נפתח בחדשות טובות. בזכות הנצחון של וונצואלה על ניקראגואה (שיסוקר בהמשך) ניקראגואה מסיימת במאזן 0-4 ובמקום הרביעי. ישראל, גם אם תפסיד לוונצואלה הערב תהיה בWBC הבא אוטומטית ללא צורך בטורניר מוקדמות. החדשות הפחות טובות, ובכן, תגובה של הדוק לפוסט הקודם אומרת הכל: ״שחקני מינור ליג פשוט לא יכולים נגד שחקני מייג'ור ליג. ההבדל נראה ברור בכל״. שחקן בייסבול, אחרי ששיחק מגיל 6 רק בייסבול, כולל ליטל ליג שזה בייסבול תחרותי של ילדים, כולל בתיכון איפה שמשחקים בייסבול תיכונים, כולל קולג׳ כמה שנים, נבחר בדראפט והולך למיינור ליג לתקופה שבין שנתיים לארבע ורק אז עולה למייג׳ורס, ולא כולם מצליחים שמה. הרמה של הMLB, הביג ליגס, ״ההצגה״ היא כזו שיש כשרונות גדולים שפשוט לא יכולים להתמודד שמה. עכשיו קחו בית שבו שלוש נבחרות עמוסות כשרונות מייג׳ור ליג (אחת מהן 100% מייג׳ור ליגרס) ושימו שמה שתי נבחרות רגילות, שניים שלושה כוכבים, מיינור ליג, וכל מני שחקנים טובים אחרים, וזה פשוט לא עובד. שימו את פוארטו ריקו, ונצואלה והדומיניקנים בבתים שונים והעליתם את הרמה הכללית של כל בית וזה היה מסדר לנו טורניר יותר שפוי, לתשומת ליבם של מארגני הטורניר שוודאי קוראים אותנו עכשיו.

הרפובליקה הדומיניקנית 10 – ישראל 0

אלכס פרגוסון, אחרי הפסד 0-5 של מנצ׳סטר יונייטד לניוקאסל אמר ״זהו עוד יום בהיסטוריה של המועדון״. יום יבוא, יש לקוות, והטורניר הזה יהיה ״עוד טורניר בהיסטוריה של הנבחרת״. עד אז, באמת קשה לאוהד לראות את התבוסות האלה. ושוב יציעים מלאים, 33,307 איש בloanDepot Park במיאמי, הפעם ביוצאי הדומיניקנה, ושתבינו, אם מישהו חושב שאני מגזים, זה לא עידוד של בייסבול מה שהלך שמה, זה ברמות של כדורגל. האוהדים התמקמו שעה לפני תחילת המשחק, והbatting practice והחימום לווה בשירה ותיפוף של אלפים ביציעים שרק התחממו. השחקנים שלהם התקבלו אחד אחד בשאגות כאילו ג׳יזס חזר מהמתים והודיע שירושלים עוברת לאי היספניולה, כל סטרייק שאגות, כל בול נהמות. זה מה שקוראים בבייסבול ״עידוד של פלייאוף״, רק על סטירואידים (לא שאני רומז). אפילו הפרשן של Fox שעושה עבודה סבבה, אבל הוא of a hispanic persuasion, וליווה כל הומראן ודאבל בשאגות בספרדית ככה לסובב את הסכין.

והיה גם משחק, סוג של. ישראל עלו בלי גארת׳ סטאבס הפצוע, ובלי ראיין לווארנוואי, עם C.J Stubbs (אח של) כקצ׳ר וג׳ייקוב סטיינמץ (מינור ליג, אריזונה) כסטארטר, וההרכב החסר הזה כמעט ופרגן עוד נו-היטר ליריבה אלמלא ספנסר הורביץ מצא את הgap בשלישי וגלגל כדור לאאוטפילד להיט היחיד של ישראל במשחק. הורביץ נמחק די מייד ע״י טיי קלי, אבל במצב של 0-1 הדומיניקנים לא לקחו סיכון ובצעו חילוף של הפיצ׳ר רואנסי קונטררס (פיטסבורג פיירטס) שכמעט עלה להם בריצה כשהנסיס קבררה (סנט לואיס קארדינלס) קידם את טיי קלי בווילד פיץ׳, אבל ישראל כשלה מלהשיג עוד משהו ובזה נגמר האיום היחיד שלהם במשחק. מהעבר השני? festivus for the rest of us. הדומיניקנים שגרו 15 היטס (4 ווקס), כשהשחקן הפותח היחיד שלא חבט הוא גארי סאנצ׳ס הקצ׳ר, עם הומראן אחד של מאני מצ׳אדו. עד האינינג השישי התוצאה עוד היתה סבירה, 3-0, ואז, עם בסיסים מלאים דאבל של חוליו רודריגז (סיאטל מארינרס, רוקי העונה 2022) וסינגל של מאני מצ׳אדו (2 היטס, הומראן, ראן, 3 RBI) קבעו 0-7. בשביעי רובינסון קאנו, האגדה בדימוס, עשה 0-8, ודאבל של ז׳אן סגורה קבע את תוצאת המשחק וסיים אותו על הדרך אחרי 2:44 שעות.

ונצואלה 4 – ניקראגואה 1

ונצואלה, שוודאי ציפו לטיול קליל נגד הנבחרת הגרועה בבית, גילו שבייסבול צריך גם לשחק כדי לנצח, לא מספיק שהבדלי הכוחות על המגרש הם ברמה של ברצלונה נגד הפועל יהוד. לא רק זה, אלא שניקראגואה היו אלה שעלו ליתרון במשחק באינינג השני. שלושה סינגלים רצופים מלאו את הבסיסים ואז אחד סטיבן לייטון (מיינור ליג, סינסינטי) פסל בגראונד אאוט ששלח את נורלאנדו וואלה (ליגה מקומית) הביתה. הלם ביציעים. ושתבינו, זה סחב עד לרביעי היתרון הזה. בתחתית הרביעי הסדר העולמי שב על כנו (לא קאנו, הוא בדומיניקנים). לואיס אראייז (מיאמי מארלינס) הלך ורונאלד אקונה ג׳וניור (אטלנטה ברייבס) אמנם גרם לפסילתו של אראייז כשעלה על הבסיס במקומו, אבל פיצה בגניבת השני. אנתוני סאנטנדר (בולטימור אוריולס) הלך גם הוא ועם 2 אאוטס אנדריאס חימנז (קליבלנד) עשה 1-1 עם טיל לימין שנפל לדשא לפני שהמגן הבין בכלל איפה הכדור, וגם אם היה מבין, מול המהירות של אקוניה זה לא היה עוזר. חימנז טרם הספיק להתמקם, ויוג׳ניו סוארז (סיאטל מרינרס) שיגר ליין דרייב משלו, הפעם לסנטר והעלה ל1-3. ניקראגואה המשיכה לנסות, אבל דווקא ונצואלה הגדילה את היתרון עם דאבל של סאנטאנדר שבכלל עושה אחלה טורניר. מפה והלאה המשחק הפך להגנתי לגמרי, כשאף צד לא ממש מצליח לחבר שני היטס והסתיים 1-4 לשמחתה של וונצואלה, אם לא על הדרך, לפחות על התוצאה. ניקראגואה חבטו 11(!) היטס לעומת 7 היטס ו4 ווקס של וונצואלה במשחק שארך 2:53 שעות לעיני 21,873 צופים במיאמי.

קולומביה 0 – קנדה 5

קנדה ניצחו משחק שהיה בבחינתם חובה, ועשו את זה בלי יותר מדי קושי. הנצחון הזה תפס כותרות משניות ומטה בשל הפציעה של פרדי פרימן (לוס אנג׳לס דודג׳רס) בhamstring שכרגע לא ידועה חומרתה, אבל בהתחשב באיש, הכותרות בהתאם. המשחק עצמו היה צמוד מאוד עד לאינינג האחרון שבו קנדה גמרה את המשחק עם שלוש ריצות שהפכו 0-2 ל0-5. באינינג הרביעי קנדה העלו 2 רצים מסינגל וhit by pitch, ועם שני אאוטס בו ניילור (קליבלנד) הצליח לשים את המחבט על הכדור, אבל בחלק שמתחת לbarrel, מה שגרם לכדור לעלות אבל לא מספיק גבוה בשביל האינפילד ולא מספיק רחוק בשביל האאוטפילד, מה שמכונה bloop שנחת באמצע של כל ההגנה ואפשר לטיילר אוניל (סנט לואיס קארדינלס) להגיע הביתה ליתרון הראשון של קנדה במשחק. התוצאה נשארה בעינה, בעיקר תודות לשלושת הזורקים של קנדה שאפשרו שלושה היטס ו-ווק אחד במשך שמונה אינינגס. בשמיני אוטו לופז (טורונטו בלו ג׳ייז, באופן מעניין השחקן מייג׳ור ליג היחיד של הקנדים שמשחק בקבוצה הקנדית הזו) עשה טריפל, אבל הקנדים לא הצליחו לקדם אותו עוד בסיס אחד עד שאוון קיזי (מיינור ליג, קאבס) ניסה לחבוט ימינה, הכדור עף שמאלה, ועד שההגנה הבינה מי נגד מי קיזי היה על הבסיס הראשון ולופז הגיע הביתה. קומדיית המצבים החביבה הזו הגיעה לסיומה עם 3-ראן הומראן של אוטו לופז שקבע 0-5 שכבר היה יותר מדי בשביל קולומביה ששתפה 14 שחקני שדה שהצליחו לחבוט רק 5 היטס ו-ווק אחד לעומת 10 היטס ו5 ווקס קנדים במשחק שארך 2:48 שעות לעיני 10,571 צופים בצ׳ייס פילד, פיניקס.

מקסיקו 2 – בריטניה 1

בייסבול הוא לא משחק שאפשר להגיד עליו ״העיקר הדרך״. זה לא שהשחקנים רצים במשך 48, או 60 או 90 דקות ואתה יכול לאמוד את מידת ההתכוונות והמוטיבציה והמלחמה. זה משחק עומד, שגם אם אתה ממש ממש ממש רוצה ומאמין עדיין, חובטים 3 מ10 ואם הכדור עף ליציע אז שום אמונה לא תגרום למגן לתפוס אותו. having said that, האופן שבו בריטניה מסיימים את הטורניר הזה, כנבחרת בלי שום עבר או הווה בייסבולי, שעלתה מהמוקדמות עם 4 הופעות מרשימות מאוד מול נבחרות שהיו אמורות די למעוך אותם, עם נצחון מרשים אחד, הפסד בתוצאה סבירה לארה״ב, אמנם תבוסה לקנדה, אבל במשחק נטול פיצ׳ינג לשני הצדדים, והפסד על חודה של ריצה למקסיקו, שהגיעה כמועמדת כמעט בטוחה לרבע הגמר? כל הכבוד, ואפילו סיכוי שייסימו במקום רביעי בבית (אם כי זה לא תלוי בהם בשלב הזה).

מקסיקו עלו עם ליינאפ כמעט כולו על טהרת המייג׳ור ליג, לעומת ההרכב הבריטי שכמעט כולו מיינור ליג במקרה הטוב, מה שרק מעצים וכו׳. היחיד במקסיקו שלא משחק בארה״ב היה אלקסיס ווילסון, שהוא לא הקצ׳ר המחליף, אלא זה שתופס את הכדורים בבולפן, ונקרא לדגל בשל פציעות. המשחק היה מה שנקרא pitcher's duel, כלומר תוצאה נמוכה עד אפסית, ושליטה של הזורקים. במקסיקו הצטיין בעיקר הסטארטר טאיוואן (טאיחואן?) ווקר שאפשר היט ו-ווק ב4 אינינג, אבל גם הזורקים הבריטים לא אפשרו יותר מדי טראפיק. בתחתית השני איסאק פאריידס (טאמפה ביי רייז) נכנס לפרדס עם סינגל. ווק של אלאן טרחו (קולורדו רוקיז) ו-ווילד פיץ קידמו אותו לשלישי. עם שני אאוטס אלקסיס ווילסון, ההוא מהבולפן, גלגל כדור שמאלה שנתפס אבל בי ג׳יי מארי (מיינור ליג, קאבס) זרק אותו באיחור ועקום ו0-1 מקסיקו. בשישי צ׳אבס יאנג (מיינור ליג, פיטסבורג) פתח עם דאבל, ובהמשך האינינג, עם שני אאוטס, בי ג׳יי יאנג כיפר על הטעות שלו ממקודם ושלח כדור לשורטסטופ, אלאן טרחו. טרחו הצליח להשתלט ותוך תנועה זינק אחורה ושלח כדור נהדר לבסיס הראשון, אבל יאנג הצליח לדרוך על הבסיס לפני הכדור ו1-1. האירוע הבא לא איחר לבוא, ובתחתית השביעי שוב אלאן טרחו, שוב ווק, והפעם ווילד פיץ׳ שם אותו על השני, ושוב אלקסיס ווילסון, הפעם בלי טובות מאף אחד שם את הכדור מטר מקו הפאול השמאלי, שלח את טרחו הביתה וקבע את תוצאת המשחק שהסתיים תוך 3:05 שעות למול אצדיון חצי ריק שכלל 17,705 צופים, ועוד בפיניקס, אריזונה, אחד המבצרים של יוצאי מקסיקו באמריקה. מוזר. אנגליה מסיימת עם נצחון אחד ו3 הפסדים ותמתין למשחקה של קולומביה נגד ארה״ב שיקבע את המיקום הסופי שלהם בבית.

תחזית להיום: טמפרטורות רגילות לעונה

ישראל (18:00 שעון ישראל) תסיים את דרכה בטורניר במשחק מול מובילת הבית, וונצואלה. המשחק לא קובע כלום מבחינת ישראל, מאחר וגם נצחון ומאזן 2:2 לא יקדם אותה מעבר למקום השלישי, והנצחון של הנבחרת מול ניקראגואה כאמור מבטיח לנבחרת את המקום הרביעי גם במקרה של הפסד. וונצואלה לא חייבת נצחון כדי לסיים במקום הראשון (נצחה גם את פוארטו ריקו וגם את הדומיניקנים). זה לא אומר שהם יעלו עם הנוער, אבל צפי שהם ישלחו את הזורקים הפחות חשובים/טובים שלהם כדי לתת לרוטציה שלהם מנוחה לקראת רבע הגמר. המשחק השני בבית יפגיש את פוארטו ריקו והרפובליקה הדומיניקנית בקרב על הכרטיס השני לרבע הגמר, ועם הקהל של שתי אלה, במשחק כל כך מכריע, יש מצב שהגג באצטדיון במיאמי יקרוס. בבית ג׳ ארה״ב תשחק מול קולומביה ויש לקוות (בשביל האמריקנים וגם הטורניר) שתנצח ותבטיח את מקומה ברבע הגמר, ואילו קנדה ומקסיקו ילכו ראש בראש. נצחון של מקסיקו והם עולים מהמקום הראשון, הפסד מקסיקני והם תלויים בקולומביה ואולי בחישובי ריצות. ולבסוף, שלב רבע הגמר יוצא לדרך! בצד השני של העולם, למי ששכח, מתחיל שלב רבע הגמר, קובה, ״מנצחת״ בית א׳ תפגוש באוסטרליה, המקום השני בבית ב׳. כן כן, בעוד בבית ד׳ פוארטו ריקו והרפובליקה הדומיניקנית יקיזו דם על הזכות לעלות מהמקום השני, קובה או אוסטרליה יהיו בחצי הגמר. זה הטורניר. נתראה מחר!