מרימי רצפה

הקיץ של סן אנטוניו, וושינגטון ודטרויט מעניין. אחרי שהן היו הקבוצות הכי גרועות בליגה, הן צירפו את כריס פול, האריסון בארנס, מלקולם ברוגדון, יונאס ולנאיוצ'אס, טוביאס האריס וטים הארדוואי ג'וניור. לא שחקנים שישנו גורל של פרנצ'ייז, ושחקנים שכנראה ברובם המוחלט אחרי השיא, אבל שחקנים ששווים כמה ניצחונות בעונה. שחקנים מוכחים ברמת NBA.

בשנים האחרונות ראינו מגמה של קבוצות שמנסות ללכת על חמישיות צעירות ככל הניתן. אצל דטרויט זה נגמר ב-14 ניצחונות והבחירה החמישית, אצל וושינגטון ב-15 והבחירה השנייה, אצל סן אנטוניו ב-22 והבחירה הרביעית בשנה בה היה אצלה אחד מ-30 השחקנים הטובים בליגה. אולי יש שם שחקנים שיכולים להיות טובים לעתיד, אבל שלושתן היו כל כך גרועות השנה שנראה שאין שם מגמת למידה או ניסיון לשחק תחרותי. בעידן השלשות, בו אפשר להגיע ל-20 הפרש תוך שני רבעים בקלות שפעם אפיינה 12, זה הפך משחקים לפתאטיים.

טוב לראות ששלושתן לא הולכות על אותו דבר. דטרויט תרוויח יותר מהנוכחות של האריס בחמישייה כמי שמקל על החיים של קנינגהאם ודורן ושל THJ מהספסל. וושינגטון קיבלה מנהל משחק (ברוגדון) וסנטר מוכח כמו ואלניוצ'אס, בזמן שהספרס קיבלו רכז מושלם לפיק-נ'-רול לצד וומבי ופורוורד שיכול לקלוע, לפחות על הנייר, ולהרוויח כאופציה שלישית לצד שניהם. כל השחקנים שציינו כאן, אגב, יכולים להיות רלוונטיים לטרייד פאניקה שיהיה שווה בחירת סיבוב ראשון בפברואר. עד אז, במה שיהיה 50 או 60 משחקים, הקבוצות יהיו מעט יותר תחרותיות. זה טוב לליגה, טוב לפרנצ'ייזים עצמם וימנע את הפדיחות שקיבלנו מהן רוב העונה. הספרס עם מספיק כישרון בשביל לעשות פלייאוף במזרח ויעשו חיים קשים במערב, בטח כשוומבנייאמה ישחק שנה הבאה 35 דקות למשחק, נניח, ולא 30. המזרח מספיק חלש בשביל שכל קבוצה בו תאמין שהיא יכולה להגיע למקום העשירי בשנה מספיק טובה. סחתיין.

פוינט וומבי

נקודה שנייה ברציפות על הספרס. מתנצל מראש. צרפת נראתה מדהים בשני משחקי ההכנה שלה עד עכשיו, ניצחונות מוחצים על טורקיה ועל גרמניה החסרה. אחת הנקודות המעניינות ביותר, לפרקים, הייתה השילוב בין וומבי ורודי גובר. תראו למשל את הפיק-נ'-רול הנהדר הזה.

אני חושב שהעמדה הטבעית של וומבנייאמה היא סנטר, למרות היכולת לצד גובר. הוא שחקן של 3.6 חסימות ב-30 דקות למשחק, ועדיף לו להיות לצד הטבעת. הוא הראה ניצוצות גם כמוסר, גם בהכנה וגם בסוף העונה בסן אנטוניו כשמסר 5.3 אסיסטים למשחק אחרי פגרת האול-סטאר. בגובה 2.24 מ' הוא פשוט יכול למצוא קלעים, וירוויח מהשילוב של בארנס (38.7% מהשלוש, 4.7 ניסיונות) או פול (37.1% מהשלוש העונה, 3.6 ניסיונות). לשם השוואה, היו לספרס שני שחקנים בלבד שזרקו יותר מ-3 ניסיונות למשחק וקלעו באחוזים כאלה: דווין ואסל (6.6 ניסיונות בערב, 37.2%) וצ'די עוסמאן (3.1 ניסיונות בערב, 38.9%). הם יהפכו לקבוצת שלשות טובה יותר ויכולים להיות אחת ההתקפות הטובות בליגה.

הפיק-נ'-רול של וומבי, לעומת זאת, מעניין דווקא בהקשר של שחקן שלא קולע מהשלוש. ג'רמי סוצ'ן. הספרס ניסו אותו בכל מיני עמדות ללא הצלחה, ושנה הבאה סביר שנראה אותו מתפקד כפאוור-פורוורד, שומר אישי שלוקח את הכוכבים של היריבות ומנסה להקל על וומבי בתפקיד חופשי יותר כסנטר. המשחק ההתקפי שלו לא קיים, והניסיון לשחק איתו כמוביל הכדור נראה זוועה. למרות זאת, הניסיון להשתמש בו דווקא כמי שחוסם לוומבי בפיק-נ'-רול יכול להיות מעניין, בטח בדקות בלי כריס פול. כשהאריסון בארנס ודווין ואסל מחכים בכנפיים ויכולים לזרוק או להכנס פנימה זאת פעולה שמשאירה מעט ברירות להגנה. סוגרים את סוצ'ן ונותנים לוומבי מטר לזרוק? חוסמים את וומבי ומקבלים את סוצ'ן, 2.03 מ' מהיר יחסית, שועט לסל?

בשנה שעברה היו לוומבי 2.5 מהלכים כמוביל כדור בפיק-נ'-רול. לא רע, אבל מספר שיכול לעלות. סוצ'ן היה עם 0.4 מהלכים כשחקן שמתגלגל לסל. זה צריך להיות גבוה יותר.

אל תשכחו את ממפיס

המערב, פחות או יותר, מתחלק לשני דרגים: הרביעייה שאמורה לעשות פלייאוף (אוקלהומה, מינסוטה, דאלאס ודנבר) בכל סדר לבחירתכם ושתי קבוצות, פורטלנד ויוטה, שיהיו מקומות 14-15. במקרה של כל השאר, כמעט, כל מקום מ-5 עד 13 יכול להרגיש ריאלי. זה לפחות הרושם שקיבלתי משיחות כדורסל כאלה ואחרות, אבל אני חושב שממפיס נמצאת רמה מעל השאר. הם מקבלים חזרה את ג'ה מוראנט, ששיחק כדורסל מדהים השנה עד לפציעה בכתף, ואת דזמונד ביין. הם בחרו בדראפט את זאק אידיי שיכול לתרום כאן ועכשיו, בתור הסנטר המסיבי שג'ארן ג'קסון ג'וניור צריך לצידו בהגנה וג'ה בהתקפה.

מעבר לזה, יש להם את מרקוס סמארט אחרי 20 משחקים בשנה שעברה ובתפקיד קטן יותר. סמארט לא שחקן התקפה טוב, אבל כאופציה חמישית וכאיש המרכזי בהגנה הוא מתאים בצורה מושלמת לתרבות שלהם. היו לו שישה משחקים משותפים בלבד עם ג'ה, ולכל זה מצטרפים ג'י ג'י ג'קסון (14.6 נקודות למשחק), סקוטי פיפן ג'וניור, למאר סטיבנס וסנטי אלדאמה שעשו עבודה לא רעה בכלל בעונה מלאת הפציעות ו-33 השחקנים של הגריזליס, שיא NBA. יחד עם ברנדון קלארק, אחד הגבוהים המחליפים הטובים בליגה שנפצע אחרי 6 משחקים השנה, יש כאן קבוצה עמוקה. אולי מספיק עמוקה בשביל לשלוח את סמארט וחלק מהצעירים על ברנדון אינגרם, קייל קוזמה או שחקן כנף אחר שיהיה פנוי וישפר את ההתקפה בעתיד

כל אלה מגיעים אחרי מנוחה ובשאיפה אחרי מחנה אימונים בריא לחלוטין. יש סימני שאלה בקשר ליכולת שלהם אחרי תקופה בחוץ, בטח במקרה של מוראנט, אבל הוא כבר חזר מפציעות וסערות בעבר ונראה נהדר. בזמן שהלייקרס (לברון ודיוויס), הקליפרס (קוואי והארדן), הווריירס (סטף) והסאנס (דוראנט ודווין בוקר) שולחות את הכוכבים המבוגרים שלהן לאולימפיאדה ועושות זאת אחרי שכולם שיחקו בפלייאוף או התמודדו עם פציעות, הגריזליס רעננים יותר ומגיעים בעמדה האהובה על ממפיס במשך שנים – אנדרדוג. יש להם מה להוכיח. כל זה, בעצם, אומר לנו שממפיס קרובה יותר לרביעייה הראשונה במערב מאשר למקומות 6-13. השאלה הגדולה היא מה קורה במקום השישי. ניו אורלינס? סקרמנטו? קליפרס? נחיה ונראה.