פרוייקט הקבוצה הטובה ביותר בעשור האחרון מגיע לחלקו הרביעי, כאשר הפעם יש שינוי בפורמט-במקום להעלות את כל המאמר בבת אחת, הוא יעלה ב-5 חלקים: אחד לכל קבוצה, באופן שישפר את חווית הקריאה. עד שמונה בערב שעון ישראל, המאמר יהיה פה בשלמותו.

שאר הכתבות בסדרה

*

אוקלהומה סיטי ת'אנדר

הישגים בעשור האחרון: גמר אחד (2012), 2 הדחות בגמר המערב (2011, 2014), 2 הדחות בסיבוב השני (2005, 2013), הדחה אחת בסיבוב הראשון (2010), 300 נקודות.

מאזן בעשור האחרון: 469 ניצחונות, 397 הפסדים (52.9% הצלחה), 250 נקודות.

מאמנים: נייט מקמילן (2003-2005), בוב היל (2005-2007), פי ג'יי קרליסימו (2007-2008), סקוט ברוקס (2008-הווה). 60 נקודות.

הת'אנדר של העשור הזה מתחלקים ל-2 תקופות: עד הגעת קווין דוראנט, ואחריה. נתחיל לפרט על התקופה הראשונה, שהחלה בעונת 2003/04, העונה המלאה הראשונה של סיאטל (אז אוקלהומה שיחקו בתור סיאטל סופרסוניקס), ללא כוכבה הותיק גארי פייטון, שעבר למילווקי תמורת הגארד המוכשר ריי אלן. אלן הצטרף לבחירת הדראפט של הסוניקס ב-1998, ראשרד לואיס, ברנט בארי והרוקיז ניק קוליסון ולוק רינדאור, אבל הקבוצה הפסידה 45 משחקים, ולראשונה מאז 1987 סיימה עונה במאזן שלילי, מה שכמובן השאיר אותה מחוץ לפלייאוף.

שיפור גדול במשחקם של אלן ולואיס הוביל את הסוניקס לעונה של 52 ניצחונות ולמקום השלישי במערב, מה שהחזיר את עיר הגראנג', סיאטל, לפלייאוף. החמישייה, שכללה, בין היתר, את לוק רינדאור ורג'י אוואנס, עוד בחירות דראפט ,עברה את מה שנשאר מסקרמנטו הגדולה של תחילת שנות ה-2000 בסיבוב הראשון, אבל בסיבוב השני הודחה ב-6 משחקים נגד סן אנטוניו של פארקר, דאנקן, וג'ינובלי, בדרך לאליפות השנייה בתולדותיה.

בעונה לאחר מכן, מקמילן עזב את הקבוצה, ובוב וויס לא הצליח למלא נעליו, וכך גם מחליפו, בוב היל. עונות אישיות טובות של לואיס ואלן לא הספיקו, והקבוצה נשארה מחוץ לפלייאוף פעם נוספת. בדראפט 2006 הקבוצה שוגה בבחירת מוחמד סנה הסנגלי, שב-47 משחקי אנ.בי.איי ב-4 שנים קלע 2.2 נק' עם 1.6 ריב' למשחק, על פני שחקנים כקייל לאורי, ראז'ון רונדו ופול מילאספ. מלבדו, הסוניקס בוחרת בגארד הישראלי יותם הלפרין, שלא מגיע לליגה בסופו של דבר. הסוניקס בהנהגת היל ממשיכה להדרדר, ומדווח שהקבוצה עוזבת את סיאטל לטובת אוקלהומה סיטי, שמועות שהתבררו כנכונות בסופו של דבר. הסוניקס ממשיכה ליפול, בין היתר עקב מחאת אוהדיה, ומנצחת 31 משחקים בלבד בערב הדראפט.

ערב דראפט 2007 היה הדראפט החשוב ביותר מבחינת הסוניקס בסופו של דבר. הקבוצה זכתה בבחירה השנייה, והיה ברור לכל שתבחר אחד מ-2 הפרוספקטים המוכשרים שנמצאים בדראפט, גרג אודן וקווין דוראנט. זהות השחקן הייתה תלוייה בבוחרת ראשונה, פורטלנד טרייל בלייזרס, שבחרה את אודן, והשאירה את דוראנט לסוניקס. הבחירה החמישית באותו דראפט הייתה שייכת לבוסטון, אבל הגיעה לסיאטל יחד עם דלונטה ווסט ו-וואלי שצ'רביאק, שהגיעו מבוסטון, שקיבלה בתמורה את הבחירה ה-35 בדראפט, גלן דיוויס, ואלן. ג'ף גרין, השחקן שנבחר בבחירה זאת, הצטרף לדוראנט כדי למלא עמדות פורוורד חזקות בקבוצה, שמחפות על עזיבת דיוויס. מאמן אוקלהומה החדש, קרליסימו, מנסה חמישייה שכוללת הצבת דוראנט כקלע, גרין כסמול פורוורד, וארל ווטסון, ניק קוליסון וכריס וילקוקס בתור שחקנים משלימים. למרות עונה טובה של רוקי השנה, קווין דוראנט, הת'אנדר מפסידים 20 משחקים, והולכים שוב ללוטרי.

בלוטרי, אוקלהומה (שעברה עיר בסיום העונה), זוכה בבחירה הרביעית בדראפט, ומנצלת אותה כדי לבחור בראסל ווסטברוק. הבחירה ה-24, שאוקלהומה קיבלה מפניקס, הופכת לסרג' איבאקה, שלא שיחק בליגה בעונה הראשונה לאחר בחירתו. עונת רוקי איכותית של ווסטברוק, בנוסף לדוראנט, מספיקה ל-3 ניצחונות בלבד יותר מהעונה הקודמת, ובחירת לוטרי פעם נוספת, שהופכת לג'יימס הארדן. בחירת הארדן הובילה לשינוי בחמישיית הת'אנדר-דוראנט הוזז לעמדת הסמול פורוורד, גרין לעמדת הפאוור פורוורד, ות'אבו ספלושה הפך לשוטינג גארד הפותח, כאשר הארדן מתפקד כשחקן שישי. הקבוצה הזאת ניצחה 50 משחקים, מה שהספיק לה למקום השמיני בלבד במערב. הקבוצה הודחה ב-6 משחקים נגד האלופה שבדרך, לוס אנג'לס לייקרס.

הקבוצה הצעירה ממשיכה להבנות, ולמרות העברת הבחירה ה-18 בדראפט 2010, אריק בלדסו, לקליפרס, הת'אנדר מנצחת 5 משחקים יותר מהעונה שעברה, בזכות העברת קנדריק פרקינס לקבוצה במקום ג'ף גרין, דבר המגדיל השתפרות איבאקה, שהופך לפאוור פורוורד הפותח של אוקלהומה, והקבוצה מסיימת במקום הרביעי במערב. הת'אנדר עוברים את דנבר בסיבוב הראשון, ואת הגריזליס בשני, ומנצחים משחק אחד בדאלאס בסדרה על גמר המערב. המאבריקס מנצחים את 3 המשחקים הבאים, וממשיכים עד לאליפות.

בעונת 2011/12 המקוצרת אוקלהומה מנצחת 71.2% מהמשחקים (47), ויחד עם דוראנט, שבעונה השלישית ברציפות הופך למלך הסלים, מגיעה למקום השני במערב. הקבוצה נוקמת בדאלאס על ההדחה בשנה הקודמת עם 4-0 מהדהד בסיבוב הראשון, והטריו של דוראנט, הארדן ו-ווסטברוק עובר את הלייקרס, כל הדרך לגמר המערב. בגמר המערב הקבוצה פוגשת את הספרס, והופכת פיגור 0-2 לניצחון 4-2, בדרך לגמר הראשון של הקבוצה מאז 1996. בגמר הת'אנדר פוגשים את לברון, וויד, בוש ומיאמי היט, ולא מצליחים לעמוד בחום, כל הדרך לאליפות השנייה בתולדות ההיט, למרות ניצחון של הת'אנדר במשחק הראשון בסדרה.

לאור הארכת חוזה כבדה, 60 מיליון דולר ל-4 שנים, לסרג' איבאקה, הת'אנדר לא יכולים להרשות לעצמם הארכת חוזה להארדן, שמועבר ליוסטון תמורת קווין מרטין. מרטין לא מצליח למלא את תפקידו של הארדן בצורה המיטבית, ואוקלהומה נופלת בסיבוב השני, נגד הגריזליס. בעונה האחרונה גם מרטין עוזב, אבל ההתפתחות המהירה של רכז הת'אנדר, בחירת דראפט מ-2011, רג'י ג'קסון, הופכת אותו לשחקן שישי, והת'אנדר נעצרת רק מול האלופה שבדרך, סן אנטוניו ספרס. מקרה קלאסי של קבוצה שמצליחה בזכות בחירות דראפט חכמות, אך בניגוד לספרס למשל, היא עשתה זאת דרך בחירות לוטרי, מה שקבוצות רבות עושות כיום (למשל פילדלפיה וקליבלנד).

ניקוד כללי: 610 נקודות.

*

דנבר נאגטס

הישגים בעשור האחרון: גמר מערב אחד (2009), 9 הדחות בסיבוב הראשון (2004-2013, מלבד 2009). 240 נקודות.

מאזן: 519 ניצחונות, 367 הפסדים (58.7% הצלחה), 250 נקודות.

מאמנים: ג'ף בזדליק (2002-2004), ג'ורג' קארל (2005-2013), בריאן שואו (2013-הווה), 70 נקודות.

הנאגטס בחרו בדראפט 2003 את הסקורר מסירקיוז, כרמלו אנטוני, בבחירה השלישית בדראפט המוכשר, ולצידם של ננה בשנתו השנייה בליגה, מרקוס קמבי, שהגיע בטרייד תמורת אנטוניו מקדייס, והשחקן החופשי אנדרה מילר, הקבוצה יותר מהכפילה את כמות הניצחונות שלה, מ-17 ל-43, מה שהספיק למקום השמיני במערב. זה הספיק לדנבר כדי להפסיד ב-5 משחקים למינסוטה של קווין גארנט, ולעוף מהפלייאוף בסיבוב הראשון.

הנאגטס פותחת את 2004/05 בצורה בעייתית, מה שמוביל לפיטור בזדליק. ג'ורג' קארל מגיע במקומו, ומביא לקבוצה מאזן של 8-32, לאחר פתיחת עונה בדמות 25-17, ולפלייאוף. בפלייאוף הנאגטס פוגשים את סן אנטוניו ספרס, ומודחים בסיבוב הראשון, למרות שיפור דרסטי במשחקו של קמבי, שנבחר לחמישיית ההגנה השנייה. הנאגטס מבינים שהם צריכים שדרוג לעמדת השוטינג גארד, כדי להשלים את אנטוני, קמבי, מילר וננה, ומשיגים בטרייד את ג'יי אר סמית'. יחד עם סמית' וקארל, בעונה מלאה ראשונה, הקבוצה מגיעה למקום השלישי במערב, למרות הפסד 6 משחקים יותר מהעונה שעברה. הנאגטס מגיעים שוב לפלייאוף, הפעם עם הביתיות, אבל מודחים מול הקליפרס של אלטון ברנד, קורי מגטי ושון ליבינגסטון.

עונת 2006/07 נפתחת בעצלתיים, אך לקראת סיום משחק נגד הניקס, אנטוני, ננה וסמית' מעורבים בקטטה, ומושעים ל-15, 10 ומשחק אחד בהתאמה. יום אחד אחרי זה, הנהלת דנבר מעבירה את אנדרה מילר וג'ו סמית', יחד עם 2 בחירות סיבוב ראשון מדראפט 2007 (דה חואן קוק, שעבר למיאמי, ופטרי קופנן), לפילדלפיה, תמורת אלן אייברסון. התשובה ואנטוני לא כ"כ מסתדרים, אבל יחד עם סטיב בלייק מצליחים להגיע לפלייאוף, שם פוגשים את הספרס. בדומה ל-2005, הספרס מנצחת 4 משחקים ברציפות (לאחר הפסד המשחק הראשון), וממשיכה כל הדרך לאליפות.

בעונה הבאה, אייברסון ואנטוני מסתדרים, והקבוצה מפוצצת הכישרון מגיעה ל-50 ניצחונות, 7 פחות מהלייקרס, הראשונה במערב, ומסיימת עונה מטורפת של המערב (8 קבוצות עם 50 ניצחונות, פער של 3.5 משחקים מהראשונה לשמינית, הפער הקטן ביותר מאז שהתחיל פורמט 16 הקבוצות בפלייאוף), ומודחת ב-4 משחקים. בעונה לאחר מכן קמבי מועבר לקליפרס תמורת בחירת סיבוב ראשון, מהלך שנועד לפנות מקום בגג השכר לדיל הבא-אייברסון עובר לדטרויט תמורת צ'אנסי בילאפס, אנטוניו מקדייס (שחוזר לדטרויט זמן קצר לאחר מכן), וצ'אקיה סאמב. ניהול המשחק האינטליגנטי של בילאפס משתלב עם יכולת הקליעה של אנטוני, והקבוצה מנצחת 54 משחקים, מה שמספיק למקום השני במערב. בסיבוב הראשון, הנאגטס עברו את ההורנטס, ואת המאבריקס בסיבוב השני, מה שהוביל אותם לגמר המערב, לראשונה מאז 1985. מלו ובילאפס לא הספיקו נגד בראיינט וגאסול, והלייקרס המשיכו כל הדרך לאליפות.

למרות הוספת הרוקי טיי לאוסון, הנאגטס מדרדרת למקום הרביעי בעונה הבאה, עקב פציעות רבות של בילאפס, אנטוני וקניון מרטין שהגיע בסיין אנד טרייד מהנטס, ומודחת ב-5 משחקים נגד הג'אז של דרון וויליאמס וג'רי סלואן.

בעונה הבאה, אנטוני מבקש לעזוב את דנבר, והקבוצה מאשרת בקשתו. בילאפס מועבר יחד עם אנטוני לניקס, ודנבר מקבלת בתמורה קאדר של שחקנים מבטיחים הכולל את וילסון צ'נדלר, דניאלו גלינארי וטימופיי מוזגוב. לאוסון פורץ כרכז הפותח של דנבר, והקבוצה מנצחת 50 משחקים, רק כדי לעוף בסיבוב הראשון מול הת'אנדר. בעונה המקוצרת דנבר מאבדת את ג'יי אר סמית', אבל משיגה את קנת' פאריד בדראפט, ויחד איתו מנצחת 57.6% מהמשחקים, כל הדרך להדחה נוספת בסיבוב הראשון, השביעית ב-8 שנים. בעונה לאחר מכן דנבר מנצחת 57 משחקים, וג'ורג' קארל זוכה בתואר מאמן העונה. למרות זאת, הנאגטס מודחים בסיבוב הראשון מול הווריורס של סטפן קארי. קארל מפוטר למרות הבחרו למאמן העונה,ומחליפו, בריאן שואו, לא מצליח להביא דנבר לפלייאוף.

בסופו של דבר, הנאגטס הלכה על השיטה של הבאת כוכב ובניית צוות מסייע סביבו, והשתמשה בעיקר בטריידים בשביל לעשות כך.

ניקוד כללי: 560 נקודות.

*

יוטה ג'אז

הישגים בעשור האחרון: גמר מערב אחד (2007), 2 הדחות בסיבוב השני (2008, 2010), 2 הדחות בסיבוב הראשון (2009, 2012). 180 נקודות.

מאזן: 458 ניצחונות, 428 הפסדים (51.6% הצלחה), 250 נקודות.

מאמנים: ג'רי סלואן (1988-2011), טיירון קורבין (2011-2014), 90 נקודות.

הג'אז הגיעו ל-2003/04 במצב בעייתי. קארל מלון עזב ללוס אנג'לס לייקרס בניסיון להשיג אליפות ראשונה בקריירה, וג'ון סטוקטון פרש ממשחק, מה שהשאיר מהקבוצה הגדולה של סוף שנות ה-90 ביוטה רק את גרג אוסטרג, טום גוגליוטה, וסלואן, המאמן. בניגוד לציפיות שטענו כי הקבוצה תהיה מהחלשות בליגה, הג'אז ניצחו 42 משחקים, מה שהספיק למקום התשיעי בליגה, כאשר בחירות הדראפט אנדריי קירילנקו (נבחר ב-1999, התחיל לשחק בליגה ב-2001), וקרלוס ארויו, השחקן החופשי, מנהיגים את הקבוצה.

העונה לאחר מכן הפכה לכישלון חרוץ מבחינת הג'אז, בין היתר עקב עזיבת ארויו. הקבוצה הפסידה 56 משחקים, מה שסיים את רצף העונות עם 50% הצלחה של המועדון, שהתחיל ב-1982/83, השני באורכו לאחר הניו יורק יאנקיז של 1926-1964. ראוי לציין כי היאנקיז זכו 19 פעמים בוורלד סייריס, אליפות ארה"ב בבייסבול, ויוטה לא זכו באליפות נבא אחת.

יוטה זכו בבחירה השלישית בדראפט, ובלי לחשוב פעמיים בחרו ברכז מכללת אלינוי, דרון וויליאמס, שהיה אמור להיות "היורש" של ג'ון סטוקטון. עם וויליאמס הקבוצה השתפרה בגדול, וחזרה למאזן של 50% הצלחה, 41-41, אבל זה לא הספיק כדי לעלות לפלייאוף, למרות בחירת די-וויל לחמישיית הרוקיז הראשונה, ובחירת אנדריי קירילנקו לחמישיית ההגנה הראשונה, מלבד קרלוס בוזר ומהמט אוקור היעילים, שהגיעו בעונת 2004/05 לסולט לייק סיטי.

ההשתפרות של וויליאמס, לצד הוספת שחקנים כפול מילאספ (דרך הדראפט) ודאור פישר (שחקן חופשי), הובילה את הג'אז לניצחון 51 משחקים, והמקום הרביעי במערב. הג'אז עברו את הרוקטס של מקגריידי ומינג בסיבוב הראשון, ובסיבוב השני פגשו את אחת מהקבוצות הקשוחות ביותר שדרכו על פרקט אנ.בי.איי, גולדן סטייט ווריורס, שהדיחה את הפייבוריטית, לטענת כולם, לכתר-דאלאס מאבריקס (על הסאגה הזאת יכתב בכתבות הבאות בסדרה), אבל ההתקפה המבריקה של יוטה, שקלעה בסדרה 112.6 נקודות למשחק, הצליחה לעבור אותם, והג'אז חזרו לגמר המערב לראשונה מאז 1998, שם פגשו את הספרס, שהדיחה אותם ב-5 משחקים מהפלייאוף, כל הדרך לאליפות.

הג'אז המשיכו במגמת ההשתפרות וניצחו 3 משחקים יותר מבעונה הקודמת, שמרו על המקום הרביעי במערב, ולאחר שעברו את הרוקטס פעם נוספת, פגשו את הלייקרס. קובי וגאסול היו יותר מדי בשביל הג'אז, שהודחו ב-6 משחקים בחצי גמר המערב. במהלך 2008/09 בוזר נפצע, מה שהעלה את מילאספ לחמישייה של יוטה. הפורוורד ניצל ההזדמנות, והפך לשחקן מפתח ביוטה, והשחקן השישי של הקבוצה. למרות זאת, הג'אז הפסידו 6 משחקים יותר מהעונה הקודמת, מה שהוריד אותם למקום השמיני במערב. פעם נוספת הקבוצה נפגשה עם הלייקרס, שהדיחה אותם בחמישה משחקים (בניצחון היחיד של יוטה בסדרה, בוזר קלע 23 נק' עם 22 ריב').

ב-2009/10, עם השחקן החופשי ווסלי מת'יוס, שבא כקלע פותח במקום בחירת הדראפט של הג'אז, רוני ברואר, שעזב לשיקגו, הקבוצה ניצחה 53 משחקים, מה שהביא למקום החמישי במערב. הקבוצה הצליחה לעבור את דנבר של בילאפס ואנטוני, אבל הלייקרס היו יותר מדי בשבילם, והדיחו את הג'אז בשנה השלישית ברציפות.

2010/11 הייתה הסוף. בוזר עבר לשיקגו כשחקן חופשי, ואוקור סבל מפציעות רבות, שהובילו את יוטה להחתמת אל ג'פרסון. יחד עם הבחירה התשיעית בדראפט אותה שנה, גורדון היווארד, הייתה חמישייה סולידית לג'אז, ללא קירילינקו הפצוע (וויליאמס, היווארד, סי ג'יי מיילס-בחירת דראפט נוספת, מילאספ, ג'פרסון), והם ניצחו 23 משחקים מה-40 הראשונים. לאחר מכן הקבוצה הפסידה 10 משחקים מה-14 הבאים, מה שהוביל, לפי שמועות, לריב בין ג'רי סלואן ודרון וויליאמס, והתפטרות סלואן לאחר 23 שנה כמאמן. עוזרו של סלואן, טיירון קורבין, מונה כמאמן ראשי, וג'ף הורנסק, שחקן העבר של יוטה, הפך לעוזרו. לאחר מכן וויליאמס עבר לניו ג'רזי תמורת הרכז דווין האריס והבחירה השלישית בדראפט 2010, דריק פייבורס. כמובן, הג'אז לא הגיעו לפלייאוף באותה עונה, עם 39 ניצחונות בלבד-14 ב-44 משחקים.

בעונה המקוצרת, 2011/12, ללא קירילינקו ועם היווארד המתפתח כסמול פורוורד, בנוסף לאלק בורקס כשחקן שישי והבחירה השלישית בדראפט 2011, אנס קנטר, הגיעו לפלייאוף מהמקום השמיני, שם פגשו הספרס, שטאטאו את יוטה ב-4 משחקים מחוץ לעונה. בעונה הבאה, 2012/13, הג'אז, ללא האריס, ניצחו 43 משחקים, אבל לא הצליחו להגיע לפלייאוף. בקיץ 2013 תאומי המגדל של יוטה, אל ג'פרסון ופול מילאספ, עזבו לשרלוט ואטלנטה בהתאמה, והקבוצה החליטה לעשות "טנקינג"-החלשתה באופן קיצוני על מנת השגת בחירות דראפט גבוהות בדראפט 2014 המוכשר. הקבוצה ניצחה 25 משחקים בלבד, והשיגה הבחירה החמישית בדראפט 14.

בסופו של דבר הג'אז נבנו בדומה לנאגטס, בניסיון להשיג צוות מסייע לכוכב, אבל בניגוד לדנבר, יוטה פעלה בעיקר דרך שוק השחקנים החופשיים.

ניקוד כללי: 520 נקודות.

*

פורטלנד טרייל בלייזרס

הישגים בעשור האחרון: הדחה אחת בסיבוב השני (2014), 3 הדחות בסיבוב הראשון (2009-2011), 100 נקודות.

מאזן: 429 ניצחונות, 457 הפסדים (48.4% הצלחה), 200 נקודות.

מאמנים: מוריס צ'יקס (2003-2005), נייט מקמילן (2005-2012), טרי סוטס (2012-2014), 80 נקודות.

עונת 2003/04 הייתה חלשה מבחינת הבלייזרס, שלמרות 41 ניצחונות פספסה את הפלייאוף בפעם הראשונה ב-21 שנה, הרצף השני באורכו בתולדות האנ.בי.איי, למרות ההשתקמות מהתדמית של ה"ג'ייל בלייזרס", חבורת פורעי החוק שמרוויחים יותר מדי כסף, שדבקה בקבוצה במהלך העשור, וזכיית זאק רנדולף בתואר השחקן המשתפר. 2004/05 הייתה גרועה יותר, כאשר פורטלנד ניצחה 27 משחקים, לאחר פיטורי צ'יקס באמצע העונה (קווין פריצ'ארד, מחליפו, היה מאמן זמני), למרות עונה טובה של רנדולף, מילר, דיימון סטודמאייר ועבדול-ראחים.

בדראפט 2005 הבלייזרס בחרו את מרטל וובסטר בבחירה ה-6, ופישלו בשנה השנייה ברציפות בדראפט (לאחר בחירת סבסטיאן טלפייר ב-2004, בחירה 13), והפעם ללא עבדול ראחים וסטודמאייר הקבוצה הפסידה 61 משחקים, נזק שהיה גדל בצורה משמעותית ללא נייט מקמילן כמאמן.

דראפט 2006 היה אחד הדראפטים הטובים בתולדות הקבוצה, שהחזיקה את זכות הבחירה הרביעית, ובה בחרה את טיירוס תומאס. בערב הדראפט הבלייזרס העבירו את תומאס והזכויות על ויקטור חראיפה לשיקגו בולס, תמורת לה מרקוס אולדריג'. בנוסף לכך, פורטלנד עשתה טרייד על סבסטיאן טלפייר תמורת רנדי פוי, הבחירה השביעית בדראפט, ואת פוי העבירה למינסוטה תמורת הזכויות על הבחירה השישית, ברנדון רוי.

רוי נתן עונת רוקי טובה עם 16.8 נק' למשחק, אך אולדריג' שיחק כרול פלייר, וכאחד קלע 9 נק' עם 5.5 ריב' למשחק. פורטלנד השתפרה וניצחה 11 משחקים יותר מהעונה הקודמת, ולמזלה זכתה בבחירה הראשונה בדראפט, למרות הסיכוי הקלוש לכך (5.3%), ויכלה לבחור כל אחד מהפרוספקטים המבטיחים בדראפט, אך הדילמה הייתה בין 2 הטובים ביותר, על הנייר-גרג אודן וקווין דוראנט. הבלייזרס בחרו באודן, חרף בעיות הברכיים של השחקן. אודן פספס את כל 2007/08, אבל פורטלנד, הפעם ללא רנדולף ובהנהגת אולדריג', השתפרה והגיעה ל-41 ניצחונות, שהספיקו למקום העשירי במערב, בעונה בה כל המדורגות 1-8 ניצחו 50 משחקים לפחות.

מכת פציעות הברכיים המשיכה להכות בפורטלנד, וגם ברנדון רוי סבל מניתוחים בברכיו לאורך עונת 2008/09, אבל למרות זאת, פורטלנד, מחוזקת בג'רלד ביילס וניקולס באטום, הגיעה לפלייאוף מהמקום הרביעי, עם 54 ניצחונות בעונה. הבלייזרס הודחו בסיבוב הראשון בפלייאוף, נגד הרוקטס של מקגריידי, מינג ואריזה, שמתחה את הלייקרס בחצי גמר המערב של אותה עונה.

2009/10. אודן משחק 21 משחקים בלבד עקב פציעות, באטום 37 ורוי 65. יחד עם אנדרה מילר, שהגיע כשחקן חופשי, הקבוצה מנצחת 50 משחקים ומגיעה לפלייאוף, שם מודחת ב-6 משחקים נגד פניקס של סטיב נאש המזדקן. גרג מחמיץ כל 2010/11, בדומה לרוי שמפספס רובה, אבל ווסלי מת'יוס וג'רלד וואלאס, שהגיעו בטריידים מיוטה ושרלוט בהתאמה, ומרקוס קמבי, מובילים את הקבוצה לפלייאוף, בו פורטלנד מפסידה ב-6 משחקים לאלופה שבדרך, דאלאס מאבריקס. בעונה הבאה אודן ורוי פורשים ממשחק, וואלאס עוזב את הבלייזרס בדומה למילר וקמבי, וג'ואל פריזבלה, בנוסף לריימונד פלטון, לא מצליחים למלא את החסר, ופורטלנד מסיימת מחוץ לפלייאוף, כאשר גם החלפת המאמן (מקמילן בקאלב קאנלס, מאמן זמני), לא עזרה.

פורטלנד השיגה בחירת לוטרי בדראפט 2012, והשתמשה בה בחוכמה כדי לבחור את דמיאן לילארד, שבמהרה הופך לכוכב בליגה, ונהיה אחד השחקנים היחידים שקיבלו כל הקולות האפשריים לתואר רוקי העונה. למרות זאת הבלייזרס עדיין לא בפלייאוף, עקב חולשה של הספסל שלהם, בניגוד לחמישייה החזקה (לילארד, מת'יוס, באטום, אולדריג', רובין לופז). בעונה הבאה הספסל של פורטלנד משתדרג, והקבוצה מגיעה למקום החמישי במערב, עוברת את הרוקטס בסיבוב הראשון, ונעצרת רק מול האלופה, סן אנטוניו ספרס, בסיבוב השני.

בסופו של דבר הבלייזרס נבנתה על טהרת בחירות דראפט (רוי, אולדריג', לילארד, באטום, אודן), בסיוע שחקנים חופשיים.

ניקוד כללי: 380 נקודות.

*

מינסוטה טימברוולבס

הישגים בעשור האחרון: גמר מערב (2004). לא הגיעו לפלייאוף מאז. 80 נקודות.

מאזן: 342 ניצחונות, 544 הפסדים (38.6% הצלחה), 150 נקודות.

מאמנים: פליפ סונדרס (2003-2005), קווין מקהייל (2005, 2008), דווין קייסי (2005-2007), רנדי וויטמן (2007-2009), קורט רמביס (2009-2011), ריק אדלמן (2011-2014). 40 נקודות.

2003/04 הייתה העונה הטובה ביותר בתולדות הטימברוולבס. קווין "ביג טיקט" גארנט, לטרל "חונק מאמנים" ספירוול, סם "המכוער" קאסל ועוד שחקנים טובים יותר (וולי שרצ'ביאק) ופחות (מייקל אולווקנדי), ניצחו 58 משחקים והגיעו עד לגמר המערב, שם נעצרו מול האלופה המכהנת דאז, הלוס אנג'לס לייקרס, של שאקיל אוניל וקובי בראיינט. מאז הוולבס לא הגיעו לפלייאוף.

2004/05 הסתיימה עם 44 ניצחונות, אבל במקום התשיעי במערב. ספירוול וקאסל עזבו בסיום אותה עונה, שהייתה טובה מבחינת גארנט (חמישיית ליגה שלישית, חמישיית הגנה שנייה), אבל הסתיימה במקום ה-13 במערב מבחינת הוולבס, שלא הפסיקה לפשל בדראפט (ראשרד מקנאגטס בבחירה ה-13 ב-2005, העברת ברנדון רוי תמורת רנדי פוי ב-2006), ולמרות פרסים אישיים של גארנט, ובחירת פוי לחמישיית הרוקיז הראשונה, הוולבס הפכה מיידית לאחת מנמושות הליגה.

בקיץ 2007 גארנט הועבר לקבוצה עם סיכויי אליפות, כצעד של המנג'ר, קווין מקהייל, שנועד לנקות הקבוצה. חבורת שחקנים סולידית בהנהגת אל ג'פרסון הגיעה במקומו, וניצחה רק 22 משחקים בעונה הראשונה ללא גארנט. הוולבס זכו בבחירה החמישית בדראפט 2008, וסוף סוף עשו מהלך חכם-העבירו את הבחירה השלישית, או ג'יי מאיו, לממפיס, תמורת הבחירה השישית, קווין לאב. עונת הרוקי הסולידית של לאב לא עזרה, והוולבס נשארו שוב מחוץ לפלייאוף.

דראפט 2009, הבחירות החמישית והשישית אצל מינסוטה, שבוחרת את ריקי רוביו, שמגיע לקבוצה ב-2011, וג'וני פלין, שנבחר לפני שחקנים כטיי לאוסון (שנבחר ע"י מינסוטה, עבר לדנבר), סטפן קארי, דמאר דה רוזן, ג'רו הולידיי ומרקוס ת'ורנטון. הוולבס רק מדרדרת לאור פציעות, וההתפתחות הגדולה של לאב לא מסייעת לקבוצה, שמנצחת 15 משחקים בלבד.

בדראפט 2010 הוולבס שוגה שוב, עם בחירת ווסלי ג'ונסון לפני דה מרקוס קאזינס, גורדון היווארד ופול ג'ורג'. דארקו מיליצ'יץ' הופך להיות הסנטר הפותח במקום ג'פרסון שעוזב ליוטה, ומייקל ביזלי מגיע למינסוטה, שנראית לפתע כארץ הבחירות הגבוהות מדי (מיליצ'יץ' וביזלי נבחרו שניים, פלין שישי, ג'ונסון שלישי, מרטל וובסטר שישי). מינסוטה מנצחת 2 משחקים יותר, אבל הקבוצה עדיין לא מתפתחת.

לאב בהדרגה הופך לסופרסטאר, ולקראת 2011/12 ריקי רוביו מגיע לליגה. הקבוצה בוחרת בבחירה השנייה בדראפט 2011 את דריק וויליאמס, לפני שחקנים כקוואי לאונרד, קליי תומפסון וקמבה ווקר. צ'נדלר פרסונס נבחר בבחירה ה-38 על ידי מינסוטה, אבל מועבר ליוסטון תמורת כסף. למרות זאת, ההגעה של רוביו מביאה את מינסוטה ל-26 משחקים מ-66 (שקול ל-32 משחקים מ-82), והעתיד של מינסוטה, בהנהגת המאמן הוותיק ריק אדלמן, נראה ורוד. למרות זאת הוולבס דורכים במקום, אבל מגיעים לעונת שיא ללא גארנט עם 31 ניצחונות, מה שמשאיר אותם מחוץ לפלייאוף. ב-2013/14 הקבוצה מתקדמת משמעותית ומנצחת 40 משחקים, יחד עם קווין מרטין שהגיע כשחקן חופשי מאוקלהומה. גם זה לא מספיק לפלייאוף, ונכון לעכשיו לאב צפוי לעזוב הקבוצה, שתחזור להיות מנמושות הליגה.

בסך הכל הוולבס נבנו דרך הדראפט, למרות הכישלונות הרבים שלהם בבחירות.

ניקוד כללי: 270 נקודות.

*

ממה שראינו בבית הצפון מערבי, רוב הקבוצות נבנו דרך הדראפט (אוקלהומה, מינסוטה, פורטלנד), והיו קבוצות שהשתמשו בטריידים ושחקנים חופשיים כדי לבנות צוות מסייע לכוכביהן (יוטה, דנבר).