יום ראשון נוסף בא עלינו לטובה והשבוע הפריוויו יהיה בלי הקדמות מיותרות. טוב, חוץ מאשר שיהלי כתב על 3 המשחקים הראשונים ופתיבר על 3 האחרונים.

יאללה, לאקשן:

22:30 – לוס אנג'לס קליפרס (14-26) מול ברוקלין נטס (24-16):

המשחק המוקדם של הלילה יפגיש את קוואי, ג'ורג' והארדן עם האקסית המיתולוגית מברוקלין. חבורת הכוכבים המתבגרים מאל.איי תגיע להתמודדות לאחר המנוחה הארוכה ביותר שלהם העונה, מיום שלישי, עת שיחקו מול OKC. הרשתות נשארו לסופ"ש בעיר המלאכים, אותו התחילו בדייט מול הלייקרס בשישי בלילה.

גילוי נאות: במבט על הסגל של טיי לו, אין שחקן מסוים שאני מתחבר לסגנון המשחק שלו. אך כשמסתכלים על הגישה שלהם למשחק, אפשר לזהות דמות לחיקוי. כן, אני מדבר על ראסל ווסטברוק. בשנתו ה-16 בליגה, כולם יודעים שהצ'יטה שלנו נמצאת בערוב ימיה, אך יש דבר אחד אצלו שלא השתנה מאז שהיה צעיר: המנטליות. זה מתחיל מהזמינות שלו לקבוצה: אם ה-NBA היה מאמץ את התנאי של השתתפות ב-65 משחקים עבור זכאות לפרסים אישיים מאז שהוקם ב-1946, לראס היה סיכוי לזכות בהם ב-13 מתוך 15 עונותיו המלאות, פלוס העונה הנוכחית, שבה הוא התלבש בכל משחק. פשוט עכבר כדורסל אמיתי, שכמו הארנב של אנרג'ייזר לא נח לרגע. כמו כן, במשך השנים צעירים רבים שיבחו את ווסטברוק על ההכוונה והעצות הטובות שנתן להם בכניסתם לליגה. בין השמות: ויקטור אולדיפו, אוסטין ריבס ודני אבדיה. על המגרש הוא תמיד יגביר את הקצב ויעלה את המורל. בעידן של העצמת השחקנים, ראסל הוא סופרסטאר עניו ותורם לאוהדים שעדיין באים לראות אותו יום יום ורואים איך הוא מתרגל לעלייה מהספסל העונה. אולי אלוהי הכדורסל יתן לו אליפות לפני שהוא תולה את הנעליים? עוד חזון למועד, אבל גם בלעדיה, המיינדסט החזק שלו יזכר לנצח.

בברוקלין, השחקן האהוב עלי הוא רויס אוניל. האם ההורים שלו באמת התכוונו לקרוא לו על שם מכונית יוקרה? לעולם לא נדע. אך מה שבטוח הוא שאפשר ללמוד משהו על סבלנות מהקריירה של הווינג. אוניל, כבר בן 30, שיחק 4 שנים במכללות, שנתיים בדנבר ועוד שתיים בביילור, שם בנה את המוניטין שלו כקלעי ושחקן קבוצתי אינטליגנטי. לקבוצות ה-NBA לקח זמן כדי להתרגל לכל הטוב הזה, כשאת דראפט 2015 הוא מסיים כאנדראפטד. לודוויגסבורג הגרמנית קפצה על המציאה ועונת רוקי סולידית בניכר קידמה אותו לגראן קנאריה. מעמדו נסק עד לחתימה בז'לגיריס קובנה בקיץ העוקב, קצת לפני הטוויסט המתוק בקריירה שלו. הופעה משכנעת בליגת (אותו) הקיץ אחר כך, ורויס הסתכל במראה ולפתע ראה את המדים של היוטה ג'אז מונחים עליו. הוא היה 3&D אהוב בסולט לייק סיטי שם שימש כשחקן חמישייה בקבוצה מצוינת, עד שהועבר לעיר הכי מפורסמת בעולם. בנטס, אוניל מחלק את זמנו בקודש בחמישייה ובספסל, כשהוא אחד מהשחקנים המשלימים הכי לא אנוכיים כיום ויש וייבים טובים סביבו. בקיצור, שחקן חביב שהתבשל והתפתח באירופה לפני שהגיע לגדולות (אולי זאת הסיבה להיותו extra passer טוב כל כך?).

המלצת צפייה עבור: אנשים שרוצים לראות משחק NBA טוב ולישון טוב באותו הלילה.

דו"ח מצב: רק זובאץ' ייעדר אצל הקליפרס. בגזרת הנטס, סימונס ודיירון שארפ בחוץ.

הימור: הקליפרס ב-10.

1:00 – וושינגטון וויזארדס (33-7) מול דנבר נאגטס (14-28):

קרב קצוות בבירת ארצות הברית. הוויז בערב שני של בק-טו-בק ביתי אחרי התמודדות מול הספרס, חטיפי העוף ממשיכים במסעם בחוף המזרחי לאחר משחק פריים-טיים בבוסטון בשישי בלילה.

המירוץ לשחקן האהוב עלי בוושינגטון היה מכור מראש והסתיים בניצחון של שחקן שכולנו מייחלים להצלחתו. דני אבדיה שלנו הוא בחור סימפטי שבא לשמור כל לילה, דבר לא מובן מאליו כיום. כולי תקווה לראות את סט היכולות המושלם שלו לשחקן משלים בקבוצה שמתמודדת על האליפות או לפחות ריצת פלייאוף ארוכה, אך העונה דני יכול להיות מסופק עם השיפורים החשובים שהוא רושם במשחקו. מלבד הקליעה המשודרגת מעבר לקשת, יכולת סחיטת העבירות השתפרה כשה-Free Throw Rate (זריקות עונשין מתוך זריקות שדה) עלה ל-30.8% ועל הקו הוא מדייק ב-76.3%, שניהם שיאי קריירה. כשצופים בו, אפשר לראות שהארכת החוזה הנאה נתנה לו שקט וביטחון, שמתורגמים להחלטיות ואגרסיביות מוגברת בחדירותיו לסל. יכולת המסירה הטובה הייתה שם כבר מיומו הראשון בליגה ואיתה הוא משלים את הפרופיל ההתקפי של רול-פלייר איכותי שמתאים להמון קבוצות. בהגנה הוא כאמור רוצה לשמור, מתאמץ, ורסטילי ועוד buzz words שהג'נרל מנג'רים רוצים לשמוע. ומה לגבי העתיד? נשארה רק התפילה: בשנה הבאה בדנבר/סקרמנטו/ניו יורק/סאן אנטוניו הבנויה.

ה-NBA היא ליגה של כוכבים, היום יותר מתמיד. בעולם שלכל קבוצה יש שם שמוכר מחוף לחוף (או מדן ועד אילת), קל להתעלם מהשחקנים המשלימים, שבאים לעבוד כל ערב ולעשות את תפקידם נאמנה כדי לסייע לכוכבים ולקבוצה כמכלול לנצח. נראה שהאדם שמבין זאת הכי טוב ב-NBA הוא ניקולה יוקיץ'. הביגמן שנכנס לשיא הקריירה שלו ממחיש בצורה הטובה ביותר את האבולוציה של הסופרסטאר. אם בעבר לכל כוכב היה גו-טו-מוב בלתי עציר אחד, ביג האני דואג ליצור גו-טו-מובס שיתופיים עם חבריו לקבוצה: משחק בין שניים עם ג'מאל מארי, האנד-אופס עם KCP, ריצה (הליכה מהירה?) לשלשות במעבר עם מייקל פורטר ואלי-הופים עם גורדון. כל זה עוד לפני שהוצאנו מילה על הפוסטאפים ההורגים ברכות שלו, משחק המיד ריינג' החמאתי עם הטאץ' הכי טוב בהיסטוריה מ-15 פיט פנימה וקצת שלשות אם משעמם לו (לרוב כן). מחוץ לפרקט, ניקולה הוא איש שקט וחברותי, אהוב במשפחתו, בקרב חבריו וע"י הסוסים שלו, איתם הוא מתחזק מערכת יחסים קרובה במיוחד. הג'וקר סיכם את הגדולה שלו כאדם בהופעה נדירה בפודקאסט של MPJ, שם אמר שלאחר הפרישה, הוא רוצה לחיות עם אשתו וילדיו בחוות הסוסים שלהם בסרביה, בלי טלפון ורשתות חברתיות (לא שהוא פעיל בהן). יש לי דה ז'ה וו, אך בתקופה של העצמת השחקנים, יוקיץ' מהווה משב רוח מרענן ונאמנות לעצמו כאדם לפני השחקן/הכוכב העצום שהוא.

המלצת צפייה עבור: חובבי קונצרטים שרוצים לראות סימפוניה כדורסלנית מהממת באמצע הלילה, עכברי כדורסל שעוקבים בעניין ההתפתחות של צעירים כמו בילאל קוליבאלי ופייטון ווטסון ואנשים טובים שמחכים לראות רגעים מחממי לב בין שני שחקנים עם שורשים בלקניים שאנחנו אוהבים לאהוב.

דו"ח מצב: גאפורד בספק בצד של המכשפים. צ'אנצ'אר וסת'רוטר יהיו על אזרחי בדנבר, כשארון גורדון כנראה יתלבש.

הימור: אובר-אנדר 3 אסיסטים בעין עקומה של יוקיץ'? אה כן, יש גם משחק. טוב, דנבר ב-22.

1:00 – אורלנדו מג'יק (20-22) מול מיאמי היט (18-24):

המפגש הלילה יסמן את הדרבי הפלורידיאני השלישי בחודש (ויום) האחרון. ההיט לקחו את שני המפגשים הקודמים (לפני חודש בחוץ, לפני 9 ימים במותחן ביתי), כשההתמודדות הנוכחית, שתתרחש באמווי סנטר, היא הזדמנות פז למג'יק הצעירים לעלות על הלוח בסדרה העונתית. הביתיים אירחו את פילי בשישי בלילה, במקביל למשחק של ההיט מול ההוקס.

בשבילי, לבחור שחקן אהוב במג'יק נותן לי מקביל לתחושה של ילד בחנות ממתקים. כל כך הרבה שחקנים כיפיים, לוחמים ואנרגטיים! ממרקל פולץ הססגוני דרך אנתוני בלאק האמוציונלי ועד פרנץ ואגנר האינטליגנטי. זאת קבוצה של וייבים עילאיים שלשחק חזק זה ב-DNA שלה והרוח החיה מאחורי הכל הוא ג'יילן סאגס. תמיד היו בו ניצוצות של שחקן נהדר, עוד מימיו בגונזאגה, אותה העלה לגמר טורניר ה-NCAA עם שלשה מהחצי מול UCLA. הוא אחד משומרי הכדור/פרימטר הכי טובים בליגה ושומר את השחקן שלו כאילו שמו לו סחוג בתחת. המנטליות הזו מוכיחה את עצמה בעזרת 2.6 שנכפים על ידו (פר 75 פוז', אחוזון 97 בליגה). בהתקפה הוא סולידי: חודר טוב, מוסר טוב וקלעי מדויק יותר מבעבר. אך הדברים הקטנים הופכים אותו לשחקן מנצח. פרגונים לחבר במתפרצת (האלי-הופ שלו עם קול אנתוני הוא אחד ממהלכי העונה), עידוד אקטיבי מהספסל וחיוך מדליק, אותו הוא לוקח לכל מקום, הם סימני ההיכר שלו. המנהיגות הנעימה שלו היא אחת הסיבות הבולטות שבזכותן אורלנדו היא הקבוצה הכי מהנה בליגה (אלא אם הם שומרים עליך).

גם מיאמי מחזיקה במבחר מכובד של שחקנים חביבים עלי. קווין לאב הוא וטרן חכם, היווד הייסמית' הוא דינמו הגנתי ובאם אדבאיו ממשיך להשתפר מדי שנה. חוקי הפורמט מאפשרים לי לבחור בשחקן אחד, אז תגידו שלום לדאנקן רובינסון. למעשה, הווינג בן ה-30 בקרוב הוא אחד מהשחקנים האהובים עלי בכל הליגה, מ-3 סיבות עיקריות. קודם כל, הקליעה המצטיינת שלו מדאונטאון, בין אם מתפיסה/תנועה (39.5%) או בפול-אפ זריז (44.4%!). שנית, סגנון המשחק שלו שלם מאי פעם. אם תרצו להעמיק בנושא, תוכלו למצוא הרחבה כאן. שלישית ובדומה להרבה שחקנים אחרים כאן, גם דאנקן הגיע ל-15 דקות התהילה שלו בליגה (שכללו את עונת 2020 וה-44.2% מחיי הקריירה שלו לשלוש שלו בפלייאוף שעבר כחלק מיחידת הצליפה שמיאמי הקימה לכבוד החודשים אפריל-יוני) מאלמוניות מוחלטת. התחנה הראשונה שלו אחרי התיכון הייתה וויליאמס קולג', מעצמה ברמת ה-D3 (הנמוכה ביותר במכללות) והיחידה שהביעה בו אמון. בשלב הזה בקריירה, הכדורסל עתיד היה להפוך רק לתחביב, אך כמו בכל סיפור טוב דברים מוזרים התחילו לקרות. הגובה והקליעה הנפלאה סייעו לוויליאמס לזכות באליפות דיוויז'ן 3 ויחד הם קידמו את שחקן הכנף למישיגן. תחת המאמן היצירתי בוולברינס, ג'ון ביליין הוא המשיך להשתדרג (שם שיתף פעולה עם מו ואגנר, אותו יפגוש היום) אך אקורד הסיום הסתכם מילה "אנדראפטד" ב-2018. ההמשך ידוע: ליגת הקיץ, מיאמי, פיתוח שחקנים, culture, ספולסטרה, ג'ימי, תסמונת המתחזה ועוד. אתם יודעים את התרגיל ועכשיו גם את הסיבות שבגינן דאנקן רובינסון הוא ההיט האהוב עלי.

ואם אתם אנשים של וידאו ותפיסה חזותית, קבלו את המסע של רובינסון מוויליאמס לחמישייה של פיינליסטית ה-NBA ב-10 דקות:

המלצת צפייה עבור: עכברי כדורסל (וגם כאלו שלא) שאוהבים לראות כדורסל חכם, קשוח ושיתופי. כל דבר מעבר לזה הוא בונוס.

דו"ח מצב: גארי האריס יחסר למג'יק, כשפרנץ ואגנר בסימן שאלה. ההיט בלי דרו סמית', ג'מאל קיין, האמפטון והאקז, כשטיילר הירו כנראה ישחק.

הימור: משחק הגנתי משובח יסתיים בניצחון של מיאמי ב-2.

2:00 – יוסטון רוקטס (21-20) מול בוסטון סלטיקס (10-32):

הסלטיקס יגיעו ליוסטון היום אחרי הפסד צמוד ועיקש מול האלופה במשחק שלא מעט אנשים מאמינים שהיה פריוויו לסדרת הגמר של העונה, ואילו יוסטון רק אתמול ניצחו בעור שינייהם בהארכה את יוטה ג'אז המתקמבקת.

על אף שזה לא זמן טוב לאהוב שחקנים טורקים, השחקן האהוב עלי בפער ביוסטון העונה הוא אלפרן שנגון. הסנטר הטורקי הצעיר נבחר לפני שלוש שנים בגיל 19 על ידי OKC (רק דמיינו קו קדמי של שנגון וצ'אט) והוטרד ליוסטון תמורת בחירות כחלק מהריבילד של הרוקטס בעידן הפוסט זקן. למרות שבקבוצה שלו יש בחירות גבוהות יותר כמו ג'יילן גרין וג'אברי סמית' שהיו מסומנים כשחקנים המובילים של הדור החדש ברוקטס, באמצעות שיפור עקבי ולא מבוטל בשלוש העונות שלו בליגה, שנגון עקף את כולם בסיבוב, כשהיום הוא ללא עוררין המנהיג של הטילים שנראים בדרך לפלייאין בזכות ולא בחסד. שנגון מעמיד ממוצעים שמצדיקים בחירה לאולסטר עם 21.5 נק' למשחק, 9 ריבאונדים וכמעט חמישה אסיסטים למשחק, כשרק במשחק האחרון הוא קבר על הראש של הג'אז 37 נק'. שנגון הוא סנטר מהזן של מארק גאסול ויוקיץ' (יש הקוראים לו אפילו בייבי יוקיץ') , ג'לוב לבן שמפצה על העובדה שאינו אתלט עליוןבאמצעות משחק חכם, קליעה רקה, מובים בתוך הצבע וניהול משחק (למרות שיש שחקנים שלמדו בדרך המפוסטרת שהלבן הזה דווקא יודע לקפוץ), כשלפחות מבחינתי, למרות שכבר לא מעט זמן השחקן הטוב בעולם הוא גם מהזן הזה, אני תמיד נהנה לראות שחקנים שהפורטה שלהם הוא מכלול כדורסלני ולאו דווקא אספקט אחד שמשוייף לשלמות.

בסלטיקס, השחקן האהוב עלי הוא דווקא דרק וויט. כשנבחר ב2017 על ידי הספרס בבחירה ה29, מעטים האמינו שהגארד המבוגר עם החיוך הכי חמוד בליגה יכול להגיע ליכולת משחק כזו. כמו לא מעט שחקנים שהצליחו בליגה מבחירות נמוכות, וויט הוא תוצר של חממת פיתוח השחקנים של הספרס. לצד הגנה מצויינת שתמיד הייתה לו, ונשמה יותר גדולה מהמצח שלו, דרק וויט פיתח לאורך השנים עקב לצד אגודל משחק התקפה איכותי ביותר, קליעה סבירה לשלוש ויכולת ניהול משחק. ב2022 וויט הועבר לספסל של בוסטון וגם שם עשה חיל וגילה את יכולתו בקלאץ, כשמתוך סלי קלאץ' רבים הוא קנה את עולמו בסל שכפה משחק 7 מול ההיט בפלייאוף של שנה שעברה, אחרי שאלו פיגרו כבר 3-0 בסדרה. לאחר שבקיץ הסלטיקס התחמשו בכוכבים הנוספים, פורזינגיס והולידי, לא מעט אוהדים הניחו שתפקידו של וויט עומד להצטמצם. עד עכשיו ההפך הוא הדבר. וויט מרוויח מכך שהוא מוקף בכוכבים ומספק עונת שיא עם שיאי קריירה באסיסטים, נקודות, אחוזים לשלוש ודקות. וויט הוא הנשק הסודי של הסלטיקס העונה וסיבה מרכזית לכך שהם מובילים את הליגה בגאון. עדיין יש לו את החיוך הכי חמוד בליגה

המלצת צפייה עבור: חובבי רכילות שרוצים לראות את אודוקה חוזר לאקסית

דו"ח מצב: הביתיים יעלו ללא אולדיפו, רג'י בולוק וטארי איסון. הולידיי והורפורד בסימן שאלה בגזרת הלפרקונים.

הימור: בוסטון ב15

2:00 – פיניקס סאנס (18-23) מול אינדיאנה פייסרס (18-24):

פיניקס מגיעים למשחק הזה במומנטום חיובי, כשהם נמצאים בעיצומו של רצף ניצחונות העומד על 4, ממש אחרי עוד תצוגת קליעה בלתי עצירה של בוקר, שהמטיר 52 נקודות על הפליקנס המצויינים ממש לפני יומיים. הפייסרס מגיעים למשחק חמושים ברכש נוצץ, אבל מבויישים מעט לאחר שהפסידו בהרכב מלא לפורטלנד, אחת מנמושות הליגה.

קשה לאהוב באמת שחקנים בקבוצת גלאקטיקוס כמו פיניקס, אבל יחסית לכוכב של קבוצת גלאקטיקוס, אני חייב להודות שאני די מחבב את בוקר. השחקן עם הקליעה אולי הכי יפה בליגה, שחקן שכשהוא נכנס לזון אתה לא יודע אם מד הנקודות יעצור על 30/40/50/60 או 70. שחקן שהגיע לליגה בגיל צעיר, צמח עם הקבוצה שלו, ומהווה סמל שלה. שחקן שהבינו די מהר שהוא ממש טוב בלקלוע, אבל לאורך השנים פיתח את המשחק שלו ולמד לנהל את המשחק, כשהיום הוא אפילו הדבר שהכי דומה לרכז בקבוצה, שחקן שהתחיל כארכיטיפ של ייצרן נקודות ריקות שלא יודע להוביל קבוצה לניצחון, למד לנצח והוביל את הקבוצה שלו להשיגים בפלייאוף ולגמר הליגה. אין מה להגיד, סימפטי, מי היה מאמין שאוהב שחקן שהשם האמצעי שלו זה ארמאני ושהוא יוצא עם קארדאשיאן.

עד העונה הייתי בוחר בTJ מקונול כשחקן האהוב עלי בפייסרס. אני מת על השם TJ, מת על גארדים דחוסים והוא אפילו נתן לי כיף במשחק NBA היחיד שראיתי בחיים שלי וקנה את עולמו (למרות שזו הייתה התבוסה הכי גדולה של הפייסרס בהיסטוריה בערך). אבל העונה אין מה לעשות, ואי אפשר להתעלם מהמאסטרו האליברטון, שכבר עכשיו אפשר להכליל אותו כאחד ממנהלי המשחק הטובים בהיסטוריה של הליגה. קשה להאמין שהאליברטון רק בן 23, אבל בעונתו החמישי בליגה, האליברטון מוביל את הפייסרס בצורה מפתיעה למאבק על מקום בפלייאוף המזרחי, כשהוא מנפץ כל שיאי אסיסטים ויחס איבודים אסיסטים אפשריים, כשהוא מוביל את התקפת הפייסרס לנתונים והשיגים היסטוריים, רק שיהיה בריא ושילמד לשמור

המלצת צפייה עבור: אוהדים שאוהבים קליעות ולא כלכך אוהבים הגנות

דו"ח מצב: דמיון לי ובול בול לא יעמדו לרשותו של פרנק ווגל, כשג'ורדן גודווין כנראה ישחק. אייזיה ג'קסון פצוע באינדיאנה, בזמן שהאליבורטון ונמבהארד בסימן שאלה.

הימור: פיניקס ב7

2:00 – לוס אנג'לס לייקרס (21-20) פורטלנד טרייל בלייזרס (29-12):

הלייקרס משדשים בימים אלו כשמאז דצמבר הם מנצחים ומפסידים (קצת יותר מפסידים) לסירוגין, וצופים איך הם נדחקים לשולי הפלייאין. הבלייזרס עומדים בציפיות שלהם, שזה להיות גרועים, לשפר מניות של שחקנים שיעזבו כמו גראנט וסיימונס ולתת זמן משחק לשחקנים צעירים כמו שארפ וסקוט.

קודם הייתי צריך לוותר על לבחור בTJ, אז אבחר בכפיל המדליק והמוכשר שלו מהלייקרס, אוסטין ריבס. ריבס כבר עכשיו יכול להחשב כנראה לאחד מ20 השחקנים הטובים בכל הזמנים שלא נבחרו בדראפט. כבר בעונתו הראשונה הראה ריבס יכולת מפתיעה והיה חלק אינטגרלי מהפלייאוף המוצלח של הלייקרס בעונה זו. בעונה שעברה הוא כמעט הכפיל את ממוצע הנקודות שלו, שיפר מאוד את הקליעה לשלוש והפך לשחקן מוביל ברוטציה, אבל כנראה השיא עבור השחקן החמוד הזה בעונה שעברה היה הזכות לשחק (ולהיות בין הבודדים שלא שובק) בנבחרת ארהב באליפות העולם. גם השנה ריבס ממשיך בגרף השיפור שלו ומוכיח שלא מדובר בקוריוז אלא שהוא כאן להשאר. סגנון המשחק של ריבס הוא מפתיע, כשבניגוד לגארדים לבנים אחרים ריבס דווקא מצטיין בדריבל האיכותי שלו ובחדירות לסל. עוד סיבה לאהוב את השחקן המקסים הזה

הבלייזרס קבוצה מבאסת. אהבתי את ג'רמי גראנט ואז הוא נהיה גרידי. חיבבתי את סיימונס ואז הוא נהיה בול הוג קצת. את שארפ חיבבתי אבל בפריוויו אחר ראיתי ראיון איתו לא התחברתי. בסקוט האמנתי כי רציתי להיות מתחכם מול כל הקרקס הצרפתי אבל עד עכשיו הוא די מאכזב, ברוגדון לא חזר באמת מהפציעה ושלא נתחיל לדבר על דיאנדרה "נבחרתי ראשון בדראפט של לוקה דונצ'יץ ושג"א" אייטון.

המלצת צפייה עבור: אוהדי נוסטלגיה של שנות ה2000, שמסוגלים לראות בשיממון הזו יריבות

דו"ח מצב: אל.איי תיאלץ להסתדר ללא וינסנט, כשלברון, איי.די ופרינס כולם בסימן שאלה וקאם רדיש כנראה ישחק. שארפ ורוברט וויליאמס ייעדרו אצל בילאפס, כשהנדרסון וסיימונס בסימן שאלה.

הימור: לייקרס ב20