איש חכם אמר פעם: "3 זה יותר מ-2" וצדק. הרי כל זב חוטם שלומד לספור מציין את הספרה שלוש מיד לאחר הספרה שתיים. בתכלס, המשפט הזה כבר מתחיל לצאת מהחורים של כולנו. אנחנו שומעים אותו מאז 2015 בערך, במקביל לעליית שושלת הלוחמים מגולדן סטייט, אליה המשפט הזה יוחס בגלל סגנון המשחק האולטרה מרווח בהובלתו של האדמו"ר מדאונטאון, סטף קרי. עם 4 אליפויות ב-8 שנים והגעה לגמר בכל שנה בה 3 הכוכבים המרכזיים נשארו בריאים, הקבוצה מהמפרץ הביאה את השימוש בשלשה לרמת אמנות והקרדיט על האמונה ב-"מנטרה" הזו לפני שכל הליגה חיקתה אותה רשום עליה בטאבו ובצדק.

אבל מה אם האיש החכם הזה לא התכוון ששלוש נקודות זה יותר משתיים? מבין 50 הקולג'ים שקולעים באחוזים הכי גבוהים לשלוש, רק 6 מהם הן קבוצות שיכולות להרגיש בטוחות בנוגע למקום שלהן בריקוד הגדול (אקסבייר, גונזאגה, אריזונה, וירג'יניה, מישיגן סטייט והקבוצה עליה נדבר כיום). כשמדברים באחוזים, אז 12% מהקבוצות שקולעות הכי טוב מבחוץ מחכות לקבל את ההזמנה שלהן לטורניר של מרץ, אך בכללי, 19% מהמכללות בדיוויז'ן 1 הולכות לרקוד. זה נראה שמהפכת השלשות עדיין לא הגיעה לקולג' באסקטבול, אבל האם כך הדבר?

בעצם, עזבו שנייה את כל דיבורי הקליעות מרחוק. פרשנות אחרת לדברים של האיש החכם היא- האם שלושה כוכבים טובים יותר משניים? הדבר מתאר במדויק את המציאות כיום בקונפרנס ה-ACC העגום למדי. לאימפריה מדיוק יש כוכב בודד ושלל פרשמנים מאכזבים, וירג'יניה היא יותר יחידה מלוכדת וחסרת אגו מאשר קבוצה עם היררכיה ברורה, צפון קרוליינה סטייט היא האנטיתזה לפרשנות הזאת עם 3 כוכבים משל עצמם אך עדיין נמצאת 2 משחקים מאחורי הקבוצה שלנו להיום בטבלת הקונפרנס ועל הטאר הילס של צפון קרוליינה עדיף שלא נדבר (וגם זה היה יותר מדי). כדי להכיר את 3 הטנורים האמיתיים של קבוצת ההתקפה הטובה בקונפרנס האטלנטי, זה הזמן לנסוע דרומה. הצטרפו אליי לביקור בקוראל גייבלס, מיאמי.

נתחיל עם אייזיאה וונג (1.90 מטר, 83 ק"ג), סקורר רצחני שרק משתבח עם השנים. הקליעה שלו מבחוץ מעולם לא הייתה מדויקת יותר (38% בווליום נאה) ואחוזי העונשין שלו מסמנים שהיא כאן כדי להישאר (83.3% על מדגם רחב גם כן). הג'וניור מסוגל להתרומם ולטווח מרחוק דרך הכדרור אך סימן ההיכר שלו הוא קפיצת הצפרדע- כשהרגליים מסודרות בצורה קצת רחבה ומקפיצות את הגוף קדימה, בה הוא משתמש במצבי קאץ' אנד שוט. המעמד הגבוה ביותר בהיררכיה ההתקפית של הקבוצה שייך לו מפני שהוא משלב את משחק החדירה (העלה משמעותית את תדירות העונשין שלו העונה) והמיד ריינג' שלו עם הקליעה הנהדרת, כמו גם מסירות יפות לחבריו (18.9% אסיסטים), כשמספר מסירות יעילות ומתוזמנות היטב הן מנת חלקו בכל משחק. כיף לראות שהוא ממשיך את הנסיקה שלו למעלה, אותה התחיל במרץ המשוגע אשתקד, כשההוריקיינס הגיעו לעלית 8 מהמקום העשירי באיזור שלהם, מרחק ניצחון אחד מפיינל פור (!). עם קבוצה טובה יותר השנה (אך נפיצה בדיוק באותה המידה), לוונג וחבריו יש הזדמנות להגיע צעד אחד רחוק יותר, למרות שגם התחרות מסביב השתפרה.

אם וונג הוא הכוכב הבלתי מעורער, נורצ'אד אומיר (2.01 מטר, 112 ק"ג) הוא הכוכב השקט של הקבוצה. לאחר ספתח מצוין לקריירת הקולג'ים בארקנסו סטייט, שם זכה ברוקי העונה של הקונפרנס ב-2021 ובשחקן השנה שלו אשתקד, הוא עשה את הג'מפייה המיוחלת להיי מייג'ור. הג'וניור מתחיל את ההתקפות באיזור קו העונשין, כיאה לקבוצה שאוהבת להריץ סטים התקפיים שמערבים המון תנועה וחיתוכים ומחלק מסירות והאנדאופס לשחקני החוץ המתזזים סביבו. מיומנויות אלו אינן הולמות את יכולותיו, שמתבטאות לרוב באלמנטים של רצון: הכדורים החוזרים הם הפורטה שלו, כשהוא לוקח 24.7% מהריבאונדים הפנויים בהגנה ו-15.7% מהם בהתקפה, חלקם מובילים לנקודות ביעילות גבוהה מאוד. הגוף החזק שלו מסוגל להזיז גם את הגבוהים החסונים ביותר, כשהביגמן עם האפרו מומחה בלהשתחל מתחתם כדי לסחוט המון עבירות (ביי פאר הכי טוב בקבוצה, המהלך הכי אפקטיבי במשחק (גם כי הוא קולע 71.1% ממוצע להפליא מהקו). נקנח ביכולת החסימה הטובה שלו, איתה הוא בולם 4.7% מניסיונות היריבה, חלקם כמעט מחוסר ברירה כי הוא הביגמן האמיתי היחיד על המגרש.

הטנור השלישי (נקודות בונוס למי שיודע מה זה טנור) בהיררכיית הכוכבים עונה לשם ג'ורדן מילר (2.01 מטר, 88 ק"ג). חדי הזיכרון עוד מעלים בדעתם את התרומה שהפורוורד החמקמק נתן לריצה המהממת במרץ המשוגע אשתקד והמחמירים גם יזכרו בכך שהוא שיחק מצוין בסוויט 16 מול איווה סטייט (16 נק' בלי החטאה מהשדה, 7 קרשים). הודעה חשובה בשביל השמאליים שמביניכם- מיסטר מילר הוא בדיוק כמוכם. הזריקה השמאלית שלו מדאונטאון היא עונג לצפייה, כשהעונה הוא החייה את רמת האיום שלו משם עם 35.1% מכובדים. כשהוא לא זורק מרחוק (או משתמש בהטעיית הזריקה החדה שלו), הסופר סיניור נכנס פנימה ולמגע באיזור הלואו פוסט, שם הוא תמיד מוצא דרך להסתובב לצד שבו המגן שלו לא נמצא (60% מבפנים) ויודע למסור אם מביאים עליו עזרה. הטראנספר לשעבר מג'ורג' מייסון מסייע במאבק על הריבאונדים לחברו לקו הקדמי, כשהוא לוקח 12.9% מהם בהגנה ו-7.6% בהתקפה.

כל זה טוב ויפה ואפילו מוצלח למדי ברמת יצירת הנקודות- מיאמי היא ההתקפה השישית במדינה עם אופנסיב רייטינג של 119.4 פנומנלי, אבל משהו חסר כאן. הכוכבים ההתקפיים, טובים ככל שיהיו, לא יוצרים התקפה טובה בעצמם, אלא רק בעזרת יד מכוונת, שמגיעה מלמעלה ומחברת את כל שחקני הקבוצה לתלכיד התקפי מאיים.

אז זה בדיוק מה שהמאמן, ג'ים לארנגה, עשה עם החבורה שמשחקת בוואצקו סנטר (אולם אינטימי עם 7972 מושבים). קשה למצוא יד יציבה על ההגה כמותו, אחד שנמצא בעיצומה של עונתו ה-37 בקולג'ים. ברזומה שלו יש קדנציות מאוזנות באורכן בבאולינג גרין סטייט (11 שנה), ג'ורג' מייסון (14 שנה) וב-2012 הוא הגיע לקוראל גייבלס ולשמש של מיאמי, בה הוא נהנה עד היום. בן ה-73 חתום על אחד ההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה של ה-NCAA, כשהוא לקח את הפטריוטס של ג'ורג' מייסון כל הדרך לפיינל פור (!) אי שם ב-2006, שם הפסיד לאלופה הנכנסת מפלורידה. כל אלו הם רק חלק מהסיבות שהוא מועמד להיכנס להיכל התהילה של הכדורסל השנה כמאמן.

הגדולה של המאמן הקשיש היא השימוש המדויק שהוא עושה בפרסונל של הקבוצה. איך נאמר את זה, ההוריקיינס לא בורכו בסייז מרשים (ממוצע הגובה שלהם מספיק למקום ה-226 בארה"ב, כשמכללות בהיי מייג'ורס לרוב גבוהות יותר מהממוצע). הוא לקח את זה בחשבון בדרך ליצירת סכמה הגנתית מרשימה שמביאה בליצים אגרסיביים על מובילי הכדור בפיקנ'רול וכופה איבודים על אף שהקבוצה מראה קשיים ברוטציות ההגנתיות ובתקשורת הדרושה כדי לבצע אותן בשלמות (הם כופים איבודים ומרשים ליריבות לקלוע באחוזים אפקטיביים ממוצעים). בימים הטובים שלהם, הקיינס פשוט מאמללים את כל מובילי הכדור היריבים ומתוגמלים בנקודות מהירות וקלות במתפרצות (דיוק ו-וויק פורסט איבדו 40 כדורים ביחד בשני הניצחונות המרשימים של החבורה מפלורידה).

בצד השני של המגרש, מיאמי מנסים לסחרר את יריבותיהם ע"י הגברת הקצב, דבר שהם עושים מעט יותר טוב מלהגן (69 פוזשנים במשחק, מקום 114). ההתקפות שלהן מתחילות כשהשחקנים ניצבים בפורמט של 1-4 (4 על הפרימטר, 1 בתוך הקשת- הביגמן שמשחק) ומכאן הם זורמים לחיתוכים, חסימות ללא כדור והמון תנועה מסביב לשחקן הציר שמחזיק את הכדור בהיי פוסט. ההוריקיינס בדרך כלל לא יחפשו את הסלים הקלים מחיתוכים אלא לתקוף את המיסמאצ'ים שנוצרים כתוצאה מחילופים שנוצרים ע"י התנועה ללא הכדור. וונג ומילר לרוב ינסו ליצור משהו בסיטואציות האלה וזה עובד בצורה מצוינת כפי שראינו קודם.

גם נייג'ל פאק (1.83 מטר, 84 ק"ג) הוא יוצר נהדר מהכדרור. הג'וניור הוא קלעי השלוש הטוב ביותר בקבוצה, אחד שיכול לירות מעל ידיו המושטות של ביגמן תמים שהחליף עליו אחרי החסימה/ממרחק של שני מטרים מאחורי הקו הקשתי. 66 מ-158 הניסיונות שלו מהטווח נכנסו פנימה, 41.8% מסחררים. התפקיד הנוסף שלו בצד שבו מבקשים לקלוע הוא להגביר את הקצב- אפשר לראות שהוא טס קדימה כמה פעמים במשחק, כמו סופה שיכולה לזרוע הרס בכל מה שנקרה בדרכה. הערת שוליים- זוהי שנתו הראשונה במיאמי אחרי עונותיים בקנזס סטייט. בזמן שהוא משחק לא רע בכלל עבור ההוריקנים, הווילדקאטס לא מתגעגעים אליו לרגע, כשהם רושמים את העונה הכי טובה שלהם, אולי בכל הזמנים, כל הדרך להבטחת מקום גבוה מאוד בריקוד הגדול. מסוג המעברים שעושים טוב לשחקן, שיורד בהיררכיה הקבוצתית בקבוצה משופרת ולקבוצה, שמפנה את הבמה לשחקנים אחרים, טובים יותר, שיקחו אותה רחוק ככל האפשר.

השחקן שמשלים את החמישייה הראשונה הוא ווגה פופלאר (1.95 מטר, 87 ק"ג). הווינג הגיע לקמפוס בשנה שעברה אבל לארנגה השתמש בו כשחקן סוף רוטציה בלבד. העונה, האמון שהוא מקבל ממאמנו ניכר הרבה יותר, כשמספר דקות המשחק שלו תפח כמעט פי 3. הסופמור מהווה אופציה נהדרת מחוץ לקשת עם 37.5% אמינים מהטווח, יחד עם חוש לעלייה לפול אפ נהדר מכדרור במיד ריינג'. הצד המועדף עליו הוא ההגנה, שם הידיים הארוכות וגופו הרזה הם מצרך חשוב בסכמה הקבוצתית. בסיכום הכללי- שחקן משנה יעיל שמסוגל לתרום בשני הצדדים.

נעבור לספסל, שאינו מנקודות החוזקה של מיאמי העונה (שחקני הגיבוי קיבלו רק 24.6% מסך הדקות שיש לחלק, מקום 324 באמריקה), אך טומן בחובו מספר שחקנים תורמים. אחד מהם הוא בנסלי ג'וזף (1.88 מטר, 93 ק"ג). הלחץ שהוא מפעיל על הכדור פשוט קופץ מהמסך והמאמן מעריך את זה מאוד (ג'וזף מקבל יותר מ-20 דקות במשחק), כיכולת שמתאימה כמו כפפה לשיטה שלו. בהתקפה, הוא תורם 37.3% לשלוש לקליעה הנהדרת של הקבוצה (36.9% קבוצתי, מקום 41) וזהו בערך, אבל שחקנים מסוגו הם מצרך סופר מבוקש בכל רמה אפשרית. לא מן הנמנע שהסופמור יקבל קידום בתפקידו בשנה הבאה, בין אם במיאמי או בקבוצה אחרת.

להארלונד בברלי (1.98 מטר, 90 ק"ג), אין הרבה מה להציע על המגרש חוץ מהגנה ורסטילית, אתלטיות וקצת יכולת מסירה, אבל הסיפור שלו שווה פסקה. שחקן הכנף סיים את עונת הפרשמן שלו עם דף פציעות נקי, אך דברים החלו להשתבש שנה לאחר מכן, כשפציעת גב שמה אותו על המדף ל-8 המשחקים האחרונים של העונה (מיאמי הפסידה 5 מהם). אשתקד, בברלי עלה לפרקט רק ב-4 משחקים וקלע 2 נקודות במצטבר לפני שפציעה באותו חלק גוף השביתה אותו לכל השנה. העונה הוא חוזר לסגל, לאט ובזהירות, כשמעמדו ברוטציה יציב זה כבר חודש וחצי. רק בריאות.

הביגמן המחליף (לא היחיד, אך הבולט ביותר) הוא אנת'וני ווקר (2.06 מטר, 97 ק"ג). הסיניור ממשיך לדעוך זו השנה השנייה לאחר שהיה הסנטר הפותח ברוב עונת 2021 עבור לארנגה (והיום הוא בקושי גירד את הרף שלי העומד על לפחות 10 דקות למשחק). כשרואים אותו משחק מבינים למה: המאמץ ההגנתי שלו חסר עקביות- הוא יכול לסחוט עבירת תוקף עם רוטציה מתוזמנת היטב או לחרבש באומנות בליץ בפיקנ'רול ולתת לגבוה היריב דאנק חופשי לגמרי. גם הנטייה המוזרה שלו לזרוק את השלשה המזדמנת (28/135 בקריירה, או 20%, מי מספר לו?) פוגעת בו אנושות. העונה, הוא אפילו לא רושם נתונים טובים במיוחד בסיומות שלו בצבע או בריבאונד. אחרי כל זה, נותר רק לתהות למה המאמן שלו ממשיך להשתמש בו.

בונוס: אלבמה מומנט:

כדורסל המכללות הוא ענף שמספק סקנדלים, שערוריות ועניינים חוקיים ולא חוקיים על בסיס שנתי. מטרת הטור הזה היא להתמקד בכדורסל שמספקות אותן מכללות, אבל לעיתים קורים מקרים בהם קשה לי להישאר אדיש לעניינים המתרחשים מחוץ למגרשי הפרקט השונים. אחד מהם קרה ממש כמה דקות לפני סגירת הטור היום, כשחבר מארה"ב כתב לי על שערוריית רצח שקרתה אמנם לפני מספר שבועות, אך ב-24 השעות האחרוונת נחשפו עוד כמה פרטים עצובים מאוד לגביה, שיכולים לגרור השלכות הרות גורל לגבי המשך העונה של הקולג' באסקטבול (לפחות של קבוצה אחת) כפי שאנו מכירים אותו.

בשעות הבוקר המוקדמות של ה-15 לינואר 2023, התלקח קרב יריות באיזור הברים וחיי הלילה בטוסקאלוסה, אלבמה, מרחק הליכה מהקמפוס של הקרימסון טייד. שני רכבים ניזוקו ובחורה (ואמא!) בת 23, ג'מיאה האריס, נהרגה כתוצאה מאותן יריות.

האשמים באותו רצח הם דריוס מיילס, פורוורד ג'וניור שהיה השחקן האחרון בסגל של נייט אוטס וחבר הילדות של מיילס, מייקל לין דייויס. הראשון נזרק מיידית מהקולג' וכמובן מקבוצת הכדורסל שלו, שמחקה כל זכר שהוא השאיר בקמפוס. את זה כבר ידענו באמצע ינואר, ימים לאחר שהאירוע התרחש, אך הפרטים החדשים שנחשפו היום מסבכים את הפרשה בכמה רמות:

שני שחקנים אחרים של הקרימסון טייד היו מעורבים באותה "תקרית". הראשון היה הפרשמן ג'יידן בראדלי, שנכח באירוע ולכאורה לקח את רכבו והחנה אותו בצורה שתחסום את הרכב של האריס ז"ל. השני הוא ברנדון מילר.

שמעתם נכון, ברנדון מילר המועמד-לשחקן-השנה-במכללות-והפרשמן-הטוב-במדינה, שהוביל את החבורה ההתקפית הזו למצב שרבים רואים אותה כקבוצה הטובה ביותר במכללות כיום. נוסף על כך שהוא לכאורה חסם את רכבה של האריס כמו שחברו לקבוצה עשה, הפורוורד לכאורה אף הביא למיילס את הרובה והתחמושת בה האחרון השתמש בקרב היריות. חברו של דייויס, על פי המשטרה, היה היורה ואליו מיילס העביר את הנשק לאחר שקיבל אותו מחברו הפרשמן.

כעת, כולם מחכים לתגובה מהאוניברסיטה של אלבמה. מילר (ובראדלי) אינם מואשמים באישום חוקי אחד לפי החוקים של מדינת אלבמה, אלא נמצאים במעמד של "בחורים צעירים שיכולים לעשות בחירות קצת יותר טובות, בטח אם חברם לקבוצה תכנן דברים שמערבים רובים ויריות, במיוחד כשזה בסמוך לקמפוס" לכל הפחות. עתידו של הפרשמן המוכשר לוט בערפל נכון לשעה זו, כשגם החלום שלו לשחק כדורסל המקצועני בליגת ה-NBA יכול להסתיים כסיוט בגלל הפרטים האחרונים בפרשה (שלא לדבר בכלל על ההשלכות הפוטנציאליות לקבוצה עצמה, שנמצאת בעמדה מצוינת להבטיח את המקום הראשון באחד האיזורים בריקוד הגדול). נחכה להתפתחויות.

דירוג AP מעודכן (שבוע 15, 20.2.23):

1. יוסטון קוגארס (1+)
2. אלבמה קרימסון טייד (1-)
3. קנזס ג'ייהוקס (2+)
4. UCLA ברואינס (-)
5. פרדו בוילרמייקרס (2-)
6. וירג'יניה קבאלירס (1+)
7. אריזונה ווילדקאטס (1+)
8. טקסס לונגהורנס (2-)
9. ביילור ביירס (-)
10. מארקט גולדן איגלס (1+)
11. טנסי וולונטירס (1-)
12. גונזאגה בולדוגס (1+)
13. מיאמי הוריקיינס (2+)
14. קנזס סטייט ווילדקאטס (2-)
15. סיינט מארי'ס גאלס (2+)
16. אקסבייר מוסקטירס (-)
17. אינדיאנה הוז'יירס (3-)
18. קונטיקט האסקיז (2+)
19. קרייטון בלוג'ייז (1-)
20. פרובידנס פראיירס (4+)
21. נורת'ווסטרן ווילדקאטס (כניסה חדשה, לראשונה מזה שנתיים!)
22. סאן דייגו סטייט אצטקס (1-)
23. איווה סטייט צייקלונס (4-)
24. TCU הורנד פרוגס (2-)
25. טקסס A&M אגיז (כניסה חדשה, לראשונה זה 13 שבועות)

הבאות בתור (לפי סדר ההצבעה): צפון קרוליינה סטייט וולפאק, פיטסבורג פאנתרס, מרילנד טראפינס, אורל רוברטס גולדן איגלס, קנטאקי ווילדקאטס, בויזי סטייט ברונקוס, ארקנסו רייזורבאקס, פלורידה אטלנטיק אוולס, צ'ארלסטון קוגארס, מיזורי טייגרס, דיוק בלו דווילס, אילינוי פייטינג אילייני, קנט סטייט גולדן פלאשס, נבאדה וולפאק, אוקלהומה סטייט קאובויז.