לכבוד משחק 3 שיערך היום ב-3, החלטנו לעשות משהו שונה. במקום הניתוחים הטקטיים וההיסטוריים, היום נבחן את סיפורן של 5 הקבוצות שעשו היסטוריה והצליחו לחזור מפיגור 2-0 בסדרת פלייאוף (בפרה היסטוריה יש עוד איזה אחת), לאחר שהפסידו את שני המשחקים הראשונים בבית. פתיבר כתב על 3 הראשונות, יהלי על 2 האחרונות ואולי מינסוטה תצליח ללמוד דבר אחד מכל הסיפורים שלפנינו. בואו נתחיל:

3:00 – דאלאס מאבריקס (2) מול מינסוטה טימברוולבס (0):

פתי:

אז הראשונה שפרצה את הדרך לקאמבק מפיגור 2-0 בבית הייתה פיניקס סאנס מודל 1993. בתחילת שנות ה90 פיניקס הייתה קבוצה טובה מאוד שהובלה על ידי ראש העיר קווין ג'ונסון. מעמד הקבוצה שודרג לקונטדרית כאשר היא הביאה מגה סופרסטאר MVP לשעבר ממורמר מהמזרח (למה זה נשמע לי מוכר?) הלא הוא צ'ארלס בארקלי האציל. בניגוד לשחזור שקרה 30 שנה מאוחר יותר, הטרייד היה הצלחה מסחררת. פיניקס חרכו את הליגה כל הדרך למאזן של 62-20 והמאזן הראשון בליגה, מה שסידר להם את הקבוצה הגרועה ביותר שעלתה למערב באותה שנה, הלא הם הלייקרס. הלייקרס ב1993 לא היו קבוצה טובה, אלא קבוצה בפוסט טראומה. בקיץ של 1991 היא איבדה את הפנים שלה והפנים של הליגה למחלת הHIV, וההדרדרות הייתה מהירה. ב1993 גם וורת'י כבר היה קשישא רצינה, והקבוצה בעצם הובלה על ידי דיבאץ' ובראין סקוט וכראוי לכך סיימה במקום השמיני במערב עם מאזן שלילי. אך לפלייאוף חיים משלו, ובשני המשחקים הראשונים הלייקרס היממו את הסאנס במשחק מספר אחד בהובלתו של ת'ריט האלמוני שהמטיר 35 נקודות מתוך ה107 של הלייקרס באותו המשחק. הסאנס רדפו אחרי הלייקרס כל המשחק, הדביקו אותו עם 2:32 לסיום רק כדי לראות את הלייקרס לוחצים על הגז רצים 9-0 וגונבים את הביתיות. המשחק השני היה לאט יותר (נגמר 86-81), אבל אותה מנגינה, משחק צמוד כשבסוף המשחק פיניקס מחטיאים את כל 8 הזריקות האחרונות שלהם. הלייקרס אמרו תודה רבה, בישלו מזה 10-1 ולקחו גם את המשחק השני. זוהי כבר דרמה גבירותי ורבותי. בעבר סדרות הפלייאוף בסיבוב הראשון היו הטוב מ5, ולכן הפיניקס, מובילת הליגה, מצאה עצמה עם הגב לקיר כבר בסיבוב הראשון. משחק שלוש היה מלחמת עולם, כשפיניקס הובילו ברובו, אך אבוי, הפרש 7 ברבע הרביעי הפך אחרי שתי שלשות לנקודה הפרש 1:25 לסיום. פיניקס החטיאו וורת'י (המכונה ביג גיים), פספס בגדול 49 שניות לסיום ואפשר לפיניקס לקחת בשיניים את המשחק. משחק מספר 4 שיקף לראשונה ולאחרונה את פערי הכוחות בסדרה כשהשמשות דרסו את הלייקרס במשחק היחיד הלא צמוד בסדרה, וחזרנו למשחק 5 של דם אש ותמרות עשן בפיניקס. המומנטום של פיניקס לא בלבל את הלייקרס, וכבר הבנו שהם ספציפית מרגישים בבית באריזונה, ופתאום 13 שניות לסיום הם מובילים 93-95. דן מג'קלה הלבןבן מקבל את הכדור לג'מפר וקולע!. 95-95 והארכה!. בהארכה הלייקרס נזכרים בעונה שעברה, מחטיאים מכל הבא ליד ומפסידים את המשחק והסדרה 112-104.

מה מיניסוטה יכולים ללמוד מהסדרה הזו?: שלפעמים קשה להתניע כשאתה במעמד שאתה לא רגיל אליו, פיניקס לא היו רגילים להיות הטופ דוג ובדעיבד מאוד הושפעו מהלחץ. גמר מערב זה מלחיץ, בטח כשאף אחד מהם אף פעם לא עבר אותו ולרוב הקבוצה זו הפעם הראשונה שהם מגיעים אליו. גדולים וטובים ממכם שבקו בסוף משחקים בבית שלהם ועדיין ניצחו את הסדרה.

רק חמש פעמים בהיסטוריה והנה אנחנו נפגשים שוב שנה לאחר מכן, ואפילו שוב אם אותה הקבוצה!. 1994 הייתה שנה עם ריח של שינוי באוויר. המלך הבלתי מעורער של הליגה, הוד אוויריותו, פרש במפתיע מכדורסל מקצועני והשאיר את הכתר ללא יורש צפוי. פיניקס כבר הוכיחו לעולם שהם קבוצה ראויה לתואר כשאת הקשיים של הסדרה הראשונה הם הפכו לפלייאוף אגדי שנגמר רק בגמר הליגה בסל שובר לב מול שיקגו בולס של ג'ורדן מולה עמדו כשווים. את העונה הרגילה הם העבירו בעצלתיים ואפילו סיימו מאחורי סיאטל הגדולה ויוסטון הלוזרית. אבל אל חשש, פיניקס דאגו להיפטר מתדמית הווינרים מהר מאוד כשלקחה להם רק עונה אחת להיות בצד השני של הקאמבק. בסיבוב הראשון הם עברו את פורטלנד בלי בעיות, לחצי גמר המערב מול היוסטון רוקטס. יוסטון באותה עונה היא קבוצה די לוזרית. מאז הגמר הפוקסיונרי של האקים וסאמפסון בו הם הושמדו על ידי הסלטיקס האקים דה דרים שהיה שחקן התקפה והגנה אדיר באופן אישי, נכשל פעם אחר פעם בלהוביל את הקבוצה שלו לאיזשהו הישג משמעותי בפלייאוף, ועוד בחרו בו לפני ג'ורדן!. הוא היה האייטון של הלוקה של זמנו, עם יותר מוג'ו התקפי. הסדרה התחילה בהתאם לאופי של הקבוצות. פיניקס הווינרים גנבו את המשחק הראשון כשמחשק אדיר של האקים לא יכל ל2-פאנצ' של ג'ונסון&בארקלי עם 20,21 נקודות ו12 אסיסטים וריבאונדים בהתאמה. גם את המשחק השני הם גנבו בצורה צמודה, כשהפעם הם הצליחו לגרום לחלום להראות פחות טוב מA.C גרין וככה לא בונים חומה. מול הגב לקיר בפיניקס העויינת יוסטון הראו מאיזה חומר הם עשויים כשהם ניצחו את השמשות פעמיים בביתם ועוד פעם אחת חזרה ביוסטון. ממש כמו דנבר הסדרה הפכה ל3-2. כמו מיניסוטה של ימנו אנו בניצחון די מבוסס הם הצליחו להגן הפעם על הבית ולקחת את משחק 6 כששתי הקבוצות נפגשו למשחק מכריע ביוסטון. להלאג'ואן שממשחק 2 הצליח למצוא את המוג'ו שלו סייע סאם קאסל עם 22 נקודות והם הצליחו להוביל את הרוקטס לניצחון לא פשוט אך לא צמוד ולמסע מופלא שהסתיים באליפות הראשונה מתוך השתיים היחידות בהיסטוריה של הרוקטס. היוצרות התהפכו

מה מיניסוטה יכולים ללמוד מהסדרה הזו?: גם מול מסורת של ווינרים, עם מסורת של לוזרים, אתם יכולים להשתמש בנקודת שפל הזאת כאבן בוחן להראות לעולם ממה אתם עשויים. אם תצליחו לנצח, כנראה שקורצתם מחומר של אלופים.

לפעם הבאה שבה התרחש אפסט שכזה נאלץ לחכות 11 שנה עד ל2005 ושוב יוסטון מעורבת, הפעם מול דאלאס שחזרו על גבי הראשון שלה. הסדרה הייתה סדרת סיבוב ראשון שולית שלא השפיעה בשום צורה על זהות האלופה שהייתה באותה העונה סן אנטוניו ספרס. בדיעבד מסתבר שטים דאגלי השופט המושחת מכר את הסדרה לזכות דאלאס ששיחק בה נובציקי האטרקטיבי יותר מיוסטון שפחות הייתה יקירת ליבם של הליגה

מה מיניסוטה יכולים ללמוד מהסדרה הזו?: אם זה לא עובד בכדורסל, אולי לנסות בקשיש יעזור לכם.

יהלי:

עכשיו נקפוץ 12 שנה קדימה. אחרי שהסמארטפונים השתלטו על העולם ופריצת מהפכת השלשות שמשתלטת על הליגה, מכונת הזמן מביאה אותנו לפלייאוף של 2017, בשיא תקופת גולדן סטייט הגדולה. המזרח, כמובן, נמצא בשליטה אבסולוטית של (הקבוצה של) לברון, שנה לאחר שזכה בגביע לארי או'בראיין. אבל לא עליהם נדבר היום, אלא על סדרת הסיבוב הראשון בין בוסטון (1) של אייזיאה תומאס, אייברי בראדלי, ג'יי קראודר (שהיו בעיצומה של עונת השיא בקריירה) ואל הורפורד הבלתי נגמר לבין שיקגו (8) בעונה המוזרה ההיא עם באטלר, וויד ורונדו.

הבולס פתחו את הסדרה הזו הכי חזק ולאט לאט הגבירו. כיאה לקבוצת ת'יבודו, הם היו פיזיים ונחושים יותר מיריבתם, עם המון מסה תחת הסל. את המשחק הראשון בטי.די.גארדן הם סיימו עם 20 כדורים חוזרים בהתקפה, מול 24 כאלה בהגנה בלבד של הסלטיקס, כשרובין לופז, רונדו וג'ימי לוקחים 7, 5 ו-3 מהם בהתאמה. שאר החמישייה של שיקגו הצטרפה לחגיגה במשחק 2, ואלו שמות: באטלר רשם 22/8/8 ו-4 גניבות, וויד תרם 22 משלו, רונדו היה בכל מקום עם 14 אסיסטים, 11 נקודות, 9 קטיפות ו-5 חטיפות (למרות הפציעה שספסלה אותו לשאר הסדרה), לופז שוב הפציע עם 18 וחצי מזה בלוח, ניקולה מירוטיץ' הרוקי קלע 13 ו-7 כ"ח ופול זיפסר, שאפילו אני כבר שכחתי שהיה שחקן, דפק 16 מהספסל!

בוסטון היו בקאנטים. מה לא היה שבור שם? ההגנה, הסגירה לריבאונד, הלב של אייזיאה שכזכור התבשר על מות אחותו האהובה לפני פתיחת הסדרה. התמונה שלו מתאבל עליה כשבראדלי מנסה לנחם אותו זכורה במיוחד:

תומאס לא היה במיטבו בשני המשחקים הראשונים – למרות 33/6/6 במשחק הראשון (אך עם 6 איבודים) ו-20 בשני (עם 5 איבודים ו-7/13 מסתורי מהעונשין), משהו עבר עליו. לא יודע אם זאת הטרגדיה, או האגרסיביות של השוורים, או שניהם (תשובה ג'), אך משהו בו, כמו בכל שחקני הלפרקונים, היה שבור וכבוי.

משחק 3 היה השיא בדילמה השייקספירית הידועה: להיות, או לא להיות? בינתיים בבוסטון, האיש הכי שונה משייקספיר, כלומר בראד סטיבנס, החליט לעשות צעד נואש ולהעלות בחמישייה את ג'ראלד גרין בן ה-31, שמנת חלקו בסדרה הייתה 5 וחצי דקות תמימות בגיים 1. הוטרן עשה את המוטל עליו עם 8 נקודות ב-20 דקות וחשוב מכך – האנרגיות שהוא הביא הדביקו את שאר השחקנים. עכשיו הייתה זו החמישייה של סטיבנס שזרחה פתאום: בראדלי שיחק מצוין ורשם 15/7/7, קראודר עם 16, אל תרם 18/8/6 עם 4 חטיפות ותומאס התאושש קצת עם 16 ו-9 חלוקות. הם ניצחו בשיקגו, שחסרה את רונדו הפצוע, וצימקו ל2-1.

מכאן זה היה רק עניין של מומנטום. בוסטון השוותה את הסדרה במשחק הרביעי, עם אייזיאה בהופעת MVP שכללה 33 חיצים ו-7 בונבונים וגרין שהמשיך לפתוח והפעם גיבה את זה בבוקס סקור 18 משלו. ההתקפה של שיקגו הייתה אנמית משהו ללא הרכז המגוון והמוכשר שלהם, כשהירוקים נוטלים את היתרון בסדרה (3-2) עם 20 ומעלה לבראדלי, תומאס והורפורד וסוגרים אותה הרמטית עם ניצחון אדיר במשחק 6 ביונייטד סנטר. כמה אדיר? תוצאת שני הרבעים האמצעיים (השני והשלישי) יחד הייתה 58-36 להם!

אבני הדומינו לא איחרו ליפול מבחינת שיקגו: רונדו חתם כשחקן חופשי בניו אורלינס, וויד הועבר לקליבלנד והכוכב הראשי, באטלר, הוטרד למינסוטה תמורת זאק לווין, לאורי מארקנן וקריס דאן כדי להתחיל את הבנייה מחדש. כולם יודעים איך זה נגמר. גם הסלטיקס עשו מספר שינויים בקיץ של אותה עונה עם הבאתם של היוורד וקיירי, אך אלו נבעו מההפסד לקאבס בגמר המזרח.

מה מינסוטה יכולים ללמוד מהסדרה הזו? שלפעמים טריק אחד קטן ואפילו נואש יכול להדליק בך את האש שתסייע לך לחזור מהבור שחפרת לעצמך.

הסדרה האחרונה שבה הקבוצה הביתית חזרה מפיגור 2-0 הייתה לפני 3 שנים בלבד. בימי הפלייאוף הקייציים של 2021, הקליפרס (4) ודאלאס (5) נפגשו בסיבוב הראשון, בדיוק כפי שקרה לפני חודש. זה היה המפגש השני ביניהן בשנתיים, הפעם מול יציעים (די) מלאים באולמות הביתיים, בניגוד לבועה של 2020.

זו הייתה סדרה של צמדי כוכבים. לוקה ופורזינגיס מצד אחד, קוואי וג'ורג' מן העבר השני. הקוסם הסלובני פתח את הסדרה בצורה מסחררת – טריפל דאבל של 31/10/11 במשחק הראשון ששודרג ל-39/7/7 (וגם 7 איבודים) במשחק השני. הכוכבים של אל.איי ענו בשני משחקים טובים משלהם, כשלנארד אפילו קולע 41 בגיים 2, אך הצוות המסייע של המאבס, ובכן, סייע לדונצי'ץ' להוביל את קבוצתם ליתרון 2-0 אדיר על אדמת הסטייפלס סנטר (מנוחתו עדן). בעיקר טים הארדווי ג'וניור, שהשתדרג מ-21 נקודות ו-5 שלשות ל-28 ו-6 כאלו וגם האיטרייה הלטבית עם 20 יעילות משלו הביא את המכה במשחק השני.

במשחק 3, קוואי המשיך מאיפה שעצר במשחק הקודם. 36 חיצים שהושגו בדיוק מדהים של 13/17 פילסו את הדרך עבור הקליפרס, יחד עם PG שקיבל את הממו היעיל (29 נק', 11/18) ניצחו על התזמורת של קואוץ' לו. המפרשיות קלעו ב-58% מהשדה, 42% מדאונטאון ו-17/18 מהעונשין והיו דומיננטיים ברוב המשחק אחרי פתיחה טובה של דאלאס ו-44/9/9 מפלצתי של לוקה.

גיים 4 היה הקיצוני ביותר בסדרה הזו, בהרבה חזיתות. אף כוכב לא קלע יותר מ-29 (שהיה המספר הכי נמוך לכוכב המוביל בכל משחקי הסדרה) ואף מאבריק לא קלע שלשה. הם סיימו עם 5/30 מהטווח בעוד לוס אנג'לס מטווחת 13 מתוך 33 הטריצות שזרקה בדרך לניצחון 106-81, ההפרש הכי גבוה בכל המשחקים. אחריו, הסדרה הייתה בתיקו תיקו שוויון, שכל קבוצה מנצחת פעמיים בחוץ.

המגמה נמשכה במשחק החמישי, שהיה הצגה של איש אחד. הקרייזי בוי מהבלקן, כמובן. הוא לקח 37 זריקות, הכניס 17 וכשהערב הסתיים, השורה הסטטיסטית שלו הראתה 42/8/14 מרהיב. לשם השוואה, קוואי וג'ורג' רשמו 43/15/11 יחד (עם 9 איבודים) ודאלאס שוב גנבה את הביתיות בהוליווד, בעזרת האקס פקטור בובאן מריאנוביץ' (ה-אגדי) שפתח בחמישייה, דפק 9 נקודות ואסף 7 קרשים לל"ג בעומר. המשחק השישי היה תמונת מראה לזה שלפניו: האיש-שלא-יודע-לצחוק קבר 45 (והשווה את שיא הפלייאוף שלו) ובשונה מגיים 2, קיבל עזרה מג'ורג' ורג'י ג'קסון שג'זדרו 45 יחדיו, בדרך לניצחון חוץ שישי בסדרה (!) ששלח אותנו לגיים 7.

שהיה במעמד צד אחד. 20 שלשות של הקליפרס, 7 מהן של מרקוס מוריס (מול 10 של המאבס) הטו את הכף לטובת החבורה של טיי לו (ושלחו את ריק קרלייל הביתה אחרי אינספור שנים בכחול). דונצ'יץ' שוב התעלה עם 46 ו-14 חלוקות, אלוהים ישמור עליו וגם שאר החמישייה של דאלאס הייתה בעניינים, אך בקרב הספסלים אל.איי ניצחה 27-6 ויחד עם השלשות כאמור זה כבר לא כוחות.

הקליפרס זכו להפסיד לסאנס בגמר המערב של אותה שנה ואתם יודעים כבר איפה הם היום (רמז – קאנקון). דאלאס, מצד שני, החליפה את רוב הצוות המסייע שלה סביב הקוסם מסלובניה, כשרק THJ, מקסי קליבר, פאוול וג'וש גרין נשארו מאותה קבוצה.

ומה איתם עכשיו? עכשיו, הם שוב נמצאים ביתרון 2-0 אחרי שלקחו שני משחקי חוץ, הפעם בגמר המערב!

ומה מינסוטה יכולים ללמוד מהסדרה הזו? שכדי לעצור את המאבריקס, הכי טוב לתת ללוקה לנצח אותם לבד. או שאולי לא?

התשובות, או לפחות חלקן, היום ב-3.

דו"ח מצב: קליבר ימשיך להיעדר אצל ג'ייסון קיד, לוקה בסימן שאלה, כמו מייק קונלי מהצד השני.

הימור:

פתיבר: מינסוטה ב-5.

יהלי: לפני לא הרבה זמן אמרתי שהגיע הזמן של דונצ'יץ' לדפוק משחק גדול. אמנם לקח לו זמן, אבל משחק 2 היה בדיוק כזה. עכשיו זה תורו של אדווארדס להשאיר את חותמו על הסדרה, אך זה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי. דאלאס ב-9.