מאת צוות הופס פוטבול: פריים טיים זק, יניב שושני ורביב פייג
המושג Jockeying באנגלית נובע מההידחפות של רוכבי הסוסים המקצונים במרוצי הסוסים להציב את עצמם והסוס שעליו הם רוכבים, בעמדה קדמית ככל האפשר על קו הזינוק כדי להשיג את היתרון הטוב ביותר לקראת הפריצה. ובמחזור ה13 של העונה, אנחנו נכנסים לדצמבר עם עוד 5 שבועות של דחיפת מרפקים, מתיחת צווארים, מכות שכם וניעור זנבות כדי להתייצב קרוב ככל האפשר לעמדת הזינוק באחד ממירוצי הכרטיס לפלייאוף הצמודים ביותר שהיו לנו בשנים האחרונות.
משחקי השבוע מציגים שמונה משחקים בין קבוצות עם מאזן חיובי שכולן עדיין עם סיכוי לא רע לכבוש את ראשות הבית שלהם אם הן כבר לא שם כבר.
תאורטית, עדיין אף קבוצה לא הבטיחה את מקומה בפלייאוף למרות שלחלקן (מינסוטה וטנסי) הדרך לשם נראית בטוחה יותר ומתמטית אף קבוצה לא איבדה עדיין את סיכוייה לפלייאוף למרות שבואו, על מי אנחנו עובדים, יוסטון.
נראה שנכונים לנו עוד הרבה קרבות מרתקים וצמודים בדרך לפלייאוך בחמשת השבועות הקרובים. זה מתחיל בגדול השבוע.

תחילה נבדוק מה היה לנו במשחק יום חמישי:

ניו אינגלנד פטריוטס (6-6) – באפולו בילס (3-9) 24-10
אם יש בית ששינה את פניו הכי הרבה בעקבות חילופי הדורות בעיקר בעידן הק"ב זה ה AFC מזרח.
עלייתו של ג'וש אלן, והשנה גם של טואה טאגיוליובה, שמה קץ לשלטון הכמעט טיראני של הצמד בליצ'ק -בריידי בניו אינגלנד, צמד שהתעלל לא רק שנים, אלא עשורים, בשאר קבוצות הבית.
אבל לא רק בעמדת הק"ב מתבטא השינוי. דור חדש של מאמנים צעירים כמו רוברט סאלה בג'טס, מייק מקדמניאל במיאמי ושון מקדרמוט בבאפולו כבר לא מתרפס בפני הקיסר, ביל בליצ'ק.
אבל זה לא אומר שבליצ'ק מפנה את הזירה בשקט ועושה רושם שהיום יותר מתמיד יש חשיבות למצוא את התמהיל המושלם בין מאמן לק"ב. ולניו אינגלנד כרגע יש  חוסר יציבות בעמדת הק"ב.
מאק ג'ונס, שבוע לאחר המשחק הטוב ביותר שלו העונה נגד מינסוטה, לא ממש הרשים הפעם מול הגנת הבילס.
ההתקפה היחידה של הפטריוטס הגיעה משחקן שהוא בבסיסו מחזיר בעיטות והתחיל כקורנר בעונה שעברה ובמהלך ההתקפי הראשון שלו בקריירה מרקוס ד'ונס הפתיע את הגנת הבילס ופרץ לט"ד ארוך ממסירה קצרה.
המפגש הראשון העונה בין שתי היריבות לבית הגיע בזמן קריטי לשניהן כשכל הקבוצות בבית צמודות מאוד וכל ניצחון או הפסד יכול להטות  את המאזן לטובת זו או אחרת.
הבילס הגיעו למשחק הזה שלווים מתמיד ונראה שהם גם חשים  שיש הפרעה בכוח, כאילו מיליוני קולות השתתקו בבת אחת.
אולי בגלל המרפק, אלן לא הרבה להפציץ לעומק, ובסדרה של דרייבים ארוכים ומתודים, התקדמו טייסות הטי בפיקודו של מפקד זהב ג'וש אלן וראש צוות אדום סטפון דיגס ומצאו את הפרצה בהגנות כוכב המוות.
כן, בדיוק סיימתי לראות את העונה של סדרת הטלויזיה "אנדור". מומלץ.
באפולו שלטו בכל הפרמטרים על המגרש, המירו דאונים שלישיים בקלות והחזיקו בכדור כמעט פי 2 זמן מהפטריוטס.
השניים עוד יפגשו במחזור האחרון של העונה אבל הנצחון של באפולו עוזר לה מאוד לא לאבד את מעמדה מול מיאמי שלה היא הפסידה פעם אחת העונה במשחק מטורף, ושיכולה להוביל על הבילס בחצי משחק אם תנצח את סן פרנסיסקו.
ניו אינגלנד, למרות ההפסד, עדיין במאזן לא שלילי, ועדיין יכולה להשתחל לפלייאוף, במיוחד אם הצ'ארגרס יפסידו השבוע. לפניה סטרצ' של שני משחקים ברי השגה מול אריזונה ולאס וגאס, אבל הכל תלוי באיזה מאק ג'ונס נקבל.

לקראת מחזור 13

אטלנטה פלקונס (5- 7) – פיטסבורג סטילרס (4- 7), אטלנטה, יום א 20:00

שאלת המפתח : האם לאטלנטה המדשדשת עוד יש סיכוי לעלות לפלייאוף?

אטלנטה הפסידה בשבוע שעבר לוושינגטון וצברה הפסד שלישי בארבעה משחקים בנובמבר, מה שמרחיק אותם עוד יותר מהמאזן החצוי בו היו לפני חודש. עם זאת, באופן מפתיע (ועגום משהו….) יש להם עדיין סיכוי להעפיל לפלייאוף וזאת בשל החולשה הנוראה של בית ה-NFC דרום בו הם נמצאים, בו כל ארבע הקבוצות נמצאות במאזן שלילי. אטלנטה רחוקה רק חצי משחק מטאמפה ביי המקרטעת המובילה את הבית, כשקרולינה וניו אורלינס החלשות מאיישות את תחתית הטבלה. גם בהפסד לקומנדרס, מריוטה וחבריו הצליחו להניע את הכדור היטב על הקרקע (167 יארד בכמעט 6 יארד לניסיון ריצה) אך עם התקפת מסירה חלשה (174 יארד – מאריוטה השיג יותר מ-200 יארד באוויר רק ב-3 משחקים העונה) לא הצליחו לצבור יותר מ-13 נקודות, וכך לא מנצחים ב-NFL – במיוחד עם הגנה חלשה שמדורגת במקום ה-24 בליגה בספיגה (24.5 נקודות למשחק). עם זאת, הלו"ז שנותר לפלקונס הוא אחד הקלים בליגה ואם הבאקס ימשיכו לשקוע, היא בהחלט יכולה למצוא עצמה (להפתעתה הרבה) בפלייאוף – שם תהיה כנראה הקבוצה החלשה ביותר ויעד מועדף לכל יריבותיה.

פיטסבורג השיגה ניצחון יפה על אינדיאנפוליס ב-MNF, כשקני פיקט נראה סוף סוף כמו ק"ב לגיטימי בליגה – אמנם רק 174 יארד במסירה אך עם אחוזי השלמה טובים והעיקר – ללא איבודים. עם חזרתו של טי-ג'יי וואט לאחר פציעה, וכתוצאה מכך יכולת הגנתית קבוצתית משופרת בהרבה, הקבוצה נראית פתאום כקבוצת אמצע טבלה לגיטימית בליגה (שני ניצחונות בשלושת המחזורים האחרונים, שבתווך הפסד מכובד לסינסינטי העדיפה). עם פיקט, התופס הרוקי המצוין פיקנס וסגל הגנתי חזק בראשות וואט עם הייורד, פיצפטריק ואחרים, יתכן שבקבוצה יש גרעין שחקנים שיכול להוביל אותה חזרה לצמרת בשנים הבאות (למרות שהרץ המבטיח נאג'י האריס מאכזב לאחרונה). הקבוצה כבר לא תשמור על הרצף של המאמן מייק טומלין (15 עונות במאזן חיובי) אך אם תמשיך להשתפר בדצמבר תוכל לצאת לפגרה בראש מורם והרבה תקוות לשנים הבאות.

תחזית : הגנת הריצה של פיטסבורג היא השישית בטיבה בליגה ומריוטה יתקשה להפעיל מולה את משחקו הרגיל. פיקט וחבריו יסתדרו ביתר קלות מול הגנת אטלנטה הבינונית ופיטסבורג תנצח בהפרש לא גדול במשחק לא מאד אטרקטיבי ומעוט נקודות.

שיקגו ברס (3- 9) – גרין ביי פאקרס (4- 8), שיקגו, יום א 20:00

שאלת המפתח : האם גרין ביי היא הקבוצה הגרועה ביותר בבית ה-NFC צפון?

גרין ביי צברה עוד הפסד בשבוע שעבר (הפסד שביעי בשמונה משחקים!) ועכשיו גם נס לא יביא אותה לפלייאוף. היא נמצאת במאזן זהה לדטרויט (אך מדורגת מתחתיה בבית בשל ההפסד במשחק ביניהן בתחילת נובמבר). שיקגו נמצאת רק משחק אחד מתחת לגרין ביי ואם תנצח היום תשתווה אליה במאזן. התקפת הפאקרס מדורגת במקום ה-23 בליגה עם פחות מ-20 נקודות למשחק כשהקבוצה מאבדת 1.5 כדורים למשחק (מדורגת בתחתית הטבלה גם בחטיפות וגם בפאמבלים), לא מצליחה להשלים הזדמנויות ברד זון (53% בלבד) וכשגם כמות היארדים המושגים היא לא יותר מממוצעת מתקבלת תוצאה מדכאת עבור האוהדים בוויסקונסין, שהתרגלו לראות יכולת התקפית גבוהה בשנים האחרונות. קרן האור היחידה מגיעה מכיוון התופס הרוקי כריסטיאן ווטסון שצבר עד עתה 6 ט"ד. כדי להוסיף לעגמומיות הכללית, רוג'רס נפצע בסוף המשחק הקודם (כשג'ורדן לאב עלה במקומו ושיחק לא רע, אגב). ההגנה גם היא מאכזבת, כשבולטת לרעה הגנת הריצה המדורגת במקום ה-31 כשהיא מאפשרת 155 יארד למשחק על הקרקע.

שיקגו הובסה בשבוע שעבר ע"י הג'טס כאשר ג'סטין פילדס לא שיחק בשל פציעה בכתף. הקבוצה מקווה שיחזור למגרש כי אתו ההתקפה נראית אחרת לגמרי. ביצועי המסירה שלו לא מבריקים (כ-150 יארד למשחק בפחות מ-60% – אם כי ניכר שיפור לאחרונה גם ביכולתו כמוסר) אך יכולתו על הקרקע שכבר הביאה לברס כמעט 850 יארד מאפשרת לקבוצה להפגין את התקפת הריצה הטובה בליגה (192 יארד למשחק!) ולהישאר תחרותיים במשחקים רבים, גם אם כמות הניצחונות עדיין לא משביעת רצון. חלק מהקושי להשיג ניצחונות נובע מההגנה שלמרות השקעה רבה בדראפט וברכש מדורגת רק במקום ה-27 כשהיא סופגת יותר מ-25 נקודות למשחק. אם פילדס ימשיך להבריק על הקרקע (ואולי גם באוויר) ושיקגו יצליחו להדביק את גרין ביי השוקעת (ואולי גם את דטרויט) ולא לסיים במקום האחרון בבית, העונה הזו בהחלט תירשם כהצלחה יחסית בהתחשב בציפיות המאוד נמוכות בתחילתה.

תחזית : התחזית למשחק הזה מאד תלויה בזהות הק"ב הפותחים – האם רוג'רס ופילדס הפצועים יעלו לשחק או שיופיעו במקומם לאב וסימיאן? נכון לרגע כתיבת שורות אלה, נראה שרוג'רס ישחק ופילדס ייעדר, ובסיטואציה כזו צפוי ניצחון קל של גרין ביי. אם פילדס יופיע ביכולת מלאה המשחק יהיה הרבה יותר מעניין ועלול להיגמר בתוצאה צמודה וסיום דרמטי בניסיונן של שתי הקבוצות לברוח מהמקום האחרון בבית.

בולטימור רייבנס (4-7)  – דנבר ברונקוס (8-3)  (בולטימור, ראשון 20:00)

אוי כמה שההפסד בשניות הסיום לג'גוארס החלשים מסבך את הרייבנס, ובמקום לעשות צעד משמעותי בכיוון הבטחת הופעת פלייאוף, העורבים מסתבכים בצמרת הצפופה של ה- AFC, ומגיעים לחוצים למפגש מול עוד קבוצה חלשה בדמותה של דנבר. באותו הפסד ההגנה עשתה צעד גדול לאחור לאחר שיפור עקבי במשחקים האחרונים, ולשמחתה מחכה לה הפעם ההתקפה החלשה להחריד של הברונקוס, שעברה רק פעמיים השנה את רף 20 הנקודות למשחק, ושמדורגת במקום האחרון בליגה בצבירת נקודות. למאר ג'קסון והתקפת הרייבנס שמחים הרבה פחות, כי הם עומדים לפגוש את אחת ההגנות הטובות ביותר בפוטבול, שלא תקל עליהם את החיים כלל וכלל. הרייבנס חייבים לתקוף את החוליה החלשה בהגנת הברונקוס, הגנת הריצה, ולא יהיה מפתיע לראות את ג'קסון רץ לעוד משחק של 100 יארדים.

בדנבר מתעניינים יותר בדראפט מאשר בליגה הסדירה, ואם בכל זאת הם מתעקשים לנצח, הקווטרבק ראסל ווילסון צריך לנצל את חולשת הגנת המסירה של הרייבנס, בדיוק כמו שעשה טרבור לורנס במחזור הקודם. על הקרקע לדנבר אין הרבה מה להציע, ובצירוף עם הגנת ריצה חזקה של הרייבנס, משם לא תגיע הישועה.

נתון מעניין –  לאמאר ג'קסון מוביל את הליגה עם 6.8 יארדים לניסיון ריצה (יחד עם ג'סטין פילדס).

תחזית – לרייבנס אסור להפסיד את המשחק מול הברונקוס, והם אכן לא ימעדו בפעם השניה ברציפות, וינצחו את הקבוצה המיואשת מקולורדו.

מינסוטה וויקינגס (2-9)  – ניו יורק ג'טס (4-7) (מינסוטה, ראשון 20:00)

אחרי רק שש ניצחונות בשנתיים האחרונות ו-11 שנים ארוכות ללא הופעת פלייאוף, הג'טס סופרים שבע ניצחונות העונה, והם חזק בתמונת הפלייאוף, ללא ספק אחת מהפתעות העונה. במחזור האחרון הם גם רושמים שיא התקפי עונתי, ובהופעת הבכורה שלו העונה, הקווטרבק מייק ווייט מנפק את משחקו הטוב ביותר בקריירה הקצרה שלו. מול הגנת המסירה הגרועה של הוויקינגס יש לו הזדמנות פז להמשיך את המומנטום, ולבסס את עצמו כקווטרבק הפותח של המועדון. הגנת הג'טס ממשיכה לעשות את תפקידה, והיא למעשה הסיבה למאזן החיובי של הקבוצה, ומדורגת רביעית בליגה עם חוליית הגנת מסירה טובה במיוחד.

מינסוטה התאוששה מהתבוסה מל הקאובויס עם ניצחון דחוק על הפטריוטס, רק שמשהו לא טוב עובר על ההגנה שלה. מאז שבוע החופש במחזור השביעי, הוייקינגס סופגים נקודות ויארדים בכמויות מסחריות, ורק התעלות התקפית והרבה מזל עוזרים להם לספוג רק הפסד אחד בפרק זמן זה. המאזן ולוח המשחקים יעלו את הוויקינגים לפלייאוף, אבל בלי שיפור הגנתי חוויית הפלייאוף לא תמשך זמן רב.

נתון מעניין – לג'סטין ג'פרסון, התופס של מינסוטה, יש העונה 1232 יארדים בתפיסה. לשאר התופסים בקבוצה יש 875 יארדים, ביחד (!).

תחזית – בואו נלך על הפתעה. הגנת הג'טס מגבילה את קירק קאזינס והתקפת המסירה שלו, ווייט ממשיך לשחק טוב, והג'טס רושמים את ניצחונם השמיני העונה.

ניו יורק ג'ייאנטס (4-7)  – וושינגטון קומנדרס (5-7)  (ניו ג'רסי, ראשון 20:00)

איזה משחק מרתק מצפה לנו, בין שתי יריבות וותיקות ומרות, בבית קשוח וצמוד להפליא.

הקומנדרס עם שלושה ניצחונות רצופים, שישה ניצחונות בשבעת המחזורים האחרונים, ונכון לעכשיו הם בפלייאוף, יחד עם כל קבוצות הבית המזרחי של ה-NFC. מאז שחזר לעמדת הקווטרבק הפותח, טיילור היינקי מפסיד רק פעם אחת, ולמרות שהוא לא מציג יכולת גבוהה, עם הרבה נחישות והקרבה הוא עדיין מוביל את קבוצתו למאזן חיובי, ועל סף העפלה לפלייאוף. גם התקפת הריצה מראה שיפור ניכר באותם שישה ניצחונות, כאשר דווקא הרוקי בריאן רובינסון ג'וניור לוקח את המושכות ומראה יכולת לא רעה בכלל. גם מקומה של ההגנה בשיפור לא נפקד, ויש סיכוי שצ'ייס יאנג יחזור מהפציעה כבר מול הג'ייאנטס, וישפר עוד יותר הגנה שמתחברת לה בשלבים החשובים של העונה.

בניו יורק המצב הפוך, והקבוצה מאבדת גובה מהר. שלושה הפסדים בארבעת המשחקים האחרונים, משחק הריצה בראשותו של סאקואן בארקלי לא מזכיר את הכושר של החצי הראשון של העונה, והג'ייאנטס חייבים לעשות משהו על מנת לעצור את הסחף. הבעיה שאין להם יותר מידי כלים התקפיים אם משחק הריצה לא מתעלה על עצמו, וגם ההגנה לא תציל את המצב, בעיקר כשהגנת הריצה לא ממש מצליחה לעצור את הקבוצות היריבות, וסופגת יארדים למכביר.

נתון מעניין – לדניאל ג'ונס יש רייטינג של 89.7 , מקום 18 בליגה. טיילור היינקי עם רייטינג של 82.7, מקום 28 בליגה. 

תחזית – הנתון הנ"ל מראה שלא נצפה בדו קרב אווירי משובח, אלא משחק קשוח ופיזי, כיאה למפגשים בבית המזרחי. בסופו של משחק הקבוצה האורחת תנצח, בפעם ה- 72 במפגשים בינהן.

דטרויט ליונס (4- 7) – ג'קסונוויל ג'גוארס (4- 7),  דטרויט, יום א 20:00

שאלת המפתח : האם טרוור לורנס יתקרב אי פעם להצדקת הציפיות שנתלו בו עם כניסתו לליגה?

בשבוע שעבר התקיים דיון מעניין בתגובות לסקירה במדור זה, כאשר רבים ציינו את אכזבתם מטרוור לורנס שהציפיות לגביו עם כניסתו לליגה היו גבוהות מאד (מדי?) ולמרות השיפור ביכולתו השנה הוא (עדיין?) רחוק מלהצדיק אותן. כל זה נכון – אך יש לציין לזכותו את העובדה שהעונה שעברה תחת אורבן מאייר הייתה פשוט עונת בלהות בה לא יכול היה ללמוד ולהתקדם כך שבמידה רבה השנה זוהי עונתו הראשונה בקבוצת NFL לגיטימית עם מאמן רציני (דאג פטרסון). יש גם לזכור שצמיחה של ק"ב מוביל בליגה היא תהליך ארוך – ראו את טואה טאגווילואה שמתחיל לפרוע שטרות רק העונה (ה-3 שלו), ג'וש אלן שאחרי שתי עונות בליגה ממש לא נראה ככוכב שהוא היום (רייטינג 85 בעונתו השניה – הרבה פחות טוב מה- 94 שהשיג לורנס השנה) בעוד מהומס ורוג'רס לא שיחקו כמעט בעונות הרוקי שלהם. אם כך, למרות שההייפ סביבו דעך, עם סבלנות ובניה נכונה סביבו, לורנס בהחלט יכול עדיין להיות כוכב בליגה, גם אם הציפיות שיהיה "משיח" ברמה של מהומס או בריידי כנראה רחוקות ממימוש.

לדטרויט אין עדיין ק"ב מוביל לעתיד והיא מסתמכת על ק"ב אחר שנבחר ראשון בדראפט (ג'ארד גוף) אך אכזב מאד בהמשך.  עם זאת, הקבוצה מפגינה רוח לחימה, מנהלת התקפה מגוונת ופורייה יחסית (25 נקודות למשחק, מקום 8 בליגה) אך סובלת מההגנה הגרועה בליגה (אשר סופגת 28  נקודות למשחק ומדורגת בין הארבע האחרונות הן כנגד הריצה והן כנגד המסירה) ונאיביות שגרמה לה להפסיד 5 משחקים בהפרש של 4 נקודות או פחות. למרות הכול, בהחלט ניתן לראות שיפור בקבוצה יחסית לשנים קודמות ועם ק"ב טוב יותר וחיזוקים בהגנה היא בהחלט יכולה להתמודד על מקום בפלייאוף בשנה הבאה, במיוחד עם גרין ביי תמשיך לדשדש, עם או בלי ארון רוג'רס.

תחזית : לדטרויט היה עד עתה לו"ז קשה וכל שבעת הפסדיה היו נגד קבוצות הנמצאות במאזן חיובי. היא תשאף לצבור עוד ניצחון ביתי מול קבוצה ברמתה ולהישאר במקום השני המפתיע בבית ה-NFC צפון. לשתי הקבוצות התקפות טובות והגנה בינונית (ג'קסונוויל) או רעה (דטרויט) כך שצפוי משחק מהנה עם הרבה נקודות ומהפכים. בסופו של יום דטרויט תצא עם ניצחון דחוק ותפיח רוח אופטימית באוהדיה למודי האכזבות.

יוסטון טקסנס (1- 9- 1) – קליבלנד בראונס (4- 7), יוסטון, יום א 20:00

שאלת המפתח : איך ייראה דשון ווטסון במשחק החזרה אחרי כמעט שנתיים מחוץ למגרשים?

ווטסון שיחק את משחקו האחרון בליגה (במדי יוסטון) בינואר 2021. מאז לא שיחק למעלה מעונה וחצי (בשל ההאשמות על תקיפה מינית שהובילו להשעייתו ע"י הליגה) ועתה הוא סוף סוף חוזר למגרש. ג'קובי בריסט שמילא את מקומו ב-11 המשחקים הראשונים של העונה מפנה את מקומו, למרות שהציג יכולת לא רעה. לקבוצה יש ציפיות גדולות שעם ווטסון, ההתקפה (שכאמור הפגינה יכולת טובה למדי עם 24 נקודות למשחק – מקום 11) תהפוך להיות בדרג העליון של הליגה, כשהשיפור הצפוי עם השדרוג בעמדת הק"ב ישתלב עם העונה המדהימה שמציג ניק צ'אב על הקרקע (1040 יארד ו-12 ט"ד). אם זה יקרה , אולי תוכל הקבוצה לצבור יותר ניצחונות גם עם ההגנה המאכזבת שמאפשרת 26 נקודות למשחק – מקום 30. יש להניח שווטסון יצטרך כמה משחקים כדי להסיר את החלודה ובכל מקרה קליבלנד תצטרך להפגין רצף ניצחונות בלתי סביר כדי להגיע למקום בפלייאוף, אך אם הפוטנציאל ההתקפי הנהדר יתממש במשחקי הסיום של העונה, הקבוצה תוכל להתחזק בפגרה בנקודות התורפה ותפתח את העונה הבאה כמועמדת לגיטימית לתואר.

יוסטון נמצאת רחוק מאד מהמקום בו ניתן אפילו לדמיין קבוצה תחרותית. את ההריסות שווטסון השאיר מאחוריו עם עזיבתו ייקח הרבה זמן לשקם. כרגע הקבוצה משיגה את המאזן החלש בליגה וכנראה תוכל לקטוף את הק"ב המוביל בדראפט (במחזור בו יש כמה מועמדים ראויים) וזו תהיה נקודת התחלה טובה כדי להשיק את הטיפוס הארוך והמייגע בחזרה ללגיטימיות. בינתיים התקפת הקבוצה טובה רק מזו של דנבר ואילו ההגנה לא טובה בהרבה (מדורגת במקום ה-23) כאשר חוץ מהרץ הרוקי דמיאן פירס (788 יארד עד כה העונה) אף שחקן בסגל הנוכחי לא נראה כמי שיכול לעזור להוביל את הקבוצה לצמרת.

תחזית :  משחק קאמבק נוח לווטסון, למרות שיש להניח שייתקל באווירה עוינת והרבה שריקות בוז מאוהדיו לשעבר ביוסטון. הטקסנס ביכולתם הנוכחית לא יכולים לנצח כמעט אף קבוצה. ווטסון – גם בהילוך נמוך – וצ'אב ישיגו מולם נקודות בקלות יחסית בעוד הק"ב המקומי קייל אלן (שהחליף את דווין מילס המאכזב) ודמיאן פירס (שנחלש קצת אחרי פתיחת עונה טובה) לא יצליחו להדביק אותם. קליבלנד תצבור ניצחון בכורה עם ווטסון אך נצטרך לחכות ליריבות חזקות יותר כדי לראות איך באמת נראית הקבוצה בהנהגתו.

פילדלפיה איגלס (10- 1) – טנסי טייטנס (7- 4),  פילדלפיה, יום א 20:00

שאלת המפתח : האם דרק הנרי יחשוף את הגנת הריצה החלשה של האיגלס ויוביל את הטייטנס לניצחון?

בשבוע שעבר דיברנו כאן על הסיכוי שהגנת הריצה של פילדלפיה תשתפר בעקבות הגעת כמה שחקני חיזוק בשבועות האחרונים. ובכן, התוצאות בינתיים עדיין מעורבות. מול גרין ביי פאקרס, שאינה קבוצת ריצה מצטיינת, ספגו אמנם האיגלס רק 106 יארד על הקרקע (ביחס לממוצע עונתי של מעל 120 יארד) אך בקצב של מעל  5 יארד לכל נסיון ריצה (מעל הממוצע הגרוע כשלעצמו של פילדלפיה). נצטרך לחכות ולראות אם ההצלחה נגד הקולטס בשבוע 11 היתה מקרית או שפשוט לוקח לשחקנים החדשים קצת יותר זמן כדי לייצר אימפקט משמעותי ורציף. השבוע מחכה להם מבחן קרקעי קשה מול התקפת טנסי ודרק הנרי המצוין. פילדלפיה מצליחה לנצח ולהישאר בראשות ה-NFC עם מרווח ביטחון (יתרון 2 משחקים על מינסוטה ו-3 על דאלאס, בשל העובדה שניצחה את שתיהן העונה) בשל היכולת המעולה של ההתקפה שמוביל ג'יילן הרטס (שגם השבוע השיג יותר יארדים באוויר – 157 – מאשר על הקרקע, בדרך ל-310 יארד כוללים). בשבוע שעבר, השיגה התקפת הריצה של האיגלס סה"כ 363 (!) יארד על הקרקע מול גרין ביי וגם היא תצטרך להוכיח שהיא מסוגלת להגיע לתוצרת כזו גם מול הגנות טובות יותר.

הטייטנס הפסידו השבוע לבנגלס במשחק בו הגנת סינסינטי הצליחה לעצור לחלוטין את דרק הנרי (38 יארד ב-2 יארד לנסיון ריצה) ובמצב כזה גם משחק טוב של טנהיל (290 יארד באחוזים סבירים) לא הספיק כדי להשיג יותר מ-16 נקודות. ככלל, למרות המאזן הטוב של הקבוצה, התקפת הטייטנס מדורגת רק במקום ה-26 עם 19 נקודות למשחק ואפילו התקפת הריצה שלה מדורגת רק באמצע הטבלה עם 122 יארד למשחק. הנרי אמנם צבר כבר 1048 יארד על הקרקע אך הוא עושה זאת רק בכ-4 יארד לניסיון ריצה וסובל מכך שהגנות היריבות מתמקדות בו. הקבוצה לא מצאה מחליף הולם לתופס איי-ג'יי בראון שאותו יפגשו השבוע במדי פילדלפיה כאשר אף שחקן בסגל לא השיג יותר מ-350 יארד באוויר (לשם ההשוואה, בראון צבר עד כה 830 יארד במדי האיגלס). בסיטואציה הזו, ההגנה נאלצת לתרום את חלקה והיא עושה זאת טוב מהמצופה, כשהיא סופגת רק 18.5 נקודות למשחק (מקום 8), כשהגנת הריצה מצטיינת במיוחד עם פחות מ-4 יארד לניסיון ריצה של היריב.

תחזית : שתי הקבוצות הבטיחו מעשית את מיקומן בפלייאוף (כולל כנראה את ראשות הבתים שלהם), אך רוצות לשמור על מומנטום חיובי לקראת סיום העונה. שתי ההתקפות אוהבות לרוץ אך הגנת הריצה של טנסי טובה יותר, כך שהרטס יצטרך להרוויח את לחמו באוויר. הוא הוכיח כבר העונה שהוא יודע לעשות זאת. יתפתח קרב צמוד ללא הרבה ט"ד ועם המון ניסיונות ריצה משני הצדדים אך בסופו של דבר דווקא התקפת המסירה של האיגלס תכריע את המשחק. פילדלפיה תצבור ניצחון נוסף אחרי קרב קשה, מה שיקרב אותה להשגת המקום הראשון ב-NFC בסיום העונה.

סינסינטי בנגלס (7- 4) – קנזס סיטי צ'יפס (9- 2), סינסינטי, יום א 23:25

שאלת המפתח : האם הבנגלס ימשיכו במסע שחזור פלייאוף 2022 וינצחו שוב את הצ'יפס השבוע?

סינסינטי נזכרה השבוע במסע הקסם שלה לסופרבול בעונה הקודמת, כאשר ניצחה את טנסי בשחזור ההפתעה שסיפקה בשלב הדיביז'יונל של פלייאוף 2022 בו הדיחה את הטייטנס שהיו אז הקבוצה עם המאזן הטוב ב-AFC בעונה הסדירה. באותו פלייאוף, פגשו  – וניצחו – הבנגלס במשחק הבא (גמר החטיבה)  את הצ'יפס אותם הם פוגשים היום להמשך שיחזור הדרך מינואר האחרון. הם יקוו שגם השבוע התוצאה תחזור על עצמה והם יצברו ניצחון על קנזס סיטי שמציגה כרגע את היכולת הטובה ב-AFC. הניצחון על טנסי בשבוע שעבר לא הושג בקלות ודרש התעלות של הגנת הריצה שעצרה לחלוטין את דרק הנרי (38 יארד בלבד – זוהי רק הפעם השלישית העונה שהוא משיג פחות מ-80 יארד במשחק). ג'ו בורו היציב הוביל את ההתקפה והנהנה העיקרי מהמסירות המצוינות שלו היה טי היגינס (114 יארד) שבהיעדרו של ג'מאר צ'ייס מיצב את עצמו כתופס הבכיר בסגל. גם הרץ ג'ו מיקסון נעדר בשל פציעה וסמג'י פיריין הצליח למלא את מקומו היטב. צ'ייס (וכנראה גם מיקסון) יחזור השבוע לשחק, מה שיהפוך את ההתקפה למסוכנת ורבגונית עוד יותר. ההגנה סופגת בינתיים רק 21 נקודות למשחק (מקום 13), וזה בהחלט יספיק להפוך את הקבוצה למסוכנת ותחרותית מאד אם בורו יזכה סוף סוף להוביל התקפה בהרכב מלא.

הצ'יפס דוהרים בראשות ה-AFC ומציגים יכולת התקפית מצוינת, כאשר הם משיגים 29.5 נקודות למשחק (מקום ראשון בליגה בפער גדול). פטריק מהומס ממשיך להוציא קסמים מהשרוול ומוביל את הליגה ביארדים (3585) ובט"ד (29 – שישה יותר מהבא אחריו!). הטייט-אנד טרוויס קלסי הנצחי (שכבר השיג יותר מ-900 יארד מתחילת העונה) וסגל התופסים (האפור-משהו אך יעיל) עוזרים לו במשימה. על הקרקע, הרוקי אייזיה פצ'קו מפתיע לטובה וממצב את עצמו כרץ הבכיר עם סגנון ריצה קשוח ויעיל. כרגיל בקנזס סיטי, ההגנה אינה מהטובות בליגה (מקום 16 עם 22 נקודות למשחק) אך אין לה נקודות חולשה בולטות ועם התקפה אקספלוסיבית ומרשימה כמו של הצ'יפס היא בד"כ לא צריכה להתעלות. אחרי המשחק הזה לצ'יפס יש את הלוז הקל ביותר בליגה עד לסיום העונה וניצחון כאן עשוי להבטיח באופן מעשי את ראשות החטיבה ושבוע חופש בתחילת הפלייאוף.

תחזית :  משחק מצוין בין שני ק"ב מהטובים בליגה שמובילים התקפות חזקות ומגוונות. ההגנה של הבנגלס טובה יותר אך מול משחק המסירה הפער הוא זניח, בעוד היתרון שלהם בהגנת הריצה פחות משמעותי מול מהומס וחבריו. אם ג'מאר צ'ייס יחזור בכושר מלא, לבנגלס יהיה יתרון באיכות התופסים, אך קלסי מחזיר בקלות את היתרון דרך עמדת הטייט-אנד. לאחר קרב אדיר ומרובה היילייטים, ינצח הק"ב הטוב ביותר בליגה – פטריק מהומס, למי ששכח – שישיג ניצחון חשוב לקנזס סיטי, בעוד הבנגלס יאבדו קצת מומנטום בקרב מול הרייבנס על ראשות בית ה-AFC צפון.

לאס ווגאס ריידרס (7-4)  – לוס אנג'לס צ'רג'רס (5-6)  (לאס ווגאס, ראשון 23:25)

כל הכבוד למאמן הצ'רג'רס ברנדון סטיילי, שהלך על כל הקופה בהמרת שתי נקודות 15 שניות לסיום המותחן מול הקרדינלס, והשאיר את הקבוצה שלו בחיים במירוץ לפלייאוף. אם הצ'רג'רס יצליחו להעפיל לפלייאוף, זה יהיה בעיקר בזכות התקפת המסירה שלהם, כי שאר חלקי הקבוצה לא ממש מזכירים קבוצה שיכולה לשחק גם אחרי שהליגה הסדירה מסתיימת. התקפת הריצה מדורגת 30 בליגה, ההגנה רק 22 בליגה, ואיכשהו ג'סטין הרברט מצליח להחזיק את קבוצתו עם הראש מעל המים. הפעם מחכה לו הגנה גרועה למדי, ויחד עם קינן אלן המשובח הצ'רג'רס אמורים לרשום מספרים גבוהים באוויר.

גם לריידרס יש התקפה אווירית לא רעה בכלל, וג'וש ג'ייקובס הוא אחד מהרצים האחוריים הטובים בליגה, אבל זה לא הספיק להם ליותר מארבעה ניצחונות, הרבה כאמור בגלל הגנת מסירה חלשה במיוחד. מתוך חולשת הגנת הריידרס זוהר האדג' מקס קרוסבי, שמוביל את הקבוצה בתאקלים וסאקים, ומפעיל לחץ בלתי פוסק על קווטרבק היריבה.

נתון מעניין –  הריידרס איבדו רק שני פאמבלים כל העונה, מקום ראשון בליגה ביחד עם הקאובויס.

תחזית –  הריידרס אולי לא ישיגו כלום העונה, אבל הם בהחלט מתאמצים ונלחמים בכל משחק. נלך על סוג של הפתעה עם ניצחון של הריידרס, שעל הדרך גם כנראה מוציאים את הצ'רג'רס מתמונת הפלייאוף.

לוס אנג'לס ראמס (8-3) – סיאטל סיהוקס (5-6), ראשון 23:05
סיאטל לא יכלה לבקש לעצמה זמן מתאים יותר לקבל משחק נוח מול הראמס המתפרקים לרסיסים.
בעוד היריבה לבית, סן פרנסיקו, לוקחת את ההובלה הבלעדית בראש בית, סיאטל חייבים את הנצחון הזה כדי להשאר צמודים לא רק בתוך הבית, אלא גם מול בית הNFC  מזרח המשתולל וגונב את כל הכרטיסים לפלייאוף.
אבל חוץ מהמירוץ לפלייאוף סיאטל מגיעה מהפסד כואב במיוחד לקבוצה שהם היו אמורים לנצח כשההגנה שלהם נכנעה ל283 יארד על הקרקע מצד ג'וש ג'ייקובס והריידרס. ועכשיו, מול התקפת הריצה הגרועה בליגה, הם יכולים להחזר קצת מהבטחון העצמי הזה.
לוס אנג'לס מגיעה בשלב הזה של העונה במצב קטסטרופלי. תקוות הפלייאוף שלהם מנופצות, שלא לומר על חלום הריפיט. מה שנחשבה נבחרת החלומות עד לפני 3 חודשים, נראית הייום כמו טלאים טלאים של מחליפים כשאחד אחרי השני כל הכוכבים שלה נפלו.
עם מת'יו סטאפורד, קופר קאפ, אלן רובינסון אהרון דונלד וחלק גדול מקו ההתקפה לא ישתתפו במשחק הזה בגלל פציעות כאלו או אחרות, אין שום סיבה שג'ינו סמית', די קיי מטקאלף וקנת ' וולקר, לא יחזירו לעצמם חלק מהמוג'ו שאבד בשני המשחקים האחרונים. במיוחד הזדמנות לשקם ת משחק הריצה שנעלם כמעט לגמריי בשבועיים האחרונים וינחילו לראמס את הפסדם השישי ברציפות.

 סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (4-7) – מיאמי דולפינס (3-8), ראשן 23:05
המון משחקים חזקים יש לנו השבוע, משחקים בין מובילות בתים ובין כאלו ששואפות להיות כאלו אחרי המחזור הזה, אבל לא נראה לי שיש משחק עם מטען כבד יותר מאשר ההתמודדות בין סן פרנסיסקו למיאמי.
זה לא רק העובדה שמאמן מיאמי המוצלח, מייק מקדניאל, היה שנים מנהל ההתקפה של סן פרנסיסקו, מכיר את הצורה שבה קייל שאנהאן חושב, ואת הצורה שבה ג'ימי גארופולו פועל. מודע לכל החולשות והחוזקים של התקפת סן פרנסיסקו ויש לו את הכלים הגנתיים לנצל זאת.
זו לא רק העובדה שמירוץ החימוש ההתקפי של מיאמי ניזון בחלקו גם מפליטי סן פרנסיקו. בעיקר בתחום הריצה כשגם רחים ומסטרט וגם ג'ף ווילסון בלו שנים בהתחשלות מול קו ההגנה החזק של הקבוצה מהמפרץ.
צמד התופסים, ארגיובלי, הטוב ביותר בליגה, טייריק היל וג'יילן וודל, מחוזק גם עם מס' 3 מאיים בדמות טרנט שרפילד, גם הוא שחקן הנייינרס לשעבר.
אחת ההתקפות הכי טובות בליגה עם ק"ב צעיר ומבטיח עם אחוז השלמות בין הטובים בליגה ושלא הפסיד באף פתיחה שלו העונה, מול ההגנה הכי טובה בליגה שמגיעה טרייה מכפייה של שאט אאוט על ניו אורלינס במחזור האחרון ולא הרשתה לאף קבוצה להבקיע נקודות במחצית השניה כבר 4 מחזורים רצופים.
מיאמי בנויה לנצח את סן פרנסיסקו. הם אמנם לא מצטיינים בהנעת הכדור על הקרקע, אבל למה להם לנסות לרוץ מול הגנת הריצה המס' 1 כשיש להם את התקפת המסירה השניה בטיבה בליגה. אף אחד לא מסוגל לרוץ על הניינרס, אבל דרך האויר, יש להם עוד מקום שליפור וסן פרנסיסקו יצטרכו תפקוד מושלם של קו ההגנה שצריך לספק לחץ תמידי על טואה תוך כדי הקפדה לא לפגוע בו חזק מדיי כי סביר להניח שהשופטים ישמרו עליו יתר על המידה בעקבות פגיעת הראש המחרידה שעבר בתחילת העונה.
התקפת סן פרנסיסקו מאוד לא עיקבית ולמרות שגארופולו מדוייק מתמיד וזהיר מתמיד, לא כל משחק ניתן לסמוך עליו להפיק את המיטב מהנשקים העומדים לרשותו. אם גי'מי תופס יום, השמיים הם הגבול. אבל יותר סביר שיהיה קשה להתקפת הניינרס שמתקשה להבקיע יותר מדי נקודות למשחק (מקום 15בליגה עם 22.6 נקודות למשחק לעומת מיאמי עם 25.6 למשחק, מקום 6 בליגה) ולא ממש בנויה להגיח מאחור במשחקים, לעמוד בקצב של טואה והנשקים שלו.

 סן פרנסיסקו יכולה להרשות לעצמה לספוג הפסד ועדיין לשמור על ראשות הבית, אבל היא כמובן מסכנת את עצמה מאוד. במיוחד אם סיאטל תנצח את הראמס במשחק המקביל.
אם מיאמי מנצחת, היא עולה לראשות הבית עם יתרון של חצי משחק על באפולו בגלל הניצחון ההוא במפגש הראשון בינהם.

דאלאס קאובויס (3-8)  – אינדיאנפוליס קולטס (1-7-4)  (דאלאס, שני 03:20)

האם זאת השנה של דאלאס? האם אחרי מספר שנים יש להם סיכוי להמשיך עד השלבים המכריעים של הפלייאוף ואולי אפילו להגיע לסופרבול? אז כן, ההתקפה בראשות דאק פרסקוט כבר לא נפיצה ומשיגה פחות נקודות ויארדים משנה שעברה, זיק אליוט נראה מעבר לשיאו, אבל קו ההתקפה הוא אחד הטובים בליגה אם לא הטוב שביניהם, והשיפור בהגנה בהנהגתו של מיקה פרסונס מרשים, נתון חשוב ביותר לקראת מאבקי הפלייאוף הקשוחים.

הקולטס כבר לא יגיעו לפלייאוף השנה, וגם החלפת המאמן וחזרתו של מאט ראיין לתפקיד הקווטרבק הפותח לא ממש עזרו להם. לאינדיאנפוליס יש שפע בעיות התקפיות השנה, מכמות איבודי כדור גבוהה ועד ירידה דרמטית במשחק הריצה, למרות התעוררות מסוימת של ג'ונתן טיילור בשלושת המשחקים האחרונים. ההגנה דווקא סבירה, אבל היא לא מצליחה לחפות על הבעיות בהתקפה, וגם סובלת מחוסר יכולת לאכוף איבודי כדור על היריבות.

נתון מעניין –  ב- 11 משחקים הקו הקדמי של דאלאס סופג רק 14 סאקים, מקום ראשון בליגה.

תחזית – הפער בין שתי הקבוצות גדול מידי, דאלאס תרשום ניצחון נוסף, ותשמור את המאבק על ראשות הבית המזרחי בחיים.

טמפה ביי באקנירס (6-5)  – ניו אורלינס סיינטס (8-4)  (טמפה, שלישי 03:15)

המאזנים של הקבוצות בבית הדרומי של ה-NFC כל כך דלים, שאפילו לסיינטס שבמקום האחרון יש עוד סיכוי לזכות בראשות הבית ולהעפיל לפלייאוף, וניצחון על מובילת הבית יביא אותם למרחק של ניצחון אחד בלבד מהם.

הסיפור של התקפת טמפה קצת מוזר השנה. מבחינת יארדים באוויר טום בריידי עדיין רושם מספרים גבוהים, וגם מספר איבודי הכדור הכי נמוך בליגה. הבעיה מגיעה באיזור הרד זון, שם התקפת הריצה כל כך גרועה, שהבאקנירס פשוט לא מצליחים להשיג ט"ד, ומתדרדרים למקום ה-27 בליגה בצבירת נקודות. עוד בעיה קריטית היא הירידה החדה בכושרו של התופס המצטיין מייק אוונס, שבמשחק האחרון אומנם הפך לשחקן ה-51 בתולדות הליגה עם 10,000 יארדים בתפיסה, אבל עונה של 3 ט"ד בלבד היא סוג של כשלון לשחקן המוכשר הזה.

אצל הסיינטס לא היו ציפיות מהעונה הנוכחית, אבל מקום אחרון בבית לא היה בתוכניות. על מנת להפתיע את הבאקנירס הקדושים צריכים לרוץ הרבה עם אלווין קמארה, וההגנה שלהם חייבת להלחיץ את בריידי, משימה לא קלה בכלל מול אחד מקווי ההתקפה היותר מגוננים שיש בליגה.

נתון מעניין –  להגנת הבאקנירס יש השנה 36 סאקים, מקום שלישי בליגה. הגנת הסיינטס לא הרבה אחריה עם 33 סאקים, מקום שישי בליגה.

תחזית – הצפי הוא למשחק הגנתי עם ניקוד נמוך, ושום תוצאה לא תפתיע. אנחנו נלך עם שודדי הים מהמפרץ, שינצחו בפעם השניה את הקדושים.