מי המועדון המצליח ביותר בעשור האחרון?-חלק א'/רועי ויינברג

בעשר העונות האחרונות, הליגה השתנתה בצורה משמעותית. אגדות באו והלכו, אלופות קמו ונפלו, ושיטות הבנייה של קבוצות השתנו ללא היכר (במקום השגת שחקנים מבחירות נמוכות בדראפט, החלשת הקבוצה כדי להשיג בחירות גבוהות/החתמת כוכבים בקבוצה אחת). עקב כך, כדאי לבדוק מי המועדון שהצליח ביותר בעשור האחרון, ובאיזו שיטה נבנה.

*

שיטת הבדיקה

כל הנתונים תקפים החל מתחילת עונת 2003/04, עד לסיום עונת 2013/14. הגורם החשוב ביותר, כמובן מאליו, הוא האליפויות. כל אליפות מביאה 100 נקודות בניקוד הכללי לקבוצה, גמר מביא 80 נקודות, גמר אזורי 60, סיבוב שני 40 וסיבוב ראשון 20.

כמו כן, דבר חשוב מאוד זה המאזן של קבוצה בסוף כל עונה. חיברנו את המאזן בסיום העשור, וכל 10% הצלחה (משמע הקבוצה ניצחה 5% ממשחקיה בעשור) שקולים ל-50 נקודות. דבר חשוב נוסף הנו קביעות, קבוצה לא צפויה לפטר המאמן שלה במידה והיא מצליחה, ולכן גם זה פקטור בניקוד. אם יש בקבוצה מאמן אחד שבתפקיד 10 שנים, היא מקבלת 100 נקודות. אם יש 2 מאמנים, 90 נקודות, וכך הלאה עד ל-10 מאמנים (0 נקודות).

סכום הניקוד המקסימלי שקבוצה יכולה לקבל: 1,600.

מכיוון שיש 30 קבוצות בליגה, נפצל הכתבה ל-6 חלקים, כאשר כל יום יעלה חלק אחר, על כל בית בליגה. היום הבית הדרום מזרחי.

*

אטלנטה הוקס

כוכבי אטלנטה במשך רוב העשור האחרון, אל הורופורד, ג'וש סמית' וג'ו ג'ונסון. 2 בחירות לוטרי, וטרייד אחד.

הישגי פלייאוף: הקבוצה הגיעה 3 פעמים לסיבוב השני (2009-2011), ו-4 פעמים לסיבוב הראשון (2012-2014, 2008). 200 נקודות.

מאזן בסיום העשור: 400 ניצחונות, 422 הפסדים (48.6% הצלחה), 200 נקודות.

מאמנים: טרי סוטס (2003-04), מייק וודסון (2004-2010), לארי דרו (2010-2013), מייק בודנהולצר (2013-הווה), 60 נקודות.

במהלך העשור, כוכבי אטלנטה הבולטים, שהובילו הקבוצה להישגי השיא שלה, היו ג'ו ג'ונסון, שהגיע בטרייד מפניקס תמורת בוריס דיאו הותיק, ומייק ביבי, שהגיע בטרייד מסקרמנטו. את החמישייה השלימו בחירות הדראפט ג'וש סמית' (17, דראפט 2004), אל הורופורד (3, דראפט 2007) ומרווין וויליאמס (2, דראפט 2005, לפני שמות כמו כריס פול, מונטה אליס ודרון ווליאמס). לאחר עזיבות ביבי וג'ונסון, ב-2011 ו-2012, ומכאן הקבוצה חזרה להתבסס על שחקנים חופשיים כלו וויליאמס, פול מילאספ וקייל קורבר, בנוסף לשחקנים טובים שהגיעו בטריידים על שחקנים בולטים מההוקס (דווין האריס תמורת מרווין וויליאמס, ג'ורדן פארמר תמורת ג'ו ג'ונסון).

מכאן ניתן ללמוד שההוקס של העשור האחרון מתחלקת ל-2: עד 2012, ומ-2012. השינוי בא בעקבות הגעתו של דני פארי לקבוצה כמנג'ר, ומכאן ההוקס התבססו יותר על שחקנים חופשיים, והפכו אותם לשחקנים המרכזיים בסגל. לפני הגעת פארי, הקבוצה התבססה על בחירות דראפט חזקות, וטריידים של שחקנים בעמדות בחירות הדראפט (דיאו ישב על המשבצת של סמית' והועבר;כך גם שלדן וויליאמס ששיחק בעמדה של הורפורד). מכאן ניתן ללמוד כי למעשה ההוקס התבססה על בנייה בדרך המקובלת, והשתנתה במהלך 10 השנים האחרונות. ניתן להסיק מכך כי ההוקס הינה דוגמה מצייגת של הליגה במקרה זה.

