פריוויו 2023-4: אטלנטה הוקס – לו יהי / סכין בגב האומה

אני מרגיש שהפריוויו חייב להתחיל באזכור של לו ויליאמס, שפרש הקיץ כשהוא וירטאולית לבוש במדי אטלנטה והיה הווטרן הכי טוב שטריי יאנג והקריירה שלו פגשו (לפחות לפי אבא של טריי). סוויט לו נודע ביכולת לשים הרבה נקודות ומהר, מה שזיכה אותו 3 פעמים בתואר השחקן השישי של הליגה (מחזיק בשיא נ.ב.א ביחד עם ג'מאל קרופורד). זה לא עזר לו להביא את הברינקס, או סתם חוזים מעל ה- mid level exception, אבל עם ממוצע קריירה של 13.9 נקודות ב-17 עונות, 3 תארי השחקן השישי ושיר מדרייק בעקבות השנה בה הוא שיחק בטורונטו (שם הרוויח פחות מה-GM הנוכחי של אטלנטה, לאנדרי פאקינג פילדס), לו ויליאמס ללא ספק פורש בתור אגדת NBA וה-MVP הבלתי מעורער של בחירות ה-45 בדראפט.
איתו בחמישיית כל הזמנים של הבחירה ה-45, אם מישהו תהה: גוראן דרגיץ, ביירון ראסל, דוויט פאואל ואנטוניו דייויס, האיש וההופעה באולסטאר. כמעט נכנסו: מאט בונר ודילון ברוקס.

ועכשיו, (כי מוכרחים) למטרה אליה התכנסנו – אטלנטה הוקס.

לכל מי שכבר מתגעגע, המג'יק סיטי סטריפ קלאב ישמחו לשלוח לך את ה-louwill lemon pepper
lil' chicken wings שלהם גם במשלוח הביתה.

סיכום עונה קודמת:

אטלנטה פתחה את השנה עם הרבה תקוות: דז'ונטה מורי הגיע בטרייד שכלל שלל בחירות סיבוב ראשון, את התקרה המזדקנת של דני אבדיה. בחירת סף הלוטרי שלה, איי ג'י גריפין, או בכינויו היותר קליט היישר מפינת הדראפט של ג'ון "הגארד העיצי מדיוק", היה אמור להוסיף כוח אש מהספסל, ואטלנטה, שלא אבדה אף שחקן מהותי, קיוותה לשחזור של עונת 20-21 אחרי האכזבה בשנה הקודמת. יכול להיות שיש כאלו שאפילו האמינו שדיאנדרה האנטר יפרוץ.

לאחר 10 משחקים במאזן 7- 3 ואחרי ניצחון ביתי מרשים על מילווקי, אטלנטה נראתה על המסלול הנכון, אלא שמאז ההפסדים נערמו בקצב קצת יותר גבוה מההפסדים, ואטלנטה מצאה את עצמה במאזן שלילי של 19- 22. רצף של 5 ניצחונות החזיר את הצבע ללחיים של Mr. Sonic, רק כדי לחזור לבינוניות עם מאזן של 5- 7 עד פגרת האולסטאר, שם הוא נשלח הביתה במאזן של 29- 30, בסך הכול בפעם השנייה בקריירת אימון של כמעט 20 שנה.

במקומו הובא קווין סניידר, גם הוא מאמן ליגה טוב ומאמן פלייאוף גרוע. סניידר ייצב את אטלנטה, מילולית, כשל-10 משחקים מתוך ה-21 שהוא אימן הקבוצה הגיעה במאזן של 50:50, כל הדרך לעונה שנייה בפלייאין ושיא נ.ב.א של הכי הרבה משחקים רצופים במאזן 50:50 או במרחק משחק אחד בלבד משם במהלך העונה הסדירה. בפלייאין אטלנטה הצליחו לפחות להרוס למילווקי, כשהם מנצחים את מיאמי ועולים מהמקום השביעי לסדרה עם סוף ידוע מראש מול בוסטון. ניצחון חוץ במשחק החמישי החזיר מעט מהכבוד של אטלנטה שסיימה את העונה משחק אחד מאוחר יותר.

ליל' ויין בדברי פרידה לכבוד הפרישה של למון פפר לו.

סגל:

חמישייה ראשונה: טריי יאנג, דז'ונטה מורי, סאדיק ביי, דיאנדרה האנטר, קלינט קאפלה.
חמישיה שניה: קובי בפקין/ פטי מילס, בוגדן בוגדנוביץ, איי ג'י גריפין, ג'יילן ג'ונסון, אוקונגו.
חמישיה שלישית: קובי בפקין/ פטי מילס, וסלי מת'יוס ושאריות.

נקודות עניין לשנה הבאה:

ההשלכות של הבחירה בקובי בפקין בדראפט:

בבחירה ה-15 אטלנטה בחרה בקובי בפקין, פליימייקר מוכשר ובוסרי שמושווה לשחקנים כמו ג'ורדן פול וסי ג'יי מקולום. הנימוק הרשמי שאני מצאתי לבחירה המעט בעייתית לאור הקו האחורי הנוכחי של הקבוצה היה הרצון לאפשר דקות בהם גם מורי וגם יאנג נחים.

עם כל הרצון הטוב להאמין שאטלנטה רוצה לראות הרבה דקות בהם 2 השחקנים המובילים שלה נחים, קשה להתעלם מהשילוב של החוזה הנח של מורי, החור שקולינס השאיר בעמדה 4 והעובדה שאטלנטה נוטה לשתף את בחירות הסיבוב הראשון שלה באופן מיידי. מצד שני, הבוסריות של בפקין והזמן הקצר בו מורי משחק באטלנטה (את הארכת החוזה אני לא תופס בתור אינדיקציה לכלום, ע"ע ג'ון קולינס), במקביל לאי דיווחים אודות אי שביעות רצון שלו או של יאנג מהציוות גורמות לי להאמין שאטלנטה יחכו לפחות לקיץ כדי לעשות שינויים.

טריי יאנג:

“I would love to play with guys and show off my passing and not have to go out and score a lot and just be there if they need me to,” Young said. “I’d be happy to, obviously, I’d love to play".

בעולם אידאלי עבור אטלנטה, טריי יאנג היה מתייחס בפסקה למעלה לחברים שלו לקבוצה אחרי שנתיים
שהקבוצה הולכת אחורה למרות השמירה על הממוצעים האישיים המרשימים. אבל יאנג התייחס כאן לאי
הזימון שלו לנבחרת ארה"ב… האם ההעדפה של ברונסון והליברטון על פניו בקיץ תביא אותו במוד אחר
לעונה, או שטריי רק רוצה להיות כרמלו אנטוני, קרי, סקורר אנוכי שפעם ב-4 שנים נפגש עם חברים
לשבוע אולסטאר ארוך במיוחד בו הוא מוכן לקחת תפקיד פחות מרכזי?

הצבע בשנה הבאה:

ההגעה של צדיק ביי בשנה שעברה סימנה פחות או יותר את סוף דרכו של קולינס בקבוצה. אטלנטה
הצליחה להשיג את ביי, פורוורד מוכשר לרוב הדעות כמעט בחינם, אבל כמו כל קבוצת 50:50 טובה היא
דאגה לקזז את זה עם שחרור של פורוורד מוכשר אחר כמעט בחינם. יחד עם החוזה הגבוה שאטלנטה
חסכה, היא גם השילה אי אלו סנטימטרים וקילוגרמים, שיכולים להיות קריטיים לסיכויי ההצלחה בשנה
הבאה. עכשיו, נכון שאנחנו פחות בכדורסל של עמדות כמו פעם, ונכון שאף אחד לא יאשים את ג'ון
קולינס בנעילה הרמטית של הצבע. עדיין, מישהו יצטרך לאכול חרא כשכל הבנקרואים והגורדונים
והמובילים יעמדו מהצד השני ליד הסנטר של הקבוצה שלהם.

אם מחפשים לקדם מישהו מהספסל אז יש את האנדרסייזד סנטר אוקונגו ואת ג'יילן ג'ונסון. אבל שניהם
לא מספקים קליעה מבחוץ וזה בעייתי כשקפלה הוא הסנטר ושני הגארדים הפותחים שלך רואים את ה-
35% מחוץ לקשת מלמטה.

לכן, הפתרון המסתמן בהיעדר טרייד, הוא ציוות לסירוגין של סאדיק ביי והאנטר, שכבר בשנה שעברה
עשו את זה ברבע משרה. שדרוג של שניהם לחצי משרה + גידול של 4-5 בדקות של ג'יילן ג'ונסון, והנה,
יש לך פאצ' מכוער ולא יציב שאמור לעזור לסוודר שלך לעבור לפחות את החורף הקרוב. למה
השליליות? כי הפאצ' הזה תפור מהעצמות הפריכות של האנטר והנכונות של סאדיק ביי בשנת חוזה
לאכול חרא בצבע בצד שלא מביא את החוזים הגדולים, מה שלדעתי לא יקנה לו (לפאצ') מספיק עמידות
כנגד תנועה רציפה של המרפקים.

לצעירים שבינינו – פאצ' מכוער בסוודר

תחזית, או מה נקבל מקבוצה ששלושת הכוכבים שלה הם טריי יאנג, דז'ונטה מורי ודיאנדרה האנטר:

תחזית אופטימית: טריי יאנג חושב על החברים לקבוצה ונבחר לאולסטאר כשהפעם גם השחקנים מצביעים לו. בוגדנוביץ' ממשיך את המומנטום מאליפות העולם, האנטר נשאר בריא, ולמרות הבעיות בצבע אטלנטה נראית בסך הכול טוב, כל הדרך אל מאזן חיובי של 42- 40 והעפלה לפלייאוף מהמקום השישי. בפלייאוף הם מפסידים בסיבוב הראשון בתצוגה קצת יותר מכובדת ממה שהם הראו מול בוסטון בשנה שעברה, והולכים הביתה עייפים אך מרוצים באופן יחסי.

תסריט פסימי: טרי יאנג חושב על החברים לקבוצה, רק שהקבוצה הזו היא נבחרת ארצות הברית שלא זימנה אותו בקיץ. הוא שם 48 נקודות ונאטמג אחד בממוצע במשחקים מול ברונסון והאליברטון, אבל בשאר המשחקים הוא די פאסיבי. הקבוצה מגמגת ובפגרת האולסטאר סניידר מפוטר ודווין קייסי מוקפץ מהפרונט אופיס של דטרויט. קייסי מייצב את השורות ומספר שיאנג ומורי מזכירים לו את דרוזן ולאורי, אבל אטלנטה מסיימת את העונה במאזן שלילי של 40- 42, כשהפסד במשחק האחרון מונע ממנה להיות 24 פעמים במאזן 50:50. בפלייאין היא מנצחת פעם אחת ומפסידה פעם אחת, כיאה לקבוצה שהיא, והולכת הביתה.

תחזית ריאלית: קצת מהריאלי וקצת מהפסימי. אטלנטה מסיימת במאזן 41- 41 כשניצחון במשחק האחרון מביא אותה לשיא נ.ב.א חדש של משחקים על 50% הצלחה. היא מנצחת בפלייאין ושולחת את מיאמי לעשות פו על מגדל הקלפים של מילווקי. מול בוסטון הם מצליחים להישאר קרוב אבל יחסי הכוחות ברורים. ניצחון חוץ במשחק החמישי החזיר מחזיר מעט מהכבוד של אטלנטה שסיימה שמסיימת את העונה משחק אחד מאוחר יותר.

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. תודה על הסבל, סכין בגב האומה.
    מתעב את אטלנטה וושינטון באותה מידה מסיבות שונות.
    טרי יאנג הוא המהות של קלוריות ריקות או נסוגות חחחח
    הניהול שם לא רואה את זה כל עונה? למה הם מחכים? תקפלו אותו או תעיפו אותו עבור בחירות.
    "טרי יאנג נזק" הוא הסיבה של להפסיק להביט בסחורה סוג זבל של הקרחת המהלכת

    1. אמהות בספרטה היו אומרות לילדים שלהם לפני שיצאו לקרב – תחזור עם המגן או על המגן, או שאל תחזור בכלל (כלומר אין דבר כזה להיכנע או לסגת). אותו דבר עובד עם הנהלה והכוכב שהן בחרו בדראפט להוביל את הפרנצ'ייז, לפחות ב-10 שנים הראשונות 🙂

  2. סכין בלב האומה סיפק דליקטס בגב האומה.הרעיון לפתוח כתבה עם לו וויליאמס הוא רעיון מעולה. גם שאר הכתבה כתובה ברוב טעם.
    לגבי אטלנטה השגיאה שלה נעשתה עוד בקיץ הקודם , הרכישה של מוריי . שחקן באותו תפקיד של יאנג עם סגנון שונה.
    בסקר 100 הטובים יאנג וגם מוריי בנסיגה בדירוג לעומת דירוג קודם.כאשר בחמישיה יש את קפלה והאנטר , שחקנים מוגבלים, אותם משלים ביי שחקן בינוני, זה יוצר בעיה מספיק לקבוצה היריבה להתרכז ביאנג , לנטרל אותו אפילו חלקית, ויש נצחון ביד.
    אטלנטה יכולה להפתיע לרעה לא להגיע אפילו לפלייאוף.

    1. תודה. מסכים שהציוות של מארי ויאנג מייצר סינרגיה שלילית, למרות שבשורה התחתונה המספרים שהם מעמידים יפים. בלי פציעות אני לא רואה אותם מחוץ לחצי השני של הטופ 10, אבל הכל יכול להיות

  3. תודה חבר
    ההוקס קנו בצדק את חוסר האמון בהם כפי שהבעת בפוסט לצד זאת יש בי אמונה שהשנה זה יתחבר הרבה יותר.
    קצת חופר על הקבוצה שלי:
    1 ג'ון קולינס וג'יילן ג'ונסון. אני חושב שקולינס היה נטל הגנתי ועל אף יכולת הקליעה המצויינת שלו מכל הטווחים (למעט העונה האחרונה) הוא היה מחיר שההוקס נאלצו לשלם. ג'יילן ג'ונסון הולך להעלים אותו די מהר. קולינס קולע טוב יותר אבל ג'ונסון מגן הרבה יותר משובח בכל פרמטר, רואה משחק מצוין ויודע לכדרר וליצור לעצמו.
    2 ההגנה. בשלושת העונות האחרונות ההוקס סיימו 7 2 9 ברייטינגג ההתקפי – מה שאומר שההתקפה ממש לא הייתה הבעיה לכל הפחות בעונה הסדירה. ההגנה לעומת זאת הייתה רעה בשלושת העונות האחרונות (18 26 22) אני מקווה שההגעה של סניידר תייצב את ההגנה כמו שהוא עשה ביוטה כי להוקס יש שחקני הגנה טובים עד מצויינים (למעט יאנג, בוגי וגריפין). השינוי לדעתי יתבטא ביותר חטיפות והגנה טובה יותר בפרימטר.
    3 ההתקפה. לדעתי נראה את השינויים הבאים. א' יותר שלושות פחות מיד-ריינג'. ב' הנעת כדור וחיתוכים רבים יותר כשגם ג'יילן ג'ונסון מנהל את המשחק ומוביל כדור. ג' עליה גבוהה בקצב המשחק וטיסות במשחק מעבר.
    4 האנטר. אם הבחור ילך לסל חזק כמו שהוא יכול וילמד קצת לסחוט עבירות (יש לו רב אמן ברמאות בקבוצה תעשו עם זה משהו ריבונו של עולם) ההתקפה שלו תיראה אחרת והיעילות תעלה משמעותית.
    5 ההוקס לדעתי לא בוחרים על פי עמדה אלא על פי מי לדעתם השחקן הטוב ביותר על הלוח. הבחירה בבופקין לדעתי נבעה משם.

    1. 1. ג'יילן ג'ונסון הוא אחלה בהגנה, אבל איך אתה מחביא אותו בהתקפה? אין לו קליעה מבחוץ, כמו גם לכל סנטר שיש לאטלנטה, והקו האחורי שלך בינוני מינוס מחוץ לקשת. זה יעשה לך פקק רציני בצבע. יותר מתאים לדעתי לעלות מהספסל כשלידו יש שחקנים של בערך 40 אחוז כמו בוגדנוביץ וגריפין.
      בחיבור ל-5 ובפקין – שמעתי על חבילה שכוללת אותו, האנטר, בוגדנוביץ ובחירת/בחירות דראפט על קא"ט. לא יודע אם זה ריאלי, אבל זה ימלא את החור ב-4 בצורה הכי טובה שיש (ומיניסוטה טיפשים)

      1. אנחנו עדיין לא יודעים מה הקליעה של ג'ונסון שווה המדגם שלנו קטן מדי. אבל כאמור קולינס היה בעונה מזעזעת בשנה שעברה מהשלוש בסטנדרטים שלו (29%) ועדיין ההוקס סיימו במקום השביעי ברייטינג ההתקפי.
        אבל בכל מקרה לא בטוח שהבנתי למה צריך להחביא אותו בהתקפה? גם אם נגיד שהקליעה של ג'ונסון רעה מאוד, יש לו הרבה מאוד יתרונות התקפיים על קולינס.

        1. בעונה שעברה הוא עלה מהספסל ל-15 דקות… ובלהחביא התכוונתי שהוא לא יכול לעמוד על הקשת ולמשוך מגן בזמן שיאנג או מורי חודרים כי הוא לא איום, ואז נוצר פקק בצבע. גם המגן של מורי יכול לרמות, ובטח שהמגן של קפלה יודע שהוא לא איום אם הוא לא ליד הטבעת. אז לדעתי הסכמה ההתקפית של ההוקס תתקע כשהוא בחמישייה. קבוצות יתנו להן להשליך שלשות חופשי ויתמקדו בצבע.

  4. פריוויו נהדר.
    מארי לא מתאים ליד יאנג. שניהם פוינט גארדים. צריך ליד יאנג קלעי איכותי ולא מוביל כדור במשרה מלאה.
    כרגע הקבוצה בדרך לכלום ושם דבר, שזה יכול להספיק לפלייאין בכיף במזרח.

  5. תודה על הפרוויו
    בתור אוהד אטלנטה הייתי דיי מודאג – כל התסריטים – אופטימי פסימי ריאלי דיי אותו דבר החל מפליי אין עד סיבוב ראשון גג … הכי גרוע – הם בינוניים

    1. התסריטים צמודים אחד לשני בכוונה להדגיש את הבינוניות של הקבוצה. זה לא שאני חושב שהטווח שלהם הוא באמת בין 43-41 ל 41-43

  6. תודה על הפריוויו
    לא מכיר אותם יותר מדי …ממה שראיתי מהם לא התלהבתי,
    לא נראה ששינו משהו, אז היה להם מזל לפני 3 שנים שהגיעו לגמר.
    שבת שלום

    1. גם אני חושב שהם יהיו הרבה יותר טובים ממה שעושים מהם. עדיין, קבוצה קצת סתמית, בלי כוכב עליון, ועם תקרה די ברורה.

  7. אחלה פריוויו, תודה רבה סכין.
    .
    בנוגע לאטלנטה, לדעתי –
    On the road to nowhere
    .
    יש שלוש קבוצות שלדעתי נמצאו במצב ביש די דומה – אטלנטה, ניו אורלינס וממפיס. לכולן יש סופרסטאר-וואנאבי בחוזה מקס שהוא בעצם לא סופרסטאר ולא ברור שיהיה רק ברור שהוא מקבל מקס בשנים הקרובות, הן לא מצליחות לבנות סביבו קבוצה של ממש, והבעיות שלו הן לא מהסוג שאפשר בהכרח לשפר. אטלנטה נראית לי במצב קצת יותר טוב, כי יאנג בכל זאת מתפקד, אבל עדיין אין שם שום פוטנציאל אמיתי לקונטנדרית. בין ניו אורלינס לממפיס אני מתחיל לחשוב שדווקא השקנאים במצב קצת יותר טוב כי יש להם בחירות, בעוד לממפיס אין יותר מדי, וגם אין להם המון מה למכור. מצב ממש מבאס לדעתי, בעיקר כי מדובר במועדונים משוק קטן שלא מקבלים יותר מדי הזדמנויות כאלה. חבל מאד.

    1. נראה לי שמה שאתה מתאר הוא הרבה יותר עניין של יחסי ציבור מאשר יכולת מקצועית. קצת מזכיר לי שהיו שטענו בתחילת העונה שעברה שליוקיץ' יש קוף על הגב

  8. התכוונתי לקטע הזה
    'אטלנטה, ניו אורלינס וממפיס. לכולן יש סופרסטאר-וואנאבי בחוזה מקס שהוא בעצם לא סופרסטאר ולא ברור שיהיה רק ברור שהוא מקבל מקס בשנים הקרובות".

      1. נו אבל זה מה שאני טוען. שהשקלול הזה מושפע ברובו מיחסי ציבור (וחלק ניכר מיחסי ציבור אלו תוצאות קבוצתיות ולא אישיות..)
        אני מניח שאנו מסכימים על כך שטייטום סופרסטאר. אז לדעתך אם טייטום בהוקס, ממפיס, פליקנס מה היו השינויים שהיינו רואים בתוצאות?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט