לחגוג כאילו זה 1993: סיכום סיבוב הפלייאוף הראשון ב-NFL/ שחר דלאל

1. הרגע המרגש של הפלייאוף הזה כבר קרה. דטרויט ליונס הצליחו לנצח משחק פלייאוף לראשונה מאז 1993. קשה לדמיין את הסבל של האוהדים של המועדון הזה, שעבר יותר משבעה מדורי גיהנום עד שהגיע לרגע הזה (המהדרין יוסיפו שעברו גם על העיר ולא רק על הקבוצה). 

כותב שורות אלו כבר התייחס מספר פעמים לשינוי שחל בקבוצה בשנתיים האחרונות, כאשר בראש ובראשונה הכבוד מגיע למאמן דן קמפבל ששינה את "התרבות" במועדון, משהו שיותר מידי אנשים לפניו לא הצליחו לעשות. גם אם יפסיד מעתה את כל המשחקים העתידיים שלו בקבוצה, הקדנציה שלו עדיין תיחשב הצלחה.

הדמות השניה שצריך להוכיר הוא בראד הולמס, הGM של הקבוצה. מי שעבד אחרי הקולג' בתור פקיד קבלה בחניון להשכרת רכבים והתחיל את הקריירה בתור מתמחה ללא שכר בראמס, הפך להיות אחד המוחות המבריקים בליגה והצליח לחלץ את המועדון הגרוע בליגה מתהומות הנשייה. מטיבי הלכת בוודאי זוכרים שבעבר הייתי כותב בפריוויו לדראפט כי זה "יום חג ל-31 הקבוצות, מלבד הליונס" בשל ההיסטוריה הנוראית שלהם. זה משהו שכבר לא כתבתי שנתיים, וכנראה שכל עוד הולמס שם, זה לא ייכתב שוב.

2. השבוע הראשון של הפלייאוף התאפיין במזג אוויר קיצוני, שגרם להודעה של מושלת ניו יורק (ילידת באפלו) על דחיית המשחק של הבילס ביום אחד. בבאפלו קראו לאוהדים לבוא ולעזור לפנות את השלג על מנת שיהיה ניתן לקיים את המשחק, והתוצאה היתה מדהימה:

3. גם היריבה הבאה של הבילס, הצ'יפס, לא ליקקה דבש, כאשר המשחק בקנזס סיטי היה הרביעי הכי קר בהיסטוריה וסיפק לנו גם את הרגע הזה:

אז נכון שפוטבול משחקים בכל מזג אוויר, אבל לפעמים צריך לזכור שגם השחקנים הם אנושיים ולזכור לחייב את כל הקבוצות להתקין חימום מתחת לדשא (קיים בקנזס סיטי, לא קיים בבאפלו).

4. רבים מחשיבים כבר עכשיו את פטריק מהומס לק"ב הגדול בכל הזמנים. הנתון הבא בהחלט תומך בטענה הזאת:

5. כמה גרוע היתה הטרייד של קליבלנד על גשון ווטסון? ככה גרוע:

6. מהצד השני, הק"ב שהבראונס נפטרו ממנו, בייקר מייפילד עושה חיל. אם יש משהו שהעונה הזאת הוכיחה, שזה שהוא ק"ב פותח בליגה. הוא כנראה תמיד יהיה בשליש התחתון, וקבוצות תמיד ייחשבו שהם יכולות להשיג משהו טוב יותר, אבל במצב השוק הנוכחי תמיד תהיה לו עבודה. ואם החלקים סביבו מספיק טובים, כמו בטמפה, ניצחון פלייאוף לא אמור להפתיע אף אחד.

7. עוד ק"ב שביסס את המעמד שלו בליגה הוא ג'ורדן לאב. כזכור, אפילו גרין ביי לא הסכימו להפעיל את השנה החמישית שלו בחוזה, וחתמו איתו על חוזה קטן בהרבה שמתבסס בעיקר על הישגים אישיים. אחרי הניצחון שלו בפלייאוף, הוא כבר נמצא בחברה טובה מאוד:

8. כנראה שביל ביליצ'יק מצא לעצמו מקום חמים יותר לאמן בו בעונה הקרובה:

9. למי שלא מכיר, ריק גוסלין נחשב לבן אצולה ב-NFL, לגורו של הקבוצות המיוחדות (הדירוגים שלו בכל שנה יכולים להרים או למוטט קריירות של המתאמים הרלוונטיים) ולאחד הקולות השקולים והמוערכים בליגה. אם הגענו למצב שהוא כותב משהו כזה, כראה שאנחנו בבעיה רצינית…

10. אם מישהו הרגיש שחסר לו משהו בפלייאוף הזה, אז זאת הסיבה:

*

נסיים בקריסה המפוארת של האיגלס. הקבוצה שנראתה בנובמבר כמועמדת המובילה לאליפות הצליחה להפוך לבדיחה של הליגה. המהלכים שעשה ניק סריאני בחודש האחרון (ובראשם הקידום של מאט פארישיה) שהובילו לקריסת חדר ההלבשה שהיה מהחזקים בליגה, מראים שיש שם בעיה עמוקה מאוד, שיכול להיות שמתחילה אצל המאמן הראשי. אף אחד לא אומר שהוא יפוטר בקרוב, אבל אם יש בעלים שלא יפחד ללחוץ על ההדק זה הבעלים של האיגלס.

*

כמה גרוע היה סיום העונה של האיגלס? הם גרמו לבחור הזה לפרוש:

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. אחלה טור תודה רבה.
    גוליאן אדלמן אתמול התארח אצל קולין cowherd ואמר שלדעתו המקום שביל יבחר זה כנראה פילדלפיה, בגלל משפר דברים. המזג אוויר שהוא רגיל אליו, החברות שלו עם הבעלים והGM , מסתבר שהוא מאוד מעריך את המועדון הזה שלקח לו אליפות לפני מספר שנים. כמו כן כל המשפחה שלו והנכדים בניו אינגלנד ופילי קרובה (יחסית).
    אני הייתי משוכנע שאם הבילס מפסידים בליצ'ק יחליף את המאמן שלהם.
    אטלנטה ? זאת תהיה הפתעה רבתי

  2. כתבת שהדראפט הוא יום חג ל31 קבוצות חוץ מדטרויט, אני חושב שאפשר לכתוב "יום חג ל30 קבוצות חוץ מדטרויט והג'טס"

    1. לעניות דעתי הג'טס דווקא בוחרים שחקנים לא רעים בכלל, אבל הם לא מצליחים למצוא את הק"ב הנכון, אז הכל מצטייר אחרת (עם כי במקרה שלהם, אני לא מצליח להבין איך הם כל פעם נופלים עם הרסיברים שהם בוחרים…).

  3. לא זוכר עונה כל כך מעניינת כבר הרבה שנים, אף אחד לא באמת יודע מה יקרה וכן, גם גרין ביי יכולה ללכת עד הסוף. הערה כללית לגבי בליצק. הרבה שנים טענתי שההצלחה של הפטריוטס היא יותר בזכות בליצק ופחות בריידי. הסיבה העיקרית הייתה שכמעט בכל משחק בעיות שהופיעו במחצית הראשונה תוקנו על מנת לנצח, מה שהראה על צוות אימון אפקטיבי בצורה שלא ראיתי בשום ספורט אחר. נוספת לכך העובדה שלרוב בריידי שיחק עם חבורת תופסים מטורפת ובשנים עם תופסים לא משהו גם בריידי היה פחות אפקטיבי. כשבריידי זכה עם טמפה לדעתי הנצחון היה בעיקר בזכות ההגנה ולא בזכות בריידי שהיה בסדר פלוס. מאד הופתעתי לכן מההידרדרות של הפאטס והמעבר מקבוצה בינונית לקבוצה פאטטית ולא רלוונטית (אלא עם מוחו הקודח של בליצק ״הגאון״ עשה זאת בכוונה…) אולי זה הגיל ואולי זה מינוי בני המשפחה לצוות. יהיה מעניין לראות את הביצועים שלו בקבוצה אחרת.

    1. כפי שאמר בעבר בלה גוטמן – לכל קבוצות העילית יש תאריך תפוגה (וביליצ'ק כזה גדול בגלל ששמר על הגחלת כ"כ הרבה זמן), וכנראה שהיחסים בין ביליצ'יק לקראפט כבר הפכו את היוצרות (ESPN פרסמו השבוע שהיחסים ביניהם לא חזרו להיות כשהיו אחרי הזכיה של בריידי עם טמפה), כאשר השנה זה הגיע למימדים אפיים (ביליצ'יק רצה ק"ב חדש, קראפט רצה לתת הזדמנות למאק ג'ונס – אז המאמן עשה הכל כדי להראות לבעלים שהוא צודק…).
      לגבי הבנים שלו – לפי הדיווחים מבוסטון, הם הראשונים שמאיו ביקש להשאיר בקבוצה. ככה שכנראה מבחינת היכולת, התפוחים לא נפלו רחוק מהעץ (גם אם לעולם לא ישתוו לו).

  4. לעניין ה"פוטבול משחקים בכל מזג אוויר", זו לדעתי (הלא מאוד פופולרית אני חושש) אחת הרעות החולות של המשחק הזה
    כדורסל הפסיקו לשחק על הבלטות כבר מזמן, בכדורגל אנחנו שמחים מאוד כשמזג האויר הוא קלאסי למשחק, לא חם מדי ולא קר מדי ובלי יותר מדי רוח, תנאים אופטימליים. רק בפוטבול, אנשים (לא אתה שחר) מריירים על משחק בשלג כי זה אסתטי (למרות שסטטיסטית מדובר במשחקים גרועים מהממוצע, קשה לרוץ מהר, קשה לתפוש וכמובן שקשה למסור כשיש רוח)
    .
    בעיקר, מעבר לאיכות המשחק, לא די שאנחנו נותנים לשחקנים/גלדיאטורים להרוס לעצמם את הבריאות למען ההנאה שלנו, אנחנו גם מטפחים פה איזה מיתוס שטחי של גבריות, כאילו יש משהו להתהדר בו אם מחליטים לשחק בשלג או בקור של מינוס עשרים כי אחרת זה פינוק.
    אז נכון שבהשוואה לזעזועי מוח והפגיעות הלא הפיכות בעמוד השדרה שהשחקנים חווים, לחטוף מכות בטמפרטורה שרוב האנשים לא יצאו בה מהבית בכלל, זה לא נורא. בכל זאת, אני פשוט לא מבין את הגלוריפיקציה הזאת של לשחק בכל מזג אויר (כולל בשלג).
    .
    אגב, במשחק במחזור האחרון במטלייף ששוחק באפס מעלות ותחילתו של שלג (האיגלס הפסידו לג'איינטס) היו כרטיסים למכירה במקומות הטובים ב 30 דולר. אפילו במשחק של הצ'יפס היו מקומות בגוש הטוב ביותר (למטה מול קו האמצע) ב 165 דולר, בערך שמינית ממחירו של כרטיס במיקום דומה בסנטה קלרה בשבת הקרובה. רוצה לומר, זה מזג אויר שאשמח אם השחקנים יתרוצצו בו על הדשא אבל אני לא אצא מהבית כדי לראות אותו מהיציע

    1. בתור תושב ניו יורק, אני יכול להבטיח לך שתראה מחירים כאלה גם סתם ביום גשום, לא צריך לחכות לשלג בשביל זה
      🙂
      .
      וכן, יש שאיפה בשנים האחרונות לעבור לאצטדיונים הרבה יותר מודרניים עם גג אבל עם היתרונות של איצטדיון פתוח (ל"א ומינסוטה – באוויר הפתוח, וגאס – דשא אמיתי). נחכה לראות מה יעשו בבאפלו ושיקאגו

      1. ממש לא
        אני גר עכשיו 25 דקות נסיעה נינוחה מהמטלייף ומגיע פה ושם למשחקים בהחלטה של רגע, נכנס לסטאבהאב בבוקר, קונה כרטיס(ים) ומגיע למגרש. בחיים לא תמצא מחירים כאלה בגושים הטובים
        אולי אפשר למצוא למעלה ובצדדים (וגם זה לרוב מתחיל מ 50 או אפילו יותר) אבל למטה מול קו האמצע? מתחיל מ 300

        1. מסכים עם תומר. בנוסף לזה שהמשחק מאבד מערכו, הדבר העיקרי שאני לא מבין זו הסכנה לאוהדים. להמצא בחוץ 4 שעות בכאלו טמפרטורות זו ממש סכנת חיים…

  5. תודה שחר. תומר אחא – אני פה ניצב מהצד השני של המתרס ונאלץ לצאת כנגדך חוצץ יחד עם שאר העדר. ואני אומר את זה בתור אחד שיודע להיות קשוח כשצריך, אבל אני ממש מפונק בקטע של הטמפרטורה ושונא שקר לי. קשיחות וגלדיאטוריות היא אחת הסיבות (אם לא ה-הסיבה) שאנחנו אוהבים ומעריכים את המשחק הזה. ברור שתאקל אחד של איזה מיילס גארט ואתה או אני שוכבים שם ומייללים כמו ילדה תוך כדי שאנחנו מנסים לאסוף איברים כרותים מהשלג המוכתם, אבל איזה יופי זה לראות מישהו שורד כניסה של משאית כזאת ועושה מלאכי שלג באנד זון…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט