הצורך להוכיח – לקראת גמרי החטיבות ב-NFL / פריים-טיים זק ויניב שושני

הצורך להוכיח – לקראת גמרי החטיבות ב-NFL / פריים-טיים זק ויניב שושני

שלושה מתוך ארבעת הקווטרבקים שיופיעו הלילה בגמרי החטיבות מגיעים לשם עם "קוף על הכתף" וצורך להוכיח שהם באמת שייכים למעמד.

ברוק פרדי, בעונתו השנייה בלבד בליגה, הפתיע את כולם כשהוא כבר מופיע בפעם השנייה תוך שנתיים בגמר החטיבה. הוא מפגין בגרות, שלווה וקבלת החלטות עדיפות על ק"ב וותיקים ומנוסים הרבה יותר. עדיין, טרם שכחנו שהוא "מר לא רלוונטי" שנבחר במקום האחרון בדראפט של 2022. הוא נתון לתנודות גדולות למדי ביכולתו וסובל לעתים מרצף משחקים חלש. השאלה אם הניינרס מגיעים להישגים בזכותו או למרות נוכחותו עדיין מרחפת באוויר. ניצחון והגעה לסופרבול יתחילו לפוגג את הספקות הללו.

ג'ארד גוף אמנם הגיע לסופרבול עם הראמס לפני 5 שנים, אך הפסיד בו תוך הפגנת  יכולת חלשה. בהמשך הדרדרה יכולתו עד אשר גורש בבושת פנים מלוס-אנג'לס (שזכו באליפות לאחר שחרורו). מאז הוא בתהליך שיקום וגאולה בדטרויט, עם צוות צעיר ומוכשר מסביבו ומאמן כריזמטי ש(בניגוד לשון מקווי) מאמין בו וסומך עליו. אם יצליח לחזור לסופרבול הוא ישויך סוף סוף לדרג העליון של הק"ב בליגה, סטטוס בו לא זכה עד כה.  

למאר ג'קסון, למרות תואר ה-MVP שהשיג ב-2019 (ועוד אחד כנראה השנה) עדיין נרדף בשל הישגיו הדלים בפלייאוף (מאזן 1- 3 עד השנה). היכולת האתלטית וכושר הריצה שלו גרמו להערכת חסר של יכולותיו כמוסר ומנהל משחק. נזכיר גם שהוא נבחר במקום ה-32 בדראפט 2018, לא רק אחרי ג'וש אלן אלא גם הרחק מבייקר מייפילד וסם דרנולד…הוא מגיע לגמר החטיבה הראשון בחייו תחת לחץ אדיר והבנה שאי-הגעה לסופרבול גם השנה תתחיל לצייר את הקריירה המפוארת שלו בצבעים לא מחמיאים.

ויש את מי שכבר לא צריך להוכיח כלום (והוא הוכיח זאת גם השבוע …) – פטריק מהומס שבגיל 28 כבר יש לו 2 טבעות ו-3 הופעות בסופרבול. הוא מגיע לגמר החטיבה ה-6 ברציפות שלו (ב-6 העונות בהן הוא הק"ב הפותח של הצ'יפס) כשהוא כבר מסומן כאחד הק"ב הגדולים אי פעם. הגעה נוספת לסופרבול (ובוודאי זכיה בו), בהתחשב בסגל הבינוני שהוא גורר אחריו והעונה הלא פשוטה שעברה על הקבוצה, רק תאדיר אותו ותוסיף עוד פרק במיתולוגיה שנבנית סביבו.

אז מי יהיו שני האבירים שיתגברו על כל המכשולים והלחצים, ינצחו את משחקי היום ויטוסו למפגש על כל הקופה בלאס-ווגאס? נדע בעוד כמה שעות, ואז יהיו לנו שבועיים שלמים כדי להתכונן להצגה הגדולה בתבל…

מי השניים שיתעלו ויגיעו לסופרבול? מהומס, ג'קסון, גוף ופרדי (צילום : Clutchpoints)

להלן סקירה לקראת משחקי המחזור. כל שעות המשחקים המצוינות הן לפי שעון ישראל.

בולטימור רייבנס (13- 4, מקום 1) – קנזס סיטי צ'יפס (11- 6, מקום 3), בולטימור, ראשון 22:00

הרייבנס השיגו ניצחון משכנע על הטקסנס בשבוע שעבר, אבל התוצאה החד-צדדית (24 נקודות הפרש) קצת מטעה, שכן במהלך המחצית הראשונה התפתח משחק שקול (תוצאת המחצית 10- 10) ובירידה להפסקה עדיין לא ידענו אם למאר ג'קסון וחבריו מסוגלים להתגבר על הלחץ ולעלות לגמר החטיבה. בשני הרבעים הראשונים השיגו הרייבנס 138 יארד בלבד, ו-3 מתוך 5 הדרייבים שלהם הסתיימו בערך לפני שהתחילו (10 יארדים או פחות). מי שהשאיר את הקבוצה במשחק עד ההפסקה הייתה ההגנה המצוינת שהגבילה את התקפת יוסטון הנפיצה ל-3 נקודות בלבד (7 הנקודות הנוספות הגיעו בהחזרת פאנט לט"ד).

המתאם ההתקפי טוד מונקן ביצע את ההתאמות הנדרשות בהתקפת הרייבנס לקראת המחצית השניה,  וג'קסון יצא מחדר ההלבשה כאילו נורה מלוע של תותח. בולטימור ניהלה הרבה יותר מהלכי ריצה, הציגה כמה "טריק פלייס" בנקודות מפתח וג'קסון הפגין את מלוא הארסנל שכנראה יזכה אותו בתואר ה-MVP השני בקריירה. בארבעת הדרייבים של הרייבנס עד לסיום המשחק הם השיגו 234 יארדים (כמעט כפול מהמחצית הראשונה), 3 ט"ד ושער שדה כדי לנצח את המשחק בקלות. בולטימור סיימה את המשחק עם 229 יארדים על הקרקע (ועוד 152 צנועים באוויר). ג'קסון הפך לק"ב הראשון בהסטוריה שצובר מעל 100 יארד ו-2 ט"ד גם באוויר וגם על הקרקע. ההגנה המשיכה להצטיין כשעצרה לחלוטין את יוסטון האומללה שלא השיגה אף נקודה במחצית השנייה.

עם כל הכבוד ליכולת המרשימה של ג'קסון, ההגנה היא הכוח המניע והחולייה החשובה ביותר בקבוצה. הקבוצה אפשרה ליריבות להשיג רק 16 נקודות למשחק (מקום 1 בליגה), 5.2 יארדים למהלך מסירה (מקום 1) וצברה 60 סאקים (מקום 1). חוליית הליינבקרים המעולה עם פטריק קווין, רוקואן סמית וג'דבון קלאוני (ביחד עם האדג' ג'סטין מדבוקה) מפעילה לחץ עצום על קו ההתקפה, והקו האחורי המצוין בראשות הסייפטי קייל המילטון דואג לסגור את נתיבי המסירה. החולשה היחסית של ההגנה היא כנגד הריצה (4.4 יארדים למהלך, מקום 23), אם כי גם בתחום זה ניכר שיפור בשבוע שעבר, כשההגנה עצרה את משחק הקרקע של יוסטון על 38 יארד בלבד.

באשר להתקפה, השבוע התפתח דיון ער באשר לאפשרות שהטייט-אנד המעולה מארק אנדרוז, שנעדר מאז פציעתו באמצע נובמבר, יוכל לחזור לשחק (והוא כנראה ישחק, לפחות בחלק מהסנאפים). למרות הרקורד המצוין של אנדרוז, הקבוצה הצליחה להסתדר היטב גם בלעדיו כשאיזיה לייקלי הצעיר נכנס בצורה מרשימה לתפקיד (מעל 50 יארד למשחק ב-7 המשחקים האחרונים). התופס הרוקי זאי פלאורס ממשיך להיות המטרה העיקרית של ג'קסון (השיג 858 יארדים העונה), ומשאיר את אודל בקהאם ונלסון אגולור הוותיקים הרחק מאחור. הקבוצה משיגה רק 208 יארדים למשחק באוויר (מקום 21), אך זה פשוט בגלל מיעוט ניסיונות המסירה – כשהם מבצעים מהלכי מסירה הם מאד יעילים (7.8 יארדים למהלך, מקום 3). בשילוב עם התקפת הריצה הטובה בליגה (160 יארדים למשחק), הקבוצה משיגה 28.7 נקודות למשחק – מקום שני בליגה.

המפתח להצלחת הרייבנס, הליינבקרים רוקואן סמית ופטריק קווין (צילום : Baltimore Ravens)

הצ'יפס ניהלו משחק צמוד וקשה הרבה יותר בבפאלו – הם ניצלו מהארכה (ואולי מהפסד) בזכות החטאת שער שדה של הבילס בדקות האחרונות. המשחק היה הפכפך, כשהיתרון עובר 6 פעמים מצד לצד עד הסיום. פטריק מהומס לא השיג כמות גדולה של יארדים (215 בלבד) אך היה מדויק מאד (74% השלמה, 2 ט"ד ללא חטיפות) כשקור הרוח ויכולת האלתור שלו מחלצת פעם אחר פעם את הקבוצה ממצבים קשים. מי שעזר למהומס לעשות את ההבדל היה טראוויס קלסי, שהפגין יכולת גבוהה אחרי רצף של משחקים חלשים יחסית (ואף מילה על טיילור סוויפט…). גם הרוקי ראשי רייס והתופס הוותיק מרקז וולדז-סקאנטלינג נתנו עבודה. איזייה פאצ'קו היה כרגיל סוס העבודה על הקרקע כשצבר 97 יארדים ב-15 ניסיונות.

ההגנה לא הצליחה לעצור את ג'וש אלן וג'יימס קוק על הקרקע (182 יארדים בריצה של בפאלו במשחק) אך הקשתה על אלן לפתח את המשחק האווירי (רק 186 יארד, באחוזים בינוניים), כאשר סטפון דיגס נוטרל לחלוטין, מה שהשאיר לאלן אפשרות רק למסירות קצרות לטייט-אנד קינקייד ולתופס הצעיר חליל שקיר. המתאם ההגנתי של הצ'יפס, סטיב ספנגולו, מצא את הנוסחה לעצירת הבילס במהלך המחצית השניה – הבילס השיגו 300 יארדים, 3 ט"ד ושער שדה עד אמצע הרבע השלישי, אבל מאז ועד לסיום השיגו רק 59 יארדים (שני פאנטים ונסיון שער שדה, שהוחטא כאמור).

התקפת הצ'יפס, שהייתה הטובה בליגה בשנה שעברה, ירדה מאד ביכולתה השנה וסיימה במקום ה-14 בלבד, עם 22.3 נקודות למשחק. ההידלדלות של סגל התופסים והירידה ביכולתו של טראוויס קלסי (ואולי גם עזיבתו של המתאם ההתקפי המוערך, אריק ביינמי) היקשו על פטריק מהומס להפגין את מלוא יכולתו. הוא השיג 1070 יארדים ו-14 ט"ד פחות מכפי שצבר ב-2022, עם רייטינג של 92 – הנתון העונתי הנמוך ביותר מאז הפך לק"ב פותח ב-2018. בשלבים מסוימים של העונה הוא נראה כעוס ומתוסכל, לאחר שסגל התופסים שלו הציג משחקים מלאי השמטות ואיבודי כדור. מי שנחלץ להציל את העונה של מהומס והצ'יפס היה הרוקי ראשי רייס, שהפך לתופס המוביל של הקבוצה (עם 938  יארדים, 520 מתוכם ב-6 המשחקים האחרונים של העונה) ובייחד עם הטייט-אנד קלסי (שאמנם היה פחות יציב מבעבר, למרות שצבר 984 יארדים) השאיר את ההתקפה האווירית של הצ'יפס בצמרת (מקום 7 עם 245 יארדים למשחק). איזייה פצ'קו הוביל את התקפת הקרקע היעילה שצברה 4.4 יארדים למהלך (מקום 9). הפציעה של הגארד ההתקפי ג'ו טוני (שייעדר מהמשחק היום) משמעותית מאד ותקל על הפאס-ראשרים של בולטימור ללחוץ על מהומס.

מעניין לציין שקנזס סיטי – שנודעה בעבר כקבוצת התקפה מעולה עם הגנה בינונית – עברה מהפך דרמטי והפכה לקבוצת הגנה מצוינת עם התקפה טובה (ולא מעבר לכך, למרות מהומס). ההגנה סיימה את העונה במקום השני (אחרי בולטימור) עם 17 נקודות למשחק, כשהם מאפשרים רק 5.3 יארדים לניסיון מסירה (מקום 2, אחרי בולטימור) וצוברת 57 סאקים (מקום 2, אחרי בולטימור…) בהובלת "שר ההגנה" כריס ג'ונס. גם אצל הצ'יפס, כמו אצל הרייבנס, הגנת הריצה היא החלק החלש יחסית, כשהיא מאפשרת 4.5 יארדים למהלך (מקום 25 בליגה). 

הרוקי שהחזיר לחיים את התקפת הצ'יפס, התופס ראשי רייס (צילום : Marca.com)

תחזית : שתי ההגנות הטובות בליגה דומות מאד ביכולותיהן וגם בחולשתן (משחק הריצה). הן מתמודדות מול התקפות טובות ומגוונות, עם שני קווטרבקים מעולים (שניהם ללא ספק יגיעו להיכל התהילה) אך שונות מאד באופיין. התקפת בולטימור נבנית על משחק הריצה (של ג'קסון ואדוורדס) בעוד זו של הצ'יפס מבוססת על יכולת המסירה והאלתור של מהומס. הניסיון ומשחק האוויר העדיף עומדים לזכות קנזס סיטי, בעוד הביתיות ומשחק הקרקע פועלים לטובת הרייבנס. למרות שהלחץ עליהם יהיה גדול הרבה יותר, אני מעריך שג'ון הרבו וחניכיו יצליחו להתעלות ולנהל משחק אפקטיבי בשני צידי המגרש. מהומס יהיה מצוין כהרגלו (קור הרוח שלו ברגעי שיא פשוט מדהים) אך הוא מתמודד מול הגנת המסירה והפאס-ראש הטובים בליגה (עם קו התקפה חסר), בעוד ג'קסון יפגוש הגנת ריצה טובה הרבה פחות. המשחק יהיה צמוד ומרתק, למרות שבשל ההגנות המצוינות לא יושג בו סקור גבוה. בסופו של יום, הרייבנס יצליחו להשיג ניצחון דחוק בהפרש של 4 נקודות ולעלות לסופרבול הראשון (אך לא האחרון) בקריירה של למאר ג'קסון.

סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (5-12, מקום 1)דטרויט ליונס (5-12, מקום 3), סן פרנסיסקו, בין ראשון לשני 01:30

גמר ה- NFC השנה הוא מפגש בין קבוצה שמגיעה למעמד זה בפעם השלישית ברציפות ובפעם הרביעית בחמש השנים האחרונות, לבין קבוצה שהגיעה רק פעם אחת לגמר החטיבה, אי שם בעונת 1991, ומעולם לא העפילה לסופרבול.

המארחים שוב פייבוריטים ברורים גם במשחקם השני בפלייאוף השנה, אבל הניצחון בציפורניים על הפאקרס הראה שבפלייאוף פייבוריטיות זה מושג שצריך לקחת בערבון מוגבל, בטח אם לקבוצה שמולך יש בסופו של דבר מאזן זהה בעונה הסדירה, ויכולת ורצון לנצח כל יריבה. התקפת הניינרס יוצאת מהמשחק מול הפאקרס ברגשות מעורבים, מצד אחד משחק הריצה ניצח להם את המשחק, וכריסטיאן מקאפרי שוב הוכיח שהוא הנכס ההתקפי החשוב ביותר שלהם, ומצד שני הקווטרבק ברוק פורדי וכל גורמי משחק המסירה התקשו לייצר יארדים ונקודות, ולא מעט מהלכים שעבדו היטב במהלך העונה הסדירה, פשוט לא צלחו מול הגנת פאקרס אגרסיבית ומוכנה. בשורה טובה מגיעה מכיוונו של התופס דיבו סמואל, שהוכרז כשיר למשחק, ואולי הוא יהיה החלק החסר בפאזל, ואיתו ההתקפה תזרום טוב יותר. החוליה החלשה בהגנת הליונס היא הגנת המסירה, גם בעונה הסדירה וגם בפלייאוף, ולכן אנחנו צפויים לראות לא מעט מהלכי מסירה של הניינרס, בעיקר לטווחים הקצרים לתופס ברנדון איוק ולטייט אנד ג'ורג' קיטל, וכמובן גם למקאפרי, שמשמש שוב ושוב כשסתום ביטחון במקרה שכל המטרות האוויריות מכוסות.

גם ההגנה מסיימת את הניצחון ברגשות מעורבים, מצד אחד משחק סולידי ושתי חטיפות קריטיות, מצד שני משחק נטול סאקים, וספיגת יותר מידי יארדים על הקרקע – לא מתאים לאחת מהגנות הריצה הטובות בליגה. הצוות המקצועי חייב למצוא פתרונות ומהר, כי מול אחת מההתקפות הטובות בליגה, גם בריצה וגם במסירה, זה לא ייגמר בטוב.

הליונס מצידם נמצאים בסוג של חלום, והרבה מהקרדיט לכך שייך למאמן דן קמפבל. בעונתו השלישית בלבד בקבוצה, הוא מביא עימו הישגים שלא נראו בעיר עשרות שנים, ועכשיו הוא רחוק רק משחק אחד ממעמד שהליונס לא היו בו מעולם. דטרויט מתבססת בעיקר על ההתקפה, ואחרי שהקווטרבק ג'רד גוף "נקם" בקבוצה שהעיפה אותו, הוא נמצא במקום שאפילו הוא לא חלם שיגיע אליו. לגוף יש פלייאוף טוב מאוד עד עכשיו, הוא ממעט לשגות ועומד בלחץ שמעטים האמינו שיעמוד בו. המטרה מספר אחת של גוף במשך כל העונה הוא התופס המצטיין אמון-רה סיינט בראון, ועושה רושם שגם המטרה מספר שתיים תשחק, אחרי שהטייט אנד הרוקי סאם לפורטה הצליח להתאמן למרות פציעת הברך הטורדנית שלו. בתחום הריצה הליונס ימשיכו עם הנוסחה המנצחת שלהם, כאשר שני הרצים, דיוויד מונטגומרי וג'מיר גיבס,  מתחלקים כמעט שווה בשווה בניסיונות הריצה.

בהגנה המצב פחות מוצלח, ובעוד שהגנת הריצה היא אחת מהטובות בליגה, גם בפלייאוף, הרי שהגנת המסירה היא אחת מהגרועות בליגה, וספיגת כמעט 700 יארדים באוויר בשני משחקי פלייאוף הוא תמרור אזהרה בוהק עבור הליונס. הרבה מוטל על כתפיו של כוכב ההגנה, הדיפנסיב אנד איידן האטצ'ינסון, ומכיוון שסביר להניח שנראה עליו שמירות כפולות, זה הזמן לשחקנים אחרים לזרוח, כמו הליינבקר אלכס אנזלוני (מוביל את הקבוצה בתאקלים) או הדיפנסיב אלים מקניל.

נתון מעניין –  התקפת הניינרס מדורגת שניה בליגה ביארדים כוללים בהתקפה, הליונס מדורגים מיד אחריהם במקום השלישי. יהיה מעניין.

תחזית – וואו, משחק מאוד קשה לחיזוי, ולמרות שסוכנויות ההימורים מעמידות את הניינרס כמנצחים בפער של יותר מט"ד, שום דבר לא וודאי במשחק זה. לשתי הקבוצות התקפות משובחות, הגנת ריצה מעולה, ורק בתחום הגנת המסירה לניינרס יש יתרון מוחץ. אז מה בכל זה יהיה? אנחנו ניישר קו עם התחזית היותר נפוצה, וניתן את הניצחון למארחים מסן פרנסיסקו, שיעפילו לסופרבול השני שלהם בחמש השנים האחרונות.

כבוד למאמנים שהביאונו עד הלום, דן קמבל ומייק שאנאהן (צילום: mlive.com)

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. תודה רבה על הפריוויו. אחרי שהבילס עפו רמת העניין שלי כצפוי מתדרדרת. נקווה שהרייבנס ודטרויט ינצחו. הרייבנס כי ממול זה הצ'יפס, שלא לדבר על המצלמה שתלך אחרי כל השלמת מסירה של מהומס לקלסי לכולם יודעים איפה. ודטרויוט כי הם אנדרוג, למרות החיבה למר לא רלוונטי.

  2. תודה על פריוויו מעמיק ומעניין!!
    במיוחד כאוהד ניינרס אני שומר משחקים של 1:30!!! אין זמן לישון לפני ואין זמן לישון אחרי.

  3. תודה על הפריויו המרתק.
    אני מבסוט מהמצב כרגע , 4 קבוצות ראויות ביותר הגיעו למעמד המכובד.
    הימור שלי הציפס מול הניינרז

  4. אחרי ההפסד של הבילס קבוצתי האהובה לא נכנסתי ולא קראתי כלום כמה ימים. אוי איזה הפסד כואב אחרי חצי עונה שנייה נהדרת. כמה שעות שינה פיספסתי ובסוף כדור שעף חצי מטר ימינה זה כל הסיפור…כואב.
    אין לי כוח לראות את הטיילר סוויפט הזאת אז שהצ'יפס יפסידו.
    פורטי ניינרס נגד בולטימור סופרבול סבבה, נגד דטרויט עוד יותר מרתק.
    אני אהיה בסדר אין מה לדאוג…. 😀

  5. לא חושב שדטרויט הוכיחו שהם שייכם באמת למעמד, הדרך של הניינרס לגמר נראית ברורה.
    המשחק השני יהיה פגז ולמרות שבוליטימור נראית הקבוצה הטובה בליגה השנה יש לי תחושה שהם לא יתמודדו עם הלחץ והצ'יפס יעלו אחרי משחק צמוד.

  6. יופי.
    לדטרויט יש את כל הכלים חוץ מק"ב כדי לזכות באליפות.
    גם גוף עצמו היה בסדר ולא נטל על ההתקפה במקרה הגרוע, במשחק מול הניינרס הם יצתרכו אותו בשיא כדי לנצח.
    אם הפאקרס היה רחוקים דרייב אחד אז הליונס יכולים לעשות את זה.

    הצ'יפס-בולטימור זה המאצ'אפ המעניין ביותר בין שתי קבוצות שלא נפגשות הרבה.
    זה גם המבחן הראשון של למאר ג'קסון בפלייאוף הזה וכאן יהיה ההבדל. אני כבר הפסקתי לספור כמה פעמים ג'קסון
    איכזב במעמד של גמר אזורי.

  7. הנוהל בספורט אמריקאי זה לטחון ולטחון על סטטיסטיקה (במלים אחרות – להמשיך לדבר במהלך המשחק גם כשאין ממש מה להגיד…) בהתאם לנוהל, אפשר לומר שעל פי סטטיסטיקה X קבוצה אלף או בית תנצח. אם מסתמכים על איך שהקבוצות נראו עד עכשיו אז בולטימור נראית בלתי ניתנת לעצירה והציפס ניצחו את באפאלו, קבוצה שהפסידה לפאטריוטס. לכן בולטימור תנצח. מנגד, אפשר לבחור בפילוסופית ביל בליצק ולטעון כי ״הקבוצה שתנצח היא זו שתסיים את המשחק עם יותר נקודות״ ולעצור שם. בקיצור, לפי משחקים קודמים בולטימור לוקחת בהליכה אבל משחקים קודמים לא באמת משנים. לגבי גמר הNFC, אפילו משחקים קודמים וסטטיסטיקה לא עוזרים, יכול ללכת לכאן או לכאן.

  8. בולטימור וניינרס בגמר. קנזס מאוד בינוניים בהתקפה ומול ההגנה המפלצתית של הריבנס זה יה מאוד קשה.מקווה שכל המסירות לקלסי יסתיימו בחטיפה כדי שלא נראה את זו-שלא-נזכיר-את-שמה.
    ניינרס והליונס יהיה משחק פנתיאון. מאמין שהעומק והביתיות של הניינרס יעשו את ההבדל. מקאפרטי הוא חיה נדירה.

  9. יופי של פריוויו, אם כי פחות הייתי מסתמך על דירוגים (לא שאין להם משמעות אבל זו משמעות מוגבלת ומאוד תלויה ביריבות ובאיזה שלב של העונה הם הושגו)
    הרייבנס הולכים לקרוע לצ'יפס את הצורה, מהומס יופל שלוש פעמים ויחטף פעמים ולמרות שהם יובילו 3:0, לאמאר ירוץ לאנד זון פעמים והולך להיגמר 27:18 אחרי שער של טאקר מ 58 יארד חצי דקה לסיום
    המשחק השני קשה יותר לחיזוי, הליונס יברחו ברבע הראשון ל 10:0, הניינרס יחזרו למרות הפציעה של גרינלאו בתחילת הרבע השני ואפילו יובילו 20:17, אבל טאצ'דאון של הליונס (ריצה של גיבס ל 12 יארד) שתי דקות לסיום יכריע את המשחק 30:27 לדטרויט

  10. קצת יותר ברצינות, התצוגה החצי כושלת של הניינרס בשבוע שעבר הייתה במידה רבה בגלל הגשם
    ראיתי פעם נתונים על ירידה באחוזי ההשלמה ובדיוק מסירות בגשם לעומת מזג אוויר יבש, ההבדל הוא גדול וקל היה לראות שהניינרס לא הצליחו כמעט לבסס את משחק המסירה (והתפיסה) שלהם. היום, אם האל הטוב יואיל להרעיף עליהם מחסדיו האינסופיים, נראה קבוצה אחרת
    בקשר לרייבנס, קשה לי לראות איך אפשר לנצח אותם. להבדיל מהניינרס, אין להם שחקני שדה מועמדים לפרובול, אין להם יוניקורנים, סתם שחקנים מצוינים בכל עמדה וללא נקודת תורפה. להבדיל מהניינרס הם גם מאוד עמידים ולא נבהלים מפיגור מוקדם. הם קשוחים ועמוקים ויש להם סופרסטאר בתור קווטרבק, כל תוצאה אחרת מלבד זכייה סופר משכנעת שלהם בסופרבול תפתיע אותי מאוד

  11. זה רק מחצית אבל זה נראה כאילו הרייבנס לא במשחק. לא שזה עוזר, אבל הבילס נראו הרבה יותר טוב (בעיקר התקפית) מול קנזס

  12. בדיוק כמו שרשמתי למאר ג'קסון נכשל במבחן הראשון שלו העונה,
    כל החכמים שהימרו רייבנס מבינים עכשיו שההגנה של הצ'יפס לא פחות טובה משל הרייבנס.
    האם למאר שווה את החוזה? אחרי עוד שנה שהרייבנס מפסידים בפלייאוף בגללו.

    קרדיט למאמנים ספאגנולו וריד שכבר כמה שנים נמצאים מעל כל הליגה.

  13. טוב.. אז הקבוצה שלי בולטימור הפסידו בניגוד לתחזיות לקבוצה מצוינת שעשתה להם בית ספר במגרש הביתי. למאר ג'קסון לא היה גרוע, הוא פשוט לא עשה שום דבר מיוחד שיגרום לרייבנס להעלות את הרמה אחרי פיגור מוקדם. הצ'יפס באו עם תכנית משחק טובה מאוד וההגנה שלהם רדפה אחרי למאר כל המשחק וגם הרסיברים שלו לא הצליחו להיות פנויים. מהומס עשה מה שצריך וטרוויס קלסי במשחק הסטורי הוכיח שהוא אחד הגדולים. הצ'יפס פשוט סמכו על ההגנה שלהם במחצית השנייה שהסתיימה בתוצאה 3-0 לרייבנס. ההגנה של הרייבנס דווקא כן הופיעה ועשתה דברים יפים, אבל ההתקפה פשוט נתקעה לגמרי ולא כל האשמה על למאר. אכזבה גדולה אבל סה"כ יש בבולטימור בסיס טוב לעתיד והקבוצה תמשיך להיות תחרותית. ובינתיים בסן פרנסיסקו, דטרויט מובילים 14-0 ברבע הראשון. מעניין…

  14. סן פרנציסקו לא במשחק. ולא מצליחים לעצור את הריצות של דטריוט
    לעומת זאת הדיפנסיב ליין של הליונס לוחצים על פרדי מצד ימין והניינרס לא מצליחים לתפקד
    נראה מה הם יצליחו לעשות בחצי השני אבל נראה לי די סגור

  15. למאר ג'קסון כרגיל חנק בפלייאוף. הוא לא מסוגל למסור ומול הגנה נורמלית הוא לא מייצר שום דבר.
    המשחק השני היה לפנתיאון והוכרע בזכות המאמן של דטרויט שבשתי החלטות מטומטמות ללכת על דאון 4 קבר להם סופר בול.

  16. דטרויט הפתיעו אותי לטובה האמת, קל לבוא בטענות למאמן שלא לקח נקודות בדאון רביעי אבל זה מה שהביא את הקבוצה לשם, הניינרס לא משכנעים והם בסופרבול.
    הצ'יפס עם משחק ענק, השנה הזאת עשו שינוי ענק מקבוצת התקפה לקבוצת הגנה וקאלסי היה ענק היום ומהומס כבר התרגלנו..

  17. בעידן שאחרי בריידי, יש רק 2 QB שהצליחו להתמודד ראש בראש עם מהומס, ואלו ג'וש אלן (שלפחות בקרב האישי היה שווה למהומס פעמיים) וג'ו בורו (שנהנה מעוד גורמים שעבדו לטובתו). למאר ג'קסון מצוין וכנראה ייקח MVP בצדק, אבל הוא לא ברמה שלהם

  18. המשחק השני היה פעם שנייה שהניינרס מנצחים עם יותר מזל משכל נגד יריבה שנגמר לה הכוח אחרי מחצית. אני מודה שאני מאוכזב שהם בסופרבול, והייתי מעדיף בערך כל קבוצה אחרת ב-NFC, אבל את הסופרבול הם לא ינצחו ככה

    1. לא מתווכח עם הסייפא שלך אבל בוא, לשים 17 נקודות ברבע (ואח"כ עוד 10) זה לא יותר מזל משכל אלא יכולת והתאמות
      נכון שדטרויט נשנקו ונכון גם שהיו כמה החלטות שנויות במחלוקת של קמפבל (גם הדאונים הרביעיים וגם הספסול של גיבס) אבל ברגע שהניינרס הצליחו לעצור את הריצה בהגנה ולהוציא לפועל את הסכמות ההתקפיות שלהם, היתרון האיכותי שלהם הכריע (כמו עם הפקרס בעצם)
      האם זה יספיק מול הצ'יפס? ברור שלא, אבל כל משחק מתחילים לשחק מאפס

      1. הטאצ'דאון הראשון במחצית השנייה זה נטו מזל אחרי מסירה שהייתה צריכה להיחטף. אחרי זה הם כבר היו במומנטום ועשו דברים טובים בהתקפה והיכולת במחצית השנייה בהחלט הייתה ראויה לניצחון, אבל במכלול הניינרס הכי פחות הרשימו אותי בפלייאוף מבין ה-4 שהגיעו לשלב הזה ואולי רק מעל טמפה ביי מבין אלו שניצחו משחק פלייאוף.
        יש לכם את היכולת להעלות רמה ולהיות יריבים ראויים, למרות שההגנה של הצ'יפס תפגוש את ה-QB הכי פחות טוב שעמד מולה בפלייאוף הזה (מעיד בעיקר על המסלול שלהם ופחות על פורדי שהוא אחלה בסך הכל), אבל הניינרס של שנהאן לא הצליחו לשכנע אותי שהם יכולים להחזיק משחק שלם נגד יריבה שלא תתפרק (אני לא צריך להזכיר לך כמה מההפסדים הכואבים שלהם בפלייאופים קודמים).

        1. על זה אני מסכים איתך לגמרי
          הניינרס כבר לא נראים חזקים כמו לפני חודשיים וככה אין להם סיכוי לנצח את הצ'יפס
          מצד שני, פוטבול זה יותר מכל משחק אחר, עניין של מצ'אפים. אם שאנהאן מוצא פתרון לקלסי (נניח אישית של אחד הליינבקרים עם כיסוי של סייפטי), ואם הגנת הריצה שנראתה רע מאוד בשני המשחקים הקודמים תצליח לעצור את פאצ'קו טוב יותר מאשר את ארון ג'ונס, הסיכויים לא כאלה גרועים

    2. אותו הדבר ניתן לרשום על קנזס- ניצלו בנס מהחטאה שלומיאלית של שער שדה בבאפלו ומהשמטה הזויה באנד זון בבולטימור של פלוארס.
      בעיני 3 ההגנות הטובות בליגה שיחקו אתמול וזו הסיבה שהם הגיעו לגמרים. הכלים ההתקפיים של מהומס הם לא מרשימים בעוד ההגנה שלהם מופלאה. ניינרס? מתהפכים כמו סטייקים 3 פעמים תוך כדי משחק וחוסר היציבות הזו הוא שאלת המפתח בגמר.

      1. רק שבשני המקרים הם היו בשליטה ובעדיפות על היריבה גם אם המזל היה הולך לרעתם בסיטואציה הספציפית הזאת. למעשה, הקבוצה היחידה שהצליחה להוביל על הצ'יפס בפלייאוף אלו הבילס (שהובילו למשך 21:13 דקות) במשחק שהיה אמנם שקול, אבל היתרון של הצ'יפס בלט לאורך כל המחצית השנייה, ובאמת זו הייתה הקבוצה היחידה שיכולה לטעון שהיא הצליחה להתמודד עם הצ'יפס במידה מסוימת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט