כדורסל המכללות הוא אחד מענפי הספורט שעונתם היא הקצרה ביותר. כמעט כל ליגות הכדורסל האחרות נפרשות על תקופת זמן מאסיבית יותר: הליגה הישראלית (כן, זאת עם המתאזרחים והזרים) משוחקת מתחילת אוקטובר ועד אמצע יוני. ה-NBA מתחילה את העונה באמצע/סוף אוקטובר ומסתיימת עם הישמע הגונג על הכרזת האלופה, אי שם באמצע יוני גם כן. הקולג' באסקטבול, כיאה לכדורסל היצרי והרנדומלי בטירוף שהוא מספק(איווה חזרה מפיגור 13 מול מישיגן סטייט ב-94 שניות וניצחה בהארכה בשבת האחרונה), מתחיל מאמצע נובמבר לערך עד הימים הראשונים בחודש אפריל. רוצה לומר, שאם לא שמתם לב, לא נשאר הרבה מכל הטוב הזה- אנחנו כבר במרץ! בשבוע הבא יחלו כבר טורנירי הקונפרנס (AKA ההזדמנות האחרונה של הרבה מכללות להבטיח כרטיס למארץ' מאנדס) וסלקשיין סאנדיי מחכה לנו מעבר לפינה.

11 ימים נשארו לפני תחילת אירוע הספורט הטוב בעולם (נו טוב, לפחות אירוע הספורט היחיד שאי אפשר להרוס). כשמסתכלים על עונת כדורסל המכללות במבט על, היא התאפיינה בהתקפות נהדרות ותצוגות על אישיות: בכל שבוע היה שחקן כזה או אחר שעבר את ה-40 נקודות (ברנדון מילר היה האחרון, בהצגה שמזכירה את קובי לאחר דיון בבית המשפט ב-2004). הדירוג ההתקפי הממוצע בענף עלה ב-1.1 נקודות ל-103.1 פר מאה התקפות, נסיקה מרשימה בהתחשב שקצב המשחק נשאר כשהיה (למעשה ירד ב-0.1 פוזשנים).

ואם כבר מדברים על הצד שבו מבקשים לקלוע, הנה ההתקפות הנפיצות ביותר שבהן עסקנו השנה (בסוגריים המיקום ב-D1): קנטאקי (13) שמשלבת בין קלעים נהדרים לטרור של צ'יבווה בצבע, אריזונה (6) הקצבית שמחזירה את הביג בול לאופנה, אלבמה (17) עם פייס אנד ספייס קלאסי, יוקון (5) עם הוקינס וסאנוגו כיוצני נקודות מדופלמים, קרייטון (30) עם חמישייה מאוזנת וכישרונית, קנזס (20) עם ג'יילן ווילסון וארמדה של שחקנים חסרי אגו, יוסטון (4) עם ריווח קטלני, 3 יוצרים מכדרור ועמנואל שארפ אחד, יו.סי.אל.איי (22) שהופכת הגנה להתקפה בעזרת כפיית איבודים, טקסס (15) עם חבורה פיזית וקשוחה, פרדו (10) בסיוע האדיב של עוג מלך הבשן (סליחה, זאק אידי) ומיאמי (12) עם 3 יוצרים מצוינים המוקפים בקלעים.

הקבוצה שנסקור כיום ממוקמת רק במקום ה-75 בדירוג ההתקפי, בסנדוויץ' הלא מחמיא בין סיינט לואיס לאוהיו. אבל ההגנה שלה, יא רבנן, היא תאווה לעיניים. הסגל של טוני בנט, מאמן וירג'יניה, מצויד במגנים יסודיים שתמיד באים עם רצון לשמור (בינינו, הגנה היא 70% רצון ו-30% יכולת). כתוצאה מכך, הסכמה ההגנתית של הקבאלירס (לא קליבלנד) היא הגנה אישית פשוטה, יעילה ולוחצת כמו שכתוב בספר. כשצריך להביא עזרה, הבן של רנדי בנט מורה לשחקניו לעבור להגנת ה"פאק-ליין" שעוברת במשפחה, שבה השחקנים בפרימטר מצופפים את נתיבי החדירה של מוביל הכדור היריב וממזערים את החדירות לצבע. ההגנה הזאת היא אחד הסיבות בגינן 19.8% מהפוזשנים של יריבותיה הולכות לאיבוד.

לפעמים אפשר לחשוב שוירג'יניה מנצחת משחקים בסגנון הפוך לגמרי מהאחד שנפוץ בקולג'ים- עם הגנת ברזל כאמור (מקום 27 במדינה) ושמירה על קצב משחק נמוך (רק 62 פוזשנים בממוצע למשחק- 6 פחות מהממוצע בארה"ב. רק ג'קסונוויל, שארלוט ונורת' טקסס משחקות לאט יותר). היא יכולה לשחק התקפי- הריווח ההתקפי של ההוז (כינוי לקבוצה) קיים ושריר, עם 36.3% מכובדים מדאונטאון, אך השחקנים לא יורים מכל מצב חצי פנוי משם. החבורה של בנט מורכבת משחקני כדורסל עם יסודות טובים בשני צידי המגרש, שמקבלים החלטות חכמות ונעזרים זה בזה (מקום 5 באחוזי אסיסטים וגם 6 במיעוט איבודים, בלתי נתפס!) כדי לנצח משחקים. על אף פי כן, ההתקפה שלהם עדיין בינונית משהו בגלל הרבה זריקות מחצי מרחק (של שחקן אחד בעיקר) וחוסר יעילות כללי בתוך הקשת (רק 49.5% ל-2 נק', מתחת לממוצע).

ריס ביקמן (1.90 מטר, 85 ק"ג) הוא ההגדרה לאול אראונד קומבו גארד. בראש ובראשונה, הוא קטלני בהפעלת לחץ על נתיבי המסירה, עם 3% חטיפות. ההגנה האישית שלו טובה ויציבה, למרות ששם הוא לא לוקח סיכונים ומתוגמל בכפיית זריקות רעות של היריבה. יכולת המסירה הנהדרת (31.2% אסיסטים) היא החוזקה העיקרית של הג'וניור בצד השני של המגרש, איזור שבו החידוש המרכזי הוא הקליעה שהפכה יעילה מבחוץ: 36.9% מהשלשות שלו צוללות פנימה (בווליום נמוך) ו-79.2% מזריקות העונשין עושות כן, שיאי קריירה. החדירה והסיומות בצבע הם תחומים שבו דרוש שיפור, אבל גם בלעדיהם ביקמן מהווה את הדוגמה הטובה ביותר לשחקן שמגלם במדויק את סט היכולות של הקבוצה שלו.

חברו לקו האחורי, קיהיי קלארק (1.78 מטר, 75 ק"ג) הוא עוד רכז מיניאטורי שנפוץ כל כך בקולג'ים. כצפוי, היכולת ליצור נקודות בטבעת אף פעם לא תהיה סימן ההיכר שלו, אבל הסופר סיניור מסוכן מאוד בקליעה מרחוק (40.2%), כשהוא עולה לזריקות מכדרור בחלק מהזמן. השריד האחרון לאלופת 2019 הוא מוסר מחונן עם 35.3% אחוזי אסיסטים וזה לא בזכות ראיית משחק נפלאה כמו עושי משחק מעולים אחרים. הנתון הזה נובע מהעובדה שהוא בעל הבית של הקאבס בכל שנייה שהוא על הפרקט, אחד שנוטה לחלוק את הכדור (לפעמים על חשבון הזריקות שלו), מכתיב את הקצב האיטי ויודע למצוא כל שחקן במקומות הנכונים עבורו, תכונה שרק רכזים מנוסים כמוהו יכולים להתהדר בה. בהגנה הוא עושה את שלו ומהווה חלק אינטגרלי בסכמה הקבוצתית ובתקשורת התמידית המתלווה אליה. הוא עשה קריירה נפלאה למרות המגבלות הידועות שלו.

אם הייתם יכולים לבחור את השחקן שישלים הכי טוב את הקו האחורי הנ"ל, הייתם בוחרים בארמן פרנקלין (1.93 מטר, 90 ק"ג, בתמונת השער). לקרוא לו שחקן משלים זה עוול לא קטן, כי הסיניור מוביל את הקבוצה בנקודות ושלשות. את האחרונות הוא קובר ב-38.8% מצוינים. התיאור היותר מדויק למשחקו יהיה "מכונת ירייה"- כזה שיורה כמעט בלי הכרה מכל מצב, כמעט מכל טווח אך שומר על היעילות הנהדרת. חוץ מזה, ההתקפה של וירג'יניה מריצה אותו על חסימות באופן אורגני (ומאולתר לעיתים), אותן הוא עובר ושועט מיידית לעבר הסל לאחר מכן, כשהוא מסוגל לתת את המסירה הנוספת לגבוה שחסם לו והתגלגל לטבעת. הטראנספר לשעבר מאינדיאנה לא בולט בדבר אחד בהגנה, אך ממעט לאבד כדורים (רק 8.2% איבודים, 26 במדינה) שנותנים ליריבות התקפות מתפרצות סופר יעילות.

אם שלושת אלו התאימו לצורת המשחק של ההוז, כשג'יידן גארדנר (1.98 מטר, 105 ק"ג) הגיע לשארלוטסוויל, וירג'יניה, הוא היה רחוק מאוד מכך. הפיראט לשעבר מאיסט קרוליינה בא לקמפוס בתחילת העונה שעברה והשתלט על פוזשנים בצורה המועדפת עליו- בידודים מהמיד ריינג', עם מגוון הטעיות משונות, עבודות רגליים משובחות וטאץ' שאין שני לו במכללות (אך ארת'ור קאלומה מקרייטון מזכיר אותו). לאחר שיא קריירה בכמות הזריקות היחסית כשהוא על המגרש אשתקד (29.5%!), קואוץ' בנט הוריד ממנו מעט אחריות התקפית (מסיים רק 25.4% מהפוזשנים של הקאבס, עדיין הכי גבוה בקבוצה אך שיא קריירה שלילי עבורו), דבר שמפנה את הסופר סיניור לעיסוקים אחרים בהתקפה. למזלם של כולם, הפורוורד מרבה להשתמש בגופו הרחב והחזק העונה כדי לסדר חסימות בטון לחבריו, שנותנות להם יתרונות התקפיים כמעט בלי להרגיש. גארדנר גם חזר להיות פעיל על הבלוק כשהוא מעמיד מספרים יפים בריבאונד ההתקפה (10.2%, הכי גבוה מאז עונת הפרשמן) ומן הסתם מאבד פחות (10.7%, עוד שיא קריירה).

את עמדת הסנטר הפותח של וירג'יניה הייתי מאבחן כסובלת (או אולי נהנית?) מפיצול אישיות קל. לאחרונה, בן ואנדר פלאס (2.03 מטר, 105 ק"ג) תפס את המקום בחמישייה לתריסר משחקים ברצף (כולם בקונפרנס) לכן נתחיל איתו. אני בספק אם תמצאו בכדורסל המכללות גבוה סמול בול טיפוסי יותר מהטראנספר מאוהיו. הקליעה שלו אמנם במגמת ירידה השנה (31.4% מאחורי הקשת, 54% מסתוריים מהקו), דבר שמעט מקשה עליו להתנהל בפרימטר. אף על פי כן, הסופר סיניור מרגיש שם כמו דג במים- הוא יכול לתת חסימות חזקות, למסור מהטופ אוף דה קי לחותכים והאהוב עלי- לעבור על חסימה גבית בעצמו כל הדרך לנקודות קלות מתחת לסל. יש לו ניידות מופלאה לשחקן בסייז שלו, שתפתיע יריבים וצופים תמימים כאחד. יכולת המסירה שלו באה לידי ביטוי גם כשהוא קרוב יותר לסל ומוסיפה המון זרימה להתקפת ההוז האפאטית לעיתים.

החצי השני של הזוג המוזר הזה הוא אימת הרחבות, קאדין שאדריק (2.11 מטר, 103 ק"ג), או כמו שאני מכנה אותו "הקונטרה המושלמת לואנדר פלאס". לפני הכל, שאדריק הוא חוסם עוצמתי, (9.3% חסימה) שגורם ליריבים להסס בכל פעם שהם מסתערים אל הצבע. הג'וניור דואג לסיים את אותם מהלכים עם ריבאונד הגנה (17%) והוא לא קוטל קינים על הלוחות בצד השני של הפרקט (7.9% מכובדים). את הנזק ההתקפי שלו הוא עושה כשחבריו לקבוצה מוצאים אותו בקרבת הסל, שם הוא מסיים בקלילות (68.4%, הטוב בקבוצה) ולא שוכח לאסוף את הנקודות הכי קלות במשחק מקו העונשין (78.6%, שני בקבוצה!). למרות שהכדורסל השתנה, בכל הרמות, כל קבוצה חייבת סנטר קלאסי אחד לפחות ושאדריק עונה בשלמות על הצורך הזה כאן.

אייזק מקנילי (1.93 מטר, 81 ק"ג) ממלא משבצת חשובה עוד יותר- הקלעי בתנועה. כשהפרשמן על המגרש, הוא תמיד רץ לכיוון כלשהו: לתוך הצבע כדי לקבל כדור בחיתוך או לצאת מתרגיל חסימות מסובך היישר לזריקת שלוש פתוחה. אותן, אגב, הוא משחיל לטבעת ב-39.6% נפלאים. הצעד הראשון שלו לא מהיר במיוחד, אך כן חמקמק, כזה שמסייע לו לעבור יריבים שלא עשו מספיק סקאוטינג על שחקן שבקושי מסיים את עונתו הראשונה במכללות. למרות זאת, הוא מצליח להיות שחקן רוטציה מועיל באחת הקבוצות הטובות ב-ACC. תחשבו אוסטין ריבס (שהעמיד סטטיסטיקה דומה מאוד למקנילי כשהיה סופמור בוויצ'יטה סטייט). עוד איזור שבו השניים דומים הוא היורמיות שלהם. זה קופץ מהמסך, אני נשבע. הנה, תסתכלו:

אם הרגשתם דיסוננס קל כשאמרתי שוירג'יניה מנצחת משחקים בזכות הגנה מצוינת בתחילת הפוסט ואז הרחבתי על היכולות ההתקפיות של השחקנים שלה בהמשך הפוסט, אתם לא לבד. למזלנו, ריאן דאן (2.03 מטר, 94 ק"ג) כאן כדי לשמור. הפרשמן עדיין לא מוכן לראות המון דקות (רק 12 פר משחק) ברמה הזאת אך הגוף שלו שם מהיום הראשון. אותו גוף חזק וארוך מתאים לשמור על מגוון עמדות והופך את הפורוורד הצעיר לשחקן ורסטילי שאפשר להעלות מהספסל ולשים על הסקורר המסוכן ביותר של האויב+לקבל ממנו עבודה נהדרת בריבאונד ההגנה. בקיצור, האיש למשימות מיוחדות.

דירוג AP מעודכן (שבוע 16, 27.2.23):

1. יוסטון קוגארס (-)
2. אלבמה קרימסון טייד (-)
3. קנזס ג'ייהוקס (-)
4. UCLA ברואינס (-)
5. פרדו בוילרמייקרס (-)
6. מארקט גולדן איגלס (4+)
7. ביילור ביירס (2+)
8. אריזונה ווילדקאטס (1-)
9. טקסס לונגהורנס (1-)
10. גונזאגה בולדוגס (2+)
11. קנזס סטייט ווילדקאטס (3+)
12. טנסי וולונטירס (1-)
13. וירג'יניה קבאלירס (7-)
14. קונטיקט האסקיז (4+)
15. אינדיאנה הוז'יירס (2+)
16. מיאמי הוריקיינס (3-)
17. סיינט מארי'ס גאלס (2-)
18. סאן דייגו סטייט אצטקס (4+)
19. אקסבייר מוסקטירס (3-)
20. פרובידנס פראיירס (-)
21. מרילנד טראפינס (כניסה חדשה, לראשונה זה 10 שבועות)
22. TCU הורנד פרוגס (2+)
23. קנטאקי ווילדקאטס (כניסה חדשה, לראשונה זה 8 שבועות)
24. טקסס A&M אגיז (1+)
25. פיטסבורג פאנתרס (כניסה חדשה, לראשונה מזה 7 שנים!)

הבאות בתור (לפי סדר ההצבעה): קרייטון בלוג'ייז, דיוק בלו דווילס, אורל רוברטס גולדן איגלס, נורת'ווסטרן ווילדקאטס, פלורידה אטלנטיק אוולס, איווה סטייט צייקלונס, נבאדה וולפאק, מיזורי טייגרס, ארקנסו רייזורבאקס, צ'ארלסטון קוגארס, צפון קרוליינה סטייט וולפאק, קלמסון טייגרס, ממפיס טייגרס, בויזי סטייט ברונקוס, USC טרוג'אנס, VCU ראמס, ווסט וירג'יניה מאונטיינירס.