ניקוד כללי: 460 נקודות.

*

שרלוט בובקאטס/הורנטס

אחת מבחירות הדראפט הראשונות של שרלוט, ואחד מהבאסטים הגדולים של השנים האחרונות, אדם מוריסון. האם הוא הסיבה לכך שההורנטס בנו הקבוצה דרך הפרי אג'נסי?

הישגים בעשור האחרון: פעמיים הסיבוב הראשון (2010, 2014), 40 נקודות.

מאזן בעשור האחרון: 293 ניצחונות, 511 הפסדים (36.4% הצלחה). 150 נקודות.

מאמנים: ברני בייקרסטאף (2004-2007), סם וינסנט (2007-2008), לארי בראון (2008-2010), פול סילאס (2010-2012), מייקל דאנלאפ (2012-2013), סטיב קליפורד (2013-הווה). 40 נקודות.

העשור הראשון של הפרנצ'ייז החדש ביותר בליגה, השרלוט הורנטס, היה חלש ביותר. הקבוצה הגיעה רק פעמיים לפלייאוף, ונחשבה לאחת מקבוצות התחתית של הליגה, מה שהתבטא בעונה הגרועה ביותר של קבוצה ב-66 שנות אנ.בי.איי, בדמות 7 ניצחונות בעונה שלמה! (של 66 משחקים).

למרות זאת, נבנתה בשרלוט קבוצה סולידית שהתבססה על בחירות דראפט רבות, ביניהן ג'רלד וואלאס (נבחר בדראפט האקספנשיון של הקבוצה, כחדשה בליגה), אמקה אוקפור (דראפט 2004), ריימונד פלטון (דראפט 2005) ודי ג'יי אאוגסטין (דראפט 2008). הקבוצה בחרה שחקנים רבים אחרים שהועברו תמורת שחקנים מוכחים יותר, למשל ברנדון רייט שהועבר לגולדן סטייט תמורת ג'ייסון ריצ'רדסון, ונוצר שלד איכותי בקבוצה. שרלוט עדיין לא הגיעה לפלייאוף, ולכן הקבוצה החליטה לבנות עצמה בדרך אחרת, דרך טריידים שהביאו לקבוצה את טייסון צ'נדלר וסטפן ג'קסון. כך ההורנטס הגיעו לראשונה לפלייאוף, ב-2009/10.

לאחר מכן, ההורנטס לא הצליחו לשמור על צ'נדלר ופלטון, והמחליפים שלהם, בראון ואאוגסטין, לא סיפקו את הסחורה. מכאן ההורנטס החליטו להחליש הקבוצה בצורה משמעותית, והעבירו את וואלאס לפורטלנד. פציעות של שחקני מפתח השאירו את שרלוט מחוץ לפלייאוף, ובקיץ של אותה עונה הקבוצה חזרה לבנייה מחדש דרך הדראפט: סטפן ג'קסון ושון ליבינגסטון עברו למילווקי, תמורת הבחירה השביעית בדראפט. לצד הבחירה התשיעית של ההורנטס באותה שנה, הגיעו לקבוצה צמד פרוספקטים חזקים-קמבה ווקר וביסמרק ביומבו. ההורנטס החלו לחשוב על העתיד במקום על ההווה, ונשארו בתחתית שנה אחר שנה.

בשנים אלו הקבוצה החליפה מאמנים כמו גרביים, והשיגה בחירות לוטרי רבות, בהן בחרה שחקנים שעדיין לא הגיעו לשיאם-מייקל קיד גילטריסט וקודי זלר. בקיץ 2013 הקבוצה החלה לפנות לכיוון אחר מבחינת הבנייה, והוסיפה את הנדבך של הפרי אג'נסי. החתמת אל ג'פרסון, גבוה איכותי שחיפש קבוצה להוביל, התאימה להורנטס כמו כפפה ליד, והקבוצה הגיעה בעונה האחרונה בפעם השנייה בתולדותיה לפלייאוף. ההורנטס המשיכו להשאר על שביל הפרי אייג'נסי, והחתימו לאחרונה את לאנס סטפנסון מאינדיאנה פייסרס.

הבנייה של ההורנטס מראה יתרון משמעותי לפרי אייג'נסי על שיטת הדראפט והטריידים, בכך שבשוק השחקנים החופשיים יש שחקנים שמחזיקים זמן רב בקבוצה, ובהצלחה יתרה (משחקני שרלוט של 2010 עזבו 2 חשובים ביותר, הרוב המכריע של שחקני ההורנטס בעונה האחרונה ממשיך).

ניקוד סופי: 230 נקודות.

*

מיאמי היט

3 הפרי אייג'נטס הבולטים של מיאמי בשנים האחרונות.

הצלחות בעשור האחרון: 3 אליפויות, עוד פעמיים גמר, פעם אחת גמר אזורי, הדחה אחת בסיבוב השני ו-2 בסיבוב הראשון, 600 נקודות.

מאזן בעשור האחרון: 526 ניצחונות, 360 הפסדים (59.3% הצלחה), 200 נקודות.

מאמנים: סטן ואן גנדי (2003-2005), פט ריילי (2005-2008), אריק ספולסטרה (2008-הווה), 70 נקודות.

מיאמי החלה את קיץ 2003 לאחר עונה חלשה, ובבחירת הדראפט שלה בחרה את גארד אוניברסיטת מרקט, דווין וויד. מכאן מיאמי הפסיקה להתבסס על בחירות דראפט, מלבד הבחירה השנייה בדראפט 2008, שהגיעה לאחר העונה החלשה בתולדות ההיט (והיחידה בעשור האחרון בה ניצחה פחות מ-42 משחקים), מייקל ביזלי.

מנג'ר מיאמי לאורך כל העשור, פט ריילי, התבסס בעיקר על שחקנים חופשיים. בקיץ 2004 הוא ניצל המחלוקות בין קובי בראיינט ושאקיל אוניל כדי להעביר האחרון למיאמי תמורת בראיין גרנט, למאר אודום וקארון באטלר, וסביב השילוב הזה ריילי הוסיף הרבה שחקנים חופשיים ותיקים כגארי פייטון, אלונזו מורנינג ואנטוניו ווקר, וכל זה הספיק לאליפות הראשונה בתולדות המועדון.

בשנים לאחר מכן, הקבוצה דשדשה לאור ירידה חדה ביכולותיו של הדיזל ופציעות חוזרות ונשנות של וויד, הובילו לבנייה מחדש של הקבוצה בהתבססות על מספר טריידים, בהם שאק הועבר לפניקס תמורת שון מריון שעבר לטורונטו, ומיאמי קיבלה את ג'רמיין אוניל. לצידם של מייק ביבי ובחירות הדראפט ביזלי ואודוניס האסלם, נוצרה קבוצה סבירה במיאמי שהודחה פעמיים בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בקיץ 2010 הגיע המפץ הגדול. דווין וויד, כריס בוש ולברון ג'יימס חתמו כשחקנים חופשיים בקבוצה, שנוצרה כולה מהחתמות שחקנים, מלבד האסלם ו-וויד שהמשיכו בקבוצה. השילוב הזה הוביל את מיאמי ל-4 גמרים רצופים, הישג שיא למועדון, ו-2 אליפויות רצופות הראו יתרונותיה הרבים של השיטה, עליה התבססה מיאמי של העשור האחרון, לצד טריידים, שמלבד הטרייד על שאק, היו משניים יותר אצל מיאמי.

ניקוד כללי: 870 נקודות

*

וושינגטון וויזארדס

אייג'נט זירו
כוכב וושינגטון במשך רובו של העשור האחרון, גילברט ארינאס

הישגים בעשור האחרון: פעמיים סיבוב שני, 3 פעמים סיבוב ראשון. 140 נקודות.

מאזן בעשור האחרון: 357 ניצחונות, 472 הפסדים (43.06% הצלחה) 200 נקודות.

מאמנים: אדי ג'ורדן (2003-2009), פליפ סונדרס (2009-2011), רנדי וויטמן (2011-היום), 70 נקודות.

הוויזארדס בנו קבוצה סימפטית מאוד בתחילת העשור, שהתבססה על החתמת הפרי אייג'נטס גילברט ארינאס ולארי יוז, וטרייד ביום הדראפט על אנטואן ג'יימיסון. הטריו הוביל את וושינגטון ל-4 הופעות רצופות בפלייאוף (כאשר יוז עזב לקאבלירס ב-2005, והוחלף בקארון באטלר), דבר שלא קרה בוושינגטון מאז שמנוט בול ז"ל ומוזס מלון שיבדל"א היו בחמישייה של הוויזארדס.

ב-2008 המסיבה נגמרה, כאשר ארינאס וג'יימסון פספסו חלקים גדולים מהעונה עקב פציעות. מכאן הוויזארדס ירדו מהפסים כאשר ביצעו רצף של מהלכים רעים, שיאם בהעברת הבחירה החמישית בדראפט 2008 למינסוטה יחד עם קאדר של שחקני משנה, ביניהם איתן תומאס, תמורת מייק מילר ורנדי פוי. מינסוטה השתמשה בבחירה בשביל להשיג את קווין לאב.

הוויזארדס המשיכו להפסיד, והמצב של הקבוצה הדרדר והגיע לכך שארינאס שלף אקדח בחדר ההלבשה, מה שהוביל להשעייה ארוכת טווח של השחקן. הנהלת הוויזארדס בהנהגת ארני גרונפלד העבירה את ג'יימיסון ובאטלר לקליבלנד ודאלאס בהתאמה, וסיימה את עונת 2009/10 עם 26 ניצחונות בלבד.

מכאן הקבוצה שינתה גישה, ועברה לבנייה מחדש דרך הדראפט. ב-4 השנים האחרונות שחקנים כג'ון וול, בראדלי ביל ואוטו פורטר, וטריידים הביאו לקבוצה שחקנים כרשארד לואיס (שמאוחר יותר עבר לניו אורלינס תמורת טרבור אריזה ואמקה אוקפור), ננה הגיע בטרייד תמורת רוני טוריאף וג'ואל מקגי, ולאחר מכן אוקפור הועבר לפניקס תמורת מרצ'ין גורטאט, מה שיצר חמישייה חזקה בוושינגטון. לאחרונה הקבוצה השלימה החמישייה, שהגיעה לסיבוב השני בפלייאוף, עם שחקנים כדה-חואן בלייר, אנדרה מילר ופול פירס, והוויזארדס נחשבת לאחת הקבוצות המבטיחות של העונה הבאה.

במקרה של וושינגטון אנחנו רואים שיטת בנייה הפוכה לזאת של הליגה-הקבוצה החלה בבנייה דרך הפרי אייג'נסי, ובהמשך עשתה פנייה אחורה ובנתה את עצמה דרך הדראפט, עם תרומה קטנה אך משמעותית מטריידים ומשוק השחקנים החופשיים.

ניקוד כללי: 410 נקודות.

*

אורלנדו מג'יק

הישגים בעשור האחרון: גמר אחד (2009), גמר אזורי אחד (2010), חצי גמר מזרח אחד (2008), 3 הדחות בסיבוב הראשון (2007, 2011, 2012). 240 נקודות.

מאזן בעשור האחרון: 435 ניצחונות, 451 הפסדים (49.37% הצלחה). 200 נקודות.

מאמנים: דוק ריברס (2003-2004), ג'וני דיוויס (2004), בריאן היל (2005-2007), סטאן ואן גנדי (2007-2012), ג'ייקוב וון (2012-הווה). 50 נקודות.

אורלנדו בנתה קבוצה בשיטה שונה משרלוט, וושינגטון ואטלנטה, ובשיטה דומה יותר לזאת של מיאמי-קודם השיגה סטאר, ואז בנתה את הקבוצה סביבו. ב-2004 המג'יק קיבלו את הבחירה הראשונה בדראפט, לא אחר מדוויט הווארד, שסביבו נבנתה הקבוצה. טי-מאק רצה לעזוב אורלנדו, והמגי'ק קיבלו תמורתו את סטיב פרנסיס. בנוסף לפרנסיס הגיעו טוני באטי בטרייד אחר, וטורקוגולו כשחקן חופשי. יחד עם גרנט היל נוצרה קבוצה סימפטית באורלנדו, אבל המועדון לא הצליח להעפיל לפוסט סיזון.

לאחר מכן המג'יק התקדמו בהדרגתיות, ויחד עם ההתפתחות של ג'מיר נלסון, והוספת שחקנים חזקים כקיון דולינג, טרבור אריזה וג'יי ג'יי רדיק, המג'יק היו מרחק סייד קיק אחד להווארד מההפיכה לקונטנדרים. הם מצאו את השחקן הזה, רשארד לואיס, שחתם על 110 מיליון דולר ל-5 שנים. לאחר מכן הקבוצה הצליחה, עם לואיס ורדיק, לשבור את תקרת הזכוכית של הסיבוב הראשון, אך הודחה סיבוב אחד לאחר מכן. בעונת 2009 הקבוצה התגבשה, וללא שינויים בולטים, מלבד החלשות המזרח, אורלנדו הגיעו לגמר השני בתולדותיהם, שם הפסידו ללייקרס.

בעונה לאחר מכן המג'יק השיגו את וינס קרטר וראיין אנדרסון, ושלחו את טורקוגלו לראפטורס. המג'יק הוסיפו עוד שחקנים חופשיים, אבל הודחו בגמר המזרח של אותה עונה מול בוסטון, חרף פציעות של קרטר ונלסון והשעיה של לואיס. בשנתיים לאחר מכן הייתה סאגת ה"דוויטמייר", במסגרתה כוכב המג'יק, דוויט הווארד, ביקש במשך שנתיים מאורלנדו לעבור קבוצה. בשנתיים אלה המג'יק לא עברה סיבוב 1 במזרח. ב-2012 הווארד הועבר, והמג'יק שוהה בתחתית הליגה, נכון לעכשיו, אבל בחירות דראפט כארון גורדון, אלפריד פייטון ו-ויקטור אולאדיפו, מראים שיש עתיד ורוד לאורלנדו.

בסופו של דבר אורלנדו החלה מבנייה דרך הדראפט, המשיכה דרך הפרי אג'נסי וטריידים, אבל נכון לעכשיו הבניה המחודשת של הקבוצה נעשית בשיטה הישנה, דרך הדראפטים.

ניקוד כללי: 490 נקודות.

*

מהמחקר שנעשה ראינו אפוא כי במקרה זה, ממוצע הקבוצות שבנו עצמן דרך הפרי אייג'נסי (מיאמי, וושינגטון), גבוה יותר מאלו שבנו עצמן דרך הדראפט (אורלנדו, שרלוט). אין מגמה מרכזית בשיטת הבנייה של הקבוצות בעשור האחרון, כאשר בכל שיטה דגלו 2 קבוצות, ואחת שילבה ביניהן.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. נראה לי קצת שרירותי.
    למה לא נדבק 15שנה אחורה? 20?
    למה דווקא ב2014? זה פרויקט שמתלבש בול על סוף עשור, לא על כנעט האמצע…

      1. כל הכבוד לצעיר על העבודה.
        לא, זה לא מטריד אותי, רק לא מובן לי מה הרעיון של סיכום עשר שנים מהכמעט חצי עשור הנוכחי.
        ד"א, השאלות והתהיות שלי לגיטימיות ביותר.

  2. פרוייקט נחמד
    הניקוד לפי מספר ניצחונות וההפעלה לפליי אוף עושה חסד עם רוב קבוצות המזרח
    אם קבוצה העפילה לפליי אוף מהמזרח ו 3 קבוצות במערב עם מאזן טוב יותר אז יש בעיה בשיטתך אם אתה יורד לסוף דעתי

    לדעתי חוסן של מעודון הוא גם ביכולת ניצול בחירות דראפט ובכך הספרס עולה על רוב הקבוצות
    פרמטר נוסף הוא מה סך התקציב ביחס לרמת ההישגיות ( שם את הניקס במקום האחרון מבלי שבדקתי )

    בכל מקרה כתבה מרעננת לימי הקיץ החמים ותודה

  3. רועי שלום,

    כבר אמרתי שאתה גאון לגילך – גם ביכולת הניתוח וגם ביכולת הכתיבה, שהיא לא פחות חשובה.
    זו כתבה מעניינת מאוד שיש לה אימפקט ארוך טווח, מעבר לחדשות היומיומיות.
    אני הייתי משנה את הניקוד קצת. לדוגמא אם קבוצה שמגיעה לגמר מקבלת 80 נקודות אז אליפות צריכה להיות שווה ל 160 משום שזה קשה כפליים. כמו כן הניקוד שנתת למאזן העונה הרגילה הוא גבוה מאוד, מדי לדעתי, ביחס לאליפות.
    כלומר ישנן נקודות שניתן לשנות אך הכיוון הכללי מאוד מעניין.
    תודה ושבת שלום

  4. יופי של פרויקט.

    ולכל מי שתוהה על התזמון של סיכום עשור בשנת 2014, נזכיר שהכתב אוהד מיאמי. כנראה שלא יהיה לו זמן טוב יותר לסיכומים…
    🙂

  5. פרויקט מעניין מאוד.
    על שיטת הניקוד אפשר להתווכח, אבל בסופו של יום, הספרס יקחו בהליכה, מה שלא גורע מההסדרה, בגלל הסיכומים הנהדרים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט