אני לא מתיימר לסקור את הסדרה המרתקת בין הווריורס ללייקרס (יש את הפריוויו המצוין של אבי ואין באמת מה להוסיף עליו), אלא לעסוק יותר בסיפור, בקרב הנרטיבים בין שניים מהשחקנים הגדולים ששיחקו את המשחק, בין שתי פרנצ'ייז מעוטרים (אם כי לווריורס יש דרך ארוכה בשביל להגיע לאזור החיוג של הלייקרס בתארים) וסמוכים יחסית (במונחים אמריקאים, הדרך קצת יותר ארוכה מכביש 90 הישראלי שמתחיל במעבר טאבה וגומר במטולה), בין מאמן שמעולם לא הפסיד סדרת פלייאוף במערב למאמן רוקי, בין אנדרו וויגינס לאיש שהגלה אותו למינסוטה הקפואה והשוממה, זו שדיכאה את שמחת החיים שלו, עד שהגיע למפרץ וזכה לעדנה, סדרה ופלייאוף שבהם אנתוני דייויס שחצה את גיל 30, יכול לשפר גם הוא את הסיפור שלו, שלעיתים היה נראה שהולך לאיבוד במחוזות ההוליוודים והפציעות, בין אלופה גאה ומועדון שמנוהל בצורה מסודרת לבין מועדון שחצי מהעונה התעסק בשיא הנקודות של שחקן בודד ובחצי השני, רקח עיסקה שאולי תירשם כעסקת פאו גאסול של פרק הזמן הזה בלייקרס. סדרה של סיפורים.

זה לא אומר שאני לא אגלוש לתובנות, ניתוחים מדי פעם וקצת מאצ'-אפ, זו סדרת כדורסל ובכדורסל אחרי הכל, המשחק הוא חלק מהסיפור. ובכל זאת, בניגוד לסדרות מפוארות אחרות שיש לנו בפלייאוף הנהדר שמתהווה לנו מול העיניים בדרכו לספרי ההיסטוריה, לסדרה הזו יש משמעויות נוספות מעבר לכדור. בסדרה הזו, יקבעו נרטיבים לדורות, הסדרה הזו יכולה לסתום את הגולל על אחת מהשושלות הגדולות שהיו בליגה ולחילופין, ללוות מעבר לשקיעה, להוריד את המסך מעל אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, זה שעסוק כל הזמן במורשת, זה שמדבר על עצמו בגוף שלישי.

הצד של קרי והאלופה

סטפן קרי. זה לא שלא התרגלנו לתצוגות המדהימות של מספר 30 על הגב, אבל האבולוציה במשחק של צלף מספר אחת בהיסטוריה של המשחק מרשימה בכל כך הרבה מובנים. זה לא רק יכולת החדירה והעובדה שהוא יודע לייצר נקודות גם בכל מקום בתוך הקשת ולקלוע על מגיני טבעת טובים ולא רק ההגנה המשופרת, זו גם הבגרות והמנהיגות. אחרי שנים שהוא שומע רינונים מאחורי גבו, על זה שהוא לא מנהיג ותינוקי מדי (האמת שהוא נשאר מעט ילדותי לפעמים, אבל זה חלק מהחבילה), שהוא לא שומר ולא ווינר, שהוא נזקק לעזרה של איגודאלה והפציעות בשביל האליפות הראשונה ונוכחותו של דוראנט באליפויות הבאות, שמע והפנים. זה לקח זמן וכלל שנתיים נטולות פלייאוף, אבל קרי גילגל וגילגל את הווריורס במעלה ההר, עד שיום אחד ב16.6.22, הוא גם כבש את הפיסגה והביט על כולם מלמעלה, מחבק בידיו את גביע אובריאן יחד עם גביע ביל ראסל. הוא הוכיח לכולם שהוא יכול (כמעט) לבד. אישית, אני סבור שיאניס הוא השחקן הטוב בליגה שלנו על חסרונותיו, אבל כולם יודו, שלקרי יש קייס רציני לתואר ואחרי הדחתו של הפריק היווני, הוא המועמד המרכזי לטייטל כשהוא בן 35. לא פחות ממדהים. ובכל זאת, אם יש משהו שיכול להעיב, להטיל צל קל על הזכייה האחרונה (ולא, לא קוראים לזה כוכבית), זה שבניגוד לשלוש האליפויות הקודמות, הפעם אבן הנגף ששמה לברון ג'יימס, לא הייתה בדרך, הסיטואציה כמובן לא מחמיאה לפורוורד של הלייקרס, אבל במונחים ההיסטוריים, היא כן.

ועכשיו, באה לה ההזדמנות ולא סתם הזדמנות: קרי יכול להיות זה שקובר את לברון, זה ששולח אותו לכתוב זכרונות כל הדרך לאליפות חמישית, שגם תשווה את מספר האליפויות עם הפוינט גארד הגדול בהיסטוריה, זה ששיחק בלייקרס עם 32 על הגב וכמובן לעבור באליפות אחת, את הנמסיס. וזו גם יכולה להיות התרסקות, שוב היחנקות של קרי מול לברון והחברים. בשביל שהווריורס ינצחו בסדרה, הם צריכים לדמיין שמולם עדיין משחקת סקרמנטו ולשחק מהר, מאוד מהר. הרבה יהיה מוטל על המאמן המנוסה שיפגוש מאמן רוקי, אבל שחקן מאוד משופשף ומנוסה: קר יצטרך לשנות מערכים ללא הרף, מסמול בול שימשוך את דייויס החוצה ויעניק ללוני את הריבאונדים שהוא כל כך אוהב ולקרי את יכולת החדירה ועד הרכב גבוה כשהוא יצטרך לעצור את דייויס ולברון בהגנה. ועדיין, מבחינת הווריורס, הסדרה תקום ותיפול על הכתפיים הצנומות של האיש שהביא אותה הלום, גם אם שחקנים לא יציבים ולא אינטליגנטים דוגמת ג'ורדן פול, יהיו חייבים להעלות את הרמה ולספק תוצרת, כולל הגנתית, כולל סגירה לריבאונד ומאמץ קבוצתי. אחרת, הסיפור של הקבוצה מסן פרנסיסקו יהיה זה שייגמר. את איזה נרטיב האיש הכי שמח על הפרקט יכתוב מול האיש הכי נרגז באולם?

הצד של לברון והלייקרס

כן, הוא בן 38 וכן הוא לא צריך להוכיח לאף אחד, הכל ידוע. לרפרטואר העשיר של אמרות צנועות ושפלות רוח של האיש הכי דוש שידעה הליגה, עומדות להצטרף עוד כמה פנינים, אין לנו ספק בכלל. ועדיין, גם כוכב הלייקרס יודע, שאין דין סדרה מול כל קבוצה אחרת במערב (אם כי סדרה מול דוראנט או קוואי, הייתה בעלת פוטנציאל קרוב), לסדרה מול הווריורס וסטף קרי. זו לא רק הקבוצה לה הוא הפסיד הכי הרבה פעמים בגמר (הוא הפסיד גם לנו, פעמיים, אבל קשה לומר שהזלתי דמעה על אובדן השיא), זו גם תחרות ישירה על מספר הטבעות, נרטיבים מתנגשים ומי כמו לברון, שכל כך אוהב לדבר על ה"Legacy" שלו, מודע בחדות לעניין.

גם לברון מודע לכך, שהוא כבר לא בשיאו. הוא אולי לא מודה בפומבי והוא גם סיפק עונה מצוינת ברמת הנקודות, למעשה, הוא קלע יותר נקודות מהממוצע שלו (28.6 למול 27.2), אבל בפלייאוף הוא התקשה וירד לממוצעים רעים במונחים שלו, כשקלע 22.2 נקודות "בלבד" למשחק. לברון אומנם נשמר על ידי אחד השומרים הטובים בליגה (קראתי איפשהו שברוקס מחזיק בנתון הכי טוב למי ששמר על אולסטארים העונה) שבגלל הפה הגדול שלו וחירוב ההתקפה של קבוצתו, זה לא מה שנזכור ממנו העונה, אבל בסך הכל הוא נתן הגנה טובה. צריך גם לומר ביושר, שלברון חזר מפציעה לא פשוטה כשנפצע מול דאלאס, פציעה שרוב השחקנים היו גומרים את העונה בגללה. לברון הלך לרופא הטוב ביותר שיכל להשיג וחזר מוקדם למגרשים, אבל קצת שונה: גירסה שיותר סומכת על החברים, במיוחד אחרי העסקאות המוצלחות בטרייד דד ליין, שקצת מפנה את מקומה לבחור לבן שכמעט והיה בוקר, ששומרת כוחות ומתחבאת בהגנה. ועדיין, ג'יימס יודע שאת הקרב הזה, הוא חייב לצלוח. בניגוד ללוחמים ולקרי, אני נוטה לחשוב שללייקרס ולברון, פחות חשוב לעצור את רצף הניצחונות המדהים של קר במערב ולכבות את האור של השושלת המוזהבת, הם יותר עסוקים בעצמם. מצד שני, גם מי שתצא מקרב הטיטאנים הזה, עדיין תהיה אנדרדוג מול דנבר ויוקיץ, או אם פיניקס תתקאמבק, אזי זה בגלל שהיא מצאה את האיזון ופול חזרה וגם היא תהיה פייבוריטית. זה ממש לא שניצחון פה מבטיח אליפות, אפילו לא קרוב. אז נשארנו עם הסיפור והסיפור גדול מהסדרה.

בשביל לנצח, הלייקרס יצטרכו דבר ראשון את אנתוני דייויס בשיאו ובריא. שחקן עצום בצד ההתקפי ושחקן היסטורי בצד ההגנתי. לצד משחקים סופר דומיננטיים מול ממפיס, AD סיפק גם משחקים אנמיים מאוד (בייחוד משחק 2). הגבה בהחלט נוטה להיעלם במשחקים שקצת קשה לו ומול הווריורס, לא יהיה הרבה מקום לטעות.

החבורה של דרווין האם, תרצה לתקוף את הצבע והרבה, עם מיסמאצ' מהלך כמו דייויס, שחקנים כמו לברון והנינג'ה, כשממול, הלוחמים חסרים בשר בצבע, הלייקרס תצפה להשיג נקודות בבטן הרכה של הווריורס ולקוות שגם השלשות ייכנסו אחר כך. אני משער שביום שהשלשות של הלייקרס יפלו בצד הנכון של החישוק, לגולדן סטייט לא יהיה הרבה מה למכור. גולדן סטייט מצידה, תנסה כן לייצר בלגן בצבע של הלייקרס בשביל לנטרל את האיום של האיש והידיים הארוכות שמאיים לחסום כל מי שברדיוס שלו ולסמן וי על קבוצה נוספת במערב, כשכרגע, השושלת של קר, ניצחה את כל הקבוצות במערב להוציא את מינסוטה, הלייקרס ופיניקס.

זו סדרה שבה כל הסופרלטיבים ייאמרו, התקשורת תתעסק בכל פיפס ואחוזי הרייטינג ירקיעו שחקים. כי זו סדרה היסטורית ולא משנה מה תהיה התוצאה ואיך היא תושג. בכל מקרה, ידברו על ההשפעות שלה. ולכן היא כל כך חשובה.