I got a hangover – ארבעה משחקי איכות וסרטים מומלצים בפריוויו שלישי של אחרי פורים / אהרן ברלין

בסוף הוא תמיד מגיע. ההנגאובר. למיטב ידיעתי וחיפושי באינטרנט עדיין לא ידועה הסיבה המדויקת מדוע שתיית אלכוהול מובילה לכאבי ראש מעצבנים, עייפות גדולה וחרטה על כל מה שעשית בחייך עד עכשיו. הנה הוא כאן, ביום שאחרי פורים (בירושלים לפחות), מזמין אותנו ליום שכולו רצון לעבור בשלום עד הלילה. לטובת העניין הליגה סידרה יום משחקים קצר ומעולה שיעזור להשכיח את עצמנו מעצמנו אחרי שאיבדנו קשר למציאות במשך יומיים. הפעם בניגוד להרגלנו (הקצת רחוק יש לציין) להוסיף מוזיקה נשנה לכבוד החג ונציין לכל קבוצה סרט אחד שצולם בעיר שבה היא משחקת, וננסה לקשור אותו למצבה של הקבוצה כיום.

מתוך "לעזוב את לאס ווגאס"

01:30     מיאמי היט (32-39) – גולדן סטייט ווריירס (34-36)

הביתית

כמעט נבחרו: ההתלבטות הייתה קשה. מיאמי היא לוקיישן ייחודי שהיווה במה ללא מעט סרטים אייקוניים. במה לבחור? בשכחו אותי בבית 2 הנפלא כמטאפורה על הקבוצה שכולם אוהבים לשכוח ועושה צרות לגדולות וחזקות ממנה? בפני צלקת האגדי של בריאן דה-פלמה, מגדולי במאי האקשן של הדור הקודם?

הזוכה הגדול: שניהם ראויים בהחלט, אך הקרוב לליבי יותר הוא דווקא האירי, האפוס החדש (יחסית) של מרטין סקורסזה. כל יצירתו הענפה של הבמאי ושיתופי הפעולה שלו עם אל פצ'ינו, רוברט דה-נירו וג'ו פשי (שמככב גם ב"שכחו אותי בבית" הבלתי נשכח) מתנקזת לסרט המפואר הזה שהופך את היעלמותו של ג'ימי הופה לשאלה השזורה בהיסטוריה של אמריקה. ובכן, במאי וותיק, לוקח קבוצה של שחקנים שהשיא כבר מאחוריהם ומביא אותם לשיאים שאף אחד כבר לא חשב שאליהם הם יכולים להגיע. נשמע לכם מוכר? אז ספולסטרה. וגם הוא מחפש לפעמים את ג'ימי.

האורחת

כמעט נבחרו: כמות הסצנות בהן מופיע גשר הזהב המפורסם יכולה למלא סרט שלם ואכן לא מעט סרטים צולמו או התרחשו בסן פרנסיסקו האטרקטיבית. אחד מהם נחשב על ידי רבים כאחד הסרטים הטובים בהיסטוריה והסרט המזוהה ביותר עם גדול הבמאים (לדעת רבים) אלפרד היצ'קוק. ורטיגו, העוסק בפחד הגבהים של השוטר מסן פרנסיסקו ובשתי הנפילות של דמויות המפתח – מדלן וג'ודי – לאחר שעלו לפסגה הגבוהה ביותר. ג"ס של העונה רחוקה הפסד אחד מתיקו במקום ה 11 וחווה בימים אלה ממש את נפילתה השנייה והכואבת, אולי האחרונה. האם תצליח להשתחרר מפחד הגבהים?

Do you feel lucky, punk? ובכן, לא ממש. המזל שמשחק לידיו של הארי המזוהם לא מצליח למצוא את דרכו לסטף קרי וחברים, שחייבים כל ניצחון כדי להבטיח את המקום שלהם בפלייאין הקרוב.

הזוכה הגדול: כבר יצא לי לאבד את הקול שלי על הוויכוח הזה, אבל "מועדון קרב" ו"שבעה חטאים" הם לא הסרטים הטובים ביותר של דייויד פינצ'ר. מדובר בסרטים חביבים פלוס שההייפ סביבם מוגזם, ממש כמו זה שסביב האלופה של 2022. הסרט הטוב ביותר שיצר הבמאי הוא דווקא זודיאק המטריד והפחות מוכר. סיפור המרדף אחר הרוצח הסדרתי שהופך להיות גרירת רגליים והערת שוליים בכמה עיתונים הוא בדיוק המשל לאובססיה שעדיין קיימת סביב הווריירס אף שהרלוונטיות שלה מוטלת בספק. זה לא מפריע לאנשים לדבר עליהם כאילו הם הולכים להגיע מינימום לגמר המערב. פרופורציות.

2 of the best. ג'ייק ג'ילנהול ומארק רופלו

ייעדרו: הירו ורובינסון בחוץ, לאב  ומרטין בספק. ג"ס בהרכב מלא לשם שינוי.

עוצרים בווגאס: לא רואה את הלוחמים צולחים את זה בחוץ. מיאמי ב 9.

01:30     מילווקי באקס (25-46) – לוס אנג'לס לייקרס (32-39)

הביתית

כמעט נכנסו: למרבה ההפתעה, מילווקי ידעה כמה רגעים קולנועיים יפים מאוד, גם אם לא מדובר בסרטים באורך מלא שצולמו שם. בשנת 2003 הושבתה תעשיית הקולנוע הבריטית כי כל השחקנים הבריטיים המפורסמים באותה התקופה הצטלמו לסרט אהבה זה כל הסיפור, סרט חג מולד אהוב עליי וממתק קולנועי שבו מלא אנשים יפים מתאהבים אחד בשניה, חלקו מסתבר קשור למילווקי איכשהו. קשר לקבוצה? דיימ, אין לי. סרט שבהחלט היווה השראה לבנייתה של מילווקי הנוכחית הוא סרט הפולחן האדיר (זהירות, אנדרסטייטמנט) העולם של וויין שמתאר את קורותיהם של שני אאוטסיידרים שהכל הולך להם בחיים. במהלך הסרט הם הולכים להופעה של אליס קופר במילווקי (דוק ריברס למי ששאל) ובדרך דוחפים לפרצוף של כל מי שהם רואים את כרטיס ה VIP שלהם. הסרט היה זוכה אלמלא סצנה מופרכת אחת שצולמה במילווקי והיא שייכת לאחד מסרטי האי בודד שלי.

הזוכה הגדול: מאיפה להתחיל? משתי הדמויות המרכזיות האייקוניות? מהכמות הבלתי מתקבלת על הדעת של כוכבי המוזיקה בשנות ה 70 שהופיעו בתפקידי אורח? מרצף הסצנות בו נהרסו הכי הרבה מכוניות בהיסטוריה של הקולנוע פשוט כי עוד לא הומצאו אפקטים לסצנות אקשן? שום דבר, אבל באמת שום דבר, לא יכול להסביר את התופעה שנקראת האחים בלוז. הצמד בעל הכוונות הטובות שמנסה להערים על כל העולם ואשתו רק בשביל מטרה טובה שזור בשורה של רגעי מופת קולנועיים שכל אחד מהם טוב מהשני, שלא לדבר על המוזיקה. הצמד עצמו עובד יפה, החברים שסביבם עושים את העבודה וכל העולם ואשתו רודפים אחריהם. האם יאניס ולילארד יצליחו לזכות באליפות?

כל סצנה שהייתי בוחר הייתה גורמת לי לשאול – למה לא בחרתי בשנייה? ג'יימס בראון הגדול

האורחת

כמעט נכנסו: לא בדקתי, אבל שתי המדינות הכי מבוקשות בהוליווד הן ניו יורק ולוס אנג'לס כמובן, עיר המלאכים והחלומות של כל קולנוען מתחיל. אי אפשר לדבר על LA בלי להזכיר את ג'ק ניקולסון וצ'יינטאון האגדי והאמת היה לי קשה מאוד על שלא בחרתי בו בסוף, על אף שהוא מדבר על ליגת ה NBA – סיפור בגידה (שריקת אוויר) שמתבררת בסוף כמזימה גדולה בהרבה (אדם סילבר מכוון את הזכייה של הלייקרס באליפות עד שלברון יפרוש). רלוונטיות כבר אמרנו. אלה המעוניינים שלא לעסוק בקונספירציות בהחלט אפשר לדבר על תמונות קצרות הנהדר של רוברט אלטמן ועל כמות הדמויות והסיפורים האינסופיים שמופיעים בסרט, ממש כמו בזה של לברון מאז הצטרף למועדון. ולא, לא חשבתי על ספייס ג'אם 2.

הזוכה הגדול: כאמור, ניקולסון היה אמור לקחת את הפסלון אבל הוא נלקח באלימות על ידי אדם מזוקן וסטלן שמוכר על ידי כינוי מפוקפק. ביג לבובסקי הוא פסגה קולנועית שספק אם תשוחזר, סרט שהוא על הכל ולא כלום בבת אחת וסצנה בסוף שבסופה הייתי צריך לשטוף פנים כדי להירגע מהצחוק. צמד החברים – לבובסקי ווולטר, בהחלט יכולים להזכיר קצת את לברון ודייויס, בטח כשהאחרון גם הוא מחליט פעם בשבוע שהוא לא עולה לשחק (shomer f**ing sabbath!) והעובדה ש"הדוד" מזוהה לפעמים עם מישהו עשיר ממנו בהרבה (מייקל?) היא בהחלט המקור לכל הבעיות שלו.

אנתוני דייויס, אילוסטרציה

ייעדרו: מידלטון בספק. וונדרבליט, ווינסנט, ווד בחוץ, לברון בספק.

עוצרים בווגאס: מילווקי עשו בית ספר לאוקלהומה, אין סיבה שזה לא יקרה שוב. באקס ב 10.

02:00     ניו אורלינס פליקנס (27-44) – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (21-49)

הביתית

כמעט נכנסו: העיר שהביאה לעולם מוזיקה שלא מהעולם הזה נשארה מאותגרת בכל מה שקשור לסרטי קולנוע. בחיי שאת רוב הסרטים שצולמו שם אני לא מכיר וספק אם מישהו מעבר ליוצרים ראה. אלא שפטור בלא כלום אי אפשר ונזכיר רק את הסיפור המופלא של בנג'מין באטן הסביר והספר הירוק, אולי הסרט הכי גרוע שזכה באוסקר בעשור האחרון. לא שווים התייחסות.

הזוכה הגדול: מאז ראיתי אותו בצבא לפני אי אילו שנים, עדיין לא גיבשתי דעה מוצקה על 12 שנים של עבדות. אין ספק שמדובר בסרט מרשים מהרבה מאוד בחינות אבל מלבד כמה רגעים מצמררים ויפים כאחת הוא לא נחקק אצלי בראש באופן מיוחד. דבר מאוד דומה אפשר לומר בהקשר של ניו אורלינס, קבוצה שאיכשהו תמיד אני שוכח מקיומה (גם ממינסוטה, אבל אותה השנה אני זוכר) ולמרות האלמנטים החיוביים היא נשארת, איך לומר, לא משכנע.

כן, גם הוא היה שם

האורחת

כמעט נכנסו: אפשר בהחלט לדבר על איש הגשם הקיטשי אך חביב על אדם (אוקלהומה) שאביו עזב אותו (ווסטברוק) ונשאר בלי כלום, רק כדי לגלות שיש לו אח קטן (שג"א) שיכול להיות דווקא די שימושי. גם רוצחי פרח הירח, סרטו החדש של סקורסזה קשור באיזה אופן לאוקלהומה אבל עדיין לא ראיתי אותו אז אין לי מושג, מה גם שמרטין הגדול כבר הופיע ברשימה הזאת.

הזוכה הגדול: ישנו ז'אנר סמי-רשמי בקולנוע שהרבה אוהבים לדבר עליו – קולנוע פילוסופי. שילובים בין אמנות לפילוסופיה אני נוטה לקחת בעירבון מוגבל ובחשדנות גדולה והסיבה פשוטה – פילוסופים לא בהכרח יודעים לעשות קולנוע, אנשי קולנוע לא בהכרח יודעים לחשוב פילוסופיה כמו שצריך (לשם ההבהרה – אני לא מסוגל לא לזה ולא לזה). זאת הסיבה שאני אוהב להתקרב ולהתרחק לסירוגין מסרטיו של צ'רלי קאופמן, אבל בסרט אני חושבת לגמור עם זה המעולה הספקות נמוגו. סרטים המבוססים על דיאלוג ארוך בין שתי דמויות יכולים להיות משמימים אבל הטקסטים שקאופמן שם בפיהם של ג'סי וג'סי (בהתאמה) מרתק למסך ומכניס כמות רפרנסים וציטוטים שלא תבייש סדרה שלמה. הנסיעה בקור ובדרך לא ברורה לעבר עתיד חם ומבטיח תואם בהחלט את מצבם של הת'אנדר שהתקרה הגבוהה שלהם עדיין נשארת בגדר פוטנציאל. אלא שבניגוד לסרט, עד כה לא נראה שמשהו השתבש בממלכה של אוקלהומה וכרגע, לפחות מעל לפני השטח, הם לגמרי לא מתכוונים לגמור עם זה.

קולנוע שפונה לראש

ייעדרו: אינגראם בניו אורלינס. אוקלהומה בסגל מלא.

עוצרים בווגאס: הת'אנדר יבואו להתפוצץ אחרי התבוסה מול מילווקי. אוקלהומה ב 12.

04:00     סקרמנטו קינגס (29-41) – דאלאס מאבריקס (29-41)

הביתית

כמעט נכנסו: המילה הנרדפת לסקרמנטו היא "אפרוריות" ושני הסרטים שהגיעו כמעט עד הסוף מייצגים זאת באופן מושלם. הראשון הוא ליידי בירד היפהפה, הסרט המפורסם הראשון של גרטה גרוויג הגדולה שתשבור את הוליווד עם "ברבי" כמה שנים אחר כך. השני, ואחד מזוכי האוסקר היותר ביזאריים, הוא אמריקן ביוטי האייקוני שמדבר בין על הסכנה הגדולה שבשעמום. סם מנדס אחראי לסרט סוריאליסטי למהדרין, קווין ספייסי בהופעת ענק וההתאהבות המטרידה של לסטר באנג'לה מזכירה במקצת את הימים הראשונים בהם התחלתי לראות NBA. לאחר שיטוט ברחבי הליגה וכניסה לעניינים כבשו את ליבי שניים – ויקטור אולדיפו (קריירתו ז"ל) ושחקן ספסל אלמוני בשם דומנטס סאבוניס. סאבוניס אמנם עזב את חללית האם אבל האהבה למלך הדאבל דאבלים לא שככה וסופה מתוק הרבה יותר מזה של לסטר מיודענו. כמה מזל לעיר סקרמנטו שיש לה כדורסל.

הזוכה הגדול: אילו היא הייתה רק זמרת, היה מקומה בהיכל התהילה של המוזיקה מובטח. אם הייתה רק שחקנית, היה מקומה בהיכל התהילה של הקולנוע חקוק באבן. מה לעשות שברברה סטרייסנד ידעה לעשות גם וגם? ומה לעשות שכשהיא משחקת בחורה שסתם מנסה להטריל חנון התוצאה היא לא פחות ממושלמת? מה נשמע, דוק? הוא פנינה קולנועית מבית היוצר של פיטר בוגדנוביץ', סרט מסוגת ה"סרטים לא חשובים לכאורה" שממלאים את הלב ולא מתיימרים להאכיל את הצופה באיזה מסר או לקח, וגם אם כן הם עושים זאת עם הומור. סרטי שטות שמורכבים מסצנות אדירות על גבי סצנות אדירות ומזכירים, יותר מכל, למה אנחנו כל כך אוהבים קולנוע. גם סקרמנטו, קבוצה "לא חשובה" שספק אם תצליח להגיע רחוק העונה, היא פשוט קבוצת כדורסל טובה שיודעת לנצח. לפעמים לא צריך יותר מזה.

האחת והיחידה

האורחת

כמעט נכנסו: אחח, טקסס. כמה שעולם הקולנוע חייב לך את חייו. למרות שהביאה לעולם את המערבונים דווקא העיר דאלאס לא כיכבה ברוב הסרטים הגדולים מהז'אנר. ובכל זאת, מסתבר שאת רובוקופ, סרטו המפורסם של אחד הבמאים האהובים עליי (פול ורהובן הגדול), צילמו לפחות חלקית בדאלאס. אלא שאם יש סצנה אחת שהעיר דאלאס יכולה להתגאות בה באמת היא שייכת לעיתונאי קזחי שרק מנסה להשתלב בחיים האמריקאיים. בוראט מגיע לבית מלון בדאלאס אחרי שפגש כמה אפרו-אמריקאיים וניסה לחקות את סגנון הדיבור וההליכה שלהם ומנסה להשיג לעצמו חדר ללא הצלחה. התוצאה לפניכם.

הזוכה הגדול: עם כל הכבוד לסשה ברון כהן, יש סרט אחד שהיה ממגדירי הוליווד של ימינו והוא מדבר על שני אנשים שיורים לכל הכיוונים ולא מפסיקים לפגוע, ממש כמו חברינו מהמאבס. החלק האחרון של מסענו מפגיש אותנו עם הזוג הכי קטלני בתולדות הקולנוע, בוני וקלייד. וכל מילה נוספת מיותרת.

הציבה סטנדרט חדש לאלימות בקולנוע. סצנת הסיום של הסרט

ייעדרו: סשה, הוארטר וליילס בסקרמנטו. ג'וש גרין וברנדון וויליאמס בדאלאס.

עוצרים בווגאס: שני משחקים רצופים בין שתי הקבוצות ששתיהן בכושר לא רע בכלל. במשחק של הערב נלך דווקא על סקרמנטו ב 6 כאשר המשחק הבא ילך לטובת הכחולים.

לפוסט הזה יש 59 תגובות

  1. תענוג של פרוויו
    הייתי מוסיף לסרטי ניו אורלינס את ליבו של אנג'ל, בימים שמיקי רורק היה כוכב צעיר ורוברט דה נירו ניסה דברים אחרים.
    😍

  2. פריוויו מדהים מר ברלין. שומר שאבס עשה לי את הבוקר. אני מנסה תמיד להסביר לאישה האמריקאית שהופס זה כמו חמאס – זה לא רק ארגון, זה רעיון… וכמות האינטילגנציה המופצת כאן עולה עשרות מונים על אתרים מקבילים בארץ ובחו״ל. שאפו ענק על ההשקעה והריפרוף להיסטוריה ההוליוודית. כן ירבו

  3. תודה רבה אהרן
    האנגאובר זה רעיון אדיר לפריוויו שתמיד רציתי לכתוב עליו אך תמיד שכחתי. כיף שאתה הרמת את הכפפה.
    אמצע תקופת מבחנים בהחלט מרגישה כמו האנגאובר משובח אבל הפריוויו כל כך טוב ומדויק שהוא כמעט הוציא אותי משם.
    משחקים נהדרים הלילה, בעזרת השם יהיה גם כדורסל טוב.

  4. איזה פריוויו אדיר!
    .
    התוספת הזניחה שלי היא עבור ניו אורלינס:
    "צומת מילר" האדיר של האחים כהן המופלאים.
    הם לקחו את רחובות ניו אורלינס והשתמשו בהם בשביל לצייר את המושג "בגידה" בצבעים שהקולנוע לא פגש לפני כן
    (לא, אני לא מגזים. האחים כהן הפכו את הסיפורת הקולנועית לאמנות)
    .
    תודה גדולה על פריוויו נהדר!

  5. אוקיי – לא נסכים על הסרט הטוב של פינצ'ר וחבל על הקול שלך , אז מי הוא הגרוע ביותר שלו (לי יש זוכה ברור…)

      1. כמו כל דיון פה זה דיון פתוח…
        זה אמנם לא הז'אנר שלי אבל ניחוש לא טוב.
        (לא יודע מה יש לך נגד פאניק רום).
        אני לא אוהב לדרג אבל הסרט ה'זוכה' הוא אחד שלא אהבתי כמעט בכל פאן אפשרי…
        ואם נלך לטופ אז אצלי יש תחרות צמודה בין פייט קלאב לסושיאל נטוורק.

        1. פאניק רום לא רע, הוא פשוט לא ממריא.
          מרגיש שהתסריט לא "עבה" מספיק בשביל צמד מוכשר כמו פינצ'ר פוסטר.
          .
          זה משאיר את "המשחק" שהוא ברמה מסיימת ההפך מהחדר –
          יותר מדי טוויסטים החשיבות עצמית…

            1. סרט משעמם. לא הצלחתי להגיע עד הסוף

  6. פרוויו נהדר אהרן.
    אני רק ניטפיקינג: כל העלילה של האחים בלוז מתרחשת באילינוי והעיר הגדולה שלה, שיקגו.
    למילווקי נצטרך למצוא סרט אחר, אולי משהו של האחים כהן או שהם עושים רק על מיניסוטה?

  7. הגיע פה ללדם גם זריקה מהעונשין אחרי השלשה הזאת.

    הבקס מרימים הילוך בדיוק לקראת הפליאוף, לא חדשות טובות אם אתה ג׳ייסון טייטום.

  8. ההיט היו צריכים להיפטר מבאטלר בדד ליין, כמו שהצעתי בפרויקט.
    יש להם תלכיד לא רע, וכל אלמוני שם הופך לשחקן רוטציה טוב.
    יש אבן בנייה מרכזית בשיאה (באם), ואחת לעתיד הקרוב (חיימה).
    באטלר מיותר.
    הוא הרבה מעבר לשיא, לא שווה את חוזהו, ממעט לשחק, וגם כשמופיע כל מה שהוא מסוגל לעשות כיום זה לסחוט עבירות אוויר.
    יכלו לקבל עליו חבילה יפה שגם הייתה מקפיצה את התקרה שלהם השנה, ובטח לעתיד, ולמעשה כיום הוא משקל מת על הקבוצה.
    לא זוכר בדיוק את ההצעה המקורית שלי, היה מעורב טוביאס האריס מפילי, שחקן דומה שמשחק הרבה יותר ובאמת יודע לקלוע.

    1. צריך לזכור שהוא בקבוצה הרבה יותר טובה מוומבניאמה, שמוקף ב-1-2 שחקנים נורמלים.
      להבדיל מוומבניאמה, הוא לא מרכז ההתקפה של OKC ונהנה שיש לידו שחקן בקליבר של SGA

          1. חבל שזה לא אומר כלום.
            אין ספק שהוא שחקן מאוד מיוחד עם פוטנציאל בלתי ניתן לעצירה.
            רק חבל לי שהוא לומר הרגלים של קרקס מפסידני.
            תעשה מה שבא לך בלי קשר לנצח.
            פופ, שפעם העיף שחקנים על כל דבר קטן שחרגו מה"כדורסל הנכון" שאמור לנצח משחקים הפך בזקנתו את וומבי לפרויקט משוגע של הפוך לגמרי – תעשה מה שבא לך, מתי שבא לך, ללא הנחיות.
            בינתיים, צ'ט שמוכשר פחות (אך עדיין מאוד ועדיין יוניקורן) לומד כדורסל מנצח ואיך לקחת את הזריקות הנכונות ואיך לתרום לקבוצה בטור ה-W ולא בטור הסטטיסטיקה האישית עם אחוזים רעים ואיבודים.

  9. צ׳ט גם הרבה יותר יעיל ומהנה מזאיון.

    אבל הממתק האמיתי מסביב לשיי זה ג׳יי וויל.
    הוא מרחק יריקה מלהיות סטאר בליגה הזאת.

    היעילות שהוא נותן ביחד עם קלאטץ׳ ברבעים אחרונים זה לא מהעולם הזה והוא סופרמור בליגה…

  10. אויי, השקץ יורד על אזרחי לצעוק קצת על טוני מי בודרס
    טונייייייייייייי, למה? למה טונייייי?

  11. אחח… קולנוע. האהבה הגדולה באמת שלי, לפני כדורסל.
    אוקלהומה – קופולה הגדול שהפך להיות יינן קטן (למרות שאוטוטו יוצא מגלופוליס), עשה את סרטי שנות השמונים שלו, שהרבה הרבה פחות מוכרים מאשר סרטי שנות השבעים שלו, אבל הם לא רעים בכלל, וגם הכירו לעולם כמה חבר׳ה כמו ניקולס קייג׳ ', מאט דילון, לורנס פישבורן, פטריק סוויזי, אמיליו אסטבז ואפילו טום קרוז צעיר במיוחד. – rumble fish, the outsiders באוקלהומה.

    ניו אורלינס היא בכלל עיר קולנועית מדהימה. לבו של אנג׳ל כמובן כבר הוזכר למעלה, אבל הוא באמת סרט מכושף במיוחד. . וגם ״תיק שקנאי״ אחד מהיותר טובים מסרטי ג׳ון גרישם שהיו דברים בשנות התשעים. היו גם סרטים מפורסמים לא פחות אבל טובים פחות (ראיון עם ערפד, שלעולם לא אהבתי. וגם חשמלית ושמה תשוקה של אליה קזאן, שהוא אולי הפחות אהוב עליי מדור הזהב הגדול של הקולנוע האמריקאי.

    1. בעידן הנוכחי סרט (או לצורך העניין, מחזה) כזה (חשמלית) לא צולח את מבחן דעת הקהל.
      אבל עדיין, עם כל הסייגים על ההבדלים בין התקופות,
      כמות הפאתוס (בצורה הטובה של המילה) שמכניס ברנדו לדמות של סטנלי זה משהו יוצא דופן אפילו לאותה תקופה.
      לא סתם כמעט שאין חובב קולנוע שלא מכיר את הזעקה "ס-ט-ל-ה ! ! !"

  12. אווירת פלייאוף במילווקי –
    הקבוצה של ריברס החזיקה ביתרון מבטיח והצליחה לסיים עם הפסד…
    .
    8 הדקות האחרונות במילווקי היו התפרקות מוחלטת של הבאקס
    (הובילו בכמעט 20 הפרש, 8 דקות לסיום)

    1. הקבוצה של דוק ריברס הפסידה אחרי יתרון גדול לקבוצה פחות טובה?
      אני לא מאמין ,זה פעם ראשונה שזה קורה?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט