ראפטורס-קאבס, חי מהמגרש / הדורבן

ראפטורס-קאבס, חי מהמגרש / הדורבן

כשעברנו לקנדה, אחד מהחלומות שרציתי לסמן עליהם וי זה לראות משחק NBA בלייב. אחרי 20+ שנה של צפייה בשידורים של סורוקה, שימי, שלח, עידו גור ועוד בערוץ הספורט, וקריאת העמוד האחורי במעריב עם מנחם לס בתור ילד, הרגשתי שאם לא אעשה זאת אתחרט עד סוף חיי.

הכל כבר היה מוכן לקראת המשחק הראשון, ב-1 בינואר, על אף שעוד לא סיימתי להסדיר את אישורי הכניסה כעיתונאי. אמרתי "יאללה, נקנה כרטיס ונלך, חוויה". אבא שלי הגיע במיוחד מהארץ, ואפילו השקעתי סכום לא מבוטל בכרטיסים בשורה 13, כדי לראות טוב וליהנות מערב של אב ובנו, בדיוק כמו בסרטים. אבל אז, הסרט שלנו קיבל תפנית בעלילה.

היינו כבר בדרך לטורונטו, מרחק 500 ק"מ פחות או יותר ממקום מגוריי, ועצרנו ללילה כדי לפצל את הנסיעה. עוד הספקנו לראות יחד משחק הוקי בקינגסטון (עם 10 שערים!) אבל כשקמתי בבוקר לא הצלחתי לעמוד על הרגליים. ניסיתי, הלכתי כמה צעדים מהחדר לאמבטיה וחשכו עיניי. מילולית, ראיתי חושך. הייתי על סף עילפון וקרסתי על הרצפה.

מדדתי חום – 38.5 – ואני לא אחד שיש לו חום כמעט אף פעם. חזרתי למיטה לישון עוד קצת וכשקמתי עשיתי בדיקת קורונה, והתוצאה שחששתי ממנה קרתה. שני פסים. אין משחק.

חזרנו מבואסים הביתה, לשמחתי אבא שלי ניצל את הכרטיסים ונסע 5 שעות רצוף לטורונטו כדי להספיק למשחק עם חבר ילדות שלו שגר שם, ונהנה. זה היה, אגב, המשחק הקודם בין טורונטו לקאבס העונה, עם הרכש החדש קוויקלי ושבועות ספורים לפני המשחק האחרון של סיאקם. הוא קלע 36 באותו ערב וטורונטו ניצחה על חודו של סל. התבאסתי, אבל ידעתי שעוד אחזור לכאן.

פאסט פורוורד לעכשיו. אני בנובה סקוטיה ארנה, עם תעודת העיתונאי בידיי. הפעם עשינו מזה טיול משפחתי, אשתי פירגנה ודאגה לילדים (מקווה שהם כבר ישנים) ואני כאן. לקחנו חדר במלון ממש על האולם, כדי שלא אפספס אף דקה. סיאקם כבר לא כאן, והעתיד של טורונטו לא ברור, אחרי מהלכי החיזוק השוליים שעשו בטרייד דדליין שלשום, ששיפרו את המצב הקיים אבל לא בהרבה ובטח לא ברמה שתספיק לפלייאוף העונה, כנראה. אולי לפלייאין, אם אטלנטה תקרוס.

הראפטורס עוד הספיקו לנצח אתמול את יוסטון עם משחק נהדר של פלטל אהובי (6 חסימות ו-3 חטיפות), והקאבס ניצחו את ברוקלין בחמישי בלילה. הפעם גם, בניגוד למשחק הקודם, הם מגיעים בהרכב מלא. אוון מובלי אהוב ליבי שמזכיר לי יותר מכל את טים דאנקן חזר. גם דאריוס גארלנד, על אף שהשילוב בינו לבין דונובן מיטשל עוד לא שם והוא מנסה להתרגל לכושר אחרי שאכל דרך קשית במשך כמה שבועות בגלל הניתוח בלסת. הם ניצחו 16 מ-17 המשחקים האחרונים, כולל את שמונת האחרונים, עם ה והם ה-קבוצה ה-חמה במזרח. איזו התרגשות לראות אותם בלייב, ולעמוד לידם על הפרקט בחימום.

זה הזמן לעצור רגע ולהודות למורנו ורבנו מיסטר שגב מטוס הווטרן. כמה חפרתי לו לקראת המשחק, מסכן. וכמה הוא עזר להבין את הפרטים הטכניים של איך עושים ומה. אז תודה, והתמונה הזו של ג'ארט אלן היא בשבילך.

אגב, לא פחות מרגש לשבת פה בחדר העיתונאים ליד חבר'ה מספורטס אילוסטרייד, האתלטיק והעיתונות הקנדית המקומית. בחורים חביבים כולם, במיוחד הבחור הספרדי שמסקר פה בקנדה לארצו, טוני. החלפנו רשמים והוא אמר שאוהב מאוד את דני אבדיה.

המשחק נפתח, כראוי למשחק של קליבלנד, קבוצת ההגנה השנייה בטיבה בליגה, עם המון הגנה. פוזשנים ראשונים של איבודי כדור, סלים קשים, והיתרון עובר מצד לצד. בעוד שאצל קליבלנד כולם מתחלקים בנטל יחסית, אצל המקומיים מקנדה סקוטי בארנס היה זה שנתן עבודה עם 9 נקודות מהירות שהעלו את טורונטו ליתרון קל.

חמש וארבעים דקות לסיום הרבע הראשון והקהל באקסטזה. על שולחן המזכירות עומד השחקן שהם בדיוק קיבלו בטרייד, קלי אוליניק, יליד טורונטו שאמר לפני המשחק שהוא מתרגש ותמיד חלם בתור ילד, כשכידרר בסל שבחנייה, לשחק במדי הראפטורס המקומיים. 10 שנים ו-5 קבוצות אחרי שהצטרף לליגה החלום שלו התגשם.

אגב, סל בחנייה זה קטע כאן. בשכונת מגוריי שהיא פרברית ושקטה אפשר למצוא סל כזה בכל חנייה שלישית בממוצע, ואני לא מגזים. די מצחיק בהתחשב בזה שבערך מסוף נובמבר מתחיל לרדת שלג שיכול להימשך עד אפריל, או מרץ לכל המוקדם.

שתי דקות אחר כך נכנס גם הרכש החדש השני למשחק הבכורה שלו, אוצ'ה אבאג'י. נרשמה הרבה פחות התלהבות בקהל.

במקביל, בארנס ירד לנוח, והקאבס ניצלו את זה כדי לפתוח פער שש, שבמשחק צמוד כזה מרגיש כמו פי שניים. זה היה סימן לבאות כשהחמישייה השנייה של הראפטורס נראית רע.

את הרבע השני פתח אמנם אבאג'י עם סל שהדליק את הקהל – הוא גם קלע את הסל האחרון ברבע הקודם, שהיה הראשון שלו בקנדה – אבל ההגנה של קליבלנד צופפה את הצבע, הימרה על השלשות של הראפטורס שלא נכנסו ו/או על כך שהשחקן החודר ינסה למסור החוצה, ופעם אחר פעם העיף את הכדור לקהל. שני סלים רצופים של אוון מובלי נתנו לו 10 נקודות במשחק, העלו את הקאבס ליתרון 13 כבר, וריאקוביץ', מאמן הראפטורס, לקח טיים אאוט מוקדם.

הקאבס המשיכו לצלוף שלשות – הפעם היה זה תורם של קאריס לאברט, אייזק אוקורו וסם מריל – כשבצד השני טורונטו מחטיאה שוב, ושוב, ושוב, ובלי ששמנו לב חמש דקות לתוך הרבע בלבד, 23 הפרש לאורחת. טיים אאוט.

זה הזמן לעצור ולפרגן למה שהולך בקליבלנד. אי שם בדצמבר הם איבדו שניים משלושת השחקנים הכי חשובים שלהם אולי ברוטציה – מובלי וגארלנד – לתקופה ארוכה, כשהשלישי באותה שלישייה מובילה, דונובן מיטשל, שולח את כל האוהדים והכתבים לפענח רמזים סמויים כשמצהיר שלא רוצה להאריך חוזה בקבוצה בינתיים וכולם חושבים שטרייד עליו זה רק עניין של זמן. הם היו מחוץ לתמונת הפלייאוף, נראו רע בשני צידי המגרש, ובמקום לצלול למטה כמו שהיה יכול לקרות להרבה קבוצות, ניצלו את זה כדי לנצח כקבוצה.

מיטשל אמנם ניצח לא מעט משחקים במו ידיו אבל לרוב היו אלה שותפיו "האלמוניים" יחסית, או הפחות כוכבים, מקס שטרוס, מריל, אוקורו ודין ווייד שנתנו יד. והם אכן נראים כקבוצה. לקאבס היו 51 נקודות כשנותרו עוד 6 דקות למחצית, ורק מובלי היה שם עם דו-ספרתי (12), וגם זה במקרה – הנטל התחלק בין כל השאר בצורה די שווה. בצד השני, גם אמנם בגלל הסקור נמוך, רק סקוטי בארנס קלע כמעט.

שלוש דקות לסוף המחצית משהו בטורונטו השתחרר קצת. אולי עזר גם שהם עזבו את הניסיון לעשות חצי אזורית (למה?! הקאבס הם אחת מקבוצות השלשות החמות בליגה), עברו לסמול בול עם בארט (!) בסנטר (האמת שיעקב פלטל נראה נורא) וגם עברו לאישית צמודה.

כמה החטאות של קליבלנד, סלים מדהימים של סקוטי בארנס שהצדיק את הבחירה לאולסטאר (20 נקודות במחצית) וזה "רק" 20 הפרש. לא נורא. אבל כן נורא, כי בלעדיו הם ממש בצרה. עד כמה? בארנס היה אחראי ל-13 מתוך 16 סלי השדה של הראפטורס במחצית הראשונה, בין אם באסיסטים (6) או בנקודות. הפלוס מינוס שלו הוא 1- כשהראפטורס כאמור בפיגור ענק.

המחצית השנייה נפתחה בדיוק כמו הראשונה. ההרכב הראשון של טורונטו עוד מצליח איכשהו להחזיק מעמד, וגם אר ג'י בארט התעורר קצת אחרי מחצית ראשונה רעה, שני סלים שלו שלוש דקות לתוך הרבע וההפרש ירד ל-15. סל רדף סל והפעם, בניגוד למחצית הראשונה, כשסקוטי בארנס ירד לא חלה קריסה. אולי כי במקום אוליניק החליף אותו ברוס בראון. אולי גם כי פלטל נראה יותר טוב מבראשונה עם פיקנרול יפה לסל.

מהלכים יפים של גארט אלן ומובלי, והקאבס הצליחו להחזיר את היתרון לאזור ה-20 בחסות העובדה שהספסל של הראפטורס לא פגע, אבל לפחות לא הגדילו מעבר כדי שיהיה עוד איזשהו סיכוי תיאורטי לקאמבק. קלי אוליניק הלך לקו לנקודות הראשונות שלו בקנדה והוסיף אחר כך עוד סל, ובסוף הרבע השלישי 95-73 לקאבס.

אבל קאמבק לא היה. קליבלנד הייתה פשוט טובה מדי. כל פעם שהראפטורס צמצמו קצת, קליבלנד ענתה בחזרה. פעם היה זה אייזק אוקורו ששם סל קשה, אחר כך לאברט עם ריבאונד התקפה וסל, ואז גם גארלנד צלף שלשה. הראפטורס ניסו, באמת. אר ג'יי בארט התעורר, אבל כשאתה לא עוצר כלום בצד השני ורק מחליף סלים בפיגור 20 אין לזה טעם. מצד שני, לקהל זה לא נראה שאכפת כל כך, האמת. הוא ממש נהנה.

אם אני צריך לסכם את זה מנקודת מבט של מקומיים, התחושה פה היא שהראפטורס בונים משהו טוב ולפחות סוף כל סוף עשו מהלך עם הטריידים על אננובי וסיאקם. גם בפיגור עשרים שהיה רוב המשחק הקהל התלהב מכל סל והיה מאוד בעניין. לא ראיתם ברבע הרביעי אוהדי רולקס בורחים הביתה. אולי כי הם באמת מרגישים שיש להם מנהיג חדש, ילד בן 22 בשם סקוטי בארנס.

אגב, הם גם ממש, אבל ממש, אוהבים את גריידי דיק. אין לי מושג למה. פעם אחרונה שבדקתי הוא לא קנדי. אבל הוא כן סיים כקלע השני בטיבו הלילה ביחד (14) עם אר ג'יי בארט אבל לא נראה משהו בהגנה.

אצל הראפטורס כאמור סקוטי בארנס היה חיה וסיים עם טריפל דאבל (24-10-10). גם לאר ג'יי בארט הייתה מחצית שנייה טובה, אבל כל השאר נראו בין בסדר לרע. קלי אוליניק סיים בכורה טובה מאוד במונחיו, בכל זאת כבר בן 33, אבל עשה המון האסל בהגנה, סיים עם 11 נקודות, 6 ריבאונדים, חטיפה ו-3 אסיסטים ואפילו שלשה שהרימה את הקהל. רק שלא הספקתי לצלם אותה 🙁

ואצל קליבלנד? אמרתי כבר, קבוצה-קבוצה. 9 שחקנים קלעו בדו-ספרתי. ארבעה מסרו 5+ אסיסטים, כולל לאברט ושטרוס, שמצא רוב הזמן את ג'ארט אלן לסל קל. הכימיה ביניהם (לא ספציפית שטרוס-אלן, אלא כולם) נראתה נפלא. הם שיחקו בשטף מעורר קנאה, ואפילו גארלנד נראה חוזר לעצמו טפו-טפו חמסה. הכל נראה כאילו הולך להם קל.

את מסיבת העיתונאים המסורתית של לפני המשחק נאלצתי להפסיד כי הבטחתי לאישה שלפחות אעזור קצת עם הילדים לפני שאברח, אבל אחר כך כבר נשארתי והפעם לקחתי טיפ מהחבר ראובן שאמר לי "לך למנצחים, אצלם יותר קל ואפשר אולי לשאול שאלה". אז הלכתי, ישבתי פנים אל פנים מול ג'יי בי ביקרסטף שענה לשאלות של הכתבים הוותיקים קודם, ואמר שהוא מאוד מרוצה מהכימיה של כולם. ואז הגיע תורי, ושאלתי אותו אם אחרי ניצחון תשיעי ברצף ו-17 מ-18 האחרונים הגיע הזמן שהתקשורת תתייחס אליהם כקונטנדרית. "האמת? ממש לא אכפת לי" הוא ענה.

משם הלכתי לחדר ההלבשה של המנצחים שהיו באופוריה. דונובן מיטשל היה בעננים וכשהחמאתי לו על משחק ההגנה (סיים עם חסימה ו-2 חטיפות) הוא צעק לכולם "רואים, הנה אפילו הם (התקשורת) אומרים" ושמח על המחמאה. דיברנו קצת עם מובלי, ג'ארט אלן ומקס שטרוס שכולם חזרו פחות או יותר על אותו מסר – אנחנו משחקים כקבוצה, אנחנו נהנים ביחד. ניסיתי לחשוב על שאלה אבל תכל'ס לא היה לי משהו רציני, אז שאלתי אותו אם הוא מחכה כבר לפלייאוף השנה. "אני מחכה לפגרת האולסטאר" הוא ענה.

אבל האמת? אני בטוח שמדגדג להם כבר להגיע. במיוחד לשטרוס שמכיר את המעמד אחרי ששיחק בגמר בשנה שעברה. אולי הוא היה החתיכה שהייתה חסרה להם שנה שעברה? אני מודה שעד שלא אראה אותם בפלייאוף אשאר סקפטי, אבל באמת שיש שם חבורה נחמדה, שאולי מזכירה לי הכי מהכל את המשחק היפה של הספרס. והלוואי בשבילם שזה גם יתוגמל בטבעת.

הדורבן

הדורבן המקורי מהפייסבוק. אוהד סן אנטוניו מאז 1995. מסקר אותם מ-2019. נמצא גם בטוויטר (@Hadorban) לשטויות ובטלגרם לסיכומי משחקים קצרים. https://t.me/hadorban מאנו ג'ינובילי נשמה.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  5. Avri

    11 פבר 2024 08:50:49

    כתוב מעולה וכייפי, כמו תמיד.
    –
    אבא שלך אגדה. מצד אחד הבן חולה גמור, לא הולך שני מטר בלי ליפול, תקוע במלון בסוף העולם. מצד שני כרטיסים חינם לרפטורס, מקום טוב, חבר ילדות. בן, תהיה חזק ונתראה עוד כמה ימים 😉.
    –
    לא ברור מה טורונטו מנסה לעשות, נראה שהם מכוונים לאמצע של הפלייאין. בנו מצויין את קבוצת הפוסט קוואי שלהם אבל למרות הרכב מעולה משהו שם לא עבד. יכול להיות שהן בונים על קפיצות מאוד משמעותיות של באונס קוויקלי ובארץ, אחרת, כמו שכתבתי, זו קבוצה של מקומות 5-10 שזה מקום די מחורבן להיות בו (תשאלו את אטלנטה).

  7. סכין בגב האומה

    11 פבר 2024 10:39:55

    יופי של סיקור. גריידי דיק זה הרוקי שלהם – אני מניח שמשם באה ההתלהבות. התחיל את העונה רע אבל בפברואר הוא עם 44ֵֵֵ% לשלוש, אז אולי הוא עוד ישתפר ויהפוך להיות בוגדנוביץ האמריקאי.

    לגבי טורונטו – מצד אחד מתפנה להם כסף בסוף שנה, מצד שני הם צריכים להחתים מחדש את אוליניק, טרנט ג'וניור (אולי בסיין וטרייד) וקוויקלי, ואין יותר מדי כוכבים שמחכים להגיע לטורונטו. לכן, אני מניח שהם ינסו להמשיך לפתח את הרוקיס שלהם ולהתקדם דרך הדראפט

  11. האווי לאסוף

    11 פבר 2024 16:40:58

    תודה רבה דורבן. כיף לקרוא, נקווה שיהיו לך עוד סיקורים רבים (ותודה גם לאישה, על החלק שלה. כפי שנאמר במסורת, מאחורי כל סיקור מוצלח עומדת אישה סבלנית)

  18. דן רוזנבלום

    13 פבר 2024 19:49:10

    סיקור פשוט מושלם. אין יותר טוב מזה. זה הדה-בסט.
    אתה מבין כדורסל והאופן שאתה מתמלל את זה הוא מעולה.
    האנושיות שבכתיבה שלך גם מאוד מחממת ומקלה.
    כל הכבוד. יש לך את זה ובגדול.

כתיבת תגובה

תגיות: , , , , , ,
סגירת תפריט