World Baseball Classic, שלב רבע הגמר: גוף ונפש / ארז שץ

בתחילת הטורניר ספרנו ימים: יום הפתיחה, יום שני של משחקים, יום שלישי, ביום החמישי מצטרפים הבתים האלה, ביום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. עכשיו אנחנו בנקודה שבה סופרים משחקים לסוף, והמספר שלנו הוא ארבע. רבע גמר אחרון, שני חצאי גמר, גמר, נגמר. וכמו שהמשחקים הולכים ונגמרים, כך גם הנבחרות. הנמושות הלכו, שלום סין, שלום ניקראגואה. ישראל הלכה. הנבחרות שהיו צריכות לעלות והופתעו לרעה הלכו, שלום קוריאה, ביי ביי הולנד, קישתא דומיניקן רפאבליק. הסינדרלות אינן, צ׳או אוסטרליה, אריוודרצ׳י איטליה, ועכשיו אנחנו בשלב הבעסה. שתיים מארבע הנבחרות ברבעי הגמר של בתים ג׳ וד׳ לא ממשיכות איתנו ובעסה. כאוהד נייטרלי כל תוצאה בין מקסיקו, פוארטו ריקו, ארה״ב ו-וונצואלה תשמח ותאכזב כאחד. מי לא רוצה לראות את המקסיקנים נלחמים כל הדרך לגמר? מי לא רוצה לראות את הכשרון הנהדר של פוארטו ריקו ממשיך? מי לא התאהב בוונצואלה שעושה טורניר לפנתיאון ורוצה אותם הלאה? מי פסיכי לרצות שהאמריקנים יודחו? אבל זה טבעו של עולם, אחת עולה, אחת הביתה, וזו שעולה גם אולי תודח תיכף. והרי זה כל הקונספט, אם הסיכוי לא היה כזה אחד ל… לא היה שווה לשחק. לכולנו ברור שלא היינו רואים שחקנים מהטובים בעולם באים לנבחרת על חשבון הקבוצה שמשלמת להם מליונים אם זה היה טורניר ידידות עם פרסי השתתפות. לא, זה שרק אחת מ20 הנבחרות הטובות בעולם תסיים עם הגביע, וכל השאר, מגיע, לא מגיע, יסיימו עם כלום, זה מה שגורם לשחקנים להלחם על מקום בנבחרת, ולתת את הכל על המגרש גם כשהם לא מקבלים מליונים על כל דקה שהם שמה.

מקסיקו 5 – פוארטו ריקו 4

נבחרת מקסיקו חוגגת. מי שלא קופץ, קונקוויסטאדור

וזה למה היה לנו משחק שגם מי שהבייסבול העולמי מעניין אותו כקליפת השום היה נהנה ממנו, אם לא מהרמה (שהייתה), אז מהמלחמה (שאוהו הייתה). וצריך לציין, מלחמה זה מושג יחסי. זה בייסבול מודרני, כבר לא הולכים מכות, לא גולשים עם השפיצים של הנעליים לרגל של המגן, לא מורידים את הקצ׳ר הורדת זקיף בריצה הביתה. וכרגיל, כמה אפשר להלחם במשחק שבו אתה צריך לחבוט בכדור עגול עם מחבט עגול כמעט באותו קוטר? הרי אתה יכול לעלות עם אש בעיניים וסכין בין השיניים ועדיין לרדת עם 0 מ3. אתה יכול לעמוד בסנטר פילד eye of the tiger והכדור יעוף לך מעל הראש, יפגע בקיר והרץ יגיע לבסיס השלישי. מי שחושב שאפשר לנצח משחק בייסבול רק כי הקבוצה שלו ״רוצה יותר״, נא לעבור ענף, זה לא עובד ככה אצלנו. הבייסבול מספק לשחקנים שברי הזדמנויות שגם הן נעות במהירויות של מעל 120 קמ״ש. זורק טוב יתן לחובט הזדמנות אחת מכל הכדורים שיזרקו אליו. אולי זה הכדור הראשון, מצמצת, פספסת. אולי החמישי, נרדמת, לך לספסל. וגם אם פגעת, אז ההגנה שמה. אז גם תיצור מגע עם הכדור, וגם תקווה ליד המקרה שתתן לך את האקסטרה צ׳אנס לעשות משהו. אולי ההגנה בנתה על כדור לשמאל והעפת ימינה, אולי המגן החזיק את הכדור עוד שבריר שניה לתת לך את האקסטרה אלפית להגיע לבסיס. זה המשחק. אז איפה באה היכולת, המוטיבציה, הווינריות?בשני אלמנטים. ה״מלחמה״ פה היא להגיע בפורמה, ובפוקוס. בפורמה, כלומר במצב שהחובט מסוגל להשיג את ה3 מ10, או כזורק להשיג את האאוט, כי אם אתה כחובט או זורק או מגן לא פוגע, באמת שום דבר לא יעזור. והפוקוס הוא כדי לא לתת למעמד, לרגע, לעובדה שטעות והלכה העונה לגרום לך לפספס את ההזדמנות האחת שתקבל לעשות משהו שיכול להשפיע על תוצאת המשחק. שחקנים גדולים שמצליחים להגיע בפורמת שיא ובפוקוס הדרוש כדי לנצל אותה ומצליחים לתפוס את ההזדמנויות שהמשחק נותן להם כדי להכריע אותו נקראים אצלנו ווינרים. זה שרירותי, אבל מה לעשות. המוח האנושי עובד על נרטיבים, תסביר להם שגם בייב רות׳ חבט לממוצע 342 קריירה כלומר פספס יותר מ6.5 ל10, לא יעזור, זוכרים את הפעם ההיא שהוא הצביע ליציע וחבט לשם הומראן.

אז בפריוויו לפני המשחק ציינתי שדווקא פוארטו ריקו מגיעים בפורמה, לינדור, באייז, ולזקז, הרננדז, הכוכבים הגדולים שלה התקפית הגיעו לטורניר עם מחבטים מאופסים וראש מאופס, וקיבלו את חוזה אורייס שקיבל את המחמאות שחלקנו לו לפני הטורניר, זרק 4 אינינגס מושלמים מול קולומביה ומאז כלומה ומאומה. ניצחון קל לפוארטו ריקנים? בהתחלה זה נראה ככה. פוארטו ריקו פתחו מול אוריאס עם סטרייקאאוט של לינדור, ווק של קיקה הרננדז וסינגל של נלסון ולזקז. עמנואל ריברה העיף לידיים של אלכס וורדוגו (להלן, ברדוגו), ועד שהכדור הוחזר הרננדז כבר היה בדאג אאוט, חוגג עם החברים את ה0-1. עם שני אאוטס אפשר היה להניח שבזה נסיים, אבל שלום חביאר באייז, שלום הומראן ליציע הימני ושלום 0-3 לפוארטו ריקו. עוד זה הולך ואדי רוסאריו עלה, שמע שחובטים פה הומראנס ורצה גם, ועוד לעומק המגרש, 0-4. בתחתית האינינג פוארטו ריקו העלו את הזורק הכי טוב שלהם, מרקוס סטרומן, שדאג לפסול את מקסיקו 1-2-3 ונראה היה שהכל גמור, ברכות לפוארטו ריקו.

או שלא. בשני פוארטו ריקו פסלו על האפס, וזה נתן את האות למחיקנו להתחיל להניע את הקטר, ראודי תלז אמנם פספס קצת את החגיגה, אבל איסאק פאריידס הציץ ופגע, סנטר פילד, הומראן, 1-4. ברביעי, חאבי באייז שלא הבין שנגמרה החגיגה עוד ניסה עם סינגל, אבל רוסאריו גלגל לדאבל פליי וגם דאבל (לא פליי) של קריסטאן ואזקז לא קידם את הפורטוריקנים לשום מקום. גם בחמישי הפורטוריקנים ניסו, שלחו קצת טראפיק לבסיסים, אבל לחבר עוד היט לווק, ועוד היט לRBI, זה לא הצליחו. אבל בצד השני, התעוררות. אלק תומס ואוסטין בארנס עם שני היטס עלו על ראשון ושלישי, ארוזרינה הלך, בסיסים מלאים, ואלקס ברדוגו נכנס בכדור עם כל הלב, אבל לא עם כל המחבט מה שהספיק רק להעיף את הכדור לאאוטפילד, ולשלוח את אלק ת׳ומס הביתה, 2-4.

מהון להון התחושה שהפורטוריקנים עושים את זה הלכה ונמוגה, כשהרצים בכחול נעלמו מהבסיסים והוחלפו ברצים באדום. אינינג שביעי, אלקסיס דיאז (אח של) נשלח לעשות דיאז במקום אחיו שגמר את הטורניר ואת העונה. עוד לא הספקנו להגיד ״חצוצרות?״ ואוסטין בארנס שיגר דאבל, ארוזרינה (שוב) הלך, מה שמתחיל להריח כאילו אמרו לזורקים של פוארטו ריקו ״תזרקו לו מסביב״. עוד ווק של אלקס ברדוגו, ועם בסיסים מלאים ואפס אאוט ג׳ואי מנסס, שעד עכשיו נתן טורניר מעולה, פסל ואחריו ראודי תלז. נגמר האינינג? לא, כי הינה בא איסאק פארידס, שקיצץ בנטיעות ושלח כדור מדוד (לא אני מדדתי, יש מחשבים) לשמאל, אוסטין ברנס ורנדי ארוזרינה בצעד מקסיקני דילגו הביתה, 4-4.

חוליו אוריאז (שמאל, עם הג׳קט) מבסוט שמחקו לו את הפדיחה. תודה לחובטי שהביאוני עד הלום.

במצב של תיקו, אפשר היה להניח שיהיה חילוף, או לפחות איזה שינוי מערכתי בפוארטו ריקו, אבל לא, כמו ארנב (או צבי) שנלכד באורות הרכב המתקרב אליו, שום דבר לא זז, ואלקסיס דיאז זרק ללואיס אוריאס שאמר תודה יפה ושלח את הכדור ימינה, את אלכס ברדוגו הביתה, 4-5 מקסיקו. איך אומרים בום בספרדית? עם ששה אאוטס להציל את המצב מלנדס עוד משך ווק ואחריו באייז עם סינגל עשה ראשון ושלישי, אבל רוסאריו פסל. בתשיעי מקסיקו שלחו את ג׳יובאני גאייגוס להשיג את הסייב. כריסטיאן ואזקז השיג סינגל, וגם לינדור עלה על הבסיס עם שני אאוטס אבל קיקה הרננדז פסל בסטרייקאאוט ונתן את האות לחגיגות באדום ירוק לבן בסיומו של אחד המשחקים היותר מותחים ומרתקים של הטורניר הזה. חאבי באייז בעוד משחק טוב עם 3 היטס, ריצה ו2RBI הוביל את הפורטוריקנים (ובטח עכשיו חודשיים לא יפגע), ואצל מקסיקו פריידס יצא בשלום עם 2 היטס, ריצה, 3 RBI. שתי הנבחרות חבטו 9 היטס ו3 ווקס כל אחת. אין יותר צמוד מזה, והאמת, בקלות יכל עם חילוף פה ופאול שם להסתיים 6-4 לצד השני. אבל זה המשחק. שתי הקבוצות נפגשו באצטדיון במיאמי לעיני 35,817 צופים במשחק שארך 3:17 שעות.

תחזית למחר: חשש להוריקן

ברבע הגמר האחרון, מה שנקרא save the best for last, וונצואלה, המושלמת היחידה פרט ליפן, ועוד מאיזה בית, תפגוש את ארה״ב הלא משכנעת כשוונצואלה יפתחו עם מרטין פרז מטקסס ריינג׳רס, וארה״ב עם לאנס לין מהשיקגו וויט סוקס. וונצואלה נצחה את ישראל, פוארטו ריקו, ניקראגווה והרפובליקה הדומיניקנית, השיגה 23 ריצות (שניה בבית), אבל יותר חשוב, אפשרה רק 9 ריצות (שניה אחרי יפן בטורניר, ושוב, מול מי יפן שחקו ומול מי וונצואלה). ארצות הברית הפסידו למקסיקו ונצחו את כל השאר בבית, השיגו 26 ריצות (מקום שני בבית אחרי מקסיקו וקנדה) ואפשרו 16 ריצות. עם זאת שוונצואלה אפשרו כמעט חצי מהריצות שארה״ב אפשרו (ועל כן הERA שלהם נמוך בהרבה), הWHIP של שתיהן, כמה היטס ו-ווקס לאינינג הן אפשרו, כמעט זהה, 1.24 לארה״ב מול 1.25 לונצואלה, מדגם קטן, המון זורקים שונים שרובם לא ישחקו, אבל אפשר לקוות שזה מבטיח לנו עוד משחק צמוד ומרתק. מי תיקח? הלב אומר וונצואלה, השכל אומר ארה״ב, עד עכשיו השכל הימר נכון יותר, ארה״ב בחצי הגמר.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. אור

    18 מרץ 2023 22:50:55

    תודה ארז, משחק ענק ושמח בשביל המקסיקנים שבאמת "נלחמו" מפיגור די גדול מול נבחרת חזקה
    .
    תיקון קטן, פעם קראת לו ופעם לואיס (בכיתוב של התמונה) אבל המגיש זה בכלל חוליו.. וכאמור החובט זה לואיס

  2. מנחם לס

    19 מרץ 2023 00:13:14

    ,תמונת השער א6יטננה ממיאמי. במיאמי ה-WBC הוא המונדיאול, לא פחות ולא יותר, במיוחד כשקבוצות היספניות משחקות. תופים, חצוצרות, אוהדים בטרוף.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט