הדלת האחורית, מכתביו של הנביא עדו / הגולש IDO

הדלת האחורית, מכתביו של הנביא עדו / הגולש IDO

IDO, אוהד פורטלנד, הוא גולש וותיק באתר.

אימרה ידועה במערב היא – איפה שיש סוסים יגיעו גם גנבי סוסים!

כדורסל הוא בוננזה. ה-NBA הוא תאגיד, או קרטל, של הקבוצות למקסם רווחים תוך כדי כך שהכישרון מתחלק שווה בשווה – הקבוצה הגרועה תבחר את כוכבי העתיד. הקבוצות הטובות יותר ייהנו מתגמולים רבים יותר בגלל הופעות בפלייאוף, והאלופים יירשמו בספרי ההיסטוריה. אבל… איפה שיש סוסים יגיעו גם גנבי סוסים.

קוביית הדומינו הראשונה

הטנקינג הראשון הביא את דנקן וחמש אליפויות. אחריו כבר נפתח הסכר, שהגיע לשיאו עם הפרוסס הבזוי של פילדלפיה,אבל הוא לא היה היחיד. השיטה היא כזו – אם השגת כוכב אחד, תזרוק עוד עונה וקבל כוכב שני מהדראפט, ואז תזרוק עונה שנייה ותקבל קבוצה של שלושה כוכבים. זה אמור להספיק למאבק על אליפות. בשביל למנוע את תופעת המירוץ ללוטרי הונחה…

…קוביית הדומינו השנייה – הפלייאין

מעכשיו כבר לא טנקינג. מעכשיו 20/30 קבוצות ליגה יתמודדו על הפלייאוף/אין, והגזר שבדמות השתתפות בפלייאוף וההכנסות הנלוות אליו. ו… צריך כשרון מיוחד לא להיות שם. למעשה, מבחינה סטטיסטית קשה יותר להחמיץ את הפלייאוף/אין מאשר לעשות אותו, זה אמור לטפל בבעיית הטאנקינג.

אבל דלת אחת נסגרת ודלת אחרת נפתחת…

…הדלת האחורית.

החלוצים

הפלייאין נותן משחק אחד בין מקומות 7-8 שבו נגזר מי תכנס לפלייאוף ממקום 7, ומי תלחם על הפלייאוף מול קבוצה 9/10, ותנסה להיכנס ממקום 8. כיוון שמקומות 1-6 כבר קבועים, קבוצות 7 ו-8 יכולות לבחור האם לזרוק את המשחק, וללכת על הענף של קבוצות 1 ו-4, או האם להמר על הענף של קבוצות 2 ו-3.

השנה ראינו את הלייקרס, המבוססים על משחק פיסי עוצמתי על גבול הפלילי, בוחרים ללכת מול ממפיס צעירה, ללא המבוגר האחראי סטיבן אדאמס, ואז להתמודד מול הרכות היחסית של הלוחמים או הלוחמים החדשים (מלכים). זה עבד – הלייקרס הגיעו עד לגמר האזורי.

מיאמי, לעומת זאת, בחרו במסלול עוקף – ויתרו על מקום 7 בשביל להילחם ביאניס וחבריו המבולבלים, ואז בניו יורק הנחותה מהם. גם זה עבד, וההיט נעצרו רק בפיינלז, אחרי שיריבתם הגדולה בוסטון התישה את עצמה, בלי דעת, מול אטלנטה, פילדלפיה ומיאמי עצמה.

אתם אומרים שמשחק אחד על כל הקופה זה מקרי מדי? אין צירוף מקרים ב-NBA. האנליסטים יודעים הכל, ובארגון על כמו הלייקרס, או מיאמי, עברו על כל התרחישים. לא מאמינים לי? תספרו כמה ריצות פלייאוף יש להן. תאמינו למי שרואה הופס כל יום. הוא כבר קורא לליגה הזאת ממזמן בידורסל.

יתרונות השיטה

מקום 7/8 מצריך 40+ ניצחונות, דהיינו שמור על הבית פחות או יותר, או כמו שאומרים בטניס, שמור על הסרב ואתה בפנים. בשביל לעשות את זה, הכוכב שלך יכול לשחק את המינימום ההכרחי ולהגיע כשיר לאפריל. הלחץ הוא מינימלי. לעומת זאת, אם לא תיתן לכוכב שלך לנוח הוא עלול להיפצע דווקא באפריל. האם זה סיכון שכדאי לך כבעל קבוצה לקחת?

אז נכון, את 2 המשחקים הראשונים בכל סדרה תשחקו בחוץ, אבל, אם אני חושב על זה עוד קצת, זה בעצם סוג של יתרון, כי מספיק ניצחון אחד וכל הלחץ עובר לקבוצה השנייה.

דבר הנביא

עונת 2023 לא הייתה סטייה סטטיסטית לקבוצה מדירוג נמוך, להיפך, עונת 2023 הייתה השנה שהדלת האחורית נפתחה לרווחה. עונת 2024 תמשיך את המגמה. כוכבים כמו יאניס, שרגילים לשחק ללא הפסקה, יבקשו מנוחות יותר ארוכות, ומספר הניצחונות הממוצע לקבוצות המובילות ירד לכיוון ה-50 בעונה. עדיין, מישהו יצטרך להיות מקום 1, ומישהו יצטרך להיות מקום 2, אבל הסטטיסטיקה שנותנת למקום 1 סיכויים עדיפים לטבעת, תפחת מדי שנה.

לפוסט הזה יש 66 תגובות

  1. המינימום של ה-65 משחקים אמור למנוע את האפשרות להושיב כוכבים בלי שתהיה לזה השפעה על הכיס של השחקן. זה לא אומר שלא יגנבו איזה חמור פה ושם, אבל הליגה וה-NBAPA לפחות מנסים לשמור על האורווה…

  2. תגובה מעליבה. תכתוב מה אתה חושב וזהו זה.
    הכתבה נכונה וטובה.
    הפלייאין מצמצם קצת טנקינג. הקבוצות הגרועות במילא יתחרו מי מפסיד יותר.
    מצד שני נוצר עיוות חדש, קל להשיג מקום 10 ועדיין יש אפשרות לאליפות אפילו ממאזן שלילי.
    הקבוצות יודעות מה מגבלות המנוחה וינצלו את זה מהשנה הבאה הרבה יותר.פעיה קלה תחשב כפציעה ואז הכוכב יכול לנוחץ

        1. האמת שבסה"כ כתבתי שאתה "נביא שתום עין", אבל כנראה שבלימודי הפנוט תרנגולות דילגו על פרשת בלק (לך תהפנט כלב משוגע…) אז זה התפרש כאילו קראתי לך סתום…

  3. הטענה שקבוצות "מכוונות למאזן גרוע בכוונה" בשביל להגיע לפלייאוף מהפלייאין עדיין לא מבוססת מספיק.
    אתה צודק בכך שיתרון ביתיות לא כל כך שווה כמו שעושים ממנו, ועדיין, אני לא חושב שיש קבוצה שתעדיף להוסיף לעצמה משחק או שניים בעצימות של פלייאוף לפני שהיא מתחילה את הסדרה הראשונה שלה. מנוחה עדיפה בהרבה. הכיוון שאליו אתה אולי חותר קורה וימשיך לקרות בווליום נמוך יותר – סביר שנראה קונטנדריות מובהקות מורידות הילוך בחודש-חודש וחצי האחרונים של העונה, כמו שדנבר עשתה השנה, בשביל לשמור את הכוכבים בריאים ורעננים ובשביל להכניס את המחליפים לתמונה עם יותר דקות ולחמם אותם. זה לא הולך להיות המצב לקבוצה שתחתור למאזן פלייאין, ותצטרך לנצח כל משחק בחודש האחרון של העונה בשביל להיכנס.

      1. אמרתי באופן כללי. דנבר ספציפית שיחקו עם רוטציה קצרה, אבל עדיין הורידו הילוך בחודש האחרון של העונה ובאו רעננים יותר לפלייאוף – וזה השתלם.

  4. הבעיה העיקרית היא לאו דווקא המנוחות אלא חוסר הרצינות הכללי ביחס למשחקי העונה הסדירה.
    שום קבוצנ לא מנסה ברצי ות לנצח כל משחק.
    לכל משחק עש אלף ואחת מטרות
    לתת לשחקנים לנוח זו אחת מהן
    אבל גם לעבוד על סכימות הגנתיות
    להכניס שחקנים לכושר אחרי פציעה
    וכו וכו
    אלף מטרות שאף אחת מהן לא לנצח את המשחק.

    1. בעונה הסדירה לא משנים כמעט את איך משחקים הגנה או התקפה. דווקא זה היופי בפלייאוף.
      הבעיה היא שיש יותר מדי משחקים בעונה הסדירה.

      1. מה הכוונה לא משנים?
        הרבה פעמים פתאום מנסים ששחקן מסויים יבוא מהספסל.
        ההחלטות האילו כדלעצמם לא בעייתיות אבל ברגע שאומרים אני מוכן לספוג כמה הפסדים אז זה הופך את המשחקים למשחקי אימון

          1. גם סכימות
            אם סכימה מסויימת לא עובדת, משנים.
            שוב,אין בעיה עם עצם ההחלטה, פשוט זה הופך את המשחקים הראשונים למשחקי אימון של ניסוי ותעייה

            1. קורה מעט וגם אז זה לא כי רוצים לנסות דברים אחרים אלא כי מפסידים – כלומר המטרה לנצח.

            2. המטרה היא להגיע לפלייאוף כשאתה יודע מה עובד ומה פחות ובלי פציעות או עייפות יתר.
              זה פשוט אומר שהעונה הרגילה היא משחקי אימון, הכנה, או איך שאתה לא רוצה לקרוא לזה.
              זה גם אומר שהמאמץ לנצח משחקים הוא נמוך

            3. זה לא עניין של מאמץ לנצח.
              יש זמן מאוד מוגבל להכין את הקבוצה לכל משחק.
              כמות ההתאמות והשינויים שניתן לעשות בין שני משחקים לקראת הקבוצה הבאה מוגבלת ביותר.

            4. גם זה, ברור.
              לא מתכוננים, מנסים כל מיני דברים שאולי ישתלמו בטווח הארוך.
              ולא באמת מנסים בכל הכוח לנצח מה שגם אומר שלא באמת מתאמצים.

            5. זה לא מדויק כי בפלייאוף הכל תלוי מאצ'אפ. השינויים שעושים במהלך העונה הם כדי לנצח משחקים כשמשהו רץ ממשיכים איתו. אין באמת זמן הכנה.

            6. אתה רשמת על המנוחות.
              והפחתת דקות.
              וחזרה של שחקנים מפציעה שברור שפוגעת במשחקים הראשונים אחרי הפציעה.
              גם בעונה הרגילה זה יכל להיות תלוי מצאפ.
              בסוף צריך להגיד ביושר שמדובר במשחקי אימון

            7. אתה רוצה לראות מה זה משחק אימון – תסתכל על משחקי קדם עונה. העונה הסדירה היא בהחלט באינטנסיביות נמוכה יותר מהפלייאוף אבל משחקי אימון זה ממש ממש לא.

            8. קדם עונה זה אפילו לא משחק אימון, שחקנים אפילו לא מתלבשים, משחקים פעם בשלושה משחקים.
              אינטנסיביות של משחק אימון באירופה.
              אבל כמו שרשום בכתבה וגם הדוגמאות שנתתי למעלה.בהרבה מקרים הניצחון במשחק עצמו הוא מטרה שולית ביחס לדברים אחרים

            9. ממש לא מסכים. לא תמצא מאמן אחד בליגה שיסכים איתך.

            10. כמה פעמים שמעת מאמנים אומרים שהם משלבים שחקן אחרי פציעה גם במחיר של כמה הפסדים?
              כמה פעמים חשבת שצריך להגביל דקות של שחקן מסוים גם במחיר של הפסדחם?
              מבחינתי משחק שהניצחון בו היא לא המטרה העיקרית הוא משחק אימון.

            11. נו. אם זו ההגדרה שלך אז כמעט בכל ליגה בעולם 80-90% מהמשחקים הם משחקי אימון.

            12. בתנאים האלה יש מצב שההיט שיחקו בגמר משחקי אימון

            13. תוג לא הבנתי.
              איזה מטרה היתה למיאמי חוץ מניצחון?

            14. איפה טענתי את זה?

            15. אז לא הבנתי למה התכוונת

    1. זה רעיון קצת ראדיקלי שלא מתאים לכל קבוצה, אבל קבוצה צינית יכולה בהחלט להכנס לפלייאוף לריצה ארוכה מהדלת האחורית.
      ראיתי את המשחק של ההיט נגד אטלנטה וראיתי את הריצה המדהימה שלהם מול הבאקס, ובעייני זה די ברור שהם זרקו את המשחק נגד אטלנטה. הם היו עצלנים בהגנה. הם זרקו מהר מידי ובלי סבלנות. ממש אנטי מיאמי. הם רצו את הבאקס! בגלל זה עלה לי הרעיון של הדלת האחורית.
      באותה נשימה אני יכול להגיד שהדבר האחרון שהם רצו זה את בוסטון ופילדלפיה עם הסנטרים שלהם. עניין של מאץ אפ.
      זה עבד כל כך טוב שהם הרוויחו מזכויות שידור וימי משחק הכי הרבה מכל שאר הקבוצות השנה.

      1. ראיתי אותם נגד אטלנטה (לראשונה העונה לדעתי) – היו מחרידים ודפקו לי הימור בטוח בפריוויו.
        לא ראיתי נגד הבאקס.
        אבל הבאקס נחשבו לטובים במזרח. בטח יותר מפילי.
        האם יאניס כבר היה פצוע בזמן הפלייאין או שזה קרה אח"כ?
        איך תעשה ריצה ארוכה כשאתה מתמודד מול הטופ כבר על ההתחלה?
        וכל משחק 7 אתה משחק בחוץ (שזה היתרון האמיתי של הביתיות).
        נראה לי אקראי.
        כמו שפורטלנד הגיעו עד לגמר המערב בגלל יריבות חלשות להחריד בדרך, היה צד אחד של קבוצות גרועות וצד אחד של קבוצות טובות (גולדן הגיעו מהצד החזק).
        כמו שיוצא שקבוצות מקבלות מסלול קל בגלל פציעות של יריבים.
        אקראי ונסיבות.
        הקבוצה הקלה היחידה שההיט שיחקו נגדה זו הניקס.
        הבאקס כנראה בגלל פציעת יאניס והמוות במשפחה של המאמן (לא ראיתי את הסדרה).
        ובוסטון היו הימור בטוח ועליונים עליהם בכל צורה אבל מזולה דפק אותם חזק.

        1. ואז הגיעו לגמר ומלא מגיבים אמרו פה "לא כוחות – דנבר עדיפה בהרבה", וכל אוהדי ההיט הקופצים בראש התגוללו עלינו בנאצות שאנו מעיזים להמשיך לזלזל בהיט.
          אכלו תחת.
          זה אכן היה לא כוחות.

            1. בקרב של הבזוקה מול העירקי, העירקי לקח
              הבזוקה אכל יותר מדי קובות וערוק…

  5. תודה עידו
    אבל הפלייאין לא קשור לטנקינג (אולי בקושי) אלא ליותר משחקים בעלי משמעות בסיום העונה הרגילה ועוד "משחקי פלייאוף" עם עניין, הכנסות מכרטיסים ושידורים וכו

    1. לא מסכים אתך קלינט. השנה היו אולי שלוש קבוצות לוטורי בכל הליגה. מזכר עשר שנים אחורה היו לך עשר קבוצות לוטורי בכל שנה. שזה כמעט כל משחק שני חרבנע
      הפלייאין צמצם את התופעה למינימום הנסבל

  6. כל הניסיון לבנות תאוריות על סמך מה שקרה בפועל זה קשקוש, חכמת הבדיעבד…אף ספורטאי לא ישחק בכוונה כדי להפסיד (טוב, חוץ מבית שאן במשחק השרוכים), סטטיסטית הקבוצות שמסיימות למעלה יתנו ריצות פלייאוף עמוקות יותר אבל מדי פעם אנחנו נחזה בסוס שחור שמפתיע כמו שרה בכל ענף ספורט פעם בדור בערך….כבר ראיתי חכמולוגים שטוענים שהפציעות של יאניס ושל טייטום ושל רנדל בוצעו בכוונה וזאת הסיבה שמיאמי ניצחה…היתה לה ריצה נהדרת אבל האנרגיות נגמרו שם באזור משחק 4 מול הבוסטון ועד הסוף הם היו במאזן של 7:2 …יש מספיק כשרון בכל קבוצה בנבא כולל הקטנות כך שזה לא צריך להפתיע אף אחד .. למעשה עדיף להתנבא שבשנים הבאות יצוצו עוד ועוד אלופות חדשות כמו שבחמש השנים האחרונות בכל שנה זכתה אלופה שונה

  7. נאא אין מצב. מיאמי ניצחו את מילווקי כי יאניס נפצע. מילוואקי לא היו טובים אבל עם יאניס בריא אם לא היו מפסידים. הלייקרס היו טובים מאד אחרי החילופים שעשו במועד העברות. העובדה שהיו רק במקום השביעי נבעה בעיקר מהחולשה שלהם עד אז והיא ממש לא היתה מכוונת.
    .
    דרך אגב אתם מןדעים לכך שהביטוי "עולם כמרקחה" קורם עור וגידים לנגד עינינו?

    1. מילווקי הפסידו שלושה משחקים שיאניס שיחק בהם, באחרון מבינהם הוא עשה טריפל דאבל
      חלאס עם הנרטיב הזה, כל מי שצפה במשחק ראה את הבאקס אוכלים choke ונשברים מנטלית. מיאמי ניצחו כי שיחקו טוב יותר.

  8. נראה לי שנסחפת. אני יכול להגיד לך בתור אחד שצפה בכל משחקי הלייקרס שנה שעברה הם עשו הכל בשביל להיכנס לפלייאוף. עדיפות שלהם הייתה כמובן בלי הפליאין ועל זה הם נלחמו. גם מיאמי ממש לא נראה לי שהתכוונו להפסיד בכוונה לאטלנטה זה פשוט מופרך ברמת התיאורית נעליים

  9. הסיפור עם הלייקרס ומיאמי הוא די חד פעמי, הן קבוצות הרבה הרבה יותר טובות ממה שהמיקום שלהם הראה שהתחברו בדיוק בזמן הנכון. לא חושב שיש בעיה מיוחדת עם טנקינג או לוטרי, ותמיד צריך לשאול מה האלטרנטיבה. לדעתי האלטרנטיבה היא שקבוצות משווקים לא אטרקטיביים די יתקעו בבינוניות, או לחלופין, יביאו איזו הברקה מאורחת מהדראפט כמו קוואי/ יוקיץ/ יאניס, אבל לך תבנה על זה מגדלים.

  10. כרגיל כתבה מבריקה .
    כבר התרגלתי עידו מבריק ראיה מעמיקה.
    בענין מיאמי אטלנטה שי חטשבהכי היה מצב אקראי , עידו חושב כי היה מתוכנן,ואני חושב כי שניהם צודקים.
    בוסטון התאימה.פחות למיאמי ולכן הם החליטו ללכת על מילווקי
    כרע במיעוטו .
    אני לא חושב שהיה כאן ענין אקראי ולא חושבכי היה לחלוטין מתוכנן
    מיאמי מאלצו לבחור בין שתי אפשרויות גרועה וגרועה מאד,הם הלכו על הגרועה ומזלם שיחק להם .
    מכאן אכן נפתחה דלת אחורית למיקסום מנוחות אשר ללא ספק ישתמשו בה.
    לא חושב כי תוכננה עד הסוף אך גם לא היתה לחלוטין אקראית .
    שניכם צודקים .

  11. תודה חברי מצויין, אני מסכים איתך בעונה שעברה לא היה כמעט הבדלים ברמות של הקבוצות בפלייאוף (תוציא את דנבר שרמה מעל הליגה), מקום 8/7 בהחלט התעלל בנאיביות. התכנון של הבחירת יריבות בפלייאוף רץ בליגה שנים (קליפרס לפני כמה עונות היא דוגמה מצויינת).
    .
    לגבי מיאמי אני לא חושב שהם זרקו את המשחק מול אטלנטה, במשחק אחד הכל פתוח ואלמנט בהפתעה גדול משמעותית . יש משחקים שהקליעה לא נכנסת לצערם מול אטלטנה היה משחק כזה.

  12. תודה עידו
    לדעתי זה שטויות במיץ ללא שום אחיזה במציאות, אבל יפה מצדך לשטוח את הטיעונים האלו.
    זכותך הדמוקרטית לטעות לחלוטין ב 180 מעלות.
    😀

  13. תודה עידו.
    לא חושב שמיאמי הפסידו בכוונה לאטלנטה. זה לא מתאים להם לאופי וזה היה המור ענק לשחק נגד הבאקס.
    לגביי הלייקרס – עד הטריידים הם היו ממש גרועים ואח"כ השתפרו פלאים.

  14. תודה עידו. כמו שאטפומה אמר כבר, יש לך חשיבה מבריקה.
    היית יכול לשבת בצוות "פרקליט השטן" של אמן מחקר והייתי עושה שם פלאים.
    במקרה הזה אני לא מסכים איתך, כי הסיכון של להגיע מהפלייאין גדול מדי.

    1. אקדמיה זה דבר שאף פעם לא עשיתי. למעשה נשארתי באוניברסיטה בדיוק עד שהשגתי עבודה. מה שלקח שנה אחת בדיוק.
      המקצוע הרשמי שלי זה בכלל מוסיקאי, ואני עושה עוד כמה דברים בשביל פרנסה 😅

      להפריח טענות במחקר אף פעם לא ניסיתי. תשלח… יש לי עכשיו שלושה שבועות חופשה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט