סדרת הכתבות שנועדה לברר מיהו המועדון המצליח ביותר בעשור האחרון, ובאיזו שיטה (טריידים/דראפט/החתמת שחקנים חופשיים) נבנו הקבוצות המצליחות של עשור זה, מגיעה לחלק השני, והפעם הבית המרכזי-קליבלנד קאבלירס, שיקגו בולס, אינדיאנה פייסרס, מילווקי באקס ודטרויט פיסטונס.
*
דטרויט פיסטונס
הישגי הקבוצה בעשור האחרון: אליפות אחת (2004), גמר אחד (2005), 3 גמרים אזוריים (2006-2008), סיבוב ראשון אחד (2009). 380 נקודות.
מאזן הקבוצה בעשור האחרון: 463 ניצחונות, 423 הפסדים (52.5% הצלחה), 250 נקודות.
מאמנים: לארי בראון (2003-2005), פליפ סונדרס (2005-2008), מייקל קארי (2008-2009), ג'ון קיוסטר (2009-2011), לורנס פרנק (2011-2013), מוריס צ'יקס (2013-2014). 40 נקודות.
הפיסטונס של העשור האחרון מתחלקים ל-2 תקופות, כמעט זהות באורכן-מ-2004 עד 2008, ומ-2008 עד היום. הקבוצה הגדולה של הפיסטונס, מ-2004 עד 2008, התבססה על טריידים שהביאו לדטרויט את ריפ המילטון, ראשיד וואלאס ,צ'אקי אטקינס ובן וואלאס, ועל "גניבות" דראפט כטיישון פרינס (הבחירה ה-23) ומהמט אוקור (הבחירה ה-37), בנוסף להחתמת צ'אנסי בילאפס כפרי אייג'נט.
הקבוצה התבססה על משחק קבוצתי וקשוח, ויחד עם המאמן לארי בראון הצליחה להגיע להישגים כאליפות, גמר אנ.בי.איי ו-3 גמרים אזוריים ב-5 שנים, כאשר בכולן דטרויט ניצחה לפחות 53 משחקים בעונה. לא היה בדטרויט של אותה תקופה סופרסטאר, והם היוו האנטיתזה המוחלטת לקבוצה שפגשה אותם בגמר (הלייקרס של שאקובי, קארל מלון, וגארי פייטון). המועדון, בהנהגת המנג'ר המוצלח ג'ו דומארס, המשיך להצליח, למרות עזיבת בראון אחרי גמר 2005.
לאחר מכן, בן וואלאס עזב לשיקגו, והפיסטונס הסתמכו על שוק השחקנים החופשיים, מהלך נדיר יחסית לקבוצה של אותה תקופה, באמצעות החתמת נאזר מוחמד, ומאוחר יותר החתמת כריס וובר הותיק. למרות הכל, דטרויט המשיכו לשחק כדורסל משובח, וחרף העלייה השלישית ברציפות לגמר המזרח, בו הפסידו לאלופה שבדרך, בוסטון סלטיקס, סונדרס נושל ממשרתו.
חודש לאחר מכן, דומארס ודטרויט עשו טעות פטאלית, שסימנה את סיום עידן בילאפס, באמצעות העברת השחקן לדנבר, תמורת אלן אייברסון. אייברסון קלע 18 נק' למשחק, אבל לא הצליח למלא את החסר של בילאפס, והמחליף של סונדרס, מייקל קרי חסר הניסיון לא מצא פתרונות חלופיים, דבר הוביל לכך שדטרויט הפסידה 20 משחקים יותר מבעונה הקודמת, ונפלה מהמקום הראשון למקום השמיני במזרח.
בקיץ 2009 הבוכנות החתימו את צ'ארלי וילאנובה ובן גורדון, בנוסף להחזרת בן וואלאס. מהלכים אלו לא הצילו את הספינה הטובעת, שהפסידה 55 משחקים, הנתון הנמוך ביותר של דטרויט מאז 1972, והובילה אותם ללוטרי. הפיסטונס הבינו כי אינם יכולים לסמוך על הפרי אייג'נסי בלבד, ופנו לדראפט, במסגרתו השיגו פרוספקטים כגרג מונרו ואנדרה דרומונד. דטרויט חזרו לשוק השחקנים החופשיים, בו החתימו את ג'וש סמית' וברנדון ג'ניגס, דבר שלא מנע מדטרויט לפספס הפלייאוף פעם נוספת.
לסיכום, אפשר להגיד שדטרויט הייתה קבוצה שנבנתה בעיקר על טריידים, שגם הובילו לנפילתה. הקבוצה הצטיידה בגניבות דראפט, אך גם נכשלה עם הבחירות הגבוהות יותר (דארקו מיליצ'יץ' לפני אנטוני, בוש ו-וויד), ולא זכתה בהצלחה מרובה בפרי אייג'נסי, כאשר שומש ככלי הבנייה המרכזי. בשורה התחתונה, הסיפור של הפיסטונס בעשור האחרון מראה יתרון גדול לשיטת הבנייה הישנה.
ניקוד כללי: 670 נקודות.
*
שיקגו בולס
הישגים בעשור האחרון: גמר אזורי אחד, 2 סיבובים שניים, 6 הדחות בסיבוב הראשון- 260 נקודות.
מאזן: 480 ניצחונות, 406 הפסדים- 54.17% הצלחה, 250 נקודות.
מאמנים: ביל קרטרייט (2003), סקוט סקיילס (2004-2007), פיט מיירס (2004, 2008), ויני דל נגרו (2008-2010), טום ת'יבודאו (2010-הווה). 50 נקודות.
הבולס של 2003/04 היו מהקבוצות החלשות בתולדות המועדון, עם אגדת עבר מבוגרת מדי (סקוטי פיפן), תאומי מגדל פתאטיים (טייסון צ'נדלר ואדי קארי), וסקורר שלא מצליח למצוא את עצמו (ג'מאל קרופורד). למרות זאת, הבולס הצליחו להציל הספינה, בזכות מהלכים מבריקים של ג'ון פקסון, שחקן הבולס לשעבר (ששיחק עם פיפן). פקסון העביר את בחירת הדראפט של הבולס ב-2005 בשביל זאת ב-2004, והשיג 2 בחירות בעשירייה הראשונה, אותן ניצל בשביל בן גורדון ולואל דנג. בסיבוב השני פקסון בחר את כריס דוהון, והשילוב ביניהם, יחד עם קרופורד (שהגיע בטרייד ביום הדראפט של שנת 2000) ואנדרס ניוצ'וני, הוביל את שיקגו לפלייאוף הראשון מאז הפרישה של ג'ורדן.
בעונה לאחר מכן שיקגו הגיעו פעם נוספת לפלייאוף, הפעם ללא קארי, שעבר לניו יורק תמורת הבחירה השנייה בדראפט 2006. הבולס בחרו את לה מרקוס אולדריג', אבל הוא הועבר לפורטלנד תמורת הבחירה הרביעית, טיירוס תומאס. טרייד חכם יותר של שיקגו הביא לה את ג'יי אר סמית' במקום צ'נדלר, ויחד עם סמית' הגיעו למקום השלישי במזרח, והודחו בסיבוב השני, נגד הפיסטונס.
למרות עונה טובה של הבחירה התשיעית בדראפט אותה שנה, ג'ואקים נואה (כן, גם הבחירה הזאת הגיעה מהניקס), הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף, והבולס התחילו מחדש, מה שכלל החלפת המאמן, מסקוט סקיילס לויני דל נגרו חסר הניסיון. המזל שיחק לשיקגו, ולמרות 1.7% סיכוי לבחירה הראשונה, היא הגיעה לבולס, שבחרה איתה את גארד אוניברסיטת ממפיס, דריק רוז.
הבולס בהנהגת רוז, יחד עם טריידים שהביאו לשיקגו את ג'ון סלמונס, בראד מילר וטים תומאס, הגיעו לפלייאוף בעונת 2008/09, שם, למרות סדרה מעולה של רוז (36 נק' ו-11 אס' במשחק הראשון, הנתון הטוב ביותר מאז הבכורה של קארים בפלייאוף), שיקגו הודחה ב-7 משחקים נגד בוסטון, באחת מהסדרות הטובות ביותר שהליגה ראתה. בסדרה עצמה היו 7 הארכות.
סלמונס הועבר למילווקי, אבל שיקגו, בתוספת הרוקיז טאג' גיבסון וג'יימס ג'ונסון, הגיעה לפלייאוף פעם נוספת, שם הודחה ב-5 משחקים נגד הקאבס. הבולס פיטרו את דל נגרו, ונתנו צ'אנס לעוזרו של דוק ריברס, 23 שנים עוזר מאמן בליגה, טום ת'יבודאו, לראשונה כמאמן ראשי. דנג עזב את הבולס, וטרייד של הינרייך פינה מקום לקבוצה בגג השכר, בנוסף לזה שכבר היה לשוורים, והביא את קרלוס בוזר וקייל קורבר מיוטה. בוזר, רוז ושיקגו ניצחו 62 משחקים, הנתון הגבוה ביותר מאז 1997/98. למרות זאת, הבולס הודחו בגמר המזרח נגד מיאמי של ג'יימס, למרות ה-MVP של דריק רוז.
בעונה לאחר מכן, הבולס בחרו בדראפט את ג'ימי באטלר, והשלימו אמנסבל מרשים של בחירות דראפט בקבוצה (רוז, באטלר, דנג, גיבסון, נואה), לצידם של בוזר, קורבר, וריפ המילטון, שבאו כשחקנים חופשיים, והפעם שיקגו ניצחו 66 משחקים. זה הוביל למקום הראשון בפלייאוף, אבל במשחק הראשון של שיקגו, דקות לאחר שהניצחון למעשה הובטח, כוכב הקבוצה, דריק רוז, קרע את הרצועה הצולבת בברכו, דבר המנע ממנו להמשיך לשחק בפלייאוף, ובעונה לאחר מכן. הבולס הודחו באותו סיבוב, ובקיץ העבירו את רוב הספסל שלהם בטריידים, אבל השיגו דרכם את קירק הינרייך כמחליף לרוז, ושחקנים כמרקו בלינלי ונייט רובינסון בפרי אייג'נסי. בעונת 2012/13 נטולת רוז שיקגו ניצחו 47 משחקים בלבד, אבל הצליחו להגיע לסיבוב השני, בו הפסידו 4-1 למיאמי.
ב-2013/14 דנג הועבר לקליבלנד תמורת אנדרו ביינום, שנחתך מיידית לאחר הטרייד. שיקגו ניצחו משחק אחד יותר מהעונה שעברה, אבל הפעם הודחו בסיבוב הראשון בפלייאוף, לאחר שהפסידו לוושינגטון. בדראפט הבולס השיגו בחירת לוטרי מדנבר, איתה בחרו את דאג מקדרמוט המבטיח, והראו פעם נוספת שהצלחות הקבוצה בשנים האחרונות באו דרך הדראפט, למרות שלבולס חסר הגרוש ללירה, בשנים בהן ברכי רוז תפקדו, לצד הוספת שחקנים מהפרי אייג'נסי (בוזר, קורבר, בלינלי, ולאחרונה גאסול).
ניקוד כללי: 560 נקודות.
*
אינדיאנה פייסרס
הישגים בעשור האחרון: 3 גמרים אזוריים, 2 הדחות בסיבוב שני, צמד הדחות בסיבוב הראשון. 300 נקודות.
מאזן בעשור האחרון: 469 ניצחונות, 397 הפסדים (52.9% הצלחה), 250 נקודות.
מאמנים: ריק קרלייל (2003-2007), ג'ים אוברייאן (2007-2010), פרנק ווגל (2010-הווה). 70 נקודות
עונת 2003/04 באינדיאנה התבססה על הגנה מעולה ומשחק קשוח של מטה וורלד פיס, הידוע כרון ארטסט, וקליעה בסיטונות של רג'י מילר, שהוביל אינדיאנה לגמר המזרח, שם הפסידה לדטרויט ב-6 משחקים. הקבוצה התבססה בעיקר על טריידים של בירד, שהביאו את ג'רמיין אוניל (ג'וניל), רון ארטסט וסטפן ג'קסון לאינדי, לצד מילר הותיק.
בתחילת העונה לאחר מכן הייתה הקטטה המפורסמת בפאלאס, שהובילה להשעייה של ארטסט מכל העונה, וגם ג'קסון (30 משחקים) וג'וניל (15) ספגו עונשים כבדים. למרות הכל, אינדיאנה הצליחו להגיע לחצי גמר המזרח, בו הפסידו לפיסטונס, בעונה האחרונה של מילר. בעונה לאחר מכן אוניל, ג'קסון וארטסט המשתקם הצליחו להגיע לפלייאוף, אך הודחו בסיבוב הראשון.
ב-2006/07, הפייסרס נשארו לראשונה מזה 11 שנה מחוץ לפלייאוף, מה שהוביל לפיטורי ריק קרלייל. שחקן השנה השנייה דני גריינג'ר החל לפרוח, אבל רצף פציעות של ג'וניל השאיר אינדיאנה בשנה השנייה ברציפות מחוץ לפלייאוף. בחירת הלוטרי של הפייסרס ב-2008 הביאה לקבוצה סנטר אחר, רוי היברט, אבל גם איתו אינדי נשארה מחוץ לפוסט סיזון, חרף השיפור במשחקו של מייק דאנליבי. הנסבורו, שנבחר בדראפט 2009, לא תרם כמצופה, ואינדיאנה נשארה פעם נוספת מחוץ לפלייאוף, אבל הסגל הצעיר של אינדיאנה גדל והתפתח, עד שהגיע דראפט 2010.
בדראפט 2010 מנג'ר אינדיאנה, לארי בירד בחר את פול ג'ורג' בבחירה השביעית, ואת לאנס סטפנסון בבחירה ה-46. הפייסרס בנו רוטצייה שמבוססת רובה על בחירות דראפט, מלבד דארן קוליסון שהגיע מניו אורלינס וטי ג'יי פורד שהגיע מהראפטורס, אך הפייסרס הצליחו לחזור לפלייאוף, שם הודחו ב-5 משחקים מול שיקגו.
הפייסרס היו צריכים פוינט גארד יעיל כדי להצליח, והבחירה ה-15 בדראפט 2011 הייתה ברשותם. הפוינט גארדים הבולטים בדראפט, קיירי אירווינג, קמבה ווקר וברנדון נייט כבר נלקחו, ולכן הפייסרס רצתה לעשות טרייד על הבחירה. היא יצרה קשר עם סן אנטוניו, והתלבטה בין 2 הפוינט גארדים המצויינים של הספרס, טוני פארקר וג'ורג' היל. הקבוצה בחרה את ג'ורג' היל, הספרס קיבלו את קאווי לאונרד, והשאר היסטוריה.
הפייסרס, הפעם עם פרנק ווגל כמאמן (החליף את אוברייאן באמצע 2010/11), התקדמו באופן הדרגתי, עד שב-2012/13 הגיעו לגמר המזרח נגד מיאמי היט, שהדיחה אותם סיבוב מוקדם יותר בשנה שעברה. אינדיאנה מתחה את האלופה המכהנת לסדרה של 7 משחקים, בסופה מיאמי ניצחה והמשיכה כל הדרך לריפיט הראשון בתולדותיה.
בעונה לאחר מכן אינדיאנה תפסה את ראשות המזרח עם 56 ניצחונות, אבל טריידים בעיתיים פגעו בקבוצה, והוספת אנדרו ביינום ואוון טרנר הובילה לירידה קיצונית ביכולות הקבוצה בפלייאוף-אינדיאנה עברה את הסיבוב הראשון ב-7 משחקים, והשני ב-6. בגמר האזורי הקבוצה פגשה את מיאמי פעם נוספת, והודחה ב-6 משחקים.
בסופו של דבר, הפייסרס נבנו על בחירות דראפט, ובדומה לפיסטונס, טריידים בעייתים הובילו לירידה דראסטית ביכולות הקבוצה.
ניקוד כללי: 620 נקודות.
*
קליבלנד קאבלירס
הישגים בעשור האחרון: גמר אחד, גמר אזורי אחד, 3 הדחות בסיבוב השני- 260 נקודות.
מאזן: 441 ניצחונות, 440 הפסדים (50% הצלחה), 250 נקודות.
מאמנים: פול סילאס (2003-2005), מייק בראון (2006-2010, 2013-2014), ביירון סקוט (2010-2013), 70 נקודות.
הקאבס התחילו את עונת 2003/04 עם הבחירה הראשונה בדראפט, ולאחר שבחרו את הפרוספקט המבטיח ביותר מאז 1997, לברון ג'יימס, הוחלט לבנות הקבוצה סביבו. לצד בחירות הדראפט קרלוס בוזר (בשנתו השנייה בליגה), ז'ירונאס איגולסקאס (הידוע כביג זי), ודרו גודן, הקבוצה פספסה את הפלייאוף במשך שנתיים. בקיץ 2005 דן גילברט קנה הקבוצה, ומינה את דני פארי כג'נרל מנג'ר. האחרון מינה את מייק בראון כמאמן, והשיטה ההגנתית של בראון הובילה את הקאבס לסיבוב השני בחצי גמר המזרח של שנת 2006, במסגרתו הובילה 3-2 על דטרויט, רק כדי להפסיד לה ב-7 משחקים.
בעונה לאחר מכן ג'יימס התעלה, והוביל את הקאבלירס לגמר הראשון בתולדותיהם, ועונה שנייה ברציפות עם 50 ניצחונות. ג'יימס חסר העזרה והקאבלירס הובסו על ידי הספרס, שניצחה 4-0 בדרך לאליפות השלישית של המועדון. במהלך העונה פארי ובראון הבינו שג'יימס צריך עזרה התקפית, והוסיפו שחקנים כבן וואלאס, וואלי שרצ'יבאק ומו וויליאמס לסגל של קליבלנד. למרות זאת, הקאבלירס הודחו בסיבוב השני של עונת 2007/08, כאשר הפסידו ב-7 משחקים לאלופה שבדרך, בוסטון סלטיקס.
העונה הסדירה לאחר מכן הייתה הטובה ביותר בתולדות המועדון, ו-66 ניצחונות הספיקו למקום הראשון במזרח, כמובן מאליו. למרות זאת, הקאבס הודחו בגמר המזרח על ידי המג'יק. בעונה לאחר מכן הקאבלירס השיגו בטרייד את אנטואן ג'יימסון ושאקיל אוניל, והחלו במאמצים לשכנע ג'יימס להמשיך במועדון (חוזהו של השחקן נגמר). הקאבלירס הודחו נגד הסלטיקס פעם נוספת, בסיבוב השני, ובסופו של דבר ג'יימס עזב למיאמי.
בעונה לאחר מכן הקאבלירס דשדשה, אבל זכתה בבחירה הראשונה בדראפט, בה בחרה את קיירי אירווינג. ב-4 השנים לאחר מכן הקאבלירס המשיכה להיות בתחתית הליגה, אבל השיגה חבורת פרוספקטים מרשימה כדיון וויטרס, טריסטן תומפסון, אנטוני בנט ואנדרו וויגינס (3 מ-4 הבחירות הראשונות בדראפט). הקבוצה עדיין לא הגיעה לפלייאוף, ולכן שינתה הצוות המקצועי, לכזה שכולל את דיוויד גריפין ודיוויד בלאט. לאחרונה ג'יימס חתם מחדש בקבוצה, שנבנתה בדרך אחרת.
המקרה של הקאבס מראה יתרון ענק לשיטת הבנייה מהדראפט. קליבלנד ניסתה לבנות עצמה באמצעות טריידים בתקופה הראשונה של לברון, אבל לא הגיעה לאליפות. כרגע קליבלנד מבוססת על הדראפט, ובנוסף להחתמת ג'יימס כשחקן חופשי, והעברה אפשרית של קווין לאב, מהווה קבוצה טובה ביותר מכל אחת של לברון בקאבלירס, על הנייר.
ניקוד כללי: 580 נקודות.
*
מילווקי באקס
הישגי הקבוצה בעשור האחרון: ארבעה הדחות בסיבוב הראשון, 80 נקודות.
מאזן: 364 ניצחונות, 522 הפסדים. (41% הצלחה), 200 נקודות.
מאמנים: טרי פורטר (2003-2005), טרי סוטס (2005-2006), לארי קריסטוביאק (2006-2007), סקוט סקיילס (2008-2013), לארי דרו (2013-2014). 50 נקודות.
2003/04 הייתה העונה הראשונה של הבאקס ללא ריי אלן וסם קאסל, מה שהשאיר את מייקל רד כמוביל של הקבוצה החלשה. למרות זאת, עונה טובה של רד הובילה את הבאקס לפלייאוף, בו ניצחה משחק אחד מתוך 5 נגד דטרויט. 2004/05 האסונית הסתיימה ב-30 ניצחונות למילווקי, שזכתה בבחירה הראשונה בדראפט 2005. הקבוצה בחרה את אנדרו בוגוט לפני שמות ככריס פול, דרון וויליאמס ודיוויד לי, ופציעות של השחקן ב-4 שנותיו הראשונות בליגה פגעו בתפוקתו משמעותית. למרות זאת, בעונתו הראשונה בליגה הבאקס הגיעו לפלייאוף, כמו כל הקבוצות מהדיוויזיה המרכזית, ושוב הודחו ב-5 משחקים מול הפיסטונס.
בדראפט 2008 הקבוצה בחרה את סם אלכסנדר במקום שחקנים כרוי היברט, ברוק לופז, סרג' איבאקה וגוראן דראגיץ', אבל מלבדו השיגה את ריצ'רד ג'פרסון המשובח בטרייד. הקבוצה פספסה הפלייאוף, אבל שנה לאחר מכן, ג'ון המונד, מנג'ר הבאקס החדש, הביא לקבוצה שחקנים כברנדון ג'ניגס מהדראפט,והחזיר את ארסאן אליאסובה מברצלונה, בנוסף לטרייד שהביא את קורי מגטי. זה שהוביל לשיפור מטאורי ו-46 ניצחונות, אבל פעם נוספת הקבוצה לא עברה את הסיבוב הראשון.
ירידה ביכולותיו של רד בנוסף לפציעות רבות מהן סבל, חולשתו היחסית של בוגוט והמחלוקות בין כוכב הבאקס, סטפן ג'קסון למאמן מילווקי, סקיילס, הובילו לשינוי בפני הקבוצה-ג'קסון ובוגוט הועברו לגולדן סטייט תמורת מונטה אליס ואקפה אודו, וטריידים נוספים הביאו לקבוצה את ברנדון נייט (במקום ג'ניגס), אבל הבאקס לא הפסיקו להסריח את הפרקט בעונות האחרונות, עד שהפכו לחלוצי תופעת ה"טנקינג"-החלשת הקבוצה בכוונה, כדי להשיג בחירות טובות יותר בדראפט 2014 המוכשר.
הבאקס של 2013/14 ניצחו 15 משחקים בלבד, לא רחוק מהקבוצות הגרועות בהיסטוריה, אבל השיגו את הבחירה השנייה בדראפט, וג'אבארי פארקר. מילווקי מתכננת להבנות מחדש סביב הפרוספקט הזה, וצפויה להיות אחת הקבוצות המעניינות בליגה.
בסופו של דבר, הבאקס סבלו מעשור חלש ביותר, אך הצלחותיהן המרכזיות התבססו בעיקר על טריידים, ולא על בחירות דראפט.
ניקוד כללי: 330 נקודות.
*
בבית הזה היו קבוצות שהתבססו על הדראפט, והן היו המצליחות ביותר באופן עקבי מבין הקבוצות (אינדיאנה, שיקגו). היו קבוצות שהתבססו על טריידים עם תרומה מצידם של השחקנים החופשיים, למעשה רוב הקבוצות בבית (מילווקי, דטרויט, קליבלנד).
מחר יעלה חלק ג':הבית האטלנטי.
אורן
19 יול 2014 17:10:01איזה פרויקט מעניין ומושקע. כיף לקרוא כאן.
D-Rose
19 יול 2014 17:10:33טעות חישוב קלה הפייסרס 620 נק׳ חוץ מזה מעולה!!!
רועי ויינברג
19 יול 2014 17:13:44תודה, תוקן
Mbk
19 יול 2014 17:46:05בוגוט לא הבחירה הראשונה הגרועה בהיסטוריה , קוואי בראון , מייקל אלווקנדי ,גרג אודן , אנדרטה בריניאני הם 4 דוגמאות מתקופתך
הפיסטונס עשו עונה של 64 ניצחונות ב 2006 שהם שיא כל הזמנים של המועדון ונגמר בהדחה למיאמי בגמר המזרח
הפיסטונס בזבזה את הבחירה שלה על דארקו מילציץ ( הבחירה ה 2 הגרועה בהיסטוריה ) ויכלה להיות קבוצה מהגדולות בעשור עם כרמלו או וויד
הערה לגבי גמר 2004 מול הלייקרס , הוראס גרנט לא שיחק ולא משחק פליי אוף אחד במדי הלייקרס ב 2004
k_700
19 יול 2014 20:42:21הבחירה הגרועה בהיסטוריה היא לא פונקציה של מיקום בהכרח אלא פונקציה של מה שהיה מסביב ולכן דארקו מיליצ'יץ' היא ביי פאר הבחירה הכי גרועה בהיסטוריה(בטח בדראפט שהוא כבר עכשיו אחד מה-3 החזקים בהיסטוריה).
במקום מאוד מכובד למעלה נמצא קוואמי בראון שעד היום מייקל בטוח שגילה איזה אליל.
לא להאמין שהם אשכרה דילגו על פאו גאסול.
רועי ויינברג
19 יול 2014 21:04:01לפי ההיגיון הזה הבחירה הגרועה בהיסטוריה היא סם בואי. צ'ארלס בארקלי, ג'ון סטוקטון וקווין וויליס זמינים, ולא התחלתי לדבר על ג'ורדן.
k_700
19 יול 2014 21:11:23קודם כל ההגיון הזה עובד ונכון.
כן גם סם בואי הוא אחת מהבחירות הגרועות בהיסטוריה בטח עם הנימוקים באותם זמנים של פורטלנד ללמה לא לקחת את מייקל(וראינו שזה חזר והתנקם בהם ב2007).
ההבדל הוא שסם בואי היה נראה כמו הימור קל מאוד.
הוא אחד מהשחקנים הגדולים בכל הזמנים של קנטאקי ובטוח לא בחירה הזויה לחלוטין. כי אם לא היה נלקח 2 הוא היה נלקח באיזור הזה.
הבעיה היא שכבר במכללות הוא נפצע כמה וכמה פעמים.
אחת מהן אפילו השביתה אותו לעונה שלמה במכללות.
גם את קריירת הNBA הוא פתח עם פציעות ולכן היה צריך להתחשב במצב הגוף שלו.
אבל כאמור גם אם לא היה נלקח 2 הוא היה נלקח באיזור הזה.
דארקו מיליצ'יץ הוא לחלוטין בחירה הזויה.
הסתמכו על כמה טורנירים שראו אותו בגיל זאטוטים וקצת על קומביינים ולא מעבר ובאחד מהדראפטים החזקים בהיסטוריה.
הוא בטוח הבחירה הגרועה בהיסטוריה.
מספיק שדומארס האידיוט היה בוחר במישהו אחר מה03 שנבחרו אחריו ולדטרויט היום אולי הייתה עוד טבעת.
רועי ויינברג
19 יול 2014 21:35:59נכון שהיה את דרקסלר, אבל מלבד ג'ורדן היו עוד פרוספקטים מרשימים בדראפט. בארקלי נחשב נמוך מדי וסטוקטון היה NO-NAME לבחירה השנייה בדראפט, אבל סם פרקינס, אוטיס ת'ורפ וקווין ויליס היו מתאימים, ושיחקו כפאוור/סנטרים. לבלייזרס של עונת 1983/84 היה רכז מבטיח, ג'ון פקסון, ושחקנים משובחים כמייקל תומפסון וקלווין נאט שמילו את עמדות הסנטר והסמול פורוורד, הווה אומר, פורטלנד היו צריכים חיזוק בתור פאוור פורוורד.
Mbk
19 יול 2014 21:44:45ג'ים פקסון לא ג'ון פקסון
k_700
19 יול 2014 21:13:03וחוץ מזה לא לשכוח שפורטלנד בחרה בקלייד שנה אחת לפני… כלומר היה לה תירוץ "משכנע".
Mbk
19 יול 2014 21:18:13סם בואי לא בחירה כל כך נוראית . נכון שג'ורדן נבחר אחריו אבל זה לא מה שפורטלנד הייתה צריכה שקלייד דרקסלר הפך לכח עולה
הנקודה שלי הייתה שהפיסטונס יכולה להיות במקום אחר לולא הבחירה במילציץ
אני לא רוצה לדמיין חמישיה של בילאפס , המילטון , כרמלו והוואלסים
נושא של פשלות דראפט מקומו בפוסט נפרד . לבחירה של מליציץ מקום גבוה מאד. ( לדעתי גם אדם מוריסון הוא אחת הבחירות הגרועות בעשור האחרון )
Mbk
19 יול 2014 21:19:46בכל מקרה רועי , תיקנת את הכיתוב לתמונה של בוגוט כך שמי שלא הבחין בכך לא כל כך מבין למה התכוונתי ……
k_700
19 יול 2014 21:26:39בואי הוא בחירה נוראית והנימוק של דרקסלר הוא תירוץ אבל לא משכנע.
אנחנו מדברים פה על שנת 84, לרפואה כמעט ולא היו דרכים להתמודד עם פציעות ברכיים של גבוהים. בואי עבר כמה וכמה כאלה עוד במכללות. זה היה באסט די ידוע מראש.
כמובן שאי אפשר להשוות את זה לפאשלה עם מיליצ'יץ שרק אלוהים יודע מה עשה באותו דראפט.
אבל עדיין לוותר על מייקל ג'ורדן שהיה שם ענק עוד לפני הדראפט, אלוף אולימפי כמה חודשים אחר כך(עם נבחרת של שחקני קולג' בהנהגת בובי נייט הטירוריסט) ואלוף מכללות שנתיים לפני זה.
זה היה לוותר על משהו ענק עבור שחקן שהיה מוגדר כפצוע כרוני בלי ברכיים כבר אז.
איל
19 יול 2014 19:58:10הבאקס של השנה שעברה היו רחוקים מטנקינג. למעשה, הם כיוונו לפלייאוף.
חוץ מזה, כתבה נהדרת שהשלימה לי עוד כמה פרטים חסרים מהתקופה האכדית.
Yamani1000
19 יול 2014 20:11:13"במהלך העונה פארי ובראון הבינו שג'יימס צריך עזרה התקפית, והוסיפו שחקנים כבן וואלאס…"
הקאבס במשפט אחד 🙂
מנחם לס
19 יול 2014 20:21:43כל הכבוד על המבצע!
עדיין פה
19 יול 2014 21:43:43כיף לקרוא
אני מתקשה להאמין שהפייסרס התלבטו בין ג'ורג' היל לטוני פרקר. קודם כל בגלל שאין מה להתלבט ודבר שני שטוני לא עמד בכלל על הפרק מבחינת הספרס
האווי לאסוף
19 יול 2014 21:49:10פרוייקט נהדר. כל הכבוד
רועי ויינברג
19 יול 2014 22:11:08תודה רבה לכולם
יניב
20 יול 2014 09:03:54נהדר והקטע עם שיקגו ובחירות הדראפט באמת מעולה.
אתגר לחברי הצוות פוסט על הקבוצות שבוחרות הכי טוב בדראפט(אוקלהומה,שיקגו)לעומת הגרועות ביותר (שארלוט,קליבלנד?)