סדרות הגמר הגדולות של כל הזמנים – הגמר הגדול / עמיחי קטן

הסדרה המנצחת בחצי הגמר השני היא זו שבין הסלטיקס והלייקרס ב-1984, שגברה על הגמר של 2011 בין דאלאס למיאמי בתוצאה 62- 12, שהעניקה לה 83.78% מהקולות. בגמר היא תפגוש את הגמר של 2014 בין הספרס להיט, שניצחו, כזכור, את חצי הגמר הראשון בתום קרב צמוד במיוחד.

סאן-אנטוניו – מיאמי 2014 / עמיחי קטן

הרבה דרמה לא הייתה בסדרה הזאת, אבל בכל תחום אחר מדובר בסדרה שתעשה ליריבות שלה את מה שהספרס עשו להיט בגמר הזה. אז, כאמור, דרמה לא הייתה, אבל הייתה כאן אולי תצוגת שלמות של כדורסל טוב ויפה מצד הספרס, לא מעט רגעים אייקוניים מהסדרה הזאת והמון השלכות על העתיד של הליגה, חלקן באו לידי ביטוי מיד וחלקן בשנים הבאות.

נכון שגם לסדרה היריבה היו השלכות על העתיד, אבל שתי הקבוצות המדוברות הגיעו לשיאן בשנים הבאות, כאשר המפגש ביניהן ב-1984 היה כשהן עוד היו בשלב מוקדם יחסית של ההתפתחות שלהן, על אף שהן זכו יחד ב-3 מ-4 האליפויות הקודמות, ושחקנים כמו קווין מקהייל וג'יימס וורת'י, שהם חלק מרכזי בסיפור של הסלטיקס והלייקרס של שנות ה-80 בהתאמה, היו אז שחקנים מחליפים ותו לו, ורק ב-1986 ו-1987 יגיעו הסלטיקס והלייקרס בהתאמה לשיא שהפך אותן לקבוצות מהגדולות בכל הזמנים.

לעומת זאת, סדרת הגמר של 2014 הייתה הפיק ההיסטורי של קבוצה מהטובות והמרשימות ביותר ששיחקו אי פעם כדורסל, ורשמה את אחת מסדרות הגמר הכי חד-צדדיות אי פעם, למרות שמולה עמדה יריבה חזקה בפני עצמה, בדמות האלופה המכהנת ממיאמי שלא התקשתה להעפיל לגמר רביעי ברציפות בעצמה. נכון שגם מיאמי הייתה מעט אחרי שיאה, אבל כאן לפחות קבוצה אחת הייתה בשיאה וסיפקה את הכדורסל הקבוצתי המושלם.

הספרס פתחו טוב יותר את משחק 1, אבל מיאמי לקחו את ההובלה ברבע השלישי והובילו 78- 74 בסיומו. הרבע האחרון עמד בסימן המזגן שהתקלקל והחום שהגיע ל-32 מעלות באולם, מה שגרם להתכווציות שרירים של לברון שנאלץ לנוח יותר מהמתוכנן, בזמן שהספרס דווקא התחממו היטב וקלעו שיא גמר של 14/16 מהשדה (87.5%) ברבע האחרון, כולל 6/6 לשלוש, ובסך הכל ניצחו את הרבע 36- 17 בדרך לניצחון 110- 95.

הספרס פתחו את משחק 2 באותו כושר והובילו כבר ב-11, אבל לברון התאושש מרבע ראשון של 1/4 מהשדה ו-3 איבודים ועם 35 נקודות הוביל קאמבק של ההיט בדרך למשחק צמוד. שלשה של כריס בוש העלתה את מיאמי ליתרון 2, 1:18 לסיום, ואחר כך לברון שם 1/2 מהקו וליי-אפ של וויד הכריע את המשחק. ג'ינובלי רק קלע שלשה בסיום שקבעה תוצאת סיום של 98- 96, מה שלא מנע שוויון 1 בסדרה.

הזכרנו כבר את הרבע שבו הספרס קלעו ב-14/16 מהשדה, אז הפעם הבאזר הציל את ההיט משיא חדש, כי הספרס סגרו את הרבע הראשון עם 13/15 ויתרון 41- 25, כולל 16 נקודות של קוואי, אבל באמצע הרבע השני הם היו עם 19/21 מהשדה ויתרון 55- 30. כמה שלשות של רשארד לואיס הובילו קאמבק של מיאמי שכבר צמצמו ל-7 ברבע השלישי, אך שלשה של מרקו בלינלי יצרה מומנטום ובריחה מחדש של הספרס, בדרך לניצחון 111- 92.

במשחק 4, הספרס לא התפוצצו התקפית, ולא הגיעו ל-30 נקודות באף אחד מהרבעים, אבל הם גם קלעו ביותר מ-50% מהשדה בכל אחד מהרבעים, ובסך הכל קלעו 40/70 מהשדה (57.1%), בזמן שבהגנה הם הגבילו את מיאמי ל-36 נקודות במחצית ו-57 אחרי 3 רבעים. ג'יימס ג'ונס נכנס בגארבג' טיים וקלע 11 נקודות, וכך הביא את מיאמי ל-86 נקודות והציל קצת את כבודם, יחד עם הג'יימס האחר שקלע 28, בזמן שקוואי הוביל את הספרס עם 20 נקודות, 14 ריבאונדים ו-3 חטיפות וחסימות.

לברון קלע 17 נקודות כבר ברבע הראשון של משחק 5, בזמן שהספרס איזנו את אחוזי הקליעה שלהם ונתקעו על 6/21 מהשדה, ומיאמי הובילו 22- 6 בפתיחה. הספרס צמצמו קצת, עד לפיגור 7 באמצע הרבע השני, ממנו הם יצאו עם ריצת 14- 0 שהפכה לריצת 37- 9 ופיגור 7 הפך ליתרון 21. משם מיאמי כבר לא הצליחו לחזור, והספרס השלימו ניצחון 104- 87 וניצחון 4- 1 בסדרה.

הרבה דרמה לא הייתה בסדרה הזאת, אלא בדיוק ההפך, כשמדובר בסדרה שבה נרשם ההפרש המצטבר הגדול ביותר אי פעם, למרות שאת משחק 2 הצליחו מיאמי לקחת. מה שכן קיבלנו כאן הם רבעים ומשחקים שלמים של כדורסל קבוצתי מהרמה הגבוהה ביותר, קבוצה אחת גדולה שהביסה שחקן גדול שדווקא תרם את חלקו לקבוצה שלו ובעיקר סדרה שהביאה לנו רגעי שיא של כדורסל חיובי, ולא סדרה שמה שזכור ממנה זה בעיקר פאשלות של מג'יק ואחרים.

בוסטון – לייקרס 1984 / עמיחי קטן

רגע השיא של היריבות המיתולוגית ביותר ב-NBA היה בסדרה הזאת של 1984, כשהסדרה הגיעה ל-7 משחקים, ומתוכם קיבלנו שני משחקים שהגיעו להארכה וסדרה שבה בוסטון ניצחו למרות שהלייקרס קלעו יותר נקודות במצטבר ולמרות שהלייקרס ניצחו יותר משחקים שהסתיימו ב-48 דקות (3- 2 לזכותם לעומת 2 ניצחונות של הסלטיקס בהארכות).

בהשוואה לסדרה היריבה, אנחנו מקבלים כאן את נקודת השיא של אחת מהיריבויות הכי מעניינות בליגה, סדרה שהגיעה ל-7 משחקים וכללה המון דרמה, הארכות, ופעולות גדולות יותר ופחות של שמות מהגדולים בתולדות הליגה, לעומת סדרה שהיו בה רגעי שיא כאלה ואחרים, אבל הייתה מאורע ללא המשך כשאף אחת מהקבוצות לא הצליחה לייצר עוד ריצת פלייאוף משמעותית בהרכב הזה.

הלייקרס פתחו טוב את הסדרה וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 34- 22. הסלטיקס אמנם צמצמו במחצית השנייה, אבל האורחים מ-LA שמרו על היתרון והשיגו ניצחון 115- 109 בחוץ. קארים הוביל את הלייקרס עם 32 נקודות, 8 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, ואילו אצל בוסטון קווין מקהייל קלע 25 כמחליף, לארי בירד קלע 24 עם 14 ריבאונדים ודניס ג'ונסון קלע 23.

הסלטיקס היו אלה שפתחו חזק את משחק 2 ועלו ליתרון דו-ספרתי מוקדם, אבל הלייקרס חזרו מהר ושלחו אותנו למשחק צמוד. בוסטון הובילו ב-4 כשנותרו 2 דקות לסיום, אך מג'יק ג'ונסון הגיב עם 2 ובירד קלע רק 1/2 מהקו, כך שסל ועבירה של ג'יימס וורת'י קבעו שוויון 111. מג'יק השלים מהפך עם 2 נוספות ומקהייל החטיא פעמיים מהקו, כך שהלייקרס קיבלו כדור ביתרון 2, 13 שניות לסיום, אבל ג'רלד הנדרסון חטף את הכדור וקבע שוויון בליי-אפ. הכדור האחרון הלך למג'יק שחשב שהלייקרס מובילים והוריד את השעון, ככה שקיבלנו הארכה. סקוט וודמן העלה את הסלטיקס ליתרון נקודה, 14 שניות לסיום ההארכה, והלייקרס הספיקו לרשום בזמן שנותר 3 איבודים, כך שבוסטון ניצחו 124- 121 וקבעו שוויון 1 בסדרה. בירד הוביל 8 קלעי בוסטון בספרות כפולות עם 27 בעוד שאת הלייקרס הובילו וורת'י ומג'יק עם 29 ו-27 בהתאמה.

במשחק 3 היה זה תורם של הלייקרס לרשום 7 קלעים בדאבל-פיגרס, בעיקר דרך שליטה בצבע של קארים ובוב מקאדו שקלעו 24 ו-21 בהתאמה. הלייקרס ניצחו 63- 44 במאבק הריבאונד, ומג'יק רשם טריפל-דאבל של 14 נקודות, 11 ריבאונדים ו-21 אסיסטים, שיא למשחק גמר שמחזיק עד היום. בסך הכל, הלייקרס ניצחו 137- 104 ועלו ל-2- 1 בסדרה.

הלייקרס הובילו ב-10 במחצית של משחק 4, אבל בוסטון כפו משחק צמוד כשרצף של טעויות של הלייקרס, ובעיקר מג'יק, אפשרו לסלטיקס ולבירד לקבוע שוויון 113. מג'יק הפעם לא הוריד את השעון בכדור האחרון, אלא איבד אותו, אבל בירד ומקהייל החטיאו וקיבלנו שוב הארכה. וורת'י קלע 10 נקודות בהארכה מתוך ה-12 של הלייקרס, אבל זה כלל החטאת עונשין קריטית שהשאירה לבוסטון יתרון נקודה, ממנו הם המשיכו לניצחון 129- 125. בירד קלע 29 עם 21 ריבאונדים, בעוד שאצל הלייקרס קארים קלע 32, וורת'י קלע 30 ומג'יק רשם 20, 11 ו-17 עם 7 איבודים.

המחצית הראשונה של משחק 5 הסתיימה ביתרון 55- 53 של בוסטון, אבל בירד הוביל בריחה של הסלטיקס בחצי השני, והוא סיים את המשחק עם 34 נקודות ו-17 ריבאונדים ב-15/20 מהשדה. בוסטון ניצחו 121- 103 במשחק שבו בעיקר קארים התקשה אצל הלייקרס כשהוא סיים עם 7/25 מהשדה, ורוברט פאריש רשם 3 חסימות מהצד השני.

שלושה רבעים צמודים במשחק 6 הסתיימו כשבוסטון ביתרון 87- 83, אבל הלייקרס השתלטו על המשחק ברבע אחרון של 36 נקודות לעומת 21 של בוסטון והשיגו ניצחון 119- 108 שכפה משחק 7. קארים קלע 30 ב-14/26 מהשדה עם 10 ריבאונדים, מייקל קופר קלע 23 עם 8 אסיסטים, מג'יק קלע 21 עם 10 אסיסטים וג'יימס וורת'י קלע 20, ואילו אצל בוסטון בירד קלע 28 עם 14 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-3 חסימות.

בוסטון שלטו במשחק 7 והובילו כבר ב-14 במהלך המחצית השנייה, אבל הלייקרס צמצמו ברבע האחרון והצליחו לחתוך את הפער ל-3 בלבד. חסימה של קופר שלחה את הלייקרס למתפרצת, אבל מג'יק איבד את הכדור ובוסטון קלעו את 6 האחרונות במשחק בדרך לניצחון 111- 102. סדריק מקסוול הוביל את בוסטון במשחק הזה עם 24, 8 ו-8 בזמן שקארים קלע 29 אצל הלייקרס.

בסוף יש לנו סדרה שהיא משמעותית הרבה יותר בתולדות ימיה של הליגה, ובמקביל היא גם זאת שהייתה צמודה יותר, הניבה יותר משחקים וכללה שמות גדולים יותר. לכן, עם כל הכבוד ליכולת המאוד מרשימה של הספרס בסדרת הגמר שלהם, כשמדברים על סדרה ולא על קבוצה יחידה עדיף לבחור בזו של 1984.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. אבל אני מבין שמיקי-מאנו לקח את זה אישית משלבים מוקדמים של הפרויקט, ומצביע מכל טלפון של כל אדם אקראי שהוא פוגש ברחוב..
    נו טוף, זה לא באמת משנה.

  2. עמיחי, תודה רבה על ההשקעה העצומה.
    כמובן שבוסטון לייקרס לוקחים.
    לא מבין איך סדרה חד צדדית כמו ספרס מיאמי הגיע עד הלום, אם כל הכבוד ליכולת המופלאה של הספרס.
    סדרה לא תחרותית מספיק לא יכולה להגיע גם לרבע הגמר.

  3. לגבי החד צדדיות של גמר 2014, כל זה ייתכן מאוד והיה שונה ללא קלקול המזגן שגרם ללברון התכווצות שרירים בגלל החום, כי אז המשחק היה הרבה יותר צמוד ומיא י הייתה יכולה לנצח וסיכוי גבוהה שהייתה מובילה 0-2 לאחר שני משחקים ואז הסדרה כבר הייתה צמודה יותר במידה משמעותית.

      1. ירושלמי , אני מתפלא עליך, ידוע כשהמזגן התקלקל אז זה השפיע רק על לברון …שחקני סאן אנטוניו התאמנו כל השנה במדבריות טקסס בדיוק בשביל סנאריו כזה לכן המזגן המקולקל לא השפיע עליהם בכלל…למעשה הם גם התאמנו והיו מוכנים לכל מיני תרחישים מוזרים – התאמנו עם משקולות של 25 קילו על הרגליים למקרה שהגרביטציה תשתנה פתאום במהלך המשחק, קלעו לסל בעיניים עצומות במקרה ותהיה הפסקת חשמל באולם, עם אטבים על האף כדי שיוכלו לנשום ביעילות מהפה במקרה שמקרה קלקול הקיבה של גורדן יחזור

        1. למה להיות ציני ולקחת את זה לקיצוניות? משגע אותי שאנשים מגכיחים סיטואציה רק כדי להעביר מסר.
          הרי ידוע שלשחקני הספרס היה מזגן אישי בתוך הגופיה. למה ללכת לטיעונים הזויים?

      2. זה לא תירוץ זו עובדה שלברון קיבל התכווצות שרירים שפגעה ביכולתו ובלי התכווצות השרירים מיאמי יכולים היו לנצח (לא בטוח כמובן אך זו אפשרות הגיונית מאוד, לא פחות מניצחון של הספרס כי במשחק צמוד כל קבוצה יכולה לנצח ובלי התכווצות השרירים של לברון במשחק היה צמוד.

  4. תודה רבה על הפרוייקט! שנת 1984 היתה שנת מפנה בתולדות ה NBA – קומישנר חדש עם חזון חדש, הדראפט החשוב בהיסטוריה ושתי קבוצות שמתוות את הדרך לעשורים הבאים. סלטיקס-לייקרס זאת הבחירה שלי, בהחלט הסדרה הטובה והחשובה בכל הזמנים.

    אישית אשמח בפוסט הסיום לבראקט של הסדרה כולה, כולל התפלגות התוצאות אם אפשר. שוב תודה על הפרוייקט המצויין

  5. יישר כח גדול על הפרויקט הנהדר
    אם השאלה הייתה מי הקבוצה הכי מרשימה שלקחה תואר או מי הקבוצות הכי מרשימות שהגיעו לגמר אזי היה קייס לס.א ואולי גם למיאמי 2014
    אבל השאלה היא מה הסדרה המרתקת בכל הזמנים
    אז לפחות לגבי הגמר אין שאלה
    סדרה מרתקת היא סדרה צמודה ומותחת קודם כל
    7 משחקים מנצחים 5 משחקים
    גם מסורת היריבות בין ל.א לסלטיקס גבוהה מס.א להיט
    בקיצור לא כוחות .

  6. לא קלטתי בהתחלה שזה הגמר.
    ופספסתי את ההצבעה על גמר 2016 (לשמחתי, היה לי חתיכת דיסוננס לגבי היושרה של להצביע נגדו).
    גמר 1984 בכל מקרה כנראה יותר "גדול" – המפגש הראשון בין לארי ומג'יק שכבר היו סופרסטארים. אבל אני שמח שבשלב זה לא הייתי צריך להכריע.

  7. הגמרים הכי גדולים לדעתי -(דירגתי סדרות שצפיתי בלייב החל מ 1991, העונה הראשונה ששודרה בלייב)
    סאנס נגד שיקגו 1993 מייקל מול בארקלי בשיאם, הלב נקרע
    מילווקי מול הסאנס 2021 – סדרה שלא מוערכת מספיק, קאם-בק אדיר של יאניס מול הסאנס
    הסדרה של 2010 בין הלייקרס לבוסטון

    סדרות טרם זמני
    לייקרס- דטרויט ב 1988
    לייקרס בוסטון 1985 (הניצחון הראשון של מג’יק והלייקרס על בוסטון בסדרת גמר)
    1980 – מג׳יק חיים של מומי מנצח את פילי באחת מסדרות הגמר הטובות בכל הזמנים

    רעיון לפרויקט – משחק הגמר הגדול בכל הזמנים –
    אני הולך על אלן אייברסון מנצח את הלייקרס שהגיעה במאזן 0-11 באל איי

  8. אנשים הרסו פרויקט נפלא בגלל שנאת לברון, בחיי שאני לא מבין את זה.
    החבר'ה באתר השקיעו המון וזה ממש לא אמור להיות מובן מאליו, תתבגרו כבר בסוף "הענשתם" את הכותבים ואת הגולשים ללברון זה לא מעניין תבצה

    1. ברגע שהחלטתי שמה שקובע זה סקר, ההחלטה נקבעת לפי הגולשים ולא לפי מה שאני חושב. למשל, לדעתי הגמר של 1957 הוא מהגדולים ביותר אי פעם, ואילו הגולשים לא העבירו אותו אפילו בשלב המוקדם.

      1. אין שום טענה כלפיך, אתה אחלה ואנשים קראו והשתתפו בכיף.
        מה שאני אומר זה שמי שהצביע ל 2014 בעצמו לא מאמין שזו הסדרה השנייה הטובה בהיסטוריה אלא ממניעים זרים שחיבלו בפרויקט הכיפי הזה

        1. +200
          סדרה שמסתיימת בסוויפ גנטלמני לא יכולה להיחשב כאחת הגדולות, איכותית ככל שתהיה.
          השנאה ללברון גדולה מנשוא.

        2. העניין הוא שב"הכי גדול" יש גם אלמנט של "סוף טוב". הקאמבק של לברון ב-2016 היה מבחינת די הרבה אנשים יותר סרט אימה מאשר ניצחון הוליוודי כנגד כל הסיכויים.
          .
          ואולי גם במקרה כאן – הקאבס שהיו אנדרדוגנים ב2016 ניצחו קבוצה עדיפה על הנייר וזה לא התקבל יפה. עכשיו הגמר הזה נוצח על ידי גמר אנדרדוג…

  9. איך הספרס מאימי הגיעה לגמר בכלל? השנאה ללברון שיבשה למצביעים את המוח. דבר ראשון הספרס מאימי 2013 הייתה סדרה הרבה הרבה יותר טובה מזו של 2014 . השלשה של ריי אלן משחק 7 שהיה צמוד עד שניות הסיום איך בכלל אפשר להשוות את זה לסדרה הלא צמודה ההיא ? הספרס של 2014 ניצלו מאימי מפורקת שכפי שהוכח וויד ובוש ושאר השחקנים פרט ללברון היו מעבר לשיא . לדעתי הסדרות הכי טובות בתולדות הליגה
    לייקרס בוסטון 62 69 ו84 לייקרס פיסטוס 88 מאימי ספרס 2013 וווירוס קליבלנד 2016 . כל השאר לא ראויות להיות מוזכרות בכלל

    1. בוודאי שיש עוד ראויות וכל הגמרים שהסתיימו בשבעה משחקים ראויות להיזכר וגם גברים שהסתיימו בשישה משחקים כמו הגמרים של 85' ו-86' ו-87' ועוד, ראויות להיזכר

  10. בהחלט כמו שציינו כמה מעלי הייתה כאן שנאה ללברון שהשפיע על הגעת גמר 2014 לגמר של סדרות הגמר הטובות ביותר.
    זו ממש התנהלות ילדותית ולא בוגרת ולא רצינית! מבוגרים עם מנטליות של ילדים!!
    אפשר לצפות ממבוגרים להתנהלות בהתאם לגילם ולא התנהלות מפגרת שמביישת אותם!!!
    הגמרים של 2013 שבו הספרס הפסידו למיאמי בראשות לברון ו-2016 שבו הפסידו הלוחמים לקליבלנד בראשות לברון לא רואים את גמר 2014 ממטר ואף לא מס"מ, וגמר 2014 לא היה צריך להיות גם לא בחצי הגמר ובקושי מגיע לו מקום ברבע הגמר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט