סיכום שבוע 13 בNFL

מי מספר אחת? האיגלס

מאת צוות הופס פוטבול: שחר דלאל, עידו רבינוביץ' ורביב פייג

מחזור שהבטיח הרבה וגם קיים.
משחקים צמודים מצד אחד והתפוצציות ניקוד מצד שני.
ק"ב שמתעלים וק"ב שנפצעים פציעות מסיימות עונה.
שיקגו ויוסטון איבדו כל סיכוי להגיע לפלייאוף אבל עוד 30 קבוצות נלחמות על 14 מקומות בתמונה שהולכת ומסתבכת.
כל זאת ועוד ותיקו אחד בסקירה שלפניכם.

מינסוטה וייקינגס (2:10) – ניו יורק ג'טס (5:7) 22:27

עוד שבוע עבר ועוד ניצחון של מינסוטה בהפרש של פחות מט"ד אחד. הג'טס הצליחו לשמור על המשחק צמוד לכל אורכו, ואפילו כבר הריחו את הניצחון עם דרייב מסיים שנכנס לטריטוריה של הווייקינגס, אך חטיפה גדולה בסיום של קמרון ביינם סגרה את הסיפור כשנותרו שניות בודדות לסיום.

קירק קאזינס שוב עשה את המינימום הנדרש כשסיים עם 173 וט"ד, אותו תפס ג'סטין ג'פרסון, שסיים עם משחק חלש של 45 יארד בלבד. דלווין קוק הוסיך 86 וט"ד על הקרקע. בצד השני עוד משחק עם הרבה יארדים של מייק ווייט (369) אך עם שתי חטיפות וללא ט"ד.

מוצאים דרכים לנצח, מינסוטה ויקינגס

שיקגו ברס (10:3) – גרין ביי פאקרס (8:5) 28:19

האוהדים בשיקאגו כבר התחילו לפנטז על ניצחון "בדרבי", לאחר שג'סטין פילדס הוכרז ככשיר למשחק. בהתחלה זה נראה כאילו זה הולך אליהם, אך ט"ד בשניות הסיום של המחצית שמסר ארון רודג'רס לכריסטיאן ווטסון סימן את הבאות. המארחים הצליחו לשים רק עוד 3 נקודות על הלוח מאותה נקודה, בעוד גרין ביי משיגים 18 נקודות ברבע האחרון בלבד, ומסיימים עם עוד ניצחון על היריבה המושבעת.

182 יארד וט"ד לרודג'רס, 48 יארד וט"ד באוויר לווטסון שהוסיף גם 46 וט"ד על הקרקע. בצד השני משחק מצוין של פילדס (254 יארד באוויר ו-71 יארד וט"ד על הקרקע) לא הספיקו, לאחר שספג שתי חטיפות בשתי הדקות האחרונות של המשחק.

נשאר בעל הבית, אהרון רודג'רס

בולטימור רייבנס (4-8) – דנבר ברונקוס (9-3), 9:10

הברונקוס קיבלו הזדמנות פז לעשות סנסציה. הקוורטרבק הנפיץ של הרייבנס, למאר ג'קסון, נפצע ברגלו ברבע הראשון, יצא מהמשחק והותיר את טיילר האנטלי להיות הקפטן של הספינה. ההגנה הנהדרת של הברונקוס ניצלה את החסרון של מספר 8 בסגול וחנקה את הרייבנס לשלוש נקודות בלבד ב-59 הדקות הראשונות של המשחק וחטפה את הכדור פעמיים.

הברונקוס קיבלו גם משחק מדויק של ראסל ווילסון שהשלים 17/22 המסירות שלו ולא איבד כדור אחד ושחקני קו ההתקפה הרשו רק שני סאקים בניגוד ל-4 של בולטימור. ועדיין, למרות כל זאת, הברונקוס עדיין מצאו דרך להפסיד.

ט"ד בריצה של האנטלי העלה את הרייבנס ליתרון ראשון במשחק עם שניות ספורות על השעון. ווילסון דווקא הריץ דרייב טוב ונתן לברנדון מקמאנוס הזדמנות לנצח, אך הבועט לא הצליח לבעוט את הכדור רחוק מספיק ואוהדי הברונקוס בכל מקום תפסו את הראש בפעם התשיעית העונה.

אל תתפלאו אם נתניאל האקט יפוטר עוד לפני סוף העונה, האוהדים רוצים את ראשו.

לשארית העונה? טיילר האנטלי

דטרויט ליונס (7-5) – ג'קסונוויל ג'אגוארס (8-4), 14:40

בשקט בשקט, האריות מעיר המכוניות הפכו להיות קבוצה מאוד מהנה לצפייה. הם עלו ליתרון 20:3 מאוד מהיר כבר בתחילת הרבע השני, עם סקורים לג'מאל וויליאמס ואמון-רה סט. בראון, שניים מהשחקנים האקספוליסיביים ביותר בהתקפה של דן קמפבל.

משם, הג'אגס לא התקרבו במיוחד. טרוור לורנס יצא מהמשחק לכמה מהלכים אך לבסוף חזר ורשם שורה סטטיסטית סולידית של 179 יארד, ט"ד ללא איבודים. ג'ארד גוף מהצד השני היה פנטסנטי עם 340 יארד ו-2 ט"ד באוויר, שניהם לסט. בראון שגם סיים עם 114 יארד.

הליונס נראים נהדר בחודש האחרון, וצפויים להשתפר בצורה רצינית הקיץ עם התוספת של הבחירה שקיבלו בטרייד עם הראמס שכרגע נמצאת בטופ 5.

הכי הרבה ט"ד, ג'מאל וויליאמס

יוסטון טקסנס (1-10-1) – קליבלנד בראונס (7-5), 27:14

משחק החזרה של דשון ווטסון למגרשים הסתיים בניצחון צפוי מול קבוצתו לשעבר, אך הקוורקבק המושמץ עדיין לא נראה קרוב לכושר שהציג בשיאו בטקסס.

המשחק המפוזר התחיל בחטיפה על המהלך הראשון והמשיך להיות מוזר יותר ככל שהזמן עבר. יוסטון עלו ליתרון 5:0 נדיר במיוחד לאחר שער שדה וסייפטי עם תיקול מפתיע של ניק צ'אב בתוך האנדזון. הבראונס חזרו עם שני ט"ד, אחד מהחזרת פאנט והשני מהחזרת פאמבל, מה שנתן להם יתרון שלא שמטו עד שריקת הסיום.

הניצחון של הבראונס תורם בעיקר לטקסנס, שעושים צעדים עצומים להבטחת הבחירה הראשונה בדראפט הקרוב, ממש בצל בחירת ארבעת קבוצות הפלייאוף בפוטבול המכללות מוקדם יותר השבוע. הם ישימו עין על כמה קוורטרבקים שמשתתפים שם.

עדיין לא בכושר משחק, דשון ווטסון


ניו יורק ג'איינטס (4:1:7) – וושינגטון קומנדרס (5:1:7) 20:20

שתי הקבוצות חיפשו ניצחון שייתן להם יתרון בבית ה-NFC מזרח לקראת הפלייאוף, אך בסיום הם נשארו באותה נקודה כשסיימו בתיקו לאחר הארכה. וושינגטון יכולים לצאת מהמשחק הזה קצת יותר מעודדים לאחר שטיילור הייניקי הצליח להוביל דרייב שכפה שוויון לקראת הסיום. עם זאת, הג'איינטס היו יכולים לסגור סיפור בהארכה, אך גראם גאנו – אחד הבועטים הטובים בליגה – לא הצליח להשחיל את הכדור מ-58 יארד בתום המשחק.

275 יארד ושני ט"ד להייניקי, שנעזר בטרי מקלורין (105 יארד וט"ד בתפיסה) ובבראיין רובינסון ג'וניור (96 על הקרקע). 200 יארד בדיוק (וט"ד) לדניאל ג'ונס באוויר, אך גם 71 יארד על הקרקע. 63 וט"ד לסקון בארקלי.

פלונטר בתמונת הפלייאוף, ג'איינטס וקונמנדרס.

לאס וגאס ריידרס (7:5) – לוס אנג'לס צ'ארג'רס (6:6) 20:27

לאחר פתיחה נוראית לעונה נראה שבלאס וגאס מצאו את הנוסחה להצלחה והם כבר סופרים ניצחון שלישי ברציפות. בצד השני, בקיץ דיברו על הצ'ארג'רס כמועמדים ללכת רחוק מאוד בפוסט סיזן, אך פתאום הם מוצאים את עצמם במאזן חצוי ומחוץ לפלייאוף, וכשההתקפה המוכשרת מצליחה למצוא את האנדזון רק פעם אחת, צריך להתחיל לשאול הרבה שאלות.

250 יארד 2 ו-1 לדריק קאר, שהפעם שיבח את חבריו על הקאמבק שלהם העונה, בעוד הוא נעזר במשחקים מפלצתיים של דבנטה אדאמס (177 יארד ו-2 ט"ד) וג'וש ג'ייקובס (144 יארד על הקרקע וט"ד). 335 יארד וט"ד ג'סטין הרברט בצד המפסיד.

סוף סוף, דאבנטה אדאמס

אטלנטה פלקונס (8:5) – פיטסבורג סטילרס (7:5) 19:16

כשמדברים על קבוצות מרכז טבלה מדברים בדיוק על שתי הקבוצות האלו. הן אומנם לא יהיו בפלייאוף, אבל כן ציפינו לקצת יותר מהמשחק הזה. סיפור המשחק היה הביקור הראשון של קמרון וקונור הייוורד באטלנטה, שם שיחק אביהם קרייג כראנינג בק ושם נקבר לאחר מאבק במחלת הסרטן בגיל 39. השניים יחזרו הביתה לפיטסבורג עם ניצחון שני ברצף – לראשונה העונה.

197 יארד וט"ד לקני פיקט, 86 יארד על הקרקע לנאג'י האריס ו-17 יארד בתפיסה בודד אך עם ט"ד לקונור הייורד. בצד השני 167 יארד 1 ו-1 למרכוס מאריוטה שהוסיף 17 על הקרקע.

אולי בכל זאת לא יסיימו עם מאזן שלילי, הסטילרס.

פילדלפיה איגלס (1-11) – טנסי טייטאנס (5-7), 10:35

הקבוצה הטובה בליגה פגשה מבחן ליטמוס מצוין, ועברה אותו בהצלחה. הטנסי טייטאנס, קבוצה עם חוזקה הגנתית בדגש על הגנת הריצה, לא הצליחה להתמודד עם ההתקפה הדורסנית בראשות ג'יילן הרטס וקו ההתקפה העצום של האיגלס.

אחד מהדרייבים המרשימים ביותר בערב היה הדרייב השלישי של האיגלס, עוד בתחילת הרבע השני כשהתוצאה הייתה בשוויון. האיגלס עברו 100 יארד שלמים (לאחר שדגלים החזירו אותם אחורה) והדרייב הסתיים בתפיסה אדירה של אי.ג'יי בראון מ-40 יארד נגד הקבוצה הישנה שלו.

מהנקודה הזו, האיגלס לא ויתרו על היתרון לשנייה. הרטס סיים עם 380 יארד, 3 ט"ד באוויר ועוד אחד על הקרקע במשחק עצום שחיפה על משחקים רעים של הרצים בסגל (55 יארדים משותפים ב-19 נשיאות למיילס סנדרס, בוסטון סקוט וקנת' גיינוול).

הטייטאנס מנגד בחרו יום רע לא למצוא נתיבי ריצה לדרק הנרי, שסיים עם 30 יארד ופחות מ-3 יארד לנשיאה.

גם ראיין טנהיל לא הרשים עם 14/22, 141 יארד וט"ד אחד.

בלתי ניתן לעצירה, ג'יילן הרטס

סינסינטי בנגלס (4-8) – קנזס סיטי צ'יפס (3-9), 24:27

הניצחון השלישי של הבנגלס נגד הצ'יפס בשנת 2022 וההפסד הראשון של פטריק מאהומס בחודשי נובמבר-דצמבר, שבירת רצף של 26 ניצחונות רצופים בחודשים האלו.

הבנגלס התחילו לוהטים עד 2 ט"ד בשני הדרייבים הראשונים שלהם מה שהעלה אותם ליתרון 14:3 כבר בתחילת הרבע השני. 14

נקודות ללא מענה מהצד השני העלו את האדומים של אנדי ריד ליתרון. אוון מקפירסון השווה בדרייב העוקב, אך ט"ד א-לא מייקל ג'ורדן של מאהומס בדרייב הבא העלו את הצ'יפס חזרה למושב הנהג. הסקור היחיד ברבע האחרון היה של סינסינטי, ט"ד של ג'ו בורו לכריס אוונס שסגר את העניין.

בעקבות ההפסד, הצ'יפס ירדו מכס המלכות של ה-AFC ופינו את מקומם לבילס, שניצחו את ניו אינגלנד ביום חמישי.

המספר של הצ'יפס בחיוג מהיר, ג'ו בורו

לוס אנג'לס ראמס (9-3) – סיאטל סיהוקס (5-7) 27-23
יחסית למצבם העגום של הראמס, הם נתנו חתיכת קרב ליריבה מהבית. ושמרו את המשחק צמוד, ואף קרוב מאוד לנצחון שלהם.
עם 3 דקות על השעון לסיום המשחק, קאם איקרס פרץ 6 יארד לט"ד השני שלו במשחק שהעניק ללוס אנג'לס יתרון של 3 נקודות במשחק שנע הלוך ושוב בין הובלות קלות של כל אחד מהצדדים.
עם מת'יו סטאפורד ושני התופסים העיקריים שלהם מחוץ למשחק הראמס עשו זאת בעיקר דרך הקרקע עם אסופת רצים שאייקרס הוביל וצברו כמעט כפול יארדים מסיאטל ששוב זנחחו את משחק הריצה והעדיפו לשים את המשחק ביידים של ג'ינו סמית' שגמל להם בהופעה מעולה ודרייב סיום שחצה 0 יארד ב2:20 דקות והסתיים בלייזר של 8 יארד לדי.קיי מטקאלף ולט"ד הניצחון.
ביום שבו לראמס לא היה מי ולמי למסור, לשני התופסים של הסיהוקס, טיילר לוקט ומטקאלף היה יום מצויין עם מעל 120 יארד בתפיסה וט"ד לכל אחד.
ג'ון וולפורד שנבחר להוביל את הארגון בהעדרו של מאט סטאפורד ניסה לעשות משהו ב35 השניות שנותרו, אבל המקום היחידי שהדרייב הזה הלך אליו היה לידיים של טאריק וולן, הקורנר של סיאטל.
הפסד שישי ברציפות של הראמס בעונה אבודה ונצחון חשוב מאוד לסיהוקס במשחק שהיה אמור להיות הרבה יותר קל כשהדרך של סיאטל לפלייאוף נעשתה טיפה יותר קלה לאחר התיקו בין הג'איינטס לקומנדרס וסביר להניח שגם אחרי הפציעה מסיימת העונה של ג'ימי גארופולו, הק"ב של המכשול העיקרי בדררכם לראשות הבית.

יש מה לחגוג, די קיי מטקאלף.


סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (4-8) – מיאמי דולפינס (4-8) 17-33
במשחק שסומן כאחד השיאים של הערב בו ההגנה הכי טובה בNFL אירחה את אחת ההתקפות הטובות ביותר בNFL, האקשן נפתח בשני אסונות לקבוצה המארחת.
ראשית, מיאמי , שהגיעה מוכנה להוכיח שהתקפה טובה יכולה למצוא דרכים לנצח הגנה טובה, תפסה את הגנת סן פרנסיסקו לא ערוכה נכון במהלך הראשון של המשחק ובשעה שטייריק היל תופס את מלוא תשומת הלב, טואה שלח קטנה לסקרים שטרנט שרפילד שעקף את קו ההגנה האחרון של הניינרס לט"ד ל 75 יארד.
7-0 מייאמי והקבל במפרץ בהלם.
האסון השני קרה כשדרייב המענה של התקפת סן פרנסיסקו נקטע בריסוק כף רגלו של הק"ב הפותח ג'ימי גארפולו, פציעה חמורה שגמרה לו את העונה.
מי שעלה להחליף את גארופולו הוא ברוק פרודי, Mr. irrelevant  הוא הכינוי שניתן לבחירה האחרונה בדראפט הNFL השחקן שנבחר במקום ה262 ולא היינו אמורים בכלל לדבר עליו לולא שרשרת מצערת של פציעות לשני הק"ב הפותחים של סן פרנסיסקו.
פרודי שהושלך למים החמים, הצליח לעמוד בכבוד במשימה, עם הרבה עזרה מקריסטיאן מקקפרי שצבר 146 יארד וט"ד במשחק רובם ממסירות שסתום בטחון מהק"ב הצעיר והלא מנוסה.
אבל הניינרס היא לא קבוצה שבנויה לנצח דרך ההתקפה. ההגנה ניצלה יום חלש ולא אופייני של טואה טאגובאלויה שכנראה הרגיש את הלחץ והחשיבות של המשחק הזה עבור המאמן הצעיר שלו שחוזר "הבייתה" להתמודד מול המנטור שלו והתקפת מיאמי תפקדה ברמה הרבה פחות חדה מאשר אנחנו רואים בדרך כלל. טייריק היל היה מקבל את המנה שלו בכל מקרה (9תפיסות מ14 מטרות ל146 יארד וט"ד במשחק) אבל המון מסירות לא מדוייקות של טואה והעילמות טוטאלית של ג'יילן וואדל היו חלק מהסיבות לחוסר הפרודקטיביות של ההתקפה.
אבל הסיבה העיקרית הייתה הלחץ שהפעילה הגנת סן פרנסיסקו. ניק בוסה עשה טרור  בבאק פילד עם 3 סאקים וכפיית פאמבל במשחק כשהוא כבר עם 14.5 סאקים ומוביל בבטחה את הNFL.  שובו המבורך של אריק ארמסטד במרכז קו ההגנה עזר לעצור לחלוטין את משחק הריצה של רחים מוסטארט וג'ף ווילסון (33 יארד בריצה כל היום) וכפתה, פעמים, משהו שטואה לא עשה מאז שבוע 2 של העונה, 2 חטיפות של טואה מתוך 3 במשחק כשהשלישית סגרה את המשחק מהמהלך הראשון של המחליף של טואה בשניות הסיום.
מדד הדופק השנה של מיאמי במשחק חוץ מול יריבה קשה אמנם לא הלך כמו שציפו, אבל המאזן שלהם טוב מספיק בAFC כדי להיות מועמדת כמעט בטוחה לפלייאוף.
סן פרנסיסקו, בניצחון פירוס, עם המון אי וודאות לעתיד, ממשיכה לשמור על ראשות בית הNFC  מערב ומקווה שהגנה טובה ברמות היסטוריות תצליח להחזיק אותה שם ותחפה על איבוד של בגרות ונסיון בעמדת הק"ב.
נכון לכתיבת שורות אלו, ברוק פרודי הוא הפותח מתחת לסנטר והניינרס מיהרו להחתים את ג'וש ג'ונסון מהפרקטיס סקווד של דנבר. אבל יש סיכוי סביר שיחפשו שחקן מנוסה יותר בעמדה כאשר שמותיהם של בייקר מייפילד ומאט ראיין הועלו כמועמדים לאחר שביקשו שחרור מקבוצותיהם עם היוודע הידיעות על הפציעה מסיימת העונה של גארופולו.

כבר לא חסר חשיבות, ברוק פרודי

דאלאס קאובויז (3-9) – אינדיאנפוליס קולטס (8-4-1), 19:54

מרגיש שבכל שנה תחת קלן מור בדאלאס יש התפוצצות כזו של הקאובויז למספר נקודות אבסורדי. הפעם זה היה 33 נקודות ברבע הרביעי בלבד לאחר שהמשחק היה בהפרש של רק 2 נקודות לאחר שלושת הרבעים הראשונים.

7 טאצ'דאונים כוללים לקבוצה הטקסנית שחולקו בצורה נאה בין כל הכוכבים: 2 לטוני פולארד, 1 לזיק אליוט, 1 לסידי לאמב, 2 למייקל גאלופ ועוד אחד של מאליק דייויס, עשו את ההבדל במשחק הקריטי הזה שמשאיר לבויז סיכוי ממשי לקחת את ראשות הבית ואפילו ראשות הקונפרנס.

הקולטס מנגד ממשיכים במגמה המדאיגה. לאחר הניצחון על הלאס ווגאס ריידרס, ג'ף סאטרדיי ממשיך להפסיד, כפי שהיה צפוי מאדם שלעולם לא אימן קבוצת פוטבול מעבר לרמת תיכון. המינוי הביזארי ימשיך לעורר גלים גם הרבה אחרי שהעונה תיגמר, וג'ים אירסיי ייאלץ להשיב לשאלות רבות.

מתקתקים, פרסקוט ופולארד


טמפה ביי באקנירס (6-6) – ניו אורלינס סיינטס (9-4) 16-17

שני איבודי כדור של טמפה, אחד מחטיפה של בריידי והשניה מפאמבל של ראשאד וויט, עזרו לניו אורלינס לצבור קצת נקודות במשחק החלש התקפית ברובו. הסיינטס שמרו על יתרון עם 16 נקודות, ט"ד מהחיבור החדש של דלתון וטייסום היל ועוד שלושה שערי שדה, לעומת שער שדה בודד של טמפה, עד ל5 דקות לסיום המשחק שם טום בריידי החליט להתעורר.
דרייב מהיר של 13 מהלכים ובריידי משיג את הט"ד הראשון שלו. הגנת טמפה עושה את שלה ועוצרת את ניו אורלינס לבעיטת הרחקה, עוד אחת מתוך ה11 במשחק לשת הקבוצות. ואז בריידי עושה בריידי ו2.5 דקות על השעון מספיקות לדרייב של 13 מהלכים שמסתיים בט"ד ניצחון לאדומים עם 3 שניות לסיום.
טמפה זוחלת דרכה למאזן חצוי וזה מספיק כדי לייצב את עצמה בראש הבית החלש הזה.
ניו אורלינס מפספסת פה הזדמנות גדולה להשוות מאזנים למובילות בית ה NFC דרום ומוכיחה שאסור בשום פנים להרפות ולהוריד את הרגל מהגז כשמדובר  בטום בריידי.

3 שניות לסיום, טמפה ביי

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. מצויין, כהרגלכם בקודש.
    .
    אם אני לא טועה (אנא תקנו אם כן), הנצחון העלה את גרין ביי לראש טבלת המנצחות בכל הזמנים… על חשבון הברס.

    1. לפי מה שהבנתי ה-LT של מיאמי נפצע, וטואה הרבה יותר חשוף, זה גם ההבדל בין החצי הראשון במשחק הקודם מול יוסטון לעומת החצי השני.
      טואה הרגיש הרבה פחות בטוח והתוצאות בהתאם

  2. הלב כואב על גארופולו
    אם יש משהו שבולט לי בכל האינטרקציות שלו עם שחקנים מהקבוצה זה שהוא פשוט מאוד אהוב עליהם. good guy במובן הכי פשוט שלו.
    עם כל הסאגה הלא נגמרת לפני העונה ועם העונה הזו שהסתמנה כמו עונת שיא, משהו שיותר דומה לסרט הוליוודי מאשר לעונת NFL, הפציעה הזו לא רק שוברת קרסול, היא גם שוברת את הלב.
    אגב, לא שזה מאוד רלוונטי לפציעה אבל לא ברור לי איך ה DE של מיאמי הגיע לגארופולו כל כך בקלות ועוד מהצד של טרנט ויליאמס שהוא בטח אחד החוסמים הטובים בליגה.
    .
    הניינרס בבעיה עכשיו, נכון שההגנה שלהם נראית מדהים אבל כבר ראינו מה קרה להם מול הצ'יפס – אמנם בלי ארמסטד – ובכל מקרה הם לא מספיק טובים כדי לעמוס על שכמם ריצת פלייאוף סבירה. להתקפה של הניינרס יש פוטנציאל אדיר עם שלושה מהנשקים הכי מגוונים שיש. הבעיה היא שבלי קיובי שידע לנצל את היתרונות שלהם, זה הולך להיות בזבוז מארץ הבזבוזים. יכול להיות שפורדי הוא הבריידי הבא והוא גם נראה סביר פלוס במשחק הזה, אבל גם יכול להיות שלא ואז אללה יוסתור ולהקתו.

    1. למיטב זכרוני ג'ימי ברח לימין שזה הצד של מגלינצ'י שזוכה להמון תרעומת וביקורת על התפקוד שלו השנה. אבל לא בטוח שהפעם זו אשמתו. סתם מזל רע.
      פרודי תפקד טוב בתוכנית משחק התקפית סופר שמרנית. אמנם כורח המציאות אבל אני לא יכול שלא לחשוב שגם אם היה לנו את פטריק מהומס תחת הסנטר, תוכנית המשחק של שאנאהן תמיד תהיה שמרנית. אולי הוא עוד בשוק מה 28-3 בסופרבול של אטלנטה.

      1. ברח לימין אבל התיקול הראשון (זה שממנו ברח) הגיע מהבליינד סייד
        תראה בהילוכים החוזרים, בייקר פשוט עקף את ויליאמס בנחת ובזמן שגארופולו התחמק ממנו, פיליפס התגבר על מגלינצ'י ובא לעזור. בלי בייקר, גארופולו היה משחרר את המסירה הרבה לפני שפיליפס היה מצליח לעבור את מגלינצ'י

        https://www.espn.com/nfl/story/_/id/35182949/49ers-jimmy-garoppolo-ruled-left-foot-injury

        1. צודק. עושה רושם שתקלות כאלו קורות הרבה שאנשי ליין עוקבים אחרי תוכנית החסימות שהוכתבה מראש מבלי להרים ראש ולהתחשב במה שקורה באמת בשטח.
          בכלל, אנשי הליין של סן פרנסיסקו בנויים לחסימת ריצות ונבחרו הרבה בזכות זה. אבל השנה יותר מתמיד שאנאהן משום מה מעדיף אחוז גבוהה יותר של מסירות.

          1. זה התפקיד של הסנטר להרים את הראש ולחלק את משימות ההגנה. רואים פה בבירור שג'יק ברנדל, הסנטר, בכלל לא מסתכל שמאלה.
            כל מקרה, שחקן ההגנה משמאל נכנס ישירות בלי שאף אחד התייחס אליו. שחקן ההגנה מימין גם כן הגיע בקלות לג'ימי אבל זה בגלל שהוא עבר את מג'לינצ'י כמו כלום. מג'לינצ'י עשה טובה שנגע בו אבל הוא ניצח אותו מלכתחילה ומפה שה היה רק pick your poison

            1. זה הרגיש ככה כל המשחק בערך, לא נראה לי שראיתי בכלל את הפרצוף של פרודי כי כל הזמן היה לו שחקן הגנה מול הפרצוף.
              אולי זאת פשוט היתה שיטת המשחק של מאמי (בליצים, קובר 0) שנתנה להם יתרון בקו?
              גם הריצה של הניינרס לא הרגישה יותר מדי אפקטיבית.

  3. תודה רבה, אחלה של סיכום. הכל הסתדר לבילס המחזור, אבל הם עדיין צריכים פחות או יותר לא להפסיד עד סוף שנה כדי לשמור על השובר שיוויון (לצ'יפס נשאר בלו"ז קבוצה אחת עם מאזן חיובי, לבילס קבוצה אחת במאזן שלילי), וכל זה בלי וון מילר. אני מניח שהם יסתפקו בניצחון על מיאמי ובראשות הביית.

  4. תודה, מחזור מרתק, וכמובן כל תוצאה יכולה לקבוע פלייאוף ומיקום, והכל קריטי.
    לבי לבי לגארופולו, המנחוס בסן פרנסיסקו ממשיך להכות, היה כל כך מתאים שיקח את הניינרס שוב לאליפות הNFC ויסתום את הפה לכל אוכלי החינם שמה בפרונט אופיס, אבל זה המשחק. מילה מאוד טובה על מיאמי, ההתקפה של הדולפינס הם ההצגה הטובה בעיר והמרענן הרשמי של החורף, והרבה דברים טובים יקרו על קו טאגובילואה – ריד
    ירדתי פה הרבה על טרבור לורנס, אבל כמובן שאני שמח שהבחור לא פצוע, היה חשש קל במהלך המשחק. בלי קשר, משמח לראות את הליונס, קבוצה עם עבר מאוד מכובד, יוצאת מהבור שאליו נקלעו בשנים האחרונות.
    הג׳טס היו יותר מקרובים, שני מהלכים על קו האנדזון כמעט סגרו עניין אבל המזל הפעם היה בצד השני. וגם הגאיינטס לא התמזל מזלם, אם כי בחייאת, זה היה משחק שדי נדמה ששני הצדדים ניסו לא לנצח, ויפה שהצליחו בכך. לא מבין מה מתלהבים מוושינגטון, וכנראה שאמשיך לתהות עד סוף העונה. מבולטימור אני ברגיל מתלהב, אבל גם זה לא היה משחק גדול של שני הצדדים.
    שאפו ענק לרוג׳רס על נצחון יפה, אם כי לא דורס. האיגלס לעומת זאת לא רק עופות, גם דורסים. מה שנראה בהתחלה שקול הפך לאירוע במעמד צד אחד, והתפיסה של בראון לט״ד השני שלו פסיכית על כל הראש, הבנאדם מחובק טנגו צמוד עם המגן של נאשוויל, תופס את הכדור בזמן שהוא מחובק איתו! איך? איך?!!?!?!??!?
    ושאלה, מי אצלנו אוהד של הברונקוס?

      1. מי זה אנחנו? ומה רע ללכת לשנות החמישים? הליונס מועדון ותיק, 90+ שנים, ששיחקו בו מהשחקנים הטובים בליגה, אני מבין שלא נוהגים להסתכל יומיים אחורה, אבל בהתחשב בכך שהפאקרס זה עתה עברו את שיקגו, כנראה שמותר להסתכל גם לעבר ואפילו הרחוק.

        1. אנחנו זה הקארדס…כמו שאמרתי הייתה להם תקופת זוהר קצרה לפני הקללה אבל זה עדיין רחוק רחוק מעבר מאד מכובד.

          1. טוב, זה לא אותו מועדון בגדול, לקחת קבוצה מעיר של ספורט והעברת אותה ליטרלי למדבר איפה שאם קבוצות מטקסס מתארחות זה כמו משחק בית. אבל כמדומני שדווקא מאז המעבר יש להם יותר הצלחה, או שאני מתבלבל?
            לגבי ה״מכובד״, אני בטוח שלכל אחד יש את הקונספט שלו, אני מסתכל על היסטוריה והמשכיות, פחות על מי לקח מה, גם כי השיטה השתנתה, והיום יש יותר סיכוי ליותר מועדונים לעלות לסופרבול וגם כי עד סוף שנות השישים בכלל לא היה סופרבול.

            1. לא… קשה לקרוא לזה יותר הצלחה.
              גם אני מסתכל על היסטוריה והמשכיות. והליונס בהחלט נופלים פה ובגדול למרות השנים של בובי ליין. בטח כשהכמה ניצחונות שהם עכשיו רחוקים מלסמן יציאה מהבור אלא המשך התחפרות בו.

    1. גיא הירוק / הרשע אוהד הברונקוס, מסכן איך שאלתי אותו לפני העונה מה מפלס ההתלהבות אחרי הטרייד על ווילסון..

      1. אוקי, אז הוא זה שכנראה כל הזמן דוחף לפיטוריו של המאמן. מתחיל להזכיר את הימים שספי ריבלין ישב עם יורם ארבל בסיקור המחזור וכל הזמן דחף לפטר את גרנט כי הוא היה אוהד של מכבי ת״א.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט