World Baseball Classic, שלב רבע הגמר: It's coming home / ארז שץ

בואו נדבר רגע על ארצות הברית של אמריקה. לא המדינה כמדינה, למרות שאפשר (אבל לא פה, כמובן), אלא הרעיון ש״הWBC חייב את אמריקה, לפחות בחצי גמר״, רעיון שעל פניו קצת מבטל את הנבחרות האחרות שמגיעות בזכות למעמד וראויות להגיע לרבע, חצי וכמובן לגמר. לכל ענף יש את הקבוצות שאם יגיעו לגמר, יביאו רייטינג שיא. נגיד ניקס-לייקרס, יאנקיז-מטס, קאובויז-ג׳איינטס, מכבי ת״א-פנאתינייקוס. ואין לי ספק שגמר בהשתתפות אמריקנית יזכה לרייטינג גבוה, אבל יותר חשוב מהרייטינג הוא אלמנט הפרופיל של התחרות. נבחרת אמריקנית חזקה, עם מייק טראוט ומוקי בטס ושמות מושכי קהל (רק לחשוב על הרייטינג אם ארון ג׳אדג׳ היה משתתף), תגרום לקהל חובבי הבייסבול האמריקני להתחבר לטורניר, לא רק לצפות, אלא גם להתעניין. כמה כתבות בעיתונים או אתרים המובילים, שלא לומר איזה תמונה בשער (האחורי לפחות), אייטם בחדשות של 6, דברים כאלה, יגרמו לצופים להבין שיש פה משהו, שזה לא עוד טורניר שולי בהשתתפות כמה שחקנים ומיטב הנערים מדאבל איי וקצת קולג׳ים, אלא אשכרה גביע העולם בבייסבול, האול-סטאר של הבייסבול העולמי. (למשל, השער האחורי של הניו יורק פוסט: פרינסטון בסוויט 16, החזרה של בראנסון, הנצחון של הריינג׳רס, והנצחון של ארקנסו על קנזס).

הדוגמה הכי בסיסית היא האופן שבו שחקנים באו לנבחרת הנוכחית. טראוט שוותר על התענוג ב2017 אמר שלראות את החברים חוגגים עם הגביע עשה לו משהו (במיוחד שהוא וגביעים לא בדיוק מסתובבים באותם חוגים), והוא לא לבד. אם בטורנירים שלפני 2017 הגיעו רק כאלה שבאמת חושבים שזה חשוב או שזו ההזדמנות שלהם להשתתף במפעל גדול, הרי שב2017 התחלנו לראות פתאום שחקנים שמגיעים לנבחרת מסיבות שאנחנו מכירים מנבחרות כדורגל וכדורסל, בעוד שעד עכשיו היה צריך להתחנן ולשכנע אותם בכל מני ציונות. וברגע שטובי האמריקנים מגיעים לWBC, הרי ברור שזה יגרום לכל השאר להיות שמה, כל הוונצואלה/פוארטו ריקו/רפובליקה דומיניקנית שגם ככה יש להם יותר רצון להגיע יבואו כדי לתת פייט, וכל מי שעכשיו כבר לא מתאים לטיים יו אס איי ילך ל טים איטליה/צ׳כיה/קנדה ויעלה את קרן הנבחרות שם, וכך הטורניר הופך לאירוע בייסבול מרכזי, שיתפוס כותרות, יביא רייטינג וחוזר חלילה. אז כן, הWBC צריך את אמריקה בגמר (או לפחות בחצי), ולו רק כדי שכשנפצע שחקן שיפסיקו עם ה״למה הייתם צריכים את זה״.

ונצואלה 7 – ארה״ב 9

שחקני ארה״ב עטים על טריי טרנר לחגוג את הגראנד סלאם שלו. טרנר קלאסיק

ונצואלה פתחו עם מרטין פרז מהטקסס ריינג׳רס ומיד הצטערו על זה. וואן-טו פאנץ׳ של מוקי בטס ומייק טראוט עם שני סינגלים פלוס שגיאת שדה של רונאלד אקוניה ג׳וניור הביאה את בטס הביתה ואת טראוט לבסיס השלישי, עוד לא מצמצנו וכבר 0-1. מצמצנו, והנה ה0-2, עם סינגל של פול גולדשמידט. נולאן ארנאדו עם היט משל עצמו (רביעי ברציפות) שלח את גולדשמידט לבסיס השלישי והנה בא קייל טאקר עם ההיט החמישי ו0-3 ארה״ב. פרז הוחלף בחוזה רואיז שהרגיע את העניינים וסגר את האינינג. בתחתית האינינג ארה״ב שלחו את לאנס לין מהשיקגו וויט סוקס לזרוק וחוסה אלטובה מיד שלח היט שמאלה. פסילה של אנתוני סאנטנדר כאילו הרגיעה את האמריקנים, ולואיס אראז מיד הקפיץ את שני הספסלים (ואת הפרשן המעצבן של פוקס, שנותן את הגירסה ההיספנית של סאלבה ברזילאי ויש לקוות שנפטרנו ממנו לטורניר) עם הומראן לימין מהסוג שהמגן רק רץ כדי לראות איפה הוא יפול, 2-3 ארה״ב.

עד לרביעי הבמה היתה בעיקר של ההגנות. דאבל פליי של אנדראס חימנז את אלטובה (איזו קומבינציה, השם ישמור) מנע מארה״ב לפתח משהו בשני, וההגנה האמריקנית גם היא הצליחה לנטרל את האיום על הבסיסים. בשלישי וונצואלה שלחו את לואיס גרסיה (יוסטון אסטרוז) שיוציא לאמריקנים את החשק לחיות, וברביעי קייל שווארבר, ברגיל יותר איש של כדורים לשמיים, גלגל כדור ימינה ועלה על הבסיס הראשון. ג׳יי טי ריאלמוטו חבט סינגל ואנדראס חימנס הסתבך עם הכדור ואפשר לשווארבר להגיע לבסיס השלישי. מוקי בטס העיף את הכדור לאאוטפילד ושווארבר הגיע הביתה על הסקריפייס, 2-4 ארה״ב. האמריקנים עוד הוסיפו שתי ריצות מהום ראן של קייל טאקר ועלו ל2-6, ונראה היה שהמשחק עובר לשליטה אמריקנית. בתחתית החמישי הוחלף לאנס לין (4 היטס, 2 ריצות, 2 ווקס, 2 סטרייקאאוטס) בדניאל בארד מהקולורדו רוקיז שמיד הוליך את גלייבר טורס, אפשר לחימנס סינגל, זרק ווילד פיץ׳ ששם את שניהם על השני והשלישי ופגע בחוסה אלטובה עם הכדור. אופס. אלטובה נאלץ לרדת בשל הפגיעה והוחלף בלואיס רנחיפו. עוד ווילד פיץ׳ של בארד שלח הביתה את טורס, ובמצב של 3-6 עם אפס אאוטס ושני רצים על הבסיסים, בארד הוליך את אנתוני סאנטנדר לבסיס הראשון ואת עצמו לדאג אאוט.

המחליף של בארד, ג׳ייסון אדם מהטאמפה ביי רייז הוא ברגיל מניה די בטוחה, אבל עם בסיסים מלאים קצת יותר קשה כי כל גראונד אאוט יכול להביא ריצה. ואכן לואיס אראז, שאומנם מצא את טים אנדרסון בשורט, אבל הזריקה שלו לבסיס השני שפסלה את סאנטנדר, קדמה את חימנז שעשה את ה4-5, וגם לא הבשילה לכדי דאבל פליי. עם אאוט אחד ושני רצים, סלבדור פרז חבט את הכדור לפינה השמאלית, ועד שקייל טאקר הגיע לכדור הזה רנחיפו הגיע הביתה והשווה ל5-5, ואראז עצר על השלישי. אקוניה לא היסס, חבט את הכדור למעמקי הסנטר והביא גם את אראז הביתה. 5-6 וונצואלה בסוף האינינג. באינינג השישי אמריקה פסלו על האפס ובתחתית האינינג שלחו את אדם אוטאבינו (ניו יורק מטס) שירדים קצת את החובטים של וונצואלה. בשביעי דייויד בדנאר החליף את אוטאבינו ולואיס אראייז החליף פסילה בהומראן לקצת insurance עם 5-7 וונצואלה.

ההגנה הטובה ביותר היא התקפה

בתחילת השמיני וונצואלה הכניסה את אדוארדו אסקובר כחילוף הגנתי במקום רנחיפו, שלחה את אראיז לשני ואת סוארז לראשון, והזורק חוזה קוויחאדה (לוס אנג׳לס איינג׳לס) ראה שעם ההגנה הזו שום כדור לאינפילד יהיה פסילה אוטומטית ועל כן הוליך את טים אנדרסון. פיט אלונסו החליף את קייל שווארבר, העיף כדור לאאוטפילד לסינגל והוחלף על ידי בובי וויט ג׳וניור. קוויחאדה פגע בג׳יי טי ריאלמוטו (רואים? סו פאר האינפילד עובד!) ועם בסיסים מלאים ואפס אאוטס, וונצואלה מיהרו להחליף את קוויחאדה בסילבינו בראחו. בראחו מיינור ליגר של סינסינטי, לא היסס ולא פחד, וגם מול טריי טרנר, האיש השווה 300 מליונים (ל11 שנה) הלך בגישת ״אני אזרוק לך לזון, ואם תצליח לחבוט, שאפו״. והוא זרק לו לזון וטריי טרנר שם את הsweet spot של המחבט על הכדור שנחת עמוק ביציע, גראנד סלאם טריי טרנר, 7-9 ארה״ב, שאפו. בראחו המשיך to challenge את חובטי ארה״ב ודווקא השיג שני סטרייקאאוטס לסיים את האינינג, אבל הסוסים כבר ברחו, החתול אכל את השמנת וכן הלאה.

מפה והלאה האמריקנים היו אלה שירדו להגנה, בדמות דווין וויליאמס, הקלוזר של מילווקי שזרק את השמיני וכמובן ראיין פרסלי, הקלוזר של יוסטון שנעלו את השער (היט אחד של וויליאמס ואפס של פרסלי) ושלחו את ארה״ב לחגוג עליה שניה ברציפות לחצי הגמר. וונצואלה יישארו עם המחמאות. בפריוויו הבענו חשש שהריכוז המסיבי של כשרונות ושמות ענקיים בבית ד׳ יגרום לכך שעד חצי הגמר נשאר עם נבחרת אחת ואולי גם זה לא מהשלוש הגדולות, ואשר יגורנו בא. במקום הרפובליקה הדומיניקנית נשארנו עם שכנתם קובה, ובמקום פוארטו ריקו, מקסיקו. קצת עקום, כמו כל הטורניר הזה. טים יו אס איי חבטו 15(!) היטס ו2 ווקס מול 8 היטס ו3 ווקס של וונצואלה במשחק שנמרח על פני 3:46 דקות מול 35,792 צופים בloanDepot Park במיאמי, פלורידה.

תחזית למחר: רוחות דרומיות, עליה נוספת בטמפרטורות.

הלילה (1 שעון ישראל) שוב ארה״ב, הפעם מול קובה. לפני כמה שנים (לא הרבה), זה היה ה-אירוע של הבייסבול העולמי. אמריקה כמובן היו מגיעים בהרכב כל כך חסר שחלק מהשחקנים היו מגוייסים מהליטל-ליג, בעוד שהקובנים היו באים עם שחקנים שהיו יכולים לככב בMLB אבל לא יכלו בגלל האמברגו, והתוצאה היתה חד צדדית באופן חד צדדי. קובה זכו 25 פעם בגביע העולם (ו4 מקום שני), וכן ב3 מדליות זהב אולימפיות ו2 כסף. ארה״ב זכו 4 פעמים בגביע העולם, 7 פעמים מקום שני, מדליית זהב אולימפית ושתי כסף. מאז פרוץ הWBC קובה הגיעו פעם אחת למקום השני (2006) וזהו, בעוד שארה״ב כידוע זכו בטורניר הקודם. למעשה, העליה לחצי הגמר היא הישג השיא של קובה מאז 2006, כך שהבדלי הרמות ברורים. בטורניר הזה, ארה״ב מגיעים עם מאזן 4-1, בעוד קובה עם מאזן 3-2. ארה״ב השיגו יותר ריצות מקובה, והOPS הקבוצתי שלהם גבוה יותר. מנגד, קובה אפשרו פחות ריצות מארה״ב והWHIP שלהם נמוך יותר, אבל גם התקפית וגם הגנתית אין איזה נתון שקופץ משמעותית לצד זה או אחר (וגם, כולה חמישה משחקים, ולא נגד יריבות באותו סדר גודל וכן הלאה). כך או כך, קשה להאמין שארה״ב לא יצליחו לנצל את הבדלי הרמות כדי להבטיח לעצמם עליה שניה ברציפות לגמר.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

    1. מי שחושב שבייסבול משעמם לא יעזור לו המשחק הזה, היו כמה אינינגס של 1-2-3, זה לקח כמעט 4 שעות והיו הרבה רגעים מתים עם כל הטיולים למאונד, החילופים וכיוב. מי שחדש למשחק, אז זה בהחלט יכול להיות מה שמביא אותו לבייסבול, אבל מי שאנטי ישאר אנטי לצערי.

  1. ארה"ב מודעת לעובדה שכל משחק שלה בבית, הוא למעשה משחק חוץ. האוהדים של וונצואלה היה 80%. האמריקאים רק 20%. וזה ב-ב-י-ת!!!
    היום ב-7 שעון ניו יורק נגד קובה. מיאמי מלאה קובנים.

    1. דוק, אתה preaching to the choir, אני רק אומר שאם מישהו כבר biased, קשה לי לחשוב על משהו שישנה את דעתו. אולי משהו ממש קיצוני כמו הsavannah bananas.

  2. אהלן אני לא מגיב אף פעם בעיקר קורא מבחוץ אבל חייב להודות לארס התותח שמסקר את המשחקים הטורניר בצורה יוצאת דופן והומור חד…תודה רבה קראתי כל טור בשקיקה
    טורניר מדהים אך ורק בזכות האמריקאיות
    ישראל (האמריקאית הראשונה.צוחק האמת היה מרגש לראות את החברה בכחול לבן לא משנה שכולם שם דוברי אנגלית ומעט קצת יידיש ) עם הופעה חלשה מאוד אבל עשו את מה שמוטל עליהם לנצח את הניקגרוע ולהבטיח כרטיס לטורניר הבא (שאז כנראה יקבלו את מקסיקו ארה"ב דומיניקנים וונצואלה….אבל עד אז קרמר ייקח אליפות עם האוריולס אוטאני יתגייר (תצחקו אבל היה לי שכן יפני שהיה שחקן בייסבול שהתגייר.אמיתי לגמרי) יחד עם טראוט וסוטו ורודריגז יעשו עלייה כי מה יש בדומיניקה שאין בארץ)
    דומיניקנה שפישלה ברגע האמת עם סוללת אולסטאר אימתנית לא פחות מהאמריקאים.אבל עדיין הביאו משחקים טובים יחסית מול ישראל וניקארגוווה….סתאםםם….פישלו בענקקקק
    מקסיקו שעם ברדוגו מנסס וארוזרנה עם חגיגה חצי מגניבה חצי קרינג'ית עושה טורניר מהסרטים
    ונצואלה שכולם זלזלו בה (אני מדבר ביחס לשתי החזקות בבית) והראו לכולם מה זה לשחק עם לב (האמת סגל מאוד מפחיד.אראיז פרז סנטאנדר חימנז ועוד) ועם פיצ'ר שקורע (תרתי משמע) חולצות תוך כדי משחק
    פורטו ריקו שהזכירה לי קצת את המטס (מישהו אמר באייז את לינדור) משחקים מלהיב (כמטאפורה)אבל ברגע האמת מפשלים
    ואפילו קובה שחצי השתחלה חצי רצה (ולחשוב אם כל הקובנים סטייל יורדן ועוד כמה חביבים מהמייגור היו גם מגיעים)
    אבל אין על הדרום (והמרכז ומקסיקו בקיצור כל אמריקה חוץ מיונייטד סטייט) אוהדים שעשו רעש בכל משחק משל היה זה גיים סיקס קארדינלס מול טקסס…
    ניקרגוואה שהוכיחה שאפשר להיות יותר גרועים מישראל(ההזוי שדוקא ה"אייס" שלהם לואייזיגה מהיאנקיז חטף בראש מול הורביץ והחבר'ה מחו"לון)
    הקנדים והבריטים החביבים שעשו בעיקר הרבה סלט בבית
    הקולמביאנים השאירו את חאמס רודריגז של 2014 בבית
    הקוריאנים פישלו בענק.בדוק פיטרו את שר הספורט שלהם (דיסק און קי)
    הטייואנים הראו איך נראים כשיש לך שחקן אחד במגרש(וולקאם מקאצ'ן 🙂 )
    הפנמים (ככה כותבים?) שהראו הבלחות (כאילו עקבתי אחריהם בכלל.ראיתי "רק"איזה תקציר שניים שלהם)
    הסינים הוכיחו שהם טובים בהכל חוץ מספורט
    האוסטרלים הראו שבכל ענף ספורט הם ספורטאים
    ההולנדים באו שחצנים ושכחו שיש להם 0/3 בגמר מונדיאל (דוקא הייתי רוצה לראות את פרופאר בתור שוער)
    האיטלקים הגיעו לפה בטעות חבל לא העלו את פיאצה
    הצ'כים.זהו אין לי עוד משהו להגיד עליהם
    העיקר שהיה בית משוגע שכולם עם 2/2
    אבל בייסבול משחקים 90 דקות (או 90 שעות.פיץ' קלוק מישהו???) ובסוף האמריקאים מנצחים
    מי שתכנן את הטורניר עשה הכל כדי שיהיה גמר יפן ארה"ב ודוקא הולך לו לא רע כשאוטאני והחבר'ה מהשמש העולה עושים את העבודה כמו שצריך בלי הרבה מאמץ
    אבל המבחן הכמעט אמיתי יגיע מול ברדוגו וארוזרנה
    אז גמר יפן ארה"ב יהיה פאןןןןןן

    רק שאלה אחת נשארה לי אם היה פורטריקני בלונדיני בסגל שלהם מה הוא היה עושה???

    1. יפה לראות עוד מבין עניין, תמשיך לכתוב אם בא לך. קוראים לך אסף במקרה? 🙂
      .
      אלה שמחמצנים את השיער תמיד מפסידים אח"כ, לפחות בכדורגל..

  3. מבין ענין זה יחסי כשאני שומע/קורא את ארז ויוני אני מבין שאני רחוק שנות אור מהם (וגם צעיר מהם בהרבה).אבל באמת המקום הזה (הופס) זה המקום היחיד בעברית שברמה ממש גבוהה לחובבי ספורט אמריקאי (אני חולה על פוטבול ובייסבול כדורסל (nba כמובן,לא יורופח) זה אוביייס למרות שאין שום קבוצה בכדורסל שאני אוהד כי אין שם קבוצה מפיטסבורג) בפער אדיר משאר האתרים ועיתונאים.תענוג עילאי
    לא קוראים לי אסף
    חחח.דוקא מאור בוזגלו לקח איזה תואר או שניים 😜

    1. וואלה יפה לשמוע. יש לכם גם קבוצת הוקי לא רעה בכלל כל השנים האלה..
      אסף זה מישהו שהכרתי פעם מזמן בפורומים כאלה של בייסבול שאוהד את הפייראטס, ולאחרונה התארח בפודקאסט של ארז ויוני
      אכן הסיקורים פה ברמה הכי גבוהה, בכל הענפים

    2. תשמע, הגיל לא קובע, השבוע התארח אצלנו ינוקא שמבין בבייסבול לא פחות מאנשים כפול בגילו. בלי קשר מאוד משמח להכיר, תודה על המחמאות, ותמשיך להגיב פה, כל הכיף זה הדיון שאחרי הפוסט.

  4. כן.יודע שיש פה ושם אוהדי פאיירטס (כולל חיים כץ האגדה).במציאות לא יצא לי לפגוש אף אחד דוקא עם אוהד סטילרס יצא לי לדבר וכמעט ראינו משחק פלייאוף יחד (תכננו להעיף את קנזס לפני שנה.חיים בסרט…)
    בעשור האחרון קרוסבי היחיד שנתן לי נחת…אבל להוקי אני פחות מתחבר (יצא לי לראות פה ושם בעיקר משחקי פלייאוף…חתיכת סדרה שנה שעברה מול הריינג'רס ויריבות אדירה מול הקאפיטלס)
    בהחלט אתר אדיר…

    1. נשמע לי מאוד קשה לאהוד קבוצה כמו הפייראטס אז העלתי את הפנגווינס, למרות שגם אצלם תתכונן לכמה שנים שחונות פוסט קרוסבי ומאלקין

      1. קשה זה תיאור קל.אני יודע שעם פיטסבורג "נדפקתי" כמו שכתבת בהוקי עשור שחון אחרי קרוסבי ומלקין
        בבייסבול בעלים מעצבן (ג'קי בן זקן של הליגה) וקבוצה פח אשפה ועדיין כל ניצחון מול הרדס או סוויפ מול הדודגרס עושה לי את היום (עד הרצף הפסדים הבא…)
        בפוטבול חוץ מהגנה אין כלום…במיוחד שלבנגלס יש עתיד מזהיר…לפחות יש את הבראונס שתמיד יישארו בתחתית
        מזל שאין קבוצה בכדורסל כמה אני יכול לסבול חח
        הענף היחיד שאני נהנה ממנו בתור אוהד זה כדורגל (אוהד באיירן)…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט