פרק רביעי – אטלנטה האוקס

פרק על סקרמנטו כאן 

אטלנטה האוקס

הרבה זמן התלבטתי אם כדאי לכתוב בכלל על אטלנטה. עתיד הקבוצה לא ברור בכלל ויש יותר מידי תרחישים לעונה הבאה שלוקחים את הקבוצה מהקצה אל הקצה, כאשר לכל תרחיש יש היגיון לא מבוטל. ובכל זאת המצב בארץ כל כך מסריח שעדיף לכתוב על ההגנה של טרי יאנג מאשר לראות עוד חדשות, אז ננסה לתת כמה נקודות למחשבה תוך נגיעה בהיבטים המקצועיים והכלכליים של הנשרים. 

עונה 2023-2024 בפסקה אחת

מ-2018 הקבוצה מנסה לבנות קבוצת פלייאוף תחרותית סביב טריי יאנג. כתבתי קבוצת פלייאוף ולא קבוצה לאליפות כי במשך שנים הפרנצ'ייז ידוע שמי שלא יוציא כסף במס מותרות (קמצן יעני) והגעה לפלייאוף נחשבת להצלחה. 

למרות זאת, מ-2018 הקבוצה מנסה להיבנות סביב טרי יאנג. היה ברור שמדובר בגארד קטן גאון כדורסל, אך מחזיק המון בכדור וחלש להחריד בהגנה. בקיצור מישהו שראה בילדות המון סרטונים של סטף קרי ורוצה להיות הכפיל שלו. אז ניסו ועדיין מנסים להתאים את הקבוצה בהתאם – להקיף אותו בקלעים שלא צריכים את הכדור ביד, שיוכלו לחפות עליו בהגנה + סנטר rim protector. 

ב-2021, לפני 3 שנים זה נראה עובד לא רע, הקבוצה באופן מפתיע הגיעה לגמר מזרח, בו הפסידה בכבוד לאלופה שבדרך מילווקי באקס. מאז הם במסלול התרסקות – פעמיים רצופות הדחה צפויה בפלייאוף בסיבוב הראשון והעונה עוד ירידה, כישלון הגעה לפלייאוף והדחה בפליי אין. יש להעיר, הקבוצה כן מנסה להשתפר, בערך.. טרי רצה כוכב נוסף לידו, אז הביאו את דג'ונטה מארי, טרי לא הסתדר עם נייט מקמילן הרס"ר, אז הביאו מאמן התקפי יותר קווין סניידר. כמובן השחרור של ג'ון קולינס ליוטה תמורת רודי גייי ושני שקיות ביסלי נראה כחיסכון כסף מגעיל, בסופו של דבר הציפיה מהעונה הזו הייתה להגיע לכ-40 נצחונות ולעצור בין הסיבוב הראשון לבין הפליי אין. התוצאה הסופית – 36 ניצחונות בעונה הרגילה והדחה בפליי קצת יותר גרועה מהתרחיש הפסימי שציפו לה כאן. לא נעים.  

נצלול קצת לתוך העונה: מבחינת ביצועים קבוצתיים, אטלנטה הייתה אי של יציבות מדכאת, בעצם במקום ה-10 5 חודשים האחרונים של העונה (בשני לאפריל עלו למקום ה-9 ומיד חזרו). עקב אכילס העיקרי – ההגנה.רק תנו מבט על צילום מסך הזה מ-basketball-reference: רייטינג הגנתי כללי – פח אשפה, הגנה על השלשות של היריבה – זוועה, הגנה על מובילי כדור – צ'רנוביל. 

לכן לא מפתיע, למרות נוכחות בקבוצה שחקני התקפה נהדרים כמו יאנג, מארי ובוגדנוביץ', הקבוצה לא הצליחה להתרומם.

כדאי להתעכב על הנקודה הזו. חולשה הגנתית של טרי יאנג  לבדה לא יכולה להסביר ביצועים כה נחותים של כל הקבוצה, הרי היא נבנתה בשביל להחביא אותו. דג'ונטה מארי נבחר בחמישיה שנייה בהגנה ב-2018 ונחשב לשחקן הגנה מעולה, ד'אנדרה האנטר וקלינט קאפלה גם שחקנים מנוסים שאמורים לדעת מה מצופה מהם. 

בסרטון הזה הבחור החביב מסכם לאורך 8 דקות שלמות את הפשלות של ההאוקס במשחק 73 הנקודות של לוקה דונצ'יץ' נגדם.

בתור אחת הסיבות האפשריות הרבה אנשים הצביעו על חוסר גובה ומסה של הקבוצה, אך אם נסתכל על הנתונים היבשים, הנשרים אמנם בין הקבוצות הנמוכות והרזות, אבל ממש לא האחרונה. לשם דוגמה קטנה – ניו יורק ניקס שיחקו עם ג'וש הארט, 1.95 בתור פאוור פורוורד שליש האחרון של העונה. כפי שכבר הצבעתי בכתבות אחרות שלי בעבר, לדעתי, ההגנה טובה היא הרבה פעמים עניין של רצון, מחויבות ודרישה של המאמן מאשר סכמות טקטיות.   

לכן לדעתי צריך גם להפנות אצבע מאשימה לצוות האימון. קווין סניידר, כאשר היה מאמן יוטה, בנה שם קבוצת התקפה מצוינת וקבוצת הגנה חלשה להחריד. בזכות רודי גובר הם הצליחו להסתיר את זה לאורך עונות סדירות, אך כשלו פעם אחר פעם בפלייאוף. כאן, באטלנטה, נראה שסניידר מנסה ליישם את אותם שיטות, ללא הגנה חזקה על פרימטר ו-Point of Attack והסתמכות על סנטר חוסם בצבע. הבעיה כאן שאין צרפתי גובר, יש קלינט קפלה השוויצרי. הסתבר שזה קרוב רק מבחינה גיאוגרפית.

כמה משפטים על שחקני מפתח. אחת הסיבות, למה עונה זו כל כך מאכזבת – הסגל של הקבוצה לא מבוגר וגם לא מאוד צעיר, חוץ מג'לן ג'ונסון הצעיר ובוגדן בוגדנוביץ' המבוגר (לא מאוד, תיכף בן 32), כל שאר השחקנים ברוטציה, מארי, יאנג, נמצאים ממש בשיא קריירה שלהם.

ג'לן ג'ונסון התברר כבחירת דראפט ממש מוצלחת, מס' 20 בדראפט של 2021. השנה, אחרי העזיבה של ג'ון קולינס, הוא התפרץ והוכיח שלפחות התקפית, הוא ממש ברמה של שחקן חמישיה ב-NBA. לעומתו, אונייקה אוקונגוו, חבר מהדראפט של דני, למרות שחתם בקיץ שעבר על חוזה 62 מיליון ל-4 שנים, לא מצליח לטעמי לממש את הפוטנציאל שלו. יש ניצוצות, לכן אני לא מתייאש ממנו, אבל עדיין זה לא זה. סיבה אחת היא כמובן קלינט קפלה שתופס משום מה את עמדת הסנטר הפותח, הסיבה השנייה הם פציעות מרובות. השנה אוקונגוו שיחק 55 משחקים בלבד.

תרחישים 2024-2025 

כבר אחרי ההפסד בפליי אין, היה ברור שיהיה מעניין באטלנטה בקיץ. יש חומר שחקנים טוב, אבל הדברים לא עובדים בצורה קשה מידי בשביל להשאיר את זה ככה. מבין הצמדים של שני אולסטארים לשעבר ששיחקו ביחד מעל 20 דקות בממוצע למשחק, דג'ונטה מארי וטרי יאנג הוא הגרוע ביותר עם מינוס 3.4 נקודות בנט רייטינג. בנוסף, כאשר טרה יאנג נפצע, הקבוצה בלעדיו הייתה עם אחוז ניצחונות יותר גבוה מאשר איתו. כך  שברור – חייבים שינוי, הצמד הזה לא מתחבר ביחד. כאילו שזה לא היה מספיק אטלנטה גם זכתה בבחירה מספר 1 בדראפט של 2024 – יש יותר מוטיבציה להתחיל בנייה מחדש וזה הוסיף עוד יותר לאי וודאות סביב הקבוצה. 

לכן ננסה לשרטט בגדול שלושה תרחישים: שינוי דרסטי all in, שינוי בינוני ושינוי מזערי. 

שינוי דרסטי All In   

כולם חוץ מג'לן ג'ונסון ואונייקה אוקונגוו נמצאים על המדף. בליל הדראפט, טרי יאנג נשלח לסן אנטוניו תמורת דווין ואסל, דבונטה גראהם ובחירה מספר 8 בדראפט. כעת, כאשר לאטלנטה יש שתי בחירות בעשיריה הראשונה, היא בוחרת את אלכס סאר וזאקרי ריזאשה. במהלך הקיץ, דג'ונטה מארי עובר סוף סוף ללייקרס תמורת אוסטין ריבס וקפלה עוזב לאוקלהומה. 

תוצאה הגיונית של המהלך – קווין סניידר עוזב ובמקומו מגיע מאמן יותר מתאים לעבוד בקבוצות צעירות.

אטלנטה מתחילה לבנות מחדש עם שחקנים מעניינים. 

שינוי בינוני

אטלנטה מחליטה כן לבחור באלכס סאר ובמקביל להיפרד מאחד יאנג או מארי, אותו מעבירים ללייקרס תמורת … אוסטין ריבס. סך הכול טרייד כזה יכול להתאים גם מבחינת לברון ג'יימס לייקרס וגם לאטלנטה. 

בנוסף, אטלנטה נותנת לסאדיק ביי, השחקן החופשי המשמעותי שלהם qualifying offer לשנה לראות איך הוא מתאושש מקרע ברצועה הצולבת. 

קווין סניידר מאושר – הוא עדיין מקבל סנטר גבוה צפרתי שהוא כל כך חלם. 

יחד עם זאת, תחושה שלי שלא משנה מי עוזב, יאנג או מארי, התקרה של הקבוצה תהיה עדיין סיבוב ראשון.

שינוי מזערי

כנראה תרחיש הכי פחות ריאלי, אני מביא אותו בגלל סיבה אחת: דראפט זה נחשב הדראפט החלש מאז 2013 של אנטוני בנט. יש אפשרויות שיהיו קבוצות לא מעטות שירצו לעשות trade down בשביל לא לשלם משכורות לא נמוכות שמגיעות לרוקים במקומות הראשונים. 

אי אפשר לשלול לחלוטין שגם אטלנטה יוותרו על הבחירה הראשונה שלהם תמורת כמה שחקני רוטציה שיתנו להם סיכוי לעבור סיבוב בפלייאוף. משהו דומה קרה פעם אחרונה ב-2014 כאשר תמורת קווין לאב קליבלנד העבירו את הבחירה הראשונה שלהם שזה עתה בחרו, אנדרו ויגינס למינסוטה. אז זה נעשה בשביל לבנות סביב לברון ג'יימס קבוצת win now. במבחן התוצאה זה הצליח, לא חושב שיש מישהו בקליבלנד שמצטער על הטרייד שאיבדו את ויגינס. 

מה שכן, גם בתרחיש הזה, ללא שינוי ה-mindset של הקבוצה, בעיקר אצל טרי יאנג, לא יהיה שיפור משמעותי. סך הכול זה יכול לקרות, לא הכול אבוד – תזכרו את המנטור שלו, סטף קרי בשנתו ה-5 בליגה לא היה הרבה יותר טוב. 

לסיכום, כנראה התרחיש הכי טוב לאטלנטה הוא All In, לפרק, לא לתקן. בפועל היא כנראה תילך על התרחיש הגרוע ביותר – תיקון ביניים. 

סוף סדרת מאוכזבות פליי אין. 
כמו כל הפוסטים שלי גם פוסט זה מוקדש לבת שלי, מיכל.