משחק בסדר גודל שכזה חייב לקבל פריוויו מתאים. דנבר רוצה להצטרף הערב אל גולדן סטייט 17, הלייקרס של 01 וסן אנטוניו של 07 בתור ההקבוצות היחידות לזכות באליפות עם ארבעה הפסדים או פחות בפלייאוף (במאה ה21) בזמן שבצד השני מיאמי רוצה להשאיר את ריצת הסינדרלה האדירה שלה בחיים ולמשוך את סדרת הגמר לשישה משחקים לפחות. בואו נצלול פנימה.

דנבר נאגטס (1-3) – מיאמי היט (3-1) 3:30

המעטפת של דנבר

למרות שניקולה יוקיץ' הוא ללא שום ספק השחקן הטוב ביותר בעולם היום, כל אלופה צריכה את השחקן המשלים הנכון שיקח צעד אחד קדימה ברגע הגדול ביותר של העונה ובמשחק מספר 4 זה ללא שום ספק היה אארון גורדון. מלבד הערב המדויק מחוץ לקשת (3/4) הוא עמד על 8/11 מהשדה תוך כדי ניצול נקודת החולשה הגדולה ביותר של מיאמי, בזמן שמרבית תשומת הלב של ההגנה מופנית לשמירה על הפיק אנד רול של יוקיץ' ומארי (אותו נפרק בהמשך) ובאם לא יכול להישאר מסביב לטבעת, אארון גורדון, שחקן הפוסט אפ השני היעיל ביותר בפלייאוף (עם מספר פוזשנים מועט), הראה שוב ושוב להגנה של מיאמי שמלבד היכולת שלו ושל יוקיץ' לתקשר אחד עם השני על המגרש בטלפתיה, הוא גם גדול וחזק יותר מכל שאר המגנים שלא נקראים באם או ג'ימי. גורדון חייב להגיע הערב באותה גישה התקפית ואגרסיבית בשביל לגרום לספולסטרה להניע חלק מהמאמץ ההגנתי לעברו ולשחרר את הלחץ שנמצא על שתי הכוכבים.

בכלל, לפני שנגיע לשני הכוכבים הראשיים של ההצגה, דנבר מקבלת הופעות איכותיות מאוד משחקני הספסל שלה. בראון, הרוקי הצעיר, סיים את משחק מספר 3 עם 15 נקודות והוא עומד על 77% מהשדה בסדרת הגמר, ברוס בראון הוא הקלע הרביעי המוביל של הקבוצה בסדרה ומלבד הגנה אישית נהדרת על ג'ימי בשני המשחקים האחרונים הוא ממשיך להראות יכולת יצירת מצבים בפיק אנד רול עם הג'וקר. אבל כל זה מסתיר שאלה אחת שאנחנו לא נרבה להתעסק בה כל עוד הנאגטס ינצחו, איפה מייקל פורטר ג'וניור? 8 נקודות למשחק, 29% מהשדה והנתון האהוב עלי, אסיסט אחד ויחיד ב113.4 דקות משחק. האינטנסיביות ההגנתית שלו השתפרה, הוא משתמש בגודל ובאתלטיות שלו בצורה נהדרת בצד ההגנתי והוא שני רק ליוקיץ' בכמות הריבאונדים ההגנתיים של דנבר בסדרת הגמר אבל הוא חתם על חוזה ארוך טווח בשווי 180 מיליון דולר על בסיס העובדה שהזריקה שלו יכולה להיות בלתי ניתנת לעצירה וכרגע הוא לא מסוגל לתרום למאמץ ההתקפי של הנאגטס בסדרה. במידה ופורטר לא יתאושש לקראת המשחק המכריע הערב, מייקל מאלון, שלא מפחד להוריד אותו לספסל כשהוא רואה שהזריקה שלו לא נמצאת במקום, יצטרך להמשיך לקבל תרומה התקפית נכבדת משאר הסגל המשלים.

הפיק אנד רול של הנאגטס וההגנה של מיאמי

לספוסלטרה תמיד יש קלף הגנתי בשרוול. בסדרה נגד הניקס ספולסטרה החליט שלא משנה כמה נקודות יש לג'יילן ברונסון, הוא לא נותן לאף אחר מהסגל של תיבס את ההזדמנות לנצח אותו ובסדרה נגד בוסטון הנשק הסודי של מיאמי הייתה ההגנה האיזורית ששיתקה את ההתקפה של ג'ו מאזולה, במיוחד בדקות הסיום של משחק קרוב. מיאמי ניגשת לפיק אנד רול של יוקיץ' ומארי, אחד הכלים ההתקפיים היעילים ביותר שראיתי במו עיני על מגרש כדורסל, בצורה מעניינת מאוד: היא לרוב תעשה בליץ חזק (דאבל טים אגרסיבי) על מארי, לפני שהוא מספיק לקבל את ההחלטה הראשונית, הבעיה היחידה היא שג'מאל מארי מתגלה בתור מקבל החלטות נהדר תחת לחץ, ושניקולה יוקיץ' לרוב נשאר פנוי באיזור קו העונשין בשורט רול. מארי ביצע 56.5 מסירות למשחק בשלושת הסיבובים הראשונים של הפלייאוף בעוד הג'וקר (שמוביל את הפלייאוף במסירות) עמד על 83.4, עד כה בסדרה? 74.5 מסירות ליוקיץ' ו74 מסירות לג'מאל מארי בכל ערב. מארי מסר 42 אסיסטים בסדרה הזאת עד כה בזמן שיוקיץ' חילק רק 32 והוא מצטרף למג'יק ג'ונסון כשחקנים היחידים שמסרו לפחות עשרה אסיסטים בכל אחד מארבעת המשחקים הראשונים של סדרת גמר. ההחלטה של מיאמי להוציא את הכדור מהידיים של מארי ולנטרל את התרומה ההתקפית שלו מהפיק אנד רול מבליטה את יכולת המסירה שלו אך יותר מכל את קבלת ההחלטות הזריזה והנכונה שלו שמשאירה את דנבר במצבים של 4 על 5 בכל פעם שהוא נפטר מהכדור בזמן. ספו ניצב בפני החלטה גורלית במשחק הערב, האם ללכת עד הסוף עם הטקטיקה שבחר לעצמו ולהאמין שמארי יתחיל לאבד כמה כדורים (סיים עם 12 אסיסטים ו0 איבודים במשחק מספר 4) או להניף את הדגל הלבן ולשנות את הפוקוס אל הג'וקר שעומד על 30 נקודות למשחק על 55% מהשדה ונהנה מהשטח הפתוח שהוא לרוב מקבל.

אז מה ההיט כן יכולים לעשות הערב?

שני האלמנטים החשובים ביותר בהתקפה של מיאמי עד כה בפלייאוף עדיין לא הופיעו לסדרת הגמר, הקליעה שלה מחוץ לקשת והמשחק האגרסיבי של ג'ימי באטלר. חבל שקאמבק הירואי של טיילר הירו כמעט וירד מהפרק.

חוץ מהסדרה נגד הניקס בה הם עמדו על 30% מחוץ לקשת (בזמן שהניקס עמדו על 29.9%), ההיט קלעו ב45% מחוץ לקשת נגד מילווקי ו43.4% מחוץ לקשת נגד בוסטון. כאשר מיאמי קולעת את הזריקות שלה מבחוץ בזמן שבאטלר אגרסיבי עם הכדור בידיים ומרבה לתקוף את הסל היא נראית כמו קבוצה בלתי ניתנת לעצירה. מלבד הניצחון במשחק 2, בו היא קלעה 17 שלשות ב48.6% מחוץ לקשת, מיאמי עומדת על 32% כש"על הנייר" היא מקבלת את אותם זריקות. בהשוואה לשאר הפלייאוף, מיאמי מקבלת כמות שווה של זריקות קאטץ' אנד שוט לקלעים שלה, כשכמות הזריקות הפנויות לעומת הזריקות בהם המגן נמצא קרוב יותר נשארה די דומה. סטרוס וקיילב מרטין קיבלו שמונה זריקות קאטץ' אנד שוט במשחק בשלושת הסיבובים הראשונים של הפלייאוף וקלעו ב45% בזמן שהם עומדים על 24% מתוך 7.5 הזריקות המשותפות שהם מקבלים בגמר (כמות הזריקות של מרטין ירדה באופן דרסטי בזמן שכמות הזריקות של סטרוס עלתה). אנחנו נדבר על ההגעה של באטלר למשחק המכריע בפסקה הבאה, אבל איתו או בלעדיו, לקלעים של מיאמי יש הזדמנות אחרונה הערב להוכיח שהם מסוגלים לתרום גם על הבמה הגדולה ביותר ולהשאיר את ההיט בסדרה לעוד משחק אחד לפחות.

הדבר הראשון שמאמנים מסתכלים עליו כשהם מנסים להבין את מי צריך לעצור בהתקפה היריבה הוא כמות הנקודות שכוכבים קולעים בניצחונות לעומת הפסדים (מכאן הגיע הרעיון לעצור דווקא את מארי בהתקפה של דנבר – יוקיץ' עומד על קצת מעל 24 נקודות בניצחונות ובהפסדים אך מארי יורד מ21 נקודות למשחק ל16 בהפסדים של דנבר בעונה הסדירה לעומת הניצחונות). בעוד באם מתנועע בין 17 ל18 נקודות למשחק בין התוצאות השונות בפלייאוף עד כה ההבדל בנתונים של באטלר הוא דרסטי. 30.3 נקודות למשחק על 49% מהשדה בניצחונות של ההיט (בעיקר הודות להופעות ענק נגד מילווקי ובוסטון) ובצד השני 22 על 44% מהשדה בהפסדים. מיאמי לא מכילה כישרון התקפי גדול במיוחד בסגל שלה, היא מאומנת היטב, מכילה המון שחקנים שלא מפחדים לקחת זריקות ברגעים הגדולים והיא קשוחה מאוד אבל בשביל להצליח ברמות הגדולות ביותר היא חייבת אלמנט נוסף למשחק שלה. אלמנט של סופרסטאר. באטלר היה הסופרסטאר הזה נגד מילווקי בסיבוב הראשון ובשלושת המשחקים הראשונים נגד בוסטון. עד כה הוא הופיע ביעילות, איפה שצריך אותו, לכמות הזמן המסוימת שצריך אותו ולא יותר והוא בבירור מתמודד עם פציעה מאז שסובב את הקרסול נגד הניקס אבל מיאמי חייבת את הסופרסטאר שלה הערב. אארון גורדון נותן לבאטלר את המצ'אפ הקשוח ביותר שהוא פגש עד כה בפלייאוף (בעיקר בגלל ההתעקשות של באד לא לשמור אותו עם יאניס) והוא מבטל את אלמנט הפיזיות והקשיחות של ג'ימי שבהחלט עזר לו מול ברונסון, ג'רו הולידיי וכל מי שבוסטון ניסתה לזרוק עליו בשלושת המשחקים הראשונים אבל באטלר חייב לתקוף את הטבעת באגרסיביות יתרה, ההבדל לא יכול להיות ברור יותר. ג'ימי בשלושת הסיבובים הראשונים בפלייאוף בחדירות לטבעת – 17.8 חדירות, 50% מהשדה ו3.3 זריקות מהקו (שהגיעו מאותם חדירות), בסדרת הגמר – 15.5 חדירות, 38.5% מהשדה וחצי זריקת עונשין למשחק.

אם הייתי אדם מהמר

יש דרך משחק בה מיאמי מנצחת את המפגש הערב, אך היא כוללת יותר מדי משתנים. יותר מדי "אם". המשחק של דנבר היה מצליח ועקבי לאורך הפלייאוף כולו ואין סיבה שהם יורידו את הרגל מהגז בערב החשוב ביותר של העונה. דנבר מנצחים במשחק צמוד וזוכים באליפות הראשונה בתולדות המועדון!