סיכום שלב החטיבות בNFL


בלטימור רייבנס – יוסטון טקסאנס 10-34

סטיבן סימס, מחזיר בעיטות  ההרחקה של יוסטון טקסנס, מצא ברבע השני פרצה בהגנת הקבוצות המיוחדות של הרייבנס והחזיר את הבעיטה 67 יארד לט"ד הראשון מזה 11 שנה בהחזרת פאנט בפלייאוף.
הט"ד הזה השווה את המשחק במחצית על 10-10 ונראה שלקבוצה הצעירה והמפתיעה מטקסס עם הק"ב הטירון הנפלא סי ג'יי סטראוד והמאמן הראשי בשנתו הראשונה, דמיקו ראיינס, יש סיכוי לעמוד אחד מול אחד מול בולטימור החזקה, אבל מלבד שער שדה בודד בסוף הרבע הראשון זאת תהיה הפעם האחרונה שיוסטון עולה על הלוח במשחק הזה כשהרייבנס, ההגנה וההתקפה, מנערים את החלודה של שבוע החופש, מקשיחים עמדות ומנהלים מחצית שניה חד צדדית לחלוטין.
למאר ג'קסון הופך לשחקן הראשון בתולדות הפלייאוף עם 2 ט"ד ו100 יארד לפחות במסירה ו2 ט"ד ו100 יארד לפחות בריצה, והתקפת הרייבנס נראית ששום דבר לא יוכל לעצור אותם בדרך לתואר נוסף.
0-24 לטובת בולטימור במחצית השניה הפך את המשחק הזה למשחק הכי חד צדדי במחזור כשרייבנס היו פשוט גדולים בכמה מידות על יוסטון.
הגנת הרייבנס אמנם לא הפילה את סטראוד אפילו פעם אחת, אבל הם עצרו לגמריי את משחק הריצה (38 יארד) והגבילו את הק"ב הטירון ל175 יארד באויר.

בלתי ניתן לעצירה, למאר ג'קסון




סן פרנסיסקו פורטי ניינרס – גרין ביי פאקרס 21-24

זו הפעם העשירית ששתי הקבוצות האלו נפגשות בפוסט סיזן, הכי הרבה בתולדות הליגה. המאזן בינהן עמד על 5 נצחונות לניינרס, בעיקר בעידן שאנאהן וארבע נצחונות לפאקרס, בעיקר בשנות ה90.
אלו גם שתי הקבוצות שהגיעו למשחק הזה עם הכי הרבה נצחונות פלייאוף בהיסטוריה, 37 לפאקרס (זהה לפטריוטס) ו36 לסן פרנסיסקו.
בגשם שוטף הם נפגשו שוב בסנטה קלרה וניכר היה שבויכוח בין ראסט (נגד מנוחה של שלושה שבועות לפני המשחק פלייאוף הראשון) ורסט (בעד מנוחה) שהשתלט על הליגה בשבועיים האחרונים, זכו הראשונים כשסן פרנסיסקו נראו קצת חלודים משני צידי הכדור, ובעיקר בגזרת ההתקפה.
כמעט משחק שלם גרין ביי נראו כמו הקבוצה העדיפה שרק עמידה הגנתית עיקשת במנטליות הלהתכופף אבל לא להישבר של הגנת סן פרנסיסקו, מנעה מהם לנצל את המוכנות ההתקפית הטובה יותר שלהם כדי לצבור נקודות ברד זון ושמרה את המשחק הזה צמוד לכל אורכו.
נראה היה שקייל שאנאהן בנה את רוב תוכנית המשחק מסביב לתופס/רץ המוכשר דיבו סמואל וכשזה נפצע בכתפו ברבע הראשון,התקפת סן פרנסיסקו התקשתה למצוא פתרונות. תוסיפו לזה את ברוק פורדי שנראה כמי שהגשם הכבד משפיע קשות על היכולת שלו לזרוק את הכדור בצורה מדוייקת (שם בהתחלה כפפה ואחר כך הוריד אותה), לא ממש הבריק.
המחצית הראשונה התנהלה הכבדות יחסית עם הפאקרס נעצרים לשני שערי שדה וסן פרנסיסקו עם מהלך אחד טוב של פרדי במחצית שמוצא את הטייט אנד ג'ורג' קיטל לט"ד  של 32 יארד באנד זון. ונגמרת בהתעקשות של קייל שאנאהן לשח שמרני ולנסות להשיג שער שדה בלבד, נסיון שהסתיים בחסימת הבעיטה של הבועט הטירון ג'ייק מודי.
ברבע השלישי  גרין ביי עולה ליתרון משמעותי ראשון עם צמד  ט"ד במסירה של לאב לעומת רק פריצה אחת של כריסטיאן מקקפרי לט"ד של 39 יארד בריצה.
סן פרנסיסקו בבעיה וזקוקה נואשות לעצירה ובדיוק בשלב זה, ג'ורדן לאב שנראה בשליטה כשהוא מנהל משחק יעיל וללא טעויות, שולח כדור ישר לידיים של הליינבקר דרה גרינלואו. הניינרס מנצלים את החטיפה לשער שדה אבל עדיין בפיגור של 4 נקודות עם תחילת הרבע הרביעי.
סן פרנסיסקו שמעולם לא הצליחה לנצח משחק בעידן שאנאהן כשהיא בפיגור ברבע האחרון, צריכה עכשיו לסמוך על הק"ב הצעיר שלה, ברוק פרדי, שנראה רע כל המשחק, להוביל דרייב מהפך. וזה בדיוק מה שהוא עושה בדרייב של 13 מהלכים ו5 דקות שמסתיים בריצה קצרה של מקפרי לט"ד השני שלו.
לגרין ביי נותרה דקה על השעון להגיע למצב שער שדה משווה. אבל אז ג'ורדן לאב עושה את הטעות השניה שלו במשחק ושולח כדור מיותר שוב לידיים של דרה גרינלואו והניירנס עולים בקושי  לשלב אליפות החטיבות.

רד לריצפה גרינלואו!! רד!!!



דטרויט ליונס- טמפה ביי באקנירס 23-31
למרות חטיפה של בייקר מיפילד בדרייב הראשון של טמפה ביי, הבאקנירס הצליחו להישאר צמודים לדטרויט רוב המשחק כששתי הקבוצות נראות שקולות לחלוטין שלושה רבעים ומסיימים אותם בשיוויון 17-17, כשבייקר מייפילד מפצה ב2 ט"ד במסירה והליונס עונים בתורם בט"ד אחד במסירה של ג'רד גוף ואחד בריצה.
הרבע הרביעי, כמו בדרך כלל, הוא שלב שבו העניינים מתחילים להתחמם. סקוט הנסון מערוץ הרד זון קורא לזה "השעה המכושפת" אבל בסופו של דבר זה השלב בו קרבות קשים וצמודים מוכרעים בגלל עייפות פיזית וטעויות מנטלית.
במהלך הרבע הזה דטרויט עולה ליתרון מט"ד בריצה של ג'מיר גיבס המצויין ועוד אחד שגוף מוסר לאמון רא סט בראון המדהים. בייקר מייפילד בתורו,  מצליח למצוא את הככוב שלו מיק אוונס לט"ד מצמצם והגנת טמפה עוצרת את הדרייב הבא של דטרויט.
אבל במשחק פוטבול ממוצע יש לך 10-12 דרייבים להשיג נקודות ואם 20 אחוז מהם מסתיימים בחטיפה, כמו שקורה לבאקנירס בדרייב האחרון של בייקר, קשה מאוד להתגבר על זה.
דטרויט משיגים ניצחון פלייאוף שני בפעם הראשונה מאז 1957!! ועולים לשלב גמר הNFC.

עולים לגמר. איידן האטצ'ינסון והליונס.



באפולו בילס – קנזס סיטי צ'יפס 27-24
באפולו פותחת את המשחק באגרסיביות ובדרייב ארוך שכולל פאמבל שנדחף קדימה (עבירה של 10 יארד), מסירת לאטרל שנויה בספק מריצה של אלן ומגדילה ואפילו הולכת על דאון רביעי מקו ה40 שלה. כל 15 המהלכים האלו מסתיימים בשער שדה.
הצ'יפס עונים בשער שדה משלהם ומתפתח פה משחק צמוד בו בעיטות ההרחקה הם בפרימיום.
אלן משתמש המון ברגליו (12 ריצות ל72 יארד ו2 ט"ד ומוביל את הקבוצה על הקרקע) וניכר שהוא נחוש לקחת את המשחק על כתפיו כמו שעשה במשך כל הריצה של באפולו לפלייאוף ובתוכו.
פטריק מהומס מרגיש יותר בנוח, מפציץ במסירות ארוכות לרסיבירים שלשם שינוי כמעט לא מפילים את הכדורים שלו, ומחזיר את הכימיה עם טרוויס קלסי שקולט 5 מסירות ל75 יארד ו2 ט"ד ומסמן עם האצבעות לב לטיילור סוויפט המתמוגגת מאושר ביציע.
הדרייבים של באפולו ארוכים ומתודים ושל קנזס קצרים יחסית ואקספלוסיבים והמשחק מחליף הובלה 5 פעמים לאורכו, כשההובלה האחרונה היא של הצ'יפס מריצה של פאצ'קו בתחילת הרבע הרביעי.
הרבע הרביעי משופע בנסיונות סרק של שתי הקבוצות להתקדם ובכל זאת אלן מצליח להוביל את באפולו למרחק של 26 יארד מהאנדזון עם פחות מ2 דקות על השעון. אבל שער השדה של באס, שהיה יכול להשוות את המשחק, הולך בצורה היסטורית סמלית ביותר wide right.
קנזס סיטי, הקבוצה היחידה במחזור הזה שמשיגה ניצחון חוץ, ממשיכה לאליפות הAFC.

אוהוו, הוא אוהב אותה. טראויס קלסי וטיילור סוויפט.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. תודה רביב.
    אז יצאתי עם 4/4 מהשלב הזה לצערי.
    הנתון של השבוע: ההפרש במחצית של 4 המשחקים (במצטבר!) עמד על 5, אבל בכולם הקבוצה המנצחת צברה נקודות בדקה-2 הראשונות של הרבע הרביעי ולא שמטה את המומנטום מאז.
    1. בדיעבד, בולטימור הביסו את יוסטון והצליחו ליישם את פערי הרמות על הנייר וקצת מעבר, אבל לקח להם מחצית להעלות הילוך וכנראה שיוסטון התבררה כקבוצה הכי פחות טובה בשלב הזה בדיעבד.
    2. גרין ביי הפסידו על האיבודים של ג'ורדן לאב ועל טעויות בהגנה בסיום, אבל היו צריכים לקרות יותר מדי דברים במקביל כדי שהם יצליחו להפתיע ולנצח.
    3. דטרויט נגד טמפה הרגיש לי משחק קצת מנותק מהעלילה הראשית, כשזו תהיה סנסציה גדולה אם דטרויט ינצחו את הניינרס, ובכל זאת, הם העדיפים לאורך העונה והם הצליחו להראות את זה, בעיקר בהתקפה.
    4. היריבות בין הצ'יפס לבילס מביאה את הפוטבול הטוב ביותר שמשוחק ואף משחק לא יגיע לרמה הזאת. בסופו של דבר, המחסור של הבילס בליינבקרים, פספוסים די נוחים של דיגס ותופסים אחרים וההתאמות ההגנתיות של הצ'יפס נתנו להם יתרון קל ברבע האחרון, והמשחק הזה הוכרע באותו אופן שכל משחק מכריע של באפלו מוכרע, ונדמה שאין להם איך להשתחרר מזה

  2. האלופה עדיין כאן ופייבוריטית.
    אני לא זוכר משחק העונה שבו הצ'יפס מגיעים לרד זון בכל כך קלות,
    זה היה צריך להיגמר יותר מהר ובקלות בלי האיבוד המקרי של הארדמן.

    התקפת הריצה של הבילס יותר איכותית אבל בסוף זה לא מספיק גם כשדיגס נמצא בירידה
    ואלן עם כל המהלכים המשוגעים עדיין לא הראה שהוא ק"ב שמנצח משחקים כאלה.

  3. לקראת סוף המשחק, היה נראה שכל המזל בדברים הקטנים הולך לכיוון באפלו. הפאמבל של הציפס על סף האנד-זון, הפאמבל של באפלו שבמזל הם הצליחו להתשלט עליו, ההדיפה הנהדרת של מקדאפי, שבעצם נראה היה שמנעה אינטרספשן (של ריד?).
    עד שהגיע השלב שהמזל אמר די, עד כאן. בכל זאת באפלו.
    WIDE RIGHT.

  4. אכן הבדלי הרמות בין הרייבנס לטקסנס באו לידי ביטוי במחצית השניה, במחצית הראשונה הרייבנס בדרך כלל משחקים שמרני, בוחנים את היריבה, לומדים את המערכים ומנסים למצוא חולשות ואז במחצית השנייה הם מתנפלים על היריבה ובדרך כלל זה נגמר בנצחון.
    קצת חבל לי על גרין ביי כי יחסית לסגל הצעיר שלהם, הם עשו הכל נכון וחשפו המון חולשות במשחק של הניינרס, המשחק הזה לא היה רחוק מסנסציה נוספת של הפאקרס בפלייאוף הזה, היה חסר להם קצת מזל וחוץ מזה שבסן פרנסיסקו יש המון שחקנים ותיקים ומנוסים שבמהלכי קלאץ' הצליחו להבטיח את הנצחון. אם הייתי אוהד של הפאקרס הייתי גם גאה בקבוצה שלי על העונה אבל גם מאוכזב בו זמנית…
    אין יותר מדי מה לומר על טמפה ביי, כל שנה יש בשלב הזה של הפלייאוף קבוצה בינונית כזו שאיכשהו השתחלה לכאן ובדרך כלל זה נגמר בהפסד. לקבוצה כזו, עם ק"ב כזה, אין מה לחפש בגמר הNFC
    צ'יפס-בילס אמנם היה לפני פחות מ24 שעות, אבל ניתן לומר בשלב הזה שזה היה אחד ממשחקי הפלייאוף הגדולים בהסטוריה בעיני, עד כדי כך. משחק כל כך תחרותי, כל כך אגרסיבי, שחמט בין 2 מאמנים עם 2 שיטות משחק שונות, שני ק"ב נהדרים, 2 קבוצות עם חסרונות וחולשות, משחק צמוד מאוד, הפכפך, עם קהל ביתי מטורף של בפאלו שעשה כל מה שיכול כדי להוציא את מהומס מהקצב שלו, אבל מהומס הוא חייזר, אין הסבר אחר, הוא פשוט קילר. לא היה יכול להיות יותר צמוד ותחרותי ועוד לפני המשחק ידעתי שהקבוצה שתפסיד את המשחק הזה תראה את עצמה כמאוכזבת מאוד, בבפאלו ילקקו את הפצעים לעוד הרבה זמן, לא ישכחו שם את ההפסד הזה בשנים הקרובות.
    אני אוהד של הרייבנס כבר 23 שנים וראיתי אותם זוכים ב2 סופרבולים. השנה יש סיכוי לעשות משהו גדול. בהצלחה לבולטימור.

  5. כדי להגיע עד הסוף צריך שני דברים – קביצה בריאה (יחסית) ומזל. זה במקרה שזה לא תלוי בשיפוט… שדווקא היה בגדול בסדר בלי החלטות משנות מחשחק (תמיד אפשר להתווכח אם היה או לא היה PI). לגבי הציפס, קבוצות הוכיחו לכולת לעצור את מהומס ואני רואה איך בולטימור עושה זאת. בNFC כל קבוצה יכוחה להגיע למעמד ״המפסידה לבולטימור בסופרבול״. מבחינת אוהדי הליונס הם כבר במעמד של הגעה היסטורית לגמר חטיבה וסופרבול זה רק בונוס.

    1. שכחת גם שצריך ק"ב שמנצח משחקים.
      לאב,אלן ומאיפילד לכולם הייתה הזדמנות לצאת גיבורים בדרייב אחרון וכולם כשלו.

      מהומס הוא מכונה שעובדת בצורה הכי טובה עם המאמן שלו ובלי שום תופס שהוא כוכב.
      אני בטוח שאם הבילס בטעות היו שמים נקודות ומשאירים לו זמן אז הוא היה חוזר ומנצח את המשחק הזה.

  6. תודה על הסיכום
    היה שלב בינוני וחסר הפתעות
    המשחק היחיד שהבטיח וקיים היה המשחק האחרון המצוין

    הולך ומסתמן סופרבול רייבנס ניינרס (למרות המשחק החלש שלשום)

  7. תודה על הסיכום המצויין.
    אכן שלב נטול הפתעות למעשה למרות ש2 קבוצות חסרי יומרות (באקס ופאקרס) הצליחו למתוח את המועמדות הבכירות יותר מהצפוי. טמפה זו אנומליה שהצליחו להשתחל לפלייאוף ולא הייתי מציע להם להתבסם בהצלחתם, לעומת זאת גרין ביי נראים מצויין ויש להם עתיד ורוד אם ישמכו בקו העלייה שלהם.
    באפלו כמו באפלו בעטו בעצמם עם תותח. לא הצליחו כל המשחק לעצור את פאצ'קו שחרך את ההגנה שלהם וללא תופס בכיר( איה דיגס?) לא מצליחים לשבור את תקרת הזכוכית שלהם כבר איזה 4 עונות.
    49 נדד העורבים בגמר אלא אם מהומס יעשה קסמים נגד לאמאר.

  8. ובלי ששמנו לב (או שכן…) מתפתחת פה יריבות פלייאוף רצינית מאוד בין הצ'יפס לבילס. זו כבר פעם שלישית ששתי הקבוצות האלה משחקות אחת מול השנייה בפלייאוף בעידן מהומס/אלן ובכל שלושת הפעמים קנזס סיטי ניצחו. ג'וש אלן רואה את מהומס בסיוטים שלו… מי יודע כמה הופעות בסופרבול או אפילו זכיות בסופרבול מהומס מנע מהאוהדים המסכנים של הבילס…

    1. אפרופו סיוטים, קח את שלושת ההפסדים, תוסיף עוד אחד, ושים את כל ההפסדים ברצף במעמד הסופרבול… זה התבשיל שאכלו האוהדים של הבילס בשנות התשעים של המאה הקודמת. להיות אוהד של הבילס זה להכריז על עצמך כמזוכיסט מוצהר.

  9. תודה על הסיכום המצויין.

    המחזור היה ללא הפתעות מסחררות, דיי כצפוי.

    1. בולטימור מול יוסטון נגמר קצת שונה מהצפוי , הציפיה הייתה למשחק צמוד יותר. הדומיננטיות של ההגנה ,פלוס משחק התקפי משובח של עורב מספר 8 דיי עשו את המשחק חד צדדי מהמחצית השנייה ואילך. המשחק היחידי שהיה חד צדדי במחזור נפלא.
    2. הציפס מול בילס. אחלה משחק שבעולם. הקרם דה לה קרם של המחזור. ממש התענגתי עליו. ובאופן לא מפתיע, 87 קלסי נתן קונצרט קטן. מהומס היה טוב מאוד. ההגנה של הצ'יפס נכשלה באופן מחפיר לעצור את הריצה של ג'וש הגיבור.
    ג'וש הגיבור שוב ניסה לעשות הכל לבד וחבל. הוא דימם ביד בשלב כלשהוא של המשחק. אני חושב שהוא לא מנצל את הפוטנציאל שלו כשהוא רץ. הוא גבוה מאוד, עם יד טובה, הוא יכול להיות דן מרינו אם יתרכז במסירה ופחות בריצה. ההשמטות של התופסים שלו בסיכומו של דבר הרגו אותם ולאו דווקא בעיטת ההשוואה שפוספסה.
    טיילור וקלסי מרתקים, ממש בריידי וג'יזל. הבחורה מהממת ומאוהבת בטייאנד הזה שנראה שיש לו הכל. אשתי לא מתרשמת ואומרת שיש לטיילור נטייה לזרוק את החברים שלה לאחר מספר חודשים. אני מחזיק להם אצבעות.
    3. דטרויט מול טמפה . גם משחק טוב מאוד באיצטדיון יפיוף ואווירה מחשמלת. גוף נראה מצויין, בשל ,רגוע, ומנהיג.משחק הריצה שלהם טוב מאוד. גם אם הוא לא ממש מניב יארדים הוא מסוכן וההגנה מתכווצת אליו, ובהתאם משחק המסירה מתפתח. יופי של קבוצה. הייתי אפילו מכנה אותם היסטורית, אבל יש להם עוד 2 משחקים בשביל לזכות בכינוי הנ"ל.
    טמפה מבחינתי הסיפור הנעלם של הפלייאוף. יופי של משחק מצידם אחלה קבוצה. אוונס את מייפילד הניבו כמה מהלכים לפנים !אחלה קבוצה. ממש נהנה מהם. מייפילד מראה בגרות ובשלות שהיה לו חסר בקליבלנד. קליבלנד בחופש בבית והוא עדיין משחק. באמת קבוצה מצויינת. מאוד מעניין איך הם יראו שנה הבאה.
    4. 49's מול גרין ביי – עוד משחק מצויין. ההתקפה של גרין ביי סחטה ממני מספר קריאות השתאות . איזה התקפה ! אם היו מצליחים לסיים ב red zone הם היו בלתי עצירים. וכמה שעון ההתקפה הזאת אכלה לא יאמן. הדרייב הראשון שלהן אכל חצי מהרבע הראשון. לאב משחק כמו QB ותיק, לא נמלט וממתין ממש עד אלפית השנייה האחרונה לשחרר את הכדור. איזה התקפה. גם ההגנה הייתה טובה מאוד.
    אבל כמו העורבים ובניגוד מוחלט לדאלס, רואים שיש קבוצה מעולה בסאן פרנסיסקו. יש לניינרס הגנה מעולה שעצרה את ההתקפה של האורזים ברד זון מספר פעמים ונתנה להתקפה מרווח נשימה. לאט לאט המכבש ההתקפי וההגנתי של הניינרז התחיל להראות את אותותיו. ובל נשכח שהמשחק התנהל בגשם שוטף שמקשה על המסירה יותר מכל .
    פרודי היה טוב מאוד. היה סולידי לחלוטין כמעט לא טעה ( למזלו ! כמעט נחטף פעמיים רק במזל זה היסתיים כך), וזה מה שמבקשים ממנו בשלב הזה של הקריירה שלו.עמד בפוקט יפה, לא נלחץ, שחרר מספר מסירות טובות והריץ את משחק הריצה היטב. לטעמי הוא מזכיר לי את בריידי בשנים הראשונות שלו, אל תעשה המון ואל תשגה.סמוך על משחק הרצה ועל הבועט. אני צופה לו עתיד גדול אם הוא ימשיך בגדילה ובלימוד של המשחק בשנים הבאות.

    אגב, השידור של המשחקים פשוט מעצבן. המצלמה לא פותחת מספיק זום אחורה וקשה לראות את המגרש. הם מתמקדים לאחר כל מהלך בדברים מסויימים וממש מבצעים סטריליזיציה של המשחק. יש המון התקוטטויות קטנות בין שחקנים שלא מראים. מעצבן שאין יכולת לחוות את המשחק יותר בצילום פתוח.
    ב DAZN יש יכולת לצפות במצב coach . ולכל מהלך יש 2 זויות צילום, אחת מלמעלה ואחת מהצד עם זום פתוח. ככה ממש אפשר להבין את המהלך ובעיקר את המהירות של המשחק והשחקנים.
    אבל, אין sound .

  10. אני לא מאמין שאשכרה חשבתי שנייצר טאץ דאון במהלך האחרון, והבעיה תהיה למנוע מהצ'יפס להשיג אחד משלהם עד הסיום. ואז אמרתי, לא נורא, לפחות נשווה…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט