סדרה שלא מעטים ציפו לה, ואולי הסדרה ממנה תצא אלופת המזרח של 2023. ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון וסגנית האלופה מצד אחד, ג'יימס הארדן, דוק ריברס וקבוצה מוכשרת שלא באמת הצליחה בפלייאוף בשנים האחרונות מהצד השני וברך אחת, של ג'ואל אמביד אחד, שמרחפת מלמעלה. בואו נתחיל.

הדרך לכאן:

בוסטון: 25:57, 2:4 על אטלנטה בסיבוב הראשון. הגיעו לגמר ב-2022.

פילדלפיה: 28:54, 0:4 על ברוקלין בסיבוב הראשון. הודחו בסיבוב השני ב-2022.

מאזן בעונה הסדירה: 1:3 לבוסטון (הסיקסרס ניצחו במשחק בו ג'יילן בראון לא שיחק). נפגשו בפלייאוף 2018.

המספר הנוסף: בוסטון ב-26+ מול פילדלפיה ב-37 הדקות בהן ג'ואל אמביד לא שיחק בעונה הסדירה.

כולנו ראינו וכולנו מכירים את הקבוצות האלה ואת היריבות הזאת, בין שניים מהמועדונים הגדולים ביותר של שנות השמונים. העונה הסדירה עצמה קצת פחות רלוונטית, הפלייאוף עצמו כן. בפלייאוף ראינו את פילדלפיה לא מתקשה יותר מדי מול ברוקלין חלשה, בזמן שבוסטון הסתבכה מול אטלנטה פחות טובה ממנה על הנייר.

שתיהן בסופו של דבר עלו. יכול להיות שבוסטון פחות הרשימה מול ההוקס, בהתחשב בכך שהיא נגררה למשחק שישי וראתה את טריי יאנג קולע עליה 38 נקודות בבית במשחק החמישי ובזה שלא מעט שחקנים – ג'ייסון טייטום, אל הורפורד שבקושי זרק לסל, מרקוס סמארט שהיה רחוק משיאו וכן הלאה בקבוצה שספגה 115.8 נקודות למשחק מקבוצה התקפית די בינונית בעונה הסדירה – לא נראו יוצא דופן, אבל נראה שהם מגיעים במצב יותר טוב לסדרה הזאת.

העוגן של פילדלפיה פצוע. ג'ואל אמביד פספס את המשחק הרביעי בסדרה, בספק למשחק הראשון ולפי שאמס צ'רנייה רק זורק לסל (בלי תנועה או מגע) ונפצע בצורה חמורה יותר מההערכות הראשוניות. גם אם הוא ישחק בסדרה הזאת, וזה לא בטוח בכלל, הוא לא יהיה ב-100% מכושרו.

באותה סדרה פילדלפיה קלעו ב-40.6% מהשלוש, משהו שקשה לראות אותם משחזרים גם בסיבוב השני (קצת כמו בשנה שעברה, בה קלעו באחוזים מדהימים מול טורונטו ונעצרו מול מיאמי), וראינו את ג'יימס הארדן מסיים עם 9 מ-34 לשתי נקודות. במשחקים בעונה הסדירה, יש לציין, אמביד קלע 37 נקודות עם 12 ריבאונדים מול הסלטיקס. הוא שיחק בכל המשחקים וניצח באחד מהם. אז גם כשהוא במיטבו, משהו שמסורתית אנחנו לא רואים בפלייאוף, זה לא הספיק במדגם שיש לנו עד עכשיו. עד כאן היסטוריה, בואו נדבר תכל'ס.

איך פילדלפיה תקלע מול בוסטון?

הסדרה הזאת, כדרכן של סדרות פלייאוף, תתבסס בעיקר על הגנה. לכן בחרתי לחלק את הפריוויו שלי לשני חלקים, והראשון שבהם יתעסק בעיקר בסיקסרס. האקס-פקטור הראשון כאן הוא כמובן הבריאות של ג'ואל אמביד. אם הוא ישחק בסדרה הזאת (ואני, בעיקר בגלל תחושת בטן, חושב שזה יקרה בשלב כזה או אחר גם אם הוא יהיה רחוק ממיטבו), אז כל ההתקפה שלהם תראה אחרת.

כשאמביד ישחק סביר שנראה את אל הורפורד ואת רוברט וויליאמס מולו, והם יכולים לעצור אותו בפלייאוף. ראינו את אמביד מתקשה מול ניק קלאקסטון במשחקים מול ברוקלין, בהם הוא היה בריא לכאורה, ובמקרה של הורפורד וטיים לורד – קו קדמי טוב יותר ובריא יותר – סביר שהוא יתקשה פעם נוספת. הסיקסרס יצטרכו שהוא יקח עליו עול התקפי גדול והמצ'-אפ בדמות וויליאמס והורפורד פשוט יכול לסגור לו את הצבע, כששניהם מספיק חזקים וניידים בשביל לקבל אותו גם אחרי הפיק-נ'-רול עם ג'יימס הארדן. בשביל שפילדלפיה תנצח אמביד צריך להיות השחקן הכי טוב בסדרה הזאת ובהפרש לא קטן. בכנות, קשה לראות את זה קורה גם אם הוא ישחק. בטח כשהוא בספק.

כאן נכנס סנשו פנשה המזוקן, ג'יימס הארדן. הסיקסרס יצטרכו סדרה גדולה מהארדן, בין אם כמספר 2 או כמספר 1, ויש לבוסטון המון כלים בשביל לשמור עליו. ממרקוס סמארט – שחקן ההגנה של השנה לשעבר – ועד ג'יילן בראון, דריק ווייט, מלקולם ברוגדון ואפילו ג'ייסון טייטום. סביר שכולם יקבלו את הארדן בשלב כזה או אחר, בטח אם אמביד לא ישחק והסלטיקס יוכלו לפתוח עם סמארט ועם ווייט זה לצד זה. הארדן קלע מעל 30 נקודות ב-3 משחקים מאז השבוע הראשון של העונה ו-17.3 נק' ב-34.3% מול ברוקלין בסיבוב הראשון. בשביל שהסיקסרס תנצח, אפילו אם אמביד ישחק, סביר להניח שהוא יצטרך לפחות שני משחקים כאלה. כל מי שחושב שהוא יכול לתת אותם מול הסלטיקס מוזמן לקום. כולם יושבים? יופי, בואו נמשיך.

נשארנו עם הצוות המסייע, אולי הדבר המשמעותי ביותר כאן. טירייס מקסי הוא השחקן המעניין של הסדרה בפילדלפיה בעיניי, בהתחשב בכך שבלי אמביד הם יפתחו עם שני שחקנים שלא יכולים לקלוע לסל בדמות פול ריד ופי ג'יי טאקר בקו הקדמי.

מקסי, שקלע 10 נקודות למשחק ב-4 המשחקים מול בוסטון, שחקן פלייאוף טוב באופן יחסי והיה הקלע המוביל של הקבוצה מול ברוקלין, כשהוא יכול להכניס איזה מימד של חיות שעלול להיות חסר לסיקסרס. הבעיה היא שגם הוא יתמודד עם הגארדים ההגנתיים הנהדרים של בוסטון. זאת, אגב, שאלה מעניינת מבחינת הסלטיקס. יכול להיות שמקסי סקורר מסוכן יותר מג'יימס הארדן, כרגע, אז על מי עדיף שמרקוס סמארט ישמור?

אני הולך עם הארדן, שמשמעותי יותר גם כפליימייקר, ומנצל את העובדה שיש עוד 3 גארדים הגנתיים טובים (בראון בעת הצורך, ברוגדון ודרק ווייט). שם מעניין נוסף הוא טוביאס האריס, שחקן עם רקורד לא מדהים בפלייאוף אבל מי שיצטרך לקלוע כ-20 נקודות במשחק, פחות או יותר, בלי אמביד. כשהוא על המגרש אז הוא יהיה מסוכן כאופציה רביעית בהתקפה, אבל קשה לדמיין את זה בהתחשב ברקורד שלו בפלייאוף או ביכולת שלו מול בוסטון העונה (11.5 נקודות ב-43% מהשדה).

חוסר ההתקפה של ריד וטאקר אומרת שאנחנו גם נראה הרבה מאוד עזרה של שני הגבוהים, ושהסיקסרס יהמרו על השלשות. הם היו קבוצת שלשות טובה מאוד בעונה הסדירה עם האחוז הגבוה בליגה (וכמות הזריקות ה-16) והרשימו גם מול הנטס, אבל הפלייאוף אחרת. בטח ובטח כשהם בלי יתרון ביתיות וצריכים לנצח משחק אחד בחוץ יותר מאשר בבית.

איך בוסטון תקלע מול פילדלפיה?

שאלה לא רעה בפני עצמה. ג'ייסון טייטום, מפעם לפעם, עדיין נזכר בסדרה ההיא מול מיאמי ופי ג'יי טאקר בשנה שעברה. טאקר עשה עליו עבודה לא רעה, והגיע לפילדלפיה כדי לשמור על הטייטומים, היאניסים והדוראנטים של העולם. זאת לא הולכת להיות סדרה קלה במיוחד לטייטום בדיוק מהבחינה הזאת, והמצ'-אפ הזה יכול להיות טוב לפילי. הבעיה היא שבשנה שעברה הסלטיקס ניצחו את מיאמי כשטייטום סיים עם 7 מ-20 או 9 מ-21 מהשדה (במשחקים 5 ו-7 של גמר המזרח). השנה הם הספיקו לנצח בזמן שטייטום עם 10 מ-23 או 8 מ-20 מהשדה.

זה, אגב, מתחבר לאחת הנקודות שהעלתי ממקודם: טייטום לא חייב להיות השחקן הכי טוב בסדרה בשביל שבוסטון תנצח. אמביד (או הארדן, אם אמביד פצוע) חייב להיות השחקן הכי טוב בסדרה כדי שפילדלפיה תנצח. יש לבוסטון את ג'יילן בראון, ואת דריק ווייט (17.3 נקודות למשחק נגד אטלנטה), את מלקולם ברוגדון וכן הלאה. בראון הוא אתגר הגנתי מעניין לפילי, כשסביר שהארדן או טוביאס האריס יקבלו עליו דקות, אבל הפתרון מבחינת הסיקסרס עשוי להיות קבוצתי יותר.

בהתחשב בזה שאל הורפורד זרק 32 פעמים ב-196 דקות בסיבוב הראשון, יכול להיות שהפתרון יהיה לנסות להיות פיזיים יותר מהסלטיקס. בטח אם פול ריד יפתח כסנטר, ואז אפשר לנסות לשחק על הפיזיות שלו ושל טאקר מול בראון וטייטום בניסיון להתיש אותם לאורך זמן. די'אנטוני מלטון יכול להיות פקטור משמעותי מאותה סיבה, וזה אולי הסיכוי הכי טוב של הסיקסרס: לעלות עם 3 שחקנים אגרסיביים בחמישייה ולנסות להפחיד את הסלטיקס ,בהנחה שהם מצליחים ליצור משהו בהתקפה. כשאלה ריד, טאקר ומלטון (17.8 נקודות משותפות בעונה הסדירה. 3 אנשים), זה יכול להיות הרסני בצד השני של המגרש.

אם אמביד בריא אז הוא נותן להם נוכחות משמעותית בצבע, למרות שבוסטון תנסה – ואולי תצליח – להוציא אותו מקשת השלוש. הסלטיקס ינסו לבחון את הניידות המוגבלת של אמביד ככל האפשר, וכאן אני רוצה לחזור לעונה הסדירה. בניצחון היחיד של הסיקסרס על הסלטיקס אמביד קלע 52 נקודות ב-20 מ-25, לקח 13 ריבאונדים והוסיף 6 אסיסטים, וזה נגמר ב-101:103, בבית, כשבוסטון בלי ג'יילן בראון. המעבר בין החמישיות הקטנות לגדולות של הסלטיקס יבחן גם את ההגנה של פילדלפיה, שפשוט לא עמוקה באותה רמה.

תחזית

הפער בין הקבוצות גדול מאוד, גם אם אמביד בריא. כשמוסיפים לזה את יתרון הביתיות, את הנטייה של פילדלפיה לקריסות מנטליות בפלייאוף שנה אחרי שנה ואת הניסיון של הסלטיקס (שניצחו בסדרות האחרונות שלהם במזרח את ברוקלין, מילווקי, מיאמי ואטלנטה המנוסות), הם הפייבוריטים הגדולים. הכל יכול לקרות בפלייאוף, ואני מאמין שיהיה משחק אחד שבו השלשות של הסיקסרס ייכנסו, אבל זה יסתיים ב-1:4 לבוסטון. הארדן ודוק ריברס לא יתחילו את העונה הבאה בעיר אחוות האחים.