ארבע הטובות ביותר- סיכום שלב הדיוויזיות בNFL


מאת צוות הופס פוטבול: רביב פייג ועידו רבינוביץ'

אין כבוד, ברוק פורדי

לאחר עונה ממכרת עם המון הפתעות ועם המון פנים חדשות בפלייאוף, תוצאות שבוע הדוויזיות משאירות אותנו עם דז'ה וו מסויים משנה שעברה כשגמר הAFC הבא עלינו לטובה הוא לגמריי שידור חוזר מ2022 (נראה אם גם התוצאה תהיה דומה) ועל גמר הNFC סן פרנסיסקו כבר צריכה להתחיל לשלם דמי שכירות כשהיא פעם מגיעה לשם פעם שלישית בארבע שנים.
והאורחת החדשה, פילדלפיה איגלס, עדיין עפה גבוהה מתמיד.

איך כולן הגיעו לשם, בסקירה שלפניכם

קנזס סיטי צ׳יפס (#1) – ג׳קסונוויל ג׳אגוארס (#4), 20:27

הופעה חמישית ברציפות באליפות החטיבה עבור מאהומס ואנדי ריד, במטרה להגיע לסופרבול שלישי ביחד. 

טרוור לורנס והיגוארים נלחמו יפה מאוד, אבל תכנית הגנתית מעולה של סטיב ספאגנולו הותיק סגרה את המשחק לטובת קנזס סיטי, כאשר ג׳סטין ווטסון חטף את המסירה האחרונה של טרוור לורנס העונה.

כמובן שאי אפשר לדבר על המשחק מבלי להזכיר את הסיפור הגדול ביותר – הפציעה של מאהומס. צ׳אד הני נאלץ לעלות ולהחזיק את הצ׳יפס בחיים עד שמאהומס עלה חזרה לדשא ונראה כמו מייקל ג׳ורדן במשחק השפעת. 

טרוויאס קלסי גם תרם בצורה אדירה, וממשיך למצב את עצמו כאחד משחקני הקלאץ׳ ביותר בליגה כרגע.

סופרמן על רגל אחת, מהומס.

באפלו בילס (#2) – סינסינטי בנגלס (#3), 27:10

ניצחון הצהרתי עצום של ג׳ו קול והחבורה מאוהיו נגד הפייבוריטים מבאפלו. על אף תנאי הקור הקשים, אליהם הבילס רגילים, הבנגלס שלטו במשחק מהפתיחה. 

האורחים עלו ליתרון 14 זריז ביותר ברבע הראשון ולא התקשו להזיז את הכדור מול ההגנה של לזלי פרייז׳ר, אחד מהמועמדים המובילים למצוא את עצמו כמאמן ראשי הפגרה. למעשה, עוד לפני סיום המחצית הראשונה, הם השיגו יותר יארדים כוללים משהשיגו כל המשחק נגד הרייבנס ששיחקו עם הקוורטרבק השני שלהם. 

הופעה שנייה ברציפות באליפות הקונפרנס עבור החבורה של זאק טיילור, הם התאוששו לאחר פתיחה פושרת לעונה והם כבר הוכיחו שהם יכולים לנצח את הצ׳יפס, 3:0 עבור הבנגלס בשלושת המפגשים האחרונים שלהם. 

הכתובת הייתה על הקיר עבור באפלו, שהתקשו בשבוע שעבר נגד הדולפינס עם הקוורטרבק השלישי שלהם. 

נמרי השלג, הבנגאלס שולטים

פילדלפיה איגלס (#1) – ניו יורק ג'איינטס   (#6) 7-38
שני קוורטרבקים חזרו למימדים הטבעיים שלהם בדו קרב הדיוויזיוני של הNFC מזרח.
כל שאלה לגביי מצבו הבריאותי של ג'יילן הרטס לאחר פציעת הכתף שסבל ממנה בשבועות האחרונות נעלמו בערף עין כשבמהלך השני של המשחק, סמית' שיחרר כדור מושלם, שטייל 40 יארד באויר, ישירות לידיים של דוונטה סמית'. מאוחר יותר הק"ב של פילדלפיה גם לא היסס לסיים ריצות בהורדת כתף לתוך שחקן הגנה של היריבה.

כתף? איזו כתף? ג'יילן הרטס


וכשג'יילן סמית' מרגיש טוב, ההתקפה של פילדלפיה הייתה בלתי ניתנת לעצירה. ארבעה מתוך חמשת הדרייבים של האיגלס במחצית הראשונה הסתיימו בט"ד, 2 במסירה ו2 בריצה כשסמית' לוקח אחד מהם בעצמו. עד הירידה להפסקה, פילדלפיה שמה 28 נקודות על הלוח כשגם הגנת ניו יורק וגם ההתקפה  שלה לא מסוגלים לעשות שום דבר בנידון  והקבוצה האורחת יורדת המומה לחדר ההלבשה.
הגנת האיגלס בזמן הזה הכתיבה את הטון מהצד השני כשחנקה את דניאל ג'ונס מהרגע הראשון. הדרייב הראשון של הענקים נחתם בנסיון להמיר דאון רביעי בקו ה40 של פילי כשהק"ב הניו יורקי ספג סאק שני ברציפות. בריאן דיבול התחיל לקבל את המסר.
הדרייב הבא של ניו יורק הסתיים בחטיפה של דניאל ג'ונס לאחר שלושה מהלכים בלבד. ג'ונס שהראה צעדי ענק השנה בשמירה על הכדור והניצחון  בווילד קארד של שבוע שעבר נגד מינסוטה, העלה את כל הקבוצה והעיר על גל של אמונה לנוכח ביצועיו הכמעט מושלמים במשחק הזה, וגרמו לעולם להאמין שהנה מגיע הג'ונס החדש. ג'ונס 2.0 אם תרצו, השלב האבולוציוני הבא ברמת המשחק של הק"ב, שחקן שנה רביעית שרבים הרימו גבה כשנבחר בדראפט היכן שנבחר.
ג'ונס אף פעם לא היה ק"ב שחורך את האויר עם המון מסירות, או מעמיד מספרים סטיסטיים יפים. ומשחק הריצה היה חלק יחסית חשוב מהשיטה שלו. אבל השנה נראה היה שנעשה צעד קדימה בהפתחות שלו. הגידול במספר נסיונות המסירה וגם נסיונות הריצה שלו השנה הביא לגידול סטיסטי בכל הפרמטרים ונראה שבריאן דיבול סומך עליו יותר, וכשהגיע הזמן להראות את זה, דיבול לא היה יכול לבקש משחק יותר טוב ממה שג'ונס הראה בשבוע שעבר.
אבל המציאות מול אחת ההגנות הכי טובות בליגה הכתה בפניה, וניו יורק באחד המשחקים החלשים שלה, משני צידי הכדור, הצליחה לשים 227 יארד כוללים על המגרש ו7 נקודות בלבד שהגיעו מעט מדיי ומאוחר מדיי כשפילדלפיה הוסיפה עוד 10 נקודות במחצית השניה וקטעה את כל התקוות של האורחים.
כשקנת' גינוויל ומיילס סנדרס צברו ביחד כ-200 יארד על הקרקע, הרטס לא היה צריך לעשות יותר מדיי (16/24 ל154 יארד, 2 באוויר ו1 בריצה) ופילדלפיה עולה לאליפות הNFC  ומחכה לארח את סן פרנסיסקו פורטי ניינרס.


סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (#2) – דאלאס קאובויס (#5) 12-19
זה היה לגמריי משחק של הגנות ושל טייט אנדים.  
לא היה כמעט זכר להתקפות האוקטן הגבוה של ג'ו מונטנה וטרוי אייקמן, ג'רי רייס ומייקל אירווינג מהיריבות המיתולוגית של שנות ה80 וה90 והנקודות במשחק הזה היו בפרימיום.
ג'ורג' קיטל (5 תפיסות ל95 יארד), הטייט אנד הכריזמטי של הניינרס, הצית אש מתחת לישבנה הרדום של התקפת סן פרנסיסקו כשקלט 30 יארד בתפיסה אקרובטית וכמעט בלתי אפשרית שעזרה להם להוציא לפועל את הדרייב הפרודקטיבי היחיד שהביא אותם קרוב מספיק לט"ד הבודד שלהם במשחק בתחילת הרבע הרביעי.

קרקס, ג'ורג' קיטל



מהצד השני, דלתון שולץ, הטייט אנד שהפך לנשק חשוב של דאק פרסקוט והוביל את הקבוצה בתפיסות, יארדים וט"ד בנצחון מול טמפה בשבוע הווילד קארד, זכה גם השבוע להיות שסתום הלחץ של התקפת הקאובויז ותפס את הט"ד היחידי של דאלאס במשחק. לכן היה רק טבעי שבשיא הלחץ, כשפרסקוט היה זקוק למהלך שיתן לקבוצה סיכוי לחצות את המגרש ב45 שניות ללא פסקי זמן על מנת להשוות את המשחק ולהחזיק את שאיפות הנצחון שלהם בחיים, הוא חיפש את שולץ בארבעה מתוך ששת הנסיונות מסירה בדרייב הזה.
אבל הפעם שולץ עשה שתי טעויות שפגעו קשות בסיכוי של דאלאס לחלץ נס. בתפיסה אחת הוא יצא מחוץ לגבולות המגרש בתנועה לאחור, ומסתבר שיש חוק שאפילו זקני הNFL ובטח אנשים כמוני, שחשבו שכבר ראו הכל בNFL,  לא ידעו שהוא קיים, שהשעון נעצר רק אם יוצאים מתחומי המגרש עם נסיון להתקדם קדימה ולא כשיוצאים החוצה תוך כדי תנועה לאחור.
השעון ממשיך לתקתק.
שניות יקרות התבזבזו ושני מהלכים לאחר מכן, עם 10 שניות לסיום, מסירה שהיתה אמורה לקרב את דאלאס למרחק הגיוני להייל מארי של יאוש, נקלטה על ידי שולץ ל-15 יארד, אבל הטייט אנד, במחשבה לצאת החוצה כמה שיותר מהר ולעצור את השעון,  לא עשה מאמץ לשמור על שתי רגליו בתוך תחומי המגרש, והתפיסה נמחקה. מה שאילץ את הקאובויז לנסות להוציא לפועל מהלך ייאוש מגוחך ולא ברור שבו זיק אליוט ממלא תפקיד של ליין מן יחיד שעושה סנאפ לכדור. אליוט מוציא את הסנאפ, נדרס בדרך ומאלץ את דאק למסור מהר וקצר והסלוט קורנר של סן פרנסיסקו, ג'ימי וורד, משטח את התופס טורפין שניה אחרי שהוא קולט את הכדור ל8 יארד. אני בטוח שבדמיון של מייק מקארתי המהלך הזה היה אמור להיות hook and ladder רב תפארת.  אבל מול ההגנה המהירה של סן פרנסיסקו, לא היה לזה סיכוי להתפתח.

מה זה? דאלאס קאובויס


כמו במשחק הפלייאוף בין שתי הקבוצות בשנה שעברה, דאלאס מגיעה לדרייב האחרון הזה בפיגור ללא פסקי זמן ולמרות שעבדו כל השבוע על תרחישי סיום משחק מוזרים ובעיתיים בדיוק כדי למנוע סיטואציות בעיתיות כמו שנוצרו אז, (לראיה, המהלך האחרון הלא מובן) הם שוב לא עומדים בלחץ.
מלבד זאת זה היה משחק הגנתי קשוח, קרב חפירות שהיה יכול להיפתח לכל צד. שתי הקבוצות שמו לעצמן ליעד ראשי לעצור את הרצים אחת של השניה וזה הצליח למדיי כשהצמד אליוט את פולארד השיג רק 48 יארד במשותף והצמד מקקפרי ומיטשל עם 85 יארד ביחד. פולארד עזב את המשחק ברבע השני עם נקע קרסול חמור,  לאחר שכף רגלו נמעכה מתחת לשחקן הגנה של סן פרנסיסקו ודאלאס איבדו אחוז ניכר מהאקספלוסיביות התקפית שלהם.
בסופו של דבר נראה היה שההגנה של דאלאס במחצית השניה קצת נסוגה מהלחץ התמידי שהופעל על ברוק פורדי, בעיקר עם מיכה פארסונס, ונראה שקו ההתקפה של סן פרנסיסקו מאפשר קצת יותר זמן לק"ב הצעיר ופותח קצת יותר חורים לריצות. וכמובן שתי החטיפות של פרסקוט במחצית הראשונה,שברו את הסיכוי לקחת את הכימיה עם סי די לאמב (10/117) למקומות פרודקטיביים.
איך היו הבועטים במשחק הזה לאור הפיאסקו של הבועט של דאלאס בשבוע שעבר,  אתם שואלים? ובכן, ברט מאהר פתח את המשחק עם נקודת בונוס שנחסמה, אבל זכה בכל זאת לאמון של מייק מקארת'י וגמל לו בשני שערי שדה. בצד השני רובי גולד עדיין 100% במשחקי פלייאוף וארבעת שערי השדה שלו תרמו משמעותית לניצחון.
וסן פרנסיסקו יטוסו לפנסיסלבניה הרחוקה להתמודד מול פילדלפיה איגלס הרותחת בקרב על אליפות NFC ונציגת הדיוויזיה לסופרבול LVII. זו הפעם השלישית ב4 שנים שהקבוצה מגיעה לגמר הNFC.





לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. תודה רבה
    בשורה התחתונה אין שום הפתעה
    חזיתי שלמעט באפלו כל הביתיות ינצחו
    קיוותי שגם באפלו ינצחו אך זה היה מראש משחק פתוח.

  2. המשחקים בסיבוב הזה לא היו מותחים במיוחד וקיבלנו אנטי קליימקס. באפלו כרגיל נחנקו ותקרת הזכוכית שלהם סומנה בבירור.
    הניינרס התקשו מול ההגנה של דאלאס באופן מפתיע ויצטרכו לשחק טוב יותר כדי לעבור את הנשרים שדרסו את ני יורק ללא רחמים.
    ההגנה של סינסינטי הייתה אדירה ועם מהומס פצוע אני לא מהמר על הצ'יפים לסופרבול.
    המהלך האחרון של דאלאס היה מהמטומטמים ביותר שראיתי לאחרונה

  3. אין, גם כשהם מפסידים הקאובויז מקבלים פי שניים יותר סיקור משאר הקבוצות, יום יבוא.
    צריך להגיד, זה לא שבאפלו נהנים לשחק בשלג, זה שזה האצטדיון הביתי שלהם ומה לעשות רוב עונת הפוטבול קר שם אימים לא הופך את המשחק בשלג למשהו שהם רגילים אליו, כי זה עדין תנאים קיצוניים והם לא משחקים את כל העונה בשלג. חבל שהעונה שלהם מסתיימת ככה, אבל זה כן מתחבר לחצי העונה השני שהיה פחות אפקטיבי מהחצי הראשון. כנראה שהניחו שלא מדובר בסימפטום אלא בבעיות נקודתיות, אלא שבפלייאוף של הפסד והביתה, כשלון נקודתי גומר לך את העונה.
    אם כבר כשלון, היה מעצבן מאוד לשמוע את הקשקוש של השדרים ש״אין מצב שמהומס גם על רגל אחת לא עולה לשחק״. לפעמים אני תוהה איך האנשים האלה מקבלים כל כך הרבה כסף. מילא שאתה בלהיות או לחדול, חייב להשוות או לעלות ליתרון, בסדר, אבל הצ׳יפס ביתרון, הקרב העיקרי הוא בהגנה שלהם, אז כן, בטח, תעלה את מהומס שידפוק לעצמו לגמרי את הרגל ותאבד אותו למשחק הבא, ברור. זה דבילי כמו זה שכתב בציוץ ש״obviously an easy first down", שום דבר לא אובוויס.
    הניינרס ממשיכים לכתוב את סיפור האליפות שלהם, ולא סתם הם עושים את זה דרך ההגנה, כי התקפות זה יופי, אבל בלי הגנה תשיג גם 30 נקודות בחצי, זה רק יהפוך את הקאמבק ליותר מרשים כשהאין הגנה שלך תאפשר לצד השני 31 נקודות. בהחלט יש לקוות שההגנה של סן פרנסיסקו תפגוש את זו של הצ׳יפס, אבל כמו כל העונה הזו, מוקדם מדי להמר נגד האיגלס, וגם הבנגאלס הגיעו בזכות.

    1. אין, גם כשהם מנצחים בצורה מרשימה את אחת מהטוענות המרכזיות לכתר בחוץ בשלג, הבנגאלס מקבלים מילה וחצי בתגובות שלך. יום יבוא
      😉
      (כמובן בהומור)

      1. צחוקים, אני לא מחוייב לתת גם רבע מילה על סינסינטי או על אף קבוצה או להגיב בכלל, כי אני לא מסקר את המשחקים.

  4. שלושה בלואאוטס ומשחק אחד שלא הפסיק למתוח כמעט עד המהלך המשונה האחרון

    בסך הכל המשחק של הניינרס והקאובויס לא איכזב למרות התוצאה הנמוכה. היו אחלה הגנות, פאסראשים קשוחים ובסוף הקבוצה העמוקה יותר סיימה מנצחת. בכל מקרה, אפשר לראות איך ההגנה הבאמת קשוחה של דאלאס כבר נפלה מהרגלים ברבעים האחרונים ואיפשרה למקאפרי לעשות דברים שברבע הראשון לא נתנה לו.
    כולם מדברים על התפיסה הוירטואוזית של קיטל אבל כמה מהלכים לפניה הוא תפס תפיסה לא פחות וירטואוזית לדעתי, כדור חזק בגובה המותניים שהוא תפס אותו תוך כדי ריצה לטרלית בלי להאט אפילו קצת.
    בכל מקרה, קשה להמעיט ביכולת של הניינרס שהחזיקו את דאלאס על 12 נקודות, פחות מכל מה שהשיגו השנה (למעט השש נקודות מול הקומנדרס במשחק האחרון, חסר החשיבות). לא פחות מזה, חשוב לציין את הקו ההתקפי שלמרות כמה מגלינצ'ים של מגלינצ'י ברבע הראשון, בסך הכל שמר על הילד לא רע.
    אגב, אם פולארד לא היה נפצע, אני בכלל לא בטוח אם הניינרס היו מנצחים.

  5. תודה לצוות. אני מודה שהתאכזבתי ממשחקי השבוע, כשלמעט מחצית וקצת בסן-פרנסיסקו ועוד 5 דקות בבאפלו, זהות המנצחות הייתה ברורה, בעיקר בגלל שהיריבה לא הייתה מספיק טובה

    1. מסכים.. למרות שסינסי שיחקו כמעט מושלם. עשו מה שהם רוצים בהתקפה, וחנקו כמעט לגמרי בהתקפה. 27-10 שהרגיש כמו 40-3

  6. דאלאס כרגיל מאכזבים וחבל שהחלק המאכזב באמת זו ההתקפה שהייתה אחת הטובות בליגה השנה.

    ובאפלו שיחקו משחק מאוד מוזר, נראו בלי אנרגיות

  7. תודה רבה.
    למה אנשים מאוכזבים מהקאובויס? סתם נהנים לחבוט בהם ללא סיבה.
    ניצחו משחק חוץ, ועכשיו הפסידו בחוץ במשחק צמוד לאחת הקבוצות החמות בליגה, וגם זה בהפרש של פוזשן אחד ואחרי שנפצע להם שחקן חשוב.
    מישהו באמת חושב שמהלך אחרון של ייאוש הוא משהו עם היתכנות גבוהה להצליח? זה מראש הימור ואין מה להתלונן ספציפית על המהלך הזה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט