סופרבול או באסט – סיכום גמרי החטיבות בNFL

בולטימור רייבנס – קנזס סיטי צ'יפס 17-10

יש שיאמרו שהרייבנס הגיעו לשיא שלהם מוקדם מדיי ויש שיאמרו שאי אפשר לנצח את פטריק מהומס בפלייאוף.
הק"ב בן ה28, הגיע לאליפות הAFC בכל אחת מששת שנותיו בליגה והגיע לסופר בול ארבע פעמים ב5 השנים האחרונות (כולל השנה) כשהוא זוכה בשניים מהם.
תשכחו מהצרות שליוו את התקפת קנזס סיטי במהלך העונה הסדירה. הכל תוקן בפלייאוף. כולל הכימיה עם טרויס קלסי שקולט את הט"ד השלישי שלו בקמפיין פוסט העונה הנוכחי.
רוב העבודה ההתקפית במשחק הזה התרכזה ברבע הראשון. קנזס סיטי הצליחה להבקיע ט"ד בשני הדרייבים הראשונים שלה (קלסי ופאצ'קו) ואז ההתקפה פשוט עברה למוד מנוחה בשעה שההגנה הנפלאה שצמחה במיסורי, התחילה לכרסם בכל היסודות שעליהם נבנתה התקפת בולטימור.
אחרי דרייב ראשון לא מוצלח, נראה היה שלאמאר ג'קסון מצא נקודת תורפה בהגנת קנזס כשבשילוב ריצות שלו ובכישרון ההתחמקות של הטירון זיי פלאורס, הרייבנס משיגים את הט"ד הראשון שלהם במשחק בדרייב השני.
ג'קסון מאבד פאמבל בדרייב הבא, אבל עמידה נחושה של הגנת בולטימור מנטרלת את הנזק.
מפה מתחיל משחק של עצירות הגנתיות ובעיטות הרחקה כשהשיא שלו היה במסירה מטורפת של 13 יארד של לאמאר ג'קסון ל… עצמו.

אבל מבחינת נקודות, הצ'יפס מוסיפים שער שדה לקראת סוף המחצית להגדיל את היתרון שלהם ל 7-17 ובזאת נגמר הסיפור.
החדשות הטובות עבור המארחים הם שהגנת הרייבנס מצליחה לכפות שאט אאוט מוחלט על פטריק מהומס וחבורתו כל המחצית השניה אבל החדשות הרעות הן שגם הגנת הצ'יפס של סטיב ספאגנולו, לא פרייארית.
אחרי עבירת טונטינג של זיי פלאורס על המגן שלו לאחר תפיסה מרשימה של 54 יארד, אותו זיי פלאורס מפמבל את הכדור תוך כדי זינוק לאנד זון, ובפעם השניה בפלייאוף הזה, הפאמבל מגיע לאנד זון לתוצאה של טאצ' בק והצ'יפס נחלצים מט"ד בטוח שהיה יכול להפוך את היוצרות.
הזדמנות נוספת של בולטימור להציל את המשחק מסתיימת בחטיפה של ג'קסון בתוך האנדזון.
בולטימור מצליחים להוסיף עוד שער שדה עם שתיים וחצי דקות על השעון אבל מהומס חותם את הניצחון עם דאון ראשון במסירת עומק למרקז ולדז סקאטלינג ומומע מהרייבנס לקבל עוד הזדמנות.
טראוויס קלסי שתפס 11 מ11 מסירות ל 116 יארד לט"ד היה בלתי ניתן לכיסוי ושבר במהלך המשחק את השיא של ג'רי רייס למס' התפיסות בפוסט סיזן.
קנזס סיטי עולים לסופרבול עם הנדוניה של כל המעריצים של טיילור סוופט, מה שכנראה יהפוך את המשחק הזה לנצפה ביותר בהיסטוריה.


סן פרנסיסקו פורטי ניינרס – דטרוויט ליונס 31-34
שנת 1957 הייתה הפעם האחרונה שהפורטי ניינרס ודטרויט נפגשו בפלייאוף. זה היה באצטדיון קיזאר הישן בסן פרנסיסקו, ויי איי טיטל, הק"ב של הניינרס מסר לשלושה ט"ד במחצית הראשונה והמארחים ירדו להפסקה עם יתרון של 7-24.
סן פרנסיסקו היו כל כך בטוחים בעצמם שניתן היה לשמוע את צעקות הרברבנות והקינטורים לקבוצה היריבה מבעד לקירות הדקים שהפרידו בין חדרי ההלבשה. מאמן דטרויט דאז, ג'ורג' ווילסון, ויתר על נאום המוטיבציה של המחצית, ופשוט נתן לקבוצה שלו להקשיב להשמצות.
דטרויט יעלו בחזרה למגרש, יתגברו על פער של 21 נקודות , ינצחו בתוצאה 31-27 וימשיכו להיות אלופי הNFL במה שיהיה ניצחון הפלייאוף במשחק חוץ האחרון שלהם אי פעם.
אמש, 67 שנה אחרי, התוצאה במחצית הייתה הפעם  7-24 לטובת דטרויט. הקורנרבאק של דטרויט סי ג'יי גארדנר ג'ונסון, שכבר פתח חזית עם שחקני סן פרנסיסקו לפני המשחק, נופף בביטחון לשלום ולהתראות לאוהדי הקבוצה המקומית.
אבל אלו לא היו רק ה17 נקודות הפרש לטובת הליונס שגרמו לו כזה ביטחון. המחצית הראשונה הייתה שייכת כולה לקבוצה של ג'רד גוף ובן ג'ונסון, מתאם ההתקפה הנחשב שכנראה יהפוך בקרוב למאמן הראשי של הקומנדרס.
התקפת דטרויט חשפה כל חולשה של הגנת סן פרנסיסקו, רצו עליהם בצורה חופשית בממוצע של 10 יארד לנשיאה והעניקו לג'רד גוף פוקט נקי לחתוך את הסקנדרי של סן פרנסיסקו. להגנה של סטיב ווילקס לא היו תשובות והיה נראה שלשחקנים אין מושג מה קורה על המגרש ואיך בכלל מתקלים את זה.
המשחק נפתח עם דריב קליל וללא התנגדות של דטרויט שסימן את הבאות כשג'יימסון וויליאמס בג'ט סוויפ פרץ לריצת ט"ד של 42 יארד מבלי שאף אחד מהגנת סן פרנסיסקו יפריע לו. ווילאימס יקלוט גם מסירה לט"ד האחרון של המשחק, אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.
הצרות של סן פרנסיסקו נמשכו גם בצד השני של הכדור כשעברו להתקפה, והדרייב הראשון הארוך הסתיים בהחמצת שער שדה של הבועט הטירון ג'ייק מודי. הדוינק הזה השאיר את הניינרס ללא נקודות בעוד דטרויט לוקחת את הכדור ועולה ליתרון של 14 נקודות מריצה של מונטגומרי.
מסירה ארוכה לפול בק קייל יוזצ'ק ו61 יארד בדרייב על שמו של כריסטיאן מקקפרי בריצה ארוכה ותפיסה והניינרס עולים על הלוח מט"ד של הרץ המדהים, לצמצם את התוצאה למשהו סביר של 14-7.
עצירה ראשונה של הליונס נותנת לסן פרנסיסקו תקווה, אבל פרדי מוסר לחטיפה שמובילה ל-7 נקודת של דטרויט (ג'מיר גיבס) ולאחר שער שדה נוסף, הליונס יורדים להפסקה עם יתרון של 17 נקודות ועם הנתונים הבאים:

מה שקרה במחצית השניה היה שרשרת של טעויות של דטרויט על המגרש ועל הקוים, מאמן שלא מסוגל וכנראה לא מעוניין לשנות את דרכיו, ובסופו של דבר גם המון מזל. אבל איך אומרים?- המזל הולך עם הטובים. זה התחיל מפתיחת הרבע השלישי בו הניינרס קיבלו את הכדור והשיגו שער שדה לפתיחת המחצית.
לאחר מכן, דן קמפבל, נאמן לאופיו, החליט ללכת על דאון רביעי ו-2 ב28 של סן פרנסיסקו. ג'וש ריינולדס הפתוח למדיי משמיט את המסירה.
זה ממשיך עם מסירת עומק אבודה ועמוקה מדי של ברוק פרדי לברנדון איוק שהגיעה ישר לידיים של השומר של דטרויט, ניתזה באויר מהקסדה שלו, ונקלטה שם עלי ידי איוק להשלמה של 51 יארד ברד זון. הדרייב הזה מסתיים בט"ד של איוק.

מיד לאחר הט"ד, מהלך ראשון של דטרויט מסקרימג', ג'מיר גיבס מתבלבל בצד הריצה, הכדור יושב לא טוב בידיים שלו והסייפטי דשון גיפסון מפיל לוא ת הכדור מהידיים ואריק ארמסטד מהניינרס משתלט.
24 יארד ו5 מהלכים אחר כך, כריסטיאן מקקפרי חודר לט"ד השני שלו  ובתוף 8 דקות מתחילת המחצית סן פרסיסקו חוזרים מפיגור של 17 נקודות ומשווים את התוצאה.
בשלב הזה המומנטום מתהפך לגמרי. סן פרנסיקו צוברים בטחון גם בהגנה ומפריעים לגוף הרבה יותר לעבוד בצורה חלקה, גם הריצות של הליונס נתקלות בחומה של פרד וורנר וחבריו והלחץ של ניק בוסה  נושא תוצאות והוא מגיע לגוף פעמיים במחצית השניה.
לראשונה הניירנס עולים ליתרון במשחק משער דה של ג'יק מודי שלא חזר שוב על הפספוס שלו מהדרייב הראשון.
דן קמפבל מוותר שוב על שער שדה ומנסה שוב ללכת על דאון רביעי מקו ה30  של סן פרנסיסקו עם 8 דקות על השעון. הפעם אולי החלטה קצת יותר הגיונית  עם מפלס הפאניקה העולה, אבל התוצאה דומה, והפעם אמון רא סנט בראון משמיט כדור.
סן פרנסיסקו מענישים את דטרויט על ההחלטה ומקנחים דרייב עם כניסה של הרץ המחליף אלייז'ה מיטשל.
דטרויט מצליחים לצמצם ל3 נקודות  עם ט"ד אחרון של ג'יימסון וויליאמס דקה לסיום, אבל ג'ורג' קיטל נופל על בעיטת האונסייד ושולח את ברוק פרדי לצערך הניצחון לקחת ברך 4 פעמים לאליפות הNFC.
ג'ורג' קיטל עמד בהבטחה שלו מעונת 2019, לחזור לסופרבול. כריסטיאן מקקפרי  וטרנט וויליאמס יזכו לסופרבול הראשון שלהם בקריירה האגדית שלהם.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. עמיחי קטן

    29 ינו 2024 15:53:12

    תודה רביב. המשחק הראשון היה קרב במשקל כבד בין 2 הגנות נהדרות, אבל לאחת הקבוצות היה מהומס עם עזרה מקלסי שעשה מספיק בהתחלה ואחרי זה לא לקח אף סיכון בידיעה שככה הרייבנס יתקשו לייצר מומנטום, וגם כשהם הצליחו להתקדם ברבע האחרון הם לא הצליחו לייצר מהלך שיהפוך את המומנטום. למעשה, מהומס מסר להכי מעט יארדים מבין 4 הקוורטרבקים ששיחקו הלילה וגם רץ הכי מעט מבין ה-3 שניסו לרוץ (גוף ללא ניסיונות ריצה), אבל הוא שלט במשחק ודאג שכל דרייב של הצ'יפס יסתיים כשהם ביתרון 7 לפחות ובלי מיקום טוב לתחילת הדרייב של בולטימור.

    המשחק השני היה דומה מדי למשחק הקודם של 2 הקבוצות, אז שתיהן היו בתפקיד הקבוצה הטובה יותר על הנייר שמעלה הילוך כשצריך ומנצחת. קאמבק מפיגור 17 במחצית זה מרשים מאוד, אבל התוצאה של המחצית השנייה (כלומר 27:7) משקפת לא רע את פערי הרמות בין קבוצה שיש לה את כל מה שצריך על הנייר כדי ללכת עד הסוף ובין קבוצה טובה בתהליך שיפור שעדיין לא שם.

    לאור המסלול של 2 הקבוצות בדרך לסופרבול, נכון לעכשיו זה יהיה כמעט עוול אם הניינרס ינצחו, אבל כמובן שאם הם יהיו ראויים בסופרבול עצמו הם יהיו ראויים גם לתואר בזכות.

    1. Florida man

      29 ינו 2024 16:38:35

      הניינרס שם בזכות ולא בחסד. קצת רשרוש כנפי פרפר בזמו בעיטת השדה בבאפלו (בהצלחה לנצח שם בהארכה) וללא ההשמטה של פלוארס בכלל לא בטוח שמהומס היה יוצא כזה גדול.

      2. סכין בגב האומה

        29 ינו 2024 19:52:06

        אני אוהד של הבילס וקשה לי לרשום את זה, אבל הצ'יפס הרשימו הרבה יותר בדרך שלהם לגמר. הכסף שלי עליהם

  2. birdman

    29 ינו 2024 16:11:56

    סיקור מצויין.
    אתמול למדתי להפתעתי, שברוק פרודי הינו Mr. Irrelevent הבחירה האחרונה בסיבוב האחרון של הדראפט. למרות פרצוף נער המקהלה שלו (אני מניח שזכויות היוצרים שייכות למנחם…) הוא בנוי כמו ק״ב המתאים לליגה עם 1.85 מ׳ 100 ק״ג, ורץ עם הכדור ללא מורא כמו אחרון הבראדרים.

  3. Florida man

    29 ינו 2024 16:36:55

    גמר קלאסי בין 2 קבוצות הגנה מעולות – מה שיכריע את המשחק. ללא משחק מסירה ראוי לאמאר לא יגיע לריקוד הגדול.
    דטרויט מרשימים מאוד אבל עם קצת יותר שגל ופחות קהונס של המאמן היו הולכים על שער שדה ואלוהים יודע איך היה נגמר

  4. רן הנרגן

    29 ינו 2024 17:18:42

    על התפיסה.
    .
    הבעיה, השם "התפיסה" שייך לעידן אחר. מסירה של מונטנה לקלרק (אח"כ קראו בשם הזה לסוס מרוץ) בגמר ה NFC מול דאלאס האימתנית בסוף שנות השמונים. אבל התפיסה של איוק תכנס להסטוריה, במיוחד אם הניינרס ינצחו את הציפס עוד שבועיים

  5. misha1

    29 ינו 2024 17:24:11

    חבל לי על דטרויט, בעיקר בגלל כמה חברים משם אבל הפסידו בכבוד בעונה שהגיעה הרבה מעבר לציפיות. אפשר לדבר על היכולות אבל צריך להזכיר שיש גם אלמנט של מזל שמגיעים לסופרבול. אתמול לדטרויט היו שלוש השמטות מגוחכות שהתופסים היו חופשיים לגמרי (אחת בדאון רביעי) וגם כדור שפוגע בקסדה של מגן ובמקום interception התופס איכשהו תופס. רואים דברים כאלה הרבה בפלייאוף וצריך להזכיר את אלמנט המזל בדרך לזכייה.

  6. MacLeod 1

    29 ינו 2024 19:06:28

    אחלה סיכום,משחקים חריפים מאוד היו לנו.
    קנזס רמה מעל, יתרון מוחלט בעמדות האימון וק"ב וזה בסוף מה שהכריע.
    דטרויט– אני גם מרגיש כמו מישה, לא היה להם מזל בכלל ואני מקווה שזה ייבנה אותם לעתיד ושלא יישברו.

  7. סכין בגב האומה

    29 ינו 2024 19:59:46

    הטונטינג של זיי פלאורס היה טמטום שלא ייאמן. "לוותר" על 15 יארד מול הגנה כל כך חזקה ולקבור את כל המומנטום שלך…

    אני חושב שבכל מקרה הצ'יפס היו מנצחים, אבל ככה לפחות היה מותח עד הסוף.

    המפגשים בין הבילס לצ'יפס מחזירים אותי לימים של הניקס נגד הבולס. זה לא משנה כמה הקבוצה שלך טובה/קשוחה, ברור לך שבסוף ג'ורדן/מהומס יעלה לשלב הבא.

  8. The Pro

    29 ינו 2024 20:09:27

    סיכום מצויין ואם היה ספק אז אחרי הגמר האזורי אין שום ספק שהצ'יפס פייבוריטים.
    הבק טו בק בפוטבול הוא הרבה יותר מרשים מכל ענף כדור אחר.
    –
    מעבר לחוסר היכולת האישית של למאר במאני טיים.
    הפספוס הכי גדול הוא של דטרויט שהיו צריכים לנצח את זה. אני לא זוכר כזאת היחנקות מאז הפאלקונס בסופרבול.
    קשה מאוד להאשים איש אחד כי זה כולם ביחד, המאמן,הרץ הרוקי שפימבל,התופסים עם השמטות וגוף שלא ניצל הזדמנות להשים את המסמר בסוף המחצית הראשונה.

  10. קפיץ

    29 ינו 2024 21:03:09

    אחלה אחלה סיכום. גם אם אתה יוצא עם פא__נג טיילור סוויפט, כל שיא של ג'רי רייס שנשבר צריך לחגוג כאילו אתה לברון שעוקף את קארים או משהו בסגנון. אפילו אם יש עוד משחק לשחק ואפילו אם להסתובב שיכור בלי חולצה בשלג זה הספורט השני הכי פופולרי במשפחה. ריספקט לקלסי וגם לבאדי שלו מיסטר רלוונט מונטנה מקנזס, כבר נוט סו יאנג מהומס…

  11. תומר

    29 ינו 2024 21:29:22

    תודה על הסיכום
    כמו שכתבתי לעמיחי בפוסט הפריוויו, כל מי שפוטר 27 נקודות במחצית תוצאה של מזל, צריך לחשוב שוב. בכלל, אני הייתי נזהר מאוד מלהתיחס למקרים בודדים כאילו רק בגללם נקבעה תוצאה של משחק. נכון, פרדי כמעט נחטף ופלאורס השמיט לטאצ'בק אבל גם מודי החמיץ שער שדה שהיה בקלות יכול להיכנס והמסירה האחרונה של מהומס לואלדז סקטלינג הייתה בקלות להחטף או לא להיתפש
    סופו של דבר, הצ'יפס, למרות שהוגבלו למשהו כמו 50 יארד במחצית השניה (למעט שתי הדקות האחרונות) היו מספיק טובים כדי לנצח ודטרויט, למרות מחצית ראשונה דומיננטית היו מספיק גרועים כדי להפסיד.

    1. עמיחי קטן

      29 ינו 2024 21:58:35

      טאצ'בק זה חוק שנוגע לאנדזון ואומר שכדור שמגיע לשם עובר להיות כדור של ההגנה מה-20 או 25 באחת מהדרכים הבאות:
      1. אחרי בעיטת פתיחה (ואז זה מה-25 כדי לתעדף את זה על פני בעיטות פתיחה, כי זה מוביל להרבה פציעות).
      2. אחרי פאנט.
      3. אחרי חטיפה באנדזון (אם הוא חטף מחוץ לאנדזון וחזר אחורה ואז תיקלו אותו זה יהיה סייפטי).
      4. אם היה פאמבל של שחקן ההתקפה מחוץ לאנדזון והכדור עבר את הקו בלי שאף אחד ישלוט בו – זה מה שקרה במשחק הזה.

      אם פספסתי משהו, אנא הוסיפו

  13. hamra

    29 ינו 2024 22:31:16

    היו חמש דקות במשחק שקצת טלטלו אותי , והן מספרות את עלייתו ונפילתו של זאי פלאוורס

    זה סוף הרבע השלישי, דאון ראשון על ה36 של בולטימור , לאמר משתהה טיפה בתוך הכיס ומוציא זריקה מושלמת (בין היחידות שלו במשחק) ל40 יארד שנוחתת ברכות בין הידיים של זאי פלאוורס , הרוקי מבוסטון קולג׳, הוא תופס את הכדור על ה25 ורץ לעבר האנד זון, הטעיה אחת , ועוד אחת , מסבסב את סניד ומסיים בתוך ה10 של הצ’יפס .
    הוא כבר תפס זריקה אחת של לאמר מ40 ירד לטאצ׳דאון ברבע הראשון, אבל למהלך עכשיו היה ניחוח אחר, התחלה של סיפור נקמה, של חזרה מהמתים, האצטדיון מתפוצץ כמו הר געש וכולם מבינים שהקאמבק מתחיל.
    ללא ספק המהלך הגדול ביותר בקריירה הקצרה של הילד מפלורידה, במאני טיים של גמר הAFC, בשיא הפריים טיים , כל העיניים באומה נשואות עליו והוא מודע לזה, אוי כמה שהוא מודע לזה.
    הוא קם מהדשא משולהב, האדרנלין מציף אותו , מנפח את שרירו, מקצין את התנהגותו הילדותית. הוא מחזיר את סניד לרצפה בתנועה שצורחת ״שב, ילד!״ זורק את הכדור לספין מושלם שפוגע לסניד בקסדה בעודו שרוע על הדשא, זאי מתנשא על המגן מלמעלה, מנופח בזלזול משולהב מגאווה ומפוצץ בשמחה לאיד.
    ישירות נזרק דגל על טונטינג, זה לא מעניין אותו, הוא כרגע גבוה מעל האטמוספרה, בהיי שלא חווה מעולם, הרייבנס לא מבזבזים שניה על הדגל המיותר וניגשים למהלך הבא.

    דאון שני מה25, שוב לאמר זורק ,שוב לזאי, הוא רותח! משיג עוד 15 ירד אחרי התפיסה ומחזיר את הקבוצה שלו לקו ה10. כל האצטדיון באוויר, זה הדרייב שכל בולטימור חיכתה לו. הדרייב שיצמצם את הפער, שיחזיר אותם למשחק, שיתן להם את התקווה שנראתה שנעלמה , הדרייב הזה חתום על זאי, והוא עוד לא אמר את המילה האחרונה.
    הרבע הרביעי נפתח בדאון שני מה8 , שוב לאמר זורק לאיש שלו במשחק, מביא הבשורה , זאי פלאוורס, הוא משתלט על הכדור כמעט לבדו באמצע המגרש, מזהה את הפרצה שמולו, אפשר ממש לראות את החיוך מתחת לקסדה, הדרייב הזה רשום על שמו, כל תפיסה בדרייב בונה לאט לאט את הקריירה של הרוקי הצעיר, מעצימה את ההתרגשות והאדרנלין, מציפה החוצה את אישיותו, את המיתוסים שעוד יספרו עליו, על הקאמבק המשוגע שהוא הוביל במו ידיו, תפיסה אחר תפיסה לאורך כל הדרייב הארוך הזה, והוא הולך לסיים אותו עם טאצדאון !בכל מחיר! שלושה מגנים סוגרים את שלושת היארדים בינו לבין האנד זון, נישא על כנפי היוהרה הוא מזנק קדימה אל הטאצ׳דאון , אל התהילה, אל דפי ההיסטוריה , אל הניצחון!
    אבל לקרמה חוקים משלה.
    ובעודו באוויר מגיח מאחוריו סניד, אותו סניד שלפני כמה מהלכים הושפל על ידי זאי, אותו סניד שעליו הוא התנשא וזילזל, אותו סניד שהדליק את חטא ההיבריס בליבו, הוא ולא אחר התגנב לו מאחורה, ובמהלך ההגנתי של העונה יצא מהמקום בזינוק סופרמן ,ראש קדימה, ידיים מונפות באוויר ומאגרף את הכדור מידו של זאי על קו האנד זון שהפך לפאמבל ריקאברי וטאצ׳באק. הדרייב נגמר.

    בדיעבד , זה הרגע שסגר את המשחק, לא האיבודים של לאמר, לא הדגלים שלא הונפו לטובת הרייבנס או העבירות המטופשות של ההגנה שכבר איבדה את העשתונות, הפאמבל של זאי על קו האנד זון הייתה הגושפנקה האמיתית להפסד של הרייבנס. זה על הכתפיים שלו, והוא ידע את זה. עמוק בלב הוא כבר הבין שהוא האשם בהפסד שיבוא, למרות שנשאר עוד רבע שלם לשחק. בעודו צועד חזרה מהאנד זון אפשר לראות איך האוויר יוצא לו מהמפרשים, האדרנלין ההתלהבות והתקווה, כולם נעלמו, התפוצצו כמו בלון, זחלו חזרה לחורים שמהם צצו ובמקומם הגיחו רגשות אחרים, קשים יותר,שחורים יותר, עוצמתיים הרבה יותר! וזה פוגע בזאי הצעיר, זה פוגע בו בחוזקה, כמו דלי מים קרים לפרצוף, כמו סנוקרט של מייק טייסון, כמו סמי טריילר על 100 קמ״ש .

    אין זכר לזאי של לפני חמש דק, הוא אדם אחר עכשיו, צל של הדמות ההירואית מלפני כמה רגעים, כל פעם שהמצלמה מתמקדת בו אפשר ממש לזהות עליו את חמשת שלבי האבל:
    הכחשה- בדרך לספסל הוא עדיין לא מאמין שזה התפספס לו, לרגע הוא היה על גג העולם ואז החליק, הגאולה נזלה לו בין הידיים ולקחה איתה את הגאווה והכבוד, מביט בשופטים בבלבול, לא מעכל את שקרה.
    כעס- על הספסל הוא כבר מתפרץ בצעקות ומירמור מסתובב במעגלים מדמם כי נפצע תוך כדי שהטיח את הקסדה על הספסל.
    מיקוח- הוא לרגע מקבל תקווה מחודשת, ועולה חזרה למשחק, מאמין שעדיין יוכל לשנות ולהפוך את מזלו, אולי במקרה יוכל עדיין להציל את עורו ולהיזכר כמושיע
    דיכאון- וחוזרים לספסל הפעם כבר עם מגבת על הראש כדי להסתיר את כל הרעש מסביב, או , אולי כדי שלרגע יוכל להוריד מגננות ולתת לעצב לחלחל.
    קבלה- בסוף המשחק הוא עוד מתקשה להאמין על רכבת ההרים הנפשית שעבר בערב הזה. רק אחרי שאודל בקהאם מסיים לנחם אותו הוא מצליח להרים את הראש חזרה ולרגע אחד , נראה שהוא הבין בדיוק את המשמעות
    של חטא היוהרה.

    1. Ogigi

      30 ינו 2024 10:57:20

      הוצאתי לי את כל האוויר בתיאור הנפלא שלך את הארוע המכונן של המשחק. אין יותר טוב מזה. שכוייח !
      רציתי לחפור על זה 300 מילים….

  15. Ogigi

    30 ינו 2024 11:44:56

    המשחק הראשון : "Don't ever underestimate the heart of a CHAMPION"- Rudy Tomjanovich
    מילותיו האלמותיות של רודי טומג'נוביץ, לאחר שיוסטון לקחה אליפות שנייה כאשר היא מגיעה ממקום 6 במערב.שנת החזרה של מייקל מפרישה ראשונה.
    היה דיי ברור שלפי כל הפרשנים ולפי כל הדעות הרייבנס אמורים לנצח אם לא להשפיל את הציפס. אבל הם לא לקחו בחשבון 3 דברים:
    1. האמור לעיל.
    2. מהומס השחקן הטוב ביותר בליגה מאז פרישתו של בריידי (ירום הודו ). אין טעם להכביר עליו במילים.
    3. קלסי של הפלייאוף. כבר ציינתי בסיקורים קודמים שאני חושד שקלסי שומר כוחות לפלייאוף, ונותן לשאר הקבוצה לנצח/להפסיד בכוחות עצמם. שחקן חייה חייתית. האיש מלך. נלחם מול כל שחקן של הרייבנס שניסה לעשות מולו רעש וצילצולים, והראה להם איך שחקן HOF משחק בקראנצ' טיים.
    הרייבנס, אצלהם הסיפור התחלק לשניים:
    1. יש תחושה של ילדותיות בקבוצה. hamra פה מעלי תיאר בצורה נפלאה את הילדויות הטפשית של פלאורס שהובילה לסכין שננעץ ברייבנס , אבל זה לא רק הוא. כמות העברות שלהם לא התאימה למעמד שבו כל יארד קריטי, ובטח לא לקבוצה שמיתיימרת ללכת עד הסוף. ויש מספר דוגמאות, מספר 50 (ואן נוי) והנגיחה שלו בקייסי (הוא לא היה מעז …מעז לחשוב על ביצוע שטות כזאת אצל בליצ'ק . שחקן שיש לו 3 אליפויות עם הפטרוטיס), והעברה שהייתה על מהומס פעמיים !! באותו דרייב עי' אותו שחקן.אחת הפצצה שהנחית לו על הפנים ולאחר מכן הנחיתה שלו עליו. הם קיבלו משהו כמו 110 יארד בעברות אם לא יותר. ככה לא מנצחים קבוצה כמו הציפס.
    2. למאר ג'קסון. למאר בעיני חיה מוזרה.בריידי החמיא לו בשיחה משותפת לפני חודש ואמר לו אני לא מבין איך אתה רץ, ועדיין מצליח לתפקד.אבל, אני בטוח שאם תשאל את בריידי ב4 עיניים הוא יאמר את זה חד משמעית : ! Boy, stay in the Pocket
    אמרתי זאת מאות פעמים בשיחה עם חברים עכברי פוטבול ואומר זאת שוב:
    QB אמור למסור לא לרוץ . QB חייב להשאר בפוקט, וצריך לבצע סקרמבל בכדי לקנות עוד מספר שניות בשביל המסירה, רק אם הפוקט קורס.
    QB מוסר, לא רץ.
    תקנו אותי פה עכברי הפוטבול אם היה מעולם QB שרץ ולקח סופרבול. ואל תאמרו לי מהומס משום שהוא הדוגמא הקלאסית של QB שמוסר ורץ רק באין ברירה.
    למאר הוא לא QB ! הוא רץ אחורי שיודע למסור. נכון הוא מנסה לשנות את דרכיו בעיקר השנה, אבל קבוצות לומדות אותו. משחק הריצה החזק שלהם מאפשר לו למסור טוב יותר מבעבר. אבל המשחק הנוכחי היו לו לפחות 4 שניות כל מהלך למסירה , למרות הבליצים, ועדיין למרות הבלחות מסויימות לא הצליח למצוא רסיברים כמעט כל המשחק.
    כמובן העורבים הפתיעו כשניסו יותר מהלכי מסירה מריצה, מה שהיה אמור לצמצם את ההגנה שבתורו היה אמור לעזור ללאמר לפתח את משחק המסירה.אני חושב שהציפס הגיעו עם תכנית לעצור את למאר ואת משחק הריצה. הם הסתמכו על "יכולתו" כמוסר ושמרו אחד על אחר את הרסיברים ולא זון.
    ואני ממש הייתי בעד העורבים ובעד למאר. רציתי ששחקן חדדש/נוסף/אחר יזכה בסופרבול.אבל לראות את המשחק (צפיתי בו כבר 3 פעמים …אני בחופש )ולאכול את הכובע. מצטער אבל מבחנתי למאר חשוד בצורה קיצונית בדיוק כמו דאלס.
    נקודת אור בעורבים, מספר 14בהגנה. שחקן מרשים ביותר.

    דטרויט מול הניינרז- עוד משחק מצויין.
    התחלה מסחררת של דטרויט שריסקה את ההתקפה של הניינרס. אבל מי שצופה בניינרס השנה, יודע שהם קבוצה חזקה שלא מוותרת ולא הפסידה השנה בצורה של תבוסה (מעל 2 TD) כאשר כל השחקנים בקאדר. הם קבוצה עקשנית שרצה מרתון. הם טוחנים אותך לאט לאט.
    פורדי היה מצויין !! כרגיל. עשה הכל בשקט אופייני, הפעם קינח במספר יארדים בריצה. אליי המזל הגנו עליו פעם שנייה ברציפות כשלא נחטף . גם החטיפה שלו הייתה מהפרעה למסירה לאו דווקא מסירה לא טובה. הניינרס כולם תקתקו במחצית השנייה.
    דטרויט היו מעולים כל המשחק. כן גם במחצית השנייה. פשוט שיחקה מולם קבוצה הרבה יותר טובה שהראתה את העוצמה שלה בשנייה. ראיתי את המשחק פעמיים ועדיין קשה להאמין איזה מהפך.
    אני בטוח שהמאמן של דטרויט ידע שההובלה היא זמנית וניסה לתקוע סכין לקראת סוף המחצית ללא הצלחה. אחלה מאמן יש לדרויט עם קבוצה מעולה.
    אני לא מקבל את הקביעה שדטרויט הפסידה או נתנה את המשחק, דטורויט הפסידה לקבוצה מצויינת. ואני דווקא העדפתי את דטרויט למרות שצפיתי סופרבול של הציפס מול הניינרס.
    ולקינוח, הסופרבול שצפיתי( לאו דווקא ציפיתי – העדפתי את דטרויט מול העורבים), הציפס מול הניינרז.
    הניינרס באמת הקבוצה הטובה ב NFC ושנייה בסקרים רק לעורבים הוכיחה שהיא על אמת, והצליחה להגיע עם יתרון הבית לאורך 2 משחקי פלייאוף קשים ביותר.
    הציפס , האלופה ( עדיין) מרחפת על ענני השכינה שפורסת ומסוככת מעליהם המלאכית טיילור סוויפט , הוכיחו לב ענק פעמיים , ויותר מכל מראים כמה הם דומים לפטריוטס של בריידי, בליצק , דולה, אדלמן, וגרונק. הם מקימים דיינסטי של מהומס קלסי והשפם הניצחי אנדי ריד.
    כאוהד מושבע של הפטרויוטס (בתקופת מונטנה של הניינרס עד שהעבירו אותו לציפס), אני מעולם לא העזתי להמר נגד בריידי וגם כאן אני לא מהמר נגד מהומס והציפס.
    ההיגיון אומר הציפס, הלב עם הניינרס.

    1. hamra

      30 ינו 2024 12:15:40

      אנחנו חושבים אותו דבר על הרבה מאוד דברים 😉

      לפני המשחקים כתבתי באתר אחר ארוכות על קווי הדמיון בין הפאטס ו צ’יפס ועל כך שאם אנחנו לא רוצים עוד שושלת שתכביד על הליגה חייבים לעצור אותם ומהר

      השאלה לגבי לאמר לדעתי היא מתי הרייבנס יבינו שהוא לא מספיק טוב, ויחשבו מסלול מחדש

      דן קמפבל חייב להפסיק עם הראש בקיר של הדאון הרביעי .
      רק ככה הוא יוכל לעלות לרמת מאמן על .
      חייב לציין את ההחלטה הכי טיפשית שראיתי השנה בפילאופ :
      דקה לסיום יארד מהגול , דאון שלישי , ללכת על ריצה במקום מסירה זאת פשוט החלטה מטומטמת של קמפבל, וזה עלה לו ביוקר

      לגבי ביג קוק ברוק אהובי , אני עוד אכתוב עליו כמו שצריך בהמשך היום

      1. misha1

        30 ינו 2024 14:53:46

        לא מסכים לגבי ההחלטות של קמפבל. ללכת על דאון רביעי לא מופרך במשחק של הכל או כלום זה הגיוני בהחלט. בסופו של דבר זה תלוי אם המהלך מצליח או לא. לפחות בהימור הראשון היה נראה שזה מצליח עם זריקה קלה לשחקן חופשי לגמרי אבל התופס השמיט ולזה אין למאמן יכולת לשלוט.

        1. hamra

          30 ינו 2024 15:37:58

          הפעם הראשונה שהוא הלך על זה היית הגיונית, ללחוץ עם הרגל חזק על הדוושה זה לא משהו שאני נגד, זה גם ממשיך את הקו שהוא לוקח כל העונה.
          אבל בפעם השניה זה כבר סיפור אחר, אל תהיה עקשן, קח את הנקודות תגדיל את הפער שוב לשלוש פוזישנים (מה שהיה ״גומר״ את המשחק , או לפחות מקשה אפילו יותר על הניינרס) וסגור את המשחק בשקט, לא חבל?

          על ההחלטה בסוף המשחק שגרמה לו לבזבז טאצדאוון זה בכלל בדיחה, הוא קצת נשבר שם תחת הלחץ , אולי זה חוסר הנסיון במעמדים גדולים, לא יודע…

          בכללי מאמן טוב שיודע לקחת סיכונים (מוביל את הליגה בפייק פאנטס) אבל לפעמים צריך לדעת גם לקחת נשימה עמוקה ולסיים עם הנקודות על הלוח

  16. hamra

    31 ינו 2024 08:52:45

    הקוסם השפן והכובע

    עוד שלוש נקודות על הניצחון של סן פרנסיסקו מול דטרויט

    -הקוסם-
    כולם קראו לברוק פרדי מיסטר אירלוונט בהיותו הבחירה האחרונה בדראפט דהינו,לא הולך לראות כמעט דשא אם בכלל. בסוף השנה אנשים רבים כבר כינו אותו ״ביג קוק ברוק״ אחרי שהוביל את ה49נרס עד לגמר הnfc. השבוע ,אחרי המהפך על הליונס , חבריו לקבוצה כבר קראו לו ה- game manager של העשור.
    אבל לדעתי, הכי מתאים לו- הקוסם.

    הרי מה תפקידו של קוסם? לעשות את הבלתי יאומן, ואין אחד שהאמין שמיסטר אירלוונט יכול להפוך מהילד שבוחרים אחרון בכוחות – לפרנצ'ייז קווטרבק שמוביל קבוצה עד לסופרבול.
    קוסם טוב הוא אדם קר רוח, שיודע לעמוד בלחץ הקהל ועדיין להיות חד כדי לספק את הפאנץ , וביג קוק ברוק סיפק גם סיפק. זה התחיל במחצית השניה בדאון שלישי ל4 יארד עם זריקה קשתית מעל קו ההגנה והמשיך עם החץ לאיוק בטצדאון השני.
    קוסם טוב יכול להפוך דברים בנאליים ומשעמים לרגעים קסומים שנצרבים בזכרון, אולי משום כך ה- game manager שלנו מתגלה כלא כזה כלל, הוא אומנם נראה ומדבר כמו עוד קווטרבק בינוני וממוצע שפותח בקבוצה גדולה בגלל מחסור זמין בכישרון, אבל על המגרש הוא מתנהג כמו הפרנצ'ייז קווטרבק המושלם , שיודע לעשות את הבחירות הנכונות ולוקח אחריות כשהקבוצה הכי צריכה אותו, שמנהיג בביטחון קדימה ויודע בדיוק מתי לשלוף את האס מהשרוול. אחרת איך תסבירו את העובדה שלפתע פתאום הוא התחיל לרוץ ככה על המגרש כאילו הוא לאמר ג’קסון?
    כמו שאמרתי…
    קוסם.

    -השפן-
    והשפן הפעם הוא…. הפול באק! הרי איזה הפתעה זה ששחקן מהעמדה הכי פחות מתגמלת בפוטבול מספק את התפיסה הכי מדהימה במשחק?
    קייל יוזצ׳יק הוא שחקן על שרק משתבח עם השנים בעמדת הפול בק בסן פרנסיסקו וניצוצות מהכישרון הזה אפשר היה לראות בתפיסה שלו בתחילת המחצית השניה לדאון ראשון, על קצות האצבעות, מילימטרים לפני שהוא יוצא מגבולות המגרש, כל שריר בגופו מתוח כמו קפיץ , רק לא לאבד שיווי משקל, בעוד הרגל האחורית נגררת לאיטה על הדשא, מאשרת את התפיסה לפני שגופו מוטח אל מחוץ למגרש מעוצמת המומנטום.
    בשידור החוזר זה אפילו מרשים יותר.
    הטכניקה, ההגשה, הביצוע!
    פשוט מרהיב.

    -הכובע-
    הפליישיט של שנהאן.
    הוא מסתיר בתוכו עשרות מהלכים שונים ומתוחכמים- תרמיות ושקרים, פתיונות וקרוסים, ושפנים על גבי שפנים שאפשר לשלוף.
    כי גם אם קיטל ביום חלש מבחינת יארדים, אז הוא לפחות נותן תצוגת הגנה של גארד אול פרו. אם דיבו לא במיטבו , איוק שם כדי לייצג ולקחת אחריות במהלכים הגדולים, וגם כאשר מקאפרי הכל יכול, צריך רגע לנשום אוויר בסייד לין, תסמכו על אלייז׳ה מיטשל המחליף שיתן בשמו את הטאצ'דאון המנצח.
    פליישיט טוב הוא כמו כובע קוסמים, נראה רגיל וקטן מבחוץ, אבל הוא מיוחד ועצום מבפנים, שגורם לכולם תמיד להיות על במתח ולתהות,
    מה יצא משם הפעם?

  17. ארז

    2 פבר 2024 16:33:43

    חבל על בולטימור, אבל באמת שהצ'יפס הם כח טבע. מגיע לדטרויט שנחנקו, אוהדי הליונס התאהבו בתדמית הלוזרים קצת יותר מדי למועדון שמגיע מחצית מהסופר בול. קיוויתי לרייבנס ניינרס, אבל גם זה הולך.
    אני חייב לציין שההתלהבות מהמהפכים מתחילה לשכוח בעוד הפוטבול המודרני ממשיך לאבד את מהות קיומו, החוקים החדשים הרגו את היכולת של ההגנה לכפות את עצמה על המשחק והתוצאה בהתאם, שום יתרון לא שורד. מבחינת הליגה זה מעולה, כוכבים כמהומס יכולים להגיע שוב שוב לסופרבול, והמהפכים יביאו אוהדים לצפות, אבל הספורט נפגע, במיוחד הפוטבול שאי אפשר לשחק עשרות משחקים בעונה לאזן את הפארסה. גו ניינרס.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט