שלוש שלושים וארבע שניות לסיום המשחק מול אינדיאנה, ויקטור וומבניאמה קיבל את הכדור מדווין ואסל עם הגב לסל. שעון העשרים וארבע הראה שמונה, מיילס טרנר היה צמוד לו לגב. ויקטור אחז בכדור ביד אחת במשך שנייה ארוכה, מנסה לחשוב מה לעשות. ועוד אחת. תיק תק. תיק תק. לבסוף הוא הסתובב, ידיו הארוכות כספגטי של סטרגה נונה נמתחו אל על בניסיון לזייף זריקה. טרנר קנה את הבדיה. ויקטור הוריד את הכדור ימינה וניסה לחדור לסל, אבל טרנר עצר אותו בעבירה. בדרך, בלי שאף אחד שם לב, הוא סובב את הקרסול ורץ מדדה לעבר הספסל.
הספרס ניצחו את אותו משחק, שני ברצף אחרי ניצחון מרשים יומיים קודם על אוקלהומה סיטי שחתם סופית את המירוץ לתואר רוקי העונה. ויקטור הלך לקו בעקבות אותה עבירה וקלע 1 מ-2, מעלה את הספרס ליתרון 9 ומבטיח שהם ינצחו במשחק. אף אחד לא שם לב שהוא נפצע.
למעשה, זו הייתה הפעם הרביעית העונה שהוא סובב את הקרסול, אחרי שבפעם הקודמת דרך בצורה אומללה על מביא הכדורים של דאלאס, אי שם בדצמבר. פציעה שבעקבותיה דקות המשחק שלו הוגבלו לצד עוד אי-אילו מגבלות שהצוות הרפואי קבע ונמשכו ממש עד פגרת האולסטאר. אבל הפעם אף אחד באמת לא ידע.
משחק אחר כך הוא התייצב כמו גדול מול יוסטון, בערב שאותו אלפרן שנגון לא ישכח. וומבי מצידו נראה רע. לא ברור אם זה היה עייפות או פציעות מצטברות, אבל משהו שם חרק. רק אחרי אותו משחק הוחלט לתת לו לנוח, בעקבות כאבים בכתף, בקרסול ובירך שכנראה כבר הגדישו את הסיאה, ובשני משחקי החוץ הבאים מול סקרמנטו וגולדן סטייט הוא נשאר בטקסס לטפל בגוף הכואב. הספרס, במפתיע, הצליחו לנצח בלעדיו במפרץ.
בעודי מנסה למצוא נושא לטור השבועי, נשכבתי במיטה ליד התינוק הישן. מסכן, יוצאות לו שיניים ולילה קודם הוא קם הרבה, נאנק מכאבים. על אף העייפות הגדולה אצל הדורבן הראש נדד. המחשבות לא נתנו לי לישון, למרות שהשעון הראה כבר כמעט חצות הלילה. הספרס שוב הפסידו, הפעם במשחק שבו וומבי חזר, משחק שני ברצף מול אותה גולדן סטייט, אבל שום רעיון לטור לא היה לי. לפתע התינוק קם ובכה. אחרי שקיבל עוד מנת משכך כאבים, חזרתי אל מתחת לשמיכה.
אאוריקה.
אחד מסימני השאלה הגדולים סביב וומבי בפתיחת העונה היה איך הוא ישרוד 82 משחקים. עזבו את זה, איך ישרוד לשחק 4 פעמים בשבוע, או בק-טו-בק, או להעמיד 30+ דקות למשחק, אחרי שהתרגל לקצב קצת יותר רגוע בצרפת. האם גופו הצנום יעמוד בעומס? האם יצליח להתמודד עם מפלצות הצבע? בואו לא נשכח, זה לא רק כמות משחקים – בליגה שלנו משחקים גם יותר אגרסיבי/אתלטי/אינטנסיבי מחק את המיותר.
והנה, חודש לסיום העונה אנחנו מתחילים לראות שחקנים מסוימים משלמים את המחיר בגופם. אלפרן שנגון, השם החם מיוסטון שרק לפני כשבוע העמיד ערב מהסרטים מול וומבי, פונה מהפרקט בכיסא גלגלים כמה ימים אחר כך ובנס "רק" גמר את העונה עם נקע חמור. גם הצדיק מאטלנטה סאדיק ביי קרע רצועה בברך, ואוון מובלי נקע אף הוא את הקרסול לפני כשבוע וקצת.
יכול להיות שבחלק מהמקרים מדובר במזל רע, אבל לכל הפחות לעומס המצטבר יש תרומה מסוימת לכך ששחקנים כאלה ואחרים נפצעים דווקא עכשיו. וזה לא אני אומר, זה המדע. הגוף פחות מתאושש טוב כשהוא סוחב עייפות, ושחקנים עייפים נוטים לנחות יותר רע או לעשות תנועות לא נכונות, ואין מה לעשות – בסוף השרירים יבגדו בך.
באופן אבסורדי, ה"נקע" הקל בקרסול של וומבי, שהשבית אותו לשני המשחקים, הוא דווקא סימן לכך שהתייחסו אליו טוב העונה. נתנו לו לנוח כשהיה צריך, העלו את הדקות שלו בהדרגה, לא נתנו לו לשחק תקופה ארוכה בק-טו-בק עד שהרגיש שהוא מסוגל. והתוצאה? הוא שותף העונה ל-58 משחקים מתוך 66 – פחות או יותר אותה כמות ששיחק בשנה שעברה בצרפת. או במילים אחרות: הוא החמיץ רק שישה. רק לפני כשבועיים הוא שיחק לראשונה את כל הרבע הרביעי בלי לנוח, משהו שלא היה בתוכניות שלו בכלל.
"קצת התקשיתי במשחק, אבל לקראת הסוף לא רציתי לבקש חילוף. אמרתי לעצמי פשוט להיות חדור מטרה ולעבור את זה, כי בסופו של דבר אצטרך לשחק את הדקות האלה", אמר הרוקי אחרי אותו משחק מול אוקלהומה סיטי, שבו הספרס ניצחו עם רבע אחרון של 34-22, בהובלתו. "פשוט נשארתי על המגרש וקרעתי את הטוסיק", הוסיף. "הייתי צריך להתגבר על הקשיים".
וזה בסדר שיהיו קשיים. לעזאזל, רק השבוע מול גולדן סטייט ואז יוסטון משהו בו נראה עייף יותר, אולי בגלל הפיזיות של היריבה מטקסס, בדגש על דילון ברוקס. אבל כמו שהוא אמר, חלק משכר הלימוד שלו העונה זה ללמוד להתגבר על אותם קשיים.
זה לא מובן מאליו בכלל שוומבי מצליח לעשות כאלה דברים. לא מובן מאליו שהמעטפת המקצועית שלו בספרס מצליחה להביא אותו לכדי כך.
אבל עכשיו נשאלת השאלה מה הלאה? הרי העונה נגמרת עוד 16 משחקים. האם הוא צריך לשחק את כולם? או לנוח בחלקם? עד כמה הגוף שלו ימשוך?
אם תשאלו אותי הוא צריך לנוח. אבל אתם לא שואלים אותי. גם ויקטור לא.
"זו לא שאלה בכלל מבחינתי", הוא ענה לכתב ששאל אותו בדיוק את זה השבוע: כמה הוא רוצה לסיים את העונה. "בדיוק כמו שרציתי את זה כל העונה. יש לי אחריות כלפי הקבוצה".
אלו לא סתם מילים יפות לתקשורת, וומבי באמת מאמין בכך. רק עכשיו הוא באטרף לקראת סופ"ש שאותו הספרס יארחו באוסטין טקסס. הוא רוצה להיות חלק מהחוויה. כיף לו לשחק, ועוד יותר מזה כיף לו לנצח. במיוחד כשהוא ה-גורם לכך.
העניין הוא שבאמת הגוף שלו לא מורגל לכאלה עומסים. כבר השבוע, כשחזר מול גולדן סטייט ויומיים אחר כך מול יוסטון שוב, הוא נראה מותש. המשחק שלו מתחיל לאבד צורה. בניסיון לנוח ולא לחפור בצבע מול מגנים פיזיים הוא לוקח יותר שלשות לאחרונה, במיוחד בסוף משחק. עוד אינדיקציה לכך שהוא צריך מנוחה.
הרי העונה של הספרס כבר נגמרה מזמן, לא רק השבוע כשרשמית הוכרז שאין להם סיכוי להעפיל לפלייאוף. אז לפחות אפשר לנסות במשחקים האחרונים לתת לכמה חבר'ה אחרים שלא קיבלו יותר מדי הזדמנויות, כמו דומיניק בארלו, להראות מה הם יכולים לקראת העונה הבאה. סיכוי טוב שרובם המוחלט לא יהיה כאן בכלל בעוד שנה.
אבל כרגיל, לפופ, והפעם גם לוויקטור, הפתרונים. ברצונו ישחק, וברצונו ינוח. סביר שעוד שבוע-שבועיים כשיבינו שלכל הפחות תואר הרוקי כבר שלו – אם לא עוד שיאים איזטוריים על שורות סטטיסטיות פסיכיות, או בחירה לחמישיית השנה – וומבי יתחיל את הפגרה מוקדם. אבל עד אז? שרק יהיה לי בריא הילד ולא ייפצע. וומבי. אבל גם התינוק כמובן.
ואם כבר הגעתם עד כאן, חודש לפני שהעונה שלנו נגמרת אני מזכיר שאני פעיל גם מדי שבוע בפודקאסט שלי, ובטוויטר ובטלגרם. מוזמנים לעקוב לעוד תכנים מעבר לטורים השבועיים. ושתהיה לנו אחלה שבת
asaf
15 מרץ 2024 07:44:29תודה דורבן. אני מופתע לטובה מהעמידות של וואמבי בנתיים. נראה שהספרס מנהלים את הזמן משחק-מנוחות שלו טוב מאוד עד פה.
מהפנט תרנגולות להטיל ביצה בדאנק
15 מרץ 2024 09:00:55איזה יופי.
איזה כתבות נקבל כשהספרס יקחו או ידגדגו אליפות?
אם כתבות כאלו יפות יש עכשיו, יש מה לצפות בעתיד.
מהפנט תרנגולות להטיל ביצה בדאנק
15 מרץ 2024 09:05:38שיהיה בהצלחה עם התינוק.
יש לך עוד תינוק ישן שכואבות לו השיניים ,וומבי החמוד.
שיניים זו בעיה זמנית , בשני המקרים הפתרון בזמן הקרוב.
הדורבן
15 מרץ 2024 15:55:32תודה מהפנט יקר, לא תינוק ראשון כאמור אז אנחנו מורגלים 🙂 מקווה שכשניקח אליפות אינשאללה יהיה לי דרייב לכתוב כל יום כמו מנחם, ולא כל שבוע
מנחם לס
15 מרץ 2024 15:14:09אני פשוט אוהב לקרוא אותך, דורבן. אני גאה שיש לנו באתר כתב מצויין כמוך. בקשר ל- "איך הוא ישרוד 82 משחקים", בינתיים הוא שורד יפה מאד. למעשה פופ לא נותן לו לשחק מספיק.
הדורבן
15 מרץ 2024 15:24:12תודה רבה איש יקר. מקווה שהכתבות ימשיכו לעמוד ברף.. התינוק בסדר אגב זה לא הראשון אז פחות מתרגשים וגם פחות ישנים
ד"ר פופרס
15 מרץ 2024 15:43:49נפלא.
100% מסכים.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
15 מרץ 2024 15:51:06כל מילה. צריך לשמור עליו, וגם עושים את זה. תודה רבה לדורבן.
עידו גילרי
16 מרץ 2024 13:20:01אני חושב שויקטור ענה על כל סימני השאלה טרום העונה בחיוב וזה לבדו צריך להיות סיבה גדולה לאופטימיות אצל אוהדי הספרס.
יש עוד מקום גדול להתפתחות אבל נראה כשחקן שרוצה ללמוד ולהשתפר וזה מה שחשוב.
ירון, החלום
17 מרץ 2024 07:00:13בס"ד
תודה רבה.. נשמעה ביקורת על הספרס, שלא נותנים לו לשחק מספיק.
לדעתי הם. מתנהלים בחכמה.