לקראת שלב הווילדקארד בNFL

מאת צוות הופס פוטבול: פריים טיים זק ויניב שושני

הפלייאוף כבר כאן.
זו הייתה עונה משוגעת, מפתיעה, שוברת שיאים, ממליכת מלכים ועורפת ראשים, שיאים סטטיסטיים ושיאים של רגש, דרמות מרגשות וכמעט טרגדיות.
נראה שהכל היה על אוברדרייב העונה הזו.
מתוך 14 קבוצות שעולות השנה לפלייאוף, רק חצי מהמשתתפות חזרו לפה משנה שעברה (קנזס, איגלס, סינסנטי, סן פרנסיסקו, בילס, טמפה ביי ודאלאס ). החצי השני, פרצופים חדשים, חלקם לא ביקרו המעמד כבר שנים (ג'איינטס, צ'ארג'ר, ג'אגוארס, דולפינס) וחלקם בדרך כלל קרובים לצמרת אבל לא תמיד מגיעים (רייבנס, סיהוקס והויקינגס)
נתון נוסף מעניין הוא שכל המאטצ'אפים שיהיו השבוע, אלו הם משחקים שכבר שוחקו במהלך העונה. חצי מתוכם משחקים פנים ביתיים, כלומר, זו תהיה הפעם השלישית שקבוצות אלו יפגשו אחת את השניה העונה.

בואו נראה איזה עוד הפתעות מכינה לנו העונה הזו:

הAFC

ג'קסונוויל ג'גוארס (4) – לוס אנג'לס צ'ארג'רס (5), ג'קסונוויל, הלילה בין שבת לראשון, 03:15

שאלת המפתח : עד כמה תשפיע הפציעה המיותרת של מייק וויליאמס על התקפת הצ'ארג'רס והמשחק כולו?

מאמן הצ'רג'רס ברנדון סטיילי ראוי להרבה אשראי על קידום הקבוצה בשנתיים האחרונות אך הרושם החיובי שייצר נפגם לכל אורך הדרך בשל רצף של החלטות תמוהות תוך כדי המשחקים עצמם. בשנה שעברה זה עלה לקבוצה באי הגעה לפלייאוף – והשנה, אחרי שהגיעו לפלייאוף, זה עלול לעלות להם בהפסד במשחק הויילד קארד. למרות שהקבוצה עלתה למגרש בשבוע 18 כשהיא יודעת שתסיים במקום ה-5 ב-AFC, סטיילי העלה את הכוכבים שלו למגרש ושיחק איתם כמעט לכל אורך המשחק. זה עלה לו בפציעות של ג'ואי בוסה (שרק חזר מפציעה) ובעיקר של התופס המצוין מייק וויליאמס – שלמרות פציעה במהלך העונה שגרמה לו להפסיד 4 משחקים, הוביל את הקבוצה עם כמעט 900 יארד. משחק המסירה של לוס אנג'לס בלי וויליאמס נראה אחרת לגמרי כי הוא מהווה את האיום העמוק העיקרי ומטרה לכדורים הארוכים שמסוגל לשגר הק"ב הצעיר והמעולה ג'סטין הרברט. ריצת 4 הניצחונות הרצופים (עד להפסד חסר המשמעות מול דנבר במחזור האחרון) הגיעו מאז שוויליאמס חזר להרכב. הוא ייעדר בוודאות השבוע וחבריו התופסים קינן אלן וג'ושוע פלמר ביחד עם הרץ המעולה אוסטין אקלר יצטרכו למלא את החור שנוצר בהתקפה. הגנת הקבוצה סובלת לכל אורך העונה מפיצול אישיות – היא מצוינת כנגד המסירה (מקום 7) אך גרועה מאד כנגד הריצה – מקום 28 עם מעל 150 יארד למשחק שהיא מאפשרת. השילוב הזה מתבטא בהגנה שסה"כ סופגת 22 נקודות (מקום 21) אך קבוצות עם משחק ריצה חזק מסוגלות לנצל את החולשה של לוס אנג'לס על הקרקע כדי לשלוט בקצב המשחק ולהשאיר את הרברט על הקווים למשך מרבית זמן המשחק.

השיפור של הג'גוארס העונה ביחס לשנה שעברה (בה סיימו עם המאזן הגרוע בליגה) הוא לא פחות ממדהים ונזקף לחלוטין לזכותו של המאמן דאג פטרסון שהצליח לשקם את ההריסות שהשאיר אחריו אורבן מאייר. אחרי שכמעט הוכתר כבאסט מהדהד, טרוור לורנס הפגין השנה (בעיקר מאז תחילת נובמבר) יכולת שמחזירה לחיים את התקוות שנתלו בו עם הגיוס היוקרתי במקום הראשון בדראפט 2021. הרץ טרוויס אטיין שגויס איתו מקלמסון באותו דראפט (והפסיד את כל עונת הרוקי בשל פציעה) מתחיל לפרוע את השטרות עם כמעט 1500 יארד כוללים והתופס כריסטיאן קירק (שהובא בטרייד במחיר שנתפס כמוגזם בקיץ) גם הוא עושה עבודה יפה עם 1100 יארד באוויר. אחרי שפתחה את העונה רע והגיעה לקו האמצע שלה במאזן 2- 6, החלה הקבוצה להיכנס למומנטום וסיימה אותה עם 5 ניצחונות רצופים, מה שהכתיר אותה כאלופת בית ה-AFC דרום ,תוך ניצול ההתמוטטות הבלתי מוסברת של הטייטנס שהובילו את הבית בבטחה בתחילת הדרך. ההגנה של הג'גוארס היא תמונת ראי של הגנת הצ'רג'רס – הגנת ריצה טובה אך הגנת מסירה גרועה מאד (מקום 28 עם ספיגה של 240 יארד באוויר למשחק).

תחזית : לשתי הקבוצות התקפות חזקות ומאוזנות והגנות עם נקודות חולשה בולטות. הרברט יפעיל היטב את התופסים שלו (למרות חסרונות של וויליאמס) וישיג הרבה יארדים מול הגנת המסירה של ג'קסונוויל בעוד הג'גוארס יפעילו את אטיין כדי לתקוף את הגנת הריצה של הצ'רג'רס. נראה שהמשחק הזה הולך להתפתח כשוט-אאוט עם מספר נקודות רב, חילופי הובלה תכופים ומשחק צמוד עד הסוף שיוכרע עם מהלך התקפה מיוחד או טעות של אחד הצדדים. אם מדברים על טעויות ומחדלים ברגעי לחץ – הצ'רג'רס בכלל וסטיילי בפרט הם מה"טובים" בתחום ואני צופה שפטרסון ינצח בקרב המאמנים ויוביל את הג'גוארס לניצחון מפתיע בבית ולמשחק מול הצ'יפס בסיבוב הבא.

כוכבי המחזמר שיער, טרבור לורנס וג'סטין הרברט.


בפאלו בילס (2) – מיאמי דולפינס (7), בפאלו, ראשון 20:00

שאלת המפתח : האם בפאלו של השנה היא "קבוצה של גורל" (TEAM OF DESTINY) שיוביל אותם לאליפות?

אחרי הארוע הטראומטי בו התמוטט הסייפטי של הבילס, דמאר המלין בזמן המשחק מול סינסינטי בשבוע 17, הבילס היו יכולים להתמוטט או להתגבש ולהתעלות. לפחות על פי המשחק מול הפטריוטס, נראה שהם הולכים בדרך השניה והטובה (מבחינתם). עם העידוד של המלין ממיטת חוליו, הם החליטו שהם "ינצחו עבור דמאר" והמוטיבציה הזו הייתה ברורה כבר החל מהמהלך הראשון של המשחק בו החזיר נהים היינס בעיטת פתיחה של ניו-אינגלנד עד האנדזון של היריבה. ג'וש אלן היה מרוכז, נמנע מטעויות ונתן משחק יעיל ואפקטיבי גם מול ההגנה החזקה של הפטריוטס – וכשאלן משחק ברמה גבוהה קשה מאד לעצור את התקפת הקבוצה, שנהנית משחקנים מצוינים לכל רוחב החזית (בראשות התופס סטפון דיגס המצוין שהשיג 1430 יארד העונה במעט יותר מ-100 תפיסות). בניגוד לעבר ג'וש אלן לא צריך להיות היחיד שמשיג יארדים על הקרקע והוא נהנה ממשחק ריצה יעיל בשילוב שבין סינגלטרי הוותיק לקוק הצעיר. ההגנה היא השנייה בליגה (והטובה ב-AFC) וסופגת פחות מ-18 נקודות למשחק, כשהיא מצטיינת בעיקר כנגד הריצה. התחושה של השחקנים שהם שרדו אירוע לא פשוט ועכשיו משחקים עבור מטרה שהיא לא רק ספורטיבית עשויה להיות גורם רב עוצמה שידרבן את כל שחקני הקבוצה להתעלות ולעבור את המכשול (בדמות פטריק מהומס…) שמנע מהם הגעה לסופרבול בשנים האחרונות. בפאלו נראתה במשך מרבית העונה הקבוצה הטובה והשלמה בליגה והיא תנסה להביא את כל יכולותיה לכדי מיצוי כדי להניף את גביע לומברדי בעוד חודש באריזונה.

מיאמי התחילו את העונה בתנופה ונראו בשלב מסוים כמי שעשויים לאתגר את הבילס בקרב על ראשות בית ה-AFC מזרח, אך הם דעכו לחלוטין בהמשך וסיימו את העונה ברצף של 5 הפסדים, לפני הניצחון הדחוק על הג'טס במחזור האחרון שאיפשר להם להידחק לפלייאוף ברגע האחרון. אין ספק שחלק מהותי מהבעיה היה המצב הלא ברור בעמדת הק"ב. טואה טאגווילואה פתח היטב את העונה, ספג זעזוע מוח, נעדר מספר משחקים, חזר וספג זעזוע מוח נוסף שממנו עדיין לא חזר למגרש (ולא ישחק השבוע). גם במשחקים ששיחק בדצמבר הוא לא היה במיטבו והפגין רמת דיוק נמוכה (ולא אופיינית) שהובילה לשרשרת הפסדים. טדי ברידג'ווטר המחליף נפצע גם הוא והרוקי סקיילר תומפסון (שככל הנראה יהיה הק"ב הפותח השבוע) לא בשל להוביל את הקבוצה למשחק כה חשוב. נקודות האור בהתקפה במהלך העונה היו צמד התופסים (אולי הטובים בליגה) טייריק היל וג'יילן וואדל (שהשיגו יחד יותר מ-3000 יארד!) והרץ ראחים מוסטרט שהשיג כמעט 900 יארד על הקרקע, והם ינסו להצטיין ולחפות על הק"ב הצעיר שלהם מול הגנת הבילס הקשוחה. מה שמחמיר את המצב הוא שכשהתקפת הדולפינס נתקעה, ההגנה לא הצילה את המצב והפגינה יכולת פושרת ומטה כל העונה – דורגה במקום ה-24 עם ספיגה של  23.5 נקודות למשחק.

תחזית : גם אם טואה היה משחק ובכושר שיא, מיאמי היא קבוצה הרבה פחות טובה מהבילס שמגיעים שלמים, בריאים (למעט וון מילר שסיים את העונה) וחדורי מוטיבציה. הפער עוד גדל משמעותית כשהדולפינס מובלים ע"י ק"ב כל כך צעיר ולא מנוסה (תומפסון הוא רוקי שנבחר בסיבוב השביעי וכמעט לא שיחק העונה). בנוסף לכך המשחק מתקיים ב-בפאלו הקרה -בתנאים לא פשוטים לשחקני מיאמי שרגילים למזג אוויר חמים הרבה יותר. ההגנה האימתנית של הבילס תסתער על הק"ב של מיאמי (יהא אשר יהא), תגרום לו לטעויות ותכפה איבודי כדור. מיאמי תנסה לרוץ על הקרקע עם מוסטרט (בהנחה שישחק – גם הוא פצוע ובסימן שאלה נכון לעכשיו…) אך גם שם יש להגנת הבילס תשובות טובות. מצד שני, לאלן וחבורתו לא צפויים קשיים גדולים מדי מול הגנת הדולפינס הבינונית. הבילס יעלו ליתרון מוקדם, יגדילו אותו עד למחצית ויהפכו את המחצית השניה להיות גרבאג'-טיים בדרך לניצחון קל של בפאלו שיוביל אותה למשחק הרבה יותר מאתגר מול סינסינטי (או בולטימור) בסיבוב הבא.

יש לדולפינס סיכוי ללא טואה?


סינסינטי בנגאלס (3) –  בולטימור רייבנס (6), סינסינטי, הלילה בין ראשון לשני, 03:15

שאלת המפתח : האם ללא למאר ג'קסון (שכנראה לא ישחק) יש לבולטימור סיכוי מול הקבוצה החמה ב-AFC?

התקפת בולטימור לא הבריקה כבר מתחילת העונה ונבלמה תכופות ברבע האחרון (מה שהוביל להפסדים לא מחויבים). אבל מאז שבוע הביי שלהם באמצע נובמבר – וביתר שאת מאז שלאמאר ג'קסון נפצע בתחילת דצמבר – זוהי כנראה ההתקפה הגרועה בליגה. בשמונה המשחקים האחרונים הבקיעה הקבוצה פחות מ-14.5 (!) נקודות למשחק  – נתון גרוע מההתקפה החלשה בליגה (של דנבר) בכמעט 3 נקודות. טיילר הנטלי (שהחליף את ג'קסון במרבית המשחקים הללו) השיג פחות מ-110 יארד למשחק באוויר – ועכשיו גם הוא פצוע… כפי שהתקפת הרייבנס נבנתה בשנים האחרונות, הם פשוט חייבים את היכולות המיוחדות של ג'קסון כדי להניע את ההתקפה – גם באוויר וגם על הקרקע (למרות המשחקים שהחמיץ, ג'קסון הוא הרץ המוביל של הרייבנס בהפרש גדול). לאמאר הודיע שהוא לא ישחק השבוע ובולטימור תאלץ לנהל את המשחק עם הנטלי (שכאמור גם הוא אינו כשיר לחלוטין) או הרוקי אנתוני בראון (שאפילו לא נבחר בדראפט). הרץ ג'יי-קיי דובינס והטייט אנד האמין מארק אנדרוז ינסו לעזור כמיטב יכולתם. ההגנה של בולטימור הייתה – אחרי פתיחת עונה לא כל כך יציבה – העוגן של הקבוצה לאורך מרבית העונה, ספגה רק 18.5 נקודות למשחק (מקום 3), השאירה את הקבוצה בחיים במרבית המשחקים והביאה כמעט בכוחות עצמה כמה ניצחונות חשובים. יחידת ההגנה הצטיינה במיוחד נגד משחק הריצה (מקום 3 עם 92 יארד קרקעיים למשחק). עם זאת, הגנת המסירה אפשרה ליריבות להשיג 232 יארד (מקום 26) – מה שלא מבשר טובות נגד ג'ו בורו וחבורת התופסים המצוינת שלו.

בכל הדיונים על הקבוצה הטובה ב-AFC, בהם מוזכרות תדירות בפאלו וקנזס סיטי, הבנגלס קצת נשכחו – ולא בצדק. הם ללא ספק הקבוצה החמה בחטיבה כרגע, כשהם מסיימים את העונה ברצף של 7 ניצחונות, כולל ניצחון על הצ'יפס בתחילת דצמבר. אלמלא הופסק המשחק הביתי מול הבילס בשבוע 17, ואם הם היו מנצחים בו, הם היו עשויים לסיים במקום השני בחטיבה, לפני בפאלו. ולא לשכוח – סינסינטי הדהימה את כולם כשהייתה נציגת ה-AFC בסופרבול בשנה שעברה ולא הייתה רחוקה מלגעת בגביע הנכסף. ג'ו בורו נתן עוד עונה מצוינת עם כמעט 4500 יארד באוויר (חמישי בליגה), 35 ט"ד (שני רק למהומס) מול 12 חטיפות בלבד ורייטינג מעולה של 101. הוא ניצל את העובדה שקו ההגנה הלא-מספיק-משופר שלו איפשר "רק" 41 סאקים (מול 51 בשנה שעברה) כדי להזין היטב את שלישית התופסים המעולה שלו (אולי הטובה בליגה) – ג'מאר צ'ייס, טי היגינס וטיילר בויד. גם משחק הריצה שודרג כשלג'ו מיקסון הצטרף סמג'י פיריין הקשוח. ההגנה הייתה מהטובות בליגה נגד הריצה (מקום 7) אך פחות טובה כנגד המסירה (מקום 23) ובסה"כ איפשרה רק 20 נקודות למשחק (מקום 6) וזה בהחלט הספיק כשההתקפה מפגינה איכות משחק כה גבוהה. פתיחת העונה הלא מוצלחת (הקבוצה החלה את השנה עם שני הפסדים) נשכחה מזמן, והפיינליסטית משנה שעברה מגיעה לפלייאוף בוגרת יותר, משודרגת ובטוחה בעצמה בתקווה לשחזר את המסע הקסום – אך בניגוד לשנה שעברה גם לנצח את המשחק האחרון של העונה.

תחזית : הסיכוי היחיד של בולטימור במשחק הזה הוא לנסות לנהל את ההתקפה על הקרקע (בעיקר ע"י ג'יי-קיי דובינס היעיל) ובהגנה להפעיל את הפאס ראשרים שלהם (בראשות ג'סטין יוסטון הוותיק, שלו 9.5 סאקים העונה) כדי לנצל את הקו הקדמי החסר של סינסינטי (לאאל קולינס סיים את העונה ואלקס קאפה נפצע בשבוע שעבר), ללחוץ על ג'ו בורו ולהוציא אותו משיווי משקלו. גם אם יצליחו לעשות זאת, זה ממש לא יספיק מול ההתקפה המאוזנת והחזקה של הבנגלס. בולטימור שוב תשיג רק 10-15 נקודות ולמולם בורו וחבורת התופסים שלו ייצרו הרבה יארדים וט"ד באוויר מול הסקונדרי החלש של בולטימור כדי שסינסינטי תנצח בהפרש משמעותי ללא קשיים מיוחדים ותתפנה להתכונן למשחק קשה הרבה יותר בשבוע הבא מול בפאלו.

דו קרב פנים בייתי קשוח, סינסנטי ובולטימור.



הNFC

סאן פרנסיסקו פורטי ניינרס (4-13) – סיאטל סיהוקס (8-9) (סאן פרנסיסקו, שבת 23:30)

מפגש בין שתי קבוצות שהפתיעו השנה, כל אחת בדרכה, עם יריבות עמוקה על גבול הטינה, כך שמוטיבציה לא תהיה חסרה במפגש השלישי השנה ביניהן.

הסיהוקס בכלל לא היו אמורים להעפיל לפלייאוף השנה, גם משום העובדה שבעונה הקודמת הם נחלשו מאוד וסיימו במקום האחרון בבית, ובעיקר בגלל עזיבת שני כוכביה הגדולים, הליינבקר בובי ואגנר והקווטרבק ראסל ווילסון. הערכות לחוד ומציאות לחוד, ומשום מקום צץ לו הקווטרבק ג'ינו סמית', שבפתיחת עונה מהממת מוביל את קבוצתו לסדרת ניצחונות ולראשות בית מפתיעה בהחלט. החצי השני של העונה היה מוצלח פחות, ובכל זאת הסיהוקס מעפילים בצורה דרמטית לפלייאוף, וסמית' על הדרך גם מסיים את העונה כקווטרבק עם אחוזי השלמה הכי גבוהים, כבוד. גם משחק הריצה אינו קוטל קנים, וקנת' וולקר השלישי עובר בעונת הבכורה שלו את רף האלף יארדים בריצה, רק שעכשיו מחכה לו אחת מהגנות הריצה הטובות בליגה, שחנקה אותו לגמרי בשני המשחקים בעונה הסדירה. בהגנה המצב טוב בגזרת המסירה, וגרוע בגזרת הריצה, בעיה רצינית מול קבוצה שאוהבת לרוץ כמו סאן פרנסיסקו.

גם הניינרס הצליחו להפתיע העונה, ולא הרבה ניבאו להם את המקום השני בחטיבה, עם רצף מדהים של עשרה ניצחונות מהמחזור השמיני והלאה.

וזה לא התחיל טוב עבור הניינרס, בעיקר בכל הנוגע להתקפה. קווטרבק העתיד טריי לאנס נפצע וסיים את העונה כבר במחזור השני מול הסיהוקס, ג'ימי גארפולו נכנס לפעולה אבל גם איתו ההתקפה המשיכה לגמגם, ואז הגיע ה-מהלך של העונה עבור הניינרס. הרץ האחורי כריסטיאן מקאפרי הגיע מקרוליינה בעבור חופן בחירות דראפט, ואיתו הניינרס נראים אחרת לגמרי. למרות תבוסה במשחק הראשון מול הצ'יפס, נראה כאילו פקק דמיוני השתחרר לו בסאן פרנסיסקו, כל משחק ההתקפה נראה זורם הרבה יותר, עם מספרי יארדים ונקודות בהתאם. הטייט אנד ג'ורג' קיטל מנפץ שיא קריירה בט"ד, התופס ברנדון איוק פורח ומזכיר שהוא היה בחירת הדראפט הראשונה של הקבוצה לפני שלוש שנים, פשוט מדהים איך שחקן אחד יכול להשפיע על קבוצה שלמה. ועדיין נשאר טוויסט נוסף בעלילה, והוא מתרחש במחזור ה-13, כאשר גארפולו נפצע ממש בתחילת המשחק, והניינרס נאלצים לשים יהבם על קווטרבק אלמוני בשם ברוק פרדי, שנבחר במיקום ה-262 והאחרון (!) בדראפט 22. ובכן, אחרי שישה משחקים בלבד פרדי הוא כבר סוג של כוכב בהתהוות, ואולי אולי הניינרס מצאו את קווטרבק העתיד לגמרי במקרה.

ואם התקפת הניינרס נראית לכם טובה, אז ההגנה אפילו טובה יותר. מקום ראשון בספיגת נקודת ויארדים, הכי הרבה חטיפות כדור (בצוותא עם הסטילרס), ניק בוסה מוביל את הליגה כולה עם 18.5 סאקים, והנה לכם הגנה שאף אחד לא רוצה לפגוש. בשני המפגשים השנה מול הסיהוקס

נתון מעניין – פרדי שבר את שיא הרייטינג לקווטרבק רוקי, כאשר הוא מסיים את העונה עם נתון של 107.3.

תחזית – שני קווטרבקים עם הופעה ראשונה אי פעם בפלייאוף, יריבות מרה בין שתי קבוצות מאותו בית וקבוצה אחת שאמורה וצריכה לנצח. הניינרס עדיפים מהסיהוקס כמעט בכל קטגוריה, באוויר או על הקרקע, וכל תוצאה מלבד ניצחון של הזהובים/אדומים תהיה הפתעה רבתי.

אחד מהם ינצח כבר במשחקו הראשון בפלייאוף, פורדי וסמית' (צילום: en.as.com)

מינסוטה וויקינגס (4-13) – ניו יורק ג'ייאנטס (1-7-9)  (מינסוטה, ראשון 23:30)

יחסית לוותק של שתי הקבוצות, לא יוצא לג'ייאנט והוויקינגס הרבה להיפגש, ובפלייאוף הן התמודדו אחת מול השנייה רק שלוש פעמים (1-2 לענקים).

הג'ייאנטס מגיעים למעמד המכובד אחרי היעדרות של חמש שנים, וגם זה לא היה מובן מאליו. העונה החלה בקול תרועה רמה, אבל אחרי שבוע החופש במחזור התשיעי התחילו להגיע הפסדים, ורק התאוששות מסוימת לקראת סוף העונה הצילה את הענקים מעוד עונה מבוזבזת. התקפת ניו יורק מתבססת הרבה על ריצה בראשותו של הרץ סאקון בארקלי, וברוב המשחקים שהוא לא שיחק טוב, הג'ייאנטס גם הפסידו. בגזרת המסירה קיבלנו עונה סולידית וטובה מהקווטרבק המושמץ דניאל ג'ונס, שלמרות החלשות קו ההתקפה, רשם את עונתו הטובה ביותר מבחינת אחוזי השלמה, וכמות איבודי הכדור ירדה בצורה משמעותית. ג'ונס גם הוביל חמישה דרייבים מנצחים, נתון שעוד נחזור אליו בהמשך.

הגנת הג'ייאנטס לא הרשימה השנה, בייחוד הגנת הריצה, אבל מלבד תבוסה אחת לאיגלס, היא עמדה יפה גם מול התקפות חזקות, ואפילו שלחה נציג אחד למשחק הפרובול, הדיפנסיב ליין דקסטר לורנס, שבעונתו הרביעית מצליח סוף סוף לעמוד בציפיות של בחירת סיבוב ראשון בדראפט.

הוויקינגס מגיעים לפלייאוף עם המאזן השלישי בטיבו ב-NFC, אבל גם עם לא מעט סימני שאלה. ההגנה מדורגת במקום הלפני אחרון, נתון שמתאים יותר לקבוצה שבוחרת גבוה בדראפט מאשר קבוצת פלייאוף, ואלמלא צמד הליינבקרים זדריוס סמית' ודניאל האנטר, המצב היה אפילו גרוע יותר. בגלל חולשת ההגנה נאלצה ההתקפה הסגולה לרדוף אחרי היריבות ברוב המשחקים, מרדף שהניב ניצחונות דרמטיים וצמודים. כמה צמודים? אם לג'ונס חמישה דרייבים מנצחים, הרי שלקירק קאזינס יש שמונה כאלה, וכולם קאמבקים(!). בהעדר משחק ריצה דומיננטי, קאזינס היה חייב להיעזר במטרות אוויריות טובות, ולמזלו יש לו בקבוצה חתיכת מטרה שכזאת. ג'סטין ג'פרסון הוא כנראה התופס הטוב בליגה כרגע, ולא נתפלא לראות שמירה כפולה עליו ברגעים שהוא נמצא על המגרש. מטרות נוספות היו התופס הוותיק אדם ת'ילן והטייט אנד טי ג'יי הוקנסון, שהגיע בטרייד באמצע העונה והשתלב במיידי במדים הסגולים.

נתון מעניין – ג'פרסון מוביל את הליגה עם 1,809 יארדים בתפיסה. לדניאל בלינג'ר, התופס המוביל בניו יורק, יש רק 724 יארדים בתפיסה.

תחזית – למרות המאזנים, הפער בין שתי הקבוצות לא כזה משמעותי, וכל אחת מהן יכולה לנצח. ההבדל בסגנונות לעומת זאת בולט, כאשר הג'ייאנטס רצים הרבה, ואילו הוויקינגס מסתמכים על משחק המסירה. בשנה של הפתעות, נלך על עוד הפתעה עם ניצחון של הענקים, ומפח נפש נוסף לוויקינגים בפלייאוף

העפלה לפלייאוף כבר בעונה הראשונה, המאמנים קווין אוקונל וברייאן דבול (צילום: nypost.com)

טאמפה ביי באקנירס (9-8) – דאלאס קאובויס (5-12) (טאמפה ביי, שלישי 03:15)

האם יהיה זה משחקו האחרון של טום בריידי ב-NFL? אם הבאקנירס יפסידו יכול מאוד שהתשובה תהיה חיובית, ואז משחק ווילדקארד שגרתי יהפוך לסוף המסע של אגדת פוטבול ולציון דרך בליגת הפוטבול הלאומית.

וכמו שהבאקנירס שיחקו העונה, זאת אפשרות לא מבוטלת כלל. אחרי עונת 2021 נפלאה מבחינה התקפית והגנתית, חלה נסיגה גדולה ברמת הקבוצה, עד כדי מאזן שלילי, ורק הודות לחולשת הבית הדרומי בריידי ולהקתו הצליחו להעפיל בכלל לפלייאוף. משחק הריצה לא היה להיט בשנתיים האחרונות בטמפה, והעונה הוא התדרדר למקום האחרון בליגה, כולל משחק של שלושה (3) יארדים בלבד מול הצ'יפס. כתוצאה מכך קבוצות התרכזו בסגירת נתיבי האוויר, התקפת טמפה התקשתה כל השנה, ודורגה במקום ה-25 המביך בצבירת נקודות. בריידי אמנם ביצע יותר נסיונות מסירה מאשר שנה שעברה, אבל מספרי הט"ד נחתכו כמעט בחצי, ואולי פרישתו של "התאום" רוב גרונקובסקי היתה משמעותית הרבה יותר מכפי שניתן היה להעריך.

גם ההגנה צעדה צעד גדול לאחור, קיר הפלדה כנגד הריצה של שנה שעברה ספג יותר מידי משחקים של מעל מאה יארדים בריצה העונה, וכמות הט"ד שהקבוצה ספגה במסירה מדרג אותה במקום ה-28 בליגה, לא נעים.

על הקאובויס עברה עונה טיפה מוזרה. בחצי הראשון של העונה שהיתה בסימן פציעתו של הקווטרבק דאק פרסקוט, ההגנה היתה דומיננטית ואחת מהחזקות בליגה, ואילו בחצי השני של העונה ההתקפה תפסה את המושכות, וההגנה הייתה פחות אפקטיבית ודורסנית. דאק פרסקוט הוביל את ההתקפה למקום הרביעי בליגה בצבירת נקודות, ובכל זאת היה פחות טוב משמעותית משנה שעברה עם לא מעט איבודי כדור, וזאת למרות ששיחק מאחורי אחד מקווי ההתקפה הטובים בליגה. קו ההתקפה גם שותף למשחק ריצה טוב במיוחד, בראשותם של זיק אליוט וטוני פולארד. שחקן התקפה בולט נוסף הוא התופס סידי לאמב, שעבר עונת שיא, ומשחק טוב שלו מול הבאקנירס יקרב את הקאובויס לניצחון.

ההגנה כאמור נחלשה יחסית ככל שהעונה התקדמה, ועדיין מדורגת חמישית בליגה בספיגת נקודות, סימן טוב מול התקפת הבאקס שהתקשתה כל השנה לרשום נקודות לזכותה. הכוכב הבלתי מעורער של הגנת דאלאס הוא הליינבקר מיקה פרסונס, ויחד איתו זאת הגנה שמטרידה קשות את קווטרבק היריבה עם הרבה סאקים ו"הפלות" קווטרבק.

נתון מעניין – הגנת הקאובויס השיגה 54 סאקים, מקום שלישי בליגה. התקפת הבאקנירס ספגה רק 22 סאקים, מקום ראשון בליגה.

תחזית – המשחק שסוגר את סיבוב הווילד קארד אמור להיות פיסי וצמוד, וכל תוצאה אפשרית. המוח אומר שהקבוצה הטובה מטקסס תנצח, אבל לא רצוי להמר כנגד בריידי בפלייאוף, אז נהמר על ניצחון אדום, והאגדה תמשיך לעוד משחק אחד לפחות

יתלה את הקסדה? (צילום: nytimes.com)

לפוסט הזה יש 34 תגובות

    1. PhillySpecial

      14 ינו 2023 16:26:28

      קראתי שעד שעת המשחק אמור להיחלש משמעותית אך עדיין יהיה רטוב.
      בכל מקרה אני כמובן מחזיק אצבעות לסיאטל שינצחו ויגיעו לפילי שבוע הבא, אבל אני לא באמת מאמין שזה יקרה. הניינרס חזקים מאוד

  2. ארז

    14 ינו 2023 17:21:52

    תודה, destiny זה ״ייעוד״ לא גורל.
    עונה נהדרת, כמו בכל עונה שבה התחזיות הולכות לפח והניתוחים לא שורדים רבע לתוך המשחק.
    נחזיק אצבעות לניינרס בקרב על הווסט קוסט מול הסיהוקס, לבילס מול מיאמי בקרב בין מי שמגיע לו ומי שמגיע לו לעוף מהליגה הזו מהר, לא מבין איך בעידן שבו כל כך נזהרים בפציעות ראש ובזעזועי מוח קבוצה כמו מיאמי מרשה לעצמה להשתין מהמקפצה וכולם מתעלמים. מקווה שהפעם לא יזרקו כדורי שלג מהיציע, שלבכיינים ממיאמי לא יהיה תירוץ למה הם הפסידו.
    שאר הקרבות פחות מעניינים, הצ׳ארג׳רס נגד הג׳גוארס זה ברמה שנקווה שירביצו זה לזו מספיק כדי שהמנצחת תגיע מעוכה היטב לסיבוב הבא, דאלאס נגד טאמפה, זה באמת תוצאה מועדפת 0:0 ושתי הקבוצות נזרקות מהמפעל, ובולטימור-סינסינטי ומינסוטה-ג׳איינטס, בהצלחה למי שתתעלה על יריבתה, אין לי שום סנטימנטים לכאן או לכאן.

  3. מנחם לס

    14 ינו 2023 17:27:31

    סוף סוף טרבר לאורנס – הקוורטרבק לשעבר של קלמסון שניבאו לו גדולות ועונה שלמה לא עשה הרבה – הפך להחות הקורטרבק שניבאו שיהיה, אולי הטוב ביותר בליגה, הופך את ג'קסונוויל לקבוצה של ממש. אני איתם הפעם הכי רחוק שהם יילכו.

    1. PhillySpecial

      14 ינו 2023 18:15:48

      לג'קסונביל יותר ניצחונות פלייאוף בעשרים השנה באחרונות מאשר לדאלאס… ונראה שהפער הזה רק יגדל בסוף השבוע

      1. יניב ש.

        14 ינו 2023 19:06:20

        בדקתי, לשתי הקבוצות שלוש ניצחונות בעשרים השנים האחרונות, עדיין מפתיע.
        רק בשביל להיות בטוח שהבנתי נכון, אתה טוען שג'קסונוויל קבוצה טובה יותר מדאלאס בשנות האלפיים?

        1. Havlicek stole the Ball

          14 ינו 2023 19:57:42

          לא שאני יכול לדבר בשם ps, אבל ארבעה נצחונות פלייאוף מאז 96 ל'קבוצה של אמריקה' (והפרנצ'ייז בעל השווי הרב מכל קבוצות הספורט בעולם) זה די.. מעפן?

        2. PhillySpecial

          14 ינו 2023 20:23:51

          ג'קסונביל מצליחה יותר בפלייאוף ללא ספק. לצד עונות מחרידות לג'קסונביל שתי הופעות בגמר חטיבה בעשרים השנה האחרונות. כמה קבוצות ועוד בAFC יכולות להתפאר בזה. וזו ג'קסונביל כן… הבדיחה של הבדיחות לכאורה.
          דאלאס זה המון רוח וצלצולים כליווי לקבוצות בינוניות פלוס ובעייה מתמשכת בעמדת המאמן וכמובן ניהול בינוני ומטה, דווקא העונה אני חושב שיש להם סיכוי ללכת רחוק, אבל המשוכה לא פשוטה כלל. מי שלא תעוף בשני בלילה זה נהדר

          1. יניב ש.

            14 ינו 2023 20:59:36

            לג'גוארס יש גמר חטיבה אחד בעשרים השנים האחרונות, אלא אם אתה מחשיב את עונת 1999.
            עשיתי השוואה קצרה, משנת 1999 ועד רגע זה:
            – ג'גוארס 6 עונות במאזן חיובי, קאובויס 12
            – ג'גוארס מאזן ליגה סדירה 232-154, קאובויס 180-206
            – ג'גוארס 5 העפלות לפלייאוף, קאובויס 10
            – ג'גוארס 3 הופעות דיוויזיה, קאובויס 5
            – ג'גוארס 2 גמר חטיבה, קאובויס 0
            לגבי קבוצות AFC שהגיעו פעמיים לגמר החטיבה בפרק הזמן הזה – עוד 8 קבוצות מלבד ג'קסונוויל

            1. PhillySpecial

              14 ינו 2023 22:30:48

              קודם כל תודה שבדקת לעומק, אני סבור שזה מחזק את הטענה שאמנם ג'קסונביל קבוצה מחרידה יותר מדאלאס אבל זה לא הפריע לה להיות קרובה יותר לסופרבול

    1. PhillySpecial

      14 ינו 2023 20:25:40

      מעניין שעל השיבוץ עצמו לשחק כמה שעות לפני דיטרויט לא קראתי אף אחד מתלונן ב espn או בליגה. הם העלו אייטם על כמה דיטרויט נרגשת לשחק בפריים טיים שהיה מביך מאוד.

  8. mikigol318@gmail.com

    14 ינו 2023 21:19:34

    תודה על הסיקור לכל אורך העונה! עבודה נהדרת, קורא באדיקות ונהניתי מאוד!
    מקווה שנראה שוב פורטי-ניינרס נגד צ'יפס בסופר בול, ונראה קבוצה שכל גיזרותיה חזקות מול קוורטרבק מס 1.

    אהבתי שהתפשרתם על "פרדי" השם שלו לא מיתרגם היטב (בין כל שאר השמות)

  11. PhillySpecial

    15 ינו 2023 09:03:52

    דבר אחד בטוח, אל מייקלס איבד את זה סופית וצריך לפרוש וטוני דאנג'י זה פרשן כל כך גרוע למשחקים מהסוג הזה, איזו הירדמות משניהם….
    הניינרס קיבלו עזרה ענקית מהשופטים שהחזירה אותם למשחק בענק בתחילת החצי השני, זה היה די מביש אבל צפוי. לא קבוצה משהו בכלל, חסרה להם פיזיות וברגע שיתקלו בה הם יעופו בקלות.

  12. Sitbon

    15 ינו 2023 12:43:01

    וואה וואה מה שקרה לי במשחק של היאגוראס נגד הצ'ארגרס…
    עם פתיחה זוועתית של כמה INTECEPTIONS של לורנס,
    לבסוף הצליח לא ליפול לשאננות ולקחת את המשחק
    מסוג המשחקים שלא רואים בכל יום

    1. PhillySpecial

      15 ינו 2023 12:56:49

      משחק ענק, הייתי בטוח שגמור אחרי ה27-0 אבל הג'אגס ניצחו בצדק.
      סן דייגו/ לוס אנג'לס או איסטנבול.. לא משנה היכן הם ממוקמים הצ'ארג'רס יישארו אותו הדבר, קבוצה כל כך בינונית, לוזרית, חסרת אוהדים וחסרת אופי שטוב מאוד שעפה. איזה כיף היה לראות את בוסה הבכיין מקבל 15 יארד.. ופידרסון הראה למקבילו מה זה החלטות אמיצות במשחק פלייאוף. גם מהרברט קשה לי להתלהב, השלים בערך חצי מהמסירות והיה אנמי מאוד, לנצח יהיו מועדון של שנה הבאה וטוב שכך.

      1. Sitbon

        15 ינו 2023 13:11:06

        כל כך אוהב חבר'ה צעירים (במקרה הזה לורנס) שמשחקים ככה ועוד אחרי שלא הלך להם טוב בתחילת המשחק.
        פשוט כייף

      2. Florida man

        15 ינו 2023 16:45:27

        ריספקט ליגוארים ולמאמן שלהם שיצאו מהקבר ונתנו לברקים בראש. רשמת נכןו שהברקים בינוניים להחריד ועם אופי לוזרי. הגיע ליגוארים לנצח כזה משחק אחרי הדרך שעשו לפלייאוף.
        סחטין לפרדי שנתן משחק אדיר ושיחק כמו קילר נגד סיאטל. שרק ימשיך כך כי ה49 יכולים להגיע עד הסוף בכושר כזה

  16. airrandy84

    16 ינו 2023 00:44:27

    אז הנה ההגדרה המושלמת לפרנצ'ייז של מינסוטה ויקינגס, "קבוצת השמיכה הקצרה". כשההגנה אימתנית, ההתקפה מקרטעת, וכשההתקפה סוחפת, ההגנה סמרטוטית.. (ואף מילה על הספיישל טים ובטח לא על הבועטים – ותודה לאנדרסון שמפרנס, עדיין, שלל פסיכולוגים שמטפלים בי..). גם הסאק הרגע שהשיגה ההגנה הסגולה לא יכול להסתיר את החולשה. בדרך למיטה. מוקדם מהצפוי..
    "the huror.. The huror.."

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט