סיכום שבוע הווילד קארד בNFL/ רביב פייג

השבוע הראשון של פלייאוף הNFL הסתיים ברובו ללא הפתעות מיוחדות. הנצחון של יוסטון אולי היה בניגוד לציפיות אבל לא בתחום הבלתי סביר. המשחק היחידי שהיה קשה לניבוי ונראה שיכול ללכת לכל כיוון היה זה בין דטרויט ללוס אנג'לס ואכן, כך היה.

אפשר לומר שקיבלנו לגמר הדיוויזיונל של שבוע הבא רת הקבוצות שהגיע להן להגיע לשם. שבוע הבא מחכים לנו מאצ'אפים אפיים אבל בינתיים בואו נראה מה קרה בסוף שבוע האחרון.

יוסטון טקסנס – קליבלנד בראונס 14-45

על הנסיבות שהביאו את קליבלנד בראונס לפתוח את הפלייאוף עם ק"ב מזדקן שחזר מפרישה לסיבוב נוסף אתם יכולים לקרוא בסקירה שלנו לקראת המשחק הזה כאן  אבל לקליבלנד היו את כל הסיבות להאמין שפלאקו הוא האיש שיספק להם את הכוח ההתקפי והנסיון הנדרש, אחרי הכל הוא כבר היה פה, ליטרלי, לפני 11 שנה, כשלקח את כל הקופה עם בולטימור רייבנס.
פלאקו חזר מהפנסיה כמו סופת הוריקן והוביל התקפה אקספלוסיבית ושוברת שיאים אוויריים ושל ניקוד שהחייתה את הקריירות של התופס אמראי קופר ושל הטייט אנד דיויד נאג'וקו. הפוקוס של קליבלנד עבר לצד ההתקפי של הכדור וההתקפה הייתה כל כך קטלנית שזה עזר לחפות על ירידה ברמה של ההגנה.
ג'ו גם ליטרלי היה שם, מאחורי הסנטר, כשקליבלנד ניצחו את יוסטון רק לפני שלושה שבועות.

רק מה שקליבלנד לא לקחו בחשבון היו שני דברים: לצד ההספק החיובי מסגנון המשחק של פלאקו, היו גם את החטיפות. You live by the sword, you die by the sword.

הטקסאנס היא קבוצה אחרת עם סי ג'יי סטראוד מתחת לסנטר. מהק"ב הטירון נדרש המון מהרגע הראשון שלו בליגה, ומהרגע הראשון הוא סיפק. בתחילת העונה עוד כתבתי בתימהון על הטקטיקה המוזרה של המאמן החדש, דמיקו ראיינס, לשים את מבטחו ואת הכדור, עשרות פעמים במשחק, בידיים של טירון שפותח משחקי NFL לראשונה ולסמוך בצורה כבדה על משחק המסירה.
לנגד עיניינו ראינו את סטראוד מתפתח לאחד הכוכבים העולים של הNFL כשהוא עושה יותר ויותר כל שבוע, משיג יותר ויותר, הוא הגאות שמרימה את כל הספינות בנמל, ההתקפה של יוסטון פורחת בזכותו, ובזכותה ההגנה מקבלת את הזמן שלה להתמסר לשיטה של המאמן הראשי, שהגיע לתפקיד הזה בזכות היותו מתאם ההגנה של אחת ההגנות הטובות בליגה שנה שעברה.

קליבלנד הגיעה למשחק החוץ הזה מועדפת על יד המהמרים והפרשנים אבל גם יוסטון, מלבד יתרון הביתיות, מגיעה בריאה יחסית ועם מומנטום שווה לזה של קליבלנד מאז חזרתו של סטראוד מפציעת זעזוע המוח.
ואכן, המחצית הראשונה נפתחה בצורה שקולה והתקפית למדי כשאחרי כמה דרייבים של גישוש, נרשמו הבקעות לכל קבוצה בתורה במשך חמישה דרייבים רצופים.
יוסטון אמנם ירדה למחצית עם יתרון של 10 נקודות, אבל לא היה ניתן לחשוד בשלב זה כמה מהר המשחק הזה יברח לכיוון, שאולי, היה צפוי מראש.
המחצית השניה נפתחה בדרייב לא מוצלח של יוסטון, אבל מייד אחרי זה, הגיע זמן התשלום לעסקה שעשה פאלקו עם השטן.
שני הדרייבים הבאים של קליבלנד הסתיימו עם חטיפה של פלאקו. אחת הוחזרה 82 יארד לט"ד הגנתי והשניה הוחזרה 36 יארד לט"ד הגנתי נוסף.
פה פחות או יותר הסתיים סיפור האגדה של גו' פלאקו שהיה מצידו מוכן להמשיך כק"ב הפותח של קליבלנד לשנה נוספת. קליבלנד לא יבקיעו שוב במשחק הזה.
יוסטון מתקדמת לשלב הבא עם הצהרה מרשימה של 45 נקודות במשחק הפלייאוף הראשון של דמיקו ראיינס וסי ג'יי סטראוד. בולטימור רייבנס הבאה בתור להיות מופתעת?

עתיד מזהיר, סי ג'יי סטראוד

קנזס סיטי צ'יפס – מיאמי דולפינס 7-26

לפני מה שנראה נצח, מיאמי דולפינס הבקיעו 70 נקודות במשחק. אבל נראה שזה היה השיא שלהם העונה.
טואה טאגובאליואה אמנם סיים את העונה עם מספר היארדים הגבוה ביותר במסירה, טייריק היל עם מספר היארדים הגבוהה ביותר בתפיסה  ורחים מוסטרט נתן עונה היסטורית והיסטרית בתוך מערך ההתקפה המלהיב וללא מתחרים של מייק מקדניאל. אבל כל זה בא על חשבון קבוצות חלשות יחסית וכל פעם שמיאמי נתקלו בקבוצה טובה במהלך העונה, הם כשלו.
והכישלון הלפני אחרון, ההפסד הקשה לרייבנס בשבוע 17, שלח אותם בספירל של שקיעה שבסופו של דבר גוזל מהם את ראשות בית הAFC מזרח בדו קרב מול באפולו במחזור האחרון של העונה הסדירה, ושולח אותם ליטרלי לסיביר.  מהחמימות של פלורידה, הרחק מזרחה לקנזס סיטי הקפואה למשחק בטמפרטורות הנמוכות ביותר שנרשמו בהיסוריית הNFL, מינוס (-) 20 מעלות צלזיוס.
קנזס סיטי העונה היא לא הצ'יפס של שנים קודמות. נראה שהברק של פטריק מהומס קצת התעמעם השנה. אולי חלק מהסיבה זה השינוי במתאם ההתקפה אבל זה לחלוטין גם אשמת המחסור בכישרון התקפי מסביב למהומס.
הצ'יפס היו שבויים כלכך בקונספציית מהומס הקוסם שמסוגל לייצר הכל מכלום, שלא שמו לב איך בהדרגה, לא נשאר לסיינט פטריק עם מי לעבוד. וחלק ממי שהוא כן עובד איתו, הוא לא יכול לסמוך עליו שהכדור ישאר בידיים שלו (אהמ, ההמ, קרדריוס טוני).
אבל בדיוק בזמן לפלייאוף, מופע הקסמים חזר והפעם עם שולייה חדשה, ראשי רייס.
רייס הטירון היה הראשון לתפוס ט"ד במשחק בדרייב הראשון והמתודי של קנזס בדרך לצבור 130 יארד במשחק, ושחקני מיאמי, כולל טייריק היל שעד לפני שנתיים קרא לאיצטדיון הזה- בית, פשוט נראו קפואים במקום והפכו לנציבי קרח עם הרבה הפלות כדור מידיים קפואות ותאקלים חסרי חשק.
מיאמי נראתה כאילו כל מה שהם רוצים זה לעלות חזרה על המטוס ולחזור לחופים החמימים של פלורידה והשיגו רק ט"ד אחד כל המשחק, ברבע השני.
איזיאה פאצ'קו הוסיף ט"ד אחד בסנאפ ישיר באחד ממהלכי הטריק שאנדי ריד שומר תמיד לזמן הפלייאוף וקנזס מחליקה בקלות לשלב הבא בפלייאוף לנסות את הקור של צפון מדינת ניו יורק בבאפולו שבוע הבא.

מהומס ב100 אחוז מאמץ. תמונה מדהימה של Emily Curiel

דאלאס קאובויס – גרין ביי פאקרס 48-32

הקאובויס לא מסוגלים להיפטר מהקללה שנקראת הפוסט עונה.
קבוצה שמגיעה לשיאים מדהימים כל העונה עם ק"ב שמחזיק בשיאים התקפיים מרשימים (שלישי ביארדים, שני ברייטינג, ראשון בט"ד במסירה) ותופס מהטובים ביותר בליגה. קבוצה שמנצחת בהפרשים ניכרים ובקלות את רוב היריבות שלה. קבוצה שאף פעם לא הפסידה בבית העונה.
דאלאס מגיעים לפלייאוף ופתאום הופכים מסינדרלה לכרכרת דלעת.
ההיסטוריה של הקאובויס בפלייאוף רצופה בנפילות מנטליות, כמו פיאסקו הצבת הכדור על ידי השופטים בפלייאוף של לפני שנתיים, או המערך המוזר שהשאיר את הרץ זיק אליוט בתור ליינמן בודד מול הגנת סן פרנסיסקו במהלך האחרון של המשחק. השנה הגיעה התור של – דאק פרסקוט זורק ל-2 חטיפות במחצית הראשונה, אחת מהן לפיק 6, ופוגע קשות בסיכוי של הקאובויס לתת פייט במשחק הזה.
פרסקוט לא האשם היחידי בהפסד הזה כשגם ההגנה המהוללת קורסת לגמריי ומיכה פארסונס בכלל MIA כל המשחק.
אבל הסיפור פה הוא פחות הכישרון של הקבוצה של אמריקה להכשל בפלייאוף ויותר היכולת המדהימה של ג'ורדן לאב והתקפת גרין ביי הצעירה והלא מנוסה.
תחת ידו הבטוחה של לאב, גרין ביי עולים ליתרון 27 -0 לקראת סיום המחצית הראשונה. אהרון ג'ונס, אוסף קרקפות של קאובויים עם 2 הט"ד הראשונים במשחק בדרך לשלושה כל המשחק ו118 יארד על הקרקע. לאב מוסיף אחד משלו במחצית הראשונה בדרך לשלושה כל המשחק.
המגמה מתחילה להתהפך במחצית השניה כשגרין ביי מורידה קצת את הרגל מהגז ודאלאס מתחילים לצאת מההלם. דאלאס מסוגלים להבקיע מהר והרבה כשהם רוצים , אבל 24 הנקודות שהקאובויס משיגים במחצית השניה לא מספיקים כדי להפוך את היצרות כשההגנה שלהם לא תורמת את חלקה למאמץ ומאפשרת לפאקרס להוסיף עוד 3 ט"ד ולהגדיל את היתרון כל פעם כשדאלאס מתקרבים.
במהלך העונה היללנו פה את גורדן לאב, ואז הספדנו אותו, ואז היללנו שוב אבל אין ספק שגרין ביי ממשיכה עם המסורת המפוארת של בחירת פרנצ'ייז ק"ב מוצלחים שאפשר בנות סביבם ואיתם.
לפני שנים לא רבות קיבלנו מחזור מפואר של ק"ב שהשתלטו על הליגה והחליפו את הגווארדיה הישנה, מהומס, אלן, פרסקוט, טואה, הרטס, לורנס ואפילו הרברט הם חלק מדור הביניים המוצלח הזה. ועכשיו נראה שיש דור חדש של כוכבים בעמדה, סי ג'יי סטראוד וברוק פרדי כובשים את הטופ הסטטיסטי של הליגה בסערה ונראה שגם ג'ורדן לאב, בשנתו השלישית והראשונה כפותח, הוא חלק מהקאדר הזה.
בשבוע הבא גרין ביי ולאב אחרי טיסה ארוכה חזרה לוויסקונסין יעלו על טיסה ארוכה נוספת לחוף המערבי בשבוע קצר מהרגיל לשלב הדיביזיונל המסקרן מול ברוק פרדי וסן פרנסיסקו.

עתידמזהיר, ג'ורדן לאב

דטרויט ליונס- לוס אנג'לס ראמס 23-24

אחרי שלושה משחקים שהיו ברובם חד צדדיים קיבלנו את המותחן המדהים בין הליונס לראמס.

ידענו מראש ששתי הקבוצות האלו מתנגשות יפה. ידענו לפני ששניהם במומנטום גבוהה ומבשילות בזמן הנכון וידענו מראש על כל קוי העלילה שמהוים רקע היסטורי נחמד למפגש הזה.
בין אם זה חילופי הק"ב שנעשו לפני כמה שנים בין הקבוצות, אם זה החזרה של סטאפורד לדטרויט בה הוא מחזיק כמעט בכל שיא קבוצתי  חוץ מהגעה לפלייאוף, שלא לדבר ניצחון שם. ובין אם זו ההזדמנות של דטרויט לנצח משחק פלייאוף לראשונה מזה 31 שנה.
למרות האירוח באיצטדיון פורד המקורה, המשחק נפתח בסערה, כששתי הקבוצות מחליפות מהלומות ובשישה דרייבים שנמשכים עמוק אל תוך הרבע השני, שתי הקבוצות משיגות נקודות כל דרייב.
3 ט"ד לדטרויט ו2 ט"ד ושער שדה ללוס אנג'לס.
הפינג פונג הזה קצת נרגע כשההגנות מתחילות להתייצב ומעתה והלאה הניקוד יתקדם רק בקפיצות של 3. שני שערי השדה שהראמס משיגים במחצית השניה לעומת אחד בודד של דטרויט, מקרב את האורחים מרחק נקודה אחת מדטרויט עם 8 דקות על השעון. מפה זה הופך לעצירות הגנתיות ודרייב אחרון בן 4 דקות שנחתם בהשגת דאון ראשון במסירה של גוף לאמון רא סנט בראון שמאפשר לליונס ויקטורי פורמיישן עד לניצחון היסטורי בפלייאוף.
שני הק"ב היו מצויינים וללא טעויות במשחק בו הריצות לקחו כסא שני. פוקה נאקווה עם 181 יארד וט"ד במשחק הפלייאוף הראשון של הטירון הסנסציונלי, התחרה ביעלות והאמינות של סנט בראון עם ה110 יארד שלו.
דטרויט ממשיכה לשלב הבא ותארח את טמפה ביי באצטדיון פורד הבייתי מאוד.

באפולו בילס – פיטסבורג סטילרס 17-31

ג'וש אלן הוא נשק רב שימושי והשימוש הטקטי שלו ברגליו, בזמן הנכון ובמקום הנכון, היו חלק נכבד מניצחון הפליאוף של באפולו בילס.
כנגד המון סיכויים, פיטסבורג סטילרס הצליחו להשתחל לפלייאוף עם ק"ב מחליף בזכות המון כוח רצון, נחישות ועקשנות.
עם תחילת המשחק נראה שהם לא ממש שייכים לפה השנה כשדרייבים לא מוצלחים, פאמבל אבוד וחטיפה של מייסון רודולף, הקנו את ההרגשה שהמעמד קצת גדול עליהם והם הגיעו הכי רחוק שהם יגיעו.
ואכן, הבילס עלו מהר וללא התנגדות רבה ל0-21 במחצית הראשונה ובדרך לעוד 3 נקודות עד ששער השדה החסום, השיג לפיטסבורג עמדה נוחה ביותר להשיג ט"ד ראשון ועזר להם להתאושש וחימם אותם בשלג המקפיא של אורצ'ד פארק.
אבל לבילס היה מענה לכל מה שפיטסבורג הצליחו להשיג במחצית השניה כשענו להם נקודה לנקודה ושמרו על היתרון כל הדרך לניצחון.
אלן ממשיך לסחוב את הבאפולו על כתפיו עם 3 ט"ד במסירה ואחד מרשים ביותר בריצה של 52 יארד וממשיך את הרנסנס של הבילס במחצית השניה של העונה אל תוך הפלייאוף.  
שבוע הבא קנזס סיטי מגיעים לשלב הדיביז'יונל.

ככה זה נראה יממה לפני המשחק, אורצ'אד פארק, באפולו.

טמפה ביי באקנירס – פילדלפיה איגלס 9-32

ההתדרדרות המיסתורית של פילדלפיה התחילה איפשהוא בשבוע 12. הקבוצה שעד כה הייתה במאזן הטוב ביותר בליגה נראתה כמו משהו בלתי ניתו לעצירה. האיגלס ועוד 31 קבוצות קראו לזה רק לפני חודש וחצי.
אבל מתחת לפני השטח משהו היה רקוב. יותר מדי משחקים הסתיימו צמודים מדיי ויותר מדיי פעמים הם היו צריכים קאמבק ניסי מפיגור. וזה משהו שמתעדעד לתפוס אותם בסופו של דבר ולהפוך את הקערה על פיה.
ששת המשחקים האחרונים של העונה הסתיימו עם חמישה הפסדים וכולם איכשהו ידעו שזה לא הולך להשתנות גם בפלייאוף.
טמפה ביי העניקה לבייקר מייפילד את ההזדמנות לרדמפשיין. למרות הנעליים הענקיות שהוא ממלא שם, מייפילד לא נבהל ועשה ריסטארט לקריירה שלו בצורה שלעיתים הייתה מרשימה ביותר.
אפשר לומר שהבאקנירס נהנו מהקריסה הקולסאלית של פילדלפיה אבל אי אפשר לקחת מהם את ההופעה המצויינת במשחק הזה. מייפילד היה מושלם עם 337 יארד ו3 ט"ד וההגנה עצרה את פילדלפיה על 9 נקודות ושאט דאון מוחלט במחצית השניה.
שתי קבוצות במגמת מומנטום הפוכה וזה לא הלך להשתנות במשחק הזה.
הגנת האיגלס תחת מאט פטרישה הפכה למסננת עם הבאק פילד מס' 31 בליגה, שלא מסוגלים לתקל שחקן ששוקל 90 קילו (טריי פאלמר) ונותנת לו לברוח לה בין הידיים לט"ד של 56 יארד.
בהעידרו של אי ג'יי בראון (שנראה עם בטן מלאה עם הקבוצה אחרי פציעתו במשחק האחרון והלא משמעותי של העונה), דאבונטה סמית' (148 יארד) היה המטרה העיקרית של ג'יילן הרטס, אבל מלבד ט"ד בודד לדאלאס גודרד, התקפת פילדלפיה לא מצליחה לייצר מהלכים גדולים כבר שבועות רבים.
טמפה ביי מצפינה לדטרויט בשבוע הבא לנסות להמשיך את מסע הקסם של בייקר.


לפוסט הזה יש 39 תגובות

    1. גם בוא, מי בדיוק הקווטרבקים שלא הגיעו מה NFC לפלייאוף? פרסקוט? הארטס?
      כדי לבדוק את התיאוריה (שהעולם שייך למאמנים), ב AFC הגיעו לחצאי הגמר, מהומס, ג'קסון, אלן וסטראוד

      1. אפשר גם להוסיף שמאמנים כמו סיריאני שנה אחת מהוללים ושנה אחרי קורסים ומאבדים את חדר ההלבשה ואולי מפוטרים

      2. ארבעה ק"ב שהיו נהדרים ושני האחרונים הם מהיותר טובים?
        מה היה מוכיח לשיטתך שהעולם שייך לק"ב? מי הקווטרבקים שהיו אמורים להגיע לחצאי גמרי החטיבות והיה מוכיח לדיטתך שהעולם של לק"ב?

  1. תודה רבה על הסיכום. אני לא חושב שאפשר להגדיר את ההפסדים של דאלאס ופילי בתור לא הפתעות. זה נכון שפילי היו במומנטום גרוע ודאלאס תמיד גרועה בפלייאוף. ועדיין, טמפה הגיעו אחרי משחק בלי טאצ דאון אחד מול הקבוצה הכי גרועה ב nfl וגרין ביי, למרות תצוגות מרשימות לאורך השנה (למשל הניצחון על הצ'יפס) לא סומנו בתור הקבוצה הראשונה לצאת מדאלאס עם ניצחון

    1. גם אתייחס פה גם למה שתומר כתב.
      איך שאני רואה את הדברים מבחינת זה שכתבתי שלא היו ממש הפתעות.
      מיאמי- לא ניצחו אף קבוצה טובה השנה, פצועים מאוד, ירידה חדה ברמה בכמה שבועות האחרונים, משחק חוץ בקור קיצוני שהם לא רגילים אליו. אם הם היו מנצחים, או אפילו תחרותיים, זה היה שוק מטורף.
      פילדלפיה – כמו כתבתי, פילדלפיה בהתרסקות טוטאלית. ההגנה שלהם התדרדרה לכמעט אחרונה בליגה וכולם יודעים ומנצלים את הסקנדרי המחורר שלהם. ג'יילן הרטס לא רק שפצוע אלא גם ללא אי ג'יי והוא כבר מזמן לא ההרטס של שנה שעברה. טמפה לעומת זאת במומנטום טוב ובייקר משחק מצויין. כשההגנה תורמת את חלקה מספיק, קשה לעצור אותם. התאוששות ניסית של האיגלס בדיוק בזמן לפלייאוף זה היה נחשב בעיני להפתעה.
      דאלאס- אין הסבר הגיוני, אבל הם פשוט לא מסוגלים להתנהל בצורה טובה במשחקי פלייאוף. לא מקארת'י ולא פרסקוט ומסתבר שגם לא דן קווין וההגנה. נכון שזו הייתה יכולה להית השנה שהם סוף סוף עושים את זה, אבל כל שנה אנחנו נאלצים לשמוע את זה מחדש וכל שנה יותר סביר להניח שלא. הקריסה שלהם בסופ"ש היא לא כזו מפתיעה בעיני. לעומת זאת, התפקוד של ג'ורדן לאב במשחק הפלייאוף הראשון שלו, במשחק חוץ, זו אכן הפתעה.
      קליבלנד- ההגנה שלהם רחוקה מלהיות מה שהייתה עד שפלאקו הגיע. זה כאילו ברגע שפלאקו התחיל להצליח, ההגנה לקחה חופש. ואולי היא אכן התעייפה. קשה להיות עילית לאורך זמן ממושך.
      מיילס גארט לא השיג סאק איזה שישה משחקים.
      אז ברגע שפלאקו קרס עם 2 הפיק 6 (החטיפות זה לא הפתעה, ה2 חטיפות רצופות לפיק 6 זה כן) הם נשארו עם כלום להסתמך עליו.
      אבל עוד לפני. בתור מוקיר זכרו של דמיקו ראיינס, עקבתי אחרי סטראוד ויוטון וראיתי איך הכל מתחבר שם, התקפהץ המסירה, משחק הריצה וההגנה, בצורה הדרגתית אבל עיקבית ומגיע לשיא בזמן הנכון.

      1. רביב, אלה בעיקר הנמקות בדיעבד
        עובדתית, לא רק הליין בווגאס פספס בשלושה משחקים (אולי ארבעה, לא זוכר מה היה על האיגלס), גם התחזיות של החבר'ה פה, שאני מאוד מחזיק מהם, טעתה בחמישה משחקים
        ברור שפילדלפיה במשבר ודאלאס במסורת של היחנקות וסטראוד נראה נהדר אבל ברור גם שטמפה לא באמת שייכים למעמד, ההגנה של קליבלנד גדולה על יוסטון וגרין ביי פשוט לא מספיק איכותיים כדי להזיז לקאובויס

        1. בכנות, אני לא חושב שזה חוכמה בדיעבד, לפחות לא עבורי.
          ההיחנקות של דאלאס בשלב הזה מול גרין ביי ובצורה כזו מוחלטת אולי לא היתה אמורה לקרות כל כך מהר אבל היה לי ברור כשמש שהם לא יגיעו עד לאליפות החטיבה.
          טמפה זכתה בפיס כי האיגלס הם שיט שואו. אז אולי הם לא מספיק טובים לבור את השלב הבא אבל הם היו מספיק טובים לעבור את פילדלפיה.
          ההגנה של קליבלנד לא כזו טובה מול קבוצות טובות. לא פעם ראשונה שהם חוטפים קרוב ל או מעל 30 נקודות מקבוצות התקפה טובות.

          1. כמו שכתבתי (גם אתה), דאלאס אולי ידועה כנחנקת סדרתית אבל לא שמעתי על אפילו אחד שחזה שהיא תהיה המדורגת 2 הראשונה בהיסטוריה שהפסידה למדורגת 7
            טמפה זכתה בפיס אבל זו אחת הקבוצות הגרועות שהצליחו להגיע לפלייאוף אי פעם. פילי במשבר והכל, אבל טמפה? זאת שניצחה את הפנתרס 9:0 והפסידה לסיינטס במשחק כמעט ראש בראש על העלייה?
            ההגנה של הבראונס נחשבה על ידי רבים כטובה ביותר בליגה. הם חטפו העונה 30 נקוגות ומעלה בדיוק ארבע פעמים, ראמס, קולטס, צ'יפס ועוד פעם אחת מהבנגלס במשחק גארבג' טיים, עוד פעמיים הם חטפו מעל 25, יותר גרוע מהניינרס והרייבנס (שהפסידו לאותה קליבלנד לפני כמה שבועות) אבל הרבה יותר טוב מכמעט כל שאר הקבוצות
            .
            לא רוצה להתווכח סתם ומאוד מעריך את ההבנה שלך במשחק אבל אם ידעת מראש שאלו תהיינה התוצאות, היית צריך להמר נגד הבית בווגאס

  2. תודה רביב, אחלה טור
    לא ברור לי בדיוק למה אמרת שלא היו הפתעות
    גרין ביי, מס. 7 שניצחה את מס. 2 (לראשונה מאז הגדילו את ה WC) ועוד את דאלאס שבאמת נראתה טוב השנה
    יוסטון שמעטים נתנו לה סיכוי מול ההגנה של קליבלנד עם גארט, רוב הסיכויים ששחקן ההגנה של השנה
    אפילו טמפה, שהגיעה לפלייאוף רק בזכות בית חלש וגם זה במחזור האחרון, הפתיעה מול האיגלס שאמנם הייתה במשבר אבל לבטח נחשבה בין הקבוצות היותר טובות שהגיעו לפלייאוף
    לא עקבתי אחרי היחסים בווגאס אבל אם ההימורים היו במשהו לטובת קליבלנד והאיגלס, במשחק בין דאלאס לגרין ביי אני חושב שהיחס היה עצום לטובת דאלאס
    בוא, אפילו בפריוויו (המצוין) של פ"ט זאק ויניב, ההימורים שלהם הצליחו 1/6. אי אפשר להגיד שלא היו הפתעות
    .
    למשחקים עצמם, יוסטון לא רק ניצחה את ההגנה שנחשבה הטובה ביותר לליגה, היא קיפלה אותה, רמסה אותה וניגבה איתה את המגרש. 45 נקודות זה לא משהו שמישהו חשב שאפשר לשים על מיילס גארט וחבריו. לא מתעלם מ 14 נקודות שהשיגה ההגנה באדיבות ג'ו פלאקו אבל גם בלי זה, היתרון של יוסטון היה כל כך מכריע בכל אספקט של המגרש
    .
    קנזס ניצחו את מיאמי בזכות מזג האוויר וההגנה. מהומס הצליח לייצר 26 נקודות, מה שהיה יכול העונה לנצח את מיאמי רק שישה משחקים, בכל השאר הם עשו יותר נקודות מזה אבל אתמול הם הוגבלו ל 7.
    .
    דטרויט שיחקו חזק מאוד, על גבול המלוכלך, מול הראמס. סטאפורד, שזכה למעט שריקות בוז מהקהל (אין לי מושג למה), חטף הורדת זקיף משולשת אחרי שכבר מסר את הכדור. במקרים אחרים (קווטרבקים אחרים?) השופטים היו נותנים לו 15 יארד אבל כאן מישהו בדיוק גנב להם את המשרוקית. גם במהלך האחרון במשחק, נשדדו הראמס כשעבירת הולדינג ברורה לא נשרקה. אולי השופטים רצו להחזיר להם על המשחק נגד דאלאס.

  3. תודה רביב.
    את התוצאה בדאלאס אף אחד לא חזה, וגם הבודדים שצפו קריסה של דאלאס לא חשבו שההתקפה של גרין ביי תהיה כל כך טובה. גם לגבי יוסטון, הרוב העריכו שהם יפסידו וגם מי שלא כנראה שיער שזה יהיה צמוד צמוד ועם פחות נקודות. אחרי זה יש עוד 2 משחקים שהיו 50-50 בערך בהימורים, שזה דטרויט וטמפה, וחוץ מזה קנזס סיטי ובאפלו שהן 2 הקבוצות הכי יציבות בליגה כרגע ואפשר לומר שהן עשו את שלהן כצפוי. כמו שתומר אמר, יש לנו הנמקות טובות ונכונות בדיעבד, אבל חלק משמעותי ממה שקרה היה קשה לחזות לפני

  4. סיכום מצויין.
    דאלאס וגם פילדלפיה היו בסימן קריסה עוד לפני הפלייאוף.
    וזה לא הפתעה בכלל שהקבוצה הזאת מוצאת דרך יותר מגוחכת לעוף בתבוסה של הווילד קארד.
    _
    לדטרויט יש את הכל חוץ מק"ב. אם היה אפשר להחליף את סטאפורד בגוף היה אפשר לדבר על מועמדת רצינית.
    ההפתעה היחידה בשבילי תהיה אם סן פרנסיסקו לא יגיעו לסופרבול השנה.

            1. חחח.. אף פעם לא חיבבתי אותו חוץ ממתי שניצח את הפאטס, אבל כן מעריך

  5. ההפסד של הקאובויס היה מפתיע מאוד, לדעתי אחד מהפסדי הפלייאוף המפתיעים ביותר בהסטוריה, עד כדי כך. אולי היה אפשר לנחש שהקאובויס יעופו בשלב מאוחר יותר של הפלייאוף, בסיבוב הבא נגד דטרויט או בגמר הNFC נגד הניינרס, אבל מה שגרין ביי עשו להם, אף אחד לא היה יכול לראות את זה מגיע. זה פשוט היה בזיון.
    אבל אני מבסוט בינתיים, שתי הקבוצות שאני הכי פחות מחבב בליגה עפו בוויילד קארד, הקאובויס והסטילרס.
    אני חושב שכל המשחקים היו טובים מאוד ומהנים מאוד, אפילו שחלקם לא היו ממש תחרותיים. פלייאוף הNFL הוא תמיד מותח ודרמטי בעיקר בגלל שיטת המשחק הבודד.
    ובקרוב הקבוצה שלי הבולטימור רייבנס תתחיל להכנס לעניינים, מקווה שלא נעשה פדיחות נגד יוסטון.

  6. היו הפתעות ביחס לתחזיות, זה ברור.
    נדמה לי שרביב מתייחס למה שניתן בקיצור לכנות "any given Sunday", או במקרה שלנו גם Saturday או Monday…
    הכוונה היא שגם אם יש פייבוריטית במשחק כלשהו, היא לא ברמה מושלמת כך שהפסד שלה אמור לזעזע את הצופים. יש מספיק חורים במשחק של כל אחת מהפייבוריטיות שיכול "להסביר", גם אם לא לחזות אובייקטיבית, את ההפסד שלה.

    1. חברים, אני שמח שהדעה שלי ,שלא הרגיש לי כמו הפתעה ההפסדים או הנצחונות של רוב הקבוצות בשלב הזה, מעוררת כזו סערה.
      זו הייתה תחושה סובייקטיבית שאולי אין לה יותר מדי מקום בדיווח שלפעמים חורג מעובדות יבשות וגולש לתחום הכתיבה החופשית.
      אז כן, אם הולכים לפי מספרים גרידא, סיד מס' 7 לא אמור אף פעם לנצח את סיד מס' 2 ווגאס תמיד מנחשים נכון. וכל תוצאה אחרת היא הגדרה של הפתעה.
      לא כתבתי את זה כטריק פובליציסטי לעורר פולמוס או בולד פרדיקשן ולא משהו שלא בתחומי ההגיון, סה"כ יש הגיון צרוף מאחורי ההרגשה שלי שמקדמת תחושות שמבוססות על היסטוריה, מגמות, מומנטום ,וכן, קצת ווישפול ט'ינקינג לפני המשחקים שהתגשמו.
      הבנתי שזו לא הדעה הרווחת למרת שלי היא נראתה מובנת מאליה.

  7. לגבי פילי, הדיבור הוא שהם איבדו לפני פתיחת העונה את שני עוזרי המאמן המובילים (OC and DC) וזה חשף את חולשת המאמן הראשי, מה שהוביל לקריסה הדרגתית לאורך העונה.

    1. זה טבעי שקבוצות שמסיימות עונה בצורה כל כך טובה כמו שפילי עשתה שנה שעברה, הולכות לאבד חלק מצוות האימון לקבוצות אחרות.
      אירגונים צריכים להערך לכך ולמצוא פתרונות. לקדם מתוך הארגון או להביא מחוץ לו.
      כנראה האיגלס הרגישו שהם טובים מספיק גם בלי לדאוג לחלק הזה או שפשוט בחרו לא נכון הממלאי המקום.
      אחרי העזיבה של דמיקו ראיינס ההגנה של סן פרנסיסקו ספגה מכה דיי קשה עם סטיב ווילקס- לטעמי. אבל אחרי הרבה קללות ודרישות מהספה שלי בסלון לפטר אותו, הם דיי התייצבו ואפילו ניכר שיפור כלשהו בתפקוד של הקו האחורי (מס' 7 הקורנר מוני וורד פעם ראשונה בפרו בול, מוביל את הליגה בשבירת מסירות)

      1. זה לא רק הקו האחורי, התפקוד של חוליית הליינבקרים עלה ליגה בעונה הזו
        (מוני זה צ'ארווריוס?)
        אגב, תתכונן ל DC חדש בשנה הבאה, אחרי סאלה וראיינס, אין סיבה לחשוב שגם ווילקס לא יילקח לאנשהו

        1. אכן, צ'ארווריוס.
          ווילקס כבר התחיל להתראיין לכל מיני.
          אני עדיין חושב שההגנה תחתיו היא בכמה רמות פחות טובה מזו של דמיקו ראיינס.
          אבל לטובתו אפשר לומר שלמרות האובדן של הופאנגה לעונה, חוליית הסייפטיז פעלה בלי להרגיש שחסר משהו.

  8. תודה רביב על הסיקור הנפלא,

    אני הייתי דיי המום מהמשחק של דאלס מול האורזים. המון שנים לא ראיתי משחק כזה בפלייאוף. נכון דאלס תמיד חשודים (כבר ציינתי זאת במחזורים הקודמים), ועדיין…. ככה ?!?
    אני לא אוהד שלהם, אבל אני מחבב את פרסקוט. QB סולידי והעונה היה טוב מאוד. ככה להפסיד ? לQB כל כך צעיר ? לקבוצה צעירה ? שההגנה שלה בסימן שאלה גדול ? מול אחת ההגנות החזקות בליגה ?!?? מה נסגר. אני רואה ולא מאמין. כלומר דיי מתענג על המשחק של האורזים ששיחקו פצצה. תענוג לראות אותם, פשוט תענוג. היו כל כך המון אלמנטים שלא עבדו בדאלס שתקצר המקלדת מלהכיל. אם אני לא טועה זה היה באיזה שלב 48-14 …..וב6-8 דקות האחרונות דאלס צמצמה.

    גם המשחק השני לא היה צפוי בכלל בעיני. פילי הפסידה לחבורה שבקושי נכנסה לפלייאוף מאחד הבתים החלשים בליגה( כמדומני החלש ביותר), קבוצה העונה לשם בקנירס, קבוצה שאף אחד מהצעירים כאן לא היה מכיר אלמלא בריידי היה שם ב3 שנים האחרונות. עם QB שניבאו לו גסיסה איטית.
    והינה מגיעה הקבוצה ונותנת משחק מעולה מול הגנה נרפית של פילי. ובניגוד למיאמי שקפאה בקנזס, פה בפלורידה היה נעים. ופילי לא הצליחה לעצור 2 דרייבים של כמעט 60-70 יארד. משהוא בקבוצה לא תקין, משהו קרה שם. אפשר להפסיד וזה בסדר להפסיד בפלייאוף, כל שנה יש הפתעות. אבל יש הפסד ויש הפסד.

    היה תענוג לראות את הטקסנס נותנים הצגה שגרמה להגנה החזקה בליגה להיראות ספרנית בתולה שעושה סקס פעם ראשונה. אחלה התקפה בתקווה שהQB הצעיר הזה יצליח בשנים הקרובות וזאת לא עונת הבלחה וגמרנו ….

    בפאלו ודטרויט אחלה קבוצות. בניגוד לטקסנס ולגרין ביי, לדעתי שתיהן לא יסתפקו בהפתעה של ניצחון אחד וזהו. לטעמי שתיהם עם סיכוי אדיר לניצחון גם בשבוע הבא.

    ראיתי את כל משחקי המחזור ולמעט המשחק של הסטילרס מול בפאלו שגם הוא היה טוב, כל שאר המחזור היה מצויין. פלייאוף טוב בהתגלמותו.
    מיאמי נחבטה כהלכה עי' הצ'יפס והפסיקה לרקוד ברייקדנס, דטרויט נצחה במשחק מעולה, הטקסנס הפתיעו את ההגנה הטובה בליגה, אבל גרין ביי באה עם נבוט מ Mad-Max ונתנה לכולנו ולכל הפרשנים בראש. יש לי עדיין צפצופים באוזנים מהחבטות.

    1. תודה על דבריך, פה ולמעלה.
      אני בוחן את התחושות שלי מחדש לאורך הצפיה במשחקים (שאת כולם ראיתי בליייב או כמעט לייב (הטריק של להתעורר פחות או יותר במחצית של משחקי 2 בלילה (בספרד זה 2) ולהריץ את הפרסומות עד שמתחברים ללייב)) ומרגיש שאני קצת חייב לסנגר על החוסר הפתעה.
      התקפת גרין ביי וג'ורדן לאב, *החל משבוע 9*, משחקים נפלא. ברמה של טופ 5 בליגה כשלאב רק שני בכל הNFL ביעילות למהלך ל.. ברוק פרדי. בכלל, גרין ביי בנויה מאוד דומה בכל החזיתות כמו סן פרנסיסקו וזה מה שהופך את המפגש הצפוי בינהם בסוף השבוע לסופר מרתק. ופרדי קרע את ההגנה המהוללת של דאלאס במפגש בינהם השנה.
      גאם לאב וגם פרדי מעולים ויעילים נגד לחץ של בליצים ושניהם מסוגלים לעמוד ..או לזוז) בפוקט עד לשניה האחרונה,להסתכל ללבן בעינים של מיכה פארסונס, ולשגר פצצה סופר מדוייקת. וללאב עוד יש קו התקפה טוב יותר בהגנת מסירה.
      ההגנה של דאלאס מאוד אופרטיוניסטית, לעיתים יותר מדיי. מנחשת וקופצת ראוטים. לכן אנחנו רואים מקרים כמו טרבון דיגס ודארון בלנד. זה טוב מול ק"ב פחות טובים, אבל נכשל קשות מול לאב, שכאמור, התפתח לק"ב טופ 2 במחצית השניה של העונה.
      אז בחזית הזו לא ראיתי הפתעה.
      לגרין ביי יש הגנה בשליש התחתון, פשוט אין להם את הכישרון בפרסונל מספיק וחוליית לייינבקרים מזדקנת. לכן ציפיתי שזה יהיה משחק עם ניקוד גבוהה, אבל ברגע שפרסקוט זרק את החטיפה הראשונה, כתבתי בדיון במקום אחר ש "הנה הדאק של הפלייאוף שכולנו מכירים ואוהבים". מוות מיסים והתקפת דאלאס נכשלת בפלייאוף.

      1. רביב, הדיון כבר מיצה את עצמו 🙂 (בקטע טוב)
        עכשיו, כדי למנוע הישנות של זה בשבוע הבא (מי לא ראה את יוסטון מביסים את הרייבנס), צרף תחזית שלך לשלב הבא בטור שבטח פט"ז ויניב הולכים לפרסם מחר או מחרתיים ואז נראה אותך אומר שאין הפתעות
        למען הסר ספק, אני אוסיף כמובן תחזית משלי, כי הרי אינני מניאק בן מניאק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט