3 שבועות נותרו עד לסיום העונה הסדירה, וזו הזדמנות לכנס את הצוות לדיון 5 על 5 נוסף. איתנו בצוות היום – אבי טרכטמן, אהרן ברלין, רועי ויינברג, שקד יעקבי ועמיחי קטן.

שאלה 1: סקרמנטו רושמים עונה מאוד מרשימה והם טיפסו עד למקום השני במערב. כמה רחוק הם יכולים להגיע העונה לדעתך?

אבי: אם יש דבר אחד שהווריורס הוכיחו לנו היטב בעשור האחרון ,הוא שקבוצות שמשחקות כדורסל נאה והתקפי יכולות לנצח. סקרמנטו היא כזאת – היא מדורגת גבוה בשלל סטטיסטיקות התקפיות (ראשונה בנקודות למשחק, ובצמרת באסיסטים (4), אחוזי קליעה מהשלוש (9) ובכלל (2), אבל היא גם מדורגת בתחתית בכל מיני קטגוריות הגנתיות כמו חטיפות, חסימות, ריבאונדים (בין עשר הגרועות בליגה בכולן) וכמובן ברייטינג ההגנתי (26 בליגה). מה זה אומר? זה אומר שאין לה את הקשיחות שהיתה לגולדן סטייט ההיא. אבל יש לה יתרון אחד מובנה – המערב השנה הוא החלש ביותר שאני זוכר. ובכלל אני די בטוח שהאלופה תבוא מהמזרח.

מה זה אומר? זה אומר שכן, בקונסטלציה מסוימת הקינגס יכולים להגיע עד גמר המערב, ועדיין – אם אני צריך להמר היא לא תעבור סיבוב. אבל זה מאד תלוי בהגרלה. לדעתי היא תפסיד לשתי הקבוצות מלוס אנג׳לס או לגולדן סטייט בסיבוב ראשון, אבל היא תנצח קבוצות כמו מינסוטה, יוטה, אוקלהומה (שזה בעצם סקרמנטו עם שנת בגרות אחת פחות) ותיתן סדרה שקולה לגמרי מול דאלאס (אם כי תפסיד גם שם לדעתי) או במילים אחרות היא תפסיד לכל קבוצה שתצליח לשבש את הכדורסל היפה שלה, את הסבוניס שלה עושה הכל בתור מנהל המשחק של הקבוצה, את הוארטר וקיגן מורי מחכים לעוד מסירה נאה לעוד צליפה של שלוש. הכל זורם יופי בעונה הרגילה, אבל אולי לא בקשיחות של הפלייאוף.

בקיצור, אם צריך להמר על התוחלת, אז לא יותר מאשר סיבוב שני, אבל זה גם יפה יחסית לציפיות טרום העונה, לפני ששנה הבאה הם יוסיפו קצת קשיחות לרוסטר.

אהרן: האינסטינקט הראשוני בנוגע לשאלה הזאת הוא שעם כל הכבוד למאזן של סקרמנטו ולהתקפה המדהימה שלה, הפלייאוף מצריך גם הגנה ברמה גבוהה וזה, בלשון המעטה, אין לסגולים, שנמצאים במקום ה-25 במדד ההגנתי ובמקום ה-27 מאז האולסטאר. הבעיה היא שהתשובה הזאת לא לוקחת בחשבון את העובדה הברורה שאני באופן אישי לא ראיתי בשנים האחרונות התקפה שלמה ודורסנית כמו זאת של הקינגס. אין שום אספקט התקפי שסקרמנטו לא מצטיינת בו: משחק מהיר או איטי, התקפות מעבר, קליעה, חדירה לסל, פיק אנד רול. ההתקפה של הקבוצה, למרות שהיא מבוססת בראש ובראשונה על השילוב הקטלני בין פוקס לסבוניס, לא תלויה בצורה מוחלטת בשחקן כזה או אחר. לראיה – הקינגס נמצאים בטופ 5 של הליגה בנקודות בכל אחד מארבעת הרבעים של המשחק. אין זמנים על המגרש, חמישייה או מחליפים, שאין לקבוצה מערך התקפי משומן שיכול לפעול בכמה חזיתות.

היות ואין תקדים להתקפה שכזאת קשה מאוד להעריך את התפקוד שיהיה לה בסדרה של שבעה משחקים מול קבוצות כמו הקליפרס שעל הנייר אמורות להצליח לעצור את ההתקפה של הקינגס באופן חלקי ולחשוף את החיסרון ההגנתי הגדול שלהם. בסיטואציה כזאת, יחד עם העובדה שהקבוצה לא תלך לקו בתדירות זהה לזו של העונה הרגילה ושהידיים של השחקנים הצעירים ככל הנראה יירעדו קצת יותר על קשת השלוש בפלייאוף סקרמנטו תמצא את עצמה בלי יכולת להתגונן מפני ההתקפה שמולה. האם זה יקרה? לפי התקדימים בהחלט כן אלא שכאמור, המקרה של הקינגס יכול להיות שונה. אני מעריך שזה יספיק לסיבוב אחד בפלייאוף והררים של אופטימיות לקראת העונה הבאה.

רועי: קשה לדעת בקשר לקינגס. מצד אחד ההתקפה שלהם נראית נהדר והם אולי אחת היחידות במערב במומנטום טוב, אבל מצד שני הם התקפה מאוד קבוצתית והדברים האלה לרוב נכשלים בפלייאוף. השחקן הכי מנוסה שלהם זה האריסון בארנס וזה לא בדיוק טוב, אבל אני מאמין בהם. חושב שהם יכולים לעבור סיבוב – אלא אם הם פוגשים את הקליפרס/הווריירס/הלייקרס – והדחה מכובדת בסיבוב השני סטייל ממפיס של שנה שעברה. הרבה תלוי בהגנה הטובה באופן מפתיע שלהם וכאמור גם במצ'אפ, קשה מאוד לדעת במערב.

שקד: לדעתי התקרה של סמקרמנטו השנה מאוד תלויה בקבוצה שיקבלו בפליאוף. כמובן הקינגס בעונה ענקית אך ההבדל העיקרי בין הפליאוף לעונה הסדירה הוא שבפליאוף מתמודדים רק עם קבוצות חזקות ולא שילוב של קבוצות בינוניות חלשות וחזקות משמע יותר קשה לייצר מומנטום. קצב המשחק של הקינגס עלה משמעותית העונה (תודה לאל שהעיפו את לוק וולטון שגמר את פוקס) תרם להם משמעותית אבל קצב המשחק יורד בפליאוף. אם במקרה הקינגס מקבלים קבוצות בלי נסיון פליאוף כמו מיניסוטה, יוטה או אוקלהומה אני רואה סיבוב שני. במקרה והם מקבלים את דאלאס, לייקרס, פליקנס או בלייזרס אני לא רואה אותם מתקדמים שלב.

עמיחי: כשמדברים על ההתקפה של סקרמנטו העונה, עוסקים בעיקר במשחק הקבוצתי ובהנעת הכדור, ובהנחה הסבירה שהדברים האלה יעבדו פחות בפלייאוף. עם זאת, כדאי לזכור שמדובר בקבוצת קלאץ' מהטובות בליגה העונה עם האחוזים הכי טובים מהשדה ברגעי הקלאץ', מקום שני מחוץ לקשת ברגעים המכריעים, ובעיקר עם דיארון פוקס שכנראה ייבחר לשחקן הקלאץ' של העונה. מבחינתי הם פייבוריטים בסיבוב הראשון ואנדרדוג בסיבוב השני, אבל אני יכול לראות אותם מגיעים לגמר המערב בתרחיש אופטימי.

מילווקי רשמו לאחרונה רצף של 16 ניצחונות, הארוך בליגה העונה. האם לדעתך הם המועמדים המובילים לאליפות נכון לעכשיו?

אבי: המדהים הוא שהם במקום הזה למרות שמידלטון שיחק רק חצי עונה, ובשאר העונה רק בחצי כוח, ושגם יאניס לא תמיד היה שם. אבל מילווקי היא קבוצה עם כל הניסיון בעולם, היא כבר לקחה אליפות והשנה היא אולי אפילו קשוחה יותר מתמיד, כשברוק לופז (אולי השחקן המעניין בהיסטוריה של הכדורסל) משלים את המטמורפוזה השניה שלו בקריירה (הראשונה היתה כשהוא התחיל לקלוע שלשות) בתור אחד משחקני ההגנה הטובים ביקום.

כך או כך, אני חושב שהשנה, התחזיות הן די צמודות. זה לא כאילו שמילווקי תעשה את זה בוודאות, כמו שהיה ברור באמצע העשור הקודם שקליבלנד והווריורס בטוח יגיעו לגמר הפלייאוף לא משנה מה. במזרח, פילדלפיה ובוסטון נושפות בעקבותיה, וקשה לזלזל בדנבר בריאה (למרות שהתחושה שלי היא שדנבר בריאה או לא, תפסיד לכל אחת משלוש הקבוצות המזרחיות הנ״ל). באחוזים? זה משהו כמו 22% למילווקי, 21% לבוסטון, 17% לפילי, 15% לדנבר, 10% לפניקס (בריאה) ואיפשהו באיזור ה-3% לכל אחת מהקבוצות של קליפורניה. או במילים אחרות – התשובה היא כן, מילווקי מובילה, אבל בקטנה.

אהרן: גם אם לא הייתה נכנסת לרצף של 16 ניצחונות, כבר מתחילת העונה מילווקי הייתה מועמדת לאליפות ושום דבר לא השתנה בגזרה הזאת. מתוך ארבע העונות האחרונות, למעט עונת האליפות, מילווקי הודחה מהפלייאוף רק על ידי קבוצות שהגיעו לגמר: טורונטו (2019), מיאמי (2020) ובוסטון (2022). מסקנה – כשזה מגיע לפלייאוף אסור להמר נגד יאניס וחבורתו. למה שהשנה זה יהיה שונה? לפי המאזן והיכולת שהקבוצה הראתה גם בלי יאניס לא אמור להיות שינוי בתחזיות.

פילי נראית נפלא אבל הקוף עדיין רובץ על גבם של אמביד והארדן. בוסטון קצת מקרטעת לאחרונה והיא כמובן המועמדת המרכזית לעמוד בין הבאקס לבין הטבעת ושאר הקבוצות עוד צריכות להוכיח שהן יודעות לספק את הסחורה בסדרה של שבעה משחקים. עד שיוכח אחרת, מילווקי תלויה אך ורק בעצמה ואם תשדרג את ההתקפה שלה שבמקום ה-17 בליגה הייתי נמנע בלקנא בשאר קבוצות המזרח שנהיה חזק יותר בכל שנה. בעונה שעברה מילווקי הציגה שטף התקפי הרבה יותר טוב וסיימה במקום השישי בליגה. העונה, בלי התקפה אימתנית אבל עם ההגנה המפורסמת והיעילה, בלי שהשלשות נכנסות באופן אוטומטי הבאקס נמצאים בראש הטבלה. לא הייתי ממליץ להמר נגדם.

רועי: כן. האמנתי בתחילת העונה שהשילוב של הולידיי/מידלטון/יאניס בריאים מספיק והשנה הצוות המסייע מסביב לשלושתם נראה הרבה יותר טוב, בעיקר ברוק לופז שלא היה שם בשנה שעברה. הם היו עושים גמר לכל הפחות ב-2022 אם הייתה ביתיות וזכו ב-2021, אז זה לגמרי הופך אותם לקונטנדרים. השילוב בין העונה הסדירה המדהימה שלהם לניסיון בפלייאוף מציב אותם מעל הליגה, ובשונה מבוסטון או דנבר זה מרגיש שהם בשיא עכשיו ולא כמה שבועות אחריו.

שקד: נכון לעכשיו בצורה שג'רו משחק, מידלטון מתאפס והכלים שהרכיבו סביבי יאניס אני לא רואה קבוצה שיכולה לנצח אותם ב-7 משחקים. כל זאת בנוסף לעונת DPOY של לופז והתוספת המרעננת של ג'ו אינגלס יצרו כמ ההרכבים בהם הבאקס יכולים לשחק ובכל אחד מהם יש מספיק קלעים סביב יאניס, מספיק מובילי כדור. עם יאניס הם הקבוצה הכי טובה בליגה במתפרצות. כשהוא לא על הפרקט ג'רו לוקח אחריות ב-Half court match up.

עמיחי: מבחינתי הבאקס הם המועמדים המובילים לאליפות בהינתן בריאות באופן רציף מאז שהם ניצחו את הנטס של דוראנט ב-2021, ומדובר בקבוצה שיכולה להרשות לעצמה תקופות פחות טובות כמו בשלבים מסוימים של העונה. שני שדרוגים משמעותיים הם עשו העונה, ועוד אחד קצת פחות משמעותי. קראודר הוא הפחות משמעותי, למרות ש"השחקנים מתים עליו, הוא ממציא שיר וריקוד לכל אחד. הוא מדליק את הספסל כולו, ואת הקהל מאחוריו. לא ראיתי מעולם שחקן מנופף במגבת כמוהו, אין תחליף לניסיון כנראה!", והמשמעותיים יותר הם ג'ו אינגלס כמקבל החלטות וקלעי אמין שהיה חסר להם בפלייאוף שעבר ועונת השיא של ברוק לופז בצבע, שגם נותן להם עוד אפשרויות.

שאלה 3: ברוקלין נאלצו לוותר על צמד הכוכבים שלהם, אבל המאזן הטוב יחסית לא עבר איתם הלאה. מה לדעתך הסיכוי שנראה את הנטס בפלייאוף השנה?

אבי: ברור שברוקלין תהיה השנה בפלייאוף. עם הפרש של 3.5 משחקים מההיט (עת כתיבת השורות, מאז הפער הצטמצם), הסיכוי שלה לצאת מהפלייאוף לא גדול, ובמקרה הכי גרוע היא תעשה את זה מהפליי-אין, אבל לא נראה לי. אני רוצה לומר משהו אחד על ברוקלין – אחרי שהיא ויתרה על כל הכוכבים הגדולים, כולל סימונס שבטח כבר לא יראה פרקט השנה (וטוב שכך), ברוקלין הצליחה לעשות משהו מדהים – לקחת את כל השחקנים שחסו תחת צלם של אחרים כל הקריירה, ולגרום להם לזרוח.

ברידג׳ס שחסה תחת צילו של בוקר, ודינווידי שכבר היה נפלא בנטס בעבר לפני הפציעה, אבל חסה תחת צילו של דונצ׳יץ׳ בדאלאס, פתאום נראים כמו השחקים הממש מעולים שהם. גם רויס אוניל נראה טוב יותר משאי פעם נראה ביוטה, וגם סת׳ קארי נראה טוב יותר מאשר בכל הג׳ורני-מניות שלו עד היום. ברוקלין לראשונה לא נראית כמו אוסף לא קשור של פרימדונות אלא כמו קבוצה של ממש. גם אם קאם תומאס נותן ווייבים ממש חזקים למייק ג׳׳יימס. בקיצור, פלייאוף כן – יותר מסיבוב אחד? כנראה שלא (בעיניי חוץ משלוש הגדולות, גם הקאבס טובה יותר מהנטס). אבל עם חבורה של אלמונים זה לא רע בכלל.

אהרן: מלבד ארבעה משחקים קשים במחזורים הקרובים, ברוקלין עברה את הלו"ז הלא פשוט שקיבלה בירושה מדוראנט וקיירי בהצלחה יחסית. במידה ותצליח לנצח במפגש מול מיאמי אפשר לומר בוודאות זהירה שברוקלין תעלה לפלייאוף גם בלי הקלחת של הפלייאין. כמובן שלא מדובר ביכולת האמיתית של הקבוצה, שהייתה בצמרת המזרח תקופה לא מעטה העונה, אבל כמו שזה נראה כרגע הסגל שלה מתחיל להזכיר את עידן הנטס טרום דוראנט וקיירי – סכום גבוה מסך החלקים. ברידג'ס, דינווידי, ג'ונסון וקלקסטון עשו עבודה נהדרת בחיבור ההתקפי (מקום 7 מאז הפגרה) ונראה כרגע שכל הצדדים יכולים להיות מרוצים מהטרייד, גם אם בצד של הנטס הוא היה קצת חמוץ.

במידה ואכן יעלו לפלייאוף מהמקום השישי ולא יהיה שינוי בצמרת לא אמור להיות לשחקנים סיכוי מול פילי הדורסנית, בעיקר כי מאז הטרייד על דוראנט הנטס חוטפים 56 נקודות בצבע למשחק (מקום 26) וקולעים משם פחות מ 38 (מקום אחרון). מול צבע מחורר כזה יש לקבוצה סיכוי קלוש לעבור שלב רק אם תפגוש קבוצה שלא תוכל לנצל את ייתרון הגודל בצבע וכרגע יש מעט מאוד כאלה במזרח. גם השלשות, שנכנסות עד כה באחוזים נהדרים (מקום 5) לא אמורות להיכנס בקלות הזאת כשההגנות יתחילו ללחוץ. למרות כל זאת ברוקלין היא קבוצה שכיף לצפות בה ורחוקה החתמה אחת גדולה או בחירה חכמה בדראפט מרלוונטיות בשנים הבאות. שמעתי שקיירי הולך להיות פנוי.

רועי: גבוה מאוד. לא רק כי הם טובים, אלא כי שאר המזרח די בינוני. הם יכולים לשמור על המקום השישי עם האנרגיה שיש שם והקבוצה האגרסיבית שיש בנטס, וזה סימן טוב מאוד להמשך. אני לא חושב שהם יכולים לעשות משהו בפלייאוף, אבל יש להם קבוצה שנראית טוב ותרבות שנראית בריאה בפעם הראשונה מאז ימי דיאנג'לו ראסל. מאמין שהם יוכלו להנחית סופרסטאר, בשאיפה הפעם מישהו שפוי יותר מקיירי. בדרך להדחה מכובדת בסיבוב הראשון ואופטימיות בסיום העונה המוזרה הזאת.

שקד: הנטס בפליאוף, והם לא הולכים לשום מקום. אחרי צפייה של שלושה משחקים בבארקלי סנטר מאז הטרייד, העתיד של הנטס נראה ורוד בכל כיוון שרק יבחרו. קבוצה שלכאורה מלאה Role Players מוצאת לאט לאט את הזהות שלה וזאת בעיקר בזכות ההגנה חזקה ומיקל "I took it personal" ברידג'ס אחד גדול. בכל עמדה תכולו למצוא Elite defenders כמו דינווידי,ברידג'ס, רויס אוניל, דוריאן פני-סמית' וניק קלקסטון בנוסף ל-Underrated defenders כמו האריס, ג'ונסון ובן סימונס (כשהוא מחליט לשחק).

הנטס הם קבוצה של DOGS! לא כל כך פשוט להסביר אבל לא הייתה הרגשה כזו בבארקלי סנטר מאז דינווידי-ראסל לפני קבוצת הכוכבים שנכשלה. נלחמים על דקות משחק, נלחמים על כל כדור והריגוש למשחק הכדור-סל חזר. אין התעסקות במדיה, אין התעסקות בשופטים אין התעסקות בעולם מסביב, רק כדורסל! וזה מה שהפרנצ'ייז היה צריך במיוחד רגע לפני הפליאוף.

עמיחי: גבוה מאוד. לפי 538 זה 93%, כי גם אם הם יצליחו לאבד את היתרון על מיאמי, הם עדיין יחזיקו ככל הנראה ביתרון ביתיות נגד יריבות בינוניות יחסית בפליי-אין. שתי שאלות עיקריות יש, הראשונה היא האם הם יכולים להתמודד נגד אחת מקבוצות הצמרת של המזרח ולכפות לפחות סדרה צמודה, כשהמפתח שם היא היכולת של מיקאל ברידג'ס לנטרל את הארדן/טייטום/מיטשל/אחר, והשאלה השנייה, והמסקרנת יותר לדעתי, היא האם ברידג'ס יכול להתפתח להיות גרסה עמידה יותר של קוואי לנארד, ולהיות הכוכב שיצעיד את ברוקלין קדימה בשנים הבאות.

שאלה 4: איזו סדרת פלייאוף היית רוצה במיוחד לראות?

אבי: בשאלה לא ברור אם מדובר בסיבוב ראשון או בכלל? בכלל – יש לי תשובה אחת מובהקת – יוקיץ׳ מול אמביד. כי אני ממש מתגעגע לקרבות סנטרים, ונדמה לי שגם אמביד וגם יוקיץ׳ הוכיחו שהם ברמה הכי גבוהה בהיסטוריה, אבל אם מדובר בסיבוב הראשון אז נדמה לי שיש היתכנות לסדרה בין פניקס בריאה לבין הווריורס, ונדמה לי גם שהווריורס יזכו במצ׳ אפ הזה, שיהיה בה את כל המטענים והמטעמים של הקאפקייק בטעם וניל הזה מול הקבוצה שגרמה לו להיראות טוב היסטורית.

אהרן: קאבס – ניקס. שתי קבוצות אהובות עליי במיוחד שאם הטבלה תישאר כמות שהיא תיפגשנה כבר בסיבוב הראשון. שני כוכבים יעילים וחסרי הילה, ההגנה הטובה בליגה מול התקפה איטית אך מדויקת ויותר מכל – קבוצות. בלי הרבה אבק כוכבים או אגו מיותר שתי הקבוצות מציגות כדורסל קבוצתי שמתבסס בראש ובראשונה על הפרטים הקטנים. קרב חפירות מהזן הטוב ביותר שמפגיש יכולות כדורסל טובות אך לא עילאיות וחכמת משחק בשני צידי המגרש. זאת ההזדמנות של מיטשל להראות לכולם שהמעכב העיקרי ביוטה היה גובר וזה הזמן של רנדל לעזוב את השטויות ולהתמקד במשימה העיקרית – לעבור סיבוב בפלייאוף.

במידה ויהיה כשיר המאבק מתחת לסל בין אלן לבין רנדל או רובינסון יהיה מרתק, כמו גם ההתאמה ההגנתית של הקאבס למשחק של רנדל מחוץ לצבע. מפגש בין קבוצה שמתבססת בין השאר על ריבאונד התקפה מול קבוצה שלא מאפשרת נקודות כאלה, בין קבוצה שקולעת הרבה דרך איבודים של היריבה לכזאת ששומרת על הכדור. מפגש בין כוח בלתי עציר לקיר מוצק. מוזמנים להמשיך לפנטז על דאלאס – פיניקס או מילווקי – פילי. סתם תפספסו.

רועי: סיבוב שני של ממפיס-גולדן סטייט יכול להיות מאוד מעניין וריאלי בסיבוב הראשון, לא מעט בגלל הריבים שהתחילו שם בשנה שעברה. אבל אם אני צריך לבחור סדרה שלא ראיתי בשנה שעברה, אז קליבלנד-ניו יורק. רנדל נגד מובלי זה מצ'אפ מעניין מאוד, גם ברונסון נגד הגנת הגארדים שאין לקאבלירס ובעיקר מיטשל במדיסון סקוור גארדן. סדרה שיכולה ללכת ל-5-6 משחקים צמודים והגנתיים מאוד.

שקד: גמר מזרח פטנציאלי שלא מדברים עליו מספיק לדעתי זה פילי נגד הבאקס. אמביד מול יאניס, ג'רו מול הארדן. אני חושב שיש פה מאטצ'אפים מעניינים מאוד. עוד סדרה חמודה יכולה להיות קליבלנד נגד ברוקלין/מיאמי. הסדרה הכי מטורפת בחוף המערבי לדעתי תיהיה גולדן-סטייט נגד פיניקס.

עמיחי: מילווקי נגד בוסטון בגמר המזרח זו התשובה המתבקשת, כששתי הקבוצות מחזיקות בסגל טוב יותר מאשר בעונה שעברה. בצד המערבי יכול להיות סיבוב ראשון של דנבר נגד דאלאס (יוקיץ' נגד לוקה), סקרמנטו נגד מינסוטה (קרב צעיר בקצב גבוה), ממפיס נגד גולדן סטייט (היריבות עם הכי הרבה דם רע בליגה) ופיניקס נגד קליפרס (דוראנט נגד ווסטברוק, שחזור של גמר המערב 2021, והפעם בתוספת דוראנט וקוואי). מבחינה רעיונית, מאצ'-אפ של גולדן סטייט נגד מילווקי מציג קרב של סגנונות משחק שונים בצורה הבולטת ביותר, אבל אני בספק אם הווריורס יכולים להגיע למקומות האלה העונה.

שאלה 5: נסיים בשאלה פרובינציאלית. מה לדעתך הפוטנציאל של דני אבדיה ואיך וושינגטון יכולים להביא את זה לידי ביטוי?

אבי: כשאני רואה את אבדיה בדרך כלל, שני דברים באים לי לראש (א) הוא ממש אנמי (ב) כשהוא לא אנמי, הוא ממש לא גמיש או agile ביכולת שבה הוא יוצר נקודות. אז כן, הוא שחקן הגנה טוב ומעלה, הוא לא אגואיסט ויהיה לו עוד חוזה בליגה. אבל אני לא רואה אותו עם חוזה שלישי בליגה. שחקן גדול הוא לא, וגם לא יהיה. וושינגטון? וושינגטון צריכה לחשוב איך לנצח משחקים בעיקר, לא על איך לפתח את אבדיה (או את ג׳וני דייויס פור ת׳אט מאטר). קוזמה וקיספרט טובים ממנו, אבל הם יכולים להמשיך להשתמש באבדיה ל 20 דקות של הגנה קשוחה במשחקים מול שחקנים שעליהם אבדיה יכול לשמור היטב. או במילים אחרות – להמשיך לעשות בדיוק את מה שהוא עושה היום, מקסימום.

אהרן: קשה מאוד לכתוב על נושא שנמצא בכותרות יום יום במדינתנו הצנועה שכותרות לא חסרות בה. היות ואין הרבה מה לחדש אחזור כנראה על דברים שאחרים אמרו: דני אבדיה נמצא במלכוד, ולמלכוד הזה קוראים תסמונת הקבוצה הגרועה. קחו שחקן בינוני ושימו אותו בקבוצה גרועה ולא מנוהלת. יש סיכוי לא רע שהוא יפרח שם. כאן עולה השאלה – מה היה קורה אם היינו שמים אותו בקבוצה טובה ומתפקדת? מצד אחד כנראה שהיכולות שלו היו באות יותר לידי ביטוי. אבל, וזאת הנקודה החשובה, הוא כנראה לא היה מתבלט ומוצא את עצמו בקצה הספסל. כמו שזה נראה כרגע וושינגטון היא הקבוצה המושלמת לדני אבדיה. למה? כי אין להם שומרים טובים. אם הוא היה שחקן בבוסטון או בקליבלנד ייתכן שהיכולת ההגנתית (שהוא עוד צריך להוכיח לאורך זמן) שלו תועיל יותר ותבוא לידי ביטוי אבל הקבוצות האלה כבר מפוצצות בכישרונות הגנתיים כך שהקליעה המאותגרת שלו לא תאפשר לו לקבל דקות.

במילים אחרות – כדי להתבלט בהגנה, ורק בהגנה, צריך להיות גיים צ'יינג'ר. דריימונד גרין, פטריק בברלי, מרכוס סמארט – כולם שחקנים שיכולים לשמור על כמה עמדות, לשחק בסנטר ולהיות הבסיס שעליהם נשענת ההגנה של הקבוצה. ויותר מכך – מדובר בשחקנים חשובים התקפית. גרין כבר לא ממש שם אבל הוא וסמארט מנהלי משחק ברמה הגבוהה ביותר שבזמנים טובים גם היוו איום בקליעה. אבדיה, בין אם מעצמו או כחלק מהוראות המאמן, לא לוקח חלק בהתקפה מלבד לחכות על קשת השלוש כשהוא לא מהווה משם איום. הוא לא הראה בליגה יכולות מסירה או פיק אנד רול שיכולים לסייע להתקפות גם אם הוא לא פוגע. במקרה כזה ההגנה שלו יכולה להפוך לזניחה. איפה היא לא זניחה? בוויזארדס, שם חייבים את היכולת שלו בשמירה אחד על אחד כמו חמצן לנשימה. שם משחקים שלושה כוכבים שלא צריכים הרבה בשביל להכניס בעצמם את הכדור לסל. לכן, שאלת דני אבדיה לא יכולה לקבל תשובה בוושינגטון. הבעיה היא, שלא בטוח שבקבוצות אחרות הוא יקבל הזדמנות.

רועי: גבוה. האמנתי שהוא יכול להיות בורדרליין אול-סטאר (ושיקלע העונה 15 נקודות למשחק, זה כבר לא יקרה) וראינו את זה לרגעים בודדים, אבל אני לא יודע אם זה אפשרי בתוך המצב הקיים בוושינגטון. היה לו סטרץ' של 10 משחקים טובים שנעלם וזה מרגיש שיש שם איזה מחסום מנטלי, בקבוצה ששום דבר לא גדל בה. אם הם מעבירים אותו לחמישייה ומחליטים לוותר על קוזמה בניסיון להתחזק בעמדות אחרות אולי הוא יגיע לשם, אבל אם לא, בכנות, עדיף להם לעשות עליו טרייד. אין לו מקום בטריו של ביל-קוזמה-פורזינגיס כשחקן שרוצה את הכדור.

שקד: הפוטנציאל של דני מאוד גבוה לדעתי אבל כמו המון שחקני NBA תלוי בסיטואציה. העונה דני הראה שיפור משמעותי ועם הזמן גם יתחיל לקבל קצת כבוד מהשופטים בצד ההגנתי וישרקו נגדו פחות עבירות. כדי שדני יצליח בוושינגטון צריך להעיף את קייל קוזמה, הבלוף מהגדולים בליגה, ולתת לדני לרוץ יותר ולהוביל כדור. בגלל החוזה של ביל ווישנגטון במין סיטוצאיה דפוקה של win now (כמו פורטלנד רק לא) מה שלא מאפשר זמן התפתחות או ניסוי כלים משמעותי כמו שביל עצמו קיבל כשוול היה פצוע. בנוסף אין כלל מרווח טעויות כמו שמקבלים ברוקטס, ספרס, מג'יק, פיסטונס, הורנטס(?) קבוצות בשלבי פיתוח שחקני, או בקבוצות כמו יוטה, טורונטו והת'אנדר שהן קבוצות שפיתוח שחקנים חרוט על דגלן. לסיכום, טרייד לפופ או להעיף את ה-Ball huggers (לא את ביל!).

עמיחי: הפוטנציאל של אבדיה הוא של אולסטאר ויותר, כשאני מאמין בסיכוי שלו להשתפר לכל הפחות כמו שג'וליוס רנדל עשה מאז תחילת הקריירה שלו, עם קבלת החלטות והגנה טובות יותר. גם לרנדל לקחו כמה שנים לפענח איך לשפר את הקליעה מבחוץ, לגוון את סגנון המשחק ההתקפי ולהביא את היתרונות שלו לידי ביטוי בצורה טובה. הגנתית אבדיה כבר עכשיו משחק ברמה של חמישיית הגנה, אליה היה יכול להיבחר לו רק היה בקבוצה שהוא לא היחיד שעושה בה הגנה, והתקפית הוא יצטרך להתאזר בסבלנות ולנצל הזדמנויות בהן הוויזארדס בהרכבים חסרים. כדאי לזכור שהוא רק בן 22 ושחקנים רבים מסוגו עשו קפיצה התקפית בשלב מאוחר יותר.