חילופי דורות? סיכום גביע העולם בשחמט / אהרן ברלין

בעולם משתנה תדיר ומציאות שבה שום דבר לא נשאר במקום ישנן כמה אקסיומות שככל הנראה לא ישתנו לעולם. הראשונה, לפחות בכל הנוגע לשנים האחרונות ולכמה הבאות, היא הדומיננטיות של מגנוס קרלסן בעולם השחמט. השנייה, שתישאר כנראה לנצח, היא הכנות שלו.

זאת אחת הזכיות הכי עצובות שאני זוכר בטורניר שחמט. שחקן שחוק, גמור, חסר מוטיבציה הצליח לגבור על סוללה של שחקנים (רובם צעירים) בדרך לזכייה בתואר המשמעותי היחיד שהיה חסר לו. הכל היה מוכן – היכולת הירודה מהחודשים האחרונים, העלייה של שחקנים חדשים במעלה הדירוג העולמי, הרצון של נפו, היקארו, אניש, קרואנה ועוד שחקנים חזקים רבים לקטוף את התואר ולהשיג כרטיס למועמדים. זה היה יכול להיות סיפור ספורטיבי מושלם, סיפור על המסע לעבר מה שעד כה היה לא מושג. אבל רמת המשחק והתשישות שהפגין קרלסן בראיונות איתו לכל אורך הדרך רמזה לנו ככל הנראה שסיום גביע העולם האחרון היה לא רק ניצחון אפי אלא גם סיומה של תקופה. קרלסן, בכנות המופלגת האופיינית לו, אמר שהוא כבר לא מעוניין יותר לשחק משחקים קלאסיים למעט כמה חריגים שקשורים בעיקר בנוסטלגיה ומחויבות. חוסר המוטיבציה והריכוז האדיר שמחייב משחק איטי ומחושב מונעים מהשחקן הטוב בעולם למעלה מעשור לספק את החוויה שכולנו מצפים לה. הרי כולנו רוצים שקרלסן ישחק עד הסוף, יילחם עד טיפת הדם האחרונה, ימשיך עד שיוחלף ביורש ראוי שייקח את עולם השחמט לשלב הבא. אנחנו מתבוננים בוואסיל איבנצ'וק, ווישי אנאנד, פיטר סבידלר ובוריס גלפנד ומקווים, בסתר הלב, שההצגה האדירה של השחקן הנוורגי, אולי הגדולה בהיסטוריה של הענף, לא תסתיים סתם כך. אולי זה עוד מוקדם להספיד, אולי עוד תימצא הפשרה עם פיד"ה שתאפשר לו לשחק ביותר תחרויות אך המציאות המרה כרגע היא ששחקן השחמט הטוב בעולם נשבר. המצרך החשוב ביותר לספורט מקצועני, המוטיבציה, התרוקן מהמיכל והשאיר אחריו כישרון חד פעמי ללא יכולת לממש אותו באופן מלא. זאת אמנם זכייה מאושרת עבור קרלסן אך עבור הצופים זאת בהחלט יכולה להיות שירת ברבור, לפחות חלקית, של מי שהפך במו ידיו את השחמט למה שהוא היום.

למרות הכל, הוא זכה. רמת התחרות שהייתה לו אמנם לא הייתה מקסימלית והוא זכה מההפקר בכמה סיבובים אבל הוא השלים את המשימה, כאשר נאלץ להתמודד עם הרעלת מזון בחלקים מסוימים של הטורניר. הוא זכה בגדול,  באחד הטורנירים הקשים ביותר שיש לעולם השחמט להציע. בהילוך שלישי, עם פיגור אחד ויחיד מול ווינסנט קיימר הנפלא, קרלסן הגיע עד הסוף והראה לכולם שגם כשהוא לא בשיאו הוא מסתכל על כולם מלמעלה. רוב הניצחונות שלו שהגיעו בפורמט הקלאסי הראו שוב על סגנון משחק זהיר שמוצא את ההזדמנות הקטנה ביותר ליתרון ומנצל אותה עד תום. היו לו כמה שגיאות לא אופייניות (היה רחוק מהלך מדויק אחד מהפסד לניג'אט אבאסוב ולווינסנט קיימר) אבל היכולת שלו בסיומים שוויוניים התגלתה כיעילה מאוד בפורמט של גביע העולם שדורש משחק אחראי ונטול סיכונים עד כמה שאפשר. שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית כמו יאן נפומנישצ'י או שחרייאר ממדיארוב מצאו את עצמם בחוץ בשלב מוקדם יחסית של התחרות למרות ההצלחה שלהם בטורנירים רגילים בהם החתירה להתקפה עשויה להיות משתלמת יותר. קרלסן לעומתם השתדל כמה שפחות לקבוע עמדה לא יציבה שיכולה ללכת לכמה כיוונים והעדיף את העמדות הסולידיות והרגועות בהן הוא היה יכול להפעיל את "אפקט מגנוס" – הדרך הלא מוסברת בה הוא גורם ליריבים שלו לדמיין התקפות לא קיימות (ועל הדרך כמו שקרה לא פעם גם לא לשים לב לטעויות של קרלסן עצמו) ולנסות להתגונן בדרך שרק הופכת את העמדה שלהם לרעה יותר. זה לגמרי עבד. סגנון המשחק הזה עזר לו מול שחקנים חסרי ניסיון (קיימר, גוקש, פרגנננדה) והיה יעיל להחריד מול ואסיל איבנצ'וק שהמשחק ההתקפי והמהיר שלו לא היה יכול לדיוק הכירורגי של קרלסן. אבל יותר מכל התחרות הזאת הייתה ניצחון מנטאלי לאלוף העולם לשעבר. כשהוא חסר מוטיבציה ואומר, כלשונו, שהוא לא יודע מה הוא בכלל עושה בתחרות, היה עליו למצוא את החוסן המנטאלי שיאפשר לו לשמור על הריכוז בטורניר בו כל משחק חשוב. הפורמט של גביע העולם, בו כל משחק יכול בקלות לקבוע גורל של שחקן, לא מאפשר לעשות טעויות. יחד עם העובדה שהוא מתפרש על פני כמעט חודש יוצא שהוא דורש יכולות כמעט על אנושיות של ריכוז וסבלנות לאורך זמן. אחת הסיבות להצלחת הצעירים בתחרות (אליהם נגיע מייד) קשורה ביכולת לשמור על יכולת פיזית ומנטאלית לאורך הזמן המתיש של התחרות. קרלסן, שידוע ביכולת שלו לשמור על עצמו מרוכז ולא להתרגש ממצבי קצה, הסתמך על האיכויות האלה במהלך התחרות אולי יותר מאשר הכישרון שלו עצמו. היה אפשר לראות שבגמר גם הוא וגם פרגנננדה המותשים נזהרים מאוד מלעשות את הטעות שתמנע מהם את הזכייה המיוחלת, מה שהוביל לגמר משמים, בטח ביחס למאבק הסוער והנפלא על המקום השלישי בין קרואנה לאבאסוב. החוסן המנטאלי של קרלסן, שבא לידי ביטוי בעיקר בחזרה המרהיבה מול ווינסנט קיימר במשחק הקלאסי השני, היה הכלי המרכזי של השחקן בדרך לזכייה בטורניר אותו ניסה כמה פעמים לכבוש ללא הצלחה. מורשתו של קרלסן לא מצומצמת רק למהלכים על הלוח אלא גם להתמודדות עם מצבי משבר, יכולת עילאית לחזור כשהוא עם הגב אל הקיר ועמידה איתנה מול הרעד התוקף לפעמים ברגעים החשובים ביותר. מגנוס קרלסן ייזכר לא רק כאחד מהמוחות המבריקים ביותר שידע הענף אלא גם אחד הדמויות החזקות ביותר מנטאלית שאחזו ב 32 הכלים של משחק המלכים.

מעבר דורות? (או: עין להודו)

אמור מעתה: גוקש, פרגנננדה, ווינסנט קיימר, ארג'ון אריגאיסי, ניהאל סארין. ילידי שנות ה 2000 כבשו בסערה את התחרות האחרונה ויחד עם התקופה הטובה שעוברת על אבדוסטורוב (שהודח בסיבוב השני של התחרות) וההימצאות של פירוז'ה בצמרת בשנה האחרונה (לא השתתף בתחרות), אפשר בהחלט להכריז שהדור הבא כבר מוכן. 3 מתוך 8 העולים לרבע הגמר היו בסביבות גיל 18 וכולם, יחד עם וידית גודג'רתי, הגיעו מהודו. נוסיף לכך את ניג'אט אבאסוב חסר הניסיון בטורנירים הגדולים ונקבל מתיחת פנים רצינית מאוד של עולם השחמט, לפחות לפי התחרות האחרונה. חברי הטופ 10, ששלחו לרבע הגמר רק שני מועמדים, ניגפו פעם אחר פעם מול שחקנים שבמקרה הטוב רק עכשיו סיימו את בית הספר ויכולים להשקיע את כל זמנם בשחמט. איך זה קרה? אפשר כמובן רק לשער אבל בהחלט אפשר לומר שאחד האשמים העיקריים בתופעה הוא המחשב. הדור הקודם שכולל את קרואנה, קרלסן, נפו, דינג, ווסלי סו ואפילו אניש גירי עדיין לא גדל בעולם שבו למחשבים יש משקל גדול כל כך בהכנה למשחקים. הם היו זקוקים להתאמה תוך כדי תנועה לשינויים הכבירים שעוברים על משחק השחמט והצליחו להשכיל להשתמש בכלי החדש והעוצמתי שאין משחק שחמט רציני היום שלא משוחק בהשראתו. פתיחות שהיו נחשבות פופולריות נזנחו בצורה גורפת, אפשרויות חדשות נפתחו והמרדף אחר "המהלך המדויק" מוביל לפעמים בחירות במהלכים תמוהים ומנוגדים להיגיון במבט ראשון. את כל התהליכים האלה היו צריכים ילידי שנות ה 90 ללמוד בזמן אמת ולמצוא את הדרכים להפיק את המיטב מהסיטואציה כאשר שחקנים שלא עמדו בקצב נשארו בחוץ. הדור הנוכחי, שהחל את הקריירה השחמטאית שלו באמצע העשור הקודם, נולד לתוך השינויים האלו. רמת המוכנות של הילדים בתחרות האחרונה על גבי הלוח הייתה מרשימה עד מפעימה והם הראו שחמט בשל ומוקפד שבדרך כלל לא רגילים לראות בשלבים האלה של הקריירה. נראה גם שבכל הנוגע להכנה פיזית ונפשית החבר'ה הצעירים באו מוכנים יותר מתמיד: המודעות לצורך בטיפול אחראי בגוף התחילה להיכנס לעולם השחמט כבר במחצית השנייה של המאה הקודמת אבל בשנים האחרונות היא הופכת יותר ויותר דומה לדרישות של ספורטאי מהגוף שלו. ישיבה לאורך שעות ארוכות מול לוח מחייבת ניצול אנרגיות מקסימלי וכל הפרעה גופנית ולו הקטנה ביותר יכולה להוציא מריכוז. השחקנים ההודים מתרגלים מדיטציה ועסוקים לא מעט ברוח מה שעוזר מאוד ליכולת שלהם לנטרל רעשים לא רצויים לפני ובמהלך משחק. רק מהתבוננות אפשר לראות את שלוות הזן בה משחקים גוקש ופרגנננדה בגיל שבו רוגע הוא לא התכונה הראשונה שעולה במחשבה. בעולם שבו ספורטאים מגיעים לבשלות מקצועית ופיזית בגליאים צעירים יותר ויותר נראה שהשינוי לא פסח על משחק המלכים שהופך קשה ומדויק יותר ככל שעוברות השנים. פרגנננדה שהגיע שני בתחרות (הצעיר בהיסטוריה שהגיע לגמר) יזכה גם בהזדמנות לשחק בתחרות המועמדים הקרובה מול נפו, קרואנה, אבאסוב (כנראה) ועוד ארבעה שחקנים שזהותם עדיין לא ידועה. לפני שריקת הפתיחה אפשר לומר שיהיה לו סיכוי שווה לעשות את הבלתי יאמן ולאתגר את דינג על התואר שהודו רוצה להחזיר אליה אחרי למעלה מעשור. והמפחיד, יותר מכל, שעבור כל חבורת ההודים, הגרמני, האוזבקי והצרפתי, זאת ממש רק ההתחלה.

הפתעות נעימות

טורניר פתוח וגדול כמו גביע העולם מזמן אליו גם לא המעט הפתעות בנוגע לבחירות של שחקנים לפתיחת המשחק שלהם. זאת הזדמנות מצוינת לבחון את החזרה של כמה פתיחות שעד לא מזמן לא קיבלו במה מסיבות שונות: האיטלקית, שכבר בתחרות המועמדים דיברנו על כך שהיא חוזרת לאופנה אחרי שנים בהן נזנחה היות והיא נחשבה שוויונית מדי; הסיציליאנית, שבשנים האחרונות ירד קרנה לגמרי מסיבות שלא לחלוטין ברורות לי; התקפת לונדון ששוחקה בכמה רגעי מפתח ככל הנראה בעקבות הניצחון המזהיר של דינג על נפו באליפות העולם האחרונה במשחק השישי; וגם הצרפתית שקפצה לגיחה כמה פעמים – במשחק בין גוקש לוונג האו ובין נילס גרנדליוס לארג'ון אריגאיסי, ככל הנראה גם בין השאר בעקבות אליפות העולם האחרונה. עוד ראויים לציון הניסיונות הנואשים של נפו והיקארו לחזור למערכה כאשר היו בפיגור נקודה ושיחקו, בפורמט הזמן המהיר יותר, את ההולנדית והרובסטץ' בהתאמה.

הגיבור הלאומי

שחרייאר ממדיארוב הוא עדיין אחד המתקיפים הגדולים ביותר החיים כיום. טימור רדג'אבוב היה רחוק מהלך אחד פשוט ממאבק על תואר אלוף העולם. שני השחקנים, ילידי אזרבייג'ן שאירחה את התחרות, נפרדו מאיתנו בשלב מוקדם מאוד רק כדי להכתיר את הגיבור הלאומי החדש – ניג'אט אבאסוב. הרמה של אבאסוב, מקום 97 בעולם (נכון לאוגוסט, בספטמבר הוא אמור לקפוץ למקום ה 66 בערך) הייתה שומטת לסתות לכל אורך הדרך. גם כשהיה בפיגור מול מגנוס קרלסן הוא הצליח לבלבל את אלוף העולם ופספס הזדמנות פז לחזור למערכה ואולי אף להדיח את אלוף העולם לשעבר. הוא גבר לאחר מותחן ארוך על אניש גירי, ניצח באופן משכנע את פיטר סבידלר בפורמט הזמן המהיר והוביל על קרואנה במאבק על המקום השלישי במשחק לפתנאון, לא לפני שנכנע לו בשובר השוויון. מהראיונות לאחר המשחקים היה נראה שחקן חד שיודע על מה הוא מדבר, משחק מהר מאוד כשהוא בטוח בעצמו ומצליח לגרום ליריבים שלו לשגות גם כשזה לא אופייני להם. במידה וקרלסן לא ישחק במועמדים נראה את אחד הסוסים השחורים המעניינים של השנים האחרונות מנסה את מזלו על הבמה הקשה ביותר וחולם, כמו כל שאר 7 המשתתפים, על הזדמנות פז שספק אם תחזור. מסקרן יהיה לראות האם היכולת של אבאסוב בתחרות האחרונה הייתה חד פעמית או שמא מדובר בשחקן שבגיל מאוחר יחסית (28) יכול לבצע את קפיצת המדרגה שתכניס אותו למעגל הסגור של הגדולים ביותר.

צ'וקי קטן לסיום

וואסיל איבנצ'וק הגיע לשמינית הגמר בגיל 54. קארפוב עושה משחקי ראווה ברוסיה ואף אחד לא שומע ממנו, קספרוב מארגן תחרויות ורק צ'וקי יושב מול סנל ווהאפ מטורקיה ומנסה להפעיל את הקסם שלו על הלוח. מה צריך יותר מזה?

חידה קשה מאוד לסיום – מהו המהלך היחיד שנותן לשחור סיכוי להגן על העמדה? (מתוך המשחק הקלאסי השני בין קרואנה לאבאסוב)

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. מעולה אהרון תודה רבה!
    אני וחבר ראינו חלק מהמשחק הראשון בין קרלסן לפרגנננדה בפורמט המהיר, הלכנו לקנות אוכל וכשחזרנו גילינו שהמשחק השני כבר הסתיים ואחרי שהסתכלנו על המהלכים לא הבנו למה פרגנננדה בחר להחליף הכל מול מגנוס ולסכם איתו על תיקו?
    יש לך אולי הסבר לכניעה הזו? (הוא ידע שהוא חייב לנצח כדי להשאיר את הסיכוי שלו לזכות בחיים)

    1. לפי הניתוח שראיתי העמדה הייתה סימטרית מדי ודי חסרת סיכוי לשחור לנצח, ולגמרי חסרת סיכוי מול קרלסן בלבן. אולי פראג רצה לחסוך לעצמו איבוד של כמה נקודות במקרה של הפסד או שהוא כבר היה מותש מכל התחרות הזו ולא היה טעם להמשיך

  2. אהרן, תודה רבה. רותקתי לדבריך וקראתי בעניין רב. אשמח אם קרלסן, מגדולי השחמטאים בדורו, ימשיך לשחק, אך מבין את תחושת העייפות והשחיקה בענף כל כך תובעני וקשה, עם יריבים רבים, שהטווח הגיאוגרפי שלהם עולה בהתמדה.

  3. תודה אהרן.
    הטורניר קצת אכזב אותי מכיוון ששחקנים שיכולים לייצר עניין בכל עמדה ובכל מצב (היקארו, נפו ועוד) הודחו מוקדם יחסית. פראג היה סממן חיובי, אבל כדי לגבור על מגנוס מספיק טוב במצבים כאלה צריך לערער אותו קצת, כמו שחלק מהמנוסים יודעים לעשות והצעירים עוד לא.

  4. ערב טוב.העמדה משחק שני תיקו מת שהושג בחוכמה. החשוד כרמאי ירד בדירוג אך למעשה סיים בצמרת במספר תחרויות פתוחות

  5. כיף גדול לקרוא אהרן תודה.
    חיכיתי במיוחד לפוסט הזה כי בשתי פיסקאות שונות נגעת בדיוק בנקודה שרציתי לשאול אותך:
    מעבר הדורות והפתיחות הלא שגרתיות ששוחקו – אתה חושב שזה קשור אחד בשני? ייתכן שהגישה למשחק בקרב בני ה-18 השתנתה? השאלה עלתה לי כשצפיתי במשחקים של פראג, ממש נהניתי לראות את המשחקים שלו כי מהרגע הראשון הוא מסבך את הכל ואתה יכול להיות בטוח שגם בשלבים המאוחרים של המשחק הלוח יהיה מלא בכלים וסוער. עבור צופה חובב כמוני זה מחיה את המשחק, בשונה לחלוטין מאליפות העולם הקודמת שהיתה נורא משעממת וגם זו הנוכחית היתה משעממת מהצד של נפו, לולא דינג ועוזרו השש לקרב רפורט.

  6. אני דיי שונא את ההשתלטות של שיטת המחשב על נוף השח. מהלך נכון. מהלך נכון של בנאדם או מהלך (!) שרק מחשב עם עומק 'ל 10-13 מהלכים יכול לראות.
    אני גם דיי שונא שחמשת המהלכים הראשונים תמיד יהיו זהים מול מליוני שחקנים אנונימיים. ושאין לך מושג עם שחקן אינטרנטי עם מדרג 1300 שמשחק כמו מסטר מרמה מולך.
    אחרי שאמרתי את זה למדתי כל כך הרבה מכפתור hint off chess.com

  7. המחשב תורם בטירוף.מספיק לנתח משחק אחרי עם סטוקפיש כדי שהמחשבה תנוע לכיוונים אחרים לחלוטין ממה שחשבת תוך כדי .

  8. תודה. כתיבה נהדרת. נדמה שהמוח מתקשה לעמוד בעומס האדיר ושבעולם השחמט קורים שנויים דינמיים שקשורים למחשוב ולפורמטים המהירים והכסף הגדול שהשחקנים יכולים לעשות מערוצים פופולריים יותר מהטורנירים המייגעים והמשחקים הארוכים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט