החלק הכי מוזר בטורנירים כאלה, בכלל, הוא המעבר הדי חד מגודש של משחקים, 4, 5, 6 ביום למצב שבו במקרה הטוב אנחנו מקבלים שני משחקים. פתאום הצופה שהיה רגיל לצפות באחד תוך עדכונים מהשני בזמן שקוראים על מה שהיה בלילה ולא הספיק להסתיים משחק והופה, מתחילים עוד שניים צריך לעבור למצב שבו היום אין, מחר יהיה אחד, ואז מחרתיים עוד אחד. זה לא בריא. אז מהון להון, לא הספקנו למצמץ ופתאום לא רק שהסתיים שלב הבתים, גם רמת העניין שלנו כישראלים נגוזה ונעלמה אחרי שישראל, אחרי 4 ימים רצופים של משחקים מסיימת את דרכה בטורניר.

ישראל 1 – וונצואלה 5

ישראל, ששיחקה מהקל לכבד, פגשה את הנבחרת המובילה בבית במצב שזו כבר הבטיחה עליה ומהמקום הראשון, בלי קשר לתוצאה מול ישראל, ועל כן עלתה בהרכב לא הכי חזק, מה שאפשר לישראל להשיג כמה היטס לפצות על הטעם הרע משני המשחקים הקודמים. ברגע שעלתה ליתרון משמעותי ביצע עומר לופז (מאמן ביוסטון אסטרוז וכמובן המנג׳ר של נבחרת וונצואלה) חילופים שאפשרו לישראל לתקוף יותר ולהשיג את הריצה הראשונה שלה מאז המשחק מול ניקראגואה. ישראל עלו בלי השחקן מס׳ 1 שלהם, ג׳וק פידרסון, שמאחר והמשחק לא קובע לשני הצדדים הוחלט לספסל אותו, כנראה כדי שלא יפצע באיזה ריצה לכדור תועה (החלטה מוצלחת לאור מה שקרה במשחק אחר בבית). גם הקהל, בהשוואה לסיוט/תענוג שחוותה הנבחרת בשני המשחקים הקודמים לא הגיע בהמוניו, ואלה שהגיעו פחות שכבו על הגדרות. התוצאה היתה משחק די נחמד שבו שני הצדדים השתדלו מאוד לשחק חיובי ומהנה.

באינינג הראשון, ישראל עלתה עם רוברט סטוק שהיה הקלוזר במשחק מול ניקראגואה, אבל לא כל יום ניקראגואה, וחוזה אלטובה (יוסטון אסטרוז) עם ווק ואנת׳וני סאנטנדר (בולטימור אוריולס והשחקן המצטיין של וונצואלה עד כה) עם היט עלו על הבסיסים. ישראל השיגה דאבל פליי ששלח את אלטובה לשלישי, אבל סטוק פגע בסלבדור פרז (קנזס סיטי רויאלס) ורונאלד אקוניה ג׳וניור (אטלנטה ברייבס) ששיחק בטורניר עם המספר של ג׳קי רובינסון, 42, חבט בחכמה בכדור קשה באופן שנפל בין האינפילד לאאוטפילד ושלח את אלטובה הביתה, 0-1 ונצואלה. פרז קודם לשלישי בזכות ווילד פיץ׳ ואנדרס חימנז (קליבלנד) הלך כדי למלא את הבסיסים ואז יוג׳ניו סוארז (סיאטל מארינרס, 3 היטס, הומראן, ריצה, 3 RBI) שיגר כדור ימינה בחזקה ושלח את פרז ואקוניה הביתה, 0-3. ישראל ניסתה, ובעיקר השיגה היטס (9 במשחק הזה) אבל בבודדות, במצב של 2 אאוטס או שפשוט לא הצליחו לקדם את הרצים.

באינינג הרביעי, עם שני אאוטס חבט אדוארדו אסקובר (ניו יורק מטס) הומראן שעלה אל התקרה בloanDepot Park במיאמי ונחת ביציע, 0-4. דייוויד פראלטה (לוס אנג׳לס דודג׳רס) הוסיף דאבל, אבל האינינג הסתיים, ו-וונצואלה התחילו לעשות חילופים שהעלו את ההרכב המשני שלהם, שהוא עדיין רמה שתיים מעל ישראל לצערנו. באינינג השישי הומראן של יוג׳ניו סוארז העלה את ונצואלה ל0-5, ומכאן נדמו מחבטיהם והם העדיפו להתעסק בדרבוקה שצצה להם בדאג-אאוט. ישראל לעומת זאת העלתה הילוך ובאינינג השביעי נואה מדלינגר השיג סינגל בזכות מיקום לא נכון של סוארז, מייקל ויילנסקי גלגל כדור חד לימין ועלה אף הוא על הבסיס ואז גייקוב גולדפארב חבט עם כל הלב ושלח את עצמו לבסיס הראשון ואת מדלינגר הביתה לריצה הראשונה של הנבחרת מאז ניקראגואה. ונצואלה מסיימת במקום הראשון ותאלץ לשחק מול ארה״ב ברבע הגמר על הזכות לנצח את קובה בחצי. ישראל תשחק בWBC הבא בלי מוקדמות, ובלי שמות כמו וולנסיה, ולווארנוואי, אבל לך תדע איזה כישרון יהודי יצמח לנו עד אז. פיטר קורץ, המנהל המקצועי של הנבחרת מסכם את הטורניר:

נבחרת ישראל מסיימת את אליפות העולם ב2023 כשהיא עומדת בכל המשימות: העמדנו את הסגל הכי חזק אי פעם עם 12 שחקני MLB בהווה ובעבר; 10 שחקנים עם אזרחות ישראלית ועוד 6 בפוטנציה; ניצחון על ניקראגווה שהבטיח לנו השתתפות בWBC הבא; והופעה מכובדת נגד הקבוצה שהגיעה למקום הראשון, ונצואלה. השחקנים התגבשו במחנה אימונים רחוק מעין הסערה, השתתפו בקריאת המגילה בפורים, והתאחדו כקבוצה אחת עם משימה ברורה. בעוד 6 חודשים נהיה באליפות אירופה עם קבוצה חזקה, ובעוד 2.5 שנים, נארח את הטורניר וננצח. במיוחד צריך לציין את צוות המאמנים והסקאוטים, שהיו ברמה הכי גבוהה מקצועית. אני גאה להיות חלק מזה.

ואם יורשה לי, גם אני גאה שיש לנו נבחרת בייסבול כזו שהיא חלק לגיטימי מהמפעל שהוא בפועל גביע העולם בבייסבול. הלאה!

רבע הגמר הראשון: קובה 4 – אוסטרליה 3

איזה לו״ז פסיכי. בצד אחד של הטורניר עוד נבחרות נלחמות על מיקום בבית, ובצד השני כבר רבע הגמר הראשון שוחק ויש לנו עולה ראשונה לחצי הגמר. קובה, ״מובילת״ בית א׳ ומלכת הtie breaker שעלתה בחסד ולא בזכות, פוגשת את המפתיעה הגדולה של הטורניר, הנבחרת האוסטרלית שמי ששם עליה כסף ברבע הגמר עשה קופה יפה, אם כי יש לקוות לא בדולרים אוסטרליים (2.4 שקלים לדולר, למי שתוהה). וצריך להגיד, אוסטרליה באה עם סגל שרובו מהליגה המקומית, וקובה עם שחקנים מכל מיני ליגות אמריקניות שאינן ארה״ב. מה שכן, אחלה משחק היה לנו פה, שזה גם משהו. האוזיס אף עלו ראשונים ליתרון באינינג השני עם דאבל, סאקריפייס באנט וסינגל, ובאינינג השלישי שלושה ווקס רצופים מלאו את הבסיסים אך הסתיימו בכלום. קובה חזרו למשחק בתחתית הרביעי מווק, דאבל ופסילה של לואיס רוברטס (שיקגו וויט סוקס) ששלחה את הרץ הביתה.

השוויון נשמר עד לחמישי, בתחתית האינינג רואל סאנטוס (ליגה מקסיקנית) גלגל את הכדור למרכז ועלה על הבסיס הראשון, ווק של יואן מונקאדה (שיקגו וויט סוקס) כפה חילוף של הזורק האוסטרלי, ולאות תודה, סאם הולנד, הזורק החדש פגע עם הכדור בלואיס רוברט ומילא את הבסיסים. סאק פליי של אלפרדו דספאנייה (ליגה יפנית) נתן את היתרון לקובנים, כשלאחר מכן שני היטס רצופים קבעו 4-1. האוסטרלים עלו חדורי מוטיבציה לשישי וסינגל של ארון וויטפלד (לוס אנג׳לס איינג׳לס) ואז הומראן של ריקסון וינגרוב (ליגה אוסטרלית) צמצמו עד ל4-3. מכאן והלאה התפתח קרב חפירות מאוד דרמטי, קובה הצליחו להשיג עוד היטס ולשים שחקנים על הבסיסים אך ללא הועיל בעוד האוסטרלים שולחים כל מה שהיה להם (כולל וויתור על הDH) לחבוט, אבל דרמה לחוד וריצות לחוד, ותוצאת המשחק שלחה את הקובנים לחגוג העפלה ראשונה לחצי הגמר מאז 2006, שאז הגיעו הקובנים עד לגמר (והפסידו ליפן). האוסטרלים באו קטנים, ויצאו ענקים, ויש לקוות שההצלחה תתרום לפופולריות של ליגת הבייסבול באוסטרליה. האוזיס חבטו 5 היטס ו7 ווקס למול 7 היטס ו6 ווקס קובנים במשחק שארך (וארך וארך) 3:24 שעות למול 35,061 צופים בטוקיו דום.

קנדה 3 – מקסיקו 10

במשחקם האחרון בטורניר, שתי הנבחרות עלו בידיעה שנצחון, והן ברבע הגמר; הפסד, ומקסיקו תהיה תלויה בהפסד אמריקני, וקנדה תהיה בחוץ. כיאות, שתי הנבחרות עלו בהרכב החזק ביותר שלהן, כשקנדה חסרה את פרדי פרימן הפצוע, ושחקו על מנת לנצח, והפעם, הפרשי הכוחות גם באו לידי ביטוי בתוצאה. מקסיקו ש״על הניר״ היתה עדיפה מהקנדים כמעט בכל עמדה עלתה עם חוזה אורקידי (יוסטון אסטרוז, 4 אינינגס, 6 היטס, 2 ריצות, ווק, 5 סטרייקאאוטס, הומראן) למול קנדה שפתחה עם רוב סזטריזני (מיינור ליג, פיטסבורג, 2 אינינגס, 3 היטס, 3 ריצות, 2 ווקס, 2 סטרייקאאוטס) שזה מלמד על הבדלי הרמות, אבל במלחמה כמו במלחמה, מנצחים עם מי שיש, ועד השישי המשחק היה צמוד מאוד כשעיקר ההתקפה מגיעה מצדו של רנדי ארוזארינה (2 היטס, 2 ריצות, ווק, 5 RBI) מהצד המקסיקני. ברביעי הומראן של בו ניילור (קליבלנד) צמצם עד 3-2, אבל בשישי, עם בסיסים מלאים, דאבל של ארוזרינה נקה את הבסיסים וקבע 6-2, וג׳ואי מנסס (וושינגטון נאשיונלס, עוד אחד מגיבורי הטורניר) שלח את ארוזרינה הביתה, קבע 2-7 ונתן את האות לחגיגות באדום ירוק. מקסיקו מלאו את הבסיסים בשביעי מרצף טעויות של קנדה ושוב ארוזרינה, הפעם מhit by pitch שלח את השמיני הביתה, מקסיקו הוסיפו ריצה באינינג הבא, הומראן של אדוארד ג׳וליאן (מיינור ליג, מינסוטה) צמצם ל3-9, והומראן בשמיני של ראודי תלז (מילווקי ברוורס) קבע את תוצאת המשחק ושלח את המקסיקנים לצפות במשחק בין פוארטו ריקו לדומיניקנים. מקסיקו חבטו 10 היטס ו10 ווקס מול 7 היטס ו3 ווקס קנדים במשחק שארך 3:31 שעות מול 17,245 צופים (מאכזב) בצ׳ייס פילד, פיניקס.

הרפובליקה הדומיניקנית 2 – פוארטו ריקו 5

פוארטו ריקו באו למשחק כאנדרדוג ויצאו מנצחים, אלא שהכותרת הראשית מהמשחק היתה הידיעה שאדווין דיאז, הקלוזר הטוב בליגה שזה עתה חתם מחדש בניו יורק מטס נפצע בברך במהלך חגיגות הנצחון (די, נו) וכרגע לא ידוע מתי יוכל לחזור לפעילות. דיאז עצמו קיבל את הסייב במשחק לאחר שזרק שלוש סטרייקאאוטס באינינג דיאזי טיפוסי. המשחק עצמו היה כמובן רווי אמוציות וצמוד, מה שגרם להתפרצות הרגשות בסיום של הפורטוריקנים. שתי הנבחרות באו למשחק של נצחון או הביתה מאחר ו-וונצואלה שנצחה את שתי הנבחרות הבטיחה את ראשות הבית ומנעה כל אפשרות שלמפסידה תהיה אופציה לעלות. 36,025 האוהדים שמלאו את האצטדיון המקורה עשו רעש שגם הוא תרם להתלהטות היצרים (הספורטיבית!), כשהאינינג הראשון נגמר על האפס בשני הצדדים. דווקא הדומיניקנים עשו קצת רעש בשני עם וונדר פראנקו (טאמפה ביי רייז) שהגיע לבסיס השלישי בזכות ווילד פיץ׳, אבל נשאר שמה. לא הספקנו להגיד ״איזו החמצה״ וכריסטיאן ואזקז (מינסוטה טווינס) שלח כדור מדוד שהעיף את הקהל (והפרשן) באוויר. ואזקז עצמו, לא בחור מופנם, שאג את דרכו על הבסיסים כל הדרך הביתה, 0-1 פוארטו ריקו.

מפה זה לא נרגע, שני סינגלים רצופים כפו חילוף של הזורק ג׳וני קואטו (מיאמי מארלינס) בבראיין אבראיו (יוסטון אסטרוס), ופרנסיסקו לינדור (ניו יורק מטס) אמר לו יפה שלום ושלח את הכדור לשמאל ואת וימאאל מצ׳ין (מיינור ליג, פילדלפיה) הביתה, 0-2. סינגל נוסף (רביעי ברציפות) של קיקה הרננדז (בוסטון רד סוקס) עשה 0-3 וMJ מלנדס (קנזס סיטי רויאלס) פסל תוך שהוא מקדם את לינדור הביתה, 0-4. הדומיניקנים צמצמו מיד מהומראן של חואן סוטו (סאן דייגו פאדרס), 1-4. באינינג החמישי לינדור העיף את הכדור לסנטר והגיע לבסיס הראשון, חוליו רודריגז (סיאטל מארינרס) ניסה להשתלט על הכדור אבל פספס ולינדור המשיך לשעוט כל הדרך לבסיס השלישי כשהזריקה של רודריגז לא מוצאת את האינפילד ומאפשרת ללינדור להגיע הביתה ו1-5 פוארטו ריקו. בתחתית החמישי שני ווקס וסינגל של רודריגז מלאו את הבסיסים, ובמצב של 0 אאוטס, מאני מצ׳אדו (סאן דייגו פאדרס) גלגל ללינדור שהוציא לדרך דאבל פליי תוך שהרץ מהשלישי מגיע הביתה, 5-2. בתשיעי פוארטו ריקו העלו את אדווין דיאז שסגר את הבאסטה, שלח את חבריו לחגוג עליה לרבע הגמר ואת עצמו לבית החולים. פוארטו ריקו חבטו 8 היטס מול 6 היטס ו4 ווקס של הדומיניקנים במשחק שארך 3:13 דקות. ברבע הגמר פוארטו ריקו תשחק מול מקסיקו כשהמנצחת תפגוש ביפן (או בקובה) בחצי הגמר.

קולומביה 2 – ארה״ב 3

אז כן, זה בייסבול, ובמשחק נתון יכולה כל נבחרת וכו, ועדיין, קשה שלא להסתכל על המשחק הזה, וההופעה הכללית של ארה״ב ולתהות מה בדיוק קורה שמה. תירוצים אין, זו נבחרת מפוצצת כשרון ויכולת מוכחת על פני שנים. נכון שהרוטציה פחות מאיימת משיכלה להיות ושגם ככה הזורקים בטורניר הזה לא מדברים, אבל זה נכון לשני הצדדים, בטח שאתה עולה עם שמות כמו מוקי בטס, טראוט, גולדשמידט וארנאדו. לא שאני אומר שזה סגל שצריך כל משחק לנצח 10-0, אבל 3-2 מול קולומביה היא תוצאה שצריכה להדאיג את ארה״ב שחייבים להבין מה לא עובד, במיוחד שבזכות היכולת של האמריקנים (וההפסד למקסיקו) הם הולכים לקבל את וונצואלה בשלב הבא, וזו כבר נבחרת עם קבלות. אולי, כמו קבוצות כדורגל ישראליות שבמשחק העונה מכניסות 5 ומול בונקר של קבוצת תחתית מפסידות 1-0, מול שחקני מייג׳ור ליג לגיטימיים האמריקנים יתפקדו יותר טוב? נקווה בשבילם. עם כל האהבה והפרגון לנבחרות האחרות, הטורניר הזה צריך את ארה״ב במינימום בחצי גמר, בלי זה הרייטינג ירד ובלי רייטינג הפרופיל של הטורניר ירד. זה עדיין לא טורניר שהוא חובת צפייה במדינות שאינן מדינות בייסבול. רייטינג גבוה, והפיכה של הטורניר למשהו שלאמריקנים אכפת ממנו יחלחל גם לאירופה ולמקומות אחרים. רייטינג אפס, וחזרנו לאיפה שהיינו עם גביע העולם, טורניר שהוא המקבילה של העץ שנופל בלי שאיש רואה אותו.

ולמשחק עצמו. קולומביה שעלו עם אפס אספירציות, אבל עם 100% רצון ״להכניס״ לאמריקנים ואולי להיות אלה שדפקו לאמריקנים את הטורניר, כמעט וחטפו ריצה על האינינג הראשון כשטראוט עם טריפל נותר על הבסיס כשארנאדו גלגל לדאבל פליי. בשלישי מוקי בטס השיג את ההיט וקודם לשני על ווילד פיץ׳. מייק טראוט (3 היטס, 3 RBI) העיף את הכדור עמוק לסנטר ואפשר לבטס להגיע הביתה, 0-1 ארה״ב. בתחתית האינינג אוסקר מרקאדו (מיינור ליג, סנט לואיס) השיג דאבל והמשיך לשלישי על חשבון החובט הבא, ואז ג׳יו אורשלה (לוס אנג׳לס איינג׳לס) שלח כדור לשמיים שנתפס עמוק באאוטפילד, ועד שטראוט הצליח להחזיר אותו, מרקאדו דרך על בסיס הבית, שוויון. שוויון? לא ממש, יורגה אלפארו (מיינור ליג, בוסטון) עלה על הבסיס הראשון וריינאלדו רודריגז (ליגה מקסיקנית) חבט דאבל ושלח אותו הביתה, 1-2 קולומביה! התוצאה נשארה בעינה ברביעי, ובחמישי וויל סמית (לא הראפר, לוס אנג׳לס דודג׳רס) הלך, ולקח את השני על ווילד פיץ׳. מוקי בטס חבט סינגל, אבל ההגנה ניסתה לפסול את סמית׳ מלהגיע לשלישי וכשלה מה שאפשר לבטס להגיע לבסיס השני. טראוט שלח לשמאל ואפשר לסמית׳ ובטס להגיע הביתה, 2-3 ארה״ב. הזורקים של שני הצדדים נעלו את השער, וראיין פרסלי, הקלוזר של האסטרוס אפשר היט אחד בדרך להבטיח את הסייב והנצחון. ארה״ב חבטו 7 היטס ו3 ווקס מול 6 היטס ו3 ווקס קולומביאנים במשחק שארך 3:02 שעות למול 29,856 צופים (נקווה שלמיאמי יגיעו יותר) בפיניקס. ארה״ב עולה, בקושי, ותפגוש את וונצואלה בחצי הגמר.

תחזית להיום: צונאמי

משחק אחד! זהו! נגמרה החגיגה. היפנים שעלו מהמקום הראשון בבית יפגשו את איטליה המזליקית של בית ב׳ וינסו לגמור עניין בלי יותר מדי דרמות. היפנים שולחים את היוניקורן, שוהיי אוהטאני, למול ראיין קאסטלאני שזורק בקנזס סיטי מונארכס. אלה הבדלי הרמות. אז או שהיפנים יפרקו את האיטלקים לגורמים ראשונים, או שירשם פה הupset הגדול בהיסטוריה של הWBC (לא שבדקתי, האמת, אולי היו גדולים יותר). כלומר, לא חייב שיהיה 10-0, אבל סביר להניח שתוצאה חד-צדדית תרשם פה. או שלא! נגלה מחר.