אחרי ארבעה משחקים, התחושה בבוסטון הייתה שחבל לבזבז אנרגיה על משחקים מיותרים ואפשר להכתיר את הסלטיקס לאלופים, ויפה שעה אחת קודם. הנרטיב המקובל הוא שהסלטיקס כבר שלוש שנים קרובים במידה כזו או אחרת לאליפות – והשינויים שנעשו בקיץ הם אלו בדיוק שיביאו אותה לשם. אבל, אחרי שני ההפסדים שבאו, החלו, כמובן, לצוץ הספקות. הספקות ברחוב הספורטיבי הבוסטונאי נשענות על שלושה מרכיבים (הספקות לא רק ברחוב אלא גם בבר…בתמונה, צמד הברמנים בקומה התשיעית של האולם, אחרי שיחת ספורט צפופה איתי, לא בתמונה – הבירה שרכשתי באותו מעמד) – שלושת מרכיבי הספקות הם המסה מתחת לסל, או לייתר דיוק העדר המסה מתחת לסל. פורזינגיס אהוב על האוהדים, אבל המחשבה השלטת שהאיטריה צריכה עיבוי. הנקודה השניה היא המאמן – גם פה מדובר בדמות אהובה, אבל כזו שגם בוחנת את המשחק דרך משקפי האנליטיקס, ובמקום בו הספורט מלא בתשוקה כמו בוסטון, יש קושי לקבל סטטיסטיקה כאסטרטגיה. המרכיב השלישי הוא רמת החיבור והיכולת כקבוצה, ופה, בעיקר מדובר על ג'יילן וג'ייסון. יותר מידי פעמים נראה (בעיקר עם בראון) שיש כפייה על המשחק ובזרימה שלו.
האווירה באולם ומסביב לו משגעת, הברים מסביב לאולם מלאים, והאוהדים רועשים וירוקים. אווירה אירופאית ממש. האם סרטונים המסבירים את טורניר אמצע השנה רצים בלופ? לא מכחיש. האם יש ניסיון להפוך את הטורניר (על אף חוסר ההבנה) למשהו משמעותי? בהחלט! חולצות שחולקו לאוהדים מציינות את הטורניר והראשוניות שלו. הכרוז מוודא שהאוהדים יודעים שבבוסטון אוהבים לנצח גם גם בטורניר שאף אחד לא מכיר. המכונה של הליגה עושה עבודה אינטנסיבית בלייצר לטורניר נוכחות משמעותית. כיף. חוץ מהפרקט…
ועל המשחק…מה יש להגיד? הנטס הגיעו העירה. קבוצה שהייתה בבנייה פנטסטית, ואז ויתרה על כל הבנייה עבור ניסיון כאן ועכשיו לגלקטיקוס שנכשל, ועכשיו? קבוצה בבנייה. אתפלא מאוד אם יצליחו להיצמד לסלטיקס, במשחק שעבור בוסטון צריך להיות מעין הצהרה.
רבע ראשון – נראה שבראון קרא את הטיוטה שלי והוא פותח במשחק מצויין כחלק משטף המשחק, למעשה, בדקות הראשונות הוא המשחק. לסלטיקס יש כל כך הרבה כישרון, הם משחקים אפקטיבית עם שניים וחצי שחקנים שמעורבים, ועדיין נראים נהדר. בראון ופרוזינגיס משוכים את הסלטיקס ליתרון. ופה מבחן העין נכנע למציאות – בהסתכלות על המשחק, הסלטיקס שולטים בגדול, אני מרים את הראש ללוח התוצאות ומגלה שבסך הכל ארבע הפרש שלוש וחצי דקות לסוף הרבע. מוזר. הנטס משווים שתי דקות לסוף, בראון, משום מה לא דומיננטי עם המחליפים כמו שהיה בהתחלה. ריצונת שך הסלטיקס מביא לחמש הפרש בסוף הרבע. טייטום עם אפס משלוש מהשדה לאפס נקודות ברבע.
ההפסקה בין הרבעים מוקדשת לשכנוע עמוק של האוהדים שם צריכים לקנות עוד מרצ'נדייס של הקבוצה.
רבע שני – התחלה צולעת לשתי הקבוצות. בוסטון עם סל ראשון אחרי שתיים וחצי דקות, והולידיי נראה היחיד שהגיע. אמצע הרבע השני – טייטום עולה על הלוח לראשונה. מזולה מחזיר את החמישיה (חוץ מוויט) וטייטום גומל עם שלשה שלישית ברצף. וההפרש עולה לעשר. הגנה מעולה של בוסטון, בתוספת שלשות למכביר, מעלה את ההפרש לחמש עשרה שלוש דקות למחצית. בראון מסיים מחצית מהסרטים והסלטיקס עם יתרון שתיים עשרה בהפסקה.
תובנת מחצית – חייבים להגדיל את המגרש ולהרחיק את קו השלוש.
רבע שלישי – החמישייה הפותחת מתייצבת לתחילת הרבע השלישי. ובדקות הראשונות מחליפה סלים עם הנטס.
תובנה לתחילת הרבע השלישי – צריך לאסור בחוק את העניין הזה שאחרי הוצאת מתחת לסל, השחקן נותן לכדור להתגלגל בלי לגעת בו. די.
הנטס מנסים לנגוס ביתרון, וויט מגיב. כאמור, ההתקפה של הסלטיקס לא סובלת חלילה מעודף תחכום, אבל רמת הכשרון שם כל כך גבוהה. אנחנו עוד לא באמצע הרבע השלישי וכל החמישיה קרובה לספרות כפולות בנקודות (לאיטריה חסרה נקודה). וההפרש צומח לשש עשרה. הולידיי במשחק שקט אך פנטסטי, כיף של שחקן.
עכשיו, מבחן העין כבר עומד בכבוד עם הנתונים – שמונה עשרה הפרש, הגנה טובה של הסלטיקס ושליטה שלהם. שתי דקות לסיום הרבע, והנטס מורידים לתשע, אפשר להגיד שהסלטיקס מבצעים פה הובלה בנמנום ומסיימים את הרבע ביתרון תשע.
רבע רביעי – טייטום פותח את הרבע כמו בוס. ביחד עם הולידי ושלושה מחליפים מחזירים את היתרון לאיזור החמש עשרה. האוזר ופריצ'רד מספקים שלשות והגנה אדירה ביחד עם קורנט. וההפרש כבר מטייל סביב העשרים. טייטום עם אחוזים פחות טובים מהשדה, מתחיל להגיע לקו וחופר את דרכו לסטטיסטיקה נאה. חלוקת דקות מאוד יפה בסגל של הסלטיקס, וגם חלוקת הנקודות מאוזנת יותר בין הכוכבים לספסל. כל הרבע האחרון מרגיש כמו זמן מבוזבז שבו אף אחת מהקבוצות לא ממש מנסה לשנות את התוצאה (מובן במקרה של בוסטון). בסיום בוסטון מנצחים 121 – 107 כאשר הדבר המרשים ביותר הוא שהם ניצחו בקלות בלי שאף אחד ממש התעלה על עצמו. מועמדת.
לנטס – לוני עם 20, ברידג'ס ודיונדי עם 12 כל אחד ומשחק חלש לשניהם, 14 לווטפרד ודניס סמית. לבוסטון – בראון עם 28 בפחות מ-30 דקות, טייטום עם 23, האוזר עם 15, והוידי במרחק אססיסט מטריפל דאבל.
תודה רבה יוסי, אחלה סיקור.
.
תוכל להסביר קצת יותר מדוע חייבים להגדיל את המגרש ולהרחיק את קו השלוש?
אפילו בהיבט הפשוט של גודל השחקנים זה מתבקש, בשמות השישים סנטר היה בערך שני מטר…אני מניח שסטטיסטית, השחקנים היום גדולים גופנית בכמה עשרות אחוזים, והמגרש כבר קטן עליהם
כנראה שהגזמתי ב-"עשרות אחוזים" – אבל בהחלט גדולים יותר, גם בגובה וגם במשקל
איך גודל השחקנים רלבנטי?
גם ככה יש ריווח עצבני אז רק יגדיל אותו ויקשה על ההגנות.
המגרש קטן עליהם.
באיזה מובן. השינוי שאתה מדבר עליו הוא אולי 5% וזניח לחלוטין כבר יותר מ30 שנה אז איך המגרש 'קטן עליהם'. להיפך כל מי שמגיע מאירופה אוצר שהתוספת הקטנה בגודל מאד משפיעה על היכולת להגן.
תודה רבה יוסי ברקלי, ראיתי שאתה מאויית כמו האוניברסיטה.
יש והיו לי קולגות מ UC אחד נפטר בגיל 92 לפני בערך עשור והשני מקס צ'קאנה עדיין איתנו. מעניין אם הוא דואג ליורש כי הוא כבר באזור הפנסייה.
לגבי התובנות שלך אנחנו מדברים על זה המון בהופס קו איי אל, קוראים לזה WWA או WWE או אין BA.
יש כמה דברים בליגה הזו שהשתנו ומאד לא לטובה.
סתם מתוך עניין, מה הגישו לכם לאכול?
כן, אני מניח שאת גלגול הכדור אפשר לייחס לאחד מהשמות שכתבת…כמו שכתבתי למעלה, פשוט לא נעשתה התאמה…
נסתבר שלבופה יש עלות של עשרה דולר, והיה בו שילוב של עוף, דג וסלט. נחמד מאוד.
עוף דג וסלט? נשמע שדואגים לבריאות שלך.
בלי כל המאכלים המזיקים. איזו בירה שתית?
לגבי MIT ושאר…. פשוט לא ייאמן מה שהולך שם בשם ה PC והאנטישמיות.
לא ראוי שאנשים באוניברסיטה יהיו כל כך בורים ושטופי מח!
בוא, העוף היה או בפרמז'ן או עוף מטוגן, בריאות לא הייתה שם…כן, כנראה שבאוניברסיטאות מאתגר עכשיו, אם אתה לא חלק מהן – זה לא מרוד מורגש כרגע.
כיף לקרוא, תודה.
לגבי האהבה שאתה מרגיש כישראלי, לא הייתי בבוסטון כבר כמה שנים ואני רואה דיווחים מהאוניברסיטאות שהמצב מאוד לא טוב. בשנים שעברו הדיווחים האלו נראו לי מוגזמים ואפילו סנסציוניים, אבל מעניין מאוד לשמוע מהשטח.
אני מניח שאם הייתי סטודנט בהרווארד החוויה שלי הייתה שונה…ולמען האמת, לא שומעים או מושפעים ממה שקורה שם, כך שזה יכול להיות באמת עוצמתי עבור מי שחווה את זה, ולא מורגש למי שלא חלק מהקהילה הזו.
לא בדיוק מבין את טורניר האמצע – ה nba מנסה ליצור עניין. בברוקלין מחירי הכרטיסים לא ממריאים – אפשר ללכת למשחקים ב 20$ שזה all time low. אולי אלך לראות את אבדיה. בכל מקרה יש חלום להגיע לבוסטון – אולי אחכה לפלייאוף
לך לראות את דנבר, את סן אנטוניו. בשביל $20 יש הרבה קבוצות מעניינות…
אין על הגרדן. תודה על הסיקור!