סיכומי עונה על פי מהלכים (1)/ שחר צ'קוטאי

איזו עונה נהדרת הייתה לנו – כדורסל איכותי וכיפי, הפתעות, סיפורים ואלופה אחת חדשה-ישנה. הקונפטי פוזר ונוקה, וגם תקופת המבחנים מאחורינו. אמנם קצת באיחור, אבל אחלה הזדמנות לסיכום עונה אלטרנטיבי.
בסיכום העונה הזה אני אנסה להביא את המהלכים העיקריים של כל קבוצה עם ניתוח שלי בקול. אשמח לשמוע ביקורות על מנת להשתפר.

סיכום העונה :

לכל הקבוצות יש מהלכים דומים, אך לכל קבוצה יש כלים שונים עם תכונות מיוחדות והקבוצה מתאימה את המהלכים שלה לסט היחודיי שלה.

יוסטון:

יוסטון פתחה את העונה מזעזע ולקראת סוף נובמבר המאזן שלהם היה 16-1. משם הם עוד קצת השתפרו עם כמה ניצחונות, אך המגמה הייתה ברורה. גם את סיום העונה הם חתמו ברצף הפסדים לתפארת.

היתרונות:

1. קצב מהיר – 100.9 פוזישנים בממוצע במשחק. השני בטיבו בליגה. שחקני הקבוצה צעירים מאוד, 7 מהם מתחת גיל 22. המאמן דחף אותם לרוץ בכל מחיר, והמחיר היה כבד (ראה חסרון 1). אך עם זאת התקפת המעבר של הרקטות הייתה קטלנית, כמחצית מהמהלכים בהתקפות מעבר הסתיימו בנקודות.

2. סחיטת עבירות – בזכות המהירות שלה היריבות עשו הרבה עבירות ושלחו אותם לקו. הקבוצה סיימה במקום הראשון עם זריקות מהקו. הבעיה – ראה חסרון 2.

חסרונות:

1. 16.5 איבודים בממוצע למשחק. זה גם חוסר הניסיון וגם המהירות שהשפיעה על קבלת ההחלטות. היא הקבוצה שסופגת הכי הרבה נקודות במתפרצות, כנראה בגלל שכולם כבר למעלה ואין להם כוח לחזור להגנה.

2. להגיע לקו הכי הרבה פעמים בליגה זה הישג נאה, אך זה מביש להיות עם האחוז הגרוע ביותר. 71.3% מהקו במהלך העונה. חייבים לעבוד שם בעונה הבאה על זריקות עונשין.

3. כוננות ספיגה: יוסטון היא הקבוצה שסופגת הכי הרבה נקודות. השחקנים לא מסוגלים לשמור ברמות הללו, לא מחוץ לקשת ובטח שלא בתוך הקשת. הגבוהים של הרוקטס לא הצליחו לשמור על הצבע נקי והיריבות בליגה ניצלו את זה לקלוע כ-40 נק' בתוך הצבע. רק קבוצה אחת ספגה יותר, וזוהי הלייקרס.

מאז סיום העונה, ווד כבר הספיק להיפרד, כך גם וול, ובבחירה השלישית הרוקטס בחרו את ג'אברי סמית' גוניור.

מה יהיה עם יוסטון רוקטס בעונה הבאה?

פיניקס:

מקום ראשון בליגה, 18-64. שלטה בעונה הסדירה וקבעה שיא מועדון בניצחונות. במהלך הפלייאוף התקשתה מול פליקנס ולאחר מכן הודחה ע"י דאלאס בשבעה משחקים.

1. קלעה בממוצע 114.8 נק' בממוצע למשחק, ב-48.5% מהשדה. מסרה 27.4 אס' על 12.9 איבודים, הקשתה על יריבות במסירה והייתה השנייה בטיבה במניעת אס'. במדד ההגנתי מדורגת שלישית. במדד הנט-רייטינג מדורגת ראשונה.

2. מאמן העונה התאים את סגנון המשחק לשחקנים שלו – כריס פול עם קליעת חצי מרחק אחרי חסימות, דיאנדרה איטון מתגלגל אחרי חסימות כמו שאוורמה על האש, חם ומוצלח תמיד. דווין בוקר יורה מכל מקום באחוזים מצויינים וכמובן השחקנים המשלימים שבאו על תקן 3&D, ועושים את זה ברמה הגבוהה ביותר. פיניקס היא אחת הקבוצות שקולעות הכי הרבה נק' בצבע, כ-50 נק' מדי משחק

3. צריך לתת קרדיט רב לשחקנים המשלימים בקבוצה, אלו שעושים את עבודת ההגנה בצורה מדוייקת. קראודר, ג'ונסון, מגי וכמובן מיקאל ברידג'ס שנבחר לחמיישית ההגנה ורץ הכי הרבה בליגה העונה. היכולת שלהם להחליף בהגנה הייתה משמעותית, גם אייטון הגבוה החליף על גארדים והצליח לשמור אותם טוב. הם הורידו את אחוזי האפקטיביות של היריבות ל-51%, המדד השלישי בטיבו אחרי בוסטון וגולדן סטייט.

האם העונה הזאת יכולה להיחשב כהצלחה?

מה יקרה עם הקבוצה בעונה הבאה?

דאלאס:

אחרי פרידה ממאמן ותיק, הגיע ג'ייסון קיד ושידרג את הקבוצה. הכחולים שיחקו נהדר במהלך העונה, וסיימו במקום הרביעי במערב במאזן 30-52. לראשונה מאז האליפות ב2011, דאלאס עברה את הסיבוב הראשון והגיעה לגמר המערב. שם הודחה על ידי האלופה שבדרך ב-5 משחקים.

1. לכל קבוצה יש כלים שמיוחדים רק לה, ולמאבס יש את אחד השחקנים הטובים בליגה, לוקה דונציץ'. היא התאימה את הסגנון לכוכב ולכן זוהי הקבוצה האיטית ביותר בליגה עם 95 מהלכים ב-100 פוזישנים. למעשה, 72% מהזריקות שלהם הגיעו ב-15 שניות האחרונות של מהלכים. בזכות סגנון המשחק האיטי בהתקפה והזריזות של השחקנים לחזור להגנה, היריבות מתקשות לצאת למתפרצות. למרות שהיא מאבדת 12.5 כדורים במשחק, היריבות קולעות 14.2 נק' במתפרצות.

2. אחת הנקודות המרכזיות של דאלאס העונה היא ההגנה שלה. שחקניה שומרים טובים ויכולים להחליף בין העמדות בקלות. כך גם הגבוהים, מקסי קליבה ודוויט פאוול, שיכולים לשמור על גארדים בצורה טובה. דאלאס סופגת בממוצע 104.7 נקודות למשחק, זהו המקום השני בליגה. דאלאס שומרת מצוין על קשת השלוש וקולעים נגדה ב-34% מטווח זה. רק 3 קבוצות מקדימות אותה בפרמטר הזה (שתיים מהן הגיעו לגמר ה-NBA).

בפן ההתקפי, דאלאס לא טובה כל כך. היא קולעת 108 נקודות למשחק (מקום 24).

3. סגנון המשחק של דאלאס הוא בעיקר בידודים של היוצרים וריווחים על קשת השלוש. משחק פיק אנד רול/פופ בין לוקה לגבוה, לרוב דוויט פאוול הוא האיש למשימה הזאת. פאוול נותן את הפיק ומתגלגל פנימה/החוצה, היתרון בגבוהים שהם יכולים לקלוע גם מבחוץ באחוזים טובים. לוקה נכנס לכיוון הסל, אם באה העזרה, לוקה יכול למסור לקלעים סביבו, במידה והשומרים לא באים לעזרה – דונצ'יץ' יודע שהוא יכול לקחת כמעט כל שומר בליגה לסל.

הסלובני הצעיר יודע שהוא יכול לסמוך על הקלעים מסביבו, דאלאס קולעת 43.9% מחוץ לקשת, זהו המדד החמישי בטיבו בליגה.

4. דאלאס היא לוקה, ולוקה הוא דאלאס. מדד ה-USG של לוקה הוא 36.8%. השני ב-NBA אחרי אמביד. לוקה לא רק יוצר לעצמו, אלא גם לאחרי. הוא מעמיד ממוצע של 8.7 אסיסטים לעומת 4.5 איבודים.ההשפעה של מג'יק לוקה על הקבוצה היא אדירה. אחרי כמה שנים שדאלאס לא הגיעה לפלייאוף והייתה נמושת הליגה, לוקה סוחב את הקבוצה לפלייאוף במשך שלוש העונות האחרונות. הילד רק בן 23.

5. זה כיף גדול שיש לך שחקן כזה בקבוצה, שלוקח על עצמו ונותן לאחרים. אבל יש בזה חיסרון גדול מאוד, מה יקרה לדאלאס אם לוקה יהיה בתקופה רעה (כמו בפתיחות העונה בשנים האחרונות)?

דאלאס של העונה, כנראה לא הייתה מגיעה לפלייאין בלי לוקה, והוא חייב מעטפת חזקה יותר סביבו שתנצח במשחקים גם כשלא עובד לו.

ברונסון הראה קצת ניצוצות בפלייאוף, אבל הוא עכשיו בקבוצה של ת'יבודו. אז מה שדאלאס חייבת לעשות במהלך הקיץ, זה לנסות לסתום את החוסר הזה ולחפש נקודות לחיזוק.

האם ההנהלה תעשה את ההתאמות מהעונה שעברה?

מה יהיה מצבו של לוקה בפתיחת העונה והאם יש לו לאן עוד להשתפר?

איפה ומתי דאלאס תסיים את העונה הבאה?

כל הסיכומים מופיעים בעמוד הפייסבוק "הנד-צ'יק – ניתוחי מהלכים". אפשר לעקוב גם אחרי עמוד האינסטגרם וערוץ היוטיוב. מוזמנים לעקוב וכמובן לכתוב הערות, הארות ביקורות ועוד.

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. מעניין, תודה שחר.
    בנוגע לספיגת הנקודות בצבע של יוסטון – הבעיה הגדולה ברוסטר של העונה שהייתה היא שמלבד הסנטר (ווד/שאנגן), כמעט ולא היה שחקן בגובה נורמלי ששיחק לצידו. כלומר, ווד היה צריך לשחק לצד 4 גארדים נוספים שלרוב לא עברו את ה-1.95 מטר – פורטר, גרין, גורדון, טייט (שמוגדר כפורוורד אבל בקושי 6-4 בגובה), מתיוז, נואבה.. היחידים אולי שענו להגדרה של גובה סביר לפורוורד היו מרטין ג׳וניור ודנואל האוס, וגם הם סביב ה-2 מטר וקצת, לא מעבר. הכדורסל המודרני אולי מייתר לשחק עם 2 גבוהים, אבל כן נהיה נפוץ לשחק על אורך – שיהיו בקבוצה לפחות 2 ווינגים ארוכים, הן בגובה והן במוטת הידיים, שיוכלו להפריע לקבוצות להתמסר בפרימטר, וגם לבוא לעזרה בצבע כשצריך. כלומר שומרי 1-4, והסנטר יתמקד רק בסנטר היריבה. ליוסטון פשוט לא היה שחקן כזה. היחידי אולי שאמור היה להיכנס לואקום היה גרובה, אבל הוא בילה את רוב עונת הרוקי בליגת הפיתוח כי הוא חור רציני בהתקפה.
    .
    אבל הדראפט מהבחינה הזו היה מוצלח – סמית׳ ואיסון, בהנחה ולפחות לא יירדו מהרצפה שצופים להם, ייכנסו בדיוק לואקום הזה, וייתנו להגנה עוד גובה ואורך חשובים, מבלי לדרוך על הרגליים של שאנגן (השילוב שלו עם ווד ביחד על הפרקט פשוט לא עבד). לא יודע אם מרקיז כריס בתוכניות להמשך העונה, אבל גם הוא יוכל לתרום קצת. בקיצור – לפחות בצד ההגנתי, אני מאמין שיוסטון לא יהיו קטסטרופלים מדיי. בסוף כדורסל זה משחק של גובה. גם אם היום קליעה מבחוץ היא חלק בלתי נפרד ואף חשוב יותר מהתחפרות בצבע, זה קל יותר כשהשחקן גבוה יותר. ליוסטון פשוט לא היה גובה ברוטציה שנה שעברה, והשנה יהיה להם.

  2. הפלליאוף הזה ובכלל הראה שלא משנה כמה גדול וטוב אתה אם אין לך "קבוצה" ושחקן סופר דומיננטי נוסף מאחורייך לא תביא אליפות.
    יאניס היה ענק, אבל נגמר לו הכוח ומידלטון לא היה שם. דורנט נראה עייף מאוד, לוקה נגמר בגמר המערב וטייטום בגמר. אם הקבוצה ממול מבינה איך מעייפים את הכוכב ואין מישהו אחר שיגיע למלא את המקום, אז זה נגמר. אם דאלאס לא יביאו סופרסטאר נוסף הסיפור של דאלאס ייגמר בשיא כמו השנה.
    לגבי פיניקס, אין מה להרחיב. צריך לראות את הסגל הסופי.
    יוסטון, הליגה מתחלקת לאלה שרוצים פלייאוף ואלה שרוצים את וימביאמה, יוסטון רוצה וימביאמה ולכן כל מילה עליה השנה היא בזבוז זמן.

      1. למעט דיטרויט 2004 איזה קבוצה שלקחה אליפות חסרה סופרסטארים ודומיננטיות?
        יש את מרכיב הפציעות, אבל זה לא מרכיב מתוכנן.

        1. דיברת על עוד שחקן סופר דומיננטי שהיה חסר לדוגמא למילוואקי כי מידלטון היה פצוע, אז קח את גולדן סטייט של השנה, לא היה מישהו סופר דומיננטי ליד סטף. לפעמים וויגינס (אני מסרב להתרגש מהפלייאוף שלו) לפעמים קליי לפעמים ג'ורדן פול. ככה היה גם בטורונטו שלקחו אליפות עם קאוויי בפרונט ושחקנים טובים לידו אבל לא מישהו סופר דומיננטי. הנקודה היא שלפעמים תלכיד נכון יכול לחפות על חוסר במספר 2 או 3 קלאסיים

  3. תודה רבה שחר, פוסט מעניין.
    .
    בעניין יוסטון והעונשין – אני תוהה אם הנתונים של הליכה לקו ואחוזי עונשין לא קשורים זה לזה, כלומר יתכן שקבוצות זיהו שיוסטון מרבה להחמיץ מהקו, ולכן, בין השאר, הרבו לשלוח אותה לשם.

  4. בס"ד
    תודה רב. שחר.
    התחלת עם הקבוצה האהובה עליי..
    היא תמשיך לתת לצעירים להתפתח.
    ופרויקט נהדר, תמשיך ככה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט