לה פמיליה: סיכום שבוע ב-NFL/ שחר דלאל

1. הטור השבוע יוקדש לאיש השעה – טומי דוויטו. בשבוע בו לא ראינו יותר מידי דברים על המגרש, אין ספק שהבכורה החלומית של קווטרבק הג'איינטס עשתה הכי הרבה כותרות. כן, הוא זכה בתואר שחקן השבוע של ה-NFC, אבל כולנו יודעים שזה לא משהו שהולך להחזיק הרבה זמן (הלוואי ואתבדה!), אז לפחות נוכל ליהנות מהזכרונות:

2. את הכובע השני שלנו צריך להוריד בפני שחקן השבוע של ה-AFC, זאק ווילסון. כן, הוא כנראה לא יצליח לעולם לצדיק את בחירת הדראפט שלו, או אפילו להפוך לק"ב פותח בליגה, אבל מה שהוא עשה השבוע בהחלט ראוי לציון. אחרי שהג'טס כבר הודיעו לו שלא יהיה חלק מהקבוצה בשנה הבאה והורידו אותו להיות QB3, ווילסון הסכים לחזור לעמדת הק"ב הפותח, להסתכן בפציעה, והוביל לאחד הניצחונות הגדולים של הענקים הירוקים העונה ושמר על הסיכוי (הקלוש אומנם) להיכנס לפלייאוף. שאפו.

3. בשבועיים האחרונים נגעתי שוב ושוב בתופעה של הירידה ברמת השיפוט בליגה. השבוע ראינו עוד שערוריה בנושא, אך הפעם אני לחלוטין בצד של החברה עם הפסים. ההשתלחות של פט מהומס על השופטים לאחר קריאה נכונה במיליון אחוז, היא התנהגות שאינה ראויה משום שחקן, בטח משחקן שהוא הפנים של הליגה. כן, לליגה יש בעיית שיפוט, אך כמו שהגדיר את זה השופט הראשי במשחק: "כשמשהו הוא כ"כ ברור, גם לנו אין ברירה אלא לשרוק".

4. וכן, קדריוס טוני לקחת מאיתנו את המהלך המושלם הזה:

5. בשנים האחרונות הליגה מאפשרת לשחקנים לקחת יוזמה ולהציג דברים שחשובים להם במהלך חודש דצמבר, או איך שה-NFL קורא לזה – My Cause My Cleats. הבועט של מינסוטה (ועוד רבים מההנהלה) החליטו שהמטרה היא החזרת החטופים הביתה. הוא גם סיים עם שער הניצחון במשחק.

6. בטרייד דד ליין כתבתי שאני לא מצליח להבין את הטרייד שהברס עשו על מונטס סווט. מאז הם ניצחו שלושה מארבעת המשחקים בהם השתתף והוא הפך לפנים של הקבוצה. כמו בהרבה מקרים, גם פה אני מאוד שמח להיות בצד שטעה.

7. החדשות הגדולות של השבוע האחרון הם החלטת הליגה להעביר חוק שכל אחת מקבוצות הליגה תשחק לפחות משחק "בית" אחד מחוץ לארה"ב, בתוך ארבע שנים. במקביל הודיעה הליגה שבשנה הבאה נקבל תשעה משחקים בינ"ל, כולל אחד בברזיל (השוק השלישי בגודלו עבור ה-NFL, אחרי ארה"ב ומקסיקו). 

בשנים האחרנות אנחנו רואים עלייה ברייטינג של המשחקים האלה, ובשילוב עם מכירת הכרטיסים המיידית ברגע שהמשחקים האלה מפורסמים, אין ספק שמדובר בהצלחה כבירה לליגה. או כמו שטום בריידי הגדיר את זה, אחרי שצפה במשחק בגרמניה: "אין ספק שמדובר ברגע הגדול בקריירה שלי". 

8. מן הידועות הן שחניכים של ביל ביליצ'ק לא מצליחים לאחר שעזבו את ניו אינגלנד. מייק ורבל הוא היוצא מן הכלל, ולמרות שהטיינטנס שלו עם עונה נוראית, עדיין מדובר באחד המאמנים הטובים בליגה. השבוע הוא היה מעורב בשני אירועים, שלפחות מבחינתי, מוכיחים את זה:

9. מאליק קאנינגהם תמיד רדף אחרי הצל של לאמר ג'קסון, כאשר הלך לשחק בלואיוויל. למרות שהוא לא ניחן בסט היכולות המלא של ק"ב הרייבנס, הוא תמיד שיחק כמוהו, ולכן היה מפתיע מאוד שלאחר הדראפט הגיע לניו אינגלנד. כנראה שגם החברים שלו לקבוצה הרגישו את אותו הדבר…

10. ונסיים עם זה:

*

משחק יום חמישי: לוס אנג'לס צ'ארג'רס (8:5) אצל לאס וגאס ריידרס (8:5)

שתי הקבוצות שהבטיחו הרבה בבית ה-AFC מערב, נפגשות למשחק שהיה אמור להיות קרב ישיר על המקום בפלייאוף, אך הפך לעוד משחק שג'ף בזוס היה רוצה להוריד מלוח השידורים שלו.

נתחיל באורחת, אשר איבדה השבוע את הק"ב ג'סטין הרברט, לאחר ששבר אצבע ולא יחזור לשחק יותר העונה. במקומו אנחנו נקבל את איסטון סטיק, שרבים קראו לו ערב הדראפט מיטש טרוביסקי לעניים. אאוץ'. לא בדיוק השחקן שהמאמן ברנדון סטיילי היה רוצה לראות מאחורי הסנטר במשחקים שייקבעו את גורלו במועדון.

בצד השני כבר רגילים לשחק ללא הק"ב הפותח ורוקי אידן אוקונול צפוי לעלות לשחק את משחקו השמיני העונה, בעוד ג'ימי גראפלו יפתח על הספסל. 

הימור: כנראה שנקבל הרבה מהלכי ריצה במשחק הזה, ולכן אני הולך עם הרץ המוביל בין שתי הקבוצות (אוסטין אקל) ולכן אני הולך עם הצ'ארגרס.

*

רק תזכורת שהחל משבוע הנוכחי אנחנו מקבלים משחקים גם ביום שבת, אז אל תשכחו להצטרף אלינו יום מוקדם מהרגיל.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. בנוגע לנקודה 3:
    " אך כמו שהגדיר את זה השופט הראשי במשחק: "כשמשהו הוא כ"כ ברור, גם לנו אין ברירה אלא לשרוק". "
    .
    זו אמירה שמתאימה לאוהדים, לא לשופטים. מה בעצם אומר כאן השופט? שאם משהו אינו "כל כך ברור" אז אפשר לא לשרוק ולתעדף קבוצה ביתית/כוכבים/מישהו אחר?!? שהוא ממש קיווה שזה לא יהיה ברור, אבל לא היתה לו ברירה אלא לשרוק?!?
    .
    זו פשוט אמירה אומללה, שבמקרה הטוב מהווה פליטת פה שנותנת דלק לקונספירטורים. המקרה הרע הרבה יותר גרוע

    1. אני דווקא מבין את זה אחרת. לרסיבר חצי יארד קדימה או אחורה על הליין אין באמת השפעה על תוצאת המהלך, אז אם זה גבולי, הם יעדיפו לפעמים להעלים עין. אבל שזה ברור כל-כך הם יזרקו דגל

    2. אני מבין שלא נתתי את הקונטקסט הנכון.
      אחרי המשחק מהומס ואני ריד טענו "שנהוג" להזהיר את הקבוצה המתקיפה לפני ששורקים. השופט ענה להם שזה היה כ"כ חמור, שהוא הסתיר להם את הכדור וזה דבר שלא מזהירים עליו, אלא שורקים ישירות.

  2. מילה על הקאמבק של ראסל האסל ווילסון – באמת שג'ודי וסאטון הם תופסים בינוניים פלוס, ועם משחק ריצה חלש ורינונים על חדר הלבשה טוקסי וניתוק מהקבוצה הוא כבר היה עם רגל וחצי בקבר ואני ממש מקווה לראות אותו זורח שוב. מגיע לו על כל רגעי הקסם. אוויר ההרים הדליל עבד בשביל פייטון בשלהי הקריירה (אבל עם קבוצה חזקה בהרבה) אולי יעבוד גם בשבילו. שיעשו פלייאוף דיינו. הכל אחר כך בונוס

  3. סיכום מצויין.
    הבועה של דה ויטו יכולה להתנפץ כמו זו של דאבס מהויקינגס.

    חבל שהחדשות של הקליטס לא מגיעות לערוץ הספורט הישראלי שמשדר פוטבול, אני בכלל לא מדבר על סיכום ספורט שאמור להיות
    מובן מאליו.
    אף אחד בכדורגל לא עשה משהו קרוב לזה ואני לא חושב שגם דני אבדיה עשה משהו דומה לישראל והחטופים.

  4. תודה על הטור
    הסוכן של דה ויטו הוא לא אחר מג'ואי ג'רמייה שהלך עם אותו אאוטפיט בדיוק כבר בנערותו בחטיבת הביניים דגראסי
    זאק וילסון הוא תעלומה בעיני, מי שראה מה הוא עשה בעונה האחרונה שלו ב BYU חשב שמדובר בתשובה לג'ו בורו או ג'אסטין הרברט, במקום זה התברר שהוא השאלה למיטש טרוביסקי. נכון שה NFL זה לא מכללות ובכל זאת, נראה היה שיש לו כל מה שנדרש
    .
    ה MNF הוא של שתי קבוצות שאיבדו עניין, אף אחת מהן לא תגיע לפלייאוף ולאף אחת מהן לא מגיע להגיע לפלייאוף, אני יודע שלאמזון הייתה הזדמנות לשלם יותר כסף כדי לקבל השפעה על בחירת המשחקים, אני לא בטוח שהם לא מתחרטים על זה שהם לא הלכו על זה

    1. אצל ווילסון כל הבעיה היא בראש. ברור שהוא לא השחקן שראינו בBYU, אבל לדעתי היה יכול להיות פותח בליגה אם הכל היה מחובר שם.
      אפרופו טרוביסקי, אני עדיין טוען שאם לא היה נפצע בכתף מול מינסוטה הוא היה שחקן אחר לגמרי (הפציעה הפכה אותו לשחקן פחדן מאוד, ואפשר לשים את האצבע על המשחק הזה כיום בו התחילה הירידה שלו)

  5. אני מודה שהעניין הזה של לשחק משחקי בית בחוץ לא מובן לי
    אני מבין את הרצון להרחיב את העניין העולמי בליגה אבל משחק בית זה משחק בית, אם לקהל והמקום אין משמעות עבור המשחק, תעשו משחקים באולפן טלוויזיה וגמרנו או שתעשו מכרז בין הערים על כל משחק
    אני כאוהד אתבאס אם המשחקים ייערכו במקום אחר, אפילו אם אני רואה אותם בטלוויזיה

    1. אל תשכח שיש לנו היום 17 משחקים, כך שזה אומר 9 משחקי בית כל שנה שניה. כשזה נקבע היה בהתחלה רצון להשאיר 8 משחקי בית ולהפוך את הנוסף למשחק במקום ניטרלי (חו"ל או היכלי הקולג'ים), כך שלמעשה זאת חזרה לרעיון המקורי.

  6. הגיע הזמן שמשהו טוב יקרה לניו יורק, לג'איינטס ולג'טס. אפילו עם עניין הקוורטרבקים הוא זמני, זה לפחות נוטע תקווה.
    משהו רע קרה למהומס. כבר כתבתי זאת: הוא הפך לכוכב פרסומות. הכסף המקסימלי בכיסו. אז הפוטבול שלו סובל.
    תודה שחר

  7. משחק מוזר ביותר בלאס וגאס
    היה כבר 42:0 במחצית (21:0 בכל רבע), הגיע כבר ל 49:0 כשהצ'ארג'רס בלי דאון ראשון אחד, ואז בגארבג' טיים צמצמו ל 63:21 (בלי שער שדה אחד אפילו)
    הריידרס עם ממוצע של 31.5 נקודות בשני המשחקים האחרונים שלהם שזה הגיוני מאוד (0 ו 63)
    הצ'ארג'רס נראו זוועה בהגנה ובהתקפה ולא ברור על מה הם עובדים באימונים. ריצ'ארד שרמן אמר במחצית ואני לא יכול שלא להסכים, שאם סטיילי נשאר מאמן של הצ'ארג'רס אפילו שניה, משהו מאוד בסיסי לא ברור פה (בינתיים, כמעט 10 שעות אחרי המשחק, עדיין לא יצאה הודעה)

    1. יש גישה ב-NFL שאומרת שאם אין לך כבר על מה לשחק, אין שום תועלת מפיטורי המאמן בשלב כזה (הרי לא ניתן להתחיל למצוא לו מחליף לפני סיום העונה). כל עוד חדר ההלבשה לא התפרק, יש הרבה קבוצות שלא היו עושות כלום (וזה לא קשור לעובדה שסטיילי לא יכול להיות מאמן ראשי, על אף היותו מתאם הגנה מחונן).

        1. סטיילי לא היה צריך לפתוח את העונה, אז זה באמת לא משנה. העונה שלהם גמורה וגם אין באמת שחקנים צעירים שמחכים לפרוץ עם עלייה בכמות הדקות.
          עם זאת, הפיטורים שלו ושל הGM מראים לאוהדים (בכלל נשארו כאלה) שהם לא מוכנים לקבל את התצוגה הזאת, גם משהו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט