טוב, אז העונה הסתיימה, שוק השחקנים החופשיים תמיד רותח ביום יומיים הראשונים ואחרי זה דועך אקספוננציאלית, אז יש זמן לחפור קצת בעבר. נדבר על קבוצות "כמעט" של שלושת העשורים האחרונים. קבוצות שעמלו, עבדו קשה, כבר נגעו בגביע, אבל רק כמעט…לכל עשור בחרתי קבוצה אחת כזו.
שנות ה-90
מי היה פה בשנות ה-90? נו, קדימה, לא להתבייש, תרימו את היד. אז כן, סדאם חוסיין, אוסלו, עפרה חזה, בין לבין מלא יהודים לא ברורים שלובשים גרביים עם סנדלים שפתאום החליטו שגן עדן קומוניסטי הוא כבר לא כזה גן עדן, (מה….? אפשר לקנות חלב בלי לעמוד שעתיים בתור? מי שרוצה שישאל אותי אחר כך אספר לו על החוויה הבלתי נשכחת), ועברו לגור בארץ חמה ואנשים לא פחות חמים עם מנטליות שונה.
אבל בואו נדבר נ.ב.א. אני מניח כולם ראו את "הריקוד האחרון"… אז נדבר על "ה"קבוצה שלא לקחה את התואר – יוטה ג'אז.
שווים איזכור – אינדיאנה של רג'י מילר ריק סמיטס והאחיות דיוויס, סיאטל סופרסוניקס של פייטון וקמפ, וניו יורק של יואינג וסטארקס.
בסולט לייק סיטי לא ביקרתי… אבל כנראה שמדובר באחת הערים המשעממות ביותר בארה"ב. גם הקבוצה נבנתה באיטיות משעממת – שנה אחרי שנה. ג'ון סטוקטון (מס' 16), וקארל מאלון (מס' 13) נבחרו בדראפטים של 1984 ו-1985 בהתאמה, ג'ף הורנסק הגיע בטרייד ב-1993, גרג אוסטרטג הצטרף ב-1995. בכלל, אפשר רק לקנא בסבלנות ובאורך רוח של הנהלת הג'אז – לראות איך שנה אחרי שנה הקבוצה שלך נופלת בפלייאוף, סיבוב ראשון, סיבוב שני, שוב סיבוב ראשון, ועדיין להאמין שבסיס הסגל הזה שווה נ.ב.א פיינלז.
חשוב לציין שכל הסיפורים הלא נחמדים על קארל מאלון צצו רק בשנים האחרונות – בשנות ה-90 הוא נתפס כבעל ואיש משפחה למופת – אם תצפו בשידורים מאז של ערוץ הספורט, תראו איך שימי ריגר מפרגן לו. אז נכון, זה בלתי נתפס שבן אדם הכניס להריון נערה בת 13, אבל הוא גיבור ילדות, מה לעשות …. באותן שנים דווקא שון קמפ, שבטח פספס שיעורי מודעות מינית בבית הספר, והצליח לעשות 7 ילדים מ-6 נשים שונות (רבותיי, כפיים), קיבל את התואר "הפנים היפות של הליגה" (פרס שכעת ראוי שיקרא של שם זיון וויליאמסון).
בכל אופן, משאלתם של אוהדי הג'אז והנהלתה, מתגשמת רק ב-1997, באחת הסיומות הדרמטיות של סדרת פלייאוף, מול יוסטון רוקטס של האקים בארקלי ודרקסלר.
כאן, כמו שאומר עידו גור, חייבים לפתוח סוגריים. אתם זוכרים את הקורונה? נו כן, איך אפשר לשכוח, וירוס כזה שבגללו אנשים הבינו סוף סוף מה זה אקספוננט, ולמה צריך לשטוף ידיים? כן כן עליו אני מדבר. אתם בטח זוכרים תקופת יובש של מספר חודשים בלי ספורט בכלל… אז הגעתי למצב שהתחלתי לצפות ביוטיוב במשחקים שלמים מתקופות עבר. וגיליתי משהו – הכדורסל של שנות ה-90 היה פשוט כדורסל מזעזע וקשה לצפייה! תראו משחקים (אם תוכלו) – הכול בידודים, מקסימום פיק אנד רול, אין תנועה ללא כדור, הגנה אישית בלבד, הגנה אזורית מתחלפת לאישית… המממ, ובכן אין אזורית, אז לא רלוונטי, בקיצור, הכול בכוח ובחפירות סטייל מלחמת העולם הראשונה. כן כן, זה הכדורסל שגדלתי עליו… אבל בפועל היה דיי מאכזב. (המשחק המלא של יוטה נגד יוסטון כאן).
ב-1997 יוטה נתנה לבולס פייט אבל ניתן לראות את חוסר הניסיון של הקבוצה, ולבסוף ג'ורדן ופיפן חגגו אליפות שנייה ברציפות.
הגמר של 1998 היה סיפור אחר לגמרי, כשיוטה הגיעה אליו מהמקום הראשון בעונה הרגילה, כאשר בדרך לגמר היא עושה סוויפ מרשים על הלייקרס של שאקובי. הגמר … נו כן, הרי אמרתי מקודם, כולם ראו את "הריקוד האחרון". באסוש.
אז זהו להפעם, בקרוב אכתוב על העשור הבא, שנות ה-2000 – אייברסון, כריס וובר ושוב אינדיאנה …
ובנימה אישית לא קשורה לכדורסל – לא כותב הרבה, כן נכנס לאתר כל יום, מחשיב את עצמי חלק מקהילת "עכברי הנ.ב.א", אז מבקש לחלוק איתכם – התינוקת שלנו נפטרה. בת שנה וחמישה חודשים. הלכה לישון ולא קמה. ביום ראשון בערב קמנו משבעה. חלק ממני מת. אז כן, Stockton2Malone עדיין מהנדס מכונות וגר בחיפה, נשוי +2 , אבל אחת בשמיים. הפוסט הזה לזכרה. מיכלקה שלי.
רק בריאות.
אני כל כך כל כך מצטער לשמוע… לא באמת יכול לדמיין איך זה מרגיש, אבל משתתף בצערכם ככל שזה אפשרי.
תודה על השיתוף, ואם יש משהו שאפשר לעשות כדי להקל/להסיח, אפילו רק בטיפה, רק תגידו.
חיבוק חזק חזק.
לא יודע מאיפה אתה מוצא את הכוחות לכתוב בתוך כל האובדן הזה. רק יכול לקוות שהחיבוק של הקהילה כאן יוכל להקטין אך במעט את הכאב העצום.
שלא תדעו עוד צער איזה עצוב לשמוע ):
אני מדבר בשמי ובשם כל קהילת הופס כשאני אומר שכולנו משתתפים בצערך ושולחים את תנחומינו אליכם. לא מובן מאליו לכתוב בעת הזאת, רואים שיש בך כוחות מיוחדים. פשוט תודה, וגם על השיתוף.
נורא נורא מצטער על האובדן. באמת
תודה שכתבת
אני מצטרף לחיבוק הקהילתי. שלא תדעו עוד צער.
בהתייחסות לפוסט עצמו – אחלה פוסט ואני אשמח לקרוא על עוד קבוצות כאלה.
מצטרף לחיבוק!
פוסט נהדר.
שלא תדעו עוד צער. תודה רבה שכתבת
כל כך נורא לשמוע, זה מרסק את הלב, ובלתי אפשרי לדמיין את הכאב שאתה עובר.
אני מקווה שהכתיבה נותנת לך סוג של שקט לכמה דקות ושתמשיך להשתתף פה בכתיבה ובדיונים.
זו הולכת להיות סדרת כתבות מעולה.
תודה על זה.
אתה במצב עצוב מאוד
אני חלק ממעגלי גברים(גם אם חלק זניח, כמו פה באתר), יש לי חבר משם שעבר את אותו דבר. יש פה עוד חבר בקהילת הופס שמכיר אותו.
כואב הלב
אם תרצה חיבורים, בנושא או בכללי אשמח לחבר אותך. יש גם באיזור חיפה עד כמה שאני יודע.
Hai@webway.co.il
צור קשר, אם תרצה.
חיבוק
יכול לקשר אותי למעגל כזה?
nirbig2@gmail.com זה המייל שלי
עצוב מאוד מאוד, תודה על הפוסט הנהדר
תודה על הכתבה. תמיד מעניין להיזכר.
וכמובן שצר לי לשמוע. לא פשוט, אני בטוח… תהיו חזקים
כל כך כואב לקרוא את זה. הסיוט של כל הורה. רק חיבורים ואהבה והשתתפות בצער.
.
כן רוצה להגיב לשאר הטקסט כי הוא כתוב כל כך יפה ואני כל כך מסכים איתו:
גם הג'אז של שנות התשעים וגם הכדורסל של שנות התשעים נראים משמעותית פחות זוהרים בימינו. זה הכדורסל שגרם לי ולרבים אחרים להתאהב ב-NBA אבל זה בערך כמו שהרבה מתוכניות הילדות שלנו נראות כמו אנימציה ממש מוגבלת ודי משעממת בימינו.
שמח על מה שראיתי אז – והרבה יותר אוהב את איך שנראות הקבוצות שמשחקות יפה בימינו (עדיין יש קבוצות בלתי ניתנות לצפיה).
.
תודה על הפוסט.
+10 על הכל
משתתף בצערכם. תודה רבה על הכתבה.
וואו, בנאדם אני מחבק אותך. חלקת לנו כבוד עצום פה. בתור אחד שהיה שם בשיקגו בריקוד האחרון (ידיעות הקמצנים לא שילמו על כרטיס ליוטה) אני יכול לומר שהבולס אמנם ידעו שהם תלויים בעיקר בעצמם, אבל ממש פחדו מהם. יותר מכל יריבה מערבית אחרת, יוטה היתה קבוצה מאורגנת שידעת מה תקבל ממנה בכל ערב נתון. הגאונות הפשוטה של סטוקטון, הקליעה האמינה בדרך כלל של הורנאסק, העוצמה והידיים הטובות של מאלון, הקשיחות (היחסית) של אוסטרטג וגם בריון ראסל המושמץ מה"הזריקה" – כולם נתנו האסל בכל פוזשן, ולפעמים זיעה ומלחמה על פני כישרון ו… כן… הכדורסל של הניינטיז היה בדיעבד קשה לצפיה, אבל הדמויות בעידן שלפני הרשת החברתית באמת היו גדולות מהחיים
שלא תדעו עוד צער, ובטח לא כזה שאין מילים לתאר אותו. שולח לך חיבוק עצום כחבר קהילה מחבר קהילה.
כתבה נפלאה שאני יכול מאוד להתחבר אליה בתור אוהד אינדיאנה. תודה על השיתוף, אל תפסיק.
תודה על הפוסט.
יהי זכרה ברוך.
שלא תדע עוד צער.
יהי זכרה ברוך
🙏😇
.
קבוצה שכמה שהייתה אפורה ככה הייתה יעילה.
סטוקטון ומלון פשוט השלימו אחד את השני עם פיק נ רול כמעט בלתי עציר.
סגל מסייע קשוח וג'רי סלואן אחד שמנהל את כולם
יש לי ילדה באותו גיל, לא יכול לחשוב על אסון כזה.
יהי זכרה ברוך.
אהבתי את יוטה אהבה עזה ועקבתי אחריהם ככל שיכולתי, ג'ורדן הנבלה… הרס לי את החלום. באותם שנים גם אהדתי את מכבי ראשל"צ שגם הפסידו בגמר את האליפות.
ועדיין, עדיף כשלון מפואר מקבוצות אינסטנט שלוקחות אליפות
אלוהים ישמור, איך קמים מדבר כזה? רק מלשמוע על זה זה מרסק את הלב, טראגי. לא יודע אם יש בכלל מילים לומר, זה באמת לא נתפס
אלוהים אדירים.
פיסקה אחרונה מטלטלת לחלוטין.
משתתף בצערכם. מקווה שתמצא קצת נחמה בעיסוק בכדורסל ובאתר.
🙏
❤️
לצערי כמה מכרים שלי נפטרו בשבועות האחרונים אבל פה ממש פירקת אותי😭
מן השמיים תנוחמו ולא תדעו עוד צער
לגופו של עניין עד כמה שאפשר
יוטה הזו וסקרמנטו הידועה דתי קבוצות שובל שלא זכו באליפות
שתי*
שחבל*
שלא תדעו עוד צער! אין לתאר מה שעובר עליכם ומאמין בשבילכם שיהיו ימים טובים יותר.
נורא לקרוא את מה שקרה. אסון שאין גדול ממנו. שלא תדעו יותר צער. התחלתי לכתוב מעורב כששמעתי על האסון. הוציא לי את כל החשק להמשיך לכתוב. אקח הפסקה ואז נראה.
משתתף בצערכם בנאדם. תודה ששיתפת
כואב כל כך. מגמד הכל.
S2M, חיבוק גדול.
תודה רבה על הפוסט
אני מצטער מאד על אובדנך. זה פשוט לא נתפש לאבד ילד.
תהיו חזקים
תודה על הפוסט.
אכן יוטה עבדה כמכונה משומנת, אבל לקארל מלון היו חסרים כמה גרושים ללירה (הדוור לא עובד בימי ראשון וכו').
לא ידעתי על מעלליו מחוץ לפרקט, ולכן מיד גיגלתי את זה
https://www.thedailybeast.com/nba-legend-karl-malones-disturbing-rape-and-harassment-past
אמנם כדורסל פיזי ואיטי יותר קשה/מאתגר לצפיה, אבל בשבילי הקייטנה של היום עוד פחות.
תבוטל השלשה לאלתר!
תנחומים על האובדן הבלתי נתפס.
שלא תדעו עוד צער. נורא ואיום.
משתתף בצערך, מאד עצוב לשמוע
יש לי ילד בן שנה וילד בן 3 והפחד הכי גדול שלי זה שיקרה להם משהו
נשבר הלב.
שלא תדע עוד צער, זה נשמע כל כך חלש לצד אבדן כל כך גדול.
תודה על השיתוף.
שובר את הלב. משתתף בצערכם.
כואב הלב כל כך, אסון נוראי משתתף בצערכם.
אין מילים שיוכלו להביע את הכאב הזה. חיבוק גדול איש יקר. מקווה שתמצא את הכוחות להמשיך איכשהו.
הפחד לאבד ילד זו החרדה הקיומית של כל הורה באשר הוא.
מתפלל שאתה ורעייתך תמצאו את תעצומות הנפש שלכם להתמודד עם הצער והכאב האינסופיים.
תנוחמו מהשמיים.
תודה ששיתפת.
הכל מתגמד מול מה שכתבת.
חיזוקים למשפחה.
❤️
🙁
תהי נשמתה קשורה בצרור החיים
אין לי מושג מה להגיד לך. כולי צער
אוי לא, איום ונורא
תנחומיי
משתתף בצערך.כאב לי לקרוא
תנחומי. אני מקווה שתמצאו דרך להכיל את האסון ולהמשיך בחיים.
שלא תדעו עוד צער
משתתף בצערכם❤️
תודה רבה על הפוסט
פוסט מצוין.
אובדן לא נתפס. משתתף בצערך
נורא מצער לשמוע, יש לי קטנטן אחד משלי שכבר עוד מעט בן 3, ואני לא יכול אפילו לתאר לעצמי מה שאתם מרגישים, אני משתתף בצערכם ושלא תחוו עוד דבר כזה לעולם.
פוסט נהדר, קבל חיבוק ענק ממני להיכן שאתה לא נמצא.
אין לי מילים כדיי לנחם….לא ניתן לכמת במילים את הצער הזה…
רק שתדע שליבי איתך ועם משפחתך .
ועם כל הצער הגדול והכבד מנשוא,
מקווה שתצליחו לקום ולהסתכל קדימה
בתקווה לדברים טובים שעוד יבואו …….
משתתף בצערכם, כל כך עצוב לשמוע.
משתתף בצערכם חבר
שלא תדעו עוד צער
תודה על המאמר
🙏
משתתף בצערכם, שלא תדעו עוד צער, הסיוט של כל הורה לתינוקות צעירים.
לא יודע איך מצאת כוחות לכתוב בימים כאלה, מקווה שלפחות לכמה רגעים זה עזר להפיג את הכאב.
במובן הכדורסלני השולי פה אחד הצמדים האהובים עלי סטוקטון ומאלון שכל כך התבאסתי שלא לקחו אליפות אף פעם, סטוקטון זה אחד מגדולי האנדרייטדים בתולדות המשחק.
וואו כל כך עצוב לשמוע.
תהיה חזק חבר ומשתתף בצערך
וואי אח יקר. שולח לך חיבוק עמוק. החור שבלב לא יעלם לעולם. מקווה שתצליחו להביא ילד שיכניס לכם אור חדש למשפחה. תהיו חזקים.
כל כך עצוב
משתתף בצערך 🙁
כתבה מעולה. ליוטה חסר הגרוש ללירה בערוב ימיהם כקבוצה מול הג'ורגוניזם. נכנסתי לקישור וראיתי קצת את המשחק, מה יש להגיד- לא משהו. אין שלשות אין דאבל טים, רק כדרורים וחפירות.
שלא תדעו צער, תנוחם מן השמיים
עצוב לקרוא, תנחומיי. תודה ששיתפת ועל הפוסט
או פאק בנאדם, התחלתי לבכות פה. לא מסוגל לחשוב על לאבד ילדה.
תודה ששיתפת.
משתתף בצערכם
שלא תדעו עוד צער
וואו איו מילים להגיד אפילו .הסיוט הכי נוראי של כל הורה וכל כך נורא לשמוע על זה.
מקווה שהשיתוף שלך קצת יעזור לך ונראה לי שכולם פה בקהילה מוכנים לתת עזרה בכל דבר שנדרש.
רציתי גם להגיב על הפוסט אבל מצטער לא מסוגל.
תהיו חזקים !!!
משתתף בצערך 💙
תודה על פוסט מצוין
שלא תדעו עוד צער
תודה סטוקטון2מאלון.
הכית בנו חזק עם הידיעה העצובה הזאת. מות של ילד זה הדבר הכי גרוע שניתן לאחל לבן אדם.
בתור אבא ל-5 אף פעם לא חשבתי על דברים מסוכנים שיכולים לקרות להם, מקרים כמו שלך מזכירים לי כמה אני בר מזל.
אני יכול לומר לך שלא מתאוששים ממקרה כזה, האבל נמצא שם תמיד. למרות הכל, עדיין אפשר להנות ולצחוק בלב מלא מדברים אחרים, האדם הוא יצור מורכב.
.
טור מצוין על קבוצה שגם אני אהבתי, ששיחקה נכון והיו לה שחקנים בלי מאניירות שידעו מה צריך לעשות. אפילו שמחתי בשבילם כשהדיחו סוף סוף את יוסטון אותה אני אוהד. עדיין, הכדורסל בשנות ה-90 היה מאוד נחות מול מה שיש היום.
מצטער לשמוע 😪. מאחל לכם רק טוב
תודה על השיתוף. אין לי מילים שיעזרו. חיבוק. מקווה שתחזיקו מעמד.
קראתי את הפוסט, נזכרתי ביוטה נגד הלייקרס , ואז הפסקה האחרונה. והכדורסל חוזר לגודל טבעי.
תודה לכולם על התנחומים וחיבוקים. זה חשוב, אנחנו זקוקים לחיזוקים, אשתי גם קוראת כאן (לא כדורסל, היא לא מבינה, אף אחד לא מושלם, אלא תגובות)
כדאי וחשוב להיעזר באנשי מקצוע. לצערנו אתם לא הראשונים שזה קורה להם. חשוב בשבילכם, חשוב בשביל בן/בת הזוג, וכמובן לבת הגדולה.
יהי זכרה ברוך.
אני לא יכול להתחיל לדמיין את הכאב אבל בהחלט משתתף בצערכם.
מחשבותיי יהיו נתונות לכם ולבתכם הקטנה היום.
תנצב״ה.
כואב כל כך לשמוע. יהי זכרה ברוך
איזה בוקס בבטן. איך בכלל מתחילים להתמודד עם דבר כזה. אין לי מילים של ניחום שבאמת יעזרו. אנחנו כאן. אם בא לך לפרוק או לכתוב משהו נוסף לזכרה נהיה כאן עבורך. מה שהכי חשוב זה שאין נכון ולא נכון באיך להתאבל. תמצא את הדרך שלך והקצב שלך.
ראשית כל שולח את תנחומיי, אין מילים לתאר אובדן שכזה
תנוחמו מן השמיים!
כתבת נהדר ואכן מדובר באחת התקופות ובקבוצה יוצאת דופן.
כל התנחומים שבעולם, איזה בוקס בבטן.
באמת שאין כנראה מילים מספיק טובות שיוכלו לבטא השתתפות בצער על אובדן כזה. מאחל לך, לאשתך ולשאר המשפחה שתהיו חזקים, כמה שתוכלו.
בנוגע לפוסט – מאוד נהנתי לקרוא! מחכה לפוסטים הבאים 🙂
בס"ד,
ברוך דיין האמת.
משתתף בצערך, צער נורא שאני לא יכול לתאר.
חבוק גדול מכולנו, ומקו שתזכו לעוד ילדים והרבה נחת מהם.
רק עכשיו קראתי
שלא תדעו צער קורע לב
הלוואי ותדעו ימים יפים יותר
(אתמול קמתי בבוקר בהודעה על רצח החייל דוד יהודה יצחק שזכיתי להכיר את הוריו המתוקים ולשמוע את בשורת איוב זה קורע )
אני מצטער שרק עכשיו גיליתי.
קבל חיבוקים חמים. שלא תדעו עוד צער. ושתחזיק מעמד, אנחנו איתך. תשמור על עצמך ועל האהובים יליך בתקופה הקרובה.
אני לא יודע איך הצלחת לעשות את הניתוק אבל הטור מצוין.
משתתף בצערכם, שלא תדעו עוד צער.
ותודה על הכתבה
וואו, איזה אסון עברתם. משתתף בצערכם הכבד, לאבד ילדה קטנה זה משהו שאני לא יכול לתאר.
תהיו חזקים.
.
פוסט נהדר. בהיותי ג'ורדניסט יוטה סימלו לי קבוצה של מגעילים אחד אחד, מהורנסק והפוני, דרך המיילמן השחצן עם האופנוע ועד אוסטרטג הנגר המוגבל ובריון ראסל החרייאת האנושי. היום בטוח שלא הייתי חושב ככה. לגבי הרמה – נו, יתכן, אני זוכר בעיקר מתח נוראי.
מיילמן היה שחצן?? יחסית לג'ורדן שהיה דופק אגרופים לשחקני קבוצה שלו והיה פשוט התגלמות של המצ'ואיזם ושחצנות, קארל מאלון היה ילד טוב ירושלים וסטוקטון הוא באמת ילד טוב ירושלים (עד שהקטע של החיסונים קצת שחררו לו כמה ברגים)
בעיניים של אוהד שיקאגו בניינטיז, השחקנים בקבוצה היריבה הם רשעים, שחצנים ובאופן כללי חוצפנים על זה שהם בכלל מנסים לזכות בתואר.
[…] הכתבה – תודה לכולם על הניחומים, זה באמת עוזר. מי ששואל איך מצליחים לכתוב תוך כדי האבל, […]
[…] הכתבה הראשונה בסדרה על שנות ה-90, קצת התעכבתי לבחור את הקבוצה האבודה […]