלה כדי שהעזיבות לא יכאבו יותר מדי.

בדראפט השקיעה הקבוצה את מירב המשאבים בקו ההתקפה (נקודת תורפה בשנה שעבר), כשגייסה בסיבוב הראשון את הטאקל טריי פנטנו, בסיבוב השני את הסנטר זק פרייזר ובסיבוב הרביעי את הגארד מייסון מקורמיק. בין לבין הובאו גם תופס (רומן ווילסון) וליינבקר (פייטון ווילסון) שינסו למצוא דקות ברוטציה.

תחזית : השאלה הגדולה היא האם ווילסון או פילדס יצליחו להשתלט על עמדת הק"ב המוביל. התחושה שלי היא שדווקא פילדס (עם יכולת הריצה פנומנלית שלו) ישתלב טוב יותר בשיטה של ארתור סמית , יתאים למנטליות הקשוחה של הקבוצה וייתן פתרון ארוך טווח לעמדת הק"ב שלא הקרינה איכות ויציבות מאז ימי הזוהר של בן רותליסברגר. בכל מקרה, עם ווילסון או פילדס מאחורי הסנטר, ההתקפה תשתפר ביחס לתקופה של פיקט. ביחד עם ההגנה שתמשיך להיות חזקה ודומיננטית לא יישבר גם העונה הרצף של טומלין והקבוצה תסיים שוב במאזן חיובי. עם זאת, עדיין לא נראה שיש בפיטסבורג את המרכיבים והניסיון כדי להוות אחת קבוצות המובילות ב-AFC. הקבוצה תסיים במאזן 11- 6, תעפיל לפלייאוף דרך הווילד-קארד ותפסיד שוב בסיבוב הראשון, אם כי השתלבות מוצלחת של פילדס או ווילסון תייצר לאוהדים המסורים בפיטסבורג תקווה לעתיד טוב יותר.

סינסינטי בנגלס

הבנגלס עברו עונת שפל לאחר שתי עונות נפלאות, בהן זכו פעמיים ברציפות באליפות הבית הגיעו לסופרבול (בעונת 2021) ולגמר החטיבה (ב-2022). עונת 2023 עמדה בצל הפציעה של הק"ב והמנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה, ג'ו בורו, שפתח את העונה לא כשיר לחלוטין (וכתוצאה מכך הפגין יכולת בינונית) עד שנכנע לכאבים לאחר 10 משחקים וסיים את הקמפיין בתקווה להתאושש ולהגיע בריא לעונה הנוכחית. ג'ייק בראונינג שהחליף אותו שיחק היטב ובשלב מסוים נראה שכמעט יצליח להביא את הקבוצה לפלייאוף, אך בסופו של דבר סינסינטי הגיעה למאזן של 9- 8 בלבד (שמיני ב-AFC) ולא העפילה למשחקי ההכרעה.

בראונינג השיג רייטינג של 98 (טוב משל בורו הפצוע, שהשיג רייטינג של 91 בלבד) וההתקפה תחת שניהם הפגינה יכולת ממוצעת – מקום 16 בנקודות (21.5 למשחק) ומקום 16 במסירה. החולשה הגדולה בהתקפה הייתה דווקא במשחק הריצה שהיה הגרוע ביותר בליגה (רק 90 יארדים למשחק). ג'ו מיקסון צבר 1034 יארדים על הקרקע אך חוץ ממנו אף אחד לא הצליח לצבור יארדים משמעותיים. התופס הכוכב ג'מאר צ'ייס השיג 1200 יארדים באוויר אך חבריו טי היגינס וטיילר בויד היו חלשים יותר מבשנים קודמות וצברו כ-650 יארדים כ"א.

גם ההגנה נסוגה ביכולתה יחסית לעבר הלא רחוק, כשדורגה במקום ה-20 (ספגה 22.5 נקודות למשחק), כשהיא מאפשרת ליריבות המון יארדים (מקום 31) – גם באוויר (מקום 27) וגם על הקרקע (מקום 26). מה ששיפר מעט את המצב היה יכולת יחידת ההגנה לכפות איבודים (מקום 11 בליגה). הראשר המצוין טריי הנדריקסון עשה כמיטב יכולתו (17 סאקים) אך חוץ מהליינבקר לוגן ווילסון (שהוביל את הקבוצה גם בטאקלים וגם בחטיפות) לא היה לו עם מי לעבוד, במיוחד בקו האחורי החלש.

למרות הכישלון היחסי, הקבוצה המשיכה לתת אמון במאמן הראשי זאק טיילור שהשאיר איתו גם את מתאם ההגנה לו אנרומו וקידם מתוך צוות האימון מתאם התקפה חדש בדמות דן פיצ'ר (במקום בריאן קלהאן שעזב). סינסינטי איבדה כישרון בהתקפה כאשר עזבו אותה הרץ הבכיר ג'ו מיקסון, התופס השלישי טיילר בויד, הטייט-אנד אירב סמית והטאקל ג'ונה וויליאמס. במקומם הגיעו הרץ זק מוס, הטייט אנד מייק גסיקי והטאקל טרנט בראון. ההגנה, שלא איבדה שחקנים משמעותיים, צירפה את הסייפטיס ג'ינו סטון ו-וון בל ואת שחקן הקו הקדמי שלדון רנקינס. הסאגה ביחס לחוזה של התופס השני בהיררכיה, טי היגינס, נמשכה כל הקיץ אך נכון לרגע זה נראה שהוא הסכים לחתום על ה"פרנצ'ייז-טאג" ולהישאר בקבוצה לפחות עוד עונה אחת.

בדראפט ניצלה הקבוצה את בחירת הסיבוב הראשון כדי לחזק את קו ההתקפה עם הטאקל אמאריוס מימס, וגייסה בסיבוב השלישי תופס בדמות ג'רמיין ברטון. בסיבוב השני והרביעי גויסו שני שחקני קו הגנה – קריס ג'נקינס ומקינלי ג'קסון.

תחזית : בכל עונה בה ג'ו בורו בריא, סינסינטי היא אחת הקבוצות החזקות ב-NFL, ומגיעה עד השלבים המתקדמים של הפלייאוף. נקווה שלאחר המנוחה וההתאוששות הממושכת, בורו יפתח את העונה בכושר מלא ואנחנו נוכל לחזות בשיתוף הפעולה המרהיב שלו עם ג'מאר צ'ייס וטי היגינס – אולי השלישיה האווירית הטובה ביותר בליגה. התקפת הריצה תהיה עדיין נקודת תורפה, אבל עם הגנה משופרת (בעיקר בקו האחורי) הקבוצה תוכל לרוץ קדימה, לנצל את ההיחלשות המסוימת של בולטימור ותהליכי ההתגבשות של פיטסבורג  על מנת לחזור ולזכות באליפות הבית. בשחזור של עונת 2022, אני צופה לבנגלס מאזן של 12- 5 והגעה עד גמר החטיבה.