מאזן העונה: 3- 1 לניקס. הניקס ניצחו את 2 הראשונים בהפרש של 2 נקודות כל אחד, מיאמי לקחו את השלישי והניקס חזרו הביתה שבוע אחר כך וניצחו במשחק הרביעי והאחרון בין הקבוצות בעונה הסדירה.

מאזן כל הזמנים בפלייאוף: 3- 2 לניקס. האחרונה הייתה ב-2012, אז לברון, וויד והחברים לא התקשו לנצח 4- 1 את הניקס של כרמלו, וקודם לכן היו 4 מפגשים מיתולוגיים ב-4 שנים רצופות – 1997-2000. ההיט חזרו מפיגור 3- 1 וניצחו במשחק 7 בסיבוב השני של 1997, אך הניקס גברו עליהם בסיבוב הראשון בשנתיים הבאות, 1998 ו-1999, פעם אחת כמקום 7 שמדיחה מקום 2 ופעם אחת כמקום 8 שמדיחה מקום 1, וגם ב-2000 הניקס היו המנצחים, הפעם במשחק 7 דרמטי במיאמי בסיבוב השני.

ניו-יורק ניקס:

מאזן: 47- 35.

חמישייה: ג'יילן ברונסון, ג'וש הארט, אר ג'יי בארט, ג'וליוס רנדל, מיטשל רובינסון.

מחליפים בולטים: עמנואל קוויקלי, קוונטין גריימס, מיילס מקברייד, אובי טופין, אייזאה הרטנשטיין.

היסטוריה: 2 אליפויות ב-1970 ו-1973 ועוד הפסדים בגמרים של 1951, 1952, 1953, 1972, 1994 ו-1999. עלו לגמר המזרח לאחרונה ב-2000.

הפלייאוף עד כה: הניקס הפתיעו רבים עם הגנה שנטרלה את מוקדי הכוח המרכזיים של קליבלנד בסיבוב הראשון, יחד עם התקפה מספיק טובה בכל המשחקים חוץ מהשני. רוב המשחקים היו יחסית צמודים, אך הניקס שלטו והובילו ברוב המוחלט של 4 הניצחונות שלהם, והם השיגו ניצחון בסדרה בלי יתרון ביתיות, לראשונה מאז המפגש הרביעי ברציפות נגד מיאמי…

למה כן: ההגנה של הניקס הגיעה מוכנה לפלייאוף הזה, בניגוד לזו של מילווקי, וההתקפה של מיאמי תיראה הרבה פחות טוב. בצד השני, הניקס הצליחו להסתדר כשצריך עם ההגנה הטובה בליגה של קליבלנד, וקשה לומר שזו של מיאמי הייתה הגורם המנצח.

למה לא: הניקס אמנם היו טובים יותר העונה, אבל הסגל הנוכחי של מיאמי הצליח להגיע רחוק יותר – גמר ב-2020 וגמר מזרח בעונה שעברה – בזמן שהניקס נמצאים על התפר שבין הסיבוב הראשון לשני בתהליך ההתפתחות שלהם. כמו כן, ברונסון נותן פלייאוף טוב מאוד כמנהיג של הניקס, אבל זה לא מתקרב למה שבאטלר עשה נגד מילווקי.

מיאמי היט:

מאזן: 44- 38.

חמישייה: גייב וינסנט, מקס סטרוס, ג'ימי באטלר, קווין לאב, באם אדבאיו.

מחליפים בולטים: קייל לאורי, דאנקן רובינסון, היוורד הייסמית', קיילב מרטין, קודי זלר.

היסטוריה: אליפות אחת ב-2006 יחד עם 2 אליפויות רצופות ב-2012-3, והפסדים בגמר ב-2011, 2014 ו-2020. הישגים נאים עבור קבוצה שנכנסה לליגה רק בסוף שנות ה-80. בעונה שעברה הם הפסידו לבוסטון במשחק 7 ביתי בגמר המזרח.

הפלייאוף עד כה: טיילר הירו נפצע כבר במשחק הראשון וגמר את הסדרה נגד מילווקי, אולדיפו נפצע במשחק 3 וגמר את העונה, אבל מיאמי נעזרו קצת בפציעה של יאניס והרבה בהגנה של מילווקי על השלשות וביכולת שיא של באטלר והשיגו הפתעה ענקית כשהם שלחו הביתה את המועמדת מספר 1 לאליפות טרם הפלייאוף (79/198 בבראקטים של הופס).

למה כן: ההיט ספגו 118.8 נקודות למשחק ממילווקי ועדיין ניצחו 4 מתוך 5 המשחקים (138 בהפסד לעומת 114 בממוצע לניצחונות), ויש לשער הניקס לא יגיעו למספרים כאלה. מיאמי כנראה לא יגיעו ל-124 שלהם, אבל באטלר ואדבאיו יעשו את שלהם ולפחות במצב הנוכחי, יש להם צוות מסייע עמוק ואיכותי.

למה לא: מילווקי נתנו להיט שלשות קלות, ואת זה הניקס לא יעשו, בזמן שהניקס היו פשוט קבוצה טובה יותר העונה וברוב המקומות האחרים הם עדיין עדיפים.

מאצ'-אפים מרכזיים:

ג'ימי באטלר מול ג'וש הארט ומיילס מקברייד. באטלר הוא השחקן הטוב ביותר בסדרה הזאת, בוודאי בכושר המטורף בו הוא נמצא עכשיו, ודי ברור מי יהיה האיש שישמור עליו רוב הזמן אצל הניקס. הארט בנוי פיזית טוב יותר מהולידיי של מילווקי לתפקיד הזה, והנוכחות שלו בהתקפה פחות קריטית לניקס מזו של הוליידי אצל הבאקס, כך שהוא יוכל להשקיע את כולו רק בזה. מהספסל של הניקס יעלה מקברייד שבוודאי יתרום למאמץ ההגנתי על באטלר.

ג'יילן ברונסון מול ג'ימי באטלר. מיאמי בוודאי ירצו לבחון קודם האם סטרוס או וינסנט יכולים לשמור על ברונסון, אבל סביר להניח שברגעי ההכרעה אנחנו נראה את באטלר לוקח על עצמו את התפקיד. כאן השאלה היא כפולה – כמה ההיט יצליחו להחזיק עם שומר אחר על ברונסון, ואיך ברונסון מתמודד עם באטלר או עם השומרים האחרים.

ג'וליוס רנדל מול באם אדבאיו. בדומה למקרה של יאניס, גם רנדל יקבל את השמירה של אדבאיו ככל הנראה, כשקווין לאב הוא ריבאונדר מעולה להתמודדות עם מיטשל רובינסון. רנדל הוא קלעי טוב יותר מיאניס, כך שבאם לא יוכל לתת לו את המטר בקביעות, אבל גם אפשר לשתק את משחק הצבע שלו טוב יותר מהמצב אצל יאניס. כדאי גם לשים לב למצבו הבריאותי של רנדל, שנפצע שוב במשחק 5 נגד קליבלנד, בתקווה שימי המנוחה יספיקו לו.

באם אדבאיו מול מיטשל רובינסון ואייזאה הרטנשטיין. רובינסון יצטרך לשמור על אדבאיו, שהוא היחיד בהרכב של מיאמי שלא מהווה איום מחוץ לקשת, והוא יצטרך במקביל למנוע מאדבאיו לככב בקליעה או בניהול המשחק, לדאוג שהניקס ישלטו בריבאונד ההגנה ולא להיכנס לבעיית עבירות. הרטנשטיין מביא משהו מגוון יותר התקפית, אבל יהיה לו כנראה קשה יותר בהגנה מול אדבאיו ושווה לראות איך ת'יבודו מתמודד עם זה, כי רובינסון לא יכול להחזיק את כל הדקות של אדבאיו.

עמנואל קוויקלי וקוונטין גריימס מול קייל לאורי ודאנקן רובינסון. הניסיון הוא יתרון משמעותי לצמד של מיאמי כאן, כששניהם היו שחקני חמישייה בגמר ה-NBA, ואילו קוויקלי וגריימס היו שחקנים טובים יותר העונה. אני מניח שהארט יישאר בחמישייה וגריימס יעלה מהספסל לכשיחלים, ובכל מקרה הארט צפוי לקבל את עיקר הדקות. גריימנס הוא כנראה זה שיצטרך לנצל את החולשה ההגנתית של רובינסון מצד אחד, אך אחד משניהם יצטרך לרדוף אחרי רובינסון וה-73.7% לשלוש בפלייאוף הזה.

אובי טופין מול קיילב מרטין. הפורוורד המחליף הבכיר, שגם עשוי להיכנס לחמישייה בשלב מסוים. טופין הוא סקורר טוב ומגוון יותר, אבל מרטין הוא שחקן הגנה טוב יותר ואולי גם קלעי טוב יותר מבחוץ, למרות ששניהם לא מתמחים בזה. ייתכן שטופין יקבל תפקיד משמעותי יותר, תלוי בכשירות של רנדל, אך בכל מקרה הניקס יזדקקו לקליעה ממנו.

אייזאה הרטנשטיין מול קודי זלר. שני הסנטרים המחליפים נמצאים במעמד קצת שונה. הרטנשטיין מקבל דקות משמעותיות בקביעות כמחליף של רובינסון, ומקבל את ההזדמנות לייצר בהתקפה, ואילו זלר בעיקר ממלא את החור בדקות המנוחה של אדבאיו ועושה הגנה, ולפעמים ספולסטרה גם עשוי להעדיף הרכב נמוך עם קווין לאב או מישהו אחר ב-5 בדקות המנוחה של באם, כך שזלר יצטרך להרוויח את ההגנות שלך דרך זה שהוא לא יאפשר להרטנשטיין לקלוע עליו הרבה בדקות של המחליפים.

מפתחות מרכזיים:

שלשות. ההיט היו הכי טובים בתחום בסיבוב הראשון והניקס הכי גרועים, כאשר מקברייד קלע את השלשה היחידה שלו, אבל הארט וטופין הם היחידים שעברו את ה-30% חוץ ממנו (הארט עם 5/11 = 45.5% וטופין עם 6/17 = 35.3%). לעומת זאת, 9 שחקנים של מיאמי, כולל 2 פצועים שלא ישחקו בסדרה הזאת, קלעו באחוז גבוה יותר מזה של טופין בסדרה נגד מילווקי. זו הרשימה:
דאנקן רובינסון – 14/19 = 73.7%
טיילר הירו – 2/4 = 50%
ג'ימי באטלר – 12/27 = 44.4%
קיילב מרטין – 7/16 = 43.8%
קווין לאב – 13/30 = 43.3%
גייב וינסנט – 14/33 = 42.4%
מקס סטרוס – 7/17 = 41.2%
ויקטור אולדיפו – 2/5 = 40%
קייל לאורי – 5/14 = 35.7%

ריבאונד. הניקס לקחו 15 ריבאונדים בהתקפה בממוצע למשחק נגד קליבלנד, שזה הכי הרבה, ואילו מיאמי לקחו 7.4 בלבד (רק ברוקלין לקחו פחות). באחוזים הפער נהיה אפילו קיצוני יותר כשהניקס ליקטו 39.4% מההחטאות שלהם (מקום 1) לעומת 21.3% של מיאמי. מעניין שבצד ההגנתי שתי הקבוצות היו בעלות מאפיינים דומים, אם כי נגד יריבות בעלות אופי שונה מאוד, ומעניין יהיה לראות האם ועד כמה הניקס יצליחו לייצר יתרון בריבאונד.

שמירה על הכדור. שתי הקבוצות איבדו לא מעט כדורים בסיבוב הראשון, אך מצאו את הדרך לפצות על זה, בין אם באחוזי קליעה מאוד גבוהים כמו מיאמי או בהגנה וריבאונד התקפה כמו הניקס. אם אחת מהן תצליח לייצר פער בתחום הזה, היא תזכה ביתרון משמעותי מאוד להמשך הסדרה.

פינת ההיסטוריון: 5 קבוצות קודמות סיימו במקום 8 ועברו את הסיבוב הראשון. מביניהן, הניקס של 1999, שניצחו את מיאמי בסיבוב הראשון, הם גם היחידים שהמשיכו הלאה לגמר אזורי, ובמקרה שלהם גם לגמר. לעומתם, דנבר של 1994 חזרו מפיגור 3- 0 נגד יוטה והפסידו במשחק 7, גולדן סטייט של 2007 הפסידו 4- 1, גם הם נגד יוטה, ממפיס של 2011 הפסידו במשחק 7 לאוקלהומה ופילדלפיה של 2012 הפסידו במשחק 7 לבוסטון.

קבוצות שמסיימות במקום 5 ועוברות את הסיבוב הראשון זה פחות חריג, אך גם הן לא מרבות להעפיל לגמר האזורי. אטלנטה ב-2021 הייתה האחרונה לעשות את זה, והנה עוד כמה – מיאמי ב-2020 שעלו גם לגמר, ממפיס ב-2013, וקודם לכן זה קרה גם ב-1994, אז אינדיאנה העפילו לגמר המזרח מהמקום ה-5, ויוטה ניצחו את דנבר בסדרת 5 נגד 8 היחידה בהיסטוריה עד הערב.

הימור:

הניקס יילחמו, אבל מיאמי מנוסים יותר ונכנסו לכושר הנכון בזמן. מיאמי ב-6 משחקים.