ששת כרטיסי הפרא – לקראת שבוע ה"ווילד-קארד" ב-NFL / פריים-טיים זק ויניב שושני

ששת כרטיסי הפרא – לקראת שבוע ה"ווילד-קארד" ב-NFL / פריים-טיים זק ויניב שושני

שוב מגיע חודש ינואר ושוב – עוד לפני שהספקנו להתרגל – נגמרת העונה הרגילה ומתחיל הפלייאוף. השמחה וההתרגשות על ההגעה לשלבים המכריעים של העונה נמהלת בעצב קל שכן אנו מתחילים את הספירה לאחור עד למשחק האחרון של העונה (הסופרבול) – שיתקיים בעוד פחות מחודש, ב-11 בפברואר בלאס-ווגאס. עוד לפני כן, כמות המשחקים השבועיים מתחילה לרדת לצערנו – ממספר דו ספרתי של משחקים מדי שבוע (בין 12 ל-16 בעונה הרגילה) לשישה השבוע, ארבעה בשבוע הבא וכן הלאה.

העונה הרגילה שהסתיימה זה עתה הדגימה שוב את התחלופה הגבוהה והדינמיקה של ההיררכיה בליגה. שתי הקבוצות שריחפו גבוה מעל כולן בעונה שעברה (קנזס סיטי ופילדלפיה – שגם הגיעו לסופרבול האחרון) ונראו כמי שישלטו ללא מיצרים בליגה בשנים הקרובות, הגיעו לפלייאוף הזה בצליעה רבתי. מתוך 14 הקבוצות שהעפילו לפלייאוף בעונה שעברה, רק 8 חזרו לשם גם השנה. קיבלנו גם ארבע אלופות בתים חדשות (מתוך שמונה), כששלוש מאלופות הבתים של השנה שעברה סיימו כבר את העונה.

מבין המעפילות החדשות מעניין לשים לב לטקסנס ולליונס, שגם סיימו בראשות הבתים שלהם והציגו עונה מרשימה מאד, בוודאי ביחס לציפיות המוקדמות. לשתי הקבוצות יש סגל שחקנים צעיר ומבטיח ומאמן מוכשר שיודע להפיק מהם את המיטב. הדראפט האחרון היה מאד משמעותי עבור יוסטון ודטרויט, כאשר שחקני שנה ראשונה כמו סי-ג'יי סטראוד ו-וויל אנדרסון (ביוסטון), ג'מיר גיבס וסם לה-פורטה (בדטרויט) תרמו מאד להישגים המרשימים. ככל שניתן לחזות משהו ב-NFL, יש להניח שהקבוצות הללו רק ישתפרו ויבססו את מקומן בצמרת גם בשנים הבאות.

כידוע, הפורמט של שבוע ה"ווילד קארד" מפגיש את המדורגות 2 ו-7, 3 ו-6, 4 ו-5 בכל חטיבה. המדורגות מספר 1 ב-AFC וב-NFC (בולטימור וסן פרנסיסקו) זוכות בשבוע חופש וייכנסו למעגל המשחקים בסיבוב השני (ה"דיביז'יונל") שיתקיים בשבוע הבא.

גלריית הקוורטרבקים של ה"ווילד-קארד" (צילום : WFXR)

להלן סקירה לקראת משחקי המחזור, כאשר שני משחקים יתקיימו ביום שבת, שניים ביום ראשון ושניים ביום שני (כולל המשחק הדחוי בבפאלו). כל שעות המשחקים המצוינות הן לפי שעון ישראל.

יוסטון טקסנס (10- 7, מקום 4) – קליבלנד בראונס (11- 6, מקום 5), יוסטון, שבת 23:30

זהו משחק בין קבוצתו הנוכחית וקבוצתו הקודמת של דשון ווטסון, במשחק אותו ווטסון ייראה מן הקווים… זה גם משחק בין הק"ב הצעיר בפלייאוף (סטראוד) לק"ב המבוגר ביותר (פלאקו). המשחק הוא ביוסטון (למרות המאזן העדיף של קליבלנד) שכן הטקסנס סיימו כאלופי בית ה-AFC דרום.

הטקסנס סיימו את העונה הקודמת במאזן 3- 13- 1, הגרוע ביותר ב-AFC (ומקום 31 בליגה, כשרק שיקגו גרועה יותר). הם ניצלו את הבחירה השנייה שקיבלו בדראפט כדי לגייס את הק"ב סי-ג'יי סטראוד. בנוסף, במהלך שעורר ביקורת בזמנו, הם ביצעו טרייד והשיגו את הבחירה השלישית בה השתמשו כדי להביא את הפאס-ראשר וויל אנדרסון. הגיע גם מאמן חדש – דמיקו ראיין, שהיה לפני כן המתאם ההגנתי המוערך של הניינרס. כל הבחירות הללו פגעו בדיוק במטרה והשלישיה הזו הובילה מהפך דרמטי ביוסטון, שלאחר פתיחה מהוססת עם שני הפסדים נתנה ריצה מרשימה, התגברה על פציעה של סטראוד והצליחה לזכות באליפות בית ה-AFC דרום.

סטראוד השיג רייטינג מצוין של 101, כשהוא צובר 23 ט"ד מול 5 חטיפות בלבד (הישג מדהים, לא רק לרוקי) והוביל שינוי דרמטי במשחק המסירה של הטקסנס (שיפור של 50 יארדים באוויר למשחק וקפיצה מהמקום ה-25 בליגה למקום השביעי) תוך שהוא נעזר בעונת פריצה של ניקו קולינס (1300 יארד) ושל הרוקי טאנק דל (עד שנפצע). דווין סינגלטרי היה סולידי כהרגלו על הקרקע (900 יארדים) והתקפת הטקסנס השיגה מעל 22 נקודות למשחק (מקום 13). גם ההגנה השתפרה מאד (הרבה בשל ההכוונה מהמאמן ראיין בעל הרקע ההגנתי) וספגה רק 20.8 נקודות למשחק (מקום 11) – שיפור של 4 נקודות ביחס לעונה הקודמת, כשהיא מצטיינת במיוחד נגד הריצה (מקום 5). אם צעירי הקבוצה ימשיכו להתקדם ולהשתפר, השמיים הם הגבול לקבוצה המבטיחה מיוסטון.

קליבלנד עברה עונה של הרבה עליות וירידות, אך מסיימת אותה בתנופה גדולה עם ארבעה ניצחונות רצופים (לפני ההפסד חסר החשיבות במחזור הסיום). בתחילת העונה היו לקבוצה הרבה ציפיות מהק"ב דשון ווטסון, בעונתו המלאה הראשונה בקבוצה, אך בששת המשחקים בהם השתתף הוא הציג יכולת פושרת ורייטינג של 84 בלבד. הקבוצה נשארה קרובה לצמרת במחצית הראשונה של העונה בשל הגנת ברזל שאפשרה רק 18 נקודות למשחק ב-10 המשחקים הראשונים אותם סיימה הקבוצה במאזן 7- 3. מנהיג ההגנה לאורך כל העונה היה והינו הפאס-ראשר מיילס גארט, שסיים עם 14 סאקים, כשהוא נעזר בזדריוס סמית המנוסה ובליינבקר אווסו-קרמואה, שהוביל את הקבוצה בתאקלים.

לאחר הפציעה מסיימת העונה של ווטסון והנסיונות הכושלים להחליפו בפי-ג'יי ווקר או ברוקי תומפסון-רובינסון (שגרמו לקריסת ההתקפה ולשני הפסדים רצופים) החליטה הקבוצה להמר על החזרתו מהפרישה של הק"ב הוותיק ג'ו-פלאקו – מהלך שבדיעבד הציל עבור הבראונס את העונה. פלאקו החיה את משחק המסירה (323 יארדים בממוצע ב-5 המשחקים בהם פתח), החזיר את הצבע ללחיי התופסים המצוינים אמארי קופר ודיוויד נג'וקו וצבר 13 ט"ד (ב-5 משחקים) – יותר מכפי שכל יתר הק"ב של קליבלנד השיגו ב-12 המשחקים האחרים. ההתקפה השתפרה עד כדי כך שגם ירידה מסוימת של ביצועי ההגנה (שספגה 24 נקודות למשחק ב-7 המשחקים האחרונים של העונה, אם כי בכל זאת סיימה כהגנת המסירה הטובה ביותר) לא הפריעו לה לבצע ריצה פלאית ולסיים במקום ה-5 בחטיבה (במאזן 11- 6, שווה לכל הקבוצות שמקדימות אותה למעט הרייבנס).

תחזית : הגנת המסירה המצוינת של קליבלנד תקשה מאד על סטראוד לפתח את משחק האוויר הרגיל של יוסטון, ומיילס גארט יפעיל הרבה לחץ כדי לנסות להוציא את הרוקי משווי משקל. לרץ דווין סינגלטרי ולטייט-אנד המנוסה דלטון שולץ יהיה תפקיד חשוב בהורדת העומס מסטראוד וקידום משחק ההתקפה של הטקסנס. מן הצד השני, פלאקו שנמצא במומנטום מצוין, ייתקל בהגנת מסירה הרבה פחות טובה ויפעיל היטב את אמארי קופר שנותן עונת קריירה. הביתיות משחקת לטובת יוסטון אבל הניסיון נמצא בצד של קליבלנד, שגם תגיע רעננה יותר לאחר נתנה לחלק מהשחקנים לנוח בשבוע שעבר. המשחק יהיה צמוד והפכפך, עם לא מעט נקודות שיעלו על הלוח ובסופו הבראונס ינצחו בהפרש של 6 נקודות, יצברו את ניצחון הפלייאוף השני שלהם ב-30 השנים האחרונות ויעלו למפגש פיקנטי ומסקרן בסיבוב השני מול היריבה השנואה מבולטימור.

הפרש הגילאים : 16 שנים, סי-ג'יי סטראוד וג'ו פלאקו (צילום Sporting News)

קנזס סיטי צ'יפס (11- 6, מקום 3)מיאמי דולפינס(11- 6, מקום 6), קנזס סיטי, בין שבת לראשון 03:00

הסיבוב הראשון מזמן התמודדות מעניינת בין האלופה הגאה לקבוצה שקוראת עליה תיגר, לפחות בחטיבת ה- AFC, ובין קווטרבק שמוביל את השושלת הטובה ביותר בחמש השנים האחרונות לבין קווטרבק שמנסה לבנות שושלת משלו.

הצ'יפס אומנם זכו באליפות הבית המערבי בפעם השמינית ברציפות(!), והם מעפילים לפלייאוף בפעם התשיעית ברציפות(!!), אבל חריקות הולכות וגוברות במשחק ההתקפה מציבים עננים כבדים באשר ליכולתם השנה, ולא בטוח שהקווטרבק פטריק מהומס יצליח לשלוף שוב שפנים בפלייאוף, כפי שעשה בלא מעט פעמים בעבר. התקפת הצ'יפס מדורגת רק במקום ה- 15 בצבירת נקודות, כאשר התמונה של מהומס עומד ב"כיס" ומחפש ללא הועיל מטרה למסירה חזרה על עצמה יותר מידי פעמים העונה, וכתוצאה מכך הוא גם נחטף 14 פעמים, שיא שלילי עבורו לעונה בודדת. משחק הריצה היה אפילו גרוע יותר (למשל מקום 26 בליגה בצבירת ט"ד) ברוב שלבי העונה, אבל שיפור רציני בשלושת המשחקים האחרונים בראשותו של הרץ אייזיאה פאצ׳קו נותנת פתח של תקווה לקבוצה, למרות יכולת טובה של הגנת הריצה של מיאמי. עד כמה שזה ישמע מוזר עבור קבוצה שיש לה את מהומס, הצ'יפס השנה הם קבוצת הגנתית יותר, והייתה זאת ההגנה שהחזיקה אותם עם ראש מעל המים ברוב המשחקים העונה. ההגנה מדורגת שניה בליגה, והיא מצטיינת בעיקר בקו קדמי תוקפני במיוחד, שיצטרך להיות בשיאו מול ההתקפה הטובה בליגה.

מיאמי מגיעה לפלייאוף במומנטום לא טוב עם שני הפסדים רצופים, שניהם ליריבות ישירות בצמרת ה-AFC, ואיבוד ראשות הבית המזרחי בדקה התשעים לבילס. ועדיין, מיאמי היא אחת מהקבוצות הטובות בליגה כולה, יש לה את ההתקפה הטובה ביותר, וגם הגנה לא רעה בכלל. הקווטרבק טואה טגובילואה משחק את הפוטבול הטוב ביותר בקריירה הקצרה שלו, ובעונתו הרביעית בליגה הוא ממלא את כל הציפיות שנתלו בו מאז בחירתו בסיבוב הראשון של הדראפט. טואה מוביל את הליגה ביארדים במסירה, ורובם מחולקים בין שני התופסים ג'יילן וודל וטייריק היל, כאשר האחרון רושם עונת שיא חלומית של 1,800 יארדים ו-13 ט"ד בתפיסה. גם על הקרקע הדולפינס טובים, והרץ ראחים מוסטרט רושם עונת שיא משלו, עם 1012 ו-18 ט"ד על הקרקע. לצערם של הדולפינס גם וודל וגם מוסטרט בספק למשחק, וזאת יכולה להיות בעיה רצינית לדולפינים. הגנת הדולפינס פתחה את העונה לא טוב, אבל הלכה והשתפרה בהמשך, והיא מדורגת במקום התשיעי המכובד בתום העונה הסדירה. אחד מהגורמים לשיפור הוא חזרתו מפציעה של הקורנר ג'יילן ראמזי, שאף נבחר לפרו בול למרות שלא שיחק כמעט חצי עונה. הגנת הדולפינס מתקשה משהו כנגד התקפת המסירה, והם צריכים להפעיל לחץ על מהומס, ולקוות שלא "יתפוס" יום דווקא מולם.

נתון מעניין – הגנת הצ'יפס השיגה העונה 57 סאקים, מקום שני בליגה. התקפת הדולפינס ספגה רק 31 סאקים, מקום רביעי בליגה.

תחזית – הנתון האחרון הוא המפתח למשחק, איך הגנת הצ'יפס תסתדר מול ההתקפה הנפיצה של הדולפינס, והאם הקו הקדמי של ההגנה יצליח להלחיץ ולהגביל את טגובילואה. אנחנו נעריך שתהיה זאת התקפת הדולפינס שתתגבר על ההגנה החזקה של הצ'יפס, ותשיג לדולפינים את ניצחון הפלייאוף הראשון לאחר 22 שנות בצורת.

מי יחייך בסוף המשחק? טגובילואה מול מהומס (צילום: dolphinnation.com)

בפאלו בילס (11- 6, מקום 2) – פיטסבורג סטילרס (10- 7, מקום 7), בפאלו, שני 23:30

משחק בין קבוצה שהייתה אמורה להעפיל בבטחה לפלייאוף ורק ניצחון ברגע האחרון של הליגה הסדירה הבטיח לה זאת, לבין קבוצה שלא מפסיקה להפתיע למרות נבואות חוזרות ונשנות על סיום תקופה, ובכל מקרה שתי הקבוצות מגיעות בכושר טוב אבל הפציעה של מנהיג הגנת הסטילרס טי-ג'יי וואט (שלא ישחק השבוע) תשפיע מהותית על המשחק. המשחק נדחה ליום שני בשל סערת שלגים בבפאלו.

איכשהו, הבילס זוכים בראשות הבית המזרחי של ה- AFC בפעם הרביעית ברציפות, על חודו של ט"ד. הם עושים זאת בעזרת סיומת חזקה של חמישה ניצחונות רצופים, ובזכות התעלות הגנתית מול קבוצות סופר התקפיות כמו הקאובויס והדולפינס.

בהתקפה הבילס מבוססים על הקווטרבק ג'וש אלן, לטוב ולרע. טוב בזכות מספרים מרשימים ביותר כמו 29 ט"ד במסירה (חמישי בליגה) ולא פחות מ- 15 ט"ד בריצה (שני בליגה), רע בגלל כמות בלתי סבירה של 18 חטיפות, לא מעט מהן ברגעים קריטיים של המשחק. מאלן נחסך הכבוד המפוקפק של "מלך" האיבודים בזכות 21 חטיפות של סאם האוול מהקומנדרס, אבל זאת בהחלט בעיה מול הסטילרס שמדורגים במקום השמיני בליגה בחטיפות כדור. גם על הקרקע הבילס טובים, ובעוד שאלן אמון על רוב הט"ד בריצה, הרי שרוב היארדים מגיעים מרגליו של הרץ ג'יימס קוק, שעבר בשלום את המעבר לתפקיד הרץ הפותח בשנתו השנייה בליגה. בהגנת הבילס לא תמצאו כוכבים גדולים (והיא חסרה כמה שחקני מפתח שנפצעו במהלך העונה, כגון מאט מילאנו וטרדוויוס וויט), אך למרות זאת היא הגנה קשוחה ויעילה שמדורגת רביעית בליגה בספיגת נקודות, ומול ההתקפה האנמית של הסטילרס היא אמורה להסתדר בלי בעיות מיוחדות.

הסטילרס מסרבים להתפוגג, ובעוד קבוצות אחרות נכנסות חדשות לבקרים לתהליכי בניה מחדש, המועדון הגאה מפיטסבורג מסיים עונה 22(!!) ברציפות ללא מאזן שלילי, עם הופעת פלייאוף 13 במספר במהלך אותם שנים. השנה ההישג מרשים במיוחד, עקב העובדה שהסטילרס משחקים בבית החזק ביותר בליגה כולה, ובגלל התקפה חלשה שלא אחת גרמה לאוהדים לתלוש את שערותיהם עם תצוגות נרפות ומתסכלות. החולשה ניכרת בייחוד בעמדת הקווטרבק, אבל מאז שמייסון רודולף, הקווטרבק השלישי בהיררכיה, החל לפתוח, בפיטסבורג סופרים רק ניצחונות. רודולף מנפק משחקים סולידיים ונטולי טעויות, ובעיקר נותן את הכדור לרץ האחורי נאג'י האריס, שמצידו נכנס לכושר טוב בדיוק בזמן הנכון. אין סיבה שלא נמשיך לראות ניסיונות ריצה רבים גם מול הבילס, גם בזכות חולשה יחסית בהגנת בפאלו בתחום זה. הגנת הסטילרס לא הראתה יציבות העונה, אבל כל הגנה שכוללת שחקנים כמו טי ג'יי וואט ומינקה פיטצפטריק צריכה לקבל את הכבוד הראוי לה. לצערם של הסטילרס, וואט יחסר מאוד השבוע, ובלעדיו ההגנה נראית הרבה פחות טוב. במשחק מול הבילס ההגנה חייבת לתת את הדעת על הריצות הקצרות של ג'וש אלן, בעיקר בתחום הרד זון, שם הוא קטלני במיוחד.

נתון מעניין – מאז שבוע החופש במחזור ה- 13, הגנת הבילס סופגת פחות מ- 17 נקודות למשחק.

תחזית – שתי הקבוצות מזכירות אחת את השניה, עם הרבה לחימה ונחישות, רק שלבילס יש הרבה יותר כשרון, בעיקר בחלק ההתקפי שהסטילרס (חסרי טי-ג'יי וואט) יתקשו להתמודד איתו. למרות שהבילס עשו להם מנהג להפסיד לקבוצות פחות טובות מהן, אנחנו נלך בכל זאת על ניצחון שלהם מול הסטילרס, הרבה בזכות ההגנה.

מתכוננים למשחק מושלג בבפאלו (צילום: the-sun.com)

דאלאס קאובויס (12- 5, מקום 2) – גרין ביי פאקרס (9- 8, מקום 7), דאלאס, ראשון 23:30

זהו משחק הנקמה (?) של מאמן דאלאס מייק מק'ארתי בקבוצה שסילקה אותו בבושת פנים לאחר קדנציה ארוכה ומוצלחת (ברובה) בגרין ביי.

הקאובויס הפיקו עונה מרשימה בסה"כ, אם כי ההצלחות המרשימות נקטעו מדי פעם בתבוסות מביכות. ההיבט הבולט ביותר היה ההבדל הקיצוני ביכולת (בעיקר ההתקפית) בין משחקי הבית למשחקי החוץ – דאלאס מושלמת השנה בבית עם 37 נקודות למשחק והפרש ממוצע מול היריבה של 22 (!) נקודות, בעוד בחוץ הם מציגים רקורד בינוני של 4- 5 עם 23 נקודות למשחק והפרש ממוצע של 2.5 נקודות. למזלה של הקבוצה, הקריסה של פילדלפיה לקראת סיום העונה נתנה לה לא רק את אליפות בית ה-NFC מזרח אלא גם את המקום השני, שמאפשר לה לשחק בבית לפחות בשני הסיבובים הראשונים.

התקפת דאלאס הייתה הפורייה ביותר בליגה עם 30 נקודות למשחק, כשהק"ב דאק פרסקוט נותן אולי את העונה הטובה בקריירה עם 4500 יארדים ב-70% השלמה, 36 ט"ד מול 9 חטיפות בלבד (שיפור משמעותי בנושא איבודי הכדור ביחס לשנים קודמות) ורייטינג מעולה של 106. סידי לאמב, גם הוא בעונת קריירה, היה העזר העיקרי כנגדו עם 1750 יארדים באוויר. טוני פולארד, עם 1000 יארדים על הקרקע, השכיח במהירות את עזיבתו של זיק אליוט. גם בהגנה דאלאס הייתה מצוינת ודורגה במקום החמישי, כאשר מיכה פרסונס – המנהיג הבלתי מעורער של היחידה – ייצר 14 סאקים וזרע אימה בקרב הק"ב היריבים. לקבוצה יש כישרון, עומק ויכולת, השאלה היחידה שנותרה היא איך יתפקדו השחקנים והמאמן ברגעי האמת – תחום בו לא הצטיינו מרביתם בעבר.

גרין ביי ביצעה הימור גדול בפגרה, כששחררה בטרייד את הק"ב הוותיק והמעוטר ארון רוג'רס והפקידה את עתידה בידיו של המחליף שלו, ג'ורדן לאב, שגוייס ע"י הקבוצה ב-2020 (במהלך שעורר הרבה ביקורת בזמן אמת). תחילת העונה לא בישרה טובות – הקבוצה פתחה בצליעה עם מאזן של 2- 5 בסוף אוקטובר, כאשר לאב מפגין יכולת חלשה. בתחילת נובמבר חל המהפך, כאשר בעשרת המשחקים הבאים השיגה הקבוצה מאזן של 7- 3, כשלאב מנפיק יכולת מצוינת (21 ט"ד מול 3 חטיפות בלבד ורייטינג 110 בעשרת המשחקים הללו) ומוכיח שיש ממשיך לברט פארב וארון רוג'רס שייצרו מסורת מפוארת בעמדת הק"ב בגרין ביי.

גם מעבר לשיפור המשמעותי ביכולת של לאב יש לאוהדי הקבוצה סיבה להיות אופטימיים – סגל התופסים צעיר מאד ומבטיח (ג'יידן ריד, רומאו דאבס, דונטוויון וויקס וכריסטיאן ווטסון כולם שחקני שנה ראשונה או שניה וכולם השיגו מעל 400 יארדים העונה), ארון ג'ונס ואיי-ג'יי דילון הם צמד רצים יעיל ואפקטיבי (לשניהם מעל 600 יארד) וגם הקו הקדמי לא רע (איפשר רק 30 סאקים במשך כל העונה). ההגנה טובה למדי ומדורגת במקום ה-10 עם 20.6 נקודות למשחק, ומאפשרת ליריבה רק 206 יארד במסירה (מקום 9) אם כי היא חלשה מאד כנגד משחק הריצה (מקום 28). בסה"כ, עם שיפורים ממוקדים, בעיקר בהגנה, נראה שיש עתיד וורוד לקבוצה מהעיירה הקטנה בוויסקונסין.

תחזית : לשתי הקבוצות ק"ב טובים שנמצאים בכושר מצוין. הסגל ההתקפי של דאלאס מנוסה יותר ולגרין ביי אין כוכב בסדר הגודל של סידי לאמב. גם ההגנה של דאלאס טובה יותר, בעיקר נגד הריצה, ומפעילה יותר לחץ על הק"ב. הפאקרס הצעירים יעשו כמיטב יכולתם, אבל בבית של הקאובויס, כשלצידם הקהל, הניסיון והעומק, דאלאס לא ישמטו את המשחק הזה. הקאובויס ינצחו בהפרש של 10 נקודות ויעלו לסיבוב הבא.

האם יצליחו להפתיע? ג'ורדן לאב וחבורת התופסים הצעירים שלו (צילום : SI.com)

דטרויט ליונס (12- 5, מקום 3) – לוס אנג'לס ראמס (10 -7, מקום 6), דטרויט, בין ראשון לשני 03:00

זהו "משחק הנקמה הכפולה" – ק"ב הראמס מתיו סטאפורד משחק מול דטרויט, שם בילה את מרבית הקריירה והועבר ב-2021 בטרייד ללוס אנג'לס, כאשר בין הנכסים שעברו בכיוון ההפוך היה גם הק"ב ג'ארד גוף (שהגיע קודם לכן עם הראמס לסופרבול), היום הק"ב הפותח של הליונס.

לאחר שנים של דשדוש, דטרויט החלה בתהליך התאוששות כבר בשנה שעברה, אותה סיימה במאזן חיובי ופספסה במעט את הפלייאוף – אך השנה הגיעה הפריצה האמיתית. הליונס הובילו את הבית שלהם במהלך כל העונה, הפגינו יכולת גבוהה והיו רחוקים החלטת שיפוט שערורייתית אחת (בסיום המשחק מול דאלאס) מלהשיג את המקום השני ואולי אף הראשון בחטיבת ה-NFC. ג'ארד גוף, שהגיע כחלק מהטרייד בו העבירו הליונס את מתיו סטאפורד לראמס, נתן עונה מצוינת בה השיג 270 יארד למשחק באחוזים טובים, 30 ט"ד מול 12 חטיפות ורייטינג של 97. בהנהגתו, התקפת דטרויט סיימה את העונה במקום החמישי (עם 27 נקודות למשחק) ובמקום השני בכמות יארדים באוויר (כשרק מיאמי מקדימה אותה).

גוף קיבל המון עזרה מצוות שחקני הכישרון שסביבו. התופס אמון-רא סט. בראון הציג עונה מצוינת עם יותר מ-1500 יארדים באוויר, הרץ דיוויד מונטגומרי צבר יותר מ-1000 יארדים על הקרקע – אך ההתקפה לא היתה נראית טוב כל כך אלמלא תרומתם המשמעותית והמפתיעה של שני שחקני שנה ראשונה. הרץ ג'מיר גיבס הראה זריזות ורב גוניות כשצבר 1260 יארדים כוללים והטייט-אנד סאם לה-פורטה (שעשוי להחמיץ את המשחק היום בשל פציעה) היה שסתום ביטחון אמין ויעיל עם כמעט 900 יארד באוויר. גם ההגנה, עדיין החלק החלש בקבוצה, השתפרה ביחס לשנה שעברה וספגה 23 נקודות (מקום 23) כשהיא מצוינת כנגד הריצה (מקום 2) אך חלשה כנגד המסירה (מקום 27). הפאס-ראשר איידן הצ'ינסון, בחירת הסיבוב הראשון מהדראפט הקודם (2022) הולך ומבסס את מקומו כמנהיג ההגנה עם 11.5 סאקים והרבה רוח לחימה בהשראת המאמן הכריזמטי דן קמפבל.

בתחילת העונה אף אחד לא חשב שהראמס יגיעו לפלייאוף השנה. לאחר עונת שיא ב-2021-2022 (בה זכתה הקבוצה בסופרבול), התרסקו הראמס בעונה שעברה (מאזן 5- 12). עם סגל מזדקן ויקר ומעט מאד בחירות דראפט (בשל טריידים שבוצעו בשנים קודמות), היה נראה שעתידה של הקבוצה מלוס אנג'לס נמצא מאחוריה. בתחילת העונה היה נראה שהקבוצה מגשימה את הציפיות הנמוכות, כאשר יצאה לשבוע החופש בתחילת נובמבר במאזן 3- 6 – אך אז אירע המהפך. מאז אמצע נובמבר הקבוצה צברה שבעה ניצחונות מול הפסד בודד (בהארכה לבולטימור החזקה) ומגיעה לפלייאוף כקבוצה החמה שאף אחד לא רוצה לפגוש. ייתכן מאד שלסגל המנוסה והמעוטר שהביא טבעת אליפות רק לפני שנתיים יש עדיין דלק במיכל לריצת פלייאוף עמוקה נוספת.

סטאפורד, שבניגוד לשנה שעברה הצליח להימנע מפציעות, השיג כמעט 4000 יארד באחוזים סבירים, עם 24 ט"ד מול 11 חטיפות ורייטינג של 92.5. הוא מגיע לפלייאוף בכושר מצוין כאשר בששת המחזורים האחרונים הוא השיג רייטינג של 109, 15 ט"ד ו-3 חטיפות בלבד, כשהוא נח במשחק חסר החשיבות במחזור האחרון ויגיע רענן לרגעי האמת. בצוות המסייע של סטאפורד זהרו שני כוכבים צעירים – הרץ קיירן וויליאמס בעונת פריצה עם 1144 יארדים על הקרקע ובעיקר הרוקי המפתיע פוקה נקואה, שנבחר בסיבוב החמישי בלבד ושבר את השיא בן 63 השנים של יארדים באוויר לרוקי עם 1486. גם ההגנה השתפרה במהלך העונה, כשארון דונלד חוזר לאט-לאט ליכולת שאפיינה אותו בעבר כשהוא צובר 8 סאקים, מרביתם במחצית השנייה של העונה. עדיין, ההגנה אינה מהטובות בליגה כשהיא סופגת 22 נקודות למשחק (מקום 19), טובה יחסית נגד הריצה (מקום 12) ובינונית ומטה נגד המסירה (מקום 20).

תחזית : זהו משחק בין שתי התקפות טובות, עמוקות ומגוונות המונהגות ע"י ק"ב שאוהב ויודע למסור. הן מתמודדות מול הגנות בינוניות – וזה מתכון בטוח לשוטאאוט. הקהל בדטרויט יהיה באקסטזה במשחק הפלייאוף הביתי הראשון מאז 1993 (!!) וידחוף את השחקנים ככל שיוכל, אבל (במיוחד אם לה-פורטה לא ישחק), העומק בסגל התופסים של הראמס, הכושר העדיף של סטאפורד על גוף וכמובן ארון דונלד האחד והיחיד יאזנו את המשוואה. בתום משחק צמוד ומהנה עם סקור גבוה הראמס ייצאו מדטרויט עם ניצחון חוץ מפתיע בהפרש של 8 נקודות וימשיכו למאבק פנים-קליפורני קשה מול הניינרס בסיבוב הבא.

הנוקמים, מתיו סטאפורד וג'ארד גוף (צילום : Detroit Free Press)

טאמפה-ביי באקנירס (9- 8, מקום 4) – פילדלפיה איגלס (11- 6, מקום 5), טאמפה, בין שני לשלישי 03:00

משחק בין שתי קבוצות שמגיעות בצליעה לפלייאוף, לאחר הצגת יכולת חלשה בשבועות האחרונים. המשחק מתקיים בטאמפה (למרות המאזן העדיף של פילדלפיה) שכן הבאקס סיימו כאלופי בית ה-NFC דרום בעוד האיגלס (אלופי ה-NFC של העונה שעברה) לא הצליחו לנצח את בית המזרח.

לאחר פרישתו של טום בריידי בתום עונת 2022-2023, עמדה בפני הנהלת הבאקנירס הבחירה בין ניסיון לנצל את השלד המנוסה שנבנה סביב ה-GOAT, בשילוב רכש ק"ב מהדרג השני, כדי לשמור את הקבוצה לעוד שנתיים-שלוש בשולי הצמרת – או לפרק הכול ולהתחיל תהליך ארוך וקשה של בניה מחדש. הקבוצה מפלורידה החליטה ללכת על האופציה הראשונה והביאה את בייקר מייפילד (בעונה הקודמת הק"ב המחליף של הראמס) לעמדה מאחורי הסנטר. ההימור השתלם מעבר לציפיות – מייפילד נתן עונה טובה מאד, בוודאי בסטנדרטים שלו (4000 יארדים באחוזים טובים, 28 ט"ד מול 10 חטיפות ורייטינג 95) והוביל את הקבוצה למאזן טוב יותר מבעונה האחרונה של בריידי ולזכייה חוזרת באליפות בית ה-NFC דרום.

למרות זאת, מייפילד והקבוצה כולה סבלו מעליות וירידות ביכולתם לאורך העונה, כשלאחר פתיחה מעודדת ומאזן 3- 1 בתחילת אוקטובר, באו 6 הפסדים מתוך 7 משחקים ורק חודש דצמבר מוצלח (4 ניצחונות רצופים) הביא את הקבוצה לראשות הבית. בשבועיים האחרונים חלה שוב ירידה עם הפסד לסיינטס וניצחון לא משכנע על הפנתרס החלשים (שהבטיח את מקומם בפלייאוף). לכל אורך העונה נעזר מייפילד בתופסים הוותיקים והאמינים כריס גודווין ומייק אוואנס (שניהם עם מעל 1000 יארד) והרץ המצוין רשאד וויט (עם 1250 יארדים כוללים). ההגנה הייתה סולידית בד"כ וספגה 19 נקודות למשחק (מקום 7) כשהיא מצוינת נגד הריצה (מקום 4) וחלשה נגד המסירה (מקום 28).

מה קרה לאיגלס העונה? הקבוצה שהייתה הטובה ב-NFC בעונה שעברה (ואף הגיעה לסופרבול, שם הפסידה לקנזס סיטי) נראתה כבר מתחילת העונה פחות טוב מבעבר. הק"ב ג'יילן הרטס נראה מהוסס ופחות יעיל, משחק הריצה (נקודת החוזק של הקבוצה בעונת הסופרבול) נחלש, וקו ההתקפה הקדמי (שנחשב הטוב בליגה) אפשר הרבה לחץ על הרטס ולא הצליח לפתוח נתיבים לרצים כמו בשנה שעברה. גם ההגנה, שספגה פחות מ-20 נקודות למשחק ב-2022, נתנה הרבה יותר חופש ליריבות שהשיגו כ-25 נקודות למשחק (מקום  30 בליגה!). עם כל זאת, הכישרון והעוצמה של הקבוצה עדיין השאירו אותה רמה אחת מעל מרבית יריבותיה ולמרות לא מעט ניצחונות דחוקים הקבוצה עמדה על מאזן של 10- 1 בסוף נובמבר ובמרחק בטוח מיריבותיה לראשות החטיבה.

אבל אז החלה הקריסה האמיתית – האיגלס הפסידו 5 מ-6 המשחקים האחרונים, כשהיא משיגה רק 20.5 נקודות וסופגת 29 נקודות למשחק מתחילת דצמבר. מול יריבות איכותיות (כמו הניינרס והקאובויס) ההפסדים הפכו לתבוסות משפילות בהפרש של 20 נקודות ויותר. כתוצאה מכך, הקבוצה איבדה לא רק את ראשות החטיבה אלא גם את אליפות בית המזרח (בו זכתה בשנה שעברה) ותצטרך לנסות לחזור לסופרבול דרך רצף של משחקי חוץ. לא ניתן לבטל לחלוטין את סיכויי הקבוצה האיכותית הזו לעשות זאת – הכישרון של השחקנים עדיין שם, ויכול לבוא לידי ביטוי אם תיפתר הבעיה המנטלית שעומדת בדרכם בחודש האחרון – אך אין ספק שרצף ההפסדים הופך את המשימה לקשה הרבה יותר.

תחזית : הכניסה לפלייאוף מעמדת נחיתות יכולה לפרק את האיגלס או לגרום להם להתגבש ולהתאושש. אני מעריך שהמאמן המצוין ניק סיריאני יידע לנער את שחקניו ולהכניס אותם היטב למשחק החשוב. אם אכן כך יקרה, אין ספק שלאיגלס יש סגל איכותי, מנוסה ויעיל יותר מאשר לבאקס. הגנת הריצה הטובה של טאמפה ביי תעצור את משחק הריצה של פילדלפיה. אי לכך הפציעות של איי-ג'יי בראון (שלא ישחק) והרטס (שישחק עם אצבע פגועה) משמעותיות מאד. הרטס הפצוע והתופס השני בהיררכיה, דבונטה סמית המצוין, יהיו אלה שייאלצו לשאת על כתפיהם את התקפת פילדלפיה – והם יעמדו במשימה. מהצד השני, הגנת פילדלפיה תיזכר ביכולת שהפגינה ב-2022 ותגביל את מייפילד וחבריו לפחות מ-20 נקודות.  המשחק לא יתעלה לרמה גבוהה, יהיה עצבני ורצוף טעויות ויסתיים בסקור נמוך אך בסופו פילדלפיה תצבור ניצחון בהפרש של 5 נקודות ותתקדם למשחק חוץ נוסף – הפעם מול יריבה איכותית יותר – בסיבוב השני.

לפוסט הזה יש 67 תגובות

  1. סיקור טוב,
    הרבה מפגשים בין אקסים מה שמכניס עניין בין כל המשחקים.

    הייתי שם את יוסטון כפייבוריטים גם בגלל הביתיות.
    סטראוד הוא הק"ב הצעיר הכי מרשים העונה ולא הייתי בונה על טעויות של ניסיון במקום קליבלנד.

  2. אני כבר לא כל כך רואה פוטבול באופן תדיר, ולא עוקב באדיקות.
    .
    בערך מאז שפייטון מאנינג פרש.
    .
    היום הצטרפתי לשידור במחצית, ופתאום גיליתי שבקליבלנד משחק ג'ו פלאקו הזכור לרע מבולטימור, שגזל מפייטון ריצת פלייאוף ואולי אליפות.
    .
    מיד ידעתי בעד מי אני, ובעיקר נגד מי אני.
    .
    אני מרגיש שכעת, 4 דקות לסיום הרבע השלישי, עבודתי כאן הסתיימה…

    1. לגמרי.
      המשחק ההוא בדנוור גם היה קפוא, קצת פחות מהיום בקנזס סיטי:
      The temperature at kickoff was 13 °F (−10.6 °C) with a wind chill of 2 °F,

  3. השעה 2:30 לפנות בוקר, יוסטון הרגע ניגבה את הרצפה עם קליבלנד, פשוט רמסה אותה… זה כאילו שקליבלנד באו לחלוטין לא מוכנים ועם עודף בטחון כי כנראה הקשיבו יותר מדי לכל ה"מומחים" בתקשורת האמריקאית שניבאו להם הגעה עד הסופרבול השנה. סיג'יי סטראוד פשוט שיחק כמו סופרסטאר, לא נבהל מכלום, משחרר את הכדור במדויק תחת לחץ, רואה את המגרש בצורה מדהימה, קורא את ההגנה, פשוט עושה הכל נכון. ג'ו פלאקו הזכיר לכולם למה אף קבוצה בליגה לא רצתה אותו, למה נזרק מבולטימור, מדנבר ומהג'טס. משחק אנמי מאוד שלו עם שני PICK-SIX ברבע השלישי שלמעשה גמרו את המשחק. חוץ מזה המשחק של פיטסבורג-בפאלו נדחה ליום שני ב23:30 שעון ישראל בגלל ענייני מזג אוויר בבפאלו. האם עכשיו להשאר ער לקנזס סיטי-מיאמי? התלבטות…

            1. ואפילו של הקוורטרבק הכי טוב בליגה

            2. אבל שם הראשון היה פאמבל

            3. נכון

            4. יאללה נאתגר אותך – מתי זה היה ממש פיק סיקס בשני מהלכים עוקבים.
              (נסתפק במי היה הק"ב)

            5. ניסיון – טיבו ב2011?

            6. נסיון מעולה! (בעיקר כי גם עבורי זה היה השם הראשון שעלה לראש…) אבל לא, הוא עשה מהומס – פיק סיקס + פאמבל סיקס.
              מה שכן אתה בסביבה. שנים רוויות בסקורים הגנתיים.
              זה קרוב לבלתי אפשרי בלי חבר אלקטרוני.

            7. אז זהו, שזה היה עם חבר אלקטרוני. זה היה ניסיון כי אני לא מספיק מכיר את ההבדלים והייתה לי תחושה שאני מפספס משהו.
              ראיתי אתגר אז ניסיתי…

            8. אני נותן לך בונוס…
              יאללה אתה בשנה פלוס מינוס – עוד מאמץ קטן.

            9. ההגיון אומר סאנצ׳ז, אבל זה כנראה לא.
              קאטלר?

            10. but butt but – no
              זה ממש איזומטרי.
              בוא נגיד שרוב החטיפות שלו בקריירה היו במשחק הזה (וגם רוב היארדים…)

            11. זה כל כך איזוטרי (למרות שאיזומטרי זה ממש נחמד) שאפילו הגוגל שלי לא מוצא את התשובה…

    1. חוץ מהניצחון על דאלאס (שהיא בעצמה קבוצת חוץ נוראית) בבית, כל מה שמיאמי עשתה השנה זה לנצח קבוצות שלא העפילו לפלייאוף ולהפסיד לקבוצות שכן מגיעות לפלייאוף, ככה שקשה לי לייחס לה תרועה רמה.

      מה שכן, אם הם היו מנצחים את הטייטאנס ומסיימים ראש בית, אני מאמין שהם היו עוברים את פיטסברג בבית ולכאורה רושמים עונה מוצלחת

      1. מיאמי פתחו את העונה בסערה, כולל משחק נגד דנבר שהייתה להם אפשרות לקבוע שיא נקודות היסטורי. ערב המשחק נגד בולטימור הם יכלו להיות מקום ראשון ב AFC כפסע לפני סיום העונה. משם ועד התרסקות במשחק הראשון בפלייאוף, המדרון היה תלול.

  4. ערב ראשון חד צדדי ומשעמם. לא אופייני לפלייאוף פוטבול.
    כפי שרשמתי יוסטון פייבוריטים וגמרו את המשחק עוד בחצי הראשון עם הגנה מביכה של קליבלנד.

    הצ'יפס קבוצה שכולם שכחו שלקחה אליפות בזכות אותה הגנה,
    הם יודעים בדיוק את החסרונות של טייריק היל ואיך צריך לשחק בקור של ינואר.

  5. תודה רבה פריים. בינתיים אתה 0 מ 2 בניחושים, אבל יש לי תחושה שזה ישתנה הלילה. סטראוד אמיתי, הילד נתן משחק לפנתיאון והעתיד מזהיר ביוסטון והם מוכנים לחטוף מבולטימור. קיי סי עדיין האלופה והם כועסים כי זלזלו בהם (בצדק) במשך רב העונה. כמו שחברה שלי מאיה מירושלים, ככל הנראה שונאת הצ'יפס הגדולה בהיסטוריה קוראת להם "מהומס והמאמן השמן שלו" בדרך למפגש קפוא וקלאסיקה נוספת עם הבילס (אלא אם כן לטומלין השועל הזקן נשארו עוד שפנים בשרוול).

  6. מיאמי כצפוי קפאה למוות בקנזס. אללה איסטור איך הם מצליחים לשחק בקור כזה. מזכיר לי את המשחק פלייאוף בלמבו פילד לפני כמה שנים נגד הניינרס שגם התנהל בטמפרטורות קיצוניות עם כל ראשי הגבינה צורחים מהיציע.
    יש לי הרגשה שבנוסף ליוסטון תיפול עוד הפתיה אחת לפחות ואני מסתכל בדיוק על טומלין שיידע חהוציא את אלן ומקדרמוט משיווי משקל.

    1. דקה למחצית בארלינגטון, טקסס. התוצאה היא 27-0 לגרין ביי. לא יודע איך המשחק הזה ייגמר וכבר ראינו קמבקים יותר מטורפים בהיסטוריה של הליגה, אבל הקאובויס נראים גמורים. כלום לא עובד להם, משחקים בלי אנרגיה, נראה שהם הגיעו למשחק בלי הכנה טקטית או מנטלית, להגנה אין תשובות לג'ורדן לאב, דאק זורק לידיים של ההגנה יותר מאשר לרסיברים שלו. הקאובויס מתפרקים בפלייאוף. מישהו מופתע?

  7. דאלאס נחנקו לתפארת. המשחק היה די גמור בחצי לכן לא צריך להתרגש מסגירת ההפרש בדקות האחרונות. מעניין אם כבר יעילו את פרסקוט או יחכו עוד שנה שנתיים להיחנק איתו בפלייאוף.
    משחק אדיר בדטרויט שהוכרע בזכות אי שריקה של השופטים על פס אינטרספשן על פקואה. חשבתי שכבר התקדמנו ופספוסים כאלו פסו מהעולם, (דש משון פייטון וניו אורלינס)

    1. לגמרי.
      השיפוט הכריע את המשחק בשריקה אחת ששרקו על holding שהוציא את הראמס מטווח בעיטה ואח"כ בשריקה אחת שלא שרקו על ה PI.

      1. מה שהשופטים הרשו אתמול לפאסראש של דטרויט לעשות לסטאפורד היה אביוז של המונח 'שיפוט'
        ברבע הרביעי קפצו עליו שלושה *אחרי* שהוא כבר מסר את הכדור, אחד קיפל מימין, השני קיפל משמאל והשלישי קינח בלדרוך עליו
        מי שרק היה מספר על אירוע כזה ליד מהומס, היה חוטף דגל ו 15 יארד על ראפינג דה פאסר אבל לשופט בדיוק נכנס משהו לעין
        וכמובן תפיסת החולצה של נקוואה בדרייב שלמעשה סיים את המשחק
        .

    2. נו, אז זה התאזן עם השריקה לפני המחצית לfalse start במקום offside (הייתה תמימות דעים לגבי זה בטלוויזיה) ועם holding ברור על המגן בטד האחרון של הראמס. לא היו במשחק שום שריקות שערוריתיות, רק מקרים רגילים שיכלו ללכת לכאן או לכאן. גם אם הראמס היו מבקיעים field goal היה לדטרויט מספיק זמן להבקיע אחד משלהם (what if…) הם בחרו לשרוף את שתי הדקות האחרונות רק כי יכלו אבל לא הייתה פה שריקה שהכריעה את המשחק. אפשר גם להתווכח עדיין על השריקה על דטרויט מול דאלאס שלא רק הכריעה את המשחק אלא את תמונת הפליאוף.

  8. 0 מ4 בינתיים לצוות…
    גם אם גרין ביי מודחת – יש להם עתיד וקבוצה שתתבגר ביחד
    דאלאס צריכים להעסיק פסיכולוג

  9. מי יכול להסביר לי את המהלך של דאלאס.
    אחרי שהם צמצמו ל48-32 במקום לבעוט רחוק ניסו לתת מסירה צדדית חלשה.
    מה הם רצו להשיג במהלך הזה?

    1. אתה מתכוון לבעיטה?
      החוק אומר שאם הכדור עובר 10 יארד לפחות בבעיטת פתיחה, או אם שחקן של הקבוצה השנייה נגד בכדור, אז גם הקבוצה הבועטת יכולה להשתלט עליו. לכן הם עשו בעיטת "אונסייד-קיק" שהמטרה שלה היא שיהיה להם כמה שיותר סיכוי לתפוס בעצמם את הכדור אחרי שהוא עבר את המרחק הנדרש או שמישהו נגע בו. זה לא הצליח להם, אבל לא היה רחוק

  10. סה"כ מבין 4 המשחקים עד עכשיו, 3 הסתיימו בהפתעה. יוסטון שהייתה אנדרדוג הביסה את קליבלנד, רוב ה"מומחים" הימרו על הראמס שינצחו את דטרויט, על גרין ביי-דאלאס בכלל אין מה לדבר, לא מכיר בנאדם אחד שהימר על גרין ביי ועוד על כזו תבוסה לקאובויס. המשחק היחידי שהתפתח כצפוי היה קנזס סיטי-מיאמי. במגמה הזו אולי נראה היום את פיטסבורג ללא טי ג'יי וואט מנצחים בבפאלו…
    לגבי האיגלס-טמפה ביי לא יודע מה ייחשב להפתעה שם… זה די 50:50 מבחינת ההימורים…

  11. אני מחזיק מאוד ממקוויי כמנהל משחק, לכן הופתעתי אתמול כשהחליט ללכת על פאנט 4:30 דקות לסיום בפיגור נקודה (מה40 יארד של דטרויט, עם דאון רביעי ו 15)
    היו לו שלוש אפשרויות טובות יותר: בעיטה לשער (מ 59 יארד, קלוש אבל לא בלתי אפשרי), אונסייד קיק או אפילו דאון רביעי ארוך, כי הרי ה 20 יארד שהוא הרוויח מלבעוט במקום להפסיד את הכדור, זה לא מה שהיה חסר לדטרויט שכל מה שהיו צריכים זה להעביר שלושה ארבעה מהלכי ריצה ושני דאונים ראשונים
    כשהם נערכו לפאנט הייתי משוכנע במאה אחוז שמדובר בפייק פאנט

    1. "כשהם נערכו לפאנט הייתי משוכנע במאה אחוז שמדובר בפייק פאנט" – כך גם חשב המאמן של דטרויט והם היו מוכנים לזה

            1. לא למשחק היום, אבל כן למשחק החוץ הראשון בקריירת הפלייאוף של פטריק מהומס

  12. פילי הולכים הביתה בבושה גדולה (כמו דאלאס). גם בהתחלת העונה הם ניצחו בקושי קבוצות בינוניות ואז הגיע מועד התשלום עם ההתרסקות של החודשיים האחרונים.
    כנראה יש שם בעיות מעבר למקצועיות ולא אתפלא אם המאמן ישלם את המחיר.

    1. זה נכון שהיה רק נצחון חוץ אחד אבל חלק גדול מהנצחונות הביתיים האלה היו עדיין בניגוד לרוב ההימורים לפני המשחק. הרוב הימרו שקליבלנד ינצחו בחוץ את יוסטון, הרוב גם הימרו שהראמס ינצחו בחוץ את דטרויט וגם הרוב הימרו שפילי ינצחו בחוץ את טמפה. אז בהחלט אפשר לומר ששלושת המשחקים האלה נחשבים להפתעות. הנה נתון מעניין: בAFC יש ארבע קבוצות מארבעה בתים שונים, שהן 4 אלופות הבית. בNFC הבית היחיד שלא מיוצג בסיבוב הבא של הפלייאוף זה הNFC מזרח. הקאובויס והאיגלס הודחו. הבית היחיד ממנו יש 2 קבוצות שעדיין בפלייאוף זה הNFC צפון. דטרויט וגרין ביי.

      1. לא יודע למי אתה מתייחס בתור רוב אבל דטרויט היו פייבוריטים ברורים מול הראמס לפני המשחק. אם מישהו הלך על הראמס זה היה בגדר ניסיון לתפוס ניצחון של האנדרדוג.

        1. אני מתייחס לתקשורת הפוטבול האמריקאית. רוב הפאנליסטים בתכניות הספורט הפופולריות בארה"ב. ריץ' אייזן וכל הפאנליסטים שלו, התכנית של פאט מקפי, התכנית good morning football, התכנית של סקיפ ביילס, פאנליסטים בESPN וכו.. גם כל סרטוני הpreview של ערוץ היוטיוב של הNFL הימרו ברובם על הראמס. יחס ההימורים היה בערך 60:40 או אפילו 70:30 לטובת הראמס. אני לא אומר שזו הפתעה מטורפת שדטרויט ניצחו, סה"כ דטרויט קבוצה מצוינת ששיחקה בבית ורצתה מאוד ניצחון פלייאוף ראשון מאז תחילת שנות ה90, אבל עדיין הרוב הימרו על הראמס בעיקר בגלל הדרך שבה הם סיימו חזק את העונה עם רצף ארוך של ניצחונות, היה להם מומנטום חיובי מאוד לפני המשחק.

          1. לפי וגאס הליונס היו פייבוריטים (וגם האיגלס והבראונס ביחס יותר צמוד) שזה למעשה מה שרוב המהמרים החליטו, אבל לא הייתי קורא לאף אחד מהם הפתעה. וכן אני טעיתי בשלושתם חח

            1. אני מודה שאני לא יודע כלום לגבי סיכויי הימורים בווגאס.. אני רק מסתכל ביוטיוב על כל התכניות שציינתי למעלה. זה נכון שבגדול, חוץ מהמשחק של גרין ביי-דאלאס, אף משחק לא נגמר בהפתעה מטורפת, אף אחד לא נדהם מהנצחונות של יוסטון או מדטרויט או מטמפה ביי. בוודאי שלא מקנזס סיטי ומבפאלו.

            2. הליין בוגאס זז בהתאם למהמרים ככה שיהיה כסף שווה בהימורים משני הצדדים של הליין, ככה הם תמיד מרוויחים (כי על כל הפסד המהמרים משלמים קצת יותר מכל רווח)
              .
              בקיצור אם רגע לפני המשחק קבוצה מסוימת פייבוריטית שם זה אומר שהרוב הימרו עליה
              .
              אני מבין שהתכוונת לפרשנים (אני מקשיב רק לאייזן) אבל סתם הוספתי אינפורמציה בנוסף לזה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט