הכי גרוע שיש: סיכום שבוע 7 ב-NFL/ שחר דלאל

לאחר חודש ארוך, המדור מנסה לחזור לשגרה. אז כן, פספתי את קדחת הסוויפטיס בזמן אמת, אבל יש עוד זמן להשלים את החסר. אז בלי הקדמות נוספות, ננסה לקפוץ ראש לקצת אסקפיזם.

1. החלום הרטוב של שחקני ה-NFL היה מאז ומעולם הסכם שכר שדומה לזה של ה-NBA. חלוקת רווחים שוויות, תקרת שכר גמישה עם חריגות לטובת לכוכבים, אך בעיקר חוזים "מובטחים".

זה לא סוד ש-NFL כל סכום שפורסם הוא "על תנאי", יש את הסכום של החוזה וסכום נוסף, שיהיה מובטח לשחקן (ברוב החוזים הסכום הזה מובטח רק במקרה של פציעה, אבל נעזוב את זה בשלב הזה). הסיפור הזה נוח בעיקר לבעלים, שיכולים לשחרר כל שחקן מתי שירצו – בשל יכולת או פציעה – בלי יותר מידי השלכות על תקרת השכר הקשיחה של הקבוצה (גם בזה יש חריגים, אבל אנחנו מדברים על רוב המקרים). כן, גם אם הקבוצה קיבלה החלטה שגויה, מי שסובל מזה יהיה השחקן.

הבעיה? ב-NBA מעולם לא הוגדר שחוזה חייב להיות מובטח, זה פשוט הסטאטוס קוו שהגיעו אליו השחקנים לאחר אין ספור מאבקים החל משנות ה-70 של המאה הקודמת. אז למה זה לא קורה גם בפוטבול אתם שואלים, פשוט כי אין להם את המנופים הנכונים לגרום לזה לקרות (וגם בבקרה התקציבית, אבל זה כבר דורש פוסט נפרד).

לאורך ההיסטוריה היו רק שני שחקנים אשר חתמו על חוזים מובטחים מלאים, הראשון היה קירק קאזינס שקיבל חוזה מובטח מלא מהווייקינגס (והוא מסיים אותו השנה) והשני היה דשון ווטסון, שניצל את הקבוצות שרבו על שירותיו ואת הכישלונות המרובים של הבראונס, כדי לקבל חוזה ל-5 שנים בשווי 230 מיליון דולר – כולם מובטחים.

כולנו זוכרים את הסיבה בגינה הוא עזב את יוסטון, אבל כולנו גם זוכרים איזה שחקן נהדר הוא היה בתקופה שלו שם, הבעיה מבחינת הבראונס היא שלקליבלנד הגיע שחקן אחר לחלוטין. ווטסון של אוהיו הוא שחקן עייף, שמזכיר צל חיוור של הווטסון של הטקסאנס או קלמזון.

השבוע חזינו בנקודת השפל (הזמנית?) של השידוך הזה, כאשר הקווטרבק ירד מהמגרש בטענת פציעה למרות שהצוות הרפואי קבע שהוא כשיר לשחק. הרגע הזה הגיע אחרי עוד תצוגת נפל של הכוכב, שפשוט נראה כמישהו שלא רוצה להיות על המגרש ולהתמודד עם הסכנות היום יומיות של שחקן פוטבול מקצועני.

ווטסון היה אמור להיות החלק האחרון בפאזל שבנו בקליבלנד, והיה אמור להחזיר את הקבוצה שהוקמה מחדש לרלוונטיות. בפועל הוא יישאר שם לעוד שלוש שנים – נצח במושגי NFL – וככל הנראה ההגנה שרק בשבוע שעבר רבים הגדירו "כהיסטורית" לא תגיע לגבהים שמגיעים לה.

2. האם אפשר  כבר להכריז שהטרייד על ווטסון גרוע יותר מהטרייד על הרשל ווקר?

3. הדיבור על ווטסון הפך כבר לגלוי, והשבוע המאמן האישי שלו קווינסי אייברי, החליט לצאת להגנתו. רק אציין למי שלא מכיר שאייברי – טיפוס די מפוקפק שמאמן רק ק"ב שחורים, ועדיין לא קידם אף אחד מהם – הוא דמות שלא כ"כ אוהבים בליגה, ואם הוא הסניגור שלך, כנראה שאתה בבעיה גדולה.

4. השנה התחלנו לשמוע קולות שמדברים על ההצלחה של ביל ביליצ'יק ככזאת שנבעה מהעובדה שטום בריידי שיחק אצלו בקבוצה. השבוע, הוא חצה עוד נקודות ציון בדרך שלו להיות הגדול בכל הזמנים, כאשר השיג את הניצחון ה-300 שלו בליגה, והמהיר ביותר לעשות את זה. מקדימים אותו רק דון שולה (328 ב-33 שנים) וג'ורג' האלאס (318, ב-40 שנה).

5. אם כבר הזכרנו את תופעת הסוויפטיס, מה תאמרו על הנתון הבא:

6. מעטים הבועטים שהופכים למפורסמים גם מחוץ לקבוצה שלהם. ג'סטין טאקר – הבועט הטוב בהיסטוריה – הוא אחד כזה. השבוע היה לחברים שלו לקבוצה הזדמנות להוקיר אותו:

7. המשחק בין האיגלס לדולפינס הפגיש השבוע שני מכרים ותיקים – טואה וג'יילן הרטס – אשר התחרו בניהם על עמדת הקווטרבק הפותח של אלבמה. הרבה מים זרמו בנהר מאז, אך שווה לחזור לסגל השחקנים של הקריימזון טייד מודל 2017:

8. מהלך השבוע שלי:

9. ג'וש מקדניאלס היה השם החם למשרת המאמן הראשי בכל שנה עד שעזב את הפטס לריידרס. איכשהו זה נרגיש שהקדנציה הזאת גרועה יותר מהקדנציה שלו בדנבר…

10. ונסיים בנתון הכי מעצבן שיש:

*

משחק יום חמישי: טמפה ביי באקס (3:3) אצל באפלו בילס (3:4)

הרבה ציפו לירידה ביכולת ההגנתית של הבילס ביחס לשנים הקודמות, לאחר שמתאם ההגנה הוותיק שלהם, לזלי פרייז'ר, החליט לקחת שנת שבתון. עם זאת, הקשיים בתחילת העונה היו דווקא בחלק ההתקפי, והיא רחוקה מאוד ממיאמי, יריבתה לבית ה-AFC מזרח, והיא עומדת על מאזן בינוני לחלוטין, לאחר ההפסד בשבוע שעבר לניו אינגלנד.

הבעיה העיקרית של הבילס היא בפתיחת המשחקים. בשלושת המשחקים האחרונים היריבות סיימו עליהם ביתרון של 10:30 במחצית הראשונה, בעוד ג'וש אלן משיג רק 302 יארד, ללא ט"ד ושתי חטיפות. הוא חוזר לעצמו במחצית השניה, אך זה ממש לא השחקן שהוביל אותם לשלוש אליפויות בית רצופות. מה שיותר מטריד היא העובדה שגם ההגנה מתחילה לגמגם לאור מספר לא מבוטל של פציעות של שחקנים פותחים.

גם בצד האורח לא מלקקים דבש, לאחר פתיחת עונה עם שני ניצחונות רצופים. ההקפה בראשותו של בייקר מייפילד הצליחה להשיג רק 56 נקודות בארבעת המשחקים האחרונים, בהם היא ספגה שלושה הפסדים, כולל ההפסד המתסכל לאטלנטה בשבוע שעבר. הבאקס גם מדורגים 29 במשחק הריצה, מה שלא באמת מאפשר לרסיברים האיכותיים שלה לבוא לידי ביטוי, לאור התמקדות ההגנות במשחק המסירה. האם נראה משהו שונה ביום חמישי?

הימור: הבילס נראים אחרת בבאפלו, וגם היריבה לא באמת באותה הליגה. ניצחון למארחים.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. ברוך שובך שחר, התגעגענו.
    בקשר לקנסות בNFL. זה לא רק על חגיגות ט"ד מוגזמות אלא גם על כניסות מסוכנות ועבירות לא ספורטיביות, לפעמים גם על כאלו שלא נתפסו על ידי השופטים במהלך המשחק
    השיא המפוקפק של השחקן שעליו נעשו עבירות כאלו שגררו קנס כספי, הוא כריסטיאן מקרפרי.
    העבירות על מקקפרי הצטברו לקנסות של כ100,000 דולר, שהגדילו לעשות דאלאס שבמשחק מולם שלושה שחקנים שונים קטבלו קנסות.
    הרץ החמקן כנראה מתסכל המון הגנות וריבוי העברות הלא ספורטעביות עליו הביאו לתאוריות קונספירציה שהוא מטורגט בכוונה לגרום לו לפציעה.
    דיי בטוח שזה לא נכון, אבל מה שנכון זה שכשהוא בריא לחלוטין, קשה מאוד לעצור אותו בצורה חוקית.

    1. מק'קאפרי הוא מסוג השחקנים שהיו יכולים להצליח בכל עידן. לי זה קצת מרגיש שקבוצות שהתרגלו כ"כ לעצור רצים אחרים, ולא אותו, אז הם שמו אותו כמטרה (קצת מזכיר את מייקל ויק בשיאו).
      .
      לגבי הקנסות – אני קצת מרגיש שהיד קלה יותר על ההדק השנה. הקנס שהכי הפריע לי היה דווקא לג'אמל אדאמס, שסבל מזעזוע מוח לא קל, ותו"כ תקף את הרופא שבדק אותו. הוא התנצל מיד אחרי המשחק והסביר שלא כ"כ הבין איפה היה, אך עדיין קיבל קנס גבוה.

  2. קצת חישובים לא חשובים.
    בדקתי וחישבתי לכמה קבוצות מהו סך הניצחונות שהסיגו הקבוצות אותן הן ניצחו וכנ"ל להם הפסידו .
    קנזס : 6 ניצחות על קבוצות שניצחו 17 משחקים יחד , 2.83 = 17/6
    מיאמי : 5 ניצחות על קבוצות שניצחו 8 משחקים יחד , 1.6 = 8/5
    בופאלו: 4 ניצחות על קבוצות שניצחו 13משחקים יחד , 3.25 = 17/6
    בולטימור: 5 ניצחות על קבוצות שניצחו 17 משחקים יחד , 3.4 = 17/5

    קנזס : הפסד אחד לקבוצה שניצחה 5 משחקים , 5
    מיאמי: 2 הפסדים לקבוצות שניצחו 10 משחקים יחד , 5 = 10/2
    בופאלו: 3 הפסדים לקבוצות שניצחו 10 משחקים יחד , 3.33 = 10/3
    בולטימור : 2 הפסדים לקבוצות שניצחו 7 משחקים יחד , 3.5 = 7/2

    ניצחונות על קבוצות במאזן חיובי.
    קנזס : 1 ( 1 במאזן חצוי )
    מיאמי : 0 ( 0 במאזן חצוי )
    בופאלו :1 ( 0 במאזן חצוי )
    בולטימור : 2 ( 1 במאזן חצוי )

    בגדול זה לא אומר הרבה כי סדר המשחקים מקרי מלבד הנתונים של מיאמי , כל הניצחונות שלה הם על קבוצות שלא רק במאזן שלילי אלה רובן משחקות בשביל הדרוג באפריל ולא בינואר.
    שהיא פוגשת " קבוצה " היא פשוט מפסידה וזו מילה הכי צמחונית שיכולתי לרשום .

  3. הי שחר. טוב לזשמוע ממך. הייתי מציע להבא לכתוב את ראשי הפרקים בהדגשה יתרה (BOLD)
    בולטימור היא הדבר האמיתי.
    אותי טיילור סווימט מעצבנת, עם כל הכבוד ל-Travis Kelce.

  4. תודה רבה שחר
    אין הרבה שחקנים שאני מאחל להם להכשל אבל במקרה של ווטסון אני מרשה לעצמי לחרוג ממנהגי. אני מאחל לו בכל לבי שלא יהיה לו עוד משחק אחד עם יותר השלמות מאיבודים ואם מתקלים יגיעו אליו בתדירות גבוהה מהרגיל, לא אזיל דמעה
    הסגל של אלבמה ב 2017 אכן מרשים ומדהים, איזה אוסף של שחקנים, הקיובי השלישי הוא מאק ג'ונס וה DB שלהם, בכלל

    1. באפלו ניצחו ואפילו די בקלות (למרות שברבע האחרון הבאקנירס סגרו קצת ונגמר בהפרש של פוזשן אחד בלבד
      מייפילד נלחץ כל הזמן ולא הצליח להתרומם. היו לטמפה במשחק איזה שלושה פאנטים מקרוב מאוד לאנד זון שלהם, מה שאיפשר לבאפלו לנהל התקפות של חמישים יארדים בלבד. מדהים איך עם תופסים כמו גודווין ואוואנס, הם לא מצליחים לפתח משחק מסירה קונסיסטנטי
      אלן קצת חזר לעצמו וגם רץ לטאצ'דאון אבל בסך הכל היה לו משחק מאוד לא יציב

      1. באפלו פתחו טוב בהתקפה לשם שינוי, ושמרו על הביטחון גם אחרי הפספוס בדאון רביעי והאיבוד של אלן שהכניס גם את ההתקפה של טמפה למשחק. למרות זאת, אחרי שטמפה צמצמו ל-6 הרגשתי שהבילס קצת בפאניקה והיה להם מזל בסוף, אבל הם שיחקו טוב יותר מאשר במשחקים הקודמים

  5. הי, אני אוהד של מינסוטה אבל גם של בולטימור, מהוייקינגס אני כבר די מיואש (אפס הופעות בסופרבול מאז שאני עוקב אחרי ה NFL ובולטימור עם 2 הופעות ו2 זכיות בסופרבול). בינתיים יש לרייבנס עונה לא רעה למרות שהדיוויזן הוא טוב ולא יהיה קל לסיים שם ראשונים, אבל משהו בלאמאר ג'קסון גורם לי לא לסמוך עליו באמת ברגעי הקלאץ'. לא בכל שבוע תופיע יריבה קלה כמו דטרויט שירדה לממדיה האמיתיים מול הרייבנס. לאמאר עושה רושם של שחקן טוב לעונה הרגילה (כל עוד הוא בריא) אבל סגנון המשחק שלו לא באמת מתאים לפלייאוף. מקווה שאני טועה…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט