הקבוצה הטובה ביותר בעשור האחרון-חלק ג'+דירוג מזרח/רועי ויינברג

פרוייקט הקבוצה הטובה ביותר בעשור האחרון מגיע לחלקו השלישי, ומסיים את המזרח עם הבית האטלנטי, שכולל את הסלטיקס, הניקס, הראפטורס, הנטס והסבנטי סיקסרס.

*

ניו יורק ניקס

 

 

הישגים בעשור האחרון: הדחה אחת בסיבוב השני (2013), 3 בסיבוב הראשון (2012, 2011, 2004) – 100 נקודות.

מאזן: 381 ניצחונות, 505 הפסדים (43% הצלחה), 200 נקודות.

מאמנים: דון צ'יני (2003), הרב וויליאמס (2004, 2005), לני וילקינס (2004-2005), לארי בראון (2005-2006), איזייאה תומאס (2006-2008), מייק ד'אנטוני (2008-2012), מייק וודסון (2012-2014). 30 נקודות.

השער של מדור הספורט ב"ניו יורק דיילי ניוז", על הבטחות האליפויות של אייזיאה תומאס כמאמן. ובכן, זה לא קרה.

הניקס של העשור הנוכחי מתחלקים ל-2: עד הגעת אמארה לקבוצה, והתקופה מהגעת סטודמאייר, ומאוחר יותר אנטוני, לניקס. ראשית, נדבר על התקופה המוקדמת יותר כרנולוגית, תקופתו של אייזיאה תומאס. ב-2003 הניקס, לאור פתיחת עונה חלשה (10 ניצחונות ב-28 משחקים), החליטה לפטר את סקוט ליידן, נשיא ניו יורק, ולמנות במקומו את איזייאה תומאס, הרכז האגדי, שאימן במשך 3 שנים, בהצלחה מרובה, את אינדיאנה פייסרס. כנשיא הניקבוקרס, תומאס הביא את המאמן האגדי לני ויליקנס והרכז הלא אגדי סטפון מארבורי לקבוצה, ויחד הם הצליחו להעלות את הניקס לפלייאוף, במסגרתו הודחה בסוויפ משפיל נגד ניו ג'רזי, כיום ברוקלין, נטס. בעונה לאחר מכן ניו יורק לא הגיעה לפלייאוף, בין היתר עקב התפטרות ויליקינס באמצע העונה.

מאמן דטרויט, אלופת 2004 ופיינליסטית 2005, נקרא לדגל. תומאס הנחית על לארי בראון צמד סנטרים, כאשר אחד מהם נועד להיות היורש של פטריק יואינג, הסנטר הגדול שפרש בשנת 2000, צ'אנינג פריי, הבחירה החמישית בדראפט 2005, ואדי קארי, שהגיע בסיין אנד טרייד משיקגו תמורת טים תומאס, מייקל סוויטני ובחירות סיבוב ראשון ב-2006 ו-2007, שהובילו לבחירות של לה מרקוס אולדריג' וג'ואקים נואה. בראון לא הצליח להציל הספינה הטובעת, כאשר ג'יילן רוז וסטיב פרנסיס סובלים מפציעות, ועקב כך בראון פוטר עקב שנה אחת.

לאחר העונה האומללה הזאת, תומאס החליט למנות לניו יורק מאמן חדש, הוא עצמו. הפשלות של הניקס היו רחוקות מלהסתיים, וכללו עונה נוספת ללא פלייאוף, סל עצמי של דיוויד לי, עונה עם 59 הפסדים, תביעות על הטרדה מינית נגד המאמן, תבוסה ב-45 נקודות (104-59 נגד הסלטיקס), ומסע רחב של הקהל שדורש פיטורי תומאס.

ב-2008 תומאס סוף סוף מפוטר כנשיא (ממשיך כמאמן), ודוני וולש, מנג'ר אינדיאנה בעבר, מחליפו. וולש מביא את מייק ד'אנטוני כמאמן במקום תומאס, ויחד עם בחירת דראפט חכמה של הניקס, דניאלו גלינארי, וטריידים שמפנים כמה שיותר מקום תחת גג השכר בשביל ניו יורק, הכוללים מהלכים תמוהים (נייט רובינסון תמורת אדי האוס), כהכנה לקיץ 2010 בו לברון, וויד וכריס בוש שחקנים חופשיים. הניקס ממשיכים להפסיד, אבל משתפרים ב-9 ניצחונות מהעונה הקודמת, לצד שיפור דרסטי במשחקם של וילסון צ'נדלר, דיוויד לי ונייט רובינסון, בחירות דראפט של ניו יורק, והכל מכינים את הקרקע לקראת קיץ 2010.

בקיץ 2010 הניקס החתימה את אמארה סטודמאייר על מאה מיליון דולר ל-5 שנים, ומתכננת להביא עוד כוכב גדול לצידו. המהלך לא מצליח לה באותה שנה, כאשר ג'יימס, וויד ובוש חותמים במיאמי. למרות זאת, עונה טובה של סטודמאייר וקאדר הצעירים בניו יורק, שמשתנה כדי לבנות קבוצה סביב סטודמאייר (דיוויד לי עוזב, ריימונד פלטון וקלנה אוזיבקה באים), וזה מספיק כדי להביא לניקס מאזן חיובי בפגרת האול-סטאר, וימים ספורים לאחר מכן הניקס הביאה סוף-סוף כוכב לצידו של סטודמאייר: כרמלו אנטוני, יחד עם צ'אנסי בילאפס ועוד מספר ותיקים, תמורת פלטון, גלינארי, צ'נדלר, מוזגוב ובחירות דראפט. בנוסף לכך הניקס סוף סוף העבירו את אדי קארי המזוויע, ששיחק 10 משחקים בעונות 2008/09 ו-2009/10 ב-י-ח-ד. זה הספיק לפלייאוף, במסגרתו הניקס הודחו בסוויפ נגד הסלטיקס בסיבוב הראשון.

בעונה לאחר מכן, הניקס עשו סיין-אנד-טרייד פעם נוספת, בדומה למה שקרה עם אנטוני (שלא חתם על חוזה מיידית עם העברתו, אלא זמן קצר לאחר מכן), והחתימו את האלוף הטרי, טייסון צ'נדלר, ובנוסף החתימו גארדים ותיקים כבארון דיוויס ומייק ביבי. למרות זאת, הניקס לא פתחו טוב העונה, וניצחו 8 משחקים מתוך 23. לכן ד'אנטוני החליט לתת לרכז השלישי של ניו יורק, ג'רמי לין, צ'אנס בחמישייה. לין קלע 25 נק' עם 7 אס' והפך לכוכב בין לילה, כאשר הבאזז הרב סביבו זכה לכינוי "לינסיינטי". למרות פציעות והעדרויות של אנטוני את סטודמאייר, הניקבוקרס הצליחו לטפס למקום השביעי במזרח, לאחר החתמת השחקן החופשי ג'יי אר סמית' (ופיטורי ד'יאנטוני לאחר 7 הפסדים ב-8 משחקים) ,ונשארו שם לפלייאוף שני ברציפות, הדבר שלא קרה לקבוצה מאז 2001. למרות זאת, ולמרות זכיית צ'נדלר בתואר שחקן ההגנה, הודחו בסיבוב הראשון.

לאחר מכן ניו יורק הוסיפו את הוטרנים ג'ייסון קיד, ראשיד וואלאס ומרקוס קמבי לסגלם, ותחת וודסון הגיעו למקום השני במזרח, והודחו בסיבוב השני בפלייאוף. בעונה לאחר מכן הקבוצה לא הפסיקה להפסיד, עקב פציעות של סטודמאייר וטרייד בעייתי על אנדרה בראניני, וסיימה במקום התשיעי במזרח, מחוץ לפלייאוף.

הניקס (של סטודמאייר ואנטוני, היחידה שנבנתה עם היגיון מאחוריה בעשור זה) הייתה מבוססת על שחקנים חופשיים, ועקב כך הצליחה בצורה משמעותית. הקבוצה הוסיפה רוקיז מבטיחים פה ושם-אימאן שומפרט, פני הארדוואי ג'וניור, אבל החלק הארי של הניקס היה מבוסס על הפרי אייג'נסי.

ניקוד כללי: 330 נקודות.

*

ברוקלין נטס

שער מגזין "סלאם" שמבשר על מעבר וינס קרטר לנטס. כוכב נוסף שהגיע לניו ג'רזי/ברוקלין בטרייד.

הישגים בעשור האחרון: ארבעה הדחות בסיבוב השני (2004, 2006, 2007, 2014), צמד הדחות בסיבוב הראשון (2005, 2012) -200 נקודות.

מאזן: 447 ניצחונות, 439 הפסדים (50.1% הצלחה), 250 נקודות.

מאמנים: לורנס פרנק (2004-2010), ביירון סקוט (2000-2003), אייברי ג'ונסון (2010-2012), ג'ייסון קיד (2013-2014). 60 נקודות.

עונת 2003/04 נפתחה רע לנטס, מה שהוביל לפיטורי מאמן ברוקלין, ביירון סקוט, ומינוי לורנס פרנק במקומו. המינוי התברר כהצלחה מסחררת עם 13 ניצחונות רצופים אחריו, והוביל הנטס למקום הראשון במזרח. ניו ג'רזי (דאז) עברה את הסיבוב הראשון, אבל הודחה ב-7 משחקים בסיבוב השני נגד האלופה שבדרך, דטרויט פיסטונס.

העונה לאחר מכן לא התחילה טוב מבחינת הנטס, שהפסידה 11 מ-13 משחקים, עקב פציעות מפתח של מספר שחקנים, ביניהם ג'ייסון קיד, ולכן הוחלט להביא את וינס קרטר לקבוצה בטרייד. השילוב בין קרטר לקיד, שהגיע בעצמו בטרייד מהסאנס, התברר כהצלחה, ולמרות פציעה מסיימת עונה של ג'פרסון ברוקלין הצליחה להגיע לפלייאוף כנגד כל הסיכויים, אבל הודחה ב-4 משחקים נגד מיאמי של שאק ו-וויד.

בקיץ 2005 הנטס הוסיפו את הרוקי אנטוניו רייט לשורותיהם, ויחד עם שאריף עבדול ראחים, שהגיע בסיין-אנד-טרייד נוצרה עמדת פאוור פורוורד חזקה לברוקלין. תחת פרנק, הנטס, עם חמישייה חזקה שכללה את קיד, קרטר, ג'פרסון ועבדול ראחים, הגיעה למקום הראשון בדיוויזיה האטלנטית, מה שהספיק לקבוצה כדי להגיע לסיבוב השני בפלייאוף, בו הודחו ב-5 משחקים נגד מיאמי, פעם נוספת. הנטס שיחזרו ההישג בעונה לאחר מכן, ובעונת 2007/08 הקבוצה שדרגה את עמדת הסנטר, עם שמות כג'מאל מגלויר, שין וויליאמס וננאד קריסטיץ', אך באמצע העונה ברוקלין, לאחר רצף 9 הפסדים, החליטה להעביר את קיד לדאלאס תמורת חבורת שחקנים מבטיחים בהנהגת דווין האריס. למרות זאת, הקבוצה ניצחה 34 משחקים בלבד, ולא הגיעה לפלייאוף.

בדראפט 2008 ברוקלין ניצלו בחירת דראפט גבוהה כדי לבחור בברוק לופז, והוקמה חבורת שחקנים מבטיחה בהנהגת קרטר (גם ג'פרסון הועבר). למרות שיפור עצום במשחק האריס, שהיה קרוב להיות ה-MIP, ובחירת לופז לחמישיית הרוקיז הראשונה, הקבוצה לא ניצחה יותר משחקים, ונשארה מחוץ לפלייאוף.

בקיץ 2009 הנטס העבירו את וינס קרטר לאורלנדו, אבל פתחו את עונת 2009/10 בצורה מזוויעה, עם 16 הפסדים רצופים, מה שהוביל לפיטורי לורנס פרנק. טום באריס (שהפסיד 2 משחקים עם מינויו) וקיקי וונדוואי, מחליפיו, לא הצליחו לשנות המצב, וברוקלין סיימה העונה עם תריסר ניצחונות, אחד המאזנים הגרועים בהיסטוריה, והגרוע ביותר בעונה של 82 משחקים.

בקיץ אותה עונה, הנטס, בהנהגת הבעלים החדשים מיקאיל פרוחורוב וג'יי זי, הקבוצה שכרה את אייברי ג'ונסון כמאמן, ובילי קינג כמנג'ר במקום רוד ת'ורן הוותיק. הקבוצה קיוותה להנחית סטארים כג'יימס, וויד ובוש, וללא הצלחה ההחתמה הגדולה ביותר בניו ג'רזי, בקרוב ברוקלין, הייתה טרוויס אאוטלו, שיחד עם הבחירה השלישית בדראפט, דריק פייבורס, היה צפוי להנהיג הקבוצה.

ניו ג'רזי ניסתה להשיג טרייד על כרמלו אנטוני ללא הצלחה, אבל הצליחה להנחית הפוינט גארד של יוטה, דרון וויליאמס, בטרייד. וויליאמס ולופז הכפילו כמות הניצחונות של ברוקלין מהעונה הקודמת, אבל זה לא הספיק לפלייאוף, בין היתר עקב פציעה של דרון. בעונה לאחר מכן, עם הרוקי מרשון ברוקס, הקבוצה סיימה עם אחוז הצלחה גבוה יותר, אבל עדיין מחוץ לפלייאוף, עקב פציעות של וויליאמס ולופז.

הנטס, עכשיו בברוקלין, ניסו להשיג טרייד על דוויט הווארד, דבר שלא יצא לפועל בסופו של דבר. במקומו הנטס הביאו את ג'ו ג'ונסון, ולאחר החלפת המאמן במהלך העונה (מאייברי ג'ונסון לפי ג'יי קרליסימו, מאמן זמני שלכן לא נכלל בניקוד), מה שהוביל ל-49 ניצחונות, הנתון הגבוה ביותר של הקבוצה מאז תקופת קיד, ולהדחה בסיבוב הראשון בפלייאוף, עקב חולשה בניסיון של הקבוצה. לכן ברוקלין החתימו את פול פירס, קווין גארנט וג'ייסון טרי, אבל יחד עם ג'ייסון קיד חסר הניסיון, הפעם כמאמן, זה הספיק לסיבוב השני בלבד, והבטחת פרוחורוב לאליפות ב-5 שנים עם קניית הקבוצה לא התממשו.

בסופו של דבר, בניגוד לניקס, ובדומה לקבוצה הבאה, הנטס קמה ונפלה על טריידים, עם הוספות מינוריות של שחקנים חופשיים.

ניקוד כללי: 510 נקודות.

*

בוסטון סלטיקס

גארנט ואלן (5, 20), שהגיעו בטריידים, שינו את פני הסלטיקס בצורה משמעותית. ההתפתחות של רונדו (9) ופרקינס הייתה אחרת לגמרי בלעדיהם, ופירס (34) היה מסיים קריירה ללא אליפות, קרוב לודאי.

הצלחות בעשור האחרון: אליפות אחת (2008), גמר אחד (2010), הדחה אחת בגמר המזרח (2012), 2 הדחות בסיבוב השני (2011, 2009), 3 הדחות בסיבוב הראשון (2004, 2005, 2013). 380 נקודות.

מאזן: 477 ניצחונות, 408 הפסדים (55% הצלחה), 250 נקודות.

מאמנים: ג'ים אוברייאן (2003), דוק ריברס (2004-2013), בראד סטיבנס (2013-הווה), 80 נקודות.

במהלך עונת 2003/04 הסלטיקס שוכרים מנג'ר חדש, דני איינג', שמבין כי הקבוצה הקודמת בבוסטון, בהנהגת פול פירס ואנטוניו ווקר, מעבר לשיאה, ומעביר ווקר לדאלאס תמורת ראלף לה פרנץ, כריס מיליס ויז'י וולש. שלושתם נפצעים במשך רוב אותה עונה, שמסתיימת בפלייאוף מבחינת הירוקים, שמודחים בסוויפ נגד אינדיאנה.

בעונה לאחר מכן בוסטון בוחרת בדראפט את אל ג'פרסון, דלונטה ווסט וטוני אלן, ויחד עם החזרה של אנטוניו ווקר הקבוצה, בהנהגת המאמן החדש דוק ריברס, מנצחת 9 משחקים יותר מהעונה הקודמת ומגיעה למקום השלישי במזרח. למרות זאת, הקבוצה מודחת ב-7 משחקים, שוב נגד אינדיאנה של שחקן בוסטון לשעבר, לארי בירד, כולל הפסד ב-27 נקודות במשחק המכריע בסדרה. לאחר מכן ווקר מועבר למיאמי, ובעונה הבאה הסלטיקס לא מגיעה לפלייאוף. בקיץ 2006 בוסטון מוותרת על הבחירה השביעית תמורת סבסטיאן טלפייר המבטיח, שמגיע בטרייד מפורטלנד, אבל משיגה את הבחירה ה-21 מפניקס, ובה בוחרת את ראז'ון רונדו. לצד טרייד שמביא את מייקל אולוקוונדי ו-וואלי שרצ'ביאק לקבוצה, מהלך שפוגע בקבוצה (מרקוס בנקס, ריקי דיוויס ומארק בלונט עזבו), והקבוצה מגיעה במצב סביר לעונת 2006/07, למרות שהעונה מסתמנת כאחת מהגרועות בתולדות המועדון-מדצמבר 2006 עד פברואר 2007 הקבוצה מנצחת 2 משחקים מ-24 (ומפסידה 18 ברצף), אבל זוכה בבחירה החמישית בדראפט.

בערב הדראפט, השם של בוסטון נמצא חזק על הלוח. הקבוצה בוחרת את ג'ף גרין, שעובר מיידית לסיאטל (בה משחק הבחירה השנייה באותו דראפט, קווין דוראנט), יחד עם וולי שרצ'ביאק ודלונטה ווסט, תמורת הסקורר מסיאטל, ריי אלן והבחירת סיבוב שני של סיאטל, שמביאה לקבוצה את גלן "ביג בייבי" דיוויס. לאחר מכן איינג' מעביר למינסוטה, בהנהגת חברו לקבוצה בעבר (בבוסטון) קווין מקהייל את אל ג'פרסון, ראיין גומז, ת'יאו ראטליף וסבסטיאן טלפייר, תמורת קווין גארנט. השילוב של גארנט-פירס-אלן הופך בוסטון למועמדת מיידית לאליפות, ולצדם של שחקנים כרונדו ופרקינס הקבוצה עושה השיפור הגדול ביותר בתולדות האנ.בי.איי-42 ניצחונות בעונה אחת.

זה מספיק לבוסטון כדי לרשום 66 ניצחונות, המקום הראשון במזרח, ופלייאוף קשוח במסגרתו הקבוצה מגיעה פעמיים ל-7 משחקים, ובגמר המזרח וגמר הליגה ל-6 משחקים (בעונה אחת, בוסטון שיחקה 108 משחקים מ-110 אפשריים), ולוקחת את האליפות ה-17 בתולדות המועדון, לאחר ניצחון על הלייקרס של קובי בראיינט (מדובר בגמר ה-11 בין הקבוצות), והקבוצה האמינה כי תבנה שושלת חדשה, לאחר ראסל ובירד.

ב-2008/09 הסלטיקס התחילו עם 27 ניצחונות ב-29 משחקים, ורצף של 19 ניצחונות. למרות זאת, פציעה פטאלית של גארנט גרמה לו להחמיץ 25 משחקים ופלייאוף, ויחד עם פציעה של ליאון פו הסלטיקס, בכיכוב דיוויס במקום גארנט, מודחת ב-7 משחקים מול אורלנדו של דוויט הווארד בסיבוב השני. לאחר מכן הסלטיקס החתימו את ראשיד וואלאס ומרקיז דניאלס, וניצחו 50 משחקים בעונה פעם נוספת, כולל 23 משחקים מ-28 הראשונים, כאשר פריצה של רונדו מחפה על ההזדקנות של גארנט, פירס ואלן. כנגד כל הסיכויים, וללא יתרון ביתיות בחצי הגמר ובגמר המזרח, הקבוצה מגיעה לגמר הליגה, ומשיגה יתרון 3-2 על הלייקרס, כאשר נותרו 2 משחקים לסיום, בלייקרס. פציעת מפתח של הסנטר קנדריק פרקינס הביאה ללייקרס את האליפות על חשבון הסלטיקס, והשאירה את ריברס ואיינג' לעשות חושבים.

ריברס ואיינג' מצאו פתרון באמצעות החתמת ג'רמיין ושאקיל אוניל, בנוסף לסמיח ארדן, שחיפו על העדרו של פרקינס, שלא שיחק עד פברואר. דלונטה ווסט הצטרף לקבוצה, שהחליטה להעביר את פרקינס לאוקלהומה סיטי, כאשר ציפתה ששאקיל וננאד קריסטיץ', שבא בטרייד, יגבו אותו. זה לא קרה בסופו של דבר, ושאק שיחק 5 דקות מאז ינואר. הקבוצה ניצחה 56 משחקים, אבל הודחה בחצי גמר המזרח.

בעונת השביתה המקוצרת הסלטס המשיכו באותה מתכֹונת, עם ברנדון באס במקום גלן דיוויס וג'ף גרין, שהגיע בטרייד על פרקינס, אבל פספס רוב העונה בגלל פציעות. בוסטון הגיעה לגמר המזרח, בו הפסידה ב-7 משחקים למיאמי, אבל זה התברר כשירת הברבור של גארנט, אלן ופירס ביחד. אלן עבר למיאמי כשחקן חופשי, גארנט ופירס עברו לברוקלין זמן קצר לאחר מכן, וקבוצה חדשה מתפתחת בימים אלו בבוסטון, כאשר הפעם היא מבוססת על בחירות הדראפט ג'ראד סולינג'ר, מרקוס סמארט וקלי אונלינק.

הסלטיקס בנו קבוצתם הטובה ביותר על טריידים, עם תמורה מצד הפרי אייג'נסי, אבל הפעם מסתמכים בעיקר על הדראפט (כמובן שזה ישתנה במידה ושחקן ברמה של קווין לאב יעבור לבוסטון, אך זה לא סביר).

ניקוד כללי: 710 נקודות.

*

טורונטו ראפטורס

 

הישגים בעשור האחרון: 3 הדחות בסיבוב הראשון, 60 נקודות.

מאזן: 389 ניצחונות, 505 הפסדים (43% הצלחה), 200 נקודות.

מאמנים: קווין אוניל (2003-2004), סם מיצ'ל (2004-2008), ג'יי טריאנו (2008-2011), דווין קייסי (2011-הווה), 60 נקודות.

דמאר דה רוזן, הפנים החדשות של טורונטו

הראפטורס התחילו את העשור טוב, ועם וינס קרטר, ג'יילן רוז, אלווין וויליאמס והרוקי כריס בוש, היו בפוזישן טוב להגעה לפלייאוף, אך פציעות מפתח של קרטר, רוז ו-וויליאמס הובילו לכך שהראפטורס, לאחר 25 ניצחונות ב-50 משחקים, ניצחו 8 מה-32 הבאים, ונשארו מחוץ לפלייאוף.

הראפס החליפו מנג'ר, ורוב באברוק, במהלכו הראשון בתפקיד, בחר את הסנטר רפאל ארוחיו בדראפט 2004, לפני אנדרה איגודלה, אל ג'פרסון ואנדרסון וז'אראו. הוא החתים את ראפר אלסטון על חוזה 5 שנתי, והקשיב לבקשות הטרייד של וינס קרטר, שעבר לניו ג'רזי תמורת אלונזו מורנינג. אלונזו סירב לעבור לראפטורס, מה שחייב הקבוצה לעשות ביי אאוט לחוזהו, והוביל אותו לחתימה במיאמי. לאחר עזיבת קרטר, בוש הפך לשחקן המרכזי בטורונטו, אבל לא נרשם שיפור במאזן הקבוצה, שנשארה מחוץ לפלייאוף עונה נוספת. בקיץ 2005 הקבוצה בחרה את צ'ארלי וילאנובה בדראפט ויחד עם חוזה קלדרון, שחקן חופשי, ומייק ג'יימס, שבא במקום ראפר אלסטון, טורונטו המשיכו לדשדש, וניצחו 27 משחקים בלבד, וספגו 81 נקודות מידיו של קובי בראיינט.

למזלם, הם זכו בבחירה הראשונה בדראפט, אבל בחרו בה את אנדרה בראניני לפני שמות כלה-מרקוס אולדריג', ברנדון רוי וראז'ון רונדו. הקבוצה השיגה בטרייד את טי ג'יי פורד, והחתימה את אנטוני פארקר כשחקן חופשי. פארקר, פורד, בוש ובראניני הובילו את הראפטורס ל-47 ניצחונות, ראשות הבית האטלנטי, וזכיית מיצ'ל בתואר מאמן העונה (והמנג'ר החדש, בראיין קולנג'נלו, זכה בתואר מנג'ר העונה). למרות זאת, טורונטו הודחה ב-6 משחקים מול ברוקלין, ועונה לאחר מכן ב-5 משחקים לאורלנדו.

בקיץ 2008 הראפטורס וויתרו על פורד, מיסייאו באסטון והבחירה ה-17 בדראפט 2008, רוי היברט, שנשלחו לאינדיאנה תמורת ג'רמיין אוניל. פתיחה יציבה של טורונטו (9-8) לא עזרה למיצ'ל, שפוטר, ומחליפו, ג'יי טריאנו פגע משמעותית בקבוצה, בדמות העברת ג'וניל למיאמי תמורת שון מריון. גם מריון לא עזר, והראפטורס נמנעה מהגעה לפלייאוף ב-2009 ו-2010, שנתיים שבסופן כריס בוש עזב הקבוצה, למרות בחירות דראפט כדמאר דה רוזן (דראפט 2009), והוספת אנטוניו רייט וג'ארט ג'ק.

לאחר מכן הראפטורס החלו לבנות עצמם מחדש, באמצעות בחירת אד דיוויס בדראפט וניסיון כושל להביא את טייסון צ'נדלר, לאונרדו ברברוסה ובוריס דיאו לקבוצה אבל עדיין ניצחו 22 משחקים בלבד. המאמן הראשי החדש, דווין קייסי, בחר בדראפט את ג'ונאס ואלניוצ'אס המבטיח, ויחד עם השחקן החופשי קייל לאורי וטרנס רוס, שנבחר בדראפט שנה אחרי ואלניוצ'אס, נבנה בסיס מבטיח בקנדה.

בקיץ 2013 הגיע מנג'ר חדש לקבוצה, שהעביר את אנדרה בראניני לניו יורק, תמורת סטיב נובאק. הקבוצה הוסיפה בסיס רחב של שחקנים חופשיים לספסל (אאוגסטין, הנסבורו ודיי), ורודי גיי, שהגיע בטרייד משולש מ-ממפיס, במסגרתו חוזה קלדרון הועבר לדטרויט, הועבר לסקרמנטו תמורת גריוויס ואסקז, ג'ון סלמונס, פטריק פטרסון וצ'אק הייז. הצוות הזה הצליח לנצח 48 משחקים, שיא מועדון, ולהגיע למקום השלישי במזרח. למרות זאת, הראפס הודחו מוקדם מהצפוי, בסיבוב הראשון נגד הנטס.

ניתן לראות שבניגוד לקבוצות אחרות מהבית, השחקנים המרכזיים בראפטורס הגיעו דרך הדראפט, אבל מלבדם שאר הקבוצה נבנתה דרך שילוב מרשים בין טריידים ושחקנים חופשיים, ללא יתרון בולט לאף אחת משתי הגישות הללו.

ניקוד כללי: 320 נקודות.

*

פילדלפיה 76'

הישגים בעשור האחרון: הדחה אחת בסיבוב השני (2012), שלוש הדחות בסיבוב הראשון (2005, 2008, 2009). 100 נקודות.

מאזן: 386 ניצחונות, 500 הפסדים (43.5% הצלחה), 200 נקודות.

מאמנים: רנדי מיירס (2003), ג'ים אוברייאן (2004/05), מו צ'יקס (2005-2008), אדי ג'ורדן (2009/10), דאג קולינס (2010-2013), ברט בראון (2013-הווה), 40 נקודות.

עונת 2003/04 התאפיינה בחולשה של אלן אייברסון, ששיחק רק 48 משחקים, דבר ההוביל לכך שלא הגיעו לפלייאוף. הקבוצה ניצלה הבחירה התשיעית בדראפט 2004 על מנת לבחור באנדרה איגודלה המוכשר, שנבחר לחמישיית הרוקיז הראשונה והעלה פילדלפיה לפלייאוף, בו הודחו ב-5 משחקים נגד דטרויט, האלופה המכהנת דאז.

למרות הצלחת הקבוצה הייתה אווירה בעייתית בין אוברייאן ושחקניו, ולכן הוא הוחלף בשחקן פילי לשעבר, מוריס צ'יקס. הקבוצה פתחה העונה טוב, אבל 2 ניצחונות מ-12 משחקים במרץ הובילו לכך שהסבנטי סיקסרס פספסו הפלייאוף בעונת 2005/06. במהלך 2006/07 אייברסון דרש מההנהלה להביא שחקנים שיסייעו לו, או שיעבירו אותו בטרייד. ה-76' בחרה באפשרות השנייה, והעבירה את אייברסון תמורת אנדרה מילר וג'ו סמית', ויחד עם ביי אאוט לחוזהו של כריס וובר, ששיחק בקבוצה, נפתח עידן חדש במועדון.

פילדלפיה לא הגיעה לפלייאוף פעם נוספת, אבל ניצלה את בחירת הלוטרי כדי לבחור את ת'דאוס יאנג המוכשר. הקבוצה לא החלה עונת 2007/08 טוב, אבל השתפרות באזור מרץ הובילה אותם לפלייאוף, בו הפסידו ב-6 משחקים לדטרויט הותיקה. הקבוצה החתימה עוד שחקנים כאלטון ברנד (80 מיליון דולר ל-5 שנים), ודוניאל מרשל, ויחד עם פריצה של בחירת הדראפט לו וויליאמס הסיקסרס נראתה מבטיחה על הנייר, לקראת עונת 2008/09. למרות זאת, הקבוצה ניצחה משחק אחד יותר מהעונה שעברה, לאחר פיטורי צ'יקס במהלכה, וזה הספיק לה כדי לטפס למקום השישי בפלייאוף, אבל פילי שוב לא עברה את הסיבוב הראשון, לאחר הדחה ב-6 משחקים נגד אלופת המזרח הנכנסת.

פילי החתימה מחדש את אייברסון לקראת 2009/10, ויחד עם הרוקי ג'רו הולידיי והמאמן אדי ג'ורדן נראתה מפתה על הנייר, אבל הקבוצה ניצחה 27 משחקים בלבד, עקב בעיות של השחקנים עם ג'ורדן (אי הסתגלות להתקפה שהנחיל ומחלוקות אישיות). אחר כך הקבוצה שכרה את דאג קולינס, ואיתו הגיעה לפלייאוף בעונת 2010/11, אבל הודחה ב-5 משחקים מול מיאמי.

ספנסר האווס הגיע בטרייד לקבוצה, ויחד איתו, ועם בחירת הדראפט אוון טרנר, הסיקסרס הגיעו למקום השמיני בעונת 2011/12 המקוצרת, אך ניצחו את הבולס בסיבוב הראשון, עקב פציעת דריק רוז, והודחו ב-7 משחקים בסיבוב השני. בקיץ 2012 איגודלה הועבר, ואנדרו ביינום הגיע במקומו, אבל פציעות של ביינום מנעו ממנו לשחק, והקבוצה הדרדרה מחוץ לפלייאוף, מה שהוביל לפרישת קולינס מאימון.

בעונה לאחר מכן הסיקסרס הלכו על "טנקינג", בדמות החלשת הקבוצה (העברת הולידיי, האווס וטרנר), כדי לבחור שחקנים טובים בדראפט 2014 המבטיח. הם עשו זאת, ועכשיו יש בסיס מבטיח לקבוצה, הכולל את רוקי העונה מייקל קרטר וויליאמס, והרוקיז נרלנס נואל וג'ואל אמביד.

בסופו של דבר, בניגוד לאחרות, פילדלפיה הצליחה רק כאשר התבססה ברובה על בחירות דראפט, ונפלה בטריידים כאלו ואחרים.

ניקוד כללי: 340 נקודות.

*

בבית הזה יש מיעוט לקבוצות שהתבססו על בחירות דראפט (רק פילדלפיה), ורוב לקבוצות שבנו עצמן דרך טריידים (ניו ג'רזי, טורונטו, בוסטון), ויש קבוצה אחת שהצליחה להשתקם דרך שחקנים חופשיים, וסיין-אנד-טריידים למיניהם (ניקס).

*

דירוג כללי-מזרח

1.מיאמי היט, 870 נקודות.
2.בוסטון סלטיקס, 710 נקודות.
3.דטרויט פיסטונס, 670 נקודות.
4.אינדיאנה פייסרס, 620 נקודות.
5.קליבלנד קאבלירס, 580 נקודות.
6.שיקגו בולס, 560 נקודות.
7.ברוקלין נטס, 510 נקודות.
8.אורלנדו מג'יק, 490 נקודות.
9.אטלנטה הוקס, 460 נקודות.
10.וושינגטון וויזארדס, 410 נקודות.
11.פילדלפיה 76', 340 נקודות.
12.ניו יורק ניקס, 330 נקודות.
13.מילווקי באקס, 330 נקודות.
14.טורונטו ראפטורס, 320 נקודות.
15.שרלוט בובקאטס, 230 נקודות.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. רועי, להגיד שהניקס השתקמו זו ממש הפרזה. חוץ מזה כל הכבוד על הפרויקט. מזל שיש חופש ואתה יכול להשקיע כל כך הרבה זמן.

  2. כל הכבוד רועי .
    הניקוד על המאמנים קצת מטעה למשל בבוסטון ריברס עזב לא כי לא היו מרוצים ממנו .
    אך סה״כ הדירוג משקף .
    אם אמי זוכר נכון בוסטון ראשונה במזרח ומאימי שנייה ולפרק הזמן הזה זה בהחלט נכון .

  3. טוב די ברור שהמנצחת תצא ממיאמי-סן אנטוניו-לייקרס. אני חושב שהספרס יקחו בגלל המאזן האדיר שלהם לאורך העשור ובגלל שהיה להם מאמן אחד.

    1. ברור לך שהציון על "רציפות המאמן" לא באמת מעיד על גדולה של קבוצה? זו אנקדוטה נחמדה ותו לא.
      מה שחשוב הוא המאזנים בעונה הסדירה והפלייאוף, לא כמה מאמנים היו.

  4. יופי של פרוייקט רועי!!!
    הדירוג הסופי של המזרח נראה לי בהחלט משקף לעשור האחרון.
    מדהים שאתה כותב בכישרון רב על עונת 2004, ממש כאילו ראית כל משחק ומשחק בה.
    אותי שכנעת 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